בוקר!! אני כבר שעה וחצי עם המחשב, ולא נגעתי אפילו באפס קצהו של מה שהתרחש פה, במדיה הזאת, בשבוע האחרון, זה יהיה קצר כי קשה לי העיניים מתערפלות מהדמעות ולא רואות, אז תסלחו לי אם תהיינה שגיאות, רציתי רק לומר כרגע תודה על התמיכה והאהבה האין סופית שקיבלתי פה מהאנשים בשבוע האחרון, ימים יגידו איך נקום מהשבר הנורא הזה, אבל, אני רק יודעת שבלי התמיכה והאהבה שקיבלנו גם את השבוע הזה לא היינו מצליחים לעבור!!
מאת: סיגל רחמים22/03/2013
אמא יקרה !!!
אתמול כשחזרתי הביתה לאילת בטיסה מתא ישבה לידי בתך. היא כבדה אותי במסטיק ומאותו הרגע כאילו נדבקנו זו לזו והשיחה קלחה לאורך כל הטיסה.דברנו על דרכי התמודדות - היא בהתמודדות שלה עם האובדן ועם ההורים ששכלו בן ואני עם ההתמודדות שלי כאמא ללירון בת החמש שנפגעה מחיסון ונותרה נכה פיסית וקוגניטיבית.
מצאתי את עצמי, ואני בת 43 אמא ל-3 ילדים, סגנית מנהלת בית ספר , מנהלת שיחה כנה ואמיתית עם בחורה צעירה שאני ממש לא מכירה ונהנית מכל רגע.
יש לך בת מקסימה, רגישה שמאד דואגת לכם שמאד אוהבת אתכם ולכן חשוב היה לי לשתף אותך ולומר לך, כמה שזה יישמע אבסורד, שזכית !!!
מאחלת לך חג שמח (עד כמה שתוכלי)
סיגל רחמים
מאת: Ofer Nachmias07/11/2012
Irirt and Asher my dear friends
My heart break reading the words that both of you wrote
my heart with all of you
thinking about yu all
Be strong
Ofer Nachmias
מאת: מורן לובטון04/11/2012
היי, אינני מכירה אתכם, נכנסתי לאתר כי דודה שלי פרסמה את העמוד הזה בפייסבוק שלה. אני כבר 20 דקות יושבת, מעלעלת בתמונות, קוראת את מה שעובר עלייך, לא מפסיקה לבכות ולא יכולה אפילו לדמיין את הכאב אותו את חשה. מאחלת לך ולבני משפחתך שלא תדעו עוד צער לעולם, שתחוו רק שמחות ללא שברון לב. תחזיקו מעמד ותמשיכו להיות גאים בבן המקסים שלכם. משתתפת בצערכם, מורן
12.7.12
עמריקי שלי אהובי!!! מה יהיה עכשיו? איך אני מצליחה להמשיך מכאן? בבקשה תעזור לאימא שלך!!! כואב לי כל כך!!!!!!!!!!!!!!!
17.7.12
אני חושבת על האפסיות שלנו כבני אדם! אין בן אנוש אחד שנוכל לפנות אליו והוא יוכל לעזור לנו ולהחזיר לנו את עמרי, כל הגדולים והחזקים והמיסטיקנים והרבנים והצדיקים, אף לא אחד אני פונה לרחמי שמיים אבל עדיין לא שמעתי שהחזירו משם מישהו!! מה יהיה??? יקרה הבלתי אפשרי?????
19.7.12
עמרי שלי!!!! מהיום שנולדת לא קרה שנפרדנו לכל כך הרבה זמן, גם כשיצאת פעם ב28 יום נסענו עד אילת כדי לראות אותך! מתגעגעת כל כך, לא יכולה להכיל את הכאב מרגישים אותו בכל תא בגוף בכל נים בנשמה, כשהייתי אומרת לך שתשמור על עצמך כי אני לא אוכל להמשיך לחיות אם יקרה לך משהו, היית מחייך ומחבק אותי, כאילו הבטחת שאין לי מה לדאוג ויהיה בסדר תמיד!! ועכשיו הכל כל כך לא בסדר!!!!!!!! תראה איך עכשיו אתה מסדר שיהיה בסדר
20.7.12
נסיך שלי אהוב!! עוד שבת מתקרבת ובאה! עוד שבת בלעדיך, הבית מלא אנשים שאוהבים אותך והוא עדיין כל כך ריק בלעדיך, רק רציתי להגיד לך שבת שלום ולמסור לך את אהבתי הענקית יפה שלי! בני המתוק! עכשיו אתה מלאך תשלח לנו כוחות ותבקש על כל עם ישראל שיהיה טוב!!!
30.7.12
עמרי אהובי אתה חסר לי!!!!! מה יהיה???????? איך אפשר???? עוד יום בלעדיך וזה רק קשה יותר מיום ליום!!!
2.8.12
עמרי שלי!!! בוקר, עוד לילה מיוסר עבר על אמא, צריכה ללמוד איך לחיות מחדש, כשאתה לא נוכח פיזית בעולם הזה!! כרגע הכל איבד טעם, כל מה שעשיתי אי פעם נראה לי תפל, לוטם וענבר מקסימות, אבל גם להן כל כך קשה ואין מנחם, תשלח לנו כוחות!! אוהבת כל כך, בוכה ומתגעגעת אמא!!
3.8.12
עמרי כל בוקר הלב שלי נשבר לרסיסים, עוד שבת בלעדיך בפתח, הכאב הוא בלתי נסבל, שורף כל חלקה טובה בנשמה! שבת שלום אהובי! אומרים שאתה נמצא במקום הכי טוב שיש!!! תשלח לנו כוחות!! אוהבת הכי בעולם אמא!!
7.8.12
עמרי שלי אהוב!! מאתמול הדמעות שלי לא מפסיקות לרדת, כולם אומרים לי לנסות לחזור לחיים קצת, אז ניסיתי, וזה שבר אותי עוד יותר כי גיליתי שהכל כל כך חסר טעם ואתה כל כך, כל כך חסר לי לכל מקום שאני אלך לאן שלא אברח אתה איננו, מצטערת לא מצליחה לעמוד בזה!!!!
10.8.12
חיים של אמא!! אוהבת אותך כל כך, ילד יפה שלי, מבפנים ומבחוץ! חסר לי החיוך שלך, החיבוק, הנשיקה, המילים האוהבות, לשמוע מהפה שלך את המילה אמא שלי! בהתפנקות של אחד שיודע כמה אני אוהבת ומעריצה! כל השבוע קשה מנשוא ויום שישי פשוט מפיל אותי לקרשים, לא מאמינה! לא מקבלת! לא רוצה! כל הלאווים האפשריים שעולים לי בראש, מכים בי ואין לי במי להטיח אותם, לצערי לא יכולה לשנות כלוםםםםם!!! ואני כל כך רוצה לשנות את המציאות!! תחזור בבקשה!!!!!!!!!!!
14.8.12 אהוב ליבי, חיים שלי, אושר שלי, נסיך שלי, מתוקי, בייבי ואז הייתי עוברת לתימנית רוחי, גלבי, עייני, נפשי ועוד ועוד כשהיית מגיע הביתה כל זה בתוספת נשיקות בלתי פוסקות והיית מחייך את החיוך המדהים שלך, שאליו היה מתגנב קורטוב של ממזרות כשהיית מפנה את המבט שלך לעבר האחיות שלך, כמו אומר להן אתן רואות כמה אני אהוב, תמיד אהבת להקניט אותן, שאותך אני אוהבת הכי הרבה זמן!! תמיד כשכתבת לי ברכה או משהו ציינת מבנך הבכור! איפה אתה עכשיו בני הבכור, מחמד ליבי, השארת אותי עם צער וריקנות כל כך גדולים, שאני מסתובבת אבודה ללא כיוון, אני מגיעה אליך ושואלת אותך שאלות, לפעמים אני חושבת שאני מקבלת ממך תשובות, באיזה ידיעה פנימית מוזרה! אני מסתכלת על התמונות שלך בלי הפסקה, כמה אתה יפה וטוב לב ושמח ובולע את החיים כאילו ידעת שאין לך זמן ואתה חייב להספיק כמה שיותר, אבל כמה שהספקת , כל כך הרבה גם לא הספקת ועל זה אני אבכה כל חיי, על ההחמצה של להתחתן ולהיות אבא, משהו שאני בטוחה שהיית מבצע בצורה הכי מושלמת, כמו שעשית כל דבר בחייך הקצרים כל כך!!!! את כל מה שאמרתי למעלה, אני ממשיכה להגיד ללא הפסקה ולעולם לא אפסיק, כל עוד אני חיה. תמיד תשאר אהוב ליבי!!!
16.8.12
לנצח בני!! אזכור אותך תמיד!! וניפגש בסוף אתה יודע!!!!!!!!!
21.8.12
נסיך של אמא!! אוהבת אותך עד השמיים וחזרה! אתה יודע, הרי אנחנו מדברים בלי הפסקה, יותר נכון אני ה"חופרת" ואתה המקשיב, תמיד מתחילה בכל כינויי החיבה שלך ואחר כך מספרת לך דברים ואחר כך שואלת שאלות ולפעמים גם מקבלת תשובות! מעצמי אמנם אבל, מאמינה שזה בא מאיזה רובד פנימי בנשמה שמקבל מסרים ממך! תמיד השתמשנו אנחנו בני האדם בביטוי "גיהנום עלי אדמות" בקלות, היום אני יכולה להעיד מה זה לחיות בגיהנום עלי אדמות, לפחות מבחינה נפשית!!! עמרי, בני, אהובי, נשמתי, חיי מתגעגעת אליך כל כך, כל כך!!
22.8.12
עמרי הנסיך שלי
אלוהים ישמור!! יום הזיכרון לחללי צה"ל! מי היה מאמין עמרי שלי!!!
25.8.12
עמרי שלי!! מוזר לי!!!! כמה כאב הלב יכול להרגיש ועדיין להמשיך לפעום!!!!
27.8.12
עמרי שלי!! חודשיים בדיוק עברו מאז היום הארור ההוא שבו חרב עלי עולמי! אחותך הקטנה בזה הרגע יצאה מהבית ליומה הראשון בחטיבה! השגרה חוזרת ילדי ישראל חוזרים ללמוד היום ב27.8! כמו שאמרתי בדיוק חודשיים מאז החורבן! מה יהיה? איך יהיה? מה ילד יום? רק בורא עולם יודע, אנחנו קטנים וחסרי חשיבות בעולם הזה!! רק דבר אחד אני יודעת שהשגרה שלי הופרה לעולמים! עד יומי האחרון לא אשלים עם לכתך!! אוהבת אותך ומתגעגעת יותר ויותר עם כל יום שחולף!!!
30.8.12
אהוב ליבי, נשמתי!! סוף שבוע שוב מגיע ואתה כל כך חסר לי!!! היום בכיתי המון ואני מתפלאת איך מעיין הדמעות שלי מניב עוד ועוד בלי סוף!! כל דבר מזכיר! כל פעולה כואבת! החסר מעיק על ליבי ללא הרף ואין מנוח מהכאב לשניה!! מה עושים ילד שלי??????? איך ממשיכים בלעדיך?????
4.9.12
עמרי חיים שלי!! החגים בפתח, התרגשות ותכונה מסביב, הריח המוכר עולה באויר ורק אצלי הלב מת! כל כך קשה לי עם החגים המתקרבים אצלי זה תמיד סימל משפחתיות, כולנו ביחד צוחקים, מאושרים, מלאי ציפיה! עושים ומקפידים על הטקסים שמשותפים לנו! יום ההולדת שלי חל בחגי תשרי ותמיד קיבלתי את הפינוקים הקטנים והמתנות והברכות ממך ומאחיותך! אלוהים ישמור מה מחכה לי מעכשיו החגים עם המשפחה שלנו החסרה אותך כל כך! מצטערת על הבריחה שלי בחגים, אני פחדנית מידי להתמודד עם זה, ליבי לא יעמוד בזה!! לאן שלא אלך תמיד אשא אותך איתי בנשמתי ובליבי בני אהובי! דאגתי שיחליפו אותי בביקורים היומיים אצלך עד שאחזור לשבת איתך כמו תמיד!! אוהבת הכי בעולם!!!!!!!! אמא!!!!
עמרי שלי!! פוסעת ברומא ובכל צעד חושבת עליך על הטיול שעשית פה ועל איך שרצית שאני אגיע לפה! אז הנה הגעתי אבל כמה קשה בלעדיך הכאב הולך איתי לכל מקום!!!! אוהבת אותך המון אמא!
16.9.12
עמרי היפה שלי!!! ערב ראש השנה ואנחנו מרוסקים כמו תמיד מאז שהלכת לנו ככה! מתוחים וכואבים גם כאן ברומא! כמה השנה שמתקרבת נראית לי מאיימת, עצובה ומשתרעת בריקנות אין קץ! אוי עמרי שלי אהוב ליבי אתה כל כך חסר לי שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר!!!!!!! אין לאן לברוח מהזוועה אפילו אם נברח עד קצה העולם!! אבל בכל זאת אאחל משהו לשנה החדשה רק זה יציל אותנו שבשנת תשע"ג יגיע המשיח ואז תחזור להיות איתנו שוב ולאחד ולרפא את כל מה שהתפרק!!!
23.9.12
עמריקי שלי!!! איך זה יכול להיות????????? לא מבינה איך לקחו אותך ממני????? מתגעגעת עד עמקי נשמתי הכואבת והמתייסרת ללא הפוגה!!!
23.9.12 חיים של אמא!!! חושבת עליך כל הזמן, בכל מקום, בכל פעילות!! רוצה אותך חזרה איתי, החיבוק, החיוך, חייבת אותם!!! לא מסכימה לקבל את העובדה שתחסר לי לנצח!!! מדברת איתך כל הזמן ויודעת שאתה מקשיב לי אז תעשה מה שאני מבקשת ותחזור!!
28.9.12
עמרי נסיך שלי! יום ההולדת של אמא שלך מתקרב עניין של שעות עד שימלאו לי 48 שנים! ואני כואבת את היום שבו נולדתי ומסתבר שיועדתי , קוללתי להיות אם שכולה!! אני שכל תמצית חיי הייתה להיות אמא, נזכרת ביום ההולדת הקודם שלי עם שלושת ילדיי והמתנות וההפתעות והאהבה והחיבוקים ומתייפחת מרות!! מה כבר אפשר לאחל לי שאני אתגבר עליך??????? לא רוצה ולא מוכנה!!! ס י ו ט!!!!!
אושר של אמא! אהובי חמדת ליבי!
אני יושבת פה מחוץ לחדר האוכל של המלון בזלצבורג. כולם עוד ישנים, ירדתי לבד לשתות קפה ולעשן סיגריה. חוזרת לי על הטקס של הבוקר, מסתכלת על אלבום התמונות שלך שהבאנו איתנו, גומאת את יופיך המדהים לתוכי, מסתכלת על החיוך המדהים הזה, רואה את האופטימיות, הבטחון, האהבה שאתה שופע לחיים – מנשקת ומנשקת את התמונות, כמו שנהגתי כשהיית איתי, כל פעם שחלפתי על פניך הייתי חייבת ללטף ולהגניב נשיקה, או סדרה של נשיקות. אני מודה לך עמרי שלי, על 25 שנים של נתינה אינסופית של אהבה, הערכה, הערצה – אפילו שהענקת לי. מקוה שהייתי ראויה לזה בתור אמא. אני יודעת שאני אהבתי ורציתי לתת את הכל. אתה ואחיותיך זה הדבר הכי חשוב לי בעולם, אין דבר אחר בחיים האלה שרציתי להיות יותר מלהיות אמא, מאז ילדותי כאילו נולדתי לתפקיד הזה! והייתי אמא במשרה מלאה! ועל כך אני מודה לאלוהים, שלא פספסתי אף רגע שבו יכולתי להיות בחברתך, לטפל בך בתור תינוק וילד ולהנות ממך, ללא גבול בתור נער וגבר! האבידה שלך קשה לי מאוד, אפילו בלתי אפשרית בימים הראשונים לאחר לכתך אין דבר שרציתי לעשות יותר מאשר להצטרף אליך! עם הימים אני מבינה, שאין לי את הפריבילגיה הזאת כי הבאתי שלושה ילדים לעולם ולא רק אחד, ואין לי ברירה אלא, להמשיך בשביל לוטם וענבר שגם כך בגילן הצעיר נאלצו להתמודד עם מכה כזאת!
מה יהיה ילד שלי? איך החיים יראו מעכשיו? מה ילד יום? רק בורא עולם יודע, אני מבולבלת, כואבת, מפחדת מהעתיד!
העתיד בלעדיך, תחושת ההחמצה שתלווה אותי בכל דקה, שאתה לא נמצא איתי, הגעגועים האינסופים שרק גוברים וגוברים מבעיתים אותי! אוהבת אותך כל כך, האהבה אליך נשארת באותה עוצמה ואף מתגברת, מה שמבטיח שלעולם לא אשכח חלילה ולא אשים בצד, את הילד המהמם שלי, שזכיתי לגדלו במשך 25 שנה מאושרות ומוצלחות שבהן הייתי שלמה כל כך, גם אם לא תמיד ידעתי להעריך זאת!
מאמינה שהמשיח יבוא בקרוב, כי עם תגבורת כמוך בשמיים, זה חייב לקרות ומהר! ואז שוב נתאחד ונאהב ונצחק ונחיה יחד כמשפחה שלמה ומאושרת
עד שהיום הזה יגיע, נשמתי, תשמור עלינו מלמעלה, תעניק לנו כוחות לעבור יום ועוד יום. בשלוה מסוימת, כי את הכאב, אי אפשר למחוק וגם לא לעמעם אותו! את זה אפילו אתה לא יכול לעשות נסיך שלי! רק אם תחזור אלי!
5.10.12 חיים שלי! עוד בוקר הפציע הפעם בצרפת ליד יורו דיסני בחוץ קודר וחשוך משקף את מה שיש לי בלב מהיום שהלכת ממני, תמיד אמרת לי לנסוע יותר לטייל לראות את העולם, צדקת העולם יפה, אבל כל דבר יפה שאני רואה או חווה, משהו לופת לי את הלב ומכווץ אותו עד כאב פיזי ממש וזאת הידיעה שאתה כבר לא תחווה את זה, אתה שכל כך אהבת לנסוע ולראות ולחוות דברים חדשים, למעלה מ20 ימים אנחנו לא בבית ומה שאני מרגישה זה שמיום ליום מצטברת אצלי זעקה ענקית שרוצה לצאת ולפרוץ החוצה זעקה מרה על חוסר הצדק בכך שאמא צריכה להמשיך לחיות אחרי שנלקח ממנה הדבר היקר לה ביותר!!! אין עונש גדול מזה!!! פעם קראתי בספר משפט של אריסטו בציטוט לא מדויק נאמר שם שכמה שהאלים ישתדלו להיות יצירתיים ולהמציא עונש כבד לבני אנוש הם לא יצליחו להמציא עונש כבד יותר מאשר אמא שצריכה להמשיך לחיות אחרי מות אחד מילדיה
9.10.12
עמריקי שלי אמא חוזרת הביתה!! מתי אתה חוזר???
15.10.12
אוהבת אותך כל כך!! חיים שלי!! מתגעגעת! זה לא אנושי מה שאני עוברת עמרי שלי! יש לי כאבי תופת בלב!!
28.10.12
• עמרי עמרי עמרי שלי!! ארבעה חודשים!!! ואמא עדיין מחכה לנס!!! שהכל יתברר כטעות!! לא מצליחה להבין שזה קרה באמת!! זה לא יכול להיות שהלכת בלי שוב! יושבת ומחכה אולי תפתח את השער ותכנס בכל זאת! מנסה לכתוב לך את התחושות שלי, אבל המילים מחווירות וחסרות כל כך, לעומת הזוועה! תמיד הערכתי את כוחן של המילים, אתה יודע, אני חסידה של המילה הכתובה, אבל מסתבר שיש דברים שגדולים על המילים ואין אפשרות לבטא אותם, אבל אתה יודע, כי עכשיו אתה מעבר למילים, אתה רואה ישר את הנשמה ואתה יודע מה מתחולל אצלי!! אוהבת אותך כל כך, מתגעגעת אליך כל כך, לנצח אחכה שתכנס הביתה ותחבק ותנשק כמו תמיד!!!!!!!!!!
10.11.12
• אלוהים כמה געגועים וכמיהה יש בי לחיבוק ונשיקה ממך עמרי שלי! ללטף לך את הלחי עם חתימת הזקן שלך להתרפק על החזה הרחב שלך ולהתפלא ולהתפעל שזה מה שצמח מהתינוק היפהפה שילדתי!! אני עדיין מרגישה שאני בסרט, סרט רע מאוד אבל סרט שיסתיים עוד מעט השאלה מתי???!!! איך זה יכול להיות????? מתי בכלל מבינים?? לא מדברת על חלילה להשלים, זה לעולם לא!!!
26.11.12
עמרי שלי נסיך מתגעגעת כל כך!! אוהבת אותך מייחלת כל כך לשובך, עד שמרגישה בטוחה בכך שתחזור!! אז תחזור נשמתי, בבת עיני שאני אוכל לחזור לנשום כמו שצריך!!!!
מאת: ורדית26/11/2012
הלוואי , בקרוב , הלוואי.
ורדית
4.12.12
חיים של אמא! היום בשעה רבע לעשר, כמו שאתה בטח יודע, הצטרפה אליכם שם בת דודי האהובה נצחיה תשמרו אחד על השני ותשלחו לנו כוחות! לאלה שנאלצים להמשיך כאן בלעדיכם, בעולם הקשה הזה, בכאב הבלתי נגמר הזה, אמא שלך עכשיו כל כך זקוקה לרחמי שמיים!!
16.12.12
• עמרי שלי!!! הגעגועים אוכלים אותי! לא מוצאת מנוח לנפשי! רוצה להתעורר מהסיוט הזה!! איך חיים עם אובדן מאכל כזה? איך ממשיכים בכלל כשאין חשק להמשיך עם משא כזה של כאב??? לא מאמינה שעוד מעט תמלא חצי שנה מאז שהלכת ממני! חצי שנה של געגעועים בלתי פוסקים, חצי שנה של כאב בלתי פוסק!! חצי שנה שהכל כאילו ממשיך ולמעשה הכל נעצר!!
• עמרי שלי אהוב!! היום 27.12.12 מלאה חצי שנה להעדרותך!!!! כל הלילה התהפכתי על משכבי, חושבת וחושבת מחשבות שלא מובילות לשום מקום, רק להעמקת הכאב,אם זה בכלל אפשרי, חצי שנה שבה אני קמה עייפה כי, כל בוקר עם הקימה מהמיטה אני צריכה להרים ולשאת איתי סלע של כאב ששוקל טון אשר מאט את מהלכיי לגמרי, כל פעולה הופכת לכמעט בלתי אפשרית ואני לא מדברת על הבלבול הנפשי, כשאני מוצאת את עצמי בוהה ולא מבינה שמדברים איתי!!
חיצונית אני משתדלת לשמור על מראה מכובד, שלא יראו וירחמו ויגידו האם השכולה, המסכנה, יצאה מדעתה, תראו איך היא נראית! אבל בפנים הכל נאכל וגועש ומבולגן, כל כמה דקות אני מקבלת בום ענק כזה בלב, שאומר מה???????? באמת קרה???????? באמת קרה משהו לעמרי שלי???? ואז מגיע אוי, אוי, אוי ,אוי ענק כזה של יאוש ואני רוצה לזעוק לעולם שיעצור את מהלכו כי עמרי שלי המתוק איננו!! אצלי הכל עבר לזמן עמרי לשעון עמרי אני קוראת לזה,בחודשים וימים - זה לפני המקרה ואחרי, בשנים -זה כאן עמרי היה בכיתה זאת וזאת, בגיל זה וזה, בעשורים - לפני שנולד ואחרי שנולד! עמרי שלי הזמן שעובר רק מעצים את הכאב ומוסיף פחד נוראי שחלילה ישכחו אותך, כי הכל מתקדם ואתה עצרת האם זה יכול להיות???????? ואז אני מבינה שככל שאני חיה אתה תזכר, אני, אמא שלך, מייצגת אותך פה, אדאג להזכיר ולשמר, מקוה ומתפללת שאדע למצוא את הדרך לעשות זאת בלי להעיק או חלילה להמאיס אותנו על אחרים. אוהבת, בוכה וכואבת - אמא שלך
31.12.12
2012 שנה ארורה!!!!!!! אצלי סוף העולם הגיע בשנה הזאת!!!!!!!
4.1.13
חיים שלי!! שתהיה לך שבת שלום!! שתהנה מזיו השכינה, שאני מקווה שמחממת את נשמתך הצדיקה!! אוהבת אותך כל כך ומתגעגעת כל הזמן!!!!!!
22.1.13
עמריקי שלי נסיך!!! היום יום הבוחר! האמת מאז שהלכת ממני איבדתי את ההתלהבות והלהט שהיה לי לחיים וברור שהפוליטיקה ממש מאוסה עליי! אבל, אני מאמינה שכל מהלך שקורה פה לעם ישראל, לא נעשה לחינם. לכן, בתור מאמינה בת מאמינה אני מתפללת שמי שיעלה לשלטון היום והרכב הממשלה שיהיה יקרב אותנו אל הגאולה ולביאת המשיח במהרה!!!!!! ואז כשתחזרו הכל יבוא על מקומו בשלום!! בבואי היום לבחור רק אתה תהיה במחשבותיי, אזכור איך מאז היותך פעוט נכנסת איתי מאחורי הפרגוד ועזרת לי להכניס את הפתק למעטפה ולשלשל אותה לתיבה, עד היום שבו מלא גאווה מימשת את זכותך האזרחית הראשונה ובחרת!! אוהבת אותך, מתגעגעת ומשתפת אותך בכל דבר שקורה איתנו אמא שלך!
31.1.13
• עמרי שלי!! שוב אני יושבת ודומעת ומחשבותיי נתונות כולן לך!!!!!! שאלה כל כך בנאלית כמו, מה שלומך? הופכת את קרביי, מה לענות? בסדר כשהכל לא בסדר! נורא ואיום ולהביך את השואל שבאמת מתעניין בשלומי! אין מדריך לאמא שכולה, איך להתמודד עם החיים הקשים כל כך עכשיו, אנחנו צריכים את תמיכת האנשים והחברים, אז איך מוצאים את האיזון הדק בין לקרב או חלילה להרחיק? אתמול סיפרה אמא שכולה על כך שאמרו לה שלהכנס אליה הביתה זה כמו להכנס לבית קברות והיא כבר סופרת את השנה ה-20 לנפילתו של בנה, הצטמררתי קשות, למשמע הדברים, אז אני מקוה שנכנסים אלי אין אוירת בית קברות, אבל, ידוע לכל, שנכנסים לבית כואב ומדמם, ועם זאת, אני מקווה מסביר פנים.
אהובי היקר, אתה כל כך חסר לי, שלא יסגר לעולם, אין דבר קשה יותר לאמא, מאשר לתהות מה קורה עם בנה!. חשבתי, שנגמרו לפחות הדאגות, אבל אני עדיין דואגת לך כל כך, והמחשבות מייסרות!!. אנא, תן לי סימנים ברורים שהכל בסדר איתך, שלםחות אני אדע משהו על מה שקורה איתך!!. אוהבת הכי בעולם אמא שלך לתמיד!!!!!!!!!!!!.
10.2.13
אהובי שלי! היום יום המשפחה, מכל עבר אני שומעת יום משפחה שמח! ושוב זה מכה בי שכל יום שאמור להיות שמח הופך למכאיב יותר, מעיק יותר , יום שבו התהום של חסרונך בולע אותי ומטביע אותי ביגון אינסופי!!!! אנחנו פה ברמת הגולן, אתמול היינו בתערוכת צילומים ״שברי גלים" של הצלם אייל הראל, חבר ילדות, שהחליט להקדיש לך את התערוכה. התמונות היו של חוף הים באשדוד כשהבסיס שבו שירתת ברקע, התמונות סיפרו סיפור של ילדות תמימה ואושר שהתנפץ ונשבר כמו גל, בהביטי בתמונות ראיתי תמונה שבה נראה אור גדול באופק ופתאום חשבתי שזה האור הגדול שמדברים עליו, האור שקרא אותך אליו ושאני מקוה שעוטף אותך ברחמים ובאהבה גדולה!!! יקר שלי מתוק!! מתי נהיה שוב שלמים? מתי נוכל לשמוח באמת ובתמים? ברור לי שזה לא יוכל לקרות בלעדיך, אין לי אשליות ולו לרגע!! אני יכולה רק לשאת תפילה וזעקה ליושב במרומים שהוא הכל יכול, שיחזיר אתכם, את כל אלה שהוא קרא להם באהבה גדולה, כי אנחנו לא יכולים בלעדיכם!!!! אימא שלך בטוח לא יכולה בלעדיך!!!!! אז עד שתשוב אין לי חגים וימי משפחה וימי הולדת ויום האם וכלום כי אני לא מסוגלת להיות שמחה בלעדיך!!!!!
14.2.2013
בני בכורי, חיים שלי, בבת עיני, אושר שלי, אהבת חיי, נסיך שלי, מתוקי, עיוני, ליבי ונשמתי רוצה לכתוב לך את כל מילות האהבה שקיימות בעולם, לכבוד יום האהבה, אז אוהבת, אוהבת אוהבת כל הזמן, יותר ויותר!!!!!!!! אמא שלך!!!
28.2.2013
חיים שלי!! אתמול בלילה אני וספיר התפלאנו שהצלחנו לשרוד 8 חודשים שלמים בלעדיך! ואני אמרתי ששרדנו אבל עם פציעות קשות ובסוף הסכמנו על פציעות אנושות וזו ההרגשה שלי, כמו פצוע אנוש מלא כאב פיזי ונפשי שממשיך לחיות ולסחוב, בעל כורחו, אבל, בניגוד לפצוע שיכול לקוות לשיפור במצבו, המצב שלי הוא חסר פתרון, למה אני יכולה לקוות? אנשים יגידו לי שיש לי שתי בנות והתקוות שלי צריכות להיות מרוכזות בהן וזה אכן כך, יש לי אהבה ותקוות ורצונות לגבי האחיות שלך, אבל מה איתך? איך אפשר להפסיק לרצות בשבילך ולקוות בשבילך ולא לדמם בלב כל יום על ההחמצה הענקית??? איך אפשר להגיד לאם שבמשך עשרים וחמש שנה תוכנתה גנטית לדאוג לך ולרצות בשבילך שזהו נגמר, להפסיק לחכות לשיחת טלפון, לא לדאוג אם אתה רעב, עייף, לא לשמוע את קול הצעדים שלך עולים במדרגות בבוקר כשאני מחכה עם הקפה והפינוקים, לא לקוות לפתיחת השער ולראות אותך במלוא יופייך וגבריותך, במדים עם החיוך המשגע שלך וגומות החן שלך, פורס את הזרועות שלך שנרוץ לתוכן בהנאה גדולה?? איך? איך? איך? שאלות שאלות ותשובות אין!!! אני מרגישה חוסר אונים ענק , 8 חודשים ואני לא מתחילה להבין בכלל איך ממשיכים!!!!!!!!!!
13.3.2013
עמריקי שלי!! לילה ללא שינה עובר עליי השעה 3 לפנות בוקר והדמעות מסרבות להפסיק לזלוג, מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב על המשפט אני רוצה את התינוק שלי!!!!!!!!! כאילו שמישהו שם ישמע את בכיי וסבלי ויחזיר אותך אליי,פסח בפתח ויום הזכרון ויום ההולדת שלך ואחר כך השנה להליכתך ממני, כאילו שלא מספיק כואב ומייסר!!! היום כשנהרגו שני הטייסים והוסיפו את המשפט שכולם רגילים לשמוע הודעה נמסרה למשפחות, הרגשתי כמו מכה פיזית, כמה לקוני המשפט ואיזה זוועה הוא אוצר בתוכו, לאלה שחוו את ההודעה, אלוהים ישמור!!!! ליבי עם המשפחות ואתם קיבלתם שם תגבור משובח, מקווה שכולכם חלק מאיזה תכנית נשגבת לגאולה, בזמן האחרון הוא אוסף אתכם לשם בזוגות שני חובלים, שני אחים בפתח תקווה, שני טייסים, מקווה שבאמת יש תכלית לכך והיא קרובה מתמיד, אז עד שתחזור אלי אמשיך לכתוב לך ולספר לך עד כמה אני אוהבת ומתגעגעת אימא!!!!
20/3/2013
אוי עמרי שלי, אוי עמרי!!! כמה כאב,כמה יאוש, כולם מסביבי מתארגנים לפסח, ואני נזכרת בשנים עברו איך גם אני הייתי חלק מהטירוף הכללי, מצמצמת לכם את המחייה לפינה במטבח שבה מותר לאכול חמץ, מתרוצצת וקונה דברים הביתה, להרגיש תחושת התחדשות והיום אפילו לטאטא את הבית אני בקושי יכולה, אוי עמרי, נסיך שלי, עם לכתך נותרתי נכה, נכה פיזית ונפשית, מלאת תחושת התנגדות לכל דבר שמסמל חג, שאמור להחגג בלעדייך, איזה חוסר אונים, אלוהים ישמור, אני "אמורה" להסתכל קדימה, אבל מצליחה להסתכל רק אחורה לימים שלפני ה27 ביוני הארור, מאז אני רק נגררת, מיום ליום, עושה מה שאני מצליחה לעשות וזה כמעט כלום אני יודעת, כמו אוטומט, מודה ומתוודה, אחיותיך הנפלאות והמדהימות, שמגלות כוחות ובגרות מפליאה, הן שמחזיקות אותי מלהצטרף אליך עכשיו ברגע זה!!! אני אוהבת אותן כל כך ואני יודעת כמה אתה אוהב אותן לכן, למענן אני החלטתי לחיות, אבל אלוהים עדי כמה קשה לי!! איך היאוש והכאב משתלטים לי על כל חלקה בנשמה, לא מבינה, איך אפשר, לא מבינה!!!!!!!!!
25.3.2013
עמריקי אהובי, בבת עיני! פעם ראשונה בחיי שאני לא מתכוונת לשבת לשולחן הסדר, אני לא עושה זאת חלילה, מתוך התרסה דתית, אלא, מתוך כאב גדול לשבת בשולחן סדר, שמסמל אצלנו משפחתיות ושמחה, בלעדיך!!!!! אני פשוט לא יכולה לעמוד בכאב המייסר הזה, אהובי, ומה שהכי כואב זה שאין תקווה במצב הזה, זה כל כך סופי! המועקה החלה להצטבר אצלי בלב כבר מפורים וכמו מגיעה לשיאה היום כואב לי כל כך בני, רע לי ומר לי בלעדייך החסר שלך מאכל את גופי ונשמתי. אני מתפללת שאתה שמח ומאושר איפה שאתה וטוב לך, כמו שתמיד היה לך טוב בכל מקום שהגעת אליו, ללא בעיות הסתגלות, בלי להתלונן, מייד התחברת לכולם והפכת להיות חלק מהם, ככה שמבחינה זאת אני רגועה, אני פשוט יודעת שאוהבים אותך שם בדיוק כמו שאהבו אותך פה! נסיך של אימא, בערב חג הפסח אני שולחת אליך את אהבתי ומתפללת שתחזור אלי כבר!!!!!
8.4.2013
עמרי שלי!! יום השואה היום והלב כבד כבד! בגיל 17 לערך יצאת למסע בפולין, המסע בעקבות זוועות השואה, זה היה בסוף פברואר וביודעי שיהיה קר ומושלג כמובן שדאגתי לצייד אותך בכל מה שדרוש שחלילה לא תסבול מהקור או תתקרר לי, ובהיותך עטוף הגורסים ובגופיות הטרמיות אמרת לי אימא תחשבי על אלה שחיו פה בקור המקפיא הזה כשלגופם רק בגדי אסיר של המחנות כמה הם סבלו והוריהם שראו אותם בסבלם ולא יכלו להושיע, אני גם דאגתי מה זה יעשה לנפשך העדינה לפגוש את העדויות האילמות אך הזועקות כל כך לשואה, אבל, חזרת גאה יותר, נחוש יותר, בוגר ומלא חמלה לאדם באשר הוא!! לקחת את זה לכוון התקומה של העם שלנו בארצו, כמה חשובה מדינת ישראל כדי שדבר כזה לא ישנה, כמה חשוב לכבד את ניצולי השואה ולשמוע את הסיפורים שלהם ולתעדם כדי לזכור ולדעת שלעולם לא עוד!!!! ואני שתמיד הייתי גאה בך שוב התרחב ליבי ואהבתי לשמוע את הסיפורים שלך והתובנות שלך! מאז גם רצית לקרוא ספרים בנושא ולהכיר וללמוד עוד ועוד. לימים, חזרת על המסע כחובל וקצין והרגשת גאה שאתה אחד מאלה שדואגים ועומדים על המשמר שיהודים לא ירצחו בשל יהדותם! ביום זה מכה בי החיסרון שלך ילד שלי, בסוף יצא שמסרת את נפשך לארץ שאותה כה קידשת. אוהבת אותך וחושבת עליך כל הזמן אימא!
14.4.2013
עמרי שלי!! ערב יום הזכרון תשע"ג, אני מפרסמת פה מכתב שכתבתי לך ליום הזה, לבקשת רדיו 102FM, בחורה מקסימה בשם מיכל גלר מפיקה תכנית שנקרת דברים שרציתי לאמר שבה בני המשפחה מקריאים מכתב שכתבו לאהובם, מכתבינו שלי ושל אבא, ישודר ביום שני בבוקר בין השעות 07:00 ל- 08:00.
עמרי חיי ונשמתי! יום הזכרון הראשון שלי בתור אם שכולה, הראש והלב ממאנים לקבל את העובדה הנוראה! אין יום שחולף שבו אני לא אחכה ואאמין שלפתע הדלת תפתח ואתה תעמוד שם במלוא יופייך ותפארתך, עם המדים הלבנים של חיל הים, מרחיב את ליבי המשוחד ממילא, באהבה אין קץ, גאווה והתרגשות. אין יום שבו אני לא מדמיינת איך אני רצה אל בין זרועותייך החסונות והמחבקות והמגוננות והאוהבות כל כך ומתרפקת עליך ותוהה מתי התחלפו היוצרות? איך פעם אתה היית זה שמתרפק בזרועותיי, ילדי הבכור, הנסיך המושלם, עם החיוך שלא יורד מהפנים, גומות החן והאישיות המדהימה!! ביום ה-27 ביוני 2012 בשעה 7 בבוקר המודיעים עמדו בשער ועולמי חרב עלי באחת! אין מילים שיוכלו לתאר את גודל הזוועה, האימה והכאב הלא אנושי שמכה בך! כולם מנסים לעזור, אך אין מושיע! התכנית נקראת "דברים שרציתי לאמר", את מה שאני רוצה לאמר אני אומרת לך מידי יום כשאני מבקרת אותך, בוקר וערב בקומי ובלכתי לישון ובכל שעה בינהם: כמה אני אוהבת אותך, גאה בך, מודה לך על כל מה שאתה בשבילי, כן גם היום למרות שאתה לא נוכח פה פיזית, אתה בנפשי ונשמתי תמיד תמיד!!!!!!! מיום לידתך הקפדתי תמיד להגיד ולהראות לך את אהבתי, התמסרתי בכל מאודי לתפקיד האם ועל כך אני מודה לאלוהים, שתמיד תמיד ידעת מה אני מרגישה כלפיך, שאין בי תחושת חרטה, שלא מספיק נתתי או לא מספיק אמרתי, הרי את הירח הייתי קוטפת למענך אילו יכולתי! הייתי רוצה להיות מסוגלת להגיד לך דברים אחרים ולהתכוון אליהם, דברים כמו: יהיה בסדר, אני אהיה חזקה בשביל אלו שנשארו, נחזיק מעמד ונשמור על הבית שכל כך היה חשוב לך וכל כך אהבת, אבל לצערי, אינני יכולה כשהכאב מכה בי עד שלפעמים אני מרגישה שברצוני לקלף את עורי מעליי, כשכל מה שאני רוצה זה להשתטח על הרצפה ולצרוח ולזעוק עד לב השמיים שיחזירו אותך אליי!!! אין ביכולתי לשנות דבר, אני חסרת אונים!!! לכן, אוסיף ואבטיח רק זאת: גם עכשיו אני עדיין אימא שלך, כל הזמן, בכל הווייתי ועד נשמתי האחרונה אזכור ואזכיר ואחווה אותך!!! אימא!!!
21.4.2013
נסיך שלי!! יא באייר תשמ"ז תאריך לידתך העברי! היום אתה בן 26 אהוב ליבי!!!
4.6.2013
עמרי שלי נסיך!! אני יושבת פה בבית החולים ליד סבתך האהובה סועדת אותה ברגעיה, שעותיה, ימיה האחרונים הכאב מכה וכל מה שאני חושבת זה, אם היית פה הכל היה נסבל, היית נותן מהכח והחיוך והאופטימיות שלך בנדיבות לכל דורש והיינו יכולים להישען על כתפיך הרחבות והנדיבות ולשאוב כח ברגעים כאלה! אהובי שלי תן לאימא סימן וברך אותי בסבלנות ואורך רוח להתמודד עם החיים האלה והזוועות שהם מזמנים לנו! אני כל כך כל כך רוצה לדבר איתך ולחבק ולנשק אותך והכמיהה הזאת מייסרת כל תא בגופי לשמוע את קולך מדבר אלי ומחדיר בי קצת תבונה שבימים הקשים שעוברים עליי אני מרגישה לעיתים שהיא חומקת ממני! יפה שלי אתה איתי כל הזמן, הנוכחות שלך בחיי היא מוחלטת ועם זאת כל כך חסרה שקשה להסביר את זה, את הניגוד בין זה שאתה כל כך חי וקיים אצלי ועם זה כל כך איננו! דויד גרוסמן אמר שאנחנו ההורים השכולים הם אנשים שנזרקו אל מחוץ לזמן וזה נכון כי לזמן אין שום משמעות עבורנו שעה, דקה שנה, עשר שנים הכל מתערבב ונראה כאילו השנה התחלפה בדקה והדקה בלעדייך היא נצח! אז עד שנוכל להתחבק ולהתנשק ולדבר אני שולחת לך את הכל וירטואלית ואני יודעת, פשוט יודעת שאתה שומע ויודע הכל ומייחלת ליום שבו אוכל לראות אותך ולתקשר איתך אהובי אימא שלך
9.6.2013
זהו עמרי שלי סבתא איתך!!! כמעט שנה סבתא תמכה בנו למרות מחלתה הקשה, שמה בצד את כאבה הגדול מנשוא עליך וכמו לביאה החזיקה אותנו וחיזקה אותנו אהובים שלי אמא שלי ובני שלי תתמכו בנו מלמעלה כי קשה לנו כל כך!!!!!
13.6.2013
אני מעלה פה את הדברים שכתבתי לאזכרה שלך עמריקי שלי
עמרי אהובי בני בכורי!! שנה חלפה לה בלעדייך, ואני בראשי ובמחשבותיי וגם בגופי לעיתים, תקועה במדרגה השלישית בביתנו בירידה לסלון המקום שבו הטיחו בפניי את שקרה לך, המקום שבו קיבלתי את הבשורה הכי קשה שיכול אדם לקבל, הידיעה על מות בנו! מאז אני שרויה במלחמה יום יומית על שמירת הקיים, שמירת השפיות!! מנסה ללמוד יום יום מחדש איך להיות שוב אמא לילדים, לבנותיי האהובות שפה ולך שאיננו פה, אך, כל כך איתי כל הזמן אהובי! והמשימה קשה ומהמורות בה רבות איך להסביר לאחיותך שבשנה אחת איבדו שלושה אנשים קרובים ואהובים! אותך אחיהן הבכור האהוב לפני שנה, את נצחיה המתוקה לפני שבעה חודשים ולבסוף את סבתא האהובה הגדולה מהחיים לפני חמישה ימים!!! ואין מנוחה ואין מנחם, שנה שהייתי מוחקת בשמחה מתולדות ימי העמים, שנה שבה שלושה מאהובי נפשי נלקחו ממני אך אין ספק נסיך שלי לכתך היא המכה האנושה מכולן!! הכאב אינו מרפה אפילו לשנייה ומעורב בפחד ענק, פחד מפני החיים בלעדייך, השנים שיבואו ומה שיביאו איתן, תמיד בלי עמרי שלי, בלי החיוך הכובש שלך שהאיר את נשמתי, ובלי החכמה שלך שהחזירה אותי תמיד לתלם, ובלי האהבה שלך שהצדיקה את קיומי! ובלי ובלי ובלי! והבור שבליבי, שנפער עם לכתך רק הולך ומעמיק הולך ומשחיר והשנה האחרונה שלא עשתה עמי חסד רק מזרזת את התהליך!! בימים האחרונים ניצוצות של תקווה החלו להאיר את יומי התקווה לנכד או נכדה ממך, אם נשארו מעט רחמים בשמיים כלפיי אנא עשו שיקרה הדבר שיוכל לתת משמעות ליומי ליומנו כולנו!!!! לסיום, ברצוני להודות בראש ובראשונה לבנותיי המדהימות שבשנה האחרונה היו שם בשבילי זהירות ומהססות עוטפות אותי באותות של חסד ומזכירות לי בנוכחותן שיש עוד משמעות לחיי! אבקש את סליחתכן אם לא הייתי מספיק בשבילכן! כמו כן, אודה לאימי האהובה האישה שהכל היה קטן עליה, שאף אחד לא יכל לעמוד בדרכה כשהחליטה להשיג משהו בשבילנו, שבשנה האחרונה החזיקה את כולנו למרות מחלתה ולמרות כאבה הקשה מנשוא על בני, נכדה בכורה!
ולבעלי אשר שבשנה האחרונה ידענו ימים קשים מנשוא ועוד נדע אבל רוצה ומוכן ללכת וללחום ביחד! לאבי האהוב ולאחותי ומשפחתה היקרה שנשאו בעול הכאב איתנו!! וכמו כן, לכל אותם האנשים שלא נטשו אותנו וחיבקו ותמכו וחיזקו ואהבו ובכך עזרו לנו לעבור את השנה הנוראה הזאת!!!!
27/6/2013
ילדי אהובי! זהו, התאריך האחרון בגלגל השנה הגיע ה 27.6. היום המר והנמהר שבו נלקחת ממני, נחטפת באישון הליל בזמן שישנתי ולא הייתי על המשמר!!! שנה שלמה ונוראית עברה מאז ,כשכל תאריך ומועד צופן איתו קושי וסיוט בלתי נשלט, עברנו חגים ראשונים בלעדיך ועברנו יום זכרון ראשון ועברנו יום הולדת ראשון ותאריך עברי ועכשיו הגענו לתאריך האחרון שסוגר את השנה, מעכשיו הכל אמור לחזור על עצמו ויש סברה שאומרת שמה שמוכר הוא פחות מפחיד, אבל אצלי אני לא מרגישה שום הקלה על זה שמעכשיו הסיוט מוכר, ההפך הוא הנכון פחד ענק ממלא את ליבי מהגלגל ששנה הבאה אני צריכה לעבור והבא אחריו ואחריו כשאני יודעת שאין מרפה לליבי הפצוע והמדמם ושאין ולא יכולה להיות הקלה! שנה שלמה עברה ואני נזכרת, שבאת ואמרת לי שברצונך לפני החתימה הארוכה, לקחת שנה חופש ולנסוע לחו״ל, איזה חיל ורעדה מילאו את ליבי למחשבה שתעדר מפה שנה שלמה ובאיזה שכנועים והתחנפויות והבטחות ניסיתי להניא אותך מכוונתך, רק לא לעבור שנה בלעדיך! אז הנה עברתי שנה בלעדיך וכנראה שתאילנד או ניו זילנד או ויאטנאם או דרום אמריקה, היו קטנים עליך ויצאת לך לטיול בעולמות אחרים ולא מוכרים, שמשם אי אפשר היה ליצור קשר בטלפון או בסקייפ, רק בחלומות לפעמים, אז אימא שלך מזכירה לך שזהו נגמרה השנה היום ב-27.6.13 והגיע הזמן לחזור הביתה!!!!!
מחכה לך ולעולם לא אפסיק לחכות אימא
5.7.2013
״הו, אלוהים תעשה שיבוא, מחכה ביום ובלילה!!! לא, אין לי כוח שעוד יום יבוא, שושנים עצובות והוא לא פה!!!!״
עמרי, עוד שבת בפתח ואתה לא פה וגם סבתא לא פה, אני כל כך כואבת ומתגעגעת!!!!! ליבי כבד עלי!!!!!! מה יהיה בסופי????????
5/7/13
״הו, אלוהים תעשה שיבוא, מחכה ביום ובלילה!!! לא, אין לי כוח שעוד יום יבוא, שושנים עצובות והוא לא פה!!!!״
עמרי, עוד שבת בפתח ואתה לא פה וגם סבתא לא פה, אני כל כך כואבת ומתגעגעת!!!!! ליבי כבד עלי!!!!!! מה יהיה בסופי????????
14/7/2013
עמריקי 3 לפנות בוקר ואני אפילו לא מצליחה להתחיל להרגע לשינה הלילות רדופים והימים רדופים והאוי אוי אוי שמלווה אותי כל הזמן, מטריף את מוחי, הגעגוע משתלט על כל חלקה טובה בנשמה ואני מובסת, מובסת על ידי הכאב הבלתי נסבל הזה, אני זוכרת בשיעורי האנגלית בבית הספר למדנו סיפור ובסיפור הבן אמר על אביו he was defeated long before he died האם זה מה שיאמר עלי? היא הובסה הרבה לפני שהיא מתה? אני מדמה את חיי למסדרון שאני צריכה לחצות ובקצהו אתה מחכה לי בזרועות פתוחות לחבק אותי וכל יום שעובר מקרב אותי אליך, אתה תעשה מה שאתה צריך לעשות שם בעולם האחר שקרא אותך אליו ואני יודעת שתעשה את זה על הצד הטוב ביותר, כמו תמיד! ואני אימא שלך, אבל גם של ענבר ולוטם אשתדל לעשות את הטוב ביותר שאני יכולה כאן למענן למענך ובכל יום שיעבור אגמע עוד כמה קילומטרים בדרך אליך אהוב ליבי!
30.7.13
עמרי שלי!! רואה, כואבת, מתייפחת ולא מאמינה שזה קרה לך, לי, לנו! לא מאמינה שמדברים על סרט הנצחה לך, לא מבינה לאן נעלמת לי, איך זה יכול להיות? איך ילד שהיה כל עולמי, פתאום איננו, אני לא יכולה לחבק ולא יכולה לנשק, ולא יכולה לדבר איתך אפילו בטלפון ולספר לך מה שעובר עלי, על אבא, על אחיות שלך! כל דבר שאנחנו עושים, כל חוויה שאנחנו צוברים, היא כבר לא משותפת איתך וזה כל כך כואב לי, שכל פעם אני נחנקת מחדש!! אמא שלך מתנהלת בעולם הזה, כל כך אבודה בלעדייך, הכל איבד טעם, למעט מה שקורה עם האחיות שלך והתקווה לילד מזרעך! מסתכלת בתמונות שלך כשהיית ילד ונזכרת בתמימות שלנו, בציפיות לעתיד שהיו לי לגביך, שהגשמת בצורה מושלמת, עד השניה שלקחו אותך מאיתנו, אוהבת אותך כל כך, נסיך שלי יקר, לא ידעתי שגעגועים יכולים להרוג את הנשמה כל פעם מחדש!!!!
8/8/13
עמרי חיי! אני יושבת פה אצלך ומנסה כמו תמיד למצוא הגיון במה שקרה ואף פעם לא מצליחה, אז אם כך, אם זה לא הגיוני זה חייב להתהפך, זה חייב להתברר כטעות!!!! הלילה חלמתי שמישהי שאני לא מכירה, אבל נמצאת בקשר רציף איתך אומרת לי ביאוש שאתה עקשן ואתה רוצה רק את אמא, והיא חוזרת על המילה אמא, אמא!!! כאילו שאתה רוצה אלי כל הזמן! גם אני רוצה אותך כל הזמן, אי אפשר להבין את הקשר הענק שהיה ביננו, אני נזכרת שהגננות והמורות בכיתות הנמוכות היו אומרות לי שאתה תמיד אומר להן בגאווה, שאמא שלך יודעת הכל! ואמא שלך הכי! וכמו שהיית גאה בי כך הייתי גאה בך, ואהבה ענקית והערכה הדדית שררו ביננו! ועכשיו אני כל הזמן מנסה לשמר את הקשר המיוחד ביננו ברמה הרוחנית, מחפשת כל הזמן סימנים וגם מקבלת אותם, חשה אותך, מדברת איתך, חולמת אותך, אבל וזה אבל גדול, אתה חסר לי פיזית ברמה היומיומית, כל דבר קטן קורע את הלב ומדגיש לי את החסר שלך!! זה קורה כל יום, כל שעה! אין לאן לברוח מהכאב הנורא שאופף אותי כל הזמן! החגים שוב בפתח ורמת הלחץ אצלי עולה, שנה חדשה בלעדיך, עוד אחת, ואני לא רוצה!!! לא רוצה שולחן חג בלעדיך, אין בי שום תחושת חגיגיות, באף עצם בעצמותיי, נדונתי לחיים של עצב בלתי פוסק!! יכול להיות שהחלום שלי אומר שכמו שאני מסתובבת כל היום וקוראת עמרי, עמרי בלב ולפעמים בקול, אומר שגם אתה מסתובב שם וקורא אמא, אמא? אתה יודע שהכל זמני פה ואנחנו ניפגש בסוף נכון? אז תבקש מאלוהים שיברך את שנינו בסבלנות עד האיחוד ביננו!!! אוהבת אותך, בלי גבולות בין העולמות שלנו אימא שלך!
26/8/13
״אלוהים שומע את בכי הלב, משתתף בצער חש את הכאב, מרחם כמו אבא, רוב הזמן אוהב, לפעמים קוטף גם פרח מלבלב״
עמרי שלי פרח מלבלב זה בדיוק התיאור שלך, פרח שנקטף בשיא לבלובו והותיר אותי חסרת נשימה! עמרי, אני מסתובבת בימים האחרונים כל כך עצובה, בכל מקום מרגישים את ההתרגשות של ראש השנה הקרב ובא, אנשים כבר יודעים מה ילבשו, איפה יתארחו, או את מי יארחו, מה יאכלו בארוחת החג ורק אני מסרבת לקבל ששנת תשע״ד עומדת בפתח ואני עדיין נמצאת בשנת תשע״ב השנה האחרונה שבה הייתי שלמה, עד ז׳ בתמוז בה!! אני שומעת את שירי החג סתם כך בעברי ברחוב ובכל מקום אנשים מברכים חג שמח! שנה טובה! ואני יודעת שלא יכולה להיות לי שנה טובה, אין שום סיכוי, כי כל שנה שתגיע מעכשיו היא שנה בלעדייך, אז מה יכול להיות טוב בה??? מעכשיו זה רק רגעים קטנים טובים, כשמשהו טוב קורה עם ענבר ולוטם, חיוכים של סער וליאה, חיבוקים וחיזוקים מאנשים יקרים, תקווה להתקדמות בנושא הילדים ממך, אבל, בין הרגעים הקטנים הטובים הללו יש אוקיינוסים של כאב וגעגוע, כאב שמרסק אותך, משתק אותך, הופך לך את הקרביים ממש ואין לאן להפנות את הכאב הזה, את הגעגוע הזה, את התסכול, המרמור והכעס!!! אני כל הזמן מפשפשת במעשיי ושואלת למה זה הגיע לי, כן, אני גם מאשימה את עצמי, כנראה אני עשיתי משהו נורא, אם זה קרה לי, אם בשנה אחת איבדתי בן, אמא ואת בת דודתי האהובה!!! אני הופכת והופכת בדבר ולא מצליחה להבין מה עשיתי, שעושה אותי ראויה לגורל כזה, הרי באמת שהשתדלתי תמיד להיות בסדר, אבל, זה עדיין מייסר אותי ולא נותן לי מנוח!! עמריקי שלי אהוב, אני לא יכולה לרצות את השנה החדשה, כי, ריטואל הכאב מתחיל שוב מחדש, חגים, ימי זכרון, אזכרות, שמוסיפים בדרכם על הכאב הענק שמלווה אותך בשגרה!!! באמת, באמת עמרי ששמו אותנו במצב שהוא בלתי אפשרי, מאסר עולם בכלא של כאב, בלי אפשרות של חנינה, אתה יודע שתשתחרר מהכאב רק במוות ולפעמים אני מייחלת למוות, רק כדי להשתחרר מהמועקה הנוראית ולפגוש אותך, אבל אז אני מתעשתת ומבינה שאסור לי להיות אנוכית ולרצות בכך, כי יש פה את הבנות האהובות שלי, המדהימות, שלא חטאו ואני חייבת, חייבת להיות בשבילן!!!! אז אני לוקחת לי את השעה היומית שלי איתך, נסיך שלי, שעת האיכות שלי איתך, אני מכנה את זה ויושבת איתך ומקדישה את עצמי לך וחשה אותך ומדברת איתך ומרעיפה עליך את מילות האהבה שלי אליך ומתפללת שם איתך שהמצב הנוראי הזה ישתנה ויבואו ימות המשיח ונהיה שוב ביחד, שלמים!!!!
4/9/13
ערב ראש השנה תשע״ד עמרי נשמתי, שבוע שלם שאיני יודעת את נפשי, החגים מעצימים משום מה, את תחושת האובדן, אם ביומיום אפשר להשלות את עצמנו שאתה במשימות בים, מגיעים החגים שבהם בדרך כלל אנחנו מתכנסים, הרבה ארוחות חג, הבית נמלא התרגשות של התחדשות ציפיות לשנה חדשה וטובה שבה תגשימו את עצמכם ותהיו מאושרים ובריאים, הייתי מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם, כמו שכל אמא מאחלת לילדיה! ועכשיו אני משוטטת לי בגולה גוררת אחרי את כולם, כי אני פוחדת לפגוש את החג ושולחן החג, עם הכסא החסר שלך והחדר הדומם שלך, שבימים כתיקונם היה צריך להיות כמו תחנת רכבת הלוך ושוב החברים מהצבא מהבית ותמיד היית שואל מי מגיע ומתי עושים על האש, והכל בשמחה ענקית!! עמרי שלי איזה בור יש לי בלב שאני יודעת שלא יתמלא לעולם! אני נחרדת מהמחשבה על השנים שעוד יבואו ויהיו בלעדייך, לפעמים הכאב הוא כל כך גדול שאני נדהמת שדעתי לא נטרפת עלי ואז אני מתפללת לשפיות, רק לא להשתגע! כי, האמת בא לי לעשות את כל הדברים הכי לא שפויים שבעולם על מנת להוציא את הכאב שלי החוצה, לצרוח ולהשתטח ולזעוק ועוד ועוד, אבל, אני נושכת שפתיים וממשיכה וממשיכה והשאלה היא עד מתי???!!! מתי הכאב יכלה גם את גופי? עמרי תבקש בשבילי רק דבר אחד שם בשמיים סבלנות!!! סבלנות לחכות ולסבול את גורלי בשקט! שנה טובה לך אהובי, איפה שלא תהיה, אוהבת הכי בעולם אמא שלך!
13/9/13
עמריקי שלי! היום כשהייתי אצלך ביקשתי ממך סליחה ומחילה ולפני כניסת היום הנורא הזה! אני שוב מבקשת סליחה אם לא אמרתי לך מספיק פעמים כמה שאני אוהבת אותך! סליחה אם לא הודתי לך מספיק על מה שאתה בשבילי! סליחה אם לא הצלחתי לתת לך כל מה שרצית! סליחה אם קרה שכעסתי עליך! סליחה אם העקתי עליך לפעמים! סליחה אם התגאיתי בך מידי! סליחה שאני מתאבלת עליך מידי ואולי מעיקה עליך שם בעולם הבא! סליחה שאני לא נותנת לך ללכת! סליחה וסליחה וסליחה!!! כל מה שעשיתי היה בתום לב ובאהבה ענקית! אוהבת הכי בעולם אימא שלך
20/10/13
עמרי אהובי!! יש שעות, שהכאב עולה ועולה, עד שאתה מרגיש שאתה פשוט מתפוצץ, שהלב לא יעמוד בכאב הזה! שרגע אחד נוסף אתה לא יכול לסבול, לא יכול!! עכשיו זה אחד מהרגעים האלה, שאני מרגישה שזהו, אין לי יותר כח ואני בוכה ובוכה ואז כותבת אליך וקצת פורקת מהלב אל הדף שלך, מעט מהמשא הבלתי אפשרי לנשיאה בלב, לבן אנוש! עמריקי, אני יודעת שיש ביננו קשר עמוק, גם היום, כי בפעם האחרונה שהרגשתי כך כתבתי לך שאני מתגעגעת כל כך ומיד הופעת לי בחלום יום אחרי יום, כדי להקל לי מעט ולהגיד לי, אמא אני פה!! ובאמת אחרי שאני חולמת אותך, אני קמה בהיי כזה, בהרגשה כזאת שהרגע היינו יחד, כמו שאנחנו יודעים, כמו שאנחנו אוהבים, דיברנו, התחבקנו, התנשקנו ובעיקר חיזקנו אחד את השני: לא לדאוג, אנחנו עוד יחד ואוהבים הכי בעולם!!!! ואז, עוברות השעות ומשא הגעגועים והכאב וההחמצה הולך וגובר ושוב אני מוצאת את עצמי, במצב של עכשיו, מרוסקת!!! אני יודעת עמרי, שלא תניח לי להשבר לגמרי, כי איכשהו אתה מצליח לחזק אותי, במיוחד כשאני במצב כזה!!! אז עכשיו אני צריכה אותך ואת הכוחות שלך! חייבת!!
31/10/13
חיים שלי! אני מנסה להיות גיבורה, ממש מנסה! בכל יום הקרב מתחדש, קרב עקוב מדם ומדמעות, הדם והדמעות שלי זולגים ללא הפסקה, פעם בזרזיפים ופעם בשטפון, יש ימים שאני מצליחה לתפקד ולחייך אפילו ויש ימים, שאלוהים ישמור, אין לי אויר ובקרב הזה אין הפוגות למנוחה ולחידוש כוחות, הוא נמשך כל הזמן, כל הזמן גלים גלים, של מתקפות כאב, תסכול, פחד!!! בקרב הזה אין לי סיכוי לנצח, אין לי תקווה לנצח רק לשרוד ולהחזיק מעמד, דקה אחרי דקה,שעה אחרי שעה, יום אחרי יום!! כבר חודשים שמתנגן לי השיר חיילים אלמונים שוב ושוב בראשי, כמשקף את מה שעובר עלי: חַיָּלִים אַלְמוֹנִים חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים, וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים: מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת, בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים, בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ.... (אברהם שטרן, לח"י)
השיר מתאר מלחמה קשה ונואשת, מלחמה אמיתית, עם פצועים והרוגים, אבל המילים שצטטתי קולעים בול למה שאני מרגישה במיוחד המשפט: משורה משחרר רק המוות!!!!!!
עמרי שלי, היום יום חמישי, אנשים מייחלים לשבת ואני עומדת בחוץ ומסתכלת בשער ומחכה שהוא יפתח ומדברת איתך, בוא כבר נסיך שלי, בוא כבר!! הרי, אין סיכוי שלא תחזור אלי זה לא הגיוני, אמא שלך מחכה לך, לפנק אותך ולדאוג לך ולהאכיל אותך, אמא שלך, שאוהבת אותך הכי בעולם, איך אפשר לאכזב אותי, אני מחכה וכל כך רוצה, שזה יקרה, אז אולי זה יקרה ועובר הזמן והשער לא נפתח ואני בוכה דמעות מרות של כאב ואכזבה וגעגועים שרק יגברו ולא יבואו על סיפוקם! לעולם????????
מצטערת עמרי, זו אחת מאותן שעות שהכאב מטריף את דעתי ואז אני כותבת לך, מבטיחה לך ולאחיות שלך שמחר אני שוב אהיה יותר גיבורה וחזקה בקרב שלא יגמר אף פעם!!!
16/11/13
עמרי חיים שלי! עשה שיתגשם, אוהבת אותך הכי בעולם ילד שלי ומשתוקקת לנכד ממך, הרי אתה יודע כמה דיברנו על זה!!
(ראיון ב"מדברים על זה" יום שישי 15.11.13 דקה 20 לערך)
19/11/13
עמרי אהוב ליבי!!!
אתה מודע לכמה אני מתגעגעת אליך?? אתה מודע לכך שהאהבה שלי אליך רק מתעצמת? אתה נמצא איתי בלילות היאוש השחורים? אתה זה שעוזר לי כשאני מצליחה לנשום? האם אראה אותך אי פעם? האם תחזור אלי ואל כל אלה שאוהבים אותך וצריכים אותך? אתה מגיע כשאני אצלך שם? אתה רואה כל דבר שאני שמה לך שם וקונה לך? אתה מרוצה מהאורות של הנרות שאני מקפידה בדבקות להדליק ומהמנורות הסולריות שאני שמה, כדי לגרש את החושך שהשתלט על כל חלקה טובה? אתה מרוצה מההתנהלות שלי מאז שהלכת לי? היית מעניק לי ציונים שהיו מענגים אותי, תמיד הייתי מעל 10 אצלך, איזה ציון אני מקבלת ממך היום? טוב לך? השלמת עם זה שהעולם פה מתנהל בלעדיך?
כל כך הרבה שאלות מתרוצצות בראשי ואין לי תשובות, רק מה שאני עונה לעצמי במחשבה בתקווה שאתה זה שנוטע בי את התשובות.
עמריקי שלי, יש שעות שהתסכול שלי מתגבר ואני ממש ממש צריכה אותך, ברמה שזה מכאיב פיזית, הלב כבד והזעקה מצטברת!!
אין לי לאן לפנות ואין לי איך להוציא את התסכול שלי, על המצב הכל כך נוראי ולא פייר הזה, אז אני כותבת לך, אבל, ילד שלי, לא בשביל להכאיב לך חלילה, אלא לשאוב ממך כוחות, תמיד היה לך את הכוחות לעשות שהכל יהיה בסדר, כשהייתי רואה אותך ומחבקת ומנשקת אותך, כל התסכולים וכל הכעסים שלי היו מתנדפים ודברים טהורים היו ממלאים את ליבי, אהבה, שמחה ואושר!! כשהיינו מדברים הייתי מלאת התפעלות מהחוכמה שלך, מהראיה שלך בצורה חיובית כל מצב וכל אדם! לא ידעת להגיד מילה רעה על אף אחד, תמיד דנת את כולם לכף זכות ואני משתדלת להיות כמוך, להיות טובה, להיות ראויה לך!!! נסיך אהוב שלי! הימים האחרונים, עם הראיונות, לא היו קלים לי, הכל הציף אותי וגרם לי קצת לקרוס, אבל, אני חייבת למען המטרה, למענך, לעשות את זה ומתפללת שאני עושה את זה בצורה שמכבדת אותך ומצליחה להעביר קצת, קצת מי ומה היית!!
אני רוצה לבקש ממך סליחה, אם משהו שאני עושה או אומרת הוא לא לרוחך, הכל נעשה מאהבה ענקית אליך!!
ממני אמא שלך לנצח נצחים!!!!!!!!!!!!!!
12.12.13 עמרי אהוב שלי! אני שכל כך אהבתי את הגשם והחורף, לא מצליחה לחוש התרוממות רוח למראה הגשם והשלג והסופה, מרגישה רק כאב, כאב, כאב!!!!! בימים כתיקונם, היינו מעבירים את סוף השבוע בהתכרבלות משפחתית חמימה, משלימים שעות איכות אמיתיות ועכשיו כל מה שאני יכולה לחשוב זה שאני לא יכולה לבוא ולשבת איתך שם, כמנהגי יום יום, ו"אין אוויר אין אש אין חול, ואור אחרון ייגוע בלאט בלי קול וקץ לכל."
מילים: אהוד מנור לחן: יאיר רוזנבלום
גשם בוא, רד עלי, בוא כסה אותי עכשיו, אותי ואת ימי. רד לאט, רד ושא אותי לים אל נא אל תחדל לרדת לעולם, אל תחדל.
רד עכשיו, רד עלי שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.
וענן, יחוג מעל ימי הים, חוג יחוג יומם וליל, חוג יחוג ורוח מיילל. והים יגיע עד גגות תבל, ואין אוויר אין אש אין חול, ואור אחרון ייגוע בלאט בלי קול וקץ לכל.
לילה בוא, רד עלי בוא עטוף אותי עכשיו, עצום את שתי עיני. רד לאט, את עין השמש האפל שים ידך ביד הגשם הנופל, ונופל.
וענן, יחוג מעל ימי הים...
גשם בוא, רד עלי, שא אותי ואת ימי, אל תוך הנעלם.
22/12/13
נסיך אהוב שלי! מה יהיה? שוב אחד מאותם ימים קשים שהדמעות זולגות מעצמן! הגעגועים חונקים אותי ואתה יודע שאם זה היה תלוי בי הייתי מונחת שם לצידך! מרגישה חוסר אונים מוחלט שאפילו על המקום שבו אתה נמצא אני לא יכולה להגן, כאילו הכתה בי ההכרה שאתה נמצא שם לבד בחוץ, מופקר וכל מי שרוצה יכול לזלזל בכבודך, אני יודעת שאני צריכה להיות ריאלית ולהבין שאין מה להתעכב על כך, שהנזק לא גדול כזה, שזה סתם חלאות אדם אבל, כואב לי כל כך!! אני מטפחת את המקום הזה, כי אני לא יכולה פה בבית לעשות למענך כלום ומחשיבה את זה לחלקה קטנה ופרטית שלנו שאנחנו נפגשים בה כמעט מידי יום ל״שעת איכות״ פתאום ראיתי שהרוע פולש לכל מקום!!! עמריקי מצטערת שאני לא יכולה לשמור עליך יותר, מצטערת שלא יכולתי למנוע את זה, אבל אמא פה והכל יחזור להיות כמו שהיה ויותר יפה!! אל תדאג נסיך שלי! שום דבר לא ימנע ממני לטפח את המקום שלך ושלי עד שנחזור ונהיה יחד!! אוהבת אותך אמא שלך!!!!
3/1/2014
"הכאב גדול ואין לאן לברוח...עשה שייגמר כי לא נותר בי כוח"
אני אירית שחר - אמא של סרן עמרי שחר שנפל בתאריך 27.6.2012 מבקשת מכם להקדיש קצת זמן ולקרוא את מה שיש לי להגיד ואם התחברתם לשתף, לתמוך ולעזור לי להעביר את המסר והבקשה שלי לכל אזרח במדינה ולכל מי שיכול לסייע!
מייד לאחר ההודעה על נפילת בני האהוב, ביקשתי שייקחו ממנו זרע. באותו רגע נורא מכל וזה בלשון המעטה, משהו בי, יצר ההישרדות או הרצון הקמאי שיש בכל אדם להמשכיות, זעק את הבקשה! הדבר נעשה בחלון הזמן הקצר שהיה לנו ועכשיו בתוך כל הכאב והחשכה יש לנו קרן אור קטנה והיא מבחנות הזרע שנמצאות בבנק הזרע, בבית חולים אסף הרופא, שממנה יכול לפרוץ אור גדול אל חיינו, לחבוק נכד או נכדה מבננו האהוב.
אבהיר את רצוני וחלומי (המשותף לי, לבעלי, לשתי בנותיי ואין לי שום ספק שגם לבני עמרי): ברצוני להשיג תרומת ביצית ובאמצעות אם פונדקאית להביא לעולם ילד אהוב, רצוי ויקר מעמרי ולגדל אותו אצלנו בבית כנכדנו/בננו. אדגיש, שאינני רוצה דבר מהמדינה, מוכנה לוותר על כל הזכויות כגון: הכרה כיתום צה"ל, קצבת ילדים ועוד. לא חשבתי מעולם חלילה לבקש עזרה כלכלית בהבאתו לעולם ובגידולו ואני מוכנה בהחלט שיהיה פיקוח של עובדים סוציאליים עליו עד הגיעו לגיל 18, אין לי דבר להסתיר ואני בטוחה ביכולתי להעניק לו בית חם, אוהב, בריא, מחנך ומעניק.
היועץ המשפטי לממשלה, בחר להתנגד לבקשתי ואני באמת לא מבינה למה??!! איני רואה כל עוול ברצון שלי להמשכיות לבני ובטוחה שהמקום הטוב ביותר בשבילו לגדול יהיה בביתי. אם היה ברצוני להביא ילד כרגע אף אחד לא היה יכול ולא היה חושב למנוע ממני הורות, לא בגילי (49) ולא במצבי (אם שכולה).
במדינתנו ידועת הכאב, בגיל 18 אנחנו שולחים את ילדינו לצבא בצו המדינה אך גם מתוך תחושת שליחות, אהבה למולדת ורצון לתרום. לאסוני, בני בכורי, בבת עיני, משוש חיי, המקור לתקוותיי לעתיד, נהרג בעת מילוי תפקידו, כמפקד סיירת ספינות שלד"ג בחיל הים. מאז האסון הנורא, חיי וחיי משפחתי, אינם חיים, הכאב ממלא כל חלקה טובה בנשמה, אך כאמור, יש לי תקווה להחזיר את החיוך והשמחה הביתה באמצעות דור המשך לבני, זה אפשרי, זה יכול לקרות ואני צריכה רק את אישור המדינה שמשום מה בחרה להתנגד לי.
מצורפים בזה שני קישורים – האחד לסרט שנעשה על עמרי -http://www.youtube.com/watch?v=qr7fb_61K7c
השני לאתר לזכרו - www.omrishahar.co.il וזאת כדי שמי שמעוניין, יוכל להכיר במעט את מי ומה איבדתי.
לא יכולה להשלים עם לכתו מבלי שיותיר אחריו ילד או ילדה שימשיכו את דרכו. כך חונכנו משחר ימי בראשית ובעקבות זאת מתקיים העולם, לכל אחד צורך ורצון נואש להמשכיות המתקיים במשפט "וראה בנים לבניך".
אגע קצת בהתנגדויות ששמעתי מאנשים לאורך המסע שאני מובילה. שמעתי שאומרים שאנחנו אנוכיים. האמת, עוד לא שמעתי על זוג הורים שהביא ילד ממניעים לא אנוכיים. לא שמעתי מישהו שאומר, אני עומד ללדת ילד על מנת שיציל את העולם מבעיית הרעב החולי, והמצוקה העולמית. המניעים שלנו בהבאת ילד בתחילה הם אנוכיים ואז כל האנוכיות שלנו נעלמת ומתמקדת בגידולו, חינוכו, אהבתו וברצון לעשותו לאדם מאושר, מועיל למדינה ולחברה בה הוא חי.
שמעתי שאומרים שאני רוצה אנדרטה חיה לבני. אז אבהיר: א. אין לי שום אשליה שהוא יחליף את בני עמרי – עמרי לעולם יחסר לי ועד יומי האחרון אתאבל עליו ואבכה את לכתו. ב. ילד בהיותו ילד ואחר כך מבוגר לא יכול להיות "אנדרטה" – יש לו את הרצונות שלו, הצרכים שלו, האישיות שלו ושמחת החיים שלו ובשום אופן לא אביא ילד לעולם (נכד אהוב ויקר) ואדכא את אישיותו. להפך, אהיה מודעת לצעדיי עימו באחריות ענקית, קודם כל אליו ואחר כך לבני עמרי. שמעתי אפילו שאומרים שאנחנו לא נורמליים ושנטרפה עלינו דעתנו עקב האסון, ארגיע ואומר שתהליך כזה לא יקבל את אישור בית המשפט ללא אבחנה מדוקדקת לכשירותנו כהורים, אדגיש, שלא זו הסיבה שבגללה בחרה המדינה להתנגד לנו.
אנחנו מנהלים בית טוב ובריא לשתי בנותינו לצד הכאב הענק ומאמינה ביכולתנו להעניק בית טוב גם לילדים נוספים.
אסיים בתפילה שאף אחד לא יחווה שכול וכאב של אובדן ילד, אך אם כן, עקב המקרה שלנו, שידע שיש קרן אור באפלה.
תודה על הקריאה - ושוב מי שהתחבר מוזמן לשתף ומי שלא, בבקשה מכם בתגובות אנא שמרו על תרבות דיון ראויה, עקב הנושא הכואב!!!
5/1/13
עמרי שלי אהוב! זה כבר הלילה השני רצוף שהשינה חומקת ממני וכל מחשבותיי וכל כמיהתי נתונה לך ולכמה אתה חסר לי, מה לא הייתי נותנת כדי לא להיות במצב הזה, הכל הכל!!! כל דבר חומרי זה בטוח אבל, גם את חיי, בלי היסוס, אם היה לי עם מי להתמקח, דוד המלך זעק בשמעו על מות בנו ״מי יתן מותי תחתך היום״ זעקה בסיסית,הכי אמיתית והכי כנה, של הורה שאיבד את בנו!!! מיום היוולדך, חייך היו יקרים מחיי, וכשנותרתי לאסוני, לחיות אחריך, חיי איבדו כל טעם, אבל אני חייבת להמשיך, חייבת, אין לי ברירה והנחמה היחידה שיש לי היא שבסוף נהיה ביחד, אין לי ספק בכך, היום אין בי פחד מהחיים, כי אין בי פחד מהמוות, אני יודעת שאתה תחכה לי בסוף המסע של החיים ותרפא את פצעיי בחיוך ובחיבוק שלך, אני גם יודעת שאתה שולח לי כוחות היום, כל יום קצת מחדש, הימים האחרונים קשים עליי, אני צריכה להיות חזקה ולייצג את העמדה שלנו, כדי שנגיע למטרה שאנו חפצים בה כל כך, אבל אלוהים עדי כמה שאני חרדה לכבודך ומפחדת שיפגעו בזכרך, אז עמרי נסיך שלי, אנא סלח לי, אם משהו שאני אומרת ועושה לא מוצא חן בעינייך! אני מכירה אותך ויודעת שנדיר שהיית כועס וגם אם כן אף פעם לא לאורך זמן, (שעה משהו כזה??) אבל, עדיין חשוב לי לבקש ממך סליחה! השעות של הלילה הן השעות הכי קשות, אתה מתכנס בעצמך,הכל שקט ואז המחשבות מתרוצצות, למה?? איך?? והכאב מציף והגעגוע חונק והדמעות זולגות ומציפות את הכרית ואני צריכה להפוך צד כי היא נרטבת לגמרי, ואין תנוחה שנוחה ואין לנפש מרגוע, עמריקי החיבוק שקיבלתי מכולם והכאב האמיתי של אנשים עליך עוזר לי ואני רואה בכל אחד ואחד מלאך שנותן לי יד ועוזר לי לעבור עוד מהמורה בדרך, אבל, בסופו של יום בהיותי לעצמי עם מחשבותיי, אני כמהה וכואבת ומושיטה ידיים אל מה שאף אחד בעולם הזה לא יכול לתת לי וזה אתה!!!!!
30/1/2014
עמרי אהובי בבת עיני!! עוד יום סימלי מגיע מחר ״יום המשפחה״ ועוד מלח על הפצעים, מעכשיו כך תראה המשפחה שלנו? אנחנו ואתה בתמונות?? איזה גורל אכזר, איזו גזירה נוראית זאת לאמא, לאבא לאחים ואחיות?? כל מועד וכל חג מסובב את הסכין הנעוצה תדיר בליבנו ומוסיף סבל על סיבלנו המר! יום המשפחה הנוכחי תופס אותי חסרה אותך בני אהובי ואת אימי, משענתי, וזה מהמם אותי הכאב שאני חווה! בשנה אחת ארורה הלכתם לי שניכם והמשפחה קטנה! בכל שישי כשאני עורכת את השולחן, אני לא רוצה לספור את המקומות והצלחות, כי זה כל כך כל כך מכאיב ונורא!! אני תמיד מנסה להתנחם בעובדה שאתם שם שניכם ביחד משפחה עם הקרובים היותר רחוקים ובסוף נהיה כולנו ביחד ונחגוג את יום המשפחה עם הרבה שמחה, אבל בינתיים, כל כך קשה כאן בלעדייך, למרות שנשארנו משפחה מלוכדת ואוהבת כמו תמיד, כמו שאנחנו יודעים, זה לעולם לא יהיה אותו דבר בלי הנסיך שהאיר ושימח אותנו כל כך!!! מתגעגעת כל יום יותר ויותר!! אמא!!!
15/2/14
אירית שחר מרגישה עצובה ואבודה!
חופים הם לפעמים געגועים לנחל. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו עם לב שבור של חול ואבן. והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות ממש כמו חוף.
גם הצדפים כמו חופים, כמו הרוח גם הצדפים הם לפעמים געגועים לבית שתמיד אהבנו אשר היה ורק הים שר לבדו שם את שיריו.
כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.
מילים: נתן יונתן
איפה התמימות שלי?? החיוך? האופטימיות? איפה נעוריי, הם לא שרים לי!!
איך בכל שיר ישראלי, ניבט הכאב ומשתקף!
עמריקי שלי! יום זכרון שני ואנחנו אמורים להיות ״עם נסיון״, אבל כנראה אין שום דרך בעולם להתרגל לזה, ככל שהזמן מתקדם לעבר היום הקשה הזה הגוף מתמלא מתח נוראי ומכאובים וחוליים שונים פוקדים אותי השכם וערב כי הרי נפש וגוף שלובים אחד בשני וכשהנפש מתייסרת הגוף לא מאחר להתייסר בעקבותיו! כל יום הוא הרי יום זכרון אין דקה שבה אני ערה וליבי לא זועק את שמך בכאב מר, לכן אפשר לחשוב מה זה יום הזכרון בשבילנו, קשה לי להסביר את זה אפילו לעצמי, למה היום הזה עדיין תלוי כמו עננה שחורה ומאיימת מעל ראשי ואני מודה ומתוודה אני פוחדת ממנו!! ממש ממש פוחדת! אבל, אני חייבת לעמוד בו ולא יכולה לברוח, כי זה יום שבו כולם מכבדים את זכרכם/ זכרך ואני מייצגת אותך, בני, אני אבא וענבר ולוטם הם הפנים שלך, אנחנו אלה שצריכים לדאוג לכך שיזכרו אותך ואנחנו חייבים להיות ולספר ולהראות אותך, כי הרי אתה כבר לא יכול!! עמרי, את המסע שאנו עוברים מאז שהלכת לנו, אני מגדירה כסיזיפי, ולא במשמעות שלו, אלא הלכה למעשה, בכל יום אני מרגישה שעלי לגלגל סלע ענק, כבד במעלה ההר, וכשאני צולחת את זה ואת היום, הוא מתגלגל שוב מטה וחוזר חלילה, כך עד סוף ימיי, אבל למענך ולמען אחיותך האהובות ולמען זרעך שיקום במהרה ולמען אבא, אני קמה כל יום ומתחילה לגלגל את הסלע הכבד הזה במעלה ההר!!! נסיך שלי, אנא, שא את זעקתי, זעקת אם כואבת ומתייסרת, בשמיים, שבורא עולם ירחם עלינו ויביא את הגאולה ואת תחיית המתים במהרה, רק זה יעזור לנו, כל דבר אחר הוא רגעי, זמני, הכאב לא הולך לשום מקום, אף פעם, הוא פועם, טורד אותי, מענה ומלווה אותי ללא הרף! אסור, אסור שאימא תמשיך לחיות אחרי ילדיה, הדברים חייבים להיעשות בסדר הנכון: ילדים קוברים הורים, נקודה!!! אסיים במה שאני אומרת לך בכל יום ויום אוהבת אותך כל כך וזה רק זמני, ניפגש בסוף אתה יודע!!
27/5/14
יקיר ליבי, היום הגעת אלי בחלום - ברור, יפה להפליא וכל כך מוחשי, הרגשתי את המגע, החיבוק שלך, הנוכחות שלך והייתי כל כך מאושרת בחלום, חלמתי שחזרת וכמו שהבית היה מלא בשבעה, ככה התאספו האנשים מכל מקום אפשרי ומילאו את הבית שוב, הפעם לחגוג את שובך!! אבל, התעוררתי ושוב אתה לא פה ושוב הריקנות והאין ושוב הכאב המוחלט הזה שחונק אותך מחוסר אונים ומגעגועים ושוב הבכי והתסכול שלא יכולתי להחזיק בך, אני אמא שלך, לא הצלחתי לשמור אותך בחיים!! עוד מעט קט - שנתיים ומעיין הדמעות שלי, לא יבש ולא ייבש לעולם!!! איזו זוועה זו לאבד ילד, אין נורא מזה, אין!!! דבר לא ישתווה לזה ברמת הסבל, אומרים שמשהו מת בך כשאתה מאבד מישהו קרוב ואני אומרת, כשאתה מאבד ילד, כל יום מת בך עוד משהו! כמה שאני אוהבת אותך, עמרי שלי, כמה אני מתגעגעת אליך וכמה שאני לא משלימה, מצטערת ומתנצלת בפניך, לא יכולה להשלים!!! אנשים רואים אותנו השכולים "ממשיכים לחיות" וחושבים שיש בנו גדלות נפש מיוחדת, אנחנו ממשיכים כי אין לנו ברירה אחרת, כי "את המנגינה הזאת, אי אפשר להפסיק", גם אם מאוד רוצים, אי אפשר!! אז עד שיהיה אפשר, תמשיך בבקשה לחבק אותי בחלום, נסיך שלי!
19.6.2014
ילד שלי אהוב! המועד מתקרב ואני לא מצליחה לישון בלילה בכלל! הלילות השחורים האלה, של הכאב שחותך בלב והתסכול המטורף, שאין איך להכיל אותו והזיכרונות שמייסרים על מה שהיה ומה שעכשיו ומחשבות השווא שמלווים אותך ללא הפסקה, איך אני מחזירה את הגלגל לאחור ומה יכולתי לעשות ולא עשיתי וחשבונות הנפש, עמרי אני אוהבת אותך כל כך תמיד ואני מחכה לך, אף פעם לא אפסיק לחכות!!!
26/6/14
עמריקי שלי, חיי!! שבוע הבא, שנתיים! ליבי זועק ובוער מהכאב! "אנא אלך? אנא אבוא? מי לקולי יתן לבבו?"
3/7/14
עמרי שלי, הדברים שקראתי לך היום:
עמרי בני אהוב ליבי!
שנתיים!!! ואני עדיין לא מבינה ולא מקבלת ובטוח שלא משלימה, אני פשוט נושמת וסוחבת את הזמן, וזוכרת ומזכירה תמיד, אני מלאה בך, מסתובבת בעולם וקוראת בשמך עמרי, עמרי, בכאב מר ובייאוש והזעקה שבלב רוצה להתפרץ החוצה בקריאה שאומרת תחזירו לי את הבן שלי, אני רוצה את התינוק שלי, הוא שלי! מה פתאום לקחו לי אותו????!!! מחפשת אותך בכל מקום, בכל פינה, הרי זה לא יכול להיות, זה לא הגיוני שלא תחזור, הראש מסרב לתפוס את מה שהלב בוכה עליו ללא הרף, אתה אינך, מוטל תחת האבן הקרה שאני מטפחת מנקה מסדרת עד ש...זה יגמר, באיזה דרך? רק אלוהים יודע, הוא מחליט על גורלנו ואנחנו נגררים בלית ברירה בעולם הזה האכזרי, מבינים כמה אנחנו קטנים! עמרי, אהבה של אמא אינה נגמרת, היא רק מתעצמת כל הזמן והשליש שלך שמור לך לעולמי עד, כל עוד אימא פה, אתה חי, קיים ונוכח, אני תמיד אומרת שכשאני אמות, מי יהיה לזכור אותך בעוצמה כזאת ובאהבה כזאת, אבל, נהיה ביחד וכבר לא יהיה לנו אכפת, אז אני פה בינתיים על מנת להזכיר אותך, לייצג אותך לספר ולצעוק לעולם כולו תדעו את מי איבדתי, מה אבד, כמה מאחורי כל אחד שהולך מסתתר עולם ומלואו ואם נשארים אחריו הורים, אז נשארים שני אנשים שאיבדו את היקר להם מכל, יותר מחייהם שלהם והם בהכרח אנשים מרוסקים שצריכים כל יום באומץ לאסוף את עצמם ולהתייצב בפני היום וזה קשה מנשוא, אז אם נראה שאנחנו מנותקים לעיתים או מרוכזים בעצמנו או לא שמים לב לסביבה תבינו, אל תשפטו אותנו זה בעל כורחנו אנחנו לא יכולים אחרת!
אבל, אנחנו מעריכים כל מילה טובה כל יד שמושטת לעזרה ולחיבוק ופה המקום לומר תודה! תודה לכל אחד שזוכר את עמרי האהוב, במעשה או בלב, זה חשוב לנו כל כך!!!
עמריקי לפעמים אני מוצאת את עצמי קופאת מפחד מהעתיד לבוא, האם אי פעם, דמותך תטשטש אצלי? יגמרו הזיכרונות לספר, התמונות להראות? הרי אתה לא צובר מחדש, כמו כל אחד אחר בעולמנו, אצלך הכל נעצר שם בגיל 25 באותו יום ארור לפני שנתיים!
הלוואי שבמבחן הזמן של שנתיים הייתי יכולה לומר משהו מעודד, להגיד שאפשר, שזה אפשרי. אבל, אני חשה שהזמן שעובר רק מוסיף לכאב, מעמיק את החסר והגעגועים, מחדד את ההחמצה, כשכל האירועים האישיים והלאומיים עוברים ללא נוכחותך, ללא התובנות שלך, פשוט בלעדייך!!!!
לב של אמא לעולם לא יכול לקבל את זה, מהרגע שאת הופכת להיות אימא זה נצרב ב-D.N.A שלך, את מסתכלת בפליאה בילד הקטן שמונח בזרועותייך ולא מבינה איך התקיימת בלעדיו עד עכשיו, כל מה שהיה לפני נמחק מהתודעה ואת הופכת להיות מישהי אחרת!!!! מישהי שיש מישהו שהוא חשוב לה יותר ממנה ויותר מכל דבר אחר בעולם, אתה הפכת אותי להיות אימא בפעם הראשונה, כבני בכורי, בבת עיני, העברת אותי חוויה הכי מעצבת והכי מהממת בעולם ואהבתי כל רגע איתך, גם את הרגעים היותר קשים וגם את הרגעים היפים והמאושרים, הסבת לי גאווה בכל אשר פניתי, התברכתי בילד, אהוב, מיוחד, יפה תואר, מוצלח, טוב לב, חכם ועוד. אך, בעיקר התברכתי בילד שהוא בן אדם! שלמרות כל התפנוקים והאהבה ללא סוף שהרעפנו עליך, היית רגיש לזולת, נדיב ומלא חמלה וחסד! כשאומרים לי שאתה דומה לי, שאתה אני, אני אומרת אני זה הוא, הוא שעיצב את דמותי, הוא שעשה אותי לאדם טוב ושלם ומאושר ומפויס עם העולם, כי לא סתם אלוהים נתן לי מתנה כזאת אולטימטיבית, אני חייבת להצדיק אותה!!!! זה מה שהכתיב את צעדיי ואופיי לאורך השנים!
עמרי, תודה לך, תודה על הכוח, כל מה שהיית ואתה בשבילי!!!
עמרי, אני תמיד מבקשת ממך כוח, כי אני צריכה אותו כל כך, להמשיך הלאה למרות הכאב שמכביד כל כך ומשתק את הידיים והרגליים, כי יש לי את ענבר ולוטם המופלאות שלי והאהובות ואני חייבת להיות פה בשבילן ולא כאוד עשן, אלא כאימא שעוזרת ומסייעת ומחזקת, אני שומעת את מה שאתה אומר לי אימא תחיי, תחיי למענן, מגיע להן ואתה צודק לא יכולתי לייחל לבנות יותר טובות מסורות חכמות וחזקות תודה לכן ענבר ולוטם, אתן ועמרי הכל בשבילי! אשר, ידענו להיות הורים תומכים ומאושרים ומאוחדים כשהכול היה ורוד, עכשיו קשה, קשה מנשוא, אבל, אנחנו נלחמים יום יום לשמר את הקיים, זה שוחק ומעיק ומעייף לעיתים ויש הרבה משברים, אבל, אנחנו מצליחים להתעלות איכשהו ולהמשיך, תודה לך על הנשיאה המשותפת בעול המשא הכבד!
אסיים בקריאת הפסוקים הבאים שהם מבחינתי תפילה לעתיד:
אני יודעת ומבינה שמדינה לא יכולה להתקיים במצב הזה, שאזורים שלמים מותקפים בטילים, חיים בפחד! למרות הכל, אני לא מסוגלת להיות בעד כניסה קרקעית, שנראה שהיא מתקרבת מאוד, לא יכולה לחשוב על חיילים הרוגים, על הדפיקה המחרידה של קצין העיר בדלת של משפחה שמעכשיו חייה שוב לא יהיו חיים. בחורים צעירים בשיא חייהם, שלא נישאו ולא הולידו ילדים ולא הספיקו כלום. ליבי, ליבי, אני מתפללת לבורא עולם שיושיע אותנו , אני ממש לא יודעת את נפשי, כי אני חוויתי את זה ואני חיה את זה ויודעת עד כמה זה נורא ובלתי אפשרי להמשיך! עמרי שלי אהוב, תדאגו שם בצבא השמיים, שאף חייל לא יפגע!
30/7/14
חיים של אימא שלך! אתה תמיד איתי, תמיד בכל מקום, בכל זמן אוהבת אותך כל כך!!!!
11/8/14
יום האהבה היום ואני שומעת על אהבה מכל עבר. יש אהבה אחת שמנצחת את כל האהבות שבעולם וזו אהבה של אם לילדיה, אין ולא תהיה אהבה כזאת כך שביום שמדברים על אהבה, אני חושבת רק על האהבה שלי האהבה לך עמרי שלי, אהבה שלא נחלשת ולא תיחלש, אהבה שרק מתעצמת עם תערובת של געגועים אין קץ, עם כמיהה פיזית ממש לחוש ולגעת ולהריח, כל החושים מעורבים באהבה ואצלי אני חייבת לסמוך על החוש השישי, לפתח אותו לחוש אותך בלי לחוש פיזית, לדבר איתך בלי לשמוע את קולך, להריח אותך מהזכרון, אהבה לילד שאיננו, היא אהבה אכזרית מאין כמוה, מייסרת ומכלה, אני לא יכולה שלא לחשוב על כל אותן האימהות שהצטרפו למעגל הנוראי הזה לאחרונה, המעגל האיום הזה, מעגל השכול, שבו אתה חסר אונים כל כך וכל יום מוסיף על הכאב, עמריקי שלי אהוב, מה אאחל לך ליום זה? יותר נכון אייחל לכך, שאתה מוקף שם אהבה אינסופית כמו שהיית מוקף בה פה, שאתה מצליח להרגיש ולדעת ולחוש את האהבה שכמו שציינתי לא נחלשת רק מתגברת שלנו אליך, שאתה בניגוד אלינו לא חש געגוע מייסר כי אתה איתנו כל הזמן, ולעצמי אאחל שיגיע המשיח כמה שיותר מהר ותהיה תחיית המתים והכאב המטורף שאני חשה ירפא ויהפוך לשמחה אינסופית שמחת האיחוד ביננו, עד אז לא נשאר לי אלא לשלוח לך חיבוקים ונשיקות וללחוש לך מילות אהבה, ילד שלי!
23/8/14
חיים שלי!
גם עם כאבי תופת ברגל פצועה, הייתי חייבת לבקר אותך לפני כניסת השבת, ילד שלי אהוב, עדיין מנסה להבין, איך אפשר לשרוד את החיים בלעדייך, איך אפשר? זה להוולד מחדש לחיים אחרים לגמרי, קשים, מטרידים, כואבים, כאב כרוני שאינו מניח לרגע, כל זאת רק עם זיכרון חזק וחד מהחיים הקודמים, מה שעושה את הכל ליותר קשה! כמה כוחות נפש צריך, רק כדי לקום בבוקר, שלא לדבר על להמשיך את היום, את החיים! אוהבת הכי בעולם אמא!!!
25/8/14
עמריקי שלי! כשאני מגיעה אליך ורואה אצלך מכתב כזה או תשורה או עדות לכך שמישהו ביקר אותך ליבי מתכווץ ומתרחב כאחד, מתכווץ מהכאב ומתרחב מגאווה ומתודה שזוכרים ומוקירים אותך אהוב שלי!
31/8/14
עמריקי שלי, קשה לי, כל כך קשה לי, זה לא פייר, זה איכס, זה סיוט, זה כאב לא אנושי, זה מרעיד לך כל מיתר בנשמה, זה רודף אותך בימים ובלילות, למעשה בכל רגע נתון, הדמעות לא תמיד זולגות החוצה ולפעמים הפה אפילו מחייך וצוחק אבל, הלב, הלב כל הזמן צורח וכואב ומדמם, אני כל כל מתגעגעת, כל כך מיואשת, כל כך רוצה את הילד שלי!!!! איזו גזירה זו? איך מבקשים ממישהו שיחיה עם משא כזה של כאב, שאין דבר שיכול להקל עליו? אני כל כך עייפה, כל כך עייפה מהסבל הזה!!! לא רוצה להיות חזקה! לא רוצה להיות גיבורה! רוצה לבכות ולצרוח עד צאת נשמתי, זה מה שאני רוצה, אבל לא הותירו לי ברירה אני חייבת לסחוב, בשביל אחרים, לא בשבילי, כשכל מה שאני רוצה זה להיות איתך, לדבר איתך, לחבק אותך להיות שוב אמא שלמה ומאושרת, להתרפק עליך באמת ולא רק על התמונות והזיכרונות ולחכות לחלומות, למה? למה? למה? מה עשיתי לעזאזל, ש״זכיתי״ לחוות את הסבל האולטימטיבי שיכול אדם לחוות? עמרי, אני לא יודעת איך ממשיכים, שנתיים וחודשיים ואין לי שמץ של מושג איך שורדים את המלחמה הנוראית והבלתי נגמרת הזאת!!!
31/8/14
עמריקי שלי, קשה לי, כל כך קשה לי, זה לא פייר, זה איכס, זה סיוט, זה כאב לא אנושי, זה מרעיד לך כל מיתר בנשמה, זה רודף אותך בימים ובלילות, למעשה בכל רגע נתון, הדמעות לא תמיד זולגות החוצה ולפעמים הפה אפילו מחייך וצוחק אבל, הלב, הלב כל הזמן צורח וכואב ומדמם, אני כל כל מתגעגעת, כל כך מיואשת, כל כך רוצה את הילד שלי!!!! איזו גזירה זו? איך מבקשים ממישהו שיחיה עם משא כזה של כאב, שאין דבר שיכול להקל עליו? אני כל כך עייפה, כל כך עייפה מהסבל הזה!!! לא רוצה להיות חזקה! לא רוצה להיות גיבורה! רוצה לבכות ולצרוח עד צאת נשמתי, זה מה שאני רוצה, אבל לא הותירו לי ברירה אני חייבת לסחוב, בשביל אחרים, לא בשבילי, כשכל מה שאני רוצה זה להיות איתך, לדבר איתך, לחבק אותך להיות שוב אמא שלמה ומאושרת, להתרפק עליך באמת ולא רק על התמונות והזיכרונות ולחכות לחלומות, למה? למה? למה? מה עשיתי לעזאזל, ש״זכיתי״ לחוות את הסבל האולטימטיבי שיכול אדם לחוות? עמרי, אני לא יודעת איך ממשיכים, שנתיים וחודשיים ואין לי שמץ של מושג איך שורדים את המלחמה הנוראית והבלתי נגמרת הזאת!!!
24/09/14
ילדי בכורי אהוב נפשי! שוב ערב ראש השנה, השלישי במספר בלעדייך!!! היית מאמין??? אני לעולם לא אאמין, יום רודף יום, שנה רודפת שנה, אבל, אצלי דבר לא השתנה וכנראה לא ישתנה לעולם, אותו בור, אותו כאב, אותה צרחה שתקועה בגרון, אותו סלע על הלב שלא מש לרגע, אותו געגוע מייסר ומכלה, אותה כמיהה שלא מרפה לרגע לחיבוק ופגישה נוספת, אותו תסכול, אותן שאלות, אותן תהיות, אותו פחד מהחיים בלעדיך! ואנחנו שוב עם המזוודות, שוב מוכנים לבריחה מהחג, שוב מחפשת פינה שקטה ולא מוכרת עד כמה שאפשר, בלי זכרונות מייסרים מידי, כדי להצליח לעבור את החג בשלום, במהלך החג אני מדממת ללא הפסקה, עמרי שלי, הבריחה לא משכיחה אותך ולו לרגע, אבל המוח עובד על כאילו, כאילו לא היו הדברים מעולם, כאילו אין חג שנחגג בלעדייך, אולי זה נראה לאנשים מסויימים טיפשי מהצד, אבל ככה זה כשנמצאים במלחמת הישרדות, מחפשים לשרוד ולחמוק מהכדורים והפצצות, לא יותר, ו"הכדורים והפצצות" במקרה שלי נמצאים בכל פינה בביתנו, כל פינה שזועקת את חסרונך לכן, אני מעדיפה לברוח, אעבור דרכך ודרך סבתא כמו שאני עושה תמיד לפני בריחה, כדי שתעניק לי את ברכת הדרך. התמונה שבחרתי היא תמונה שמשקפת את כל רצוני ושאיפותיי בחיים, לזכות שוב להיות איתך ולחבק אותך - מראש השנה האחרון שלנו ביחד, שהיה גם יום הולדתי, וכאן אני מודה לך על המתנה המקסימה שקנית לי. אוהבת אותך כל כך, מתגעגעת כל כך ומשתדלת באמת, עד שניפגש שנית
29/9/14
עמרי שלי, עוד יום מחרפן, הם באים ברצף, יום הולדת 50, החלטתי שביום זה אני יורדת למחתרת, אצלי מחתרת זה המיטה שלי, גם ככה אני עם שפעת כבר ארבעה ימים, ככה שיש לי תירוץ טוב להיות במיטה, הרחמים העצמיים מכים, אין מה לעשות, אדם בתוך עצמו הוא גר וכשכואב לו ומציק לו אז הוא סובל ומרחם על עצמו ותרצה או לא אתה נופל למחשבות של מה היה אם.. עמרי שלי, מה היה אם הכל היה שלם והיית פה, ידעת לתת לכל אחד את התחושה שהוא הכי מיוחד וחשוב בעולם, מתארת לעצמי איך היית דואג לחגוג לי את היובל, היית אחראי על המצגות אצלנו, רוצה את המצגת שלי, היית צריך להכין לי אותה, אתה ידעת גם לחגוג מכל הלב והנשמה, היית סוחף אותנו לחגוג, לא בכאילו, לא סתם, לא מקבל תירוצים פשוט סוחף את כולנו, אז פלא שמר לי? אבל, עמריקי שלי, בתוך כל המר הזה יש גם מתוק, אני בטוחה שזה אתה שולח לי, מהבוקר אני מוצפת בברכות ואיחולים כאלה באמת מכל הלב מלאים באהבה, בכל אמצעי התקשורת האפשריים, ברכות עם ערך מוסף לא סתם מהפה לחוץ, לצאת מידי חובה, ברכות שעולה מהם שאוהבים אותי ורוצים באמת טוב בשבילי, אנשים שלא הכרתי קודם ושהכרתי בזכותך עוטפים אותי באהבה, מודה ומתוודה זה מרים קצת מהשפל שבו אני נמצאת אז תודה לך עמרי על כל מי שזימנת לחיי, תודה לך על שאתה הבן שלי, אל תכעס עליי שאני לא יכולה אחרת, לאט, לאט, אני מצליחה לראות את האורות המרצדים פה ושם, היום יודעת שבכל עליה תגיע ירידה ובכל ירידה תגיע גם עליה וזה סיפור החיים שלנו, סערות, שקיעה וגלגלי הצלה, אז מאימא שלך שמסרבת לחגוג 50 או כל גיל אחר בלעדיך ,המון אהבה, געגועים ובבקשה שא את שוועתי לבורא עולם!
30/9/14
״מה אברך לו במה יבורך?״
טקס התייחדות עם חללי חיל הים - גן אלישבע אשדוד! עמרי, נשמתי זועקת דיייי!
30/9/14
חיים שלי, אני לעולם לא אאמין ואקבל!
3/10/14
עמרי שלי! סלח לי אם עשיתי משהו שלא הסכמת איתו, סלח לי אם ציערתי אותך, סלח לי אם משהו שעשיתי או כתבתי פגע בכבודך, סלח לי אם לא נאחזתי בך מספיק או שנאחזתי יותר מידי, סלח לי שלא הצלחתי לשמור עליך, סלח לי שאני ממשיכה לחיות אחריך, סליחה ומחילה ילדי האהוב!
6/10/14
עמריקי שלי! טחנות הצדק טוחנות לאט, אבל גם לאט, זה מגיע, אז היום, התבשרנו שסוף סוף, אחרי שנה וחצי, יש מועד לדיון וב18 בנובמבר 2014 בשעה 9 וחצי בבוקר, נעמוד בפני השופטת ונזכה לשטוח את בקשתינו לילד או ילדה ממך, עמרי בבקשה, בבקשה תהיה איתנו ביום זה ותעזור לנו לשכנע את השופטת בצדקת בקשתנו והלוואי והיא תפסוק במהרה ולטובתנו. שנתבשר בשורות טובות!
16/10/14
הפייסבוק לא מפסיק להפתיע, זה מה שהופיע לי בבוקר, ברגע שפתחתי את הפייס, ברגע הראשון האינסטינקט שלי אמר להעיף את זה מהפרצוף שלי, מה לי ולחגיגות ולימי שנה שהם לא אזכרות? אבל, התמונות עצרו אותי, התמונות שלנו בימים מאושרים ולא יכולתי למחוק את זה! ולמעלה כתב הפייס: שתפי בחוויות מאושרות מ 29 השנים האחרונות והרי היו הרבה כאלה, אבל, רגעי השיא שלי היו הלידות שלכם ילדיי האהובים, שלוש פעמים פקדתי את חדר הלידה ויצאתי בידיים מלאות באושר ועם תחושת גאווה שבאמת לא משתווה לשום הישג אחר!! אז תודה לכם עמרי ענבר ולוטם שעשיתם את ימינו, שלי ושל אבא, מאושרים כל כך, שגרמו לכך שנבנה ביחד תא משפחתי, איתן ושמח והוא שמחזיק אותנו בימים קשים אלה, כשאני חושבת אחורה ואומרת לעצמי מה גרם למשפחה שלי להיות כזאת? ולילדיי להיות מי שהם? אני מבינה שהכל צמח על קרקע של אהבה ענקית, כבוד, תמיכה והמון הומור! מה השנים הבאות צופנות לנו, רק בורא עולם יודע, אבל מאחלת לנו דבר אחד שתמיד נאהב אחד את השני ותמיד נהיה אחד בשביל השני וביחד נצלח את החיים.
29/10/14
עמרי שלי שוב יום ספורט לזכרך ולזכר רפי פעם שלישית ואימא שלך עוד הלומה!!!!
1/11/14
ילד יפה ואהוב שלי, ביום חמישי הצליחו לשבור אותי, אבל באמת, הגעתי לפגישה עם עורכי הדין מלאת ציפייה לשמוע ולהתכונן לקראת הדיון ב - 18 לחודש זה, ופתאום התברר שהיועץ המשפטי לממשלה באמצעות באת כוחו ,שוב השיג דחייה ואנחנו נזרקים ל- 20 בינואר 2015!!!!!!! פה, אני מודה ומתוודה נשברתי, שנתיים כמעט והמשפט עוד לא התחיל להתגלגל, שנתיים!! נשברתי, לא בגלל שאיני מאמינה בצדקת דרכי, נשברתי, כי ראיתי והבנתי שהכוח בידם להתיש, לדחות, ולהתעלל בנו! יומיים שחורים עברו עליי, של כאב, תסכול, חוסר אונים מוחלט ותחושת עוול קשה מאוד! באמת! בכיתי ואפילו פקפקתי בכוחי להמשיך הלאה, מה לי ולמלחמות האלה? איך נקלעתי למצב הנוראי הזה? למה אני? איך אנחנו, ארבעה אנשים לבד מול מנגנון קר ומנוכר, מלא ביורוקרטיה נצליח? הרי כבר שנתיים, הם כלל לא עומדים מולנו, רק דוחים ודוחים אותנו בניסיון להתיש אותנו לגרום לנו להתייאש, אז עמרי שלי, הם כמעט הצליחו, אבל רק כמעט, תודה לאל, אחרי עינויי נפש, החלטתי שלא אוותר, גם אם בשבילי יהיה מאוחר מידי והם ימשיכו לסחוב אותנו עד שנהיה מבוגרים מידי, מותשים מידי בשביל לגדל ילד בעצמנו, אני אלחם עד כלות בשביל הורים אחרים, עתידיים, שעוד יגיעו לצערי הרב מנשוא! אקים צעקה במדינה שכל הורה ידע על האופציה הזו שקיימת, אפילו ידאגו שילד שמתגייס יפקיד זרע למשמורת, על כל מקרה שלא יבוא, זו התובנה שלי אחרי יומיים של גיהנום שהוטלתי אליו באדיבות מדינת ישראל שלה תרמנו אני ומשפחתי כל כך הרבה, בשירות של עשרות שנים בצבא, מתוך תחושת אהבה ושליחות אמתית! עמריקי, ילדים יהיו לך אהוב נפשי, אני מבטיחה, אוהבת אותך כל כך, כל כך, אימא
13/11/14
עמריקי שלי! התמונה שלך איתי צמוד ללב ובתוכו איפה שאתה נמצא תמיד בכל שניה מחיי, אוהבת אותך!
30/11/14
עמרי שלי, מילה במילה, השיר מבטא את מה שמתחולל אצלי, מתגעגעת עד כלות, לפעמים זה נראה לי בלתי אפשרי להמשיך במסע, אבל, בחרו בשבילנו, אנחנו כנראה לא שייכים לגן עדן, או לפחות עוד לא, צריכים להתייסר כאן עוד, השאלה היא כמה זמן? האם אעמוד בניסיון המר הזה? שלח לי כח חיים שלי Omri Shaharאוהבת כל כך
התזכור את שמי" אם אבוא לגן עדן התשב עמי כשאבוא לגן עדן צריך כוחות, לחזור לחיות כי אני לא שייך לגן עדן
התושיט לי יד אם אבוא לגן עדן רק שלא אמעד כשאבוא לגן עדן אמצא דרכי ביום בליל כי אתה שם לבד בגן עדן
זמן שזר קורים זמן המיס הרים והלב נשבר זה עוד לא עבר לא עבר
בבית שם הכל נדם ילדים כבר לא הולכים לגן עדן
התזכור את שמי אם אבוא לגן עדן התשב עמי כשאבוא לגן עדן צריך כוחות, לחזור לחיות כי אני לא שייך לגן עדן
כי אני לא רוצה "את גן עדן
2/12/14
ילדי האהוב! כמה אתה חי ונוכח בחיי ועם זאת חסר כל כך, לדבר עליך, לחוות אותך ולשמוע מאנשים שזוכרים אותך, הפך למשענתי, אל תשכחו אותו, זאת בקשתי! עצרו לרגע, רק לרגע, את מירוץ החיים ותקראו עליו, תחשבו עליו ותצטערו על אבדנו, עליו ועל עוד שכמותו שהלכו בדמי ימיהם והותירו משפחות כואבות אחריהם, בשבילכם זה רגע, בשבילנו זה הכל!!
27/12/14
עמרי שלי, נשמת חיי! שנתיים וחצי היום, כשהאסון קרה, לא האמנתי שיעבור שבוע שבו אני אנשום בלעדייך, לא לדבר על שנתיים וחצי!!! והנה אני שנתיים וחצי אחרי, שמצד אחד נראים כמו יום אחד ומצד שני, תקופת חיים, קשה להסביר, אי אפשר למעשה להסביר, הזמן איבד כל משמעות, בהתחלה בכיתי המון, חבילת טישיו הייתה ציוד חובה, כי הדמעות היו פורצות ללא הכנה בכל זמן בכל מקום, היום , מעיין הדמעות לא יבש, אבל התמעט ומצד שני הגוש שמצטבר על הלב, הולך וגדל, הולך ומכביד, עד שלפעמים, אני מרגישה שהמשא כל כך כבד שאין ביכולתי לשאת אותו, אבל, בורא עולם ואתה שם בשמיים, כל פעם שנדמה לי שמהתהום הזה לא אצליח לקום יותר, מפתיעים אותי מחדש ואני מוצאת עוד טיפה כח, להמשיך! בני בכורי, היום שבו זכיתי ללדת אותך הוא היום שבו הרגשתי אהבה אמיתית, טהורה, שאין בה טיפת אנוכיות, אהבה שרק מעשירה ונותנת ולא לוקחת כלום ממך, למרות ההענקה והמסירות האינסופית שיש בה, הרי אתה מניח את עצמך בצד והופך לעובד מרצון אצל תינוק קטן ומתוק, שיקר לך יותר מחייך, שהשאיפות שלו ורווחתו, חשובים משלך ולמרות זאת, אתה מאושר ברמות שלא הכרת, מכל חיוך, מכל מילה, מכל חיבוק ונשיקה. ככה, במשך כל זמן גידולך, עמריקי, היית אומר לי הרבה פעמים - אימא אני כבר גדול- והייתי אומרת - בשבילי אף פעם לא תהיה גדול, תמיד תהיה הבייבי שלי גם כשתהיה בן 90 ואני כמעט בת 113, עדיין תהיה התינוק שלי! היית מוותר על הויכוח עד הפעם הבאה, כי הרי עם אהבה של אימא אי אפשר להתווכח! דבר אחד לא העליתי בדעתי והוא שתשאר לעד בני, תינוקי אבל, רק בן 25 ומשם בתודעה שלי אני אימא שלך כל הזמן, כל הזמן, אבל לא רואה אותך גדל יותר, צובר חוויות חדשות, צוחק, משתולל, חוגג, אוהב, ואפילו מתוסכל או כואב שהרי זה הזמן שהכי צריך את אימא וזרועותי שתמיד היו מוכנות לגונן עלייך, מושטות תמיד, אך נותרות ריקות!! שנתיים וחצי בלי בני בכורי, אני לא מצליחה להבין איך אפשר וזו אחת התובנות שלי, אי אפשר, פשוט אי אפשר, אז לא משלימים ולא מקבלים, פשוט נכנסים להמתנה, לנס שיקרה, תוך כדי עיסוק בך, ברמה אחרת, מדברת עליך, כותבת לך, משוחחת איתך, מדמיינת אותך, כל פעם שמישהו מדבר עליך ומספר עליך אני מאושרת, זה לא מכאיב, מכאיב יותר שמשחקים כאילו לא היית, אף פעם, כי חושבים שלדבר עליך זה כואב ומכאיב! עמריקי שלי, מבטיחה לך שאצלי אף פעם לא תהפוך לטאבו, תמיד תהיה בחיינו, תמיד נדבר עליך, תמיד נזכיר אותך, נחווה אותך, ניקח אותך לכל מקום שאליו נלך, נדמיין את תגובותיך לכל סיטואציה, נחייך ונצחק כשנזכר בשטויות שלך, נתמלא גאווה תמיד מההישגים שהשגת, ניתפעם מכמות האנשים שבהם נגעת ועדיין אתה נוגע, כן, גם עכשיו ונודה לך על מי ומה שאתה בשבילנו!! אוהבת אותך כל כך, הכי בעולם, אימא!!!
15/1/15
ילד שלי! שוב סופשבוע בפתח, הימים חולפים מהר, כל סוף שבוע הוא קשה, אבל הפעם סוף השבוע הזה מביא אתו, מועד מיוחד - יום ההולדת של אבא ולוטם, אצלנו תמיד הבדיחה הייתה שמאז שלוטם נולדה ביום הולדת של אבא, נגמרו לו ימי ההולדת ואתה רחמן ואוהב שכמוך תמיד הקפדת לציין את אבא במיוחד, יום הולדת שלישי שאנחנו נאלצים לציין בלעדיך, זה כל כך קשה, במיוחד שיום ההולדת האחרון שהיינו יחד שלמים, היה ביום הבת מצווה שלה, כל כך היית מעורב ודאגת שהכל יהיה מושלם, הבאת לה את הסטנדפיסטים שהיא רצתה ואת טום קשתי שאז היה להיט, בדיוק לפני הגמר של המירוץ למיליון, באותו ערב לפני ההופעה של "צמד שיניים" עלה המנהל שלהם לבמה ושיבח אותך לפני כולם ואמר שאין אחים כמוך, באמת, באמת, היה לו חשוב להגיד את זה ואני הבנתי למה, כי אתה מיוחד, כל מי שבא אתך במגע, אפילו לזמן קצר, אהב אותך מיד! היה לנו כל כך כייף, הימים של ההכנות לפני ואני חמדנית שכמוני, חלמתי כבר על הרגע שנחפש בגדים ונעשה כייף בהכנות לקראת החתונה שלך, כמה שהחיים תעתעו בנו, אלוהים ישמור! והנה אני בהכנות לקראת השבת, מבשלת ומר לבי מתערבב עם מלח דמעותיי, על זה שלא תסב איתנו לשולחן השבת שוב, בפעם המי יודע כמה, שלא תטעם את התבשילים שאהבת, שלא תחגוג איתנו את היום הולדת של אחותך הקטנה והאהובה, שהגיעה לגיל 15, כמה שהיית גאה בה, עמרי שלי, היא גדלה להיות עלמת חן, טובת מראה ולבב, מוצלחת, חכמה וכל כך דומה ומזכירה אותך! אנחנו נחגוג לה עמרי, כי מגיע לה ילדות נורמלית, מגיע לה ימי הולדת שמחים, אבל אלוהים עדי כמה זה קשה לי בלעדייך, כמה חסר הבית אותך, כל כך ידעת לחגוג ולשמוח ולשמח, כשהיית נכנס הביתה, הייתי מסתכלת בך בהשתאות והערצה, איך היית מביא אתך יחד אור מיוחד, שמחה מיוחדת, הילה ממש, שהיום אני יודעת שרק המלאכים עלי אדמות, ניחנים בהם. אני כבר שומעת את הנזיפה שלך בי, בתוכי, אימא אני פה, אני אתכם, אני רואה הכל, אני יודעת, ילד אהוב שלי, אבל אני פה בשר ודם, עם רצונות וחולשות של בן אדם, אז סלח לי אם זה לא מספק אותי ואני רוצה אותך פה לידי! עמרי שלי, רוצה שתמלא את הבור הענק הזה שנפער בלבי ובנשמתי הפצועה, בור שלא משנה במה אנסה למלא אותו, הולך ומעמיק ואני מבינה שיש דברים שרק אתה בלבד יכול למלא! בני בכורי, אהוב לבי, אנא חזור אלי, אלינו, מלא את הבור שנפער! בבקשה!
1/2/15
עמרי שלי, בני בכורי, ילדי האהוב, גבר שבגברים ועם זאת התינוק שלי המתוק, מה יהיה? מתגעגעת עד כלות!!
5/2/15
עמריקי שלי!
סוף השבוע הנוכחי מביא אתו, את הצער הרגיל בשל היעדרותך, אבל, זהו סוף שבוע שמגיע לפני שבוע שבו, אם לא יקרה משהו יוצא דופן, (או שהיועץ המשפטי לממשלה, יצליח בדקה ה90 שוב לדחות דיון ולנסות להתיש אותנו), ביום שלישי 10 לפברואר בשעה 9 וחצי , סוף כל סוף, נזכה לעמוד בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, בפני השופטת ונתחיל את המשפט בעניין הבאת ילדים מזרעך! ימים רבים חיכינו למועד הזה, שנתיים ימים כמעט ואני פוחדת לקוות! עמרי שלי, האם אזכה לחבוק ילד או ילדה שלך? האם אזכה לראות ניצוץ ממך, חיוך, גומת חן, צורת הליכה, תכונת אופי בילדך?
השוללים את רצוני, חושבים שאני רוצה או מקווה להביא תחליף לך, חיי שלי, לך לעולם לא יהיה תחליף, לעולם!!! עמרי שלי הוא אחד ויחיד ומיוחד ועד יומי האחרון, לא אפסיק להתגעגע ולבכות את לכתך!
כל רצוני הוא להעמיד לך המשכיות בעולם הזה, המדע מאפשר לנו את מה שהיה בלתי אפשרי לפני שנים לא רבות להביא חיים בעזרתו, אנשים שפעם נגזר עליהם להיות עריריים, זוכים לאושר וחיים כשהם חובקים ילד משלהם, וכן, גם לכם, אלו שהלכו בדמי ימיהם לפני שהצליחו לשאת אישה ולהקים משפחה, קיימת אפשרות להוליד ילדים. ואני אימא שלך, פה, נשארתי לאסוני, לחיות אחריך, בשעות המצומצמות שבהן אפשר עוד לעשות משהו לאחר האסון, זכיתי לחשוב על לקחת ממך זרע וכך יש לי משהו ממך שיכול לייצר חיים ואיתם תקווה לחיים עם חיוך, עם סיפוק, עם כתובת לנתינה עצומה שנאלמה וכן, גם חומרית החלק שלך יינתן לצאצאך, מגיע לך!!
מבטיחה לך עמרי, ילדך לעולם לא יהיה אנדרטה, ילדך תמיד יהיה רצוי ואהוב ומטופל באהבה ענקית, ננחיל לו את הערכים שלאורם גדלת לתפארת, אתה ואחיותך, נעמיד לו גבולות (החשובים להתפתחות תקינה), נספר לו הרבה על האבא המופלא שלו, שאהוב על כל אדם, נשמח אתו, נשיר לו, נדאג לכל מחסורו הפיסי והנפשי וכן, גם נתנחם בו במעט, אין בזה כל פסול, הרי לא בחרנו בגורל הזה, היינו נותנים הכל, גם את חיינו אם זה היה משנה משהו והיה מחזיר את הגלגל לנוע בדרך שבו הוא אמור לנוע, אבל לצערי אין דרך אחרת, נגזר עלינו להמשיך לחיות ורק ככה אני רואה את הדרך הטובה ביותר להמשיך, בשבילי ובשביל אבא שלך וגם בשביל אחיותיך המדהימות והאהובות, שמייחלות לאחיינים ממך!
אני מתפללת לבורא עולם ומבקשת ממך שגם קצת תסייע, שנצליח להעביר את רצוננו, שנצליח לחדור את חומת האטימות והביורוקרטיה, שלבה של השופטת יפתח לשמע טיעונינו ושבבקשה יהיה מהר ובלי סחבת ונזכה במהרה להעמיד לך המשכיות!
אוהבת אותך בלי גבולות בין העולמות שלנו, תמיד אתך ובשבילך, אימא!!
11/2/15
עמרי שלי, חברים ומשפחה יקרה!
היום היה דיון בבית המשפט, התייצבנו חוששים, אך אופטימיים, שבקשתינו גם אם היא תקדימית, יש בה מן ההיגיון והצדק, לצערי, בשלב זה איני אשת בשורות, קיוויתי באיזה שהוא מקום, בסתר לבי, שאגיע לבית המשפט והיועץ המשפטי לממשלה יפתיע אותי, כי הרי הוא בסך הכל מאוד פלורליסטי ומתקדם יחסית לשאר היועצים, יסיר את התנגדותו לאחר בחינה מחדש את העניין ונצא עם תקווה לעתיד משופר! אך, סוף טוב ומהיר מסתבר, יש רק באגדות וגם אם לא סגרו את הגולל על תקוותנו, הבנו היום שעוד תהליך מתיש, ארוך, אפילו ארוך מאוד עוד לפנינו "טחנות הצדק טוחנות לאט" הרי. פגשנו בשופטת מרשימה, חכמה, הוגנת, שלא עשתה הנחות לאף צד, שאלה שאלות נוקבות ומבינות עניין ועם זאת מלאה ברגישות לנושא הכואב.
והיה כואב, כואב מאוד להיות במעמד הזה, לחפור בפצענו המדמם, להגיע לבית המשפט בנסיבות הנוראיות האלה, אבל בעיקר היה מעליב, היה מעליב לשמוע ולראות את נציגי המדינה, ארבעה במספר שבאו לעמוד מולנו, מול בקשתנו, שלא אמורה לעשות רע לאף אחד, שלא לוקחת מהמדינה כלום, כאילו אנחנו אחרון הפושעים, אנחנו שגידלנו את ילדינו על אהבת הארץ, המסירות למדינה, על הנכונות להגן על המדינה בגופם ולבסוף יצא שגם מסרנו את היקר לנו מכל על מזבח המולדת, צריכים להיאבק בנציגי המדינה שלנו, המדינה האהובה שלנו, זה שובר, אודה ולא אבוש! רציתי לזעוק הרי אנחנו באותו צד, מתי הפכנו ליריבים?
השופטת היום הבהירה לנו שמדובר בתהליך ממושך, גם אם היא תפסוק לטובתנו, מכיוון שהעניין תקדימי, המדינה תערער לבג"צ, לכן מצפה לנו תהליך משפטי של כארבע, חמש שנים נוסף על כמעט שנתיים שכבר עברו ואם בקשתנו תענה לבסוף הרי שיעברו בראיה אופטימית כשמונה, תשע שנים מיום האסון, עד שנוכל לחבוק בזרועותינו את נכדנו!
אז הבנתי, שאנחנו אישית, כנראה "נפסיד" במלחמה, לא בגלל שהצדק לא עמנו, אלא בגלל שאם יש משהו שיכול לפגוע בנו זה הזמן שעובר, לצערי, לא עומד בפנינו זמן בלתי מוגבל, איננו הולכים ונעשים צעירים יותר, נמשיך בכל הכוח עד להחלטת השופטת הנכבדה, אז נעצור ננשום ונחשוב, האם יש לנו את הכוח להמשיך במאבק, לסלול את הדרך בגופנו ובנפשנו למען אחרים שלצערי הרב מנשוא, עוד יגיעו, אין דבר שפוצע את נפשי יותר מלשמוע על עוד אם או אב שאיבדו את ילדם! להעניק תקווה לאחרים, הלוואי שמישהו היה עושה זאת לפניי והדרך הייתה כבר סלולה לי!
בחלומי לעתיד אני רואה כל חייל שמתגייס, בבקו"ם נוסף על החיסונים וההתחיילות, עומד בפני החלטה, האם להפקיד זרע ומה רצונו שיעשה בזרעו אם חלילה יקרה לו משהו, ככה לא יהיו ספקות, מלחמות משפטיות מיותרות, רק המלחמה בכאב ובשכול שהיא מלחמה כואבת וקשה די והותר!
למרות הפסימיות שהפגנתי עוד נותרה בי אמונה באדם ובשינוי שהוא יכול להוביל, אם בעזרת השם, השופטת תפסוק לטובתנו, אנסה להוביל מחאה ציבורית על מנת שההחלטה תכובד מבלי שהיועץ המשפטי יערער ויגרור אותנו לבג"צ, אני אולי תמימה אבל עוד קצת מקווה, ימים יגידו, נחכה בסבלנות להמשך סיפור חיינו, שלצערי כרגע נכתב בחסדי אחרים!
שוב, תודה לכולכם על התמיכה, התפילות, האהבה, החיבוק, זה מחמם את הלב, מחזק ונותן רוח גבית!!
ותודה לך בעיקר, עמרי בני היקר לי מכל, על מה שאתה בשבילי, למענך ולמען זכרך, אעשה הכל, אגרד כוחות מקרקעית הבור שאני נזרקת אליו פעם אחרי פעם ואקום עם כוחות מחודשים, אהוב שלי!
19/2/15
עמרי שלי אהוב!
אימא יקרה לי!
מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי את המילה אימא, חיכיתי לרגע שאני אזכה להיקרא בשם הזה, כל מי שמכיר אותי זוכר שתמיד הצהרתי, בתור ילדה, כשאגיע לגיל 16, אהיה אימא ואלד שישה ילדים!
טוב, אז בגיל 16 לא הפכתי לאימא, למעשה, הפכתי לאימא שלך עמרי שלי, בגיל 22 ושמונה חודשים, גם לא ילדתי שישה, בדיוק חצי - שלושה, אבל זוכרת את ההשתוקקות שלי להיות אימא, להרבה ילדים, מוקדם ככל האפשר, לא חלמתי על קריירה, לא חלמתי על טיולים והרפתקאות בחו"ל, פשוט להיות אימא ולהקים משפחה מאושרת וגדולה כמה שיותר מהר!
מה שקרה לתכנונים שלי, זה למעשה החיים, אנחנו מתכננים והחיים לוקחים אותנו למקומות אחרים.
אבל, דבר אחד בחיים לא האמנתי ושיערתי שיקרה לי, שהמילה אימא, תכאיב לי כל כך!!!!
רצה הגורל האכזר שאאבד בשנה ארורה אחת אותך, בני אהובי מחמל לבי ואת סבתא שלך, אימא שלי האהובה, משענתי!
ומאז המילה אימא חותכת בבשרי, שירים על אימא, מביאים אותי לידי בכי תמרורים, נזכרת אני בימי הגן שלך התמימים' בהם התייצבתי ליום המשפחה, שהיה למעשה יום האם אז, והיינו רוקדים ביחד והיית שר לי את אימא יקרה לי ואני התמוגגתי לי בכייף, כשאני מנשקת אותך ומחבקת אותך, בלי סוף!!
נזכרת, כשהייתי משכיבה אותך והיינו שרים את השיר "כל האור מזמן הלך לו, אל תלכי מפה גם את, בואי אימא, בואי אימא, בואי שבי איתי מעט"
ישבתי אתך בני, המון לילות בלי שינה, אני יושבת גם היום אתך שעות במקום הזה ששמו אותך, אני לא הלכתי לשום מקום, אתה הלכת לי ואימא שלי הלכה לי ולקחתם אתכם את האור, והותרתם אותי מגששת בחשכה קשה וסמיכה כואבת, נאבקת,כשרסיסי האושר שלי שאני מלקטת בדבקות של גווע מצמא שמלקט טיפות של מים, באות מאחיותך האהובות, אז ביום המשפחה, יום האם, איך שלא יקראו לזה, אנחנו עדיין משפחה, אני עדיין אימא, אך חסרה כל כך אתכם, בני ואימי שלי, שילחו לי כוחות בבקשה, בבקשה, יש ימים שאני מרגישה שהם נגמרים לי!
3/3/15
ילד שלי, כמה אני מתגעגעת, כמה אני כואבת, כמה אתה חסר לי בחגים, אוהבת אותך ומסרבת להתנחם!
10/3/15
חיים שלי, חיים שלי, בבקשה, עוד חיבוק אחד, עוד נשיקה אחת, עוד פעם אחת לשמוע מפיך את המילה -אמא!!!!
16/3/15
נסיך שלי, גבר שכמוך ועם זאת הילד שלי, התינוק שלי, אהוב לבי ונשמתי! אוהבת ומתגעגעת עד כלות!
17/3/15
עמרי חיים שלי! הייתי אצלך היום בערב ודיברתי איתך, מצב רוחי היה על הפנים, הרגשתי שאמרת לי אימא אל תדאגי, תודה חיי, אוהבת הכי בעולם!
23/3/15
עמריקי! באתי לביקור היומי, ילדי האהוב, לספר לך שאני אוהבת אותך ומחכה לך תמיד!! אולי תעשה לי טובה ותעשה איזה לייק קטן או תשלח הודעה, אני יודעת שאתה קורא מה שאני כותבת לך, אז תגניב איזה סימן, אימושקה שלך!
29/3/15
עמריקי, ביום שישי הגעתי לבקר אותך כמנהגי וראיתי שהיו לך מבקרים והשאירו גם עציץ קטן ומתוק בשבילך, כל פעם מרגש אותי לגלות שביקרו אותך וזוכרים אותך, אז למי שהשאיר את המתנה - תודה בשם עמרי ובשמי, חבל שלא השארת פתק, עמרי יודע בטוח מי זה, אני רציתי לדעת! אוהבת אותך המון ילד שלי!
1/4/15
עמריקי יפה שלי!
"כשהלב בוכה רק אלוקים שומע הכאב עולה מתוך הנשמה אדם נופל לפני שהוא שוקע בתפילה קטנה חותך את הדממה.
שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול נתת לי את חיי נתת לי הכל בעיני דמעה הלב בוכה בשקט וכשהלב שותק הנשמה זועקת. שמע ישראל אלוקי עכשיו אני לבד חזק אותי אלוקי עשה שלא אפחד הכאב גדול ואין לאן לברוח עשה שיגמר כי לא נותר בי כוח.
כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת האדם רואה את כל חייו פתאום אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת לאלוקיו קורא על סף תהום."
ההכנות לפסח בעיצומן והלב שלי זועק ודומע, השיר הזה מתנגן לי בלי סוף בראש, שמע ישראל אלוקיי, חזק אותי, עשה שייגמר כי לא נותר בי כוח!! החגים, לא יודעת אם הם מוסיפים על הכאב, כי הכאב ענק, ענק בכל שנייה בחיים, אבל דבר אחד בטוח הם מוסיפים תסכול, על מה שהיה יכול להיות ואיננו, על הדברים שהיו חשובים פעם ואיבדו מטעמם, על חוסר היכולת להתכונן לחג, על חוסר היכולת לשמוח, על הבדידות הנואשת שמרגישים בימים אלה, כשאתה לבד עם כאבך הנורא ועם הגעגועים המחרידים!
בני אהובי, מחמל נפשי, שוב אבקש ממך עוד קצת כוח וסבלנות לשאת את כאב הפרידה, עד שניפגש שוב, נהיה שלמים ונחגוג ביחד, מקווה שאתה שם עם כל האהובים שלנו, עם סבתא, דודה רחל, נצחי ,משה, ההורים של אבא והסבים והסבתות שלי והם דואגים לך ומפנקים אותך, כי הם יודעים כמה אתה מפונק, כמו נסיך, אז כרגע הם ממלאים את מקומי עד שאני אגיע ותחזור להיות שלי, של אימא שלך בלעדית (כאילו שאי פעם היית, תמיד מהיום שנולדת, כל מי שהכיר אותך אימץ חלק ממך), אבל עכשיו, בא לי להיות אנוכית ושתהיה רק שלי, שלי בלבד לכמה זמן, עד שאתרפא קצת מפצעיי וגעגועיי! עמרי, שוב לא נשב בשולחן הסדר, שוב נברח רחוק, אבל בבקשה, בבקשה, תהיה איתנו ותחזק אותנו כמו שרק אתה יודע ויכול!
אימא שלך, תמיד תמיד תמיד, לנצח נצחים!!!
6/4/15
עמרי, תרשה לי לחשוב שאתה עושה את חג הפסח בצבא, תרשה לי לחשוב, שנסעת רחוק ועוד תחזור, תרשה לי לחשוב שהכל היה חלום ואנחנו נזרקנו למציאות מקבילה לזמן קצוב, תרשה לי לחשוב שעוד תזרח עליי השמש, אבל יחד איתך, רק איתך, כי בלעדייך עננים מכסים את פני השמש תדיר ורק לעיתים היא מפציעה לזמן קצר ביותר, לא מספיק על מנת לחמם את נשמתי המעונה, תרשה לי להאמין ששנה הבאה נחגוג ביחד את חג הפסח ונצא מעבדות לחירות, מעבדות הכאב הבלתי נסבל לחירות השמחה וההבראה!
אני מודה לך ילד שלי, שכאבת את כאבי וחשת את מצב רוחי והגעת אליי בחלום, יפה כתמיד, לבוש לבן במדים וחיבקת אותי ונישקת אותי וניחמת אותי, חבל רק שכשהתעוררתי חמקת ממני.
למרות שאתה יודע כמה, תרשה לי להגיד לך עוד ועוד ועוד כמה אני אוהבת אותך, בכל זמן בכל מקום בכל מצב תודעתי, אימא. אירית שחר
12/4/15
חזרנו הביתה ילד, חזרנו לריק ולאין שלך, חזרנו עמוסים בקניות כשכל חנות שנכנסתי וראיתי בגדי גברים ביכיתי את העובדה שאני לא יכולה לקנות לך, "אוי כמה זה היה יפה לעמריקי שלי", עבר לי בראש בכל פעם, כמה כאב וצער אדם יכול לשאת בחייו, ממה אנחנו עשויים? עננת יום הזיכרון המתקרב ובא, יום ההולדת שלך, שלוש שנים ללכתך מאיתנו, מהלכת עלינו אימה ושוב אני זועקת לך, תעזור לי עמרי, תעשה שיהיה לי כוח, לעבור את התקופה הקשה שמתרגשת עלינו, בלי ליפול ובכבוד! נשיקות המון המון מאימושקה שלך!
13/4/15
חזרתי בייבי, סליחה על ההזנחה של העשרה ימים, הכל במקום, הכל נקי, אימא פה!
15/4/15
עמרי שלי!
אתמול הגיעו אלי בנות מקסימות ממגמת קולנוע במקיף באשדוד, להסריט אותי לסרט שהן עושות עליך' כפרויקט סיום, כשירדתי איתן לחדר שלך, דבר שאתה יודע היטב שקשה לי מאוד, מאז המקרה הנורא, ירדתי לשם כארבע פעמים כשהפעם הראשונה הייתה אחרי שנתיים, עברתי על הספרייה שלך ופתאום מצאתי את המכתב הזה, שכתבתי לך כשנסעת לפולין במסגרת "עדים במדים" ושם צולמה התמונה הזו שלך, מדהים שיום לפני יום השואה, כמעט שלוש שנים אחרי שהלכת לי, מצאתי את המכתב שקשור ליום הזה, אצרף את מה שכתבתי לך אז וקיבלת ביום שישי בעת שהותך בפולין מהקצינת חינוך:
"לעמרי היקר והאהוב שלי!
אקדים בכך שאברך אותך בנסיעה טובה ובחזרה בשלום לביתך!
כמו תמיד כשאתה רחוק, הגעגועים גוברים ובמיוחד שאתה נמצא במקום הנורא הזה, גיא ההריגה שבו רבים וטובים וחסרי אונים כל כך מבני עמנו הרוו בדמם את אדמת הארץ הארורה הזאת.
לכן, כשאתה וחבריך עומדים שם במדי צבא הגנה לישראל זקופים, חסונים, יפים וגאים זה הניצחון שלנו!! ניצחון האור על החושך, ניצחון התקווה על היאוש הנורא, ניצחון האהבה על השנאה.
עוד נכונו לנו כעם אתגרים רבים וקשים, רבים מאיימים עלינו לכלותנו, אבל, כשאני רואה אתכם הבחורים היקרים והמצוינים, אני יודעת שנעמוד בהם.
כשעומדים במקומות כמו אלו מתחדדת ההכרה עד כמה מדינתנו חשובה לנו וגם התא המשפחתי המצומצם, דברים ששווה להלחם עליהם.
זכור את שעשה לנו עמלק!!
כבד את זכר הנופלים!
ושוב לביתך בשלום אתה וחבריך והמשיכו את המלאכה שלא נשלמה!
אוהבת, מחבקת ותמיד, תמיד גאה אימא שלך."
עמריקי, שבת בשלום אלי מהמסע לפולין, נחוש ורגיש וגיבור מתמיד, כשנתיים לאחר מכן נלקחת ממני ברגע ארור אחד ומאז כל יום בשבילי הוא יום זיכרון וכאב!
19/4/15
עמרי שלי אוהבת, מתגעגעת, כואבת, אימא
19/4/15
עמרי שלי! כמה קשה לי, כמה כואב לי, רק אתה ובורא עולם יודעים, כמה שאני זקוקה לנחמה אבל, אין נחמה ואין מנחם, גורל אכזר וקשה, קשה להתמודדות, פזרו עליי טיפות גדולות של נחמה, כדי שאצליח לצעוד את הדרך שעוד נפרשת לפניי!
גשם שיבוא מילים: דידי שחר לחן: שמעון בוסקילה קיים ביצוע לשיר זה
ושוב הדרך מרמה, זה עוד פיתול ועליה וכבר נדמה שזה לנצח ימשך וחום השמש שמכה על השפתיים הסדוקות איש לא יודע כבר לאן כל זה הולך
וכבר ראינו מעיין וכשנגענו נעלם ושוב הכל סביב שומם ומייאש ובכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים ומבפנים נושא תפילה ומבקש
רד אלי, בוא פזר עלי טיפות גדולות של נחמה רד אלי, תרחם עלי, הגיע זמן לשבור צמא אל האדמה, אל הנשמה, גשם שיבוא לנשימה
והלילות עוד אפלים, ריקים מכוכבים נופלים ורק הרוח מנשב, יבש מטל גם הימים כל כך דומים עד שנדמה לי לפעמים שאנחנו צועדים במעגל
ורק הלב היטב זוכר אוויר מתוק ומשכר וקול נשכח שעוד לוחש ממרחקים אז בכוחות האחרונים אדם מביט אל המרומים רוצה לראות את השמיים נפתחים
רד אלי...
21/4/15
עמריקי שלי,
יום זיכרון שלישי בלעדייך, פעם שלישית שאעמוד שם לייצג אותך, לידך, ליד האבן הקרה הזו שמכסה אותך, שמונעת ממני את הגישה אליך אל חום גופך, אל המגע, אל החיבוק האמיץ שידעת לתת, אל הריח המשכר שלך שתמיד היה טוב כל כך, אל הנשיקות שהרעפתי עליך וידעת להרעיף גם אתה עליי מהיום שנולדת, אעמוד שם גאה וכואבת כל כך!! זוכרת הכול, נאחזת בזיכרונות כטובע בגלגל הצלה, שלא אשכח דבר, מיום לידתך ועד היום הארור בו נלקחת ממני, מנסה לדלות ממעמקי מוחי זיכרונות נוספים שנמצאים שם, לפעמים מצליחה, לפעמים לא, כנראה מה שנשמר ונחרט נמצא ומה שלא נחרט - אבד! הזיכרונות עולים ללא סדר כרונולוגי, פעם תינוק ברגע הלידה, פעם ילד, פעם פעוט, פעם נער ופעם גבר, אבל בכולם אתה מתוק כל כך, מאושר כל כך, אהוב כל כך!!! שלוש פעמים עמרי ובפעם השלישית הקומה שלי כבר פחות זקופה, כיפוף של גורל כואב כבר אחז בי, שיערי נמלא שיבה, הידיים כבר איבדו את חוזקן, הזיכרון כבר לא מה שהיה (הוא מלא בך), הכול נחלש, השכול שוחק, נוטל חיות וכוח ורק דבר אחד מתעצם וזו האהבה שלי אליך, היא לא נשחקת ולא מתמעטת היא רק גוברת ומתחזקת, מיום ליום, משעה לשעה.
בני אהובי, לבי עליך, על כל מה שאתה לא חווה, על כל מה שאתה לא מרגיש, על כל מה שאתה לא תצליח להגשים.
מה אני יכולה לעשות למענך ילד שלי? את הכול אתן למענך, אתה יודע, גם את חיי, ללא היסוס, אבל אני לא יודעת מה לעשות, עומדת חסרת אונים, כואבת, דואבת, מלאה בך כל כך וחסרה אותך כל כך בו זמנית!
יום זיכרון שלישי, כל אחד קשה מקודמו, מענה מקודמו, שוחק מקודמו, ימים רבים לפני איני מוצאת את נפשי, מהלכת כסהרורית, עצבנית, כועסת, מתוסכלת, בוכה בלי הפסקה, כואבת גם פיזית, כל הרגשות הקשים מתערבלים בי ומענים אותי, לכן תמיד אני מבקשת מבורא עולם, ממך, מסבתא, תעזרו לי לעמוד במשא הזה, בגזירה הזו, בכבוד ובסבלנות.
עמרי, תינוק שלי, ילד שלי, נער וגבר שלי, נשארת גבר, בן 25, צעיר לנצח, השאלה היא: כמה זמן ייקח הנצח?! כשהמשיח יגיע או כשאצטרף אליך הנצח מבחינתי יעצור, אז תגלה לי כמה זמן נותר לי לחכות ולסבול.
אוהבת, כואבת וממאנת להיפרד ולהתנחם, אימא שלך!
23/4/15
גם בקולומבוס אוהיו ארה"ב זוכרים ומזכירים אותך, ילד אהוב שלי!
24/4/15
ושוב אני פה, בני, מסדרת מנקה מייפה את המקום הזה, כשאני מחכה ליום שבו תחזרו ולא אצטרך להגיע לכאן לעולם! שוב המכתבים קורעי הלב שממחישים כמה אתה חסר לרבים, ברמה של יתמות ושכול, מעגלים, מעגלים של נפגעים סביב כל אחד מכם, היפים, האמיצים והצעירים כל כך, מקווה שבורא עולם שומע את שוועתי וגם את שוועתם והוא ירחם, אמן! אימא׳לה שלך (תרשה לי להיות קצת דביקה וקיטצ׳ית) נשיקות!
26/4/15
עמרי שלי, היום ממש התרגשתי, בחורה מקסימה ששרתה בבסיס שלך, לא הכרתם ממש, אבל, היא בזמן המועט שראתה אותך, התרשמה ממך עמוקות ואתה מלווה אותה לאורך חייה, מאז, לדבריה לקחה ממך ומדמותך הרבה לחיים, הגיעה לבקר אותנו והביאה תמונה שציירה אותך. ישבנו ושוחחנו ועשה לי ממש טוב לשמוע ממנה שהיא זוכרת תמיד, מעריכה וחושבת עליך, אז תודה לך מדהימה שכמוך (לא רצית שנציין את שמך) אבל, את תקראי את זה, על שהבאת קצת שמחה ללבנו, שמחנו להכיר, אנא הישארי בקשר! התמונה כמובן תקבל מקום של כבוד בביתנו!
27/4/15
עמרי, מצגת שמרסקת אותי, הוכנה על ידי לוטם וענבר לטקס יום הזיכרון הבית ספרי שלך, כמה כאב, כמה תסכול, איזה אובדן ילד שלי, לפעמים אין לי כוח, באמת!
1/5/15
עמריקי שלי! חודש מאי הגיע חודש היום הולדת שלך, אתמול תאריך עברי, עשירי למאי לועזי, 28 שנים מהיום המאושר בחיי, היום בו נולדת, 28 שנים חסר שנתיים ועשרה וחצי חודשים שאתה לא איתי והסבל גדול מנשוא. הלב כבד, כבד, מתגעגעת כל כך! סובלת כל כך! מתי יסתיים הסיוט, עמרי? אוהבת אותך, ילד שלי!
4/5/15
מסתבר שהיום לפני שנה היה יום הזיכרון השני שלנו עמרי והנה כבר עברנו את השלישי, אם מישהו היה אומר לי שאעבור 3 ימי זיכרון כאימא שכולה, הייתי חושבת שהוא השתגע, אבל כנראה שהמציאות יותר משוגעת מהדימיון!
10/5/15
עמרי שלי! יום הולדת 28 הגיע, יום הולדת שלישי בלעדייך, חיי! בכאב הבלתי פוסק מאז שככה נלקחת ממני, כל הימים קשים, כל הימים מענים, כל הימים תפלים, אך יש יום אחד שבשבילי הוא הכי נורא וזה יום ההולדת שלך, אם בכל הימים האחרים הכאב נדמה לדקירות סכין שדוקרות ללא הפסקה, ללא הפוגה, ביום זה אני מרגישה כאילו סרקו את בשרי במסרקות ברזל, הכל חשוף, הכל מדמם, הזעקה שאני כובשת כל הזמן, התפרצה למראה ההודעה הלקונית שנשלחה לי, עמרי שחר חוגג יום הולדת, ברכי אותו ליום הולדתו, עמרי, כמה שאני רוצה לברך אותך היום בכל הברכות הרגילות שאימא מברכת את ילדה, בבריאות טובה, בהצלחה, באהבה, אבל אי אפשר, האפשרות הזו נלקחה ממני לפני כמעט שלוש שנים, אז ביום זה אני המומה מכאב ותסכול על מה שיכול היה להיות ביום הזה, על ההתרגשות בבית, על המחשבה איך לעשות את היום הזה שהוא רק בשבילך ליום הכי מאושר לך!! אומרים שיש גן עדן ואני מאמינה באמונה שלמה שאכן כך, אין לי שום ספק שמושבך בגן עדן ברקיעים הכי עליונים, ילד שלי, לא יכול להיות אחרת, נולדת מלאך ומה שקרה לפני כמעט שלוש שנים זה שלקחו אותך מזרועותיי האוהבות והמסורות והחזירו אותך למקומך הטבעי, הכל אני יודעת, אבל הלב , הלב הכואב מסרב להשלים עם הגזירה, אז אולי לא הייתי ראויה לך, כי הרי קשה לי כל כך לוותר עליך ולהחזיר אותך לבורא עולם שהעניק לי אותך כמתנה ענקית לפני 28 שנים, להאיר את חיי במשך 25 שנים ורצה חזרה את המלאך שלו ואני שקיבלתי את המתנה שלו בשמחה גדולה, מחזירה אותה בצער ענק, מטורף, מקווה שיסלחו לי על כך שם, אתה, אני יודעת תסלח לי, מעולם לא ידעת לכעוס או לנטור טינה! אז ביום הולדתך ה28 אני מאחלת לך שתהיה שמח ושיהיה לך הכי טוב שבעולם, שתצליח להכיל את הצער שלי וההיאחזות שלי בך ולמרות זאת לשמוח ולפרוח וליהנות מכל מה שהעולם שבו אתה נמצא מציע לך, רק בקשה אחת קטנה לי, מידי פעם תבוא לאימא, תנשק אותי, תחבק אותי ותלחש לי שבסוף הכל יהיה בסדר!
אוהבת אותך, רק אתה יודע עד כמה, אימושקה שלך!
10/5/15
עמריקי שלי, כמה מרגש להגיע אליך ביום ההולדת שלך ולמצוא שביקרו אותך והביאו לך מתנות ובלונים והשאירו לך מכתב, תודה לכל הזוכרים והאוהבים, חיממתם את ליבי הכואב! ממני וכמובן מעמרי הנסיך
15/5/15
בני האהוב, 3 שנים ללכתך מאיתנו, מתקרב - ביום ז' בתמוז, 24.6.2015 תתקיים האזכרה, בסביבות השעה 18:30! פרטים מדויקים יפורסמו בהמשך! אוהבת, בוכה, מתגעגעת ובעיקר לא מאמינה!
18/5/15
אני עייפה מלכאוב, עייפה מפרידות, עייפה לפעמים מלחיות, מחר יום חדש, נקווה שהכאב יהיה ברמה, שיתאפשר לנשום!!
19/5/15
מתגעגעת נואשות ילד שלי, מחכה לך עד יכלו ימיי!
29/5/15
עמרי שלי, געגוע אין סופי, טורד, מוחלט, מענה! לראות אותך בקליפ הזה ילד מחייך ואחר כך גבר ואז את אבא המתגעגע, מענה את הנשמה! אוהבת, אוהבת אבל כל כך כואבת, אימא!
29/5/15
עמריקי שלי, ליאה ציירה לך ציור בגן וביקשה מהגננת שתכתוב שהיא אוהבת אותך, היא מדברת עליך המון ושואלת מתי תחזור, גם סער שואל עליך המון, אז אולי תספר מתי אתה חוזר? אתה רואה כמה אתה חסר לכולם? אבל במיוחד לאמא שלך!!!! אוהבת הכי בעולם!
3/6/15
בני, יקיר ליבי, אהוב נפשי, שלוש שנים בלעדייך בקרוב ואני לא יודעת את נפשי מהגעגוע ומהכאב!
5/6/15
ילד שלי, שלוש שנים, מתחננת אנא שובה אליי!
10/6/15
עמריקי שלי, עיניים שלי, חיים שלי, איך ממשיכים? הימים שלפני הורסים אותי, הדמעות לא מפסיקות והלב, הלב, אם אפשר היה לראות את הלב שלי, זה היה מראה מפחיד אני בטוחה, אני לא מבינה למה נברא העולם ככה? למה אנשים מרוסקים ואבודים אמורים להסתובב בעולם כאילו כלום? אין לי אויר ואין לי למי לפנות לעזרה כי אין מי שיושיע!!!
17/6/15
שבוע מהיום בני אהובי, כואבת, מתגעגעת כל כך,מיואשת ומייחלת לשובך!
24/6/15
ושוב הגיע היום בני האהוב, רק תסביר לי למה זה נהיה קשה משנה לשנה, מיום ליום, משעה לשעה???!!!! שבורה, אוהבת וכל כך מתגעגעת , אימא!
25/6/15
חיי ונשמתי בני בכורי, אתמול מלאו שלוש שנים מאז אותו יום מר ונמהר, דבריי ליום זה אליך, אהוב לבי!
"שלוש שנים וכמה שהעולם שלי עצוב בלעדייך, החיים איבדו כמעט את כל טעמם, אימא לא יכולה לאבד את פרי בטנה, בנה, גאוותה, כל עולמה ולהמשיך לחיות, לחיות באמת, לא בכאילו, לא בסחיבה, לא בצער ובחולי, אבל זו מנת חלקי אהוב ליבי, מהיום שהלכת מבלי שוב!
שלוש שנים, אני יודעת שאתה איננו, לפחות פיזית פה, אבל הדעת לא תופסת ולא רוצה לתפוס, אז אני מחכה שיקרה נס ותגיע הביתה והכל יחזור לקדמותו, אני יודעת מה קרה לך ואיפה גופך מונח, אבל זה לא מפריע ללב לקפוץ מהתרגשות כל פעם שהדלת נפתחת או כשאני יושבת בחצר ואני שומעת אוטו מגיע, אולי הפעם, אולי הפעם זה אתה! והאכזבה מכה כל פעם מחדש, אבל הלב הבוגדני ממשיך להשלות בריטואל קבוע!
עמרי, אני רוצה שיזכרו אותך תמיד, זה חשוב לי כל כך, שידברו עליך כמו אתה נוכח, שיחיו לי אותך כל פעם מחדש, אין דבר שכואב לי יותר מאשר שמפחד לכאוב או מפחד להכאיב, מתנהגים כאילו לא היית, או שאתה לא קיים, אין דבר ממית יותר מזה אותך ואותי!
אני נאחזת בכל רסיס זיכרון והוא יקר לי מפז, אני נאחזת בכל מילה שנאמרת עליך, מרחיבה את ארסנל הזיכרון ממך גם משל אנשים אחרים, יודעת שנגעת בהמון אנשים באהבה שלך, בנתינה שלך, כל מי שהכיר אותך אפילו לזמן קצר אוהב אותך באמת, מהלב!
ילד שלי, מה אומר שלא אמרתי וזעקתי במשך שלוש שנים ארורות, כמה כואב לי, כמה מעיק לי, כמה הגעגועים מאכלים את נשמתי! כל מילה שאגיד כל מילה שאזעק מתגמדת מול הזוועה האמיתית שהיא מנת חלקי/ חלקנו בשלוש השנים האחרונות!
עמרי שלי, אני יודעת הכל, יודעת שאתה במעלות קדושים, יודעת שיש לך תפקיד בעולם שלך ואת התיקון שלך סיימת פה, אבל, דבר אינו מנחם אותי, הגעגועים שורפים אותי, הצורך להתנהל פה בעולם הזה בלעדייך מענה אותי, אני כמו כל אימא רוצה לראות אותך מתבגר, נישא, מוליד ילדים, מחייך, משיג, רוצה אותך חי פה איתי, רוצה את המגע הפיזי הנשיקות והחיבוקים, הריח, החום המיוחד שגופך מפיק, רוצה את השיחות, רוצה לספר לך בסוף כל יום מה עבר עליי ולשמוע מה עבר עליך סתם דברים טיפשיים ובנאליים אפילו, ואיך אתה מרגיש, לשמוע את המילה אימא שלי, שמרוממת את נפשי - מפיך, לשבת ולצפות בך צוחק ומקניט את אחיותייך, לצחוק בפה מלא מהבדיחות שלך ומהשטויות המתוקות שידעת לעשות, להתענג על ההתפנקויות שלך הקטנות שהרשית לעצמך לפעמים עליי, ככה בלי שאף אחד רואה, רק אני ואתה!
אוי, אוי כמה שהכל חסר לי!
ילד שלי, היום אנחנו מציינים גם שנתיים ללכתה של אמי, סבתא שלך האוהבת והאהובה, שהלכה מהר מאוד בעקבותייך, שאמרה לי "אני הולכת לעמרי ואני מאושרת", אמרתי לה, אימא אני מבינה ויודעת ואפילו קצת מקנאה שאת יכולה להרשות לעצמך ללכת אליו ואכן היא הלכה אלייך בשמחה, נפטרה מהעולם בקלות, הישירה מבט אמיץ אל המוות וזהו, הלוואי שהייתי גיבורה קצת כמו סבתא, היא הייתה לוחמת מהסוג שהולך ונעלם מהעולם הזה, למרות שהרבה פעמים שידרה היסטריה ולחץ, תמיד פעלה באומץ ולא התירה לעצמה להיכנע לחולשותיה, נמרה אמיתית שעשתה הכל בשבילנו, אימא את חסרה לי מאוד ולו רק כדי להשעין את ראשי על מישהי שאוהבת ודואגת לי בלי תנאים, פעם כשהייתי קטנה האמנתי שהורים יכולים לעשות שהכל יהיה בסדר, היום אני יודעת שלא, שזה רק בידי בורא עולם, אבל הורה תמיד יודע לחזק קצת כל עוד הוא בסביבה משהו בך רגוע ועכשיו גם אותך אימא אין לי! עמרי כשהלכת ממני, שלחת לי משפחה גדולה - משפחת השכול, עכשיו אני מבינה למה קוראים לזה משפחה, נכנסו לחיי אנשים רבים טובים, תומכים, מכילים, שביחד מנסים לחזק ולהתחזק, רבים נמצאים פה היום ועוד הרבה שלא יכלו להגיע אבל מקפידים לחזק מרחוק, הייתי רוצה להזכיר כל אחד מכם בשם ואת שם בניכם/בנותיכם המדהימים שהלכו מבלי שוב, אבל לצערי הרב אתם רבים מידי וזה ייקח המון זמן אבל אתם יודעים אחד, אחד שאתם בלבי תמיד ותודתי נתונה לכם!
בתקופה שלפני האזכרה המושג "מתיי מתקבצים עליי", מקבל ממשות, זוכרת כל אחד שלאורך מסע חיי נאלצתי להיפרד ממנו, חלק כדרך העולם בשיבה טובה וחלק בטרגדיה, כל אחד שנפרדתי ממנו השאיר לי פצע בלב שמידי פעם מתעורר ומכאיב, בזמנים מסויימים, במצבים מסויימים, אבל ,עמרי שלי, כשאתה נפרדת ממני הלב התרסק לרסיסים קטנים והוא מעוך ומכאיב בכל פעימה ללא יכולת ריפוי.
עמרי, אתה יודע כמה אני אוהבת אותך, זקוקה לך, אבל נאלצת להמשיך פה בלעדייך, כי זה לא בידינו, אתה וסבתא תבקשו שם בשמיים בשבילנו כוחות כי המסע קשה מנשוא וצורך כוחות נפשיים ופיזיים ענקיים, שמתכלים מהר מידי!
בנותיי היקרות והאהובות, אחיותייך, מעניקות לי את הטעם והכוח לחיים, הן טובות ומיוחדות, אתה הרי יודע כמה! סליחה ענבר ולוטם יקרות שלי, אם לעיתים נראה שאני הולכת לאיבוד בתוך כאבי, מבטיחה - אני תמיד רואה אתכן, תמיד אוהבת ומעריכה, פשוט מנסה למצוא את האיזון בין שלושת האהובים עליי מכל, אתן שפה ועמרי ששם והוא עדיין בני שלי לנצח נצחים וצריך אותי, מקווה שאתן מבינות וסולחות!
אסיים בתפילה לביאת המשיח ותחיית המתים במהרה כמאמר הפסוק: ״ הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנֵּה- אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:״ אז ורק אז כולנו נהיה שלמים, שלווים ומאושרים!"
27/6/15
27.6 - סיוט! תאריך שחרוט בבשר, בנשמה, בלב ומכאיב בלי הפסקה - בטירוף! עמרי אוהבת אותך, כל כך, כל כך! לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן!
3/7/15
עמרי, לפני שלוש שנים יצאנו במאבק להמשכיות לך, בתוך כל הצער והחשיכה קרן אור קטנה נצנצה לה, האפשרות שנחבוק ונגדל את ילדיך. כשיצאנו לדרך לא ידענו עד כמה קשה וארוכה היא תהיה! ביום ראשון אנחנו נתייצב שוב בבית המשפט להמשך המאבק הפעם כשיש לנו שלושה מועדים לדיונים, האחרון בתחילת אוקטובר, מי יתן וזה אות הסיום בסאגה הכואבת שלנו והשופטת תפסוק לבסוף לטובתנו! מקווה לדיונים הוגנים שבהם נצליח להציג את הצד שלנו בצורה הטובה ביותר, שזה לא יכאיב יותר ממה שזה כבר כואב, ושנעמוד בכבוד ובגבורה בעודנו מייצגים אותך. אוהבת, מקווה ומתפללת, אימא!
19/7/15
עמרי, לפני שלוש שנים יצאנו במאבק להמשכיות לך, בתוך כל הצער והחשיכה קרן אור קטנה נצנצה לה, האפשרות שנחבוק ונגדל את ילדיך. כשיצאנו לדרך לא ידענו עד כמה קשה וארוכה היא תהיה! ביום ראשון אנחנו נתייצב שוב בבית המשפט להמשך המאבק הפעם כשיש לנו שלושה מועדים לדיונים, האחרון בתחילת אוקטובר, מי יתן וזה אות הסיום בסאגה הכואבת שלנו והשופטת תפסוק לבסוף לטובתנו! מקווה לדיונים הוגנים שבהם נצליח להציג את הצד שלנו בצורה הטובה ביותר, שזה לא יכאיב יותר ממה שזה כבר כואב, ושנעמוד בכבוד ובגבורה בעודנו מייצגים אותך. אוהבת, מקווה ומתפללת, אימא!
19/7/15
אתה פה ואתה חסר לי, ברמות שמכאיבות בנשמה ובגוף, מחפשת סימנים ממך כל הזמן, רוצה הדרכה מה טוב ומה לא טוב, אבל רק ממך, לא ממי שחושב שהוא יודע מה אתה רוצה, עמרי כמה קשה, עצוב ובודד הוא השכול! מחכה לביקור הבא שלך בחלום! אוהבת אותך כל כך, אימושקה שלך!
27/7/15
עמריקי שלי בימים האחרונים עברתי כאבי תופת בגוף אבל מה זה לעומת הכאב היומיומי שאני עוברת, בלילות ובימים של עינויי הכאב, דבר אחד ישב במוחי כל הזמן, הכל היה נסבל אם היית פה והכל כל כך בלתי נסבל בלעדייך!! עכשיו אני מאושפזת , בטוחה שיטפלו בבעיה הרפואית ואני אחלים, אבל עמרי,עמרי יפה שלי, מי ירפא את הלב השבור שלי? לב של אימא שהפרידו אותה מהבן שלה, בנה בכורה, בעל כרחה ובעל כרחו, בטוחה אני שגם אני חסרה לך, הרי אין אהבה כמו אהבה של אימא!
אוהבת אותך יפה שלי אהוב, חיי ונשמתי, לא הייתי אצלך שם שבוע וקצת. אני מתנצלת, אבל אתה יודע שרק אחלים ואבוא חזרה יום יום כמעט לטפל במקום ההוא שבלע אותך ואהוב ושנוא עלי באותה מידה בצורה משונה ומוזרה ובלתי ניתנת להסבר כמו כל דבר באבל המחורבן המגעיל והנורא הזה על מות בן!
עמריקי, אימא שלך הפכה להיות משיחיסטית כי רק המשיח יציל אותנו ואיתו תחיית המתים אז אני מתפללת ומשתדלת ומבקשת ומתחננת כל יום לבואו, זה נותן לי את הכח להמשיך הידיעה/אמונה שהגאולה קרובה, אז עד שנפגש שוב, כמו תמיד כותבת לך, אוהבת אותך ומקווה שיום אחד בקרוב, נקרא את המכתבים האלה ביחד ונצחק! אימא שלך לנצח נצחים!!!!
30/7/15
דיי!! אין כח!! לא סובלת בתי חולים, להיות מאושפזת זה לא כייף בכלל, מגעיל לי רוצה להבריא ולחזור הביתה והכי חשוב עמריקי שלי לא הייתי אצלך כמעט שבועיים, אל תדאג אני אצא מהאישפוז ואני אפנק אותך בכמה צמחים יפים חדשים אם נבל משהו לא קרה כלום נתחדש חיים שלי, אמא תחזור אליך מתוקי שלי, מצטערת אם קצת מוזנח ולא נקי כמו שהרגלתי אותך, אבל כשאחלים מבטיחה לסדר הכל, עד שיבוא המשיח והמקומות האלה שהיו הכי עצובים יהפכו לפארקים לילדים ולגינות יפות! אוהבת הכי בעולם אימא
10/8/15
שלוש וחצי לפנות בוקר, השינה חומקת ממני, לא משהו נדיר, בלשון המעטה, האי שקט מתגבר, אבא צריך לישון עובד מחר, כדי לא להפריע, אני יורדת לסלון, מכינה לי כוס קפה ושוב שוקעת באלבומי התמונות, מקווה למצוא תמונה חדשה, רוצה הפתעה, לא מוצאת, אבל בכל תמונה, אפילו שמוכרת, אתה משתקף הכי אתה, הכי מושג ועם זאת בלתי מושג, הכי מוכר ועם זאת מרוחק לי מה, יושבת מול התמונות ומשחזרת סיטואציות, טיול, בילוי, סתם יום חולין שמשתעשעים עם המצלמה, אוירה, מצב רוח, כל תמונה מספרת סיפור שלם והסיפור נעצר ביוני 2012, אבל לא בשבילי, לא בשביל אימא, מבטיחה לך, אתה תמיד איתי, עם המון כאב, כי לא יכול להיות אחרת, אבל גם עם המון גאווה, המון אהבה, המון תודה והוקרה והמון שיש ממך למרות האין הנורא!
21/8/15
תסביר לי איך אפשר? יש לילות שהגעגועים!!!!!!!!!!!!! ילד/גבר שלי!
1/9/15
ילד שלי, שוב טקס התייחדות עם חללי חיל הים ושמך חקוק על האנדרטה ותמונתך מוקרנת בסרטון החללים ואני ממאנת להשלים, רע לי ומר לי וכל כך כואב לי עמרי ואני תוהה מאין אשאב כח? אוהבת אותך ועדיין מייחלת לשובך ושהסיוט הזה יסתיים! אימא
6/9/15
עמרי שלי, אחד מאותם ימים שהאובדן והחסר סוגרים עלי, על החזה מונחת אבן ששוקלת טונה, הכאב והבכי שמצטבר בחזה, שתמיד צורב, מתפרץ החוצה בבכי מר ובזעקות שבר, עליך, עליי, עלינו, על התסכול שבמצב, שאין ממנו מוצא, השאלות שאתה משתדל לא לשאול, כי התשובות עליהן אף פעם לא לוקחות אותך למקום טוב . מתפרצות - למה אני? למה אתה? מה עשיתי שמגיע לי גורל כזה אכזר? על כמה לא פייר!! ואני בוכה את נשמתי החוצה, קוראת בשמך, פורקת את הכאב והרעל שהצטבר בנשמתי, מתפללת לבורא עולם שיושיע, מקווה לנס, כל הזמן מקווה לנס, שבינתיים לא מגיע! כותבת לך, עוברת על התמונות, נותנת לעצמי להישטף בכאב, בעבר המאושר, עד שנרגעת קצת, אבל תמיד יודעת שיגיע הרגע ששוב הכל יסגור עלי! אז ברגעים ארורים כאלה, כל שנותר לי זה לדבר אליך כאן על הקיר שלך, לספר לך עד כמה אני אוהבת אותך, מתגעגעת אליך, צריכה את עזרתך, צריכה שתתן לי יד ותעזור לי לעבור את המשבר הזה!
עמרי, החגים מתקרבים, שוב בלעדייך, אתה מרגיש אותי אני יודעת, הרי אתה וסבתא מגיעים הרבה בחלומות לאחרונה ואני מודה לכם על כך, אז עד שניפגש באמת פיזית, תמיד מחכה ושמחה לפגוש אותך בחלומות!
אוהבת, אוהבת, אוהבת, אימא שלך!
13/9/15
בני, בני, בני, אהוב לבי, משוש חיי!
שוב חגי תשרי מגיעים, אוירת חג ותקווה אופפת את האויר, צפייה לארוחת, ארוחות החג עם היקרים לנו מכל, ברכות מכל עבר ורק אצלי החושך בלב מתגבר, הכאב מתעצם, כעס ותסכול ממלא את לבי, החלל הריק שבנפשי משתקף בכיסא הריק שלך, איני יכולה שלא לחשוב מה היה אילולא הזוועה התדפקה על דלתינו, האם היית עושה אתנו חג, כשאיתך מסבים גם אשתך ובנך/ בתך? ביתינו שהיה מלא שמחה ושחוק הפך אויב לי בשבתות ובחגים שבהם החסר שלך כל כך מורגש! כל חג שמתקרב מביא אתו את השאלה, לאן בורחים??? גם ככה השבתות קשות ואת רובן אני מעבירה בהסתתרות מהעולם, אז שבוע שבו שלוש או שתי שבתות כבד עלי ואני חייבת לברוח, אז עכשיו אנחנו באילת עם סבא, וורדית והאחיינים וכמובן עם אבא ואחיותיך האהובות, אבל אני תמיד אחפש את דמותך, אחכה להפתעה, לחיבוק לנשיקה, לברכת ה״חג שמח, אימא שלי״ עם חיוך ענק יפיפה עם שתי גומות חן מהממות ושפתיים מצויירות! עמרי שלי! לעולם לא אפסיק לחכות לך, לעולם! לא באמת מבינה ולא באמת מקבלת, אולי זה המזל שלי? עמריקי, יום לפני יום כיפור, יום הדין, יתקיים דיון נוסף בבית המשפט הסוף עדיין לא נראה באופק, אבל מקווה שכל דיון מקרב אותנו למטרה הנכספת, נכד/נכדה מזרעך! אז אולי השנה החדשה תביא איתה אור בצורת אישור הבקשה ואולי השנה החדשה תהה שנת משיח ותחיית המתים? הלוואי, אמן, יותר מזה אנחנו לא צריכים, אז בתור מלאך בכיר ככה אני מאמינה, כי אני מכירה את הנשמה הענקית שלך, תזרז קצת העניינים!! אוהבת הכי בעולם, תחגוג את בוא השנה החדשה בשמחה ענקית שם בשמיים עם כל האהובים שלנו ששם, אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו, אבל תבינו אותנו, אם אנחנו לא ממש חוגגים, כי קשה לנו כל כך!
אוהבת אותך בשמיים בארץ ובכל מצב תודעה ילד שלי יקר!
ולכל חבריי מאחלת לכם חג שמח, תודו על הטוב שמקיף אתכם, אל תקחו דבר כמובן מאליו, מאחלת שתוכלו לחבק את הטוב ולסלק את הרע והקשה מחייכם, כל עוד הוא ניתן לסילוק! תודה על התמיכה והחיבוק לאורך כל השנה, מעריכה מאוד!
22/9/15
עמרי שלי! ערב יום הכיפורים היום הנורא, המטיל פחד בנשמה, היום בו אנחנו נשפטים, על מעשינו, היום הזה תמיד הפחיד ודיכא אותי, השקט, חשבון הנפש, הצום! היום נוסף לי הכאב, הכאב הבלתי פוסק, המענה, הדוקר, המתיש! מאז שהלכת ממני, שקט הוא לא דבר שאני מקבלת בברכה, בשקט המחשבות עולות ועולות, הזיכרונות מייסרים, דברים חסרי חשיבות מרדפים אותי, בעיקר בכל הקשור אלינו, אליך ואליי בני אהובי, פתאום אני נזכרת שפה כעסתי עליך, פה לא מלאתי את מבוקשך, פה הצקתי, פה העקתי, פה הבכתי, לא הרבה תודה לאל, אבל זה קיים מן הסתם ב25 שנות הורות ועוד שלוש שנים וחמישה חודשים, שאתה לא פה פיזית, אבל בכל מאודי אני אימא שלך ויכול להיות שעדיין מביכה ומעיקה לפעמים, אז סלח לי בני, על מה שהיה ומה שיהיה, הכל נעשה מאהבה גדולה מהחיים אליך, מהרצון לעשות את הכי טוב בשבילך, גם אם טעיתי, או טועה אני, זה נעשה בתום לב, אז אנא, אנא סלח לי, אהוב לבי, בוא אלי בחלום, בוא אלי חזרה בבקשה, מבטיחה שאהיה הכי טובה בעולם, אוהבת אותך ומתגעגעת עד כלות!
מקווה ומתפללת שביום הכיפורים הזה נחתם כעם לגאולה שלמה עוד השנה
5/10/15
עמרי שלי! מר כאבי! שעה חולפת, יום ושנה עודי אובדת שבויה באמונה עדיין לך מחכה! אין חג ואין שמחה, רק אפלה גדולה עם ניצנוצי אור, סליחה ילדי, סליחה!
פרי גנך מילים ולחן: יוני רועה
ליל כוכבים הסהר עלה את שם יושבת בוהה באפלה שעה חולפת יום ושנה ואת עדיין לו מחכה שעה חולפת יום ושנה עודך אובדת שבויה באמונה.
את פרי גנך את תבקשי מי לך יאמר ומי לך ישיב מר כאבך רודפים הימים נותרת לבדך רוצה להאמין שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב בחזרה. שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב בחזרה.
בדומיה עוטפת התוגה ובליבך נותרה המשאלה שעה חולפת יום ושנה ואת עדיין לו מחכה שעה חולפת יום ושנה עודך זוכרת ולא מאמינה.
את פרי גנך את תבקשי מי לך יאמר ומי לך ישיב מר כאבך רודפים הימים נותרת לבדך רוצה להאמין שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב בחזרה, שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב ולא שב
את שם יושבת בוהה באפלה שעה חולפת יום ושנה ואת עדיין לו מחכה שעה חולפת יום ושנה עודך אובדת שבויה באמונה.
את פרי גנך את תבקשי מי לך יאמר ומי לך ישיב מר כאבך רודפים הימים נותרת לבדך רוצה להאמין שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב בחזרה. שהנה קרבה אותה השעה שבה הבטיח לשוב ולא שב!
16/10/15
עמרי שלי! היום לפני 30 שנים אני ואבא נישאנו, היינו ממש צעירים וחולמים, אני בת 21 ואבא בן 23 וחצי, אחרי שנה ושמונה חודשים של נישואין הצטרפת אלינו והפכת אותנו למשפחה, שהרחבנו אחריך בשלוש שנים וחודש וחצי עם ענבר המהממת ולבסוף לוטם הדובדבן שלנו אחרי כמעט 13 שנים! ההתחלה הייתה קשה כמעט כמו כל זוג צעיר, נאבקנו לרכוש בית ואחר כך לשפר תנאי מחיה, הסתפקנו במועט הרבה זמן כשאני ויתרתי על עבודה מרצון להיות אתכם ולגדל אתכם, דמות הורה אחת יציבה בבית, לא הכל היה קל ולא הכל היה פשוט, אבל צלחנו את הקשיים ביחד!! כל עוד היינו שלמים, היינו מאושרים ואופטימיים. תמיד הסתכלתי לעתיד ואמרתי התחלתי מוקדם, ככה שאגיע לגיל מסויים אתחיל לקטוף את הפירות שלי, אהנה מילדיי ונכדיי, אפצה על כל מה שלא עשיתי וויתרתי, יגיע היום! אך תכניות לבד ומציאות לבד, לפני שלוש שנים ושלושה חודשים, נפל על משפחתנו הקטנה, הדבר הכי נורא והכי קשה שיכול לקרות, נלקחת ממנו אל אלוהים, שאומרים שנסתרות דרכיו לכן אין לי את היכולת להבין למה הוא היה צריך אותך אצלו, אני יודעת רק מה שנשאר וזה תלי תלים של הריסות, ששלוש שנים ושלושה חודשים לא מספיקים אפילו להתחיל לפנות אותם , כאב אינסופי, מאבק בלתי פוסק, עצב תהומי, לילות מסוייטים ועוד! כל בוקר קמים ומנסים לצלוח את היום בלי ליפול ובלי להיחנק! לפעמים מצליחים יותר ולפעמים פחות! רק דבר אחד יציב יש בחיים שלי וזה המשפחה שלי, אבא, ענבר לוטם ואתה, תמיד אתה איתנו בכל רגע ובכל מצב, לא מוותרים עליך, לא שוכחים אפילו לשניה, נושאים אותך איתנו לכל אשר נלך! אז ביום זה, 30 שנה אחרי, בלתי אפשרי לשמוח , אבל, אני מודה לאל על מה שיש לי, מתחננת שישיב אותך אלינו, זה בכוחו ומתפללת שישמור לי על הקיים! מתגעגעת כל כך ומייחלת אליך, אימא!
19/10/15
עמרי אהוב לבי! נסענו קצת לברוח או לנסות לברוח מהכאב המשתק, אבל הבשורות הרעות מהארץ, מוחצות את הלב גם בחוץ,! עמרי, שמך כשם בני, כואבת אותך, כואבת את כאב משפחתך, אלוהים ישמור ויעזור! עמריקי שלי, תקלו עליו שם, חבקו אותו עד שתחזרו כולכם בעזרת השם! חושבת עליך כל הזמן, גם במסע הזה קוראת כל הזמן בשמך ולך! אוהבת אותך!
30/10/15
ילד אהוב שלי! הגעתי הביתה אחרי כמעט שבועיים בחוץ לארץ, היה מזג אויר סוער וחשבתי מה קורה איתך שם , אין דבר יותר קשה ממה שאני ושכמותי חווים, דאגתי למקום שלך, זה הביתשלך ואימא תמיד דואגת שיהיה לך נעים ומטופח. כל עוד נשמה באפי, מבטיחה שהוא יהיה מטופל!!! קניתי לך תשורות קטנות, דברים יקרים אני לא יכולה לשים שם כי הם נגנבים מייד, אבל משתדלת שיהיה יפה, אוהבת אותך הכי בעולם, אני פה חזרה יפה שלי!!!
1/11/15
בייבי שלי, יפה שלי!
הנה חלפה לה שנה, אנחנו עוד לא התקדמנו משמעותית, אבל בחודש הבא צפויים לנו ארבעה דיונים בשבוע אחד ואז נראה איפה אנחנו עומדים, האם נקבל אויר לנשימה להמשך? כל כך קשה השכול ילד שלי, אבל התקווה המפעמת בנו לאחוז בנכד/נכדה ממך, להעניק לו את העתיד הטוב ביותר שביכולתנו לתת, יש בנו עוד כל כך הרבה אהבה לתת. בני האהוב, האם החלום יתגשם???? לפחות התשובה מתחילה להתקרב ושוב התקווה מתחילה לפעם בנו ונוסכת בנו כוחות מחודשים! אנא אלי, עשה שיתגשם!
10/11/15
יום ספורט רביעי עמרי, לזכרך ולזכר רפי, עדיין לא מתרגלת ולא מקבלת, מסתכלת פה על כל החיילים מסביב מחפשת אותך בכל דמות, מדמיינת את הדומיננטיות שלך , הצחוק, ההשתתפות שלך, ההווי, העידוד המטורף, ההקנטות, המורעלות שלך, כמה מתגעגעת, ילד אהוב שלי!
12/11/15
מכל האהבות שבעולם אין אחת שתתקרב להשתוות לאהבת אם לבנה/ בתה, אני מנסה להתקיים עמרי, אבל אין באמת קיום, הגאולה היחידה מהמצב הזה, זה או שתבוא אלי או שאני אבוא אליך, אין באמצע, האמצע הוא רק להעביר זמן עד שניהיה ביחד שוב כך או אחרת, אני לא יכולה לבוא עכשיו כי אני צריכה להיות פה בשביל הילדות שלי שגם הן החיים שלי, ככה שאני נקרעת בין פה לבין שם ואין באמת חיים, חיים של סבל בלתי פוסק הם לא חיים ראויים, בורא עולם תעזור! בבקשה! עמרי, כמה ימים קשים עוברים עליי, אל תדאג לי, תמשיך בדרכך שם ובתפקידים שיש לך ואני אשרוד, אני מוקפת אהבה, אבל בלעדייך הכל קשה כל כך, כל כך , אז תרשה לי להישבר קצת לפעמים! אוהבת אוהבת אוהבת, אימא שלך!
22/11/15
ילד יפה שלי! כמה שאתה חסר לי, אני יכולה להרגיש "בסדר" כמה שעות ואז בבת אחת, הלב נלפת בכאב נוראי, והדמעות מתחילות לזלוג בלי הפסקה ואני מרגישה כל כך עצובה, כל כך מיואשת, כל כך מתגעגעת, כל כך חסרה אותך שהיאוש מזדחל לתוך גופי ונשמתי עם ההבנה שככה החיים נראים ויראו מעתה, "בסדר" עם נפילות, קשות , כואבות, מייסרות, בימים הראשונים לאחר האבדן, השכול, האסון, את יכולה עוד לצרוח , להתחרפן, הכל מובן ונסלח לך ואחר כך את צריכה להתחיל להתנהג "נורמלי" למרות שלעתים קרובות בא לך לצרוח את נשמתך החוצה, בדיוק כמו באותם ימים ראשונים, אבל הלגיטימציה הזו נלקחה ממך ואת מתנהלת בעולם חנוקה, כואבת, זועקת בתוך לבך פנימה , אני מצאתי לי פורקן בימים ארורים במיוחד, אני כותבת לך, לא תמיד, כי כל יום ארור, אבל יש שעות רעות במיוחד ואז אני זועקת את מר כאבי אליך, לא בקול רם אבל ממעמקי נפשי ורוחי הזעקה שלי עולה והיא מרה וקולנית כשהיא נשפכת אל הדף, סלח לי אהוב לבי, כי אני נכשלת לפעמים ונכנעת לכאב הנורא וסלח לי על שלפעמים לא ואני גיבורה, באמת גיבורה ונושאת את אבדנך וממשיכה, למרות רגשי האשם המחרידים שאני חשה, כמה אני מבולבלת שום דבר לא טוב לי באמת, לא להמשיך ולא ליפול, אני פשוט רוצה לעמוד, לעמוד באותו תאריך אחרון שחיבקתי אותך לשלום ולא להרפות לעולם!!!!!!!!! אוהבת בלי גבולות בין אז, עכשיו, מחר, אימא!
26/11/15
עמרי שלי! יום חמישי, סוף השבוע בפתח והיאוש מתחיל להכות בגלים מתגברים! לא בא לי יותר, אני צריכה כוחות לקראת השבוע הבא ביום חמישי, היום שבו מתחילים ארבעת הדיונים ואני תוהה מאיפה אשאב אותם? לפעמים אני שואלת את עצמי למה להילחם על החיים בלעדייך? אבל אז, אני אומרת לעצמי שאני חייבת את זה לך ואני לא אמות מחר כנראה, אז אני חייבת להכניס תוכן לחיים והתוכן הזה חייב להיות נכדים מכולכם, גם ממך שהלכת לי ככה באמצע החיים והותרת אותי מיותמת וכואבת כל כך! אני לא אדע מנוח עד שאחבק בידיי את בנך או בתך, אשאף את ריחם ואומר: עשיתי הכל בשבילך, עמרי, גם את מה שנראה בלתי אפשרי! אז שלח לי כוחות ילדי האהוב כי המבחן שחיכינו לו שלוש וחצי שנים בפתח! אוהבת אותך כל כך, אימא!
2/12/15
עמרי שלי אהוב! באתי לבקש את ברכת הדרך למחר לבית המשפט! שנהיה בהירים ומשכנעים בצדקנו, שלא נכשל ולא נכלם חלילה, אוהבת אותך' אני יודעת שתהיה איתי שם מחר, אל תפגע מדברים קרים שיגיד הצד שכנגד כדי לנצח במשפט, כולם יודעים מי אתה מה רצית ולמה פיללת, כשאעלה מחר לדוכן העדים, אנא החזק את ידי ודאג שאשאר שלווה ורגועה לנוכח מה שאשאל, שלא אשבר מהכאב וזה חלילה ימנע ממני להעביר את המסר! אוהבת הכי הכי בעולם אתך ולמענך תמיד!!!
6/12/15
חנוכה עמרי! אז והיום, אתה ועדן איתנו בתמונה בלבד והלב זועק ומתגעגע לחגים השמחים שידענו! מי יתן שיבוא הנס של בוא המשיח ותחיית המתים ונשמח באמת בחגנו!
9/12/15
ככה חלמתי לראות אותך ילד שלי, עם בנך/בתך בזרועותיך! במקום זה אני נאבקת בבית המשפט על מנת שיוולדו ילדיך/ נכדיי ושאזכה לגדלם בשבילך ועבורך! קשה מאוד עמרי שלי לשבת בבית המשפט ולשמוע את הדיונים בא לי לקום ולצרוח ה״מנוח״ הזה שאתם מכנים אותו בשפה משפטית יבשה זה בני אהובי, יקיר לבי, עמרי, כל עולמי! כולם תומכים, מחבקים ומתעניינים וזה מחמם את הלב, הרבה מבקשים שאעדכן אז אני מעדכנת: היום התנהל הדיון השלישי השבוע ומחר הרביעי, שוב העיד מומחה מטעם בית המשפט והוא היה מלא חמלה ולגמרי לטובתנו דבר המעניק לנו אופטימיות זהירה, השופטת היא אמיצה וחכמה ולא תפחד מלקבוע תקדים ולצאת נגד עמדת המדינה, אם תשתכנע שהצדק אתנו ולילד יהיו חיים טובים למרות הנסיבות שאליהם יוולד, מחר עוד דיון, עוד עדים יעלו ויגידו למה לדעתם כן ולמה לא, ב2.2.2016 יעידו עוד שני עדים מטעם בית המשפט ואנחנו נחכה בנשימה עצורה לאפריל שאז הבטיחה השופטת שתתן את פסק דינה! מבטיחה לעדכן ושוב תודה על התמיכה והחיבוק האינסופי! עמריקי, אני מבטיחה שאני אלחם כמו לביאה למענך תמיד, אוהבת כמו שאתה יודע הכי בעולם, אימא!
10/12/15
דיון רביעי! שבוע עמוס, קשה אבל מתקדמים לקראת המטרה, נסיך שלי! שוב אבקש שתהיה איתי, תחבק אותי ותחזק אותי! אני עייפה עמרי!
17/12/15
עדיין שואלת למה??????????????? חיים שלי, למה????????????
22/12/15
עמרי בני בכורי! ילדי האהוב, אתה מאמין? אימא שלך שתמיד התנגדה לקעקועים ופירסינגים עשתה קעקוע, מאז שהלכת ממני נוצר בי דחף מטורף לחרוט את שמך על גופי, בנשמתי אתה חרוט, אתה יודע, אז היום עשיתי זאת ואני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון והטקסט הוא שלנו, אתה יודע, תמיד היית מציין שאתה הבן הבכור שלי ולכן בעל זכויות מיוחדות, כמובן שזה תמיד נאמר בהומור האופייני לך, כשרצית להקניט את אחיותך או כשהתחנפת אליי אם כעסתי או רצית להשיג משהו אז כמחווה חרטתי את זה עליי ״עמרי בני בכורי״ ואני מוסיפה: עם כל הזכויות שמתלוות לזה ועם כל האהבה לעולם ועד עד יום מותי ומעבר! תודה לאליאב אליאב קעקועים על הטיפול המסור, על ההכלה והחיבוק!
27/12/15
כל מילה נכונה, גם היום שלוש וחצי שנים מהיום הארור החותך בבשר הזה! עמרי שלי, שלוש וחצי שנים ואני עוד זועקת בלי הפסקה אליך ובשמך, קשה כל כך לשרוד, ילד שלי!
27/12/15
שלוש וחצי שנים ילד, מאז היום הרע והנורא הזה, היום שבו החשיכה ירדה ומאז העולם אפוף במין ערפל, צבע אפור כזה שמפריע לראות כשורה, הכל התעמעם, אין הנאה שלמה, אין שמחה שלמה, אין שלווה אמתית, אין חיים באמת, כבד, כבד בלב, כבד בנשמה, הופכים למין רובוט כזה שעושה דברים אוטומטית, ככה שורדים, אבל במילה הישרדות מתכוונים ללשרוד עד ש..., יצילו אותך מהמצב הקשה שלך, אבל פה אין הצלה, רק תהום פעורה של זמן שצריך להעביר בלעדייך! אז עמרי שלי, לא יודעת מה יהיה בעתיד, חיים יום ביומו, מחכים לאור גדול שיפרוץ לחיינו שיאיר ליותר שעות את החשיכה האפלה, אנחנו שורדים ילד שלי, בזכות אחיותיך האהובות שלנו, בזכות התמיכה של הסביבה והכי בזכותך!!! האור שלך מקרין עלינו למרות הכאב המחריד, כי זכינו בך, זכינו בילד מדהים ומיוחד ואתה אתנו בדרך שקשה להסביר! לא הייתי מוותרת על אף שנייה אתך, האישיות שלך ממשיכה להקרין על חיי, החיוך שלך המדהים עם שתי גומות החן שביקשתי מאלוהים, הדבר היחיד שביקשתי כשהייתי בהריון שלך, ממשיך למלא את לבי, אבל, אני מדממת עמרי, מדממת, אוהבת אותך ומחכה ליום שנהיה יחד!
30/12/15
כנס פלגה 916 לדורותיה ואתה בתמונה של החללים! כמה מתסכל, כמה לא פייר, כמה כואב לי, עמרי!
9/1/16
חיים שלי! אני מתגעגעת ברמות שלא ניתן לתאר, ברמות של כאב פיזי, אתמול חלמתי אותך, אחד מאותם חלומות ברורים, יפים, מוחשיים, הגעת אליי וקפצתי בצעקות שמחה עליך, התנשקנו והתחבקנו, חשתי ממש את החיבוק, הנשיקה, אפילו שאפתי את הריח הטוב שלך והתכרבלתי בחום גופך, חזרת מנסיעה לחו״ל שלא ידעתי עליה, הרגשתי אושר מטורף, רק כדי להתעורר למציאות הקרה והאכזרית שלי, המציאות שבה אתה לא פה ואני לא יכולה לנשק, לחבק, להבטיח, לדבר אתך ולשמוע ממך, מצד אחד כל כך כייף שאתה מגיע בחלום ומצד שני להתעורר זה אכזרי, כי אתה רוצה להישאר עוד ועוד בחלום ולא להרפות! מתי יסתיים הסיוט הזה עמרי? יש בכלל תקווה לעתיד? אני מייחלת למשיח ולתחיית המתים כי רק זה יכול להציל אותנו, מחיים קשים של כאב וגעגועים, אין דבר אחר שיעזור לבערה שמתחוללת בתוכי, הבערה של אימא שרוצה את בנה אהובה! עמרי, קשה לי לנשום לפעמים, יש לי מועקה בחזה שלא ניתנת להסרה, אני רוצה אותך בכל מאודי ואין לי לאן להפנות את הכאב, הכעס, התסכול והכל מופנה פנימה והלב מתחיל לדפוק חזק והבטן לכאוב והעיניים מתמלאות דמעות שלא יורדות רק שורפות ושורפות כל חלקה טובה בנשמה ואני מתכווצת ומסתגרת עד שיוקל מעט, רק מעט ויהיה אפשר לנשום שוב! ואני יודעת שזה חוזר חלילה, פעם הראש מעל המים ופעם בפנים ואני זועקת עמרי: אנא אלי רפא לי, רפא את המצב ללא מוצא הזה, המצב שרק אתה בורא עולם יכול לפתור ואז נוצקת בתוכי תקווה שיום יגיע והישועה תבוא! עד אז מקוששת כל טיפת כח וכל נצנוץ אור שמזדמן אליי, אוהבת אותך עמרי וניפגש בסוף אני יודעת!
13/1/16
עמרי אהוב שלי! געגועים וכאב בלתי אנושי תוקפים אותי! אנא, אנא עזור לי, תהום עמוקה נפערה לי ואני שוב צריכה להאבק כדי לעבור אותה! אוהבת וכואבת הכי בעולם אמא!
15/1/16
ושוב סופ"ש לפני היום הולדת של אבא ולוטם המתוקה שלנו, שתהיה בת 16 והחסר שלך מכה בנו כל כך, המון דמעות הזלנו השבוע עמרי, כולנו, הגעגועים ועוד יום הולדת של לוטם שנאלץ לחגוג בלעדייך, המבחן קשה מידי, עמרי!
22/1/16
חיים שלי, אהוב שלי, מתוק שלי, נסיך שלי, עיניים ולב שלי! שתהיה לך שבת שלום בקרב המלאכים, שתעטוף ותחבק אותך השכינה, רוצה רק לדעת שלך טוב!! אימא שלך שמנסה להבין שמגיעה עוד שבת בלי הבן הבכור שלה בבת עינה!
29/1/16
מה עברת ומה שרדת ילד שלי! ומכה אחת בתאונת דרכים בצבא קטפה אותך! כמה החיים כואבים ומתעתעים! כמה דאגנו לך בים, בהתקלויות וכשחשבנו שאתה בטוח נחטפת מאיתנו! קשה, קשה, קשה!!!
1/2/16
עמרי שלי, געגועים שוברים את לבבי! אנא חזור אלי, בייבי שלי, הכל אתן, הכל אעשה, רק תחזור אלי!
8/2/16
עמרי שלי/ שלנו לנצח תישאר! אין שניה שאתה לא במחשבתי, אין שניה שאני לא כמהה לחיוך, למגע, לשיחה! כמה שאני אוהבת אותך, ילד שלי!
9/2/16
עמריקי שלי! יום המשפחה, יום האם, לא משנה איך יקראו לזה, הוא יום שחונק לך את הגרון!
הייתי צריכה להתרגל כבר? לא להתחיל לבכות בכל פעם ששואלים אותי כמה ילדים יש לי? הרי זה ברור ששלושה, תמיד שלושה, אבל עדיין אני קופאת בהלם כשנשאלת השאלה!
הייתי צריכה להתרגל כבר? לא להתכווץ בכאב כשאני שומעת יום משפחה שמח ולחשוב על המשפחה שלי החסרה אותך כל כך ולהבין שלא יכול להיות אף פעם יום משפחה שמח יותר!
הייתי צריכה להתרגל כבר? שבכל פעם שאני מכינה תבשיל שלא תאכל, שאני עורכת שולחן שלא תסב אליו לא להיחנק מהכאב והתסכול על כך?
התשובה היא לא, עמרי, לא מתרגלים, הקושי נשאר כמו בראשית המסע הוא רק מתגבר כי ככל שהמסע נמשך, הגוף מתעייף, הנפש מתעייפת ומותשת מהכאב והגעגועים המתעצמים, הפחד לאבד משהו, לשכוח משהו, הפחד שישכחו אותך, שכבר שכחו אותך שוחקים כל חלקה טובה, אני פה עמרי, אבל אתה יודע שחלק ממני שם איתך באופן קבוע, עד שנפגש שוב ואז נחגוג את יום הילד והאם בשמחה גדולה, אוהבת אותך, לא יכולה לאחל לך יום משפחה שמח שם, כי אתה שם והמשפחה שלך פה, אאחל לנו רק שנצליח לשרוד את הזמן שאנחנו בנפרד בכבוד!
19/2/16
ילד שלי,
מה עוד אספר על הכאב הזה שתופס את הלב ומועך אותו וסוחט אותו, עד שאתה פולט זעקה כזאת קטנה, לא גדולה כמו שהרשיתי לעצמי בימים הראשונים, כי אחרי שלוש שנים וחצי, אני אמורה להפגין איפוק, לא יכולה פתאום לצרוח כמו שאני רוצה לפעמים, אז אני זועקת את הזעקות הקטנות האלו, החנוקות, כדי לשחרר מעט מהשרפה שמצטברת אצלי, זה לא מספיק, אני פעם אסע אל המדבר, איפה ששומם ואצרח ואצרח ואצרח, רק אני, אתה ובורא עולם נשמע!
עמריקי שלי, אני מתגעגעת כל כך, אין יום, אין שעה, אין דקה שאתה לא איתי, במחשבתי, בלבי, הלוואי, שהיה ביכולתי לעשות משהו על מנת לשנות את רוע הגזירה, אני כל כך חסרת אונים שזה מועך אותי!
אוהבת, אוהבת, אוהבת ומחכה לך שתחזור, אבל תמיד יודעת שניפגש בסוף, אימא!
22/2/16
עמרי שלי! מרגישה שצער העולם מונח על כתפיי, חיפשתי תמונה מסוימת ונחנקתי מהתמונות, איזה אבדן, איזה יאוש, איזה חיים אלה? תסביר לי, לפעמים אני מרגישה שאין לי יותר כוח לסחוב עוד דקה! קשה לי כל כך! תחזק אותי בבקשה!
25/2/16
מחר בני יקירי , אהוב לבי, נתייצב לדיון האחרון בבית המשפט ב8 וחצי בבוקר, דיון אחרון ואחר כך זהו, זה בידי בורא עולם והשופטת להחליט האם בקשתנו תאושר ונזכה לגדל ילדים מזרעך, אמנם הפסיקה תגיע בסביבות פסח, לפי דברי השופטת, אבל כל דיון כזה הופך את הבטן וקשה להירדם, המחשבות , מה יגידו? כמה זה יכאיב? באיזה רמת רגישות הנפש והגוף שלי יהיו? שוב לשבת שם על הספסל הקר והלא נוח באולם ולייחל לכך שלא היינו במצב הזה, למה אנחנו במצב הזה, למה זה מגיע לנו? לשמוע את המומחים דשים בחיינו, למרות שרובם ככולם רגישים ואוהדים ואף מסכימים איתנו, עדיין הישיבה שם כשמדברים עליך ודנים ודשים בטרגדיה שלנו ובחיינו גם אם בצורה אוהדת מאוד עדיין זה קשה ומעיק, אז דבר אחד תודה לאל זה הסוף אני מקווה ובפעם הבאה שנשב באולם הזה זה יהיה בשביל לשמוע כן או לא! עמרי, אני מתפללת ששוב נעמוד בכבוד מחר ושהאל יתננו לחן לחסד ולרחמים בעיניו ובעיניי כל רואינו! חיים שלי יודעת שתהיה שם אתנו מחר! אני מקווה שנמשיך לייצג אותך בכבוד ושמה שהחל כניצוץ של תקווה בתוך כל השחור והזוועה בבוקר ההוא הארור, כשהתייצב בפתח ביתנו קצין העיר, יתלקח לאור גדול! אוהבת הכי בעולם, אימא!
11/3/16
חיים שלי! עוד סוף שבוע בפתח והכובד בלב מתגבר, אני כל כך מתגעגעת שזה לא אנושי, להרגיש סבל וגעגוע כזה, געגוע שמכאיב בגוף, הולם בך. לפעמים, כל מה שאני יכולה לחשוב זה, בורא עולם, אני רוצה את הילד שלי, התינוק שלי, הילד המדהים שהענקתי לי ברוב טובך, המתנה המבורכת הזו, שכל כך ביקשתי והתפללתי אליה, שנלקחה ממני באישון לילה, נחטפה ממני והותירה אותי כבויה וכואבת כל כך, ככל שעובר הזמן הכמיהה שלי אליך בני אהובי, רק מתגברת. אתה חסר לי בכל צעד, בכל נשימה, בכל מעשה, בכל שמחה, בכל צער, בכל תסכול, רוצה לשמוע את קולך את מילותיך החכמות והמנחמות, רוצה את החיבוק שלך, רוצה לשמוע אימא, מפיך, רוצה את החיוך שלך היפה עם שתי גומות החן, רוצה אותך כולך, כמו שאתה, עוד חודשיים מהיום אתה בן 29, כמה חלומות התנפצו, עמריקי שלי ואני לא משלימה! ילד יפה ואהוב כל כך שלי, מה יהיה? ככה כמה שנים עוד מחכות לי? בא לי לפעמים לשבור את הכלים ולהגיד לא עוד, אבל מבינה שזה לא אפשרי, זו לא אופציה ונושכת שפתיים וממשיכה, ממשיכה אבל רק בורא עולם יודע באיזה קושי ואיזה מחיר! אבל, אי אפשר להמשיך בלי תקווה, אז מייחלת, מתפללת ומחכה לתחיית המתים ואם לא אזכה בחיי, אז אני יודעת שהכל זמני ולא חיים לנצח ואתה תחכה לי שם כשאגיע ותרפא את פצעיי, עם האהבה שתרעיף עליי, רק עוד תפילה יש לי ובקשה סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות להמשיך את המסע כאן בלעדייך פיזית, כי זה כל כך קשה, עד שפחד חזק לופת את לבי, שיבוא יום ולא אצליח לעמוד בו!! אוהבת וכואבת אימא!
14/3/16
עמרי שלי! שוב בביקור אצלך מצאתי שני מכתבים שהשאירו לך, התרגשתי מאוד, התרגשות טובה, התרגשות של ידיעה שביקרו אותך, ואפילו טרחו להשאיר לך מכתבים, לפעמים אני שואלת את עצמי למה זה כל כך חשוב לי? המחוות האלה? הרי אתה עמוק וחזק בליבי , תמיד אתי, בכל זמן, בכל מצב, למה אכפת לי, אם זוכרים , אם מוקירים, אין לי תשובה מוגדרת, אבל מסתבר שזה חשוב , חשוב מאוד וזה מרחיב את ליבי , אז לאלו שהשאירו את המכתבים, תודה, פשוט תודה, ממני ומעמרי וגם בחירת השירים, נתן גושן סערה וקולדפליי hymn for the weekend מרגשת, אני יודעת שנתן גושן היה זמר מאוד אהוב על עמרי ולגבי קולדפליי , אני לא יודעת, יש דברים שאני עוד יכולה ללמוד עליך ילד שלי, אז אם מישהו מהחברים יודע , אם עמרי אהב את הלהקה, הוא מוזמן לספר לי! או שאתה עמרי תספר לי בחלום, אוהבת אותך עמרי שלי!
24/3/16
ילדי האהוב! הכובד הזה שבלב, שמקשה אפילו להניח רגל לפני רגל, כובד שמעיק כל כך, עד שאני לא יודעת את נפשי מהצער, כובד שאופף אותי בעננה שחורה, שמטשטשת את הראיה, מהדמעות שקפואות בעיניים תמיד, כובד שמאיץ את פעימות הלב, כובד שמפריע להתרכז, כובד שמשתק את הגוף והנשמה! אבל , לא אכפת לי מעצמי, אם רק הייתי יודעת שאתה שם חוגג עכשיו, כמו שאהבת לחגוג פה, ידעת להיות רציני כשצריך, ולהיות אמיץ כשצריך ולהיות שמח ולשמח, רצית שכולם סביבך יחייכו וישכחו מהצרות אפילו לזמן קצר, עמריקי שלי, תסלח לי אני לא מצליחה, הכובד הזה שבלב בולע אותי פעם אחרי פעם, הגעגועים מתישים אותי, מתישים, אין מזור לכאבי, אין! פורים ואני רק רוצה להתחבא מתחת לשמיכה ולחכות שיעבור, רוצה רק שגרה, לא רוצה חגים ,לא רוצה שבתות, לא רוצה כלום, כל מה שאני רוצה זה שתחזור כבר והבטון הזה שיושב לי על הלב יוסר! לא יכולה לקבל שהיית ואינך, עיניי נמשכות לדלת בתקווה שתפתח ותכנס ותגיד לי אימא הסיוט נגמר, אימא, אני כאן! אז אם אתה חוגג שם שיהיה לך החג הכי שמח שיכול להיות, אל תשים לב אליי, אני אשרוד למען זכרך, למען אחיותיך, למען ההמשכיות שלך, רק תגיד לי, חיים שלי, שטוב לך בבקשה!!!!
3/4/16
חיים שלי, כמה געגועים, כמה עצב, כמה כאב, כמה קשה!
6/4/16
והנה שוב הזכרונות המתוקים שהפכו למרירים ומענים, עמרי תודה על הגאווה והאושר שהסבת לי , אל תכעס עליי בבקשה, כגודל הגאווה והאושר ממך ככה גודל הכאב אצלי על הפרידה הכפויה ביננו!
21/4/16
אז מסתבר שבתאריך זה לפני שנה היה יום הזיכרון והפייסבוק מזכיר, את מה שאי אפשר לשכוח,גם אם ננסה, עד כמה התקופה הזו של השנה קשה מנשוא! חיים שלי, אני מרוסקת!
22/4/16
אהוב שלי! עוד ליל סדר מתקרב, בעוד שעות ספורות, כל עם ישראל יתאסף לחוג את ליל הסדר ושוב אני בבריחה, אני יודעת שאין לאן לברוח מהכאב, אני נושאת אותו איתי לכל מקום שאליו אלך, בארץ או בחו״ל, אבל בהתקרב חג פסח, החג ש״כולנו מסובין״ רק אתה ואלה שנלקחו מאיתנו לא!, אי שקט ממלא את ליבי השבור לאלפי רסיסים ממילא והנפש שאינה יודעת מנוח בימים כתיקונם, נסערת וגועשת כל כך והנה אני מוצאת עצמי מחפשת לי שביל בריחה, לא מעצמי ולא מהכאב, אין לי אשליות כאלה, רק מהסיטואציה החגיגית הזו שאני כבר שנה רביעית לא מסוגלת להרגיש חלק ממנה! הרבה שואלים אותי עד מתי? אני באמת לא מצליחה לראות באופק את המועד לכך ! עד מתי? כרגע, עד שתחזור אלי וארגיש שלמה שוב, לא מרוסקת לאלפי חלקים כשאני נאלצת בכל יום ללהטט על מנת להשאיר אותם מחוברים! לא יודעת מה יהיה בהמשך, מי ידע מה ילד יום? יכול להיות שנכדים ממך ומענבר ולוטם יספקו דבק יותר חזק שיעזור להחזיק את הרסיסים במקום , מי יודע? בינתיים מה״גולה״ שכפיתי על עצמי, אני שולחת לך את אהבתי שאתה יודע כמה היא רבה, כמה היא ענקית, מדמיינת אותך ואת חבריך ואת כל אלה שחסרים פה, לבושים לבן, חגיגיים , פניכם מוארות ושמחות, יושבים לכם שם למעלה וחוגגים את החג, אז כשאתם שם יחד שילחו לנו הכואבים פה, כוחות לעבור עוד יום פה בלעדיכם, עוד מועד שמרסק ואנא בבקשה מכם, תחליטו כבר לחזור, כי מיצינו כבר את הסבל והעינוי הזה, את היאוש והאימה הזו ואנחנו מתחננים לגאולה, אז פה למטה אנחנו נגיד לשנה הבאה בירושלים הבנויה ונקווה לטוב! יפה שלי, אהוב שלי, חיי ונשמתי בקש עלינו רחמים!
9/5/16
ילדי אהובי, נשמת חיי, ימים בלתי נסבלים בחיים בלתי נסבלים, אוהבת אותך עד השמיים ובחזרה!
10. מאי 2016
עמרי, עמרי, בני עמרי, מי יתן מותי תחתיך היום! יום זיכרון רביעי, שלוש שנים ועשרה חודשים מאז שהלכת מבלי שוב והתאריכים מתעתעים ומתעללים בנפשנו השבורה ממילא וככה התאחדו להם שני מועדים קשים מנשוא, הכי קשים! יום ההולדת שלך ויום הזיכרון לחללי צה״ל! היום אתה בן 29 בני, 29 שנים עברו מאז היום המאושר בחיי שבו הבאתי אותך לעולם, מהיום שבו רקמתי לי חלומות על העתיד, מהיום שבו הכל נראה כל כך מבטיח וורוד והיום, כאב ודמעות הם שגרת יומי! מרגישה כהולכת ב״דרכים שסמרו מאימה ומדם״, הולכת בדד ונצרבת בלהט כאבי ותסכוליי,האימה שלי ודמי הניגר, כמו לא שייכת באמת לעולם הזה, מסתכלת מהצד על הכל, כבר לא חלק, שייכת ולא שייכת, כי חלק גדול מנשמתי הלך אתך לשם לעולם שמעבר, ילדי! כל החיים שלי, מאז אותו יום ארור שנשמעה הדפיקה המחרידה בדלת, שמבשרי בשורת האיוב עמדו בפתח ביתי, הם יום זיכרון אחד ארוך, אז מה שונה יום זה? היום הזה הוא יום מרוכז, יום שבו האבל הפרטי שלנו הופך ליום אבל לאומי, יום שבו הזיכרון המייסר שלנו הופך לזיכרון כללי, יום שבו אחרים נזכרים בך בעוצמה ואנחנו צריכים ורוצים לייצג אותך להזכיר אותך לכולם, יום שבו רוצים לזכור אותך ולהתייחד עם הכאב עלייך, לא כבשאר הימים שכדי לתפקד כראוי משתדלים לדחוק את דמותך לתהום הנשייה, יום שבו אנשים מוכנים להסתכל לכאב שלנו בעיניים ולא להסיט את המבט ממנו! אז, אנחנו נותנים לפצעים שלנו להחשף, לכאב שלנו להתגלות, פותחים את ביתנו ואת ליבנו לכולם, כי מה בעצם אנחנו רוצים? שיזכרו אותך! אבל, יום זה גם גובה מאיתנו מחיר כבד וקשה שבועות לפני ושבועות אחרי, אנחנו עוד חובשים את פצעינו ומנסים ל״רפא״ אותם כמה שאפשר עד המועד הבא! בני, אהוב לבי ונפשי, יום הולדת, יום זיכרון, אזכרה 4 שנים מתקרבת ובאה ומי יעזור לי להתמודד, עם הכאב, עם החידלון הזה, שלופת אותך בלפיתת מוות, לפיתה שתופסת את הגרון ומסרבת להרפות עד שהחמצן בקושי מגיע, לפיתה שתופסת את הלב ומוחצת אותו ומכווצת אותו עד שהפעימות שלו מפסיקות כמעט, אבל רק כמעט, ככה שאתה חי וסובל סבל מוות!! בני, בני, לכל מקום שאלך, בכל אשר אהיה, דמותך איתי, הזכרונות איתי, האהבה הגוברת אליך איתי, לא מרפים אפילו לרגע, אני מתענגת עליהם, אבל גם נשרפת בכאב כשאני יודעת שלא עוד, לא עוד חוויות משותפות חדשות, לא עוד מגע, רך ואוהב, לא עוד מילות חיבה, מפיך, אימא שלי, רק זכרונות, זיכרונות יפים, אבל רק זיכרונות ולא ממשות! עייפתי ילדי מהכאב, לכאב יש משקל ממשי, שאני חשה אותו על גבי, על כתפיי, על נשמתי והסחיבה קשה, קשה! אני חייבת להמשיך לעשות, עם המשא הזה על גבי ולפעמים זה מצליח ולפעמים לא, אני יודעת שזה לתמיד עד יום מותי ואני תוהה, היאך? היאך??!! ואני זועקת לשמיים לרחמים ולעזרה, כי עייפתי, בני, כל שנה שוחקת יותר, כל שנה מייסרת יותר, כל שנה לוקחת עוד חלק ממני אליך ונותר לי לתהות רק עד מתי? מתי, העינוי יגמר?! למה לא סיפרו לי והכינו אותי שמשא החיים הוא בלתי אפשרי לפעמים? אני רוצה לנשום לפעמים, פשוט לנשום בלי שהנשימה תתקע, אני רוצה לצעוד לפעמים, לצעוד בלי שייכשלו צעדי מהמשא הכבד, אני רוצה לצחוק לפעמים, פשוט לצחוק בלי להיחנק, רוצה עוד הרבה דברים, רק לפעמים, לא כל הזמן אבל לא מצליחה, הכל אפוף באובדן הנורא והבלתי נתפס, האובדן הבלתי מתקבל על הדעת!!! אין עונש קשה מהעונש של אם שנאלצת לחיות לאחר הילד שלה! אז יום הולדת 29 לא שמח לצערי המר, פה, תקווה ששם המלאכים מחבקים אותך וחוגגים לך בהדר מלכות! כואב לי כל כך, עמרי, תמשיך לעזור לי ולהיות איתי כמו תמיד, רק בזכות זה אני ממשיכה לחיות כנראה! אימא שלך לנצח נצחים, באהבה ענקית וניפגש בסוף אתה ואני יודעים!!!
10/5/16
10 במאי והפייסבוק מודיע שיש לך יום הולדת! Today is his birthday! ואני רואה את התאריך השמח שהפך לעצוב כל כך ורוצה למות !
17/5/16
אז אתמול, ילדי אהובי, הייתי אצלך ובכיתי שתעזור לי להתרומם מהחולי והכאב הפיזי שתקף אותי ולא הרפה מאז יום הזיכרון, היום חל שיפור במצבי ואני יודעת שרק בזכותך, חיים שלי, תמשיך ללוות אותי, כי קשה כל כך, כל כך!
26/5/16
עמרי שלי, עוברת שוב ושוב על התמונות, כמו יקרה נס ואגלה פתאום תמונה חדשה שלך שצולמה אחרי היום הנורא הזה שבו נעצרו חיי, מחפשת איזו הוכחה לכך שסתם חלמתי חלום רע ואולי לא קרו הדברים מעולם! בינתיים, בלי הצלחה, אבל עם תקווה בלב, שפעם תחזור מהעולם המקביל הזה, שנזרקת אליו, בלי הכנה, בלי יכולת לעצור את המכה, סתם ככה ביום אחד ב7 ורבע בבוקר, נפלו השמיים על ראשי ומאז הכל מזוויע כל כך! תגיד לי איך לעצור את הדמעות? עוד סוף שבוע בפתח וכמו תמיד מדמיינת אותך ואת חבריך, פושטים את המדים, לובשים לבן ומקבלים את השבת עם מלאכי השרת ופניכם זורחות ומאירות, אנא שלחו קצת מהאור הזה אלינו, כי חשוך כאן כל כך! מזכירה לך (לא שאתה צריך תזכורת) בני בכורי, שאתה אהבת חיי, אימא!
15/6/16
עמריקי, החבר הכי טוב שלך מתחתן היום, קיבלת הזמנה, מחכים לך!
19/6/16
שוב אותו ריטואל של כאב בלתי נגמר שרק מתגבר, הנה אנחנו מתקרבים לארבע שנים בלעדיך ושלוש שנים בלי סבתא! וב13.7 ניפגש אצלכם! אוהבת, כואבת ולא משלימה, לעולם לא אשלים!
27/6/16
עמרי שלי! 27 ביוני, אז ככה זה, עם האסון מגיעים התאריכים שמצמררים אותנו, שמכאיבים, שמטלטלים, שמפחידים, שמקפיאים אותנו, התאריך שבו הכל קרס, התאריך שבו זה קרה, התאריך שבו נשמעה הדפיקה הארורה בדלת והכל השתנה, התאריך שממנו דבר לא יכול להיות שלם, התאריך שבו נלקחת ממני, התאריך שממנו אני כל כך, אחרת, עצובה, כואבת, מיואשת ועוד כל כך הרבה דברים קשים! התאריך שממנו געגוע זה המילה הכי קשה והכי מייסרת שאני מכירה! התאריך שממנו דמעות הן לחם חוקי! התאריך שבו נפתחו שערי הגיהנום עבורי! עמרי, כל כך קשה לאימא בתקופה הזו, הלוואי שאמצא מנוחה לנפשי! בבקשה תחזור!
30/6/16
עמרי שלי! ארבע שנים ואם הזעקה שיש בתוכי, הייתה מתפרצת החוצה, העולם היה נרעד! שובה אליי, חיי!
4/7/16
נסיכי האהוב, בסצנה כל כך משקפת, כמה מלא חיים, כמה אוהב בעלי חיים! געגועים מטורפים ילד שלי!
7/7/16
עוד פחות משבוע ילד שלי!! מאין יבוא עזרי?
13/7/16
היום לפני ארבע שנים, עדיין מקווה להתעורר מהסיוט!!!!!
14/7/16
ארבע שנים עמריקי שלי אהוב!
ארבע שנים מאז היום הנורא והמר, שבעקבותיו חשכו חיי, ארבע שנים מוזרות עברו עליי, ארבע שנים, שכשישבתי וניסיתי לשחזר מה עבר עליי בהן, לא ממש הצלחתי! זה היה ממש מטריד, הרי קמתי כל בוקר, התחלתי לעבוד, לוקחת כדורים, מטופלת אצל פסיכולוגית, נסעתי הרבה בארץ ולחו״ל וכמעט דבר לא הותיר בי רושם ואז הבנתי שהחסר שלך צובע את חיי בצבע אפור, חונק, מעיק ושכדי להמשיך לחיות, אני צריכה להתנהל בעולם הזה, כמו רובוט, על אוטומט, לכן כמעט דבר לא מצליח באמת לנגוע בי! דבר אחד אני כן יודעת מאז, עייפות מתמשכת, כי המשא כבד, יאוש חונק שלופת אותי לעיתים, כשהאוטומט מתקלקל, עד שאני זועקת, איני יכולה עוד!!! ואז מתקנת את האוטומט וממשיכה! ממשיכה אבל באיזה מחיר? המחיר של להיות - מתה חיה! למרות שחיצונית אני נראית חיה לגמרי בפנים, בפנים בנפש פנימה, הכל קפוא!
עמרי, דבר אחד כן הצליח לפרוץ את מסך הקיפאון סביב הלב וזה החתונה של אחותך ענברי המהממת המתקרבת, אני שמחה מאוד בשמחה שלה ושל עומר שלא זכית להכיר, הוא עלם חמודות ואנחנו אוהבים אותו מאוד, אבל זה גם הטיל אותי למערבולת מטורפת של רגשות, איך לא תהיה? איך אעמוד שם ואשמח, כשחלק משמעותי כל כך ממני חסר? איני יודעת איך! אבל מחברות שהתנסו בזה, אני שואבת עידוד שמצליחים להפריד טיפה, את השמחה מהצער, יש חלקים שהצער גובר ויש חלקים שהשמחה גוברת, אז דייני, אם כך יהיה, שהשמחה אצלי תרים את ראשה לפרקים, בערב זה, אמן!
לוטלי אחותך המדהימה, סיימה שנה ראשונה בתיכון, היא גדלה להיות נערה מיוחדת כמו שידעת, הרי אמרת ״היא גולת הכותרת, אימא!״ בטוחה אני שתשמור עליה שם מלמעלה ותלווה אותה, כי קשה לה כל כך לפעמים!
עמרי, אתה כל כך איתי כל הזמן, מחשבותיי איתך בלי הפסק, אני מדברת איתך, כותבת לך, מספרת לך, קוראת בכל מילות האהבה שקיימות לך! גאה בך כל כך, מתרפקת עליך!
אז איך יכול להיות שאתה כה חסר?!!! חסר ברמות שהנשימה מכבידה, חסר ברמות של כאב פיזי, התהום שנפערה בי כל כך עמוקה, שנשמתי צוללת פנימה לעיתים ולא מצליחה לעלות!
עמרי, זוכרת הכל, את התחושה שלך בזרועותיי בתור תינוק מהמם, את הנשיקות הבלתי פוסקות, את היום שנולדת, אותך יונק ממני, את השינה המשותפת שלנו במשך שנים!
את היותך עולל מקסים, שובה לב, חכם, שדיבר ועשה דברים כל כך מהר, את החיוך המקסים והשובה עם הגומות ואת העובדה שכל מי שפגש אותך התאהב בך מיד!
את היותך ילד, מלא שמחת חיים ואהבה ורגישות, שנשא את פניו תמיד קדימה, חבר טוב, בן משפחה אוהב ורגיש,
את נערותך, מלאת הצחוק ועתירת החברים, עם המוזיקה והכייף שתמיד עשית, את ההנאה והגאווה שחשתי תמיד, מסתכלת ומשתאה כמה אני ברת מזל בך, את ההומור המשובח שלך!
את הגבר שהפכת להיות, גבר שבגברים, הרי כל כך פינקתי אותך ודאגתי לך, איך הפכת להיות כזה אמיץ? כזה חכם בחברה? כזה רגיש? כזה מפקד נערץ? הרי אומרים שילדים מפונקים יתר על המידה, לא גדלים להיות כמוך! אז כנראה הם טועים!
זוכרת עמרי, זוכרת ומפחדת, מפחדת כל כך, שמשהו יאבד חלילה, משחזרת תמיד את הריח שלך, מלטפת אותך ונזכרת בתחושה, איך זה ללטף את היד שלך, איך זה ללטף את הפנים שלך, מגע שפתיי בלחייך, החיבוק והעוצמה שלו, את קולך, את קול צעדייך, את מינון החום שגופך פלט, את הצחוק שלך, משחזרת ומשחזרת ומרגישה הקלה מטורפת כשאני מצליחה בזה! מה יהיה אם זה יחמוק???? לא אוכל לשאת זאת, עמרי, בבקשה תדאג שזה לא יקרה!
עמרי, אני תוהה איך הכל ממשיך כשהכל כל כך עצר? כמה מוזר הוא השכול, אין נוסחאות מדוייקות רק עליות וירידות, סחרחרת מטורפת של רגשות, שאי אפשר לכמת אותם ואי אפשר להגדיר אותם, אני יודעת שאצלי הרגש השולט הוא הפחד, הפחד של לחיות בלעדייך!
בני אהובי, לפני יותר משלוש שנים הגשנו תביעה לבית המשפט נגד היועץ המשפטי לממשלה לאפשר לנו להביא ולגדל ילד מזרעך, קיוויתי שהשנה כשאני אעמוד כאן יהיו בפי בשורות טובות בנושא, אך לצערי המדינה ממשיכה בסחבת שהיא נוקטת נגדנו ומושכת ומושכת את הזמן בתקווה להתיש אותנו! הם לא יתישו אותנו, אל תדאג, אבל הם פוגעים בנו, כי אני יושבת ותוהה, איך נהינו אנחנו נגד המדינה? הרי היינו צריכים ללכת יד ביד, המדינה זה אנחנו, הרי אנחנו סופר פטריוטיים, גדלת אתה ואחיותיך על מיתוס מגש הכסף, אהבה ללא תנאי למדינה, מה השתבש? אני עוד מקווה שיתעשתו שם למעלה ויניחו לנו! הרי נתנו את היקר מכל!
עמרי חיי, משנה לשנה נהיה לי קשה יותר, הגעגועים גוברים, ההחמצה גוברת, יש משפט ביהדות שאומר ״חזקה על המת שישתכח מהלב״, אתה יודע שאני מעריצה גדולה של חכמת היהדות, אבל פה אני חולקת על המשפט ומתקנת ״חזקה על המת שישתלט על הלב״, במיוחד לב של אימא!
אוהבת, זוכרת, כואבת ולא מתנחמת!
2/8/16
החיים שלי, אני מתה מהגעגועים!
4/8/16
עמריקי שלי, בלילה, בלילה, הכאב והגעגוע מרימים ראש, הזכרונות מהרגעים ההם של החורבן מתחילים לצוף ולהציף, הגרון חנוק והלב מעוך, אין למי לפנות, רק לקדוש ברוך הוא שיושיע כבר!!! עייפנו מהכאב, עייפנו מהצרות, עייפנו מהרוע שמרים ראש, פשוט עייפנו! אז אתם שם עמרי וחבריך וחברותיך המדהימים והמדהימות, שיושבים ליד כסא הכבוד, תזרזו את העניינים, כי אין לנו עוד הרבה כח! אוהבת ומחכה, אימא שלך!
8/8/16
עמריקי שלי, תמיד רצית לגעת בשמים, זוכרת את היום! כמה חששתי לך, לא הלכתי אתכם, לא הייתי מסוגלת, שכבתי במיטה מבוהלת, עד שהודיעו לי שאתה על הקרקע שוב! תמיד כל כך פחדתי לאבד אותך, מזל שלא הקשבת לפחדים שלי וחיית את חייך הקצרים מידי, בצורה מלאה!
אוהבת עד השמיים וניפגש שם בסוף, יודעת!
13/8/16
עמריקי, ילד יפה ואהוב שלי! ט׳ באב, כבדות מעיקה, חורבן בית לאומי ואני חושבת על חורבן הבית הפרטי שלי, לא יכולה שלא! חורבן! אין דרך אחרת לתאר את מה שנפל עלינו ברגע ההודעה, חורבן של כל מה שבנינו עד הרגע הזה, חורבן של כל מה שהכרנו, חורבן של כל מה שהיינו! מרגע זה אתה אוסף את רסיסי החורבן ומנסה לבנות מחדש, משהו שלעולם לא יהיה אותו דבר, תמיד יהיה עקום, סדוק ופגיע! לכן ביום זה של אבל על בתי המקדש שחרבו, אוסיף את הבכי שלי והזעקה שלי והתקווה שלי לתקומה לאומית ואיתה תקומתי הפרטית, בית שלישי יביא מזור לכל הכאב, החולי והמוות, יש יותר טוב מזה?? אז עמריקי, אתם שם יודעים שאני בתקוותי לא הזויה, מי יתן ובשנה הבאה ירושלים תהיה בנויה ואנחנו נהיה ביחד לנצח נצחים! אוהבת, כואבת ומקווה - אימא!
24/8/16
עמרי שלי! אחכה לך עד יכלו חיי! אתה כל כך חסר לי, אהוב! לעולם לא אהיה שלמה שוב!
1/9/16
ילד אהוב שלי!
אוירה של התחלה חדשה באוויר, ההתרגשות מורגשת בכל פינה, גם אצלנו, אחותך הקטנה מתחילה מחר כיתה יא׳, היית מאמין? היא כבר קיבלה צו ראשון, התינוקת שלנו!
הזמן רץ עמרי ואי אפשר לאחוז בו, כבר אמרתי לך מה אני מרגישה לגבי הזמן, הזמן אצלנו איבד משמעות, במונחי געגוע, הזמן בלעדייך הוא נצח!! ומבחינות אחרות הוא כאילו עצר מלכת! !
מה יש בו באין, שמשתלט כל כך על היש? התחושה שלעולם לא נהיה שלמים? התסכול על מה שיכול היה להיות? הידיעה שהשמחה תמיד תהיה טבולה בעצב תהומי? הכאב היום יומי השוחק? הגעגוע האינסופי? חוסר היכולת להשלים עם הגורל האכזר?
שאלות, שאלות ואין תשובות ואין נוסחא, פשוט חיים ליד החיים ולפעמים נוגעים בהם, במנות קטנות, לא מעזים במנות גדולות יותר, כי זה חונק, הכל במינון מדויק כזה, שהאיזון לא יופר חלילה, כי כשהוא מופר זה לא מוביל לדברים טובים, רגשות אשם מפה, עצב תהומי משם, הכל מייסר כל כך, אז צריך להיצמד למינונים אחרת טובעים!
עמרי, קשה לי עם התחלות חדשות, התקופה מביאה איתה את תחושת החגים והחגים השנה מקרבים אותנו לחתונה של ענבר שלנו ושוב רכבת ההרים הרגשית שלי יצאה אל המסילה!
אז שוב אני מבקשת עזרה לעבור את התקופה המתרגשת ובאה עלינו.
לא פשוט לי,עמרי שלי, לא פשוט לי בכלל, כי האין שלך משתלט עלי ומועך אותי!
אוהבת אותך כל כך, אימא!
2/9/16
יושבת אצלך ילד שלי, השמש זורחת, הציפורים מצייצות במלוא קולן והצמחים צומחים ואני בראשי מתגלגלות המילים מתוך גיא ההריגה של חיים נחמן ביאליק:
נסיך שלי כל המפקפקים בשפיותינו וכל המילים הלא יפות שישתמשו נגדנו, לא יגרמו לי לרגע לסגת, אוהבת אותך! ותודה לכל המחבקים והמחזקים, זה מחזק ומחמם את הלב!
14/9/16
חיים שלי עמרי! לילה, מסתובבת מצד לצד על מיטתי ומתגעגעת, מתגעגעת כל כך, החגים בפתח והמועקה מתגברת, מאז שהלכת לי ככה, בדמי ימיך, אני ברוגז עם החגים ועם הבית שלי בחגים, לא יודעת למה, הרי כל יום קשה בלעדייך, אז למה הטירוף של הכאב מתגבר בחגים? כל שנה מתחילה לסדר את הבריחה, ראש השנה, יום כיפור, סוכות, לאן מתפנים? איפה מעבירים? כדי שהיאוש יעשה יותר נוח! כמה קשה השכול, בני אהובי, כל כך קשה, שמרגישה לפעמים לוחמת של סיירת מטכ״ל, במלחמת ההשרדות היום יומית בקושי שהחיים בצל הכאב מזמנים לנו! די לצרותינו ודי לכאבנו, תרחמו עלינו שם בשמיים, מי יתן ושנת תשע״ז - שנת השביעיות תהא שנת משיח ותחיית המתים
16/9/16
עמריקי שלי❤️ לוחשת לך את כל מילות האהבה שבעולם, ילד של אימא שלך!
25/9/16
עמריקי שלי אהוב! היום היה יום קשה נפשית, סער שלנו שבר את היד ונזקק לניתוח, היינו יום שלם בבית החולים בהמתנה קשה ומורטת עצבים עד הניתוח ואחר כך עד שיתעורר ויתאושש! כל יום אתה חסר לי, את זה אתה יודע, אבל יש ימים שאני משתגעת מהחסר, היום היה אחד הימים האלה, כל כך הייתי צריכה אותך שתעודד אותי שתחבק ותגיד את המילים הנכונות שיכניסו אותי לפרופורציה, כל היום היית איתי, והזיכרונות הציפו אותי מהיום שנכנסת גם אתה לניתוח, כל כך קטן וחסר אונים, בן שנתיים וחצי, כמה היה לי קשה, כמה בכיתי בחוץ והתפללתי עד שאמרו התעורר, מהאישפוזים בילדות והדאגה בכל צעד ושעל ומהסוף המר והמהיר, שבא בחטף בלי תקווה בלי יכולת להתפלל לנס ככה בבום נלקחת ממני, ילדי אהובי, בבת עיני, אז עכשיו אני מוצפת ברגשות, שגם ככה סוערים לפני החגים, בוא אלי בחלום, תחבק אותי ותגיד לי שאתה כאן תמיד ואתה לא עזבת ולא תעזוב אותי!
אוהבת, כואבת, בוכה ומתגעגעת כל כך, אימא!
27/9/16
עמרי אהוב שלי, חיים שלי!!! פסקו לטובתנו ילד שלי, הצדק ניצח, השופטת הגיבורה והמדהימה אישרה את בקשתנו, תהיה לך המשכיות ואימא ואבא שלך יגדלו אותו, התרגשות מטורפת, עשינו זאת! עשית זאת! ותודה לעורכי הדין שלנו התותחים ותודה לכל מי שתמך בנו!!! ותודה לקדוש ברוך הוא!!!
30/9/16
אז קצת אחרי שתם יום ההולדת, מתנצלת שעוד לא הצלחתי לקרוא את כל הברכות ולענות לכולכם, מבטיחה בהמשך לעשות זאת!
יום לא פשוט הוא יום ההולדת שלי, מאז שבני בכורי אינו איתי פיזית לחגוג איתי, והוא בעצמו לא חוגג ימי הולדת, אני לא ממש מסוגלת לציין יום זה, ביום ההולדת שלי הנטייה שלי היא להתחפר במיטתי מתחת לשמיכה ולבכות את מר גורלי, יום הולדת זו הייתה קצת שונה, מעט שמחה חדרה ללבי, חשתי פתוחה יותר לקבל את האיחולים וזה בזכות שופטת אחת אמיצה, שלושה עורכי דין תותחים, משפחתי האהובה ואתם , כל אחד ואחת מכם, שעמדתם לצידי, ברכתם, חיזקתם, השתתפתם, חיבקתם ועודדתם. אז שוב תודה לכולם על האיחולים, מאחלת לכם בחזרה את כל האיחולים שאיחלתם לי!
ואתה עמרי נשמתי, ממשיך להיות חסר לי בכל שניה בחיי, חסר לי היה החיבוק שלך, המזל טוב ממך, מתרפקת על התמונות המשותפות שלנו שבהן חיבקת אותי ומתגעגעת כל כך מתגעגעת! תרשו לי לאחל לעצמי ולכל עם ישראל, שתהא זו שנה של גאולה שלמה, אמן!
תודה, פשוט תודה, התברכתי בכם!
2/10/16
ילד שלי, אהוב שלי, נשמת חיי!
קודם כל אודה לכם שם למעלה שהזזתם עניינים ושלחתם לנו מתנת חג כזו!
מה אגיד לך עמרי, הלב קצת פחות כבד, בראש השנה הזה, אבל דבר לא יכסה על החסר שלך, בימים שמחים ובימים עצובים וקשים וסתם ביניהם, שוב ערב חג ושוב בלעדיך ולי קשה להפנים שכך יהיה מעתה ועד עולם!
דבר לא יכסה על החסר שלך, לעולם לא יהיה לך תחליף בלב שלי, לא יכול להיות!
הדבר היחיד שהצלחתי להבין בארבע השנים האחרונות זה שלמרות הכאב המחריד, אפשר וניתן מידי פעם להאחז באור, להרשות לעצמך קצת לחייך, קצת לנשום, כי הכאב לא יעזוב לעולם ואגלה לך סוד לא הייתי רוצה שהוא יעבור או יפחת, כי זה אומר שהשלמתי עם לכתך ולזה לעולם לא אסכים!
עמרי שלי, כמו תמיד אני אומרת לעצמי אתה במקום טוב ומאושר מטייל לך בעולמות עליונים, בנופים קסומים ושם אין כאב ואין צער, רק שמחה ואושר, אז תחגוג לך שם עם כל החברים והחברות המדהימים שלך ובני המשפחה שאתך,
ואני מבטיחה לך ילד שלי שאעשה כמיטב יכולתי פה, למען זכרך למען ילדיך שבעזרת האל הטוב ייוולדו, אגדל אותם בטוב ובשמחה ובאהבה ולא אחסיר מהם דבר, כמו שגידלתי אותך ואת אחיותיך האהובות!
לשנה הבאה אאחל לי שיהיו הרבה הרבה אורות בתוך החשיכה, שנצליח להקים לך המשכיות כמה שיותר מהר ושמחות קטנות ילוו אותנו לאורך הדרך, ותן לנו לשוב ולראותך, יותר מזה אנחנו לא צריכים!
שנה טובה לכולם, שנה שבה כולם יראו גאולות גדולות וקטנות ואמן שתגיע הגאולה המוחלטת!
