בס"ד נו"נ‏ ‏3 יולי, 2012

עמרי שלי

"הו רב חובל אחי שלי זרועי תתמוך ראשך,
אל הנמל שבעת קרבות חותרות ספינתך.
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל,
ובקולם תקוות עולם לנס המיוחל.
עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם,
נוצחו כל סכנות הדרך כל אימי הים.
זרי פרחים פעמונים המון אדם צוהל,
אשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל"

עמרי, אחי היקר לי מכל, לפני שלושה שבועות ראית סרט עם ספיר. הסרט היה על אנשים שעובדים לא כדי להרוויח כסף, אלא להרוויח זמן כדי להמשיך לחיות - שניות, שעות, ימים, חודשים ושנים. האנשים התחלקו לשתי קבוצות – היו את העניים שלהם לא היה הרבה זמן לחיות והיו את העשירים שלהם היה מאות שנים. כשנגמר הסרט אתה אמרת שאם היית בסרט בטוח היית מהעשירים.
אז לצערי הרב, אחי היקר, אצל העשירים לא זכית להיות אבל עם זאת אתה היית ותמיד תהייה הבן אדם הכי עשיר שיש בעולם – וכשאני אומרת עשיר אני מתכוונת בכל המונחים: אם זה חברה, חברים, עבודה טובה, כסף, קריירה מבטיחה, משפחה, חוכמה, אהבה, חוש הומור והכי חשוב ידעת איך לחיות.

אז עמרי אני מאוד מקווה ומתפללת שכמו שהיית כאן עשיר אתה גם שם באותו המצב בדיוק והפעם אני גם מקווה שזה יהיה לזמן יותר ארוך ולא רק ל- 25 שנה.
אני רוצה שתדע תמיד וכמו שידעת עד עכשיו, אני אוהבת אותך ומבטיחה לא להפסיק לחשוב עלייך לעולם בכל מצב שנייה ורגע שיהיה לי וגם ברגעים שלא יהיה לי, אתה תמיד תהיה איתי! אני לא יכולה לתאר במילים את הכאב שאני מרגישה כי אי אפשר!!!
אז עמרי, אני מתחננת אליך תשמור עלי מלמעלה ותיתן לי כוחות!!!

"רב החובל אחי שלי, שפתיך חוורו אילמות,
אתה לא תחוש מגע ידי ולא תיתן לי אות.
כשבנמל קהל יצהל אני אצעד אבל,
על הסיפון עליו נפל, אחי רב החובל.
אבוי ליבי ליבי ליבי הו כתם דם שותת,
כאשר רב החובל שלי צונח קר ומת!"

 

שלך לעולם, ענבר אחותך הקטנה.

לעמרי מאבא

29.6.12
כל כך קשה לי שאין לי מילים ואין לי נחמה מי יכול לעזור לי להפיג את הכאב,עמרי אתה האהבה והנשמה שלי ,עמרי אתה כל עולמי ,עמרי אני אוהב אותך עד כאב ,עמרי תעזור לי אבא לנצח נצחים.

1.7.12
על מה אני חושב בשעה 02:30 שקט מאוד כולם ישנים ויש לי את הזמן להיות מכונס בתוך הכאב הבלתי נתפס שאני שרוי בתוכו, אני לא יודע אם אתם יודעים ומודעים בכלל לכמות האהבה שקיבלתי והענקתי לעמרי שחר הבן שלי, היחסים שלנו נבנו על בסיס מוצק של רעות נתינה ,אהבת הזולת, עומרי שימש עבורי מצפן של נדיבות,אהבה וביטחון .
כמות האהבה והחיוך שיש בתוכו יכולים להמיס עולם שלם, אז אתם חברי הקרובים והרחוקים תחזקו ותתפללו לזכותו של עמרי שחר עלם החמודות שעזב את אביו ואימו את אחיותיו ומשפחתו, הכאב הוא בלתי נסבל פשוט כואב ועצוב ואין מי שיעזור

2.7.12
שלום לחברי ,ידידיי, אהוביי, מפקדיי, פקודיי ומכריי בזכותכם ובתמיכתכם האין סופית גרמתם לי לי להבין מהי כוחה של אהבה אמיתית בין אנשים,מהי ידידות ארוכת שנים ומהי תמיכה נקייה וטהורה שבאה ממקום של נתינה ללא כל תמורה.
לראות כל כך הרבה אנשים מתקופות שונות ומגוונות ,זה מחמם את הלב ועוזר במעט בריפוי הכאב שמחלחל בכל איבר אפשרי בנפש ובגוף.
הלילה החלטתי לקבל מעט אופטימיות להמשך ולברך את כל חברי בבריאות ואריכות ימים.
עמרי שחר יהיה לעולם ולנצח נצחים בני האהוב והיום אני כל כך מאושר שזכיתי להיות בקרבתו תקופה של 25 שנים מהמופלאות בחיי ולכן עמרי שחר תודה רבה לך.
7.9.12
פשוט אין מילים איזה בן מקסים חלום של כל אבא ,חיוך מלא עוצמה ,רגישות ,חכם ,מקצוען ,מפקד ,ידיד, חבר, אוהב, עמרי אתה איתנו לנצח נצחים דרכך תשמש אור ודוגמא להמון מפקדים, חיילים וחברים.
אוהב אותך לעד אהבת אמת - אבא אשר שחר
ספיר אשכנזי - בת זוג

בייביי,

אני עדיין לא מאמינה שאני צריכה לרשום הספד לבנאדם הכי קרוב אליי, שמכיר אותי הכי טוב, האהבה הראשונה שלי.
תמיד אומרים בהלוויות כמה שהבנאדם היה טוב ומקסים לכולם...
ואני – לא רוצה להגיד מה שכולם אומרים, כי אתה לא כמו כולם.
אתה זן מיוחד, נדיר במינך, יחיד בדורך ואין שני לך.
אני לא רוצה לדבר בשבחך כי כל מי שהגיע לפה היום, לכבד אותך בדרכך האחרונה יודע שאתה נסיך. אבל נסיך מהאגדות, לא סתם.
מוזר לי לעמוד בסיטואציה הזו ולרשום על חתיכת נייר את כברת הדרך שעברת לבד ושעברנו יחד.
למרות כל הכאב הבלתי נתפס והצער שלא יגמר, אני מתנחמת בעובדה שעשית תמיד כל מה שרצית ואיך שרצית – גם אם כולם התנגדו. אני סמוכה ובטוחה שהלכת לי ככה בין הידיים כאדם מאושר, השמח בחלקו.
במעמד זה, אני מבקשת מכל הנוכחים שהגיעו לא לשכוח את החיוך המואר והמאיר והכל כך כובש עם הגומות המהממות האלה שלך. בייבי שלי, מי היה מאמין שבנסיבות כאלו נפרד?! אני רוצה להודות לך על 3 ויותר שנים של חיים משוגעים ללא גבולות, חוויות מרתקות וייחודיות וצחוקים שלנו שרק אנחנו נבין. וכמובן איך לא, האהבה הבלתי פוסקת שלא הפסקת להעניק לי.
תודה בייבי, על מה שהיית ומה שתמיד תהיה בשבילי ובשביל כולם.

אוהבת לנצח ולעולמי עולמים, אני.

רם רוטברג - מפקד חיל הים.


29.06.12

עומרי היקר

כותב לך רם מפקד חיל הים
במכתב אישי במצב קשה – כי אתה לא פה.

עומרי ייצגת עבורי את כל הטוב והיפה שיכול להיות בארץ שלנו.
ייצגת עבורי את מהותו העמוקה של מפקד באשר הוא.
אתה אחד ממפקדי השטח הטובים ביותר שהכרתי בצה"ל ובחיל הים בפרט.
ייצגת עבורי את מלוא העומק והמשמעות של המנהיגות כמפקד ומנהיג טבעי ואמיתי.
ייצגת דרך עשייתך את הטוהר של הפיקוד.

איש אמת. גובה העיניים, דוגמא אישית מדהימה, איש של אנשים שיודע היטב איך להתחבר ולחבר אליו דרך סיגנונך הכה מיוחד את כולם מפקדיך והכי חשוב את לוחמיך.
ידעת את מלאכת הפיקוד על בוריה.
אומץ – לדעת להגיד ולהתמודד על דעותיך ואומץ להילחם עבור לוחמיך – בעיני זה נחשב מאוד מאוד.
אומץ בקרב ובקבלת החלטות מבצעית.
היית איש שטח עם אחריות למשימה, לאנשים, למקצועיות ולערך של ביצוע ודבקות במשימה, בנוסף לנחישות ליוזמה, לאילתור ולתושיה.
ייצגת עבורי ועבור כולנו את דמות המפקד המושלם המשלב הנעה אישית ומיוחדת הטבולה בערכים חזקים ובעיקר בהמון אהבה לאנשיך.
מורשתך תלווה את חה"י ודורות של קצינים יילמדו את דרכיך.
אני מצדיע לך מפקד יקר.
מחבק ואוהב

רם רוטברג
מפקד חיל הים.

צבא ההגנה לישראל
יחידת דואר צבאי 03477
י"א בתמוז התשע"ב
1 ביולי 2012

משפחת שחר היקרה,
יקירכם, סרן עמרי שחר, זכרונו לברכה, נהרג ביום ז' בתמוז התשע"ב, 27 ביוני 2012, בתאונת דרכים צבאית.

עמרי, זכרונו לברכה, התגייס במארס 2006 לקורס חובלים היוקרתי של חיל הים, ובהמשך שירותו מילא שורה של תפקידים בשדרת הפיקוד המבצעי של החיל. בתפקידו האחרון פיקד עמרי על סיירת "בזק", האמונה על הביטחון השוטף (בט"ש) בגזרת עזה. בתפקידיו השונים ביצע עמרי אלפי שעות ים במבצעים ובפעילות הביטחון השוטף לשמירה על גבולה הדרומי של מדינת ישראל. גולת הכותרת של שירותו כמפקד ספינת שלדג הייתה סיכולו של פיגוע בגבול ישראל עזה.

עמרי התבלט כקצין ולוחם מעולה ואמיץ, מעמודי התווך של פלגת הבט"ש בבסיס חיל הים אשדוד. עמרי הצטיין בכל מקום אליו הגיע, וכהוקרה על כך קיבל ביום העצמאות האחרון את אות מצטיין הרמטכ"ל. לצד אלה, הוא התאפיין ברוח איתנה ובנחישות בלתי מתפשרת לצד אנושיות ושמחת חיים, שזיכו אותו בחברים רבים.
עמרי יחסר לנו מאוד – כמפקד מסור, חבר נאמן ואח לנשק.

משפחת שחר, אין נחמה במילים אל מול השכול והיגון אשר פקדו אתכם. בשעה קשה זו מבקש אני, בשמי ובשם מפקדי הפלוגה וחייליה, להשתתף באבלכם הכבד. אנו מרכינים ראש ומחבקים אתכם באהבה, בכאב ובגעגועים. תמיד תהיו חלק בלתי נפרד ממשפחת הפלגה. זכרו של עמרי צרוב בנשמתנו לעד.
מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

יהי זכרו ברוך.

גיא גולדפרב, סגן-אלוף
מפקד היחידה
ורדית דוד טייטלבאום - דודה - אחות של אמא


מילים לעמרי

עמרי זאת אינדיס (ורדית).
מילים הן כל כך חזקות, וכוח הדיבור יכול ליצור ולהשפיע,
אבל אני לא מוצאת מילים.
הנני באה לקונן קינה, לכתוב הספד ונאלם פי.
רוצה לבטא כאבי בהגיה ובמשפטים ומקירבי יוצאת רק זעקה.
עשירה היא השפה העברית ואני יכולה רק להגיד: עמרי, עמרי, עמרי.
ומילה זו , השם שניתן לאדם היא החזקה ביותר בעיני.
אומרים ש"שלושה שמות נקראים לו לאדם: אחד - מה שקוראים לו אביו ואמו; ואחד - מה שקוראים לו בני האדם; ואחד - מה שקונה הוא לעצמו"

כל כך שמחתי ברגע לידתך ואהבתי אותך ואת השם שנתנו לך.

המשכתי לאהוב אותך כאילו היית בני וראיתי איך בני האדם אותך מוקירים.

מסתכלת אליך למעלה, באהבה גדולה ויודעת את כל הטוב שהותרת אחריך.

עמרי, עמרי, עמרי שלי.



ורדית (אינדיס) דודתך

ורדית דוד טייטלבאום

ממשיכה לכתוב לך, אחייני האהוב, ילד יקר שלי.
שאלנו את ליאה: "איפה עמרי?, היא ענתה בבית שלו"
סער אמר: "עמרי "לא איננו" עמרי פה!"
מפי עוללים.
עמרי אתה כאן, ואני מתפללת לקדוש ברוך הוא שיתן לי את החוש השישי
כדי לראות, לחבק, לדבר.
מתגעגעת לחיבוק האמיץ שלך, מתגעגעת לחיוך שלך עם גומות החן.
לא יכולה עוד לדבר על רגע ההודעה. יש לפני ויש אחרי.
קשה לישון, לפעמים יש רגעי חסד ונרדמים ושוקעים בשכחה זמנית,
כל זאת על מנת להתעורר להכרה מצמררת. כל יקיצה זה כאילו קיבלתי את
בשורת האיוב הזו שוב.
שבעה בתמוז תשע"ב , היום הנורא הזה. ושבעה טון של כאב על ליבי.
במקום להיפגש בארוחת שישי כולנו, נפגשים שם ב"צבאי".
לפני, הייתי שואלת את אמא שלך, איפה עמרי?, בד"כ היו עונים בצבא.
כעת אתה ב"צבאי". אי אפשר להגיד את שתי המילים שמקדימות לצבאי.
זה לא נתפס. לא רוצים לקבל.
אני שם מחבקת חזק חזק את המצבה, מנשקת, ומתפללת: " ריבונו של עולם,
אתה הכל יכול, תחזיר את עמרי. בבקשה, בבקשה."
עמרי, שהיית נכנס לחדר , החדר היה מואר. הלב היה מתרחב. אושר.
הרמח"ל אומר "כשאדם מתעלה, העולם מתעלה עימו." הרגשנו את ההתעלות
שלך. יפה תואר אתה ויפה מידות.
חושבת עליך כתינוק יפיפה, זוכרת איך החזרתי אותך לפעמים מהגן, ימי ההולדת.
זוכרת את בית הספר, זוכרת את הצבא. זוכרת הכל.
מעולם לא חשבתי שאדבר על זיכרון.
זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות.
עמרי תבוא.

אינדיס (ורדית)


עמית חדד - חבר ילדות


אשר, אירית, ענבר ולוטם היקרים,

הנני שולח לכם את תנחומיי נוכח האסון הכבד והאבידה בטרם עת של עמרי שחר ז"ל, חבר אמיתי.
ביתכם באילת היה לי בית שני ובתקופה זו משפחתכם הייתה לי חשובה ביותר. שנים רבות עברו מאז, נשארתי באילת, התגייסתי ל- 212, התגייסתי למשרד החוץ, גרתי שנה וחצי באקוודור, שנה בסנגל וכעת אני גר בוויאטנם. עברו 10 שנים מאז דרכינו התפצלו, 6 שנים מאז ראיתי אותו בפעם האחרונה. אך רגשותיי אליכם נשארו כרגשותיי של אותה תקופת ילדות נפלאה שידעתי לצדו של עמרי, חברות מקסימה וכל כך משמעותית.
בהתבגרות לצידו ולצד משפחתכם הייתה לי ההזדמנות להיות בחיק משפחה מיוחדת, שמחה ומאושרת, ערכית, מסורה, חזקה ומגובשת. לחוויה זו ולזכות זו, תודה.
הנני מוצף בזיכרונות מאושרים. אותם רולר בליידס ברחבי העיר, הדיג בימי שישי בבסיס באילת באישורו של אשר, הלילות ביחד, טיולים ונסיעות לאשדוד לבקר את הסבתא, משחקי השולחן עם ענבר, הבילויים בים ועם חברים. אני זוכר את היום בו קיבל אשר את מלך ירדן באילת כאילו זה היה אתמול. ולכך שוב, תודה מקרב לב.
בשמי, אני מחזק מכאן את ידכם ומוסר לכם את השתתפותי הכנה בצערכם.
ברגשי כבוד,
עמית חדד




העץ של עמרי, שלום משפחת שחר –

עוד בדרך חזרה הביתה מאחד מביקורי השבעה אצלכם התחלנו לחשוב על איך היינו רוצים להנציח את זכרו של עומרי ז"ל.

גינתנו בלהבים מהווה מקור בלתי נדלה להשקעה ואנחנו מטפחים אותה במשך שעות מדי יום. אין עלה היוצא שאנחנו לא מבחינים בו.

לכן חשבנו שיהיה זה נכון לשלב את ההנצחה במקום אותו אנו אוהבים ומבלים הרבה זמן, ובאופן שיאפשר הנצחה לדורות בסמליות של חיים.

אנשים צנועים אנו, לא אנשי אנדרטאות גדולות וציבוריות ושכאלה. רצינו הנצחה אישית, פרטית, משפחתית, שלנו.

בחרנו לשתול עץ מנגו בגינה שלנו – למרות האתגר שבכך באזורינו המדברי – כיוון שאנו מאד אוהבים את פריו. חשוב היה לנו לקשר בין אהבתנו לעומרי למתק הפרי.

נאמנים להנחיות המומחה במשתלה השקענו בהצללת העץ לשנתיים הראשונות לשתילתו עד שיגדל ויתחזק. לכן הוא עדיין לא כל כך פוטוגני אבל אתם יכולים להתרשם שאנחנו דואגים לו מאד...

שתלנו אותו עוד לפני הנסיעה שלנו למקסיקו, לפני כ-3 שבועות, ואני יכול לדווח שבינתיים תודות לדישון, השקיה והרבה הרבה אהבה עושה רושם שהוא נקלט יפה.

כמובן שהמילים על השלט לא יכולות להביא נחמה.

אנחנו נשמח מאד שעם הזמן תבואו לבקר אותנו ואת העץ. נעדכן אתכם מעת לעת לגבי התפתחותו.

אנסה בהמשך לשלוח תמונות ברזולוציה טובה יותר.

אוהבים אתכם ומחזקים אתכם – משפחת גלזר מלהבים

ד"ר משה בן סימון - מרצה באוניברסיטת בר אילן


ענבר יקרה,

הצטערתי עד עמקי נשמתי לשמוע על האובדן של עמרי אחיך היקר זיכרו לברכה. ממה שקראתי אני מבין שהוא היה מצטיין, משכמו ומעלה, לקח אחריות אדירה והקדיש את מיטב שנותיו למען הגנת העם והמולדת. מהתמונות הוא נראה יפה תואר ובעל כריזמה. כל כך חבל על האובדן האדיר הזה. אני בטוח שהוא היה אדם מוכשר ביותר, אחראי ביותר, והיווה מקור גאווה למשפחה, אבל מעבר לכך, ברמה היותר אישית ומשמעותית - הוא בוודאי היה גם אח מדהים.
צר לי על שלא שמעתי את דבר ההודעה בזמן ולא יכולתי לבוא ולנחם אותך.
מן השמיים תנוחמו.

משה בן סימון
סבתא אסתר דוד


לעמרי נכדי הבכור והאהוב.

מיום הולדתך אתה היית כל עולמי.
אם הייתי יכולה לתת לך את הירח הייתי מביאה.
אם הייתי יכולה לתת לך חיים הייתי מוכנה לתת את חיי וגופי בשבילך.
תסלח לי על שלא הצלחתי.
במה טעינו? רק לאלוהים תשובה, אם נצליח לקבל.
עמרי, תודה על 25 שנה נפלאות שחיינו לצידך ואיתך.
נתגעגע לשמחת החיים שלך, לצחוקך המתגלגל. לא נשכח לעולם
את האהבה הגדולה שהרעפת עלינו. כל יום הולדת, כל חג
לא החמצת להפגש אתנו ולהיות ביחד.
אהבת בכל ליבך את הרגעים הנהדרים שהיינו יחד.
ושוב תודה גדולה מסבתא האוהבת והמתגעגעת מאוד עד כאב.

סבא - שמואל דוד


איך נפלו גיבורים
על לא עוול בכפם.
איך נפלו הבנים בשחר היום
האם זה דרכו של עולם?
בסופו של יום יסָפרו הנופלים
לתוך מחשב גדול יקלידו הנתונים
ויצאו בקול תרועה אל האומה:
היש חכם ממני?
אל מי נבוא ונאמר "מחדל"!
והעם שואל עד מתי נתאבל
ונבכה על בנינו ונכדינו
הקשורים ברכבם בדרכים קשות.

כתב שמואל דוד
לזכר נכדי
עמרי שחר ז"ל
שמחה מרקס - משפחה אמא

קול ברמה נשמע נהי תמרורי בכיים.
אירית, אשר והבנות ורדית, אסתר ושמיל מי יבין בכייכם
וחסרונכם. בכי תמרורים על הצעיר היפה החכם המאיר פנים לכולם
ללא הבדל גיל צבע ומין.
האהוב והאוהב את כולם והטוב ביותר מכולם.
צערם וכאבם של כולם , כל מי שהכירו הוקירו והעריצו ובכו את אובדנו.
עם שלם איבד גיבור בגיבורים וזכרו לא ישכח לעולמים.
קול ברמה נשמע קולך אירית, "אני רוצה את הבן שלי", זעקת במלוא הכוח
של הכאב והאובדן הצורב. קרעת לבבות רבים, חנקת גרונות רבים.
ואני התהפכו מעיי בקירבי כמערבולת ים סוער. מעוצמת קולך
ושבר עולמך ככתוב "וירעשו ויתגעשו כל צבא מרום וחשבו להחריב עולם"
עליונים ותחתונים בכו איתכם יחדיו וצמרו מכאב ופחד.
עוצמת קולך ומראך מצלצלים באזני בפחד ואימה עד היום הזה.
קול בכיה של לוטם בשיר" אחי אחי" אף הוא זעזע והרטיט לבבות
וחנק גרונות רבים.
את כאבך אשר, ומרייך לא שמעתי כי לא יכולתי לשאת את המעמד
נורא ההוד והצער, שכל מי שהיה שם חש את האבדה הנוראה בטרם עת.
הרי חייו רק החלו.
קולו של שמעון ב"אל מלא רחמים שוכן במרומים" סכם את המעמד נורא ההוד
ורק השם הוא ינחם אתכם, כי לי אין מילים לנחם, רק להשתתף בצערכם.

שמחה מרקס
דברי הספד של הדוד מר שמעון מלאכי.

הכתוב אומר: "נאלמתי דומיה ,החשתי מטוב וכאבי נעכר ,חם ליבי בקרבי ,בהגיגי תבער אש",
על נפילתו של יקירנו,אהובינו,סרן עמרי בן אירית ואשר לבית שחר,אשר נפל בעת מילוי תפקידו והחזיר
נשמתו לבוראו.
ה' ברא את נשמתו מזיו כבודו ,יפעה טהורה,מצור הצור נגזרה ,מלהבות אש השכל חצובה, ה' שלחה אל הגוף
לעבדהו והיא כאש בתוכו ולא תשרפהו,כי האדם קורץ מהאדמה וה' נפח בו נשמה ואצל עליו רוח חכמה למען
יעלה אל מעלה רמה .
אך האדם ראשיתו, מוץ נידף ואחריו קש נהדף. אם ישבע-ירשע ואם ירעב-על פת לחם יפשע.
ובצאתו למרחב יחל דבריו ויחזק בריחי שעריו והמוות בחדריו וירבה שומרים מכל עבר והאורב יושב לו בחדר.
יקירנו עמרי בן אירית ואשר,נשמתו הרגישה ,העדינה והישרה הכינה צידה לדרכה וצידתה ליום נסיעתה.
כך מצווים אנו כולנו ,כל אחד ואחד מאיתנו להכין צידה לנפשנו ליום נסיעתנו ,כי אם נצא מעולמו של בוראנו
כאשר באנו ונשוב ערומים למקומנו כאשר יצאנו למה נבראנו? ולראות עמל נקראנו? טוב לנו עוד אנו שם ,
מצאתנו להגדיל פשע ולהרבות אשם.
לכן אלוקי אם עווננו מנשוא גדול מה תעשה לשמך הגדול? ואם לא נוחיל לרחמיך מי יחוס עלינו חוץ ממך?
אם תקטלנו לך נייחל ואם תבקש לעווננו נברח ממך –אליך ונתכסה מחמתך –בצילך ובשולי רחמיך נחזיק ,
עד אם ריחמתנו ולא נשלחך כי אם ברכתנו ,זכור נא כי כחומר עשיתנו ובאלה התלאות ניסיתנו .
לכן אל תסתר פניך ממנו ומלפניך אל תשליכנו ובעת מן העולם תוציאנו לחיי העולם הבא בשלום תביאנו
ועם המנוים בחלד ,חלקם בחיים תמננו ולאור פניך תזכנו ותשוב תחיינו ומתהומות הארץ תשוב תעלנו.
" אנסך את דמעי לך,מחה חטאי בדימעתי ונפשי אמרה חלקי אדוני את ונחלתי.....ותשלח מלאכי החן ויצאו
נא לעומתו ושלום בואך יאמרו ,בקול אחד בביאתו ויביאוהו לגן עדנך ושם תהיה ישיבתו ויתעדן באורך ושים
כבוד מנוחתו ואור גנוז לפניך יהא סיתרו וסוכתו ותחת צל כנפיך תנה לו את מחיצתו".
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים לעולמי עד.




עיריית כפר-סבא‏ ‏MUNICIPALITY OF KFAR-SABA

לשכת ראש העיר

בס"ד

ח' בתמוז, התשע"ב
28 ביוני, 2012
אסמכתא: 2012-0001-1454






לכבוד
משפחת שחר
רחוב בקעת הירח 19
כפר-סבא

משפחה יקרה,

ברור לי, כי אין במילים, או בכל מחווה אחרת, נחמה על אובדנו של עמרי, יקירכם האהוב, בבת עיניכם.

ברור לי גם, כי כאבכם אינו מהסוג שמתפוגג וכי הצער שאתם חווים ילווה אתכם תמיד.

ולכן מצאתי לנכון לומר לכם, כי תמיכתי תהיה בעצם היותי עבורכם בכל זמן ובכל נושא שתדרשו לו.

אעשה כל שביכולתי להקל עליכם בקשיים ובהתמודדויות, ולו לוגיסטיות, שהימים הקרובים עלולים להעמיד בפניכם.

המקום ינחם אתכם.

למשפחת שחר היקרה,
אתכם באבלכם הכבד
עומד לרשותכם בכל עת,
מעריך ואוהב אתכם
שלכם יהודה

ברגשי צער,
יהודה בן חמו
ראש העיר

אלכסיי - לוחם פלגה 916


לענבר היקרה

דבר ראשון אני משתתף בצערך הרב. קשה מאוד לאבד בן אדם כל כך קרוב אליך ברגע אחד. אני מבין שמאוד קשה לך וכואב לך נורא. אני איבדתי את אחי בצורה קצת שונה ממך. הוא איבד את השפיות שלו והחיים שלו נהרסו וגם של כל המשפחה שלנו. חשוב מאוד שאת תהיי מאוד חזקה ברגעים אלו ותתמכי בהורים שלך. יש עליך עכשיו אחריות מאוד גדולה. את הילדה של המשפחה שצריכה להחזיק אותם ולתת להם תקווה. את צריכה לחיות חיים כפולים ולחיות את החיים גם בשביל אחיך שאני בטוח אהב אותך מאוד. והוא מסתכל עליך מלמעלה ורואה את עצמו בתוך נפשך והוא יתן לך כוח להמשיך הלאה ולהצליח בכל מה שתרצי להגשים. תזכרי שה' תמיד רוצה את הטובים ביותר קרוב אליו.
ולאבא שלך שאמר בראיון לחדשות שאתמול הוא הרגיש שכאילו שאבו ממנו את הדם. תגידי לו שהוא טועה! ושהדם שלו מלא בדם של עומרי ושהדם של עומרי זורם בתוך כל לוחמי 916 ושאנחנו לא נשכח אותו ושאנחנו מתפללים למענו ויודעים שהוא מסתכל על כולנו מלמעלה ושומר עלינו. ועל כל עם ישראל.

שלא תדעו עוד צער!!

אלכסיי ק.
לוחמי 916

אבי שוחט - חבר ילדות

28.06.12

עמרי שלנו! איך אנחנו פה אצלך, יושבים בחדר, מדברים והכל נראה אותו דבר, אבל מרגיש כל כך שונה. תמיד רצית שנהיה פה. דאגת שלכולם יהיה הכל, לא משנה מה עשינו העיקר להיות פה איתך לעוד יום של צחוקים. אנחנו פה שוב, כרגיל כמו תמיד, אבל אתה לא מגיע, אולי עוד דקה תרד במדרגות, אולי עוד שניה תופיע, תמיד היית מאחר, תמיד ידעתי שיקח לך זמן, אבל תמיד תמיד היית מופיע בסוף, עם החיוך שלך גרמת לשכוח הכל ולהתחיל לשמוח. איך תמיד הייתי מתקשר אליך, אומר לך לצאת החוצה כי אני בדרך, וידעתי גם כשאמרת "אני יוצא" ידעתי שרק התחלת להתארגן, אבל לא היה אכפת, לא היה משנה כי תמיד יצאת מהשער עם חיוך על הפנים ואהבה בלב. אהבה לחיים, אהבה לכולם, תמיד עם משהו ביד, חטיף, שתיה או סתם משהו שנראה מיותר. אז בבקשה עמרי תאחר עוד פעם, עוד פעם אחת "תייבש" אותי בחוץ, כשידעת שיקח לך זמן היית אומר לי להיכנס, אז הנה נכנסתי, אני פה בסלון, אצלך בחדר, כבר כמה ימים ואתה עדיין מתארגן, כמה זמן עוד יקח לך? אני אחכה לעד, עד שתיהיה מוכן לחזור, אם אתה בא מהדירה בחיפה, או מהבסיס באשדוד, או מספיר, או מסבא של ספיר בראשון לציון, או מהמשפחה שלה ברמת-גן, היו לך כל כך הרבה בתים, כי כולם תמיד אוהבים אותך, בכל מקום הרגשת שייך כי התחברת לכולם. ביומולדת הקודם שלי בגיל 24, נכנסנו למקום ההוא בצומת העוגן, ולחשתי לך מילים שרק אתה שמעת, דברים שכוונו רק אליך, אמרתי לך כמה אני מעריך את מה שאתה עושה, וכמה אתה משקיע בשביל להגן על המדינה, כל פעם שהתקשרתי ושאלתי "אתה באזור, איזו שאלה מיותרת, אתה תמיד באזור, אתה תמיד בלב שלי, היית באזור של כולם, מכיתה ח' שנכנסת לחיים שלי, כבשת אותי ברגע, בפעם הראשונה שהגעת אלי, רצית להתקין לי משחקים על המחשב, באת עם הרולר בליידס שלך וערמת משחקים, כל מה שהיה לך הבאת, תמיד הענקת מעצמך כל מה שאפשר. בכיתה ט' אמא שלך הצילה לנו את החיים, שהיינו אמורים לעלות על קו 29 והיא עכבה אותנו בגלל הממתקים, בדרך שמענו על הפיגוע שהיינו אמורים להיות בו אם אמא שלך לא עוצרת אותנו, ביקשת להתקשר לאמא שלך ממני כי לא היה לך טלפון, נתתי לך בלי לחשוב, כי זה אתה, מה שרצית קיבלת ממני, ותמיד החזרת הכל פי 1000, לפני התיכון אמרתי לך שאני רוצה להבחן לקולנוע, ומייד הלכת איתי גם, ידעתי שלא באמת רצית, ידעתי שתעשה הכל כדי שנמשיך להיות ביחד. אתה נכנסת לרשימת ההמתנה וככה הגעת לתיכון רבין, אני לא התקבלתי, תמיד היית הכי טוב בכל מה שנגעת. הגעת לתיכון בדרך החלפנו חבורות אבל אני ואתה זה הליבה, את זה אי אפשר להפריד ואז ביומולדת שלי בגיל 24, כשרק אתה וספיר שמעתם ביקשתי ממך להיות השושבין שלי כאשר אני אתחתן, הסכמת בלי להסס כי שנינו ידענו שאנחנו צריכים להיות הכי קרובים אחד לשני בפסגה של החיים, כבר דמיינתי איך הילדים שלי מתגאים בחבר של אבא שלהם. כמו שאני מתגאה בך כל יום. בכיתה י"א נסענו לאילת, ואתה אמרת שכנראה לא תבוא כי אין לך את הכסף, ואתה לא יכול לבקש עוד מסבתא, כזה היית בגיל 17 כבר לא רצית עזרה מהמשפחה, ואני חשבתי איך זה להיות באילת עם כולם בלעדיך, אחרי כל החופשות של המשפחות שלנו באילת, אחרי כל הסיפורים שלך על ה- 3 שנים שהעברת שם, אתה המדריך באילת אתה מכוון ומכיר כל פינה, כמו בחיים מכוון הכל. חצי שעה לפני שיצאנו אתה מתקשר אלי ואומר לי שאתה בא, ודאגת שלא יהיה מקום בחדר, באמת שאהבת שיהיה בלאגן, ואמרתי לך קודם כל תבוא ואנחנו נסתדר. תמיד השלמנו אחד את השני, אני דואג אתה מסדר את העניין, אתה דואג ואני מרגיע. ככה זה שאוהבים, ככה זה שמרגישים בלי מילים, כזה היית וכזה תשאר. יום אחד שסגרתי שבת בבסיס, התקשרת אלי, זאת הייתה התקופה הכי קשה שלך בבסיס, בימ"פ באילת, חזרת פעם בחודש, בקושי ראית את רוני, ולפי ה- "הלו" שלך הבנתי שאתה צריך לפרוק, הבנתי שמשהו יושב לך על הלב, על הלב של שנינו. בהתחלה היית חזק. אבל אחרי כמה שניות, ששמענו את הקול אחד של השני, התפרקת, הרשית לעצמך לפרוק את המטען, שמעתי אותך בוכה ובכיתי איתך, ניסיתי לחזק אותך, הראיתי לך את כל הצדדים הטובים של המצב. אבל לא באמת היית צריך את זה, היית חזק יותר מכולנו, לא חשוב מה אמרתי, ידעת לבד את התשובות, בתחושת המסע שלך רק דרך אחת היתה לך מול העינים וללא שום רבב הגשמת אותה. סיימת את שלב הלימודים בקורס וחגגנו לך בלכת. שתית, נהנית ורקדת עם חבריך מהצבא, ואני הייתי שם בצד, לדאוג לזה שתוכל להיות חופשי, לקחתי אותך למסיבה, שמחתי בשמחתך וראיתי איך עוד שלב בתכנית שלך הושלם. ביציאה מהמועדון היית לגמרי שיכור, הגיע לך לאבד שליטה רצית את השלט של קורס חובלים שמציין "כניסת חובלים", רצית אותו אליך. פחדתי שהשומרים לא יתנו לך אבל אתה בשלך לא עוצר. לקחת את השלט ונכנסת איתו לאוטו והתכסית בו. ככה היית מחובר לכל מה שעשית: אני כותב לך וצריך לשתות. אני מפחד להתעלף, לכתוב לך שאב ממני כל טיפת אנרגיה, אני צריך אותך פה שתמלא אותי. ביומולדת 18 שלי, היה תורי להרגיש כאב. שכבתי אצלך באוטו מאחורה וביקשתי ממך "עמרי, תעשה שזה יפסיק" ידעתי שאי אפשר, אבל התקווה היחידה שהייתה לי, הייתה אתה. אתה היחיד שיכול לעזור במצבים שאף אחד לא מסוגל, רק לראות אותך לצידי ממלא אותי בבטחון. התגייסת לצבא, ביום ראשון בבוקר, אני סגרתי שבת ולא היה לי סיכוי להגיע, אמרתי לקצינה שלי שאני חייב להיות בראשון בבוקר בלשכת גיוס, חבר מתגייס, מילה שלא קרובה לתאר אפילו חצי ממה שהיית בשבילי, היא שאלה אותי אם זה כל כך חשוב, ואמרתי לה שאין סיכוי בעולם שאני מפספס את היום הזה שלך, היום שבו התחלת את מסע חייך, הגעתי לגיוס כי היא באה להחליף אותי במוצ"ש, בחיים לא חשבתי שהיא תעשה את זה, אבל היא הרגישה את החיבור בנינו, היא הרגישה שאני באמת לא מפספס את היום הזה, ובזכות החיבור בנינו היא אפשרה לי להגיע. סיימת קורס חובלים. הטקס שלך היה במהלך קורס שאני העברתי, בתחילת הקורס מפקד הקורס שאל אותי מה הבקשות שלי ממנו. הבקשה היחידה היתה לצאת לטקס שלך, אמרתי לו שלא משנה מה יהיה באותו יום, בדיוק כמו בגיוס את הטקס שלך אני לא מפספס. באופן כל כך אירוני והפוך. אבל הי הרי הפכים נמשכים זה לזה, באופן הפוך אתה סיימת קורס חובלים והתחלת את שירותך האמיתי ואני יצאתי לחפש"ש. עליתם לרחבת המסדרים, וחיכינו לשר הבטחון שיגיע, באותו יום החזירו את גופות החיילים החטופים והיה טקס צנוע. חיכינו דקות שלמות, הרס"ר שלך הפציר בכולם להיות בשקט, לכבד את המעמד. ואני שראיתי אותך עומד שם, מלא בגאווה, לא יכלתי שכולם יסתכלו עליך בתור עוד אחד שמסיים, אי אפשר להעביר את הרגע הקסום הזה בלי משהו שייחד אותך, אז כשכולם בשקט ואתה עמד דום, קמתי וצעקתי: "עמרי יא גבר עמרי" ועמדתי כדי שכולם יראו, אתה חייכת בחצי חיוך כי אסור היה לך לזוז, אבל הלב, הלב התמלא בשמחה, הגאוה שהרגשתי העברתי לך, הרס"ר שלך הוציא אותי החוצה, אבל מי הוא שיגיד לי לא לראות את הגיבור שלי מקבל סיכת חובלים, מי הוא שיימנע ממני לראות אותך מגשים חלום. עלינו לספינה שלך בהרצליה עשית לנו סיור מקצועי עם מונחים שמעולם לא נבין. אבל אתה למרות שאתה עומד מולנו, לא חייב להוכיח כלום, דיברת במקצועיות כי כזה היית, מושלם תמיד ומרשים ביותר. כמה אור הכנסת לבית שלי שהגעת וקודם כל חיבקת ונישקת את כל מי שראית, אמא ואבא הסתכלו עליך בהערצה, הכירו אותך מחצית ממה שאני הכרתי אבל זה הספיק להם כדי להרגיש גאוה. בבחור שמגן על כולם, אמא הציעה לי כדור הרגעה, אני לא רוצה להירגע, אני רוצה לבטא את מה שהרגשתי כל החיים שלנו ביחד. הדף לא יכול לספוג את כמות האהבה שיש לי אליך. השארת פה את ההורים, את ענבר ולוטם, שרק לפני כמה חודשים חגגנו לה בת מצווה נכנסת אלי הביתה, אתה, אירית ולוטם לתת הזמנה וביקשת שאעזור לך עם האוטובוס, לשמור על הילדים כאילו שהיית צריך לבקש. כאילו לא היה ברור שהכל אני אעשה בשבילך. אשמור על כולם, על אירית שאהבה אותך יותר משאפשר לדמיין, על אשר שהתגאה בך יותר מכל דבר, על ענבר ולוטם שבשבילם היית סופרמן, ועל ספיר אהובתך היחידה, שתמיד שהינו מדברים היית מסיים איתי כי אתה "צריך להשכיב אותה לישון". הכל נתת למענה, והכל אני אתן בשבילה כי זה מה שאתה אתה היית עושה. הבריכה איתך, הנרגילה הסטייקים ואין ספור חוויות. הדף קצר, היד כואבת והלב לא מעכל, אסיים פה בינתיים כי כולם רוצים לכתוב. אתה האהבה שלי, מרגע שנכנסת לחיי ועד שאעצום את עיניי, תמיד בליבי לעד חלק ממני. שלך תמיד, האס שלך אבי.... אבי שוחט.. נוח נשמתי על משכבך בשלום.

גון רשף - חובל, חבר מהצבא.


28.06.12

עומרי שחר!
אח אח... עומרי עומרי... בחיים לא כתבתי מכתב פרידה, בטח לא מכתב פרידה למישהו שמת... איזה עולם שינית בי עכשיו. הצער והיגון לנצח נטבעו בי על אובדנך, עד יום מותי.
אתה יודע, אני מחשיב את עצמי כאחד שמזהה אנשים מהר, ואותך גם זיהיתי עומרי. זיהיתי אותך מהרגע שנכנסת לי לספינה והפלגת איתי בתור חניך פי"מ או משהו כזה – אני כבר לא זוכר.
היה בך את כל אבק הכוכבים של כל הגדולים והמצליחים בעולם הבט"ש – החיוך הפלאברה והדבורנות של יותקה, החוצפה של מורג, הערביות של קובי ומשום מה – נהנית רק מהיתרונות של כל המובחרים האלה שהיו כוכבי הפלגה בתקופתנו. – אבל, לא סבלת משום מגרעות שאני יכול להעלות על הדעת! אכן, זו באמת לא קלישאה, שכשאלוהים בוחר את מי שהוא רוצה שישב ליידו – הוא בוחר את הכוכבים הנוצצים ביותר. את המלאכים!!!
אני זוכר שישבנו לשיחות בקריה והתלבטת קצת על המשך שירותך הצבאי – ואני אמרתי לך ללא היסוס: "תישאר". הצבא זה אתה. המוניטין המדהים שלך, ההצלחות האדירות בתפקיד, ההיסטוריה של האבא ועכשיו גם גיליתי שהסבא! אין אין.. היית בקלות נהפך להיות המח"י הבא. בקלות. ואני זוכר שאמרתי לך מינ' רמכ"א או דרג פוקד כדי לא להעלות לך את האגו יותר מדי. חיל הים לא יהיה אותו דבר אחרי שאתה עזבת את העולם הזה וצופה בנו מלמעלה. חיל הים יעבור שינוי חוצה ארגון. מסקנות ולקחים רבים יופקו, והצבא וחיל הים יהיו מקום טוב יותר.
עמרי, בכל העיתונים כתוב על לב הזהב שלך. שזו אכן, התכונה שכל כך מאפיינת אותך. אני יודע, שאם המצב היה הפוך, ואתה היית כותב שורות אלה כי אני נהרגתי, היית יושב עם משפחתי, אבי, אמי ואחי ומחזק אותם כמו שרק הלב הרחב שלך היה יכול לעשות. למעשה משימת הניחום כל כך תפורה עליך! ייעודך ככל הנראה היה לייצר שמחה ואור לכ"כ הרבה אנשים בחייך – ואז כל הרבה פחד, עצב ויגון – שיעצבו, ישנו ויעשו את אותם אנשים לטובים יותר, שלמים יותר. שמשמחתך תתחזק תתעלה ותמשיך להיות הפרצוף של חיל הים. כי ככה היא, זאת המשפחה שלך. אין עוד משפחות במדינה הזאת עם ערכים כמו שלכם, עם תשוקה לשירות בים, עם תשוקה לשמחת החיים וההנאה כמו שהייתה לכם. עם כ"כ הרבה כבוד וגאווה למולדת.
הלב נחמץ ונשבר לראות ככה את המשפחה. הלב נחמץ ונשבר. אשר, אירית, ספיר והבנות – אתם במבחן עכשיו, מבחן החיים. עמרי מדבר אלי, אלינו, אליכם אל חה"י ורוצה דבר אחד – שנזכור ונחיה.
תזכרו את זה. אני יודע שזה מה שהוא היה אומר לאמא שלי. תזכרי ותחיי. החיים יפים. החיים בעלי משמעות. החיים עדיין מהנים ורצופים בחוויות טובות. והוא רוצה שתחוו אותן. שאנחנו נחווה אותן. שנים רבות הלב יוחמץ והחלל לא ייסגר, אבל בשנים האלה עוד נצחק גם, ונשמח גם, ונתגאה גם ונחווה עוד הרבה רגשות חיוביים. והנפש עוד תתעלה, ותתרומם. אתם הגאווה שלנו, של חיל הים, של הצבא, של מדינת-ישראל, אתם הפרצוף היפה שכל ישראלי או יהודי היה רוצה שיהיה לו. אל תשכחו זאת!!!
תחיו בשבילנו, בשביל עמרי! זה מה שהוא היה רוצה ואתם יודעים את זה. עמוק בתוככם אתם יודעים. עמרי רוצה שנחיה. שנחיה ושנזכור אותו.
ושנפיק ממותו את כל הטוב שאפשר להפיק בחיים. כי החיים זה טיפה קטנה של אור, בתוך אוקיינוסים ענקיים של חושך. שהחיים זה אוסף של תחושות ורגשות וחוויות.. שאתם יכולים לשלוט בהם! כן, אפילו עם האובדן הנורא, עם כמה שקשה לכם לחשוב ככה, אפשר לחיות ולחיות טוב! בשביל עמרי, בשביל הבנות, בשביל המשפחה, בשביל החברים, בשביל חה"י, בשביל הצבא, בשביל המדינה, העולם וכל המין האנושי. אני תמיד אהיה לצדכם, תמיד אוהב ואחבק ואזכור את הנשמות הטובות והחומר הטוב שממנו קורץ עומרי המדהים, הנסיך – שזה אתם. אתם החומר שממנו הוא עשוי.
בצער רב מהול באמונה
ובתקווה – גון רשף

סילבי ויוסי שני.



29.06.12

עומרי עלם חמודות ואהוב


מחשבותי וליבי מלאים בך ונתונים להוריך, אירית ואשר ולאחיותיך המקסימות, לוטם וענבר.

לא הספקתי לומר לך, אך יכולת תמיד לחוש את אהבתנו והערכתנו. כלפיך

כמה נהדר, מקסים, תומך ואוהב – כולך נשמה ועליך בלי מליצות ניתן לומר "יפה מבפנים ויפה מבחוץ"

נכנסת אל חיינו בתקופה מאד קשה ובחוכמתך, חיוכיך וטוב-ליבך הקסמת את כולנו וכבשת אותנו.


נזכור אותך תמיד
אוהבים יוסי וסילבי
דוד סער סלמה - חבר ומפקד.



עומרי!

זה לא דרך הטבע לרשום דברים עליך בלשון עבר, זה לא הכרח ובטח לא נדרש!
אני לא בטוח שאני עדיין מעכל שאתה לא פה בזמן שאני כותב כעת.... האמת שהמעמד הזה קצת מוזר לי....
עמרי,
הכרתי אותך עוד לפני שהגעת לחיל הים – דרך אשר, אבא שלך, שהיית בשבילו הכל ואפילו מעבר לכך!
בחיל הים ההצלחה שלך הלכה לפניך בכל דבר ובכל מקום. האירוע שנצרב לי לעד זה אירוע השמדת הפח"ע שהיית מפקד שלדג 844 בעזה. אירוע שרק שנה קודם באותה ספינה, באותו מקום ואותו אירוע – לא הצליחו לעשות את מה שאתה עשית – לבד ובקור רוח שברור לך בדיוק מה לעשות! אז הכרתי קצין שבאמת היה מפקד. את האירוע הזה אני לא אשכח אף פעם. אותך אני לא אשכח אף פעם.
בדרך כלל על אלה שנהרגים נוטים תמיד להגיד שהם היו טובים. אני לא יודע אם תמיד זה נכון ומה שכן אני יודע שעליך זה סופר נכון.
ראיתי אצלך מעבר למקצוענות את האדם שבך, האנושי והחייכן, הצנוע והמעט ביישן כזה שהוא בגובה של הלוחמים שלו, כי רק ככה הם היו מסוגלים באמת לראות אותך.
עמרי, לא נפלת רחוק מהעץ – לזוג הורים אשר ואירית לא היה לי ספק שזה מה שייצא ממך! אני רוצה להגיד חבל, אני רוצה גם לקלל אבל לך זה בטח לא יעזור.
עמרי,
אין לך מושג מה השארת אחריך.... יש פה תהום עמוקה שנפערה אצל כולם (ואני מתכוון לכולם!) אבא שלך הוא אחד החברים הטובים שלי, האהבה שנתן לך לא נחסכה בשום מפגש.... תשמור עליו מלמעלה, תשמור על המשפחה שלך מלמעלה.
עמרי,
עזבת את העולם הזה בגדול – אני בטוח שכך תהיה גם בעולם ההוא....

מעריך ומוקיר לעד,
דוד סער סלמה.
מייק אלדר - מפקד עבר של אמא ואבא



לאירית אשר והבנות היקרות
הקדשתי את ספרי "הדולפינאים"
לחיי הילדים שבדרך – והדרך נקטעה.
תהיו בלבי תמיד
מייק אלדר


אסף ארז - חבר לצבא

לעומרי (אגבוּבוּ)
בשלב מאד מוקדם בקורס חובלים הבנתי
שאתה בחור מאוד מיוחד.
תמיד היה משהו שלו ורגוע וצנוע באופן שבו דיברת והתנהלת.
לא פגשתי הרבה צוערים שבשלב כ"כ מוקדם היה ברור שהם יהיו מפקדים גדולים ונערצים.
ושמחתי תמיד שתפסתי מישהו מהמחזור שסיפר לי על כולם ועקבתי מרחוק איך אתה מגשים את הציפיות ממך ועובר אותם (וגם תופס פח"ע כמו שביקשתי ממך לעשות...)

אוהב אותך מאוד ומתגעגע
אסף ארז. (שלב מתקדם שייט)


אדר ששון פנקסוביץ'



בע"ה
ט' בתמוז התשע"ב
29.06.12

האמת, שאני לא כל כך יודעת איך להתחיל כי מצד אחד אני לא באמת מכירה אותך כמו הרבה אנשים פה, מצד שני – נכנסת לי ללב בצורה מוחלטת.
עוד מסוכות לפני כמעט 4 שנים שנפגשנו איתך כשהייתם בירושלים כל המשפחה, ואכלת איתנו בסוכה ב"פינתי" והתעקשת להסתובב עם הכיפה המצחיקה שקנית בעיר העתיקה ☺ "כיפת חילונים" קראנו לזה אז... מאז הרגשתי שאתה ממש כמו בן משפחה נוסף עבורי. לא הכי קרוב פיזית, אבל תמיד תהייה בשביל טל ובשבילי. לא פלא שאתה היחיד שהייתי מתקשרת אליו מהודו כשטל לא היה עונה לי כי היה בים ותמיד דאגת להרגיע אותי. שמעתי את החיוך מהטלפון.
תמיד כשהסתכלתי עליך נדהמתי מהנאמנות והחברוּת העמוקה שלך ושל טל והבנתי שאתה באמת מתייחס אליו כאח וכפועל יוצא – כך גם התייחסת אליי.

אני לא יכולה לתאר את העצב והבור, והכאב שיש לי בלב. ואם לי כואב ככה אז אני לא מתארת לי את הכאב של האנשים שהיו קרובים אליך באמת.

אני עכשיו בהצגה דמות שחלק מהטקסט שלה, פתאום כ"כ רלוונטי, כ"כ מוחשי, אולי גם קצת מעודד: "המוות, גאל את הגוף שלו מהחיים ואת הנשמה שלו מהגוף שלו, כדי שהגוף שלו יחזור אל הטבע וכדי שהנשמה שלו תתחדש ותקום לתחיה באדם, או בחיה, או בצמח.
שומדבר לא נעלם. שומדבר לא יכול להיעלם. כל מה שאלוהים ברא ממשיך להתקיים לנצח. הגוף, הנשמה, המחשבות והזכרונות.
למדתי שייסורים הם האושר העליון והדרך אל השלווה השלמה. אני מאמינה שדרך הייסורים היא הדרך שבה יגאל העולם ויחזור אל ההתחלה. אל גן העדן, אל ההרמוניה". כך אומרת הדמות שלי, אלזה, ב"נמר חברבורות" אומנם בהקשר אחר. אבל פתאום הטקסט ההזוי והסתום הזה. מקבל עומקים אחרים ומשמעויות אחרות.
"זו החידה הגדולה של הבריאה" היא אומרת גם.


אז באמת, הנשמה שלך פשוט עוברת למקום אחר, כנראה טוב יותר מהעולם שבו אנו חיים וכמו שאני מתארת אותך – אתה כבר מנהיג החברה שם ועושה צחוקים עם כולם, הולך עם מותגים ומנחם את כל מי שעצוב.
כנראה שאלוהים היה צריך את עזרתך. והאמת, שאני מבינה למה... אתה מלאך, לב גדול. כולך לב.


שמחת אותנו כ"כ בחופתנו. אתה והוריך המקסימים, היקרים שיכולים רק להתגאות בך ולהודות לאלוהים על המתנה שהם קיבלו – להיות הורים של אדם כמוך. ואתה אומנם לא איתנו פיזית, אבל רוחנית אתה איתנו ואנחנו איתך יותר מתמיד.


ילד שמח עם גומות, תמשיך להאיר לנו
את העולם...
אוהבת,
אדר ששון-פנקסוביץ'
(אשתו של טל פנקסוביץ').

אורי בן דור - מפקד וחבר


עמרי

מישהוא החליט שהוא רוצה את האדם הכי טוב שם איתו למעלה ולקח אותך...
היה לי את הזכות להכיר אותך קצת בתקופה של קורס חובלים כאשר היית לזמן קצר חניך שלי ולתקופה ארוכה יותר כשהיינו ביחד בענף שטח.
הכרתי בן אדם מעולה, חברותי, שמח ובעיקר טוב לב. היית תמיד הרוח החיה בענף שטח ותמיד שימחת אותנו כשהוצאת אותנו מהמחשבים והשולחנות לרגעי פלברה וכיף.
בחרנו אותך למצטיין חיילי והיום אני שמח שהספקנו להוקיר לך ולהראות לך את מה שאנחנו חושבים עליך לפני שהלכת מאיתנו.
מאוד מאוד אהבתי אותך והייתי בטוח שיהיה לנו עוד תקופה ארוכה ביחד כמפקד סטי"ל ובטוח גם בתפקידים בכירים נוספים שנכונו לך.

תודה על התקופה המעולה שהיינו ביחד ועל תרומתך הגדולה לחיל הים ולי כאדם.
למדתי ממך הרבה ונהנתי מאוד מטוב ליבך ושמחת החיים שלך.
מתגעגע...
אורי בן דור


עומריקי!

חיוכם של מלאכים נראה לרחוק.
ג'ואל


עירא ליף - מפקד וחבר


עומרי

מהיום הראשון שהכרתי אותך היה ברור שאיש רציני ומלא ערכים עומד מולי, זכיתי לראותך מתפתח מהיום הראשון בקורס חובלים, כשאביך שאל אותי איך הולך לך והאם אתה מצליח אמרתי לו שהוא יכול לישון בשקט ובנו יהיה עוד מפקד גדול.
כשבאת אליי בתום תפקידך מענף שטח כשעיניך נוצצות ובישרת לי שקיבלת את תפקיד מפקד סיירת בזק ושאתה גאה להמשיך המסורת, לסגור מעגל לא היה גאה ממני.
חיל הים איבד איש יקר, לוחם אמת, מפקד גדול.
שמור על עצמך ועלינו מלמעלה.

עירא ליף


מתן בן עמי - חבר ילדות.

מה קורה אחי? זה מתן. אז מה? אין אצלך אינטרנט וכמו שאתה יודע עוד לא התקדמתי לסמארטפון אז כותב לך מכתב. איך בכלל להתחיל? אתה לא פה אתה מבין את זה?! אני כותב לך מכתב שבחיים לא תראה.
אחי, אחי באמת לא בתור פלנג. איפה הלכת? מה אתה גנוב? מה אני אמור לכתוב לך בכלל? מה אני אמור להתחיל לשתף אותך מתי הכרנו ומה עברנו ביחד עד שהלכת? אתה הרי יודע וזוכר הכל.
אני לא יודע אם אתה יודע בכלל אבל עברתי לדירה משלי עם שותף, פה בכפ"ס ממש ליד הקופיטרי, אפילו לא הספקת לבקר. אתמול ישבתי קצת עם שותף שלי, הוא התעניין ושאל עליך מלא שאלות. וסיפרתי לו, סיפרתי וסיפרתי עד שקלטתי שאני נשמע כמו כל הקלישאות. שהיית נהדר ומיוחד ובלה בלה בלה. איזה שטויות!! אין מצב שמה שמספרים עליך יישמע כמו מה שמספרים על אחרים, אין מצב שמספרים עליך בלשון עבר בכלל!!
אז פשוט הפסקתי אחי, אמרתי לו עזוב לא משנה. כי פשוט אין מילים, אין מילים, אין שום דרך הנצחה שתגיע לקרסוליים של מי שאתה!! אני מתגעגע אליך נשמה ולא מאמין שזה לא סה"כ עוד שבת שאתה סוגר או סתם תקופה עמוסה שלא יוצא לנו להתראות. אנחנו לא נתראה יותר אחי אתה קולט?! יש לי כבר תמונה שלך תלויה בחדר בבית החדש אני בחיים לא אשכח איך אתה נראה. מקווה שגם אתה לא תשכח אותי, בטוח לא תשכח. וואי איזה קטע... כמה זמן לא החזקתי עט, כבר כואבת היד אבל זה כלום לעומת איך שכואב בלב.
מה אני אגיד לך אחי? אמרת לי לזכור רק את הדברים היפים שעברנו ביחד ואתה יודע כמה כאלה יש לנו. אבל אני זוכר הכל, גם את הפחות טובים ואני מצטער על הכל כי אתה כזה מושלם שבטוח שאין מצב שזה היה באשמתך.
אחי עברה עלי שנה מבולגנת שנה משוגעת של כיף וחוסר דאגות. ואני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה נשמה. סליחה שלא נפגשנו יותר, סליחה שנסעתי לכל המסיבות המטופשות האלה במקום להיות בבית ולהפגש איתך שאתה חוזר. אחי אתה לא מבין איזה שינוי עברתי, או לפחות חשבתי שאני עובר עד שהלכת. למי שרק רצה סיפרתי שאני לא רוצה ולא מתכוון לעשות מילואים יותר כי חאלס, תרמתי מספיק.
מה תרמתי ביחס אליך?! כלום. כלום בפיתה כמו שהיית אומר הרבה. אני יעשה מילואים אחי, הכי הרבה שאני יכול והכי טוב שאני יכול. ולכל מי שירצה או לא ירצה אני אספר עליך. תמיד הערצתי אותך גם אם לא אמרתי לך את זה מספיק וגם על זה אני מבקש סליחה נשמה.
תמונה שלך מפולין שכ"כ אהבתי רצה פה חזק בשבעה. איך לא?! איזה מדהים אתה שם. אצילי, נסיך, ילד וגנרל. אחי החבר'ה מפורקים. אנחנו מסתובבים פה כמו זומבים רק מחכים שתכנס. כל החברים שלך נראים כמוך עד שהם מסובבים את הראש וזה ממש לא אתה.
אני לא אתחיל להזכר איתך בחוויות משותפות שלנו כי עוד אנשים צריכים ורוצים לכתוב לך. בטוח עוד שניה אני אצא לסיגריה ואזכר שהיה לי עוד מה להגיד לך.
הנה בדיוק תימי בא להגיד שאפשר לכתוב לך ולדבר איתך מתי שרק נרצה.
ואני ארצה מלא אחי, אני אבוא לשבת איתך ולספר לך ולעדכן אותך ולבכות עליך.
אחי אני קם קצת החוצה לשבת עם כולם אני לא מרוכז ובוכה ובסוף בכלל לא מבין את הכתב שלי.
אני אכתוב לך אחר כך עוד פעם ואני אבוא לשבת איתך ואני אתמוך במשפחה שלך עד יומי האחרון בהורים המדהימים שלך ובאחיות הנסיכות שלך. אנחנו לא הולכים לשום מקום.

אני אוהב אותך כל כך יא מלך ואני בכלל לא נפרד עכשיו. לא רוצה להיפרד ממך אף פעם.
אני מתגעגע אליך מאוד אבל אנחנו נדבר אחר כך, מבטיח
לא יודע איך לסיים אז אני פשוט אקום אחי, כואב לי עליך כל כך.
שמור עלינו מאיפה שאתה נמצא עד הפעם הבאה שנדבר. אנחנו שומרים על כולם בשבילך.

ביי בינתיים נשמה,
מתן אחיך...



יוני שמש - חבר ילדות


אח יקר!
איך מתחילים?! הכל כל כך קשה לתפיסה. איך הבנאדם הכי מאושר בעולם לא יהיה חלק מהחבורה שלנו יותר? עברנו כל כך הרבה ביחד הכרנו בתיכון ישבנו אני הילה אתה ובן אחד מאחורי השני ופשוט צחקנו כל היום. אני לא אשכח את השיעורים עם אלה במתמטיקה, הייתה משגע אותה ולמרות הכל היא עדיין הייתה צוחקת, איך אפשר שלא. החיוך שלך האיר כל פינה שאליה הגעת. כשאנשים היו עצובים אתה היית האור שמאיר להם את החיים. 3 שנים עברנו בתיכון ועכשיו כל יום שעברנו ביחד נראה כנצח. אני לא מצליח לתפוס שאתה לא פה איתנו זה לא המציאות שלה קיוויתי אתה כהרגלך צריך להגיע באיחור. להכנס עכשיו בדלת ולחייך וכולם מחייכים אחריך. אני אצלך בבית עם כולם ואתה לא פה לפני יומיים קברנו אותך. תסלח לי אחי תסלח לי שנתתי לך ללכת. קשה לי לכתוב ולבטא את מה שעל ליבי כי המוח לא חושב והכל רוצה להתפרץ מהלב אבל גם הוא לא מעכל. לפני שבועיים הסתכלתי על ההתכתבויות שלנו בוואטצפ איך כל לילה היינו צוחקים אחד על השני ואתה כהרגלך היית עונה לי ביללות כאשר הייתה חוזר מפעילות בנינו לך פה פינה עם תמונות וכתבות כדי שכולם יראו כמה גדול היית כמה החיוך שלך היה גדול וכמה אתה היית גדול אבל שום דבר לא באמת משתווה לזה שום דבר לא באמת יצליח אפילו במעט לתת רושם כמו שאתה היית משאיר אחריך. אני ניזכר באיך התחלת את הדרך הצבאית. אבא שלך לקח אותנו ליום סיירות ואתה כהרגלך לא פרשת ולא ויתרת ובסופו של דבר הגעת לאן שרצית למקום וליחידה שהייתה מתאימה לך כמו כפפה ליד. תמיד הצטיינת בהכל גם בלימודים בלי ללמוד היית מוציא מבחנים גבוהים וכך גם בצבא. היית הגאווה של החברה ולמרות שתמיד צחקנו עלייך ידענו שזו דרכך ושאתה עושה זאת מבחירה אני מסתכל על התמונות ופתאם הכל מתחבר איש משפחה, חבר, איש צבא. אתה הכלת את כולם ואת כולם עשית בצורה הכי טובה. אני אתגעגע ליציאות שלנו ביחד לצחוקים שלא נגמרו לימים שלמים של בילווים ביקורים אצלך בבית טיולים והכי הכי אלייך אחי. קשה לכתוב הכל בלשון עבר כי אני לא רוצה להשלים עם המציאות הארורה הזאת, שאתה לא פה. באותו יום שזה קרה אמא שלי הקריאה לי את הכתבה על התאונה כי רק קמתי ממבט ראשון ראיתי ששני קצינים מחיל הים מבסיס אשדוד נהרגו בתאונה ואני כהרגלתי המשכתי הלאה תוך כדי המחשבה שאין מצב שעמרי קשור עמרי מלך הכי אחראי הכי מסודר זה לא יקרה לו. לא עוברת דקה בדרכי לחדר ומאורי מתקשר. פה ידעתי שזה נגמר שלא תיהיה עוד חלק מחיי הלב לא האמין למילים אבל הוא ידע שהחבורה שלנו איבדה בנאדם יקר. אח ונשמה טובה שתחסר לנו. אנחנו כבר לא ניהיה אותה חבורה בלעדייך אבל אנחנו נדאג למלא את המקום שלך בשביל המשפחה שלך בכל אירוע אנחנו ניהיה פה ניהיה אחים לאחיות שלך ובנים להורים שלך אתה יכול להיות בטוח שאנחנו נשמור עליהם בשבילך אבל דבר אחד אני מבקש ממך, תשמור עלינו מלמעלה עם החיוך שלך.

אני אוהב אותך ומתגעגע מאוד!
יוני שמש



יוגב הרוש - חבר ילדות


עמרי שלנו,
ביום רביעי 27/6 קמתי בבוקר עם איזשהי הרגשה לא ברורה, אמנם בתקופה האחרונה אתה יודע שקצת קשה לי בעבודה, אבל יחד עם זאת עם הרגשה לא טובה פשוט לא לגבי משהו ספציפי.
כשהגעתי לעבודה קראתי כי קרתה תאונה 2 קצינים בחיל הים נהרגו ו- 2 נפצעו בלי שמות אך עם תמונה של איסוזו. כבר התחלתי להיות פסימי, רציתי שתענה לי – התקשרתי, התקשרתי שוב, טוב אבי ניסה לנחם אותי שאתה בצבא ואף פעם לא עונה. לאחר מכן הוא גם בישר לי שזה אתה עמרי, עמרי שחר, החבר הטוב, החבר הכי טוב אחד מן ההרוגים.
הבנתי כי את ה- 27/6 אני כנראה לא אשכח לעולם,
כיתה י' – בני 15 הכרנו, למדנו באותה שכבה והיינו חברים טובים, ביחד עם עוד 10 כאחים שמשלבים ידיים, עושים ריקודי מוזיקה שחורה, עפים על מסיבות טבע, שגם היית שותף לאחת.
והיינו חבורה מדהימה שאתה היית עמוד התווך, היית מתקשר לכולם ומעיר את כולם ב- 1 בלילה כדי שנבוא לתל אביב. היית מתקשר לאחד ומחרטט אותו – הכל כדי שניפגש כל החברה, וגם במצומצם, היית חוזר על הסיכות הענקיות על הגוף 3 ארונות קצונה בכל כתף וכובע של חיל הים, עם חיוך ענק, היינו כל כך גאים בך, היית התותח של החברה, עשינו לכבודך חולצות הגענו כולם לכל המסיבות סוף מסלולים שהיו לך, הגענו לטקס סוף המסלול שלך עשית את מה שכל כך אהבת, ועכשיו, אחרי שהלכת אולי תיתן לי כמה מהדברים האלה שיש בך?
תעביר לי את התכונות האלה שלך, העוצמה הנפשית האנרגיות הטובות החיוך, הקסם הצחוק החוש הומור החבר הכל כך טוב ברגעים הכי קשים שהכי צריך, אתה תמיד תפתיע, אם תשמע שלמישהו קשה אתה תעשה הכל להגיע אליו, להצחיק אותו, איך הלכת ככה?
בלי שום סימן מקדים, התעוררתי באותו בוקר הגעתי לעבודה ובשנייה הבנתי שאני לא אראה אותך לעולם, לא אשמע אותך התמוטט אצלי איזה חלק בגוף.
עשינו כל כך הרבה דברים ביחד – בכיתה י' כבר היינו נוסעים לטיולים ביחד – עם אריה במונית המשכנו עם הטיולים, נסענו לאילת, לנאפה, למדנו ביחד שתינו, יצאנו, אתה פשוט לא יכול לעזוב אותי ככה, היית בשבילי תמיד תמיד ידעת להצחיק אותי. גם שהיה לי הכי קשה, שהייתי מספר לך שקשה לי בצבא היית שואל אותי נו אז למה אתה לא יוצא לקצונה? רצית שישאר איתך מישהו בצבא, ואני הייתי אומר לך איזה קצונה, או שרצית שנעבור לגור בתל אביב. עיר הרווקים היית קורא לזה, היית מתקשר כל יומיים, לשאול מתי הולכים לחפש דירה.
בזכותינו והעקשנות שלך שהיינו באילת פשוט הלכנו לחפור לבעל המלון שעשה איתנו משא ומתן ואתה מתעקש שאנחנו לא נשלם שקל יותר – היית אכפתי דואג לכולם, היית ישר, בוגר – הכי אחראי שיש, לא שותה כשנוהג, מעלה אותנו עד המיטה אם צריך – לאלו מאיתנו שחוו ערבים קשים מאלכוהול, לא נתת לאף אחד להיות לבד.
ועכשיו – זה היום הרביעי ברצף ארבעה ימים שלמים שאני אצלך בבית, מחכה שתבוא, כי ביקשת ממני והתקשרת אליי לסגור סיום שבת ולא באתי.
ובכלל היית תמיד מתקשר אליי, ייאמר לזכותי כשגם שאני לא עונה אני חוזר, אבל בכל זאת התרחקנו מעט.
אתה בצבא ואני עובד המון האמת שכבר יותר מדי, אתה גם יודע שקצת קשה לי ועדיין היית מתקשר לבדוק איך אני ומה שלומי,
ותמיד רצית להיפגש ולשאול וכשהיית רואה את ההורים ישר היית שואל מה שלומם, ובאמת דאגת להם.
אתה איש יקר, יקר לכולם לכל החברים למשפחות לאחיות להורים לדודים, לא עזבת אותי עד ששכנעת אותי לבוא לראות את הספינה ששירתת בה, בחיפה אני רוני וההורים שלך באנו לראות. ההורים שלך היו בכל מקום – כמה הם אוהבים אותך, כמה אתה מחזק אותם ואותי – והיום הזכרונות הכי טובים שלי איתך צפים אליי כל היום תמונות, סרטונים, אתה שוכב לך שם, בתוך ארון עטוף בדגל ישראל ומובל על ידיהם של שישה קצינים בדרגתך, המפקד הבא של חיל הים, האבא הטוב בעולם, החבר הטוב בעולם, זה מה שניבאו לך, מפקד חיל הים הניח זר ודיבר אחותך לוטם, הייתה מאוד חזקה, ענבר מתגעגעת אלייך כל כך, החברים מחובלים החברים מהבית. מזל שאתה לימדת אותנו והבאת אותנו להיות כל כך מאוחדים, שאני נשאר לבד אני נשבר ברגע, החברים למדו להיות יותר מאוחדים בזכותך, תמיד היית מביא את כולם לכל מקום, איתנו, ואני מרגיש שאתה עוזר לנו לעבור את זה, אתה עם הרוח הצחוק והאושר שלך והחיוך מחזק אותנו, כל אחד מאיתנו מגיע אליך, אני כבר ביקרתי אותך כל יום מאז שהלכת לך, בתאונת דרכים הארורה הזו אתה נותן לי קצת מהטוב שלך.
עמרי, היום אני רואה כל היום תמונות שלך, ומדמין אותך איתנו, אתה אפילו ממוסגר אצלי מעל המיטה.
ואני עדיין לא מעכל... אל תקחו לנו אותך – עמרי היקר.
לצערי הרב אני מתחיל להפנים כי אתה כנראה לא תתקשר ביום שישי, כמו שהיית מתקשר גם שהיית בחיל היית מוצא יום להתקשר.
בודק שהכל בסדר, צוחק ושומעים שאתה מאושר וחייל מצטיין של הרמטכ"ל – איזה מקור לגאווה היית בשבילנו, הייתי מפאר אותך בפני כולם, מפקד של 6 ספינות דבורה. סרן עמרי שחר.
הלכת לנו, ולא תחזור, הלכת לי אבל עכשיו אני יודע שנתת לי כל כך הרבה, קשה לי וכואב לי אבל אני יודע שאתה לא רוצה את זה.
אזכור אותך לעד איש יקר, חבר יקר.
יוגב הרוש




משפחת שוחט - חברים קרובים

לעמרי האהוב
אנו משפחת שוחט לילי דני איריס איילת ואורן המשפחה של אבי, החבר הכי טוב שלך, עטופי יגון וצער ברגעים נוראים אלה.
ברגעים בהם נפתחו שערי הגיהינום ועומרי אהוב נפשנו נלקח מאיתנו.

עומרי אתה גאוות המשפחה, גאוות הסביבה וגאוותינו הפרטית, יפה נפש ועכשיו אתה מלאך יום חברותכם המשותפת שלך ושל אבי עוד מימי סוף הילדות ותחילת ימי הנערות. מכתה ח היווה את תחילת הדרך בו הפכה חברותכם לחיבור נצחי השמור לקירבת אחים תאומים.

גם אנו המשפחות, שחר ושוחט הלכנו אחריכם בדרכים וכך ניקשרה ידידות עמוקה בינינו. הקשר העמוק בין ענבר ואיילת, הינו המשך החברות הנפלאה שלכם.
רצה הגורל ואשר היה המפקד של איריס בחיל הים.
כל כך הרבה דברים חיברו בינינו.
אנו זוכרים את האהבה והדאגה שהעניקו לך עומרי, הוריך הנפלאים, אמא אירית ואבא אשר. אהבה ודאגה זאת שימשה לנו מודל חיקוי בהתיחסותינו לילדים שלנו ובמיוחד לאבי החבר הכי טוב שלך.
אנו זוכרים את רגע ההצלה שהעניקה אמא אירית לך עומרי ולאבי כאשר עמדתם לעלות על אוטובוס הפיגוע בקו 29.
בזכות אהבת אם ותחושת בטן היא עיכבה אותכם, מעבר לאיחור הרגיל שלך – לאחר לכל מקום, ונתנה לכם קרואסונים לדרך.
בדרך נס פספסתם את האוטובוס ועליתם על אחד אחר אחריו.
אנו זוכרים את הבלוי המשותף באילת בסיום כיתה י בחופש הגדול, ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים בי"א.
אשר הביע את דעתו/דאגתו לשנה החדשה שמהווה את שנת הלימודים הקשה בתיכון והדגיש כי הוא רוצה לתת לך שעורי עזר כדי להוציא את הציונים הגבוהים ביותר בבגרות, אנחנו ביקשנו לצרף את אבי לתוכנית הלימודים.
אני זוכר את הטיול המשותף לבסיס של איריס "במגדל" באשדוד. אני זוכר את התצפית המשותפת שלנו ממגדל המים לנמל.
בטיול זה ספרת כי ברצונך להמשיך את המסורת המשפחתית בחיל הים ולהתקבל לקורס חובלים. מיד סיכמת עם אבי כי תתגייסו יחד לך לקורס.
לשמחתינו הגשמת חלום והתקבלת לקורס. סיימת בהצלחה והתקדמת הלאה והלאה, תואר ראשון ודרגות.
לאבי הדבר העניק רגעי שמחה וגאווה כי אתה התקבלת לקורס היוקרתי.
כל ביקור שלך בביתינו היה מציף אותנו בשמחה גאווה ואושר כי הנך כל כך מוצלח, מקסים, שמח ומשרה שמחה על כל הסביבה.
כשהיית בא אלינו קודם היית מנשק אותי – לילי ומחבק, אחר כך את שאר בני המשפחה ורק כשסיימת – התפנית עבור אבי.
היית היחיד שהיה לו אישור להסתובב בבית שלנו עם נעליים. אפילו לילדים שלי אסור.
אנו ראינו בשמחה את כל החבורה שלכם וביניהם שני אלופים במדים לבנים. אתה ואדם.
ברגעי האושר והאהבה התפללנו שהמשפט "העולם שייך לצעירים" יוגש לכם על מגש של אהבה, הוד והדר. אנו ההורים גידלנו אותכם מתוך תקווה כי אתם תהיו דור ההמשך שלנו. אתה עמרי וחבריך הנכם הדור הנפלא שזכינו לגדל וכל בקשותינו כי אתם תמשיכו את שרשרת החיים כפי שהטבע ציווה עלינו. היום האיום בו נקטעו חייך, עומרי, החריב את עולמינו. הילד הנפלא, גאוות המשפחה, החברים, השכנים, הסביבה, החיילים שלך, ספיר – נלקח מאיתנו.
היקר מכל הלך!
היינו בטוחים שזו טעות. שלא שומעים טוב בטלפון כי יש הפרעות ובטח זה לא נכון.
אבי בכה בטלפון כשסיפר לנו מה קרה ופשוט לא האמנו. לא יכול להיות שזה קורה למישהו כל כך קרוב. לא יכול להיות שזה אתה. זה פשוט לא מתאים.
כשאבא שלך הלך לזהות אותך – קיוויתי שיחזור ויגיד "זה לא עומרי". "עמרי חי". "זה מישהו אחר", וכולנו נפרוץ בשמחה שזו אכן היתה טעות ואתה במקום אחר ותכף תגיע.
אבל זה לא קרה, ונאלצנו להגיע לבית הקברות עם הארון שלך. אחד מנושאי הארון היה אדם, ואחרים שאנחנו לא מכירים.
אמא שלך ואבי השתטחו על הקבר הטרי וכמו כולם, לא רצו לעזוב. פשוט היינו שם עד שכיבו לנו את האור. (אחרי שכיבו לנו כבר את האור בבוקר כששמענו ונודע לנו על הגרוע מכל).
לא רצינו להשאיר אותך לבד!
כל החברים שלך בוכים! כל פעם אחד מנחם מישהו, כולם מתחבקים ולא מאמינים, מחכים שתבוא, כי אתה תמיד מאחר. יושבים אצלך בחדר ומחכים. "תגיע כבר". עם החיוך הנצחי, המרגיע, המופלא.
אני זוכרת הייתי עם אבי ואורן אצלך בספינה, הכי חדשה "מהניילון", הכי מהירה בחיל הים. עשית לנו סיור וכל החיילים נתנו לך כבוד, וגם אנחנו. הצטערנו שדני לא יכול היה להגיע. אני זוכרת גם שהיינו בכנרת ביחד עם האופנוע ים ואבא שלך הציע שאתה תתחתן עם איילת ואבי עם ענבר, כי הוא רוצה להתחבר עם משפחה שהוא מכיר ויודע שיהיה לכם רק טוב.
אבא שלך כל כך רצה להיות משפחה איתנו ביחד – וזה פשוט לא קרה.
כל ארוע ביטחוני הקשור לפעילות חיל הים היה מקפיץ את אבי והיה בודק מה קורה איתך. גם הפעם כשהתקשר אליך ולא ענית – היה בטוח שתחזור אליו, כי אתה פשוט עסוק ולא יכול לענות לטלפון.
אבל היתה לו תחושת בטן לא טובה והתקשר לספיר. כל החברים התחילו להתקשר אחד לשני לברר – ומיד ידעו שהרע מכל קרה.
אנו ההורים והמשפחה של אבי, הלומי כאב ויגון, מבטיחים כי לעולם לא נשכח את המשפחה שלך ואותך. החברים הוציאו תמונות שלך מהמחשב ופיתחו.
כולם יתלו תמונות בכל הבתים.
אהבת אב ואם, כמו שההורים שלך אוהבים אותך, לא רואים כל יום. ענבר משתגעת מגעגועים אליך וגם לוטם.
המומים וכואבים, הלב נקרע לחתיכות
אוהבים – משפחת שוחט לילי דני איריס אבי איילת ואורן
אופיר בועז - חבר ילדות


30.06.12

עמרי אחי היקר,

לפעמים במרוצת החיים המזל מאיר לך פנים... אתה נמצא על גג העולם ואתה מרגיש חזק וגדול, כולם מחייכים אלייך ואתה שוכח להסתכל הצידה לדברים הקטנים והבאמת חשובים... להיות בן אדם יותר טוב, סובלני, להתקשר לחבר טוב לשאול לשלומו, להעריך אחרים ומעשיהם לתת חיבוק לאמא ולומר תודה... במקום זאת אתה נהיה רכושני, תאב, אתה מתמכר לאשליות ומתעסק בשוליות.
אתה מאבד את הראש ונשבר. קוראים לך השבור. אתה הורס דברים בלי לשים לב וקורא לזה "עף על החיים" קם בבוקר עם חיוך מלא אבל ריק ממזון ונשמה ואז הטלפון מצלצל --------- ואתה מתרסק... כאן החיים עוצרים ובוחנים אותך. נותנים לך הזדמנות שנייה לתקן, לנתב את האנרגיות הרבות שלך לדברים הבאמת חשובים... אל תטעה בשנית... תחולל שינויים קטנים בך, במציאות שלך ובסובבים שלך... תיצור אהבה וכיף שיעלו חיוכים לאנשים... עמרי, עכשיו אתה כבר מת והיית ההפך ממני. מאז הטלפון הנוראי אני למד ממך כל יום ושואב ממך כוחות ותובנות להמשך חיי. אני מרגיש שכל הטוב והטוהר שהיה בך מתחלק לכל החברים ועכשיו זו הנקודה שאנחנו חייבים להבין את זה ולקחת את הטוב הזה ולהפיץ את דרכך, אמונתך ומי שהיית. פתאום כל סיפור עלייך תמונה או זיכרון מקבלים משמעות חזקה. איך התעקשת שנצא רק אתה ואני ב 1 וחצי בלילה ללנון כי הייתי עצוב שאני ומיה פרודים, קנית לי שתייה ודאגת שאני אחייך. אהבתי לחבק אותך כי אני כ"כ קטן לעומתך, הייתי מתפרק על החזה הגדול והבטוח שלך ולוחש לך שאתה הגאוה של החבר'ה. מצטער אם נפגעת שצחקנו עלייך שאתה עדיין בצבא ולא עף על החיים כמונו. רק עכשיו אני מבין כמה טעינו. כמה שידעת איפה אתה צריך להיות והאמנת בדרכך כל כך. אתה מושא להערצה בשבילי. אתה עפת על החיים, לא אני, החיים עפו על פניי בלי ערכים. אני לא אגזול דפים כדי להעלות זכרונות כי יש מלא. סיפורים שאני צוחק שאני נזכר בהם. כאלו יישארו רק בייני ובינך. יש לי סיוטים בלילה מאז שהלכת, אבל עדיין לא חלמתי עלייך. אני מאמין שנתקשר בחלומות מעכשיו אבל רק שתרגיש בנוח תבוא. אני אמתין. אמתין בציפייה רגע לפני שאני עוצם את העיניים ואקווה שתופיע ותתן לי כוח בחלומות. נוכל לעשות מה שבא לנו. שוב נוכל לבלות. ללכת שוב אלייך לבריכה, או אליי למרפסת. לצאת לבירה עם כל החבר'ה אבל רק למקומות שאהבת. נארגן ביחד טיולים לכולם לצפון ותכין לנו שקשוקה כי הבטחת. נסע לים ונחפור בחול ואז נכין קובבות ונזרוק אחד על השני. נריב, נצחק, תאחר ליציאה ואז תצא מהבית עם חיוך ענק שימיס אותנו. אחרי כל יום כיף או רע, יום גשום או שרבי יגיע הזמן לישון ואז יהיה סיכוי שנפגש. אני כבר כל כך מצפה לחיבוק דוב שהייתי אוהב לתת לך. תדע שהיום הולדת שלי, שחגגנו רק לפניי שבועיים אצלי בחצר הייתה המסיבה האחרונה שלך עם כל החבר'ה. אמא שלי סיפרה שבאת ונתת לה חיבוק ונשיקה. כמה אצילי אתה עמרי. אני אוכל את הלב כי אני לא זוכר על מה דברנו. הייתי שיכור מידי. יש תמונות וזה נראה שעשינו חיים ביחד. אם רק הייתי יודע לא הייתי שותה ושוקע איתך לשיחות ועדכונים. אבי גם אמר לי לבוא אלייך כמה ימים אחרי וסרבתי כי הייתי צריך לסוע לאנשהו לא חשוב. סליחה. אני כל כך מתגעגע. אני יוגי ואבי הספדנו אותך בהלוויה ולא יכולתי לעכל שאתה חצי מטר ממני באדמה. כמה יפה היית! איך כיסו אותך בחול! בטוח עצמת עיניים עם חיוך. בטוח. כזה היית רגוע, חייכן, צנוע, אדיב דבק בדרכך איש משפחה. הרבה דברים שהייתי רוצה להיות. עכשיו זה תורי לעצור ולהרגע מטירוף החיים השבריריים האלו. לשאוב ממך חלקים של טוב, פיסות של אהבה ושיהיה בי קצת מעמרי שחר. אח יקר, למרות שהיית היהלום של החבר'ה ואנחנו מרוסקים אנחנו מאוחדים בזכותך יותר מתמיד. עצוב שזה בלעדייך אבל אנחנו נרים את הראש בקרוב וננציח אותך. ונמלא כל חור שייחסר למשפחה המדהימה שלך בחגים, שבתות, אירועים. ניהיה להם אחים ובנים. נשמור עליהם אני יודע כמה זה חשוב לך. אני מביט לאמא שלך בעיניים ושוקע בעצב אבל שואב כוח כי אם לא אנחנו עכשיו המצב יוכל להיות קשה יותר להם. אז אל תדאג אנחנו נחזיק את ידם תמיד. נלווה אותם בעוגנים החשובים בחיים. מתגעגעים נורא. כמונו. כמו כולם. אבל הם כל כך גאים. כולם בוכים עם הראש למטה אבל אז הוא מתרומם לשמיים אלייך. מחפשים אותך, או אולי מרימים את הראש לאות גאוה בך.
אני אוהב אותך עמרי ואני מתגעגע. כואב. מתוסכל. לא מבין למה. נאחז בזכרונות הרבים שלנו ביחד. תודה על כל הזמן היפה שהיה לנו ביחד. תודה שלמדת אותי דברים. מי ייתן ואני אקח מהם קצת וניצור אהבה, כיף וחיוכים.

אוהב אותך לעד אח יקר.
אוהב. מתגעגע. אוהב. אני מזכיר
לך שבקרוב לילה ואעצום את עיניי.
אולי תבוא? (מותר לך לאחר)
שלך חברך, אחיך
אופיר בועז
אבירם שלנגר - משפחה


בס"ד
בן דוד יקר – אני לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב לך... כל כך הרבה זכרונות, כל כך הרבה אירועים יחד שרצים לי בראש וכל מה שאני מצליח לחשוב עליו הוא עד כמה אתה חסר לי כאן עכשיו – בחיוך שלך, בביטחון העצמי השופע, ביופי הכובש שלך, באופי הכל כך מגובש שיודע בדיוק מה רוצה מעצמו. תמיד היית לי דמות לחיקוי – ידעת בצורה הטובה ביותר איך לחיות את החיים – תמיד אהוב, מוקף בחברים במרכז העניינים – כולם רוצים חלק ממך, רק להיות לידך. אני זוכר אותנו כילדים, משחקים באשדוד. הגעתי אליכם לשבוע – כמה בכיתי בלילה כשהתגעגעתי לאמא שלי ואתה רק דאגת שאני לא אבכה, היינו משחקים יחד בימים ובלילות היית מרגיע אותי – כבר אז היית משהו מאוד מיוחד עבורי
-- אני כותב לך עכשיו והדמעות בעיני ואני חושב על כמה שזה לא הגיוני, כאילו שעוד רגע תיכנס בדלת בחיוך שכל כך איפיין אותך – וכמה שאני מתגעגע אלייך –
אני נזכר עכשיו בזמן המשותף שהיה לנו באילת הגענו אליכם ביום שלישי – הייתי בכיתה ה'. טסנו אליכם והגענו בדיוק לטקס סיום השנה שלכם. בדיוק שבאת שהגענו עזבת את הכיתה שלך והגעת להגיד לנו שלום. כבר אז ידעת לחבק בלב שלם – חיבוק דוב חמים כזה – חיבוק מכל הלב. שיחקנו יחד עם הכלב טנגו, והיית בא לספר לכולם שהוא כלב מזחלות – כמה שאהבת בעלי חיים ודאגת להם.
אתה יודע אבל מה הזיכרון שילווה אותי כל חיי – ישבנו בשבת הכלה של מיכל זה ליד זה, מימיני שרית חברתי משמאלי אתה – אמרתי לך עמרי דיר באלק אם אתה מאחר לחופה. תגיע בזמן – לא נתחיל עד שלא תבוא, תגיע בזמן – חופה ב- 19:45? אמרת לי שצריך לקרות משהו חריג במיוחד כדי שלא תגיע בזמן. אמא שלי לא מפסיקה לומר לי עד כמה שהיא זוכרת שהגעת אלינו בשבת כלה, על כמה שמילאת את הבית בנוכחות הכריזמטית שלך.
-- עמרי חסר לי ועצוב לי שאתה לא כאן, אני לא מאמין ורע לי – אני יושב בחדר שלך ודומע על הספה האדומה שלך ורע לי.
אתה יודע כמה חיכינו לתאריך ה- 27 ביוני. קמנו אמא, מיכל ואני בבוקר – כולנו שמחים שמתי שעון מעורר לשעה 07:30. בפועל, כבר בשעה 06:00 ישבנו שלושתינו לשתות קפה בסלון – כל כך שמחנו לתאר מה צפוי לנו היום.
נסענו בשעה 08:30 לקניון G לשתות קפה ולשבת לארוחת בוקר, כמה שהנסיעה בדרך לשם הייתה כיפית – שירים שמחים ושרנו ואפילו תוך כדי נהיגה הוכחתי למיכל שלמדתי לחתונה שלה צעד תימני.
ישבנו בבית הקפה, הזמנו לאכול והכל היה כיף סיימנו לאכול ומיכל עם ה- iphone שלה ראתה שהייתה תאונת דרכים בה נהרגו שני קציני חה"י. מיכל אמרה תבדקו אולי קרה משהו לעמרי – תבדקו! אמרתי לה, מה פתאום, מה את בכלל מכניסה כאלה מחשבות רעות לראש שלך – ואמא שלי ביקשה ממנה ללכת ולבחור לעצמה עוגיות שיהיו לה ביום של החתונה. אני הלכתי איתה. אמא רצתה להסיר כל ספק – שהכל בסדר איתך והתקשרה למשפחה שלך ופתאום בבית קפה נשמעה צעקה של אמא שלי: מה, עומרי!
מיכל שמעה ולא האמנו, ישר הלכנו לבקש חשבון ופנינו כדי להגיע הביתה ולשמוע יותר פרטים אבל האוטו שלי לא התניע. והזמנו מונית. התקשרתי לענבר וענה לי חבר שלך שאישש את הנורא מכל. מיכל ואמא בכו במונית ואני הייתי חזק ואמרתי להן שמיכל היום מתחתנת ושזה לא ודאי אז אל תחשבו על זה בכלל. הן שאלו אותי לפני שהן יצאו להתארגן במלון אם זה ודאי – וכבר לא יכולתי וסיפרתי להן שחבר של עמרי אמר לי שזה ודאי – ושלושתנו התחבקנו והן בכו. אמא אמרה שהיא נוסעת לאירית רק לזמן קצר ואז תמשיך עם מיכל, אמרתי לה שלא שתיקח מפה כמה שיותר מהר את מיכל – שתצא מפה כמה שיותר מהר – שתהיה חזקה בשביל מיכל ביום חתונתה.
שתיהן יצאו מהבית בוכיות.
אחרי שהן יצאו התפרקתי – שכבתי על הרצפה ובכיתי כמו ילד קטן – לא הפסקתי לבכות אותך וכואב לי מאוד.
שרית באה אליי וביחד בכינו ובכינו – בחיים לא בכיתי ככה – הקושי הגדול ביותר היה בשעה 16:00 שאמרתי לעצמי עד עכשיו בכינו עכשיו נכנס להתקלח ונצא לשמח חתן וכלה.
עומרי, היום הכי שמח והיום הכי עצוב בחיים שלי הוא אותו יום – אני משמח את אחותי בחתונה וחושב עליך. השיא היה בחוּפה – בשעה שבה אחותי מתקדשת והופכת לאשתו של איתן אתה, בן דוד. היקר והאהוב, נקברת.
עומרי זה לא הגיוני, זה פשוט לא נתפס, מעצבן אותי לחשוב על גודל האכזריות! איך יכול להיות שהלכת מי יעשה כזה דבר? איך יכול להיות שביום החתונה של אחותי היא לא מפסיקה לבכות? איך יכול לעזאזל להיות שאני לא הייתי בהלוויה שלך, לא זכיתי לתת לך לפחות את הכבוד הזה של ללוות אותך ביום הלוויתך? איך?
אח"כ בימים הלכנו לנחם והיינו עצובים את הסתלקותך בטרם עת ובערבים שרנו כל ששון וכל שמחה, כל חתן וכל כלה בשבע ברכות – זה פשוט גדול מהחיים עצב מהול בשמחה ושמחה מהולה בעצב. דודה יפה לא הגיעה לחתונה של מיכל ולשבע ברכות, אבל איך שהיא שמעה שנהרגת היא עלתה על המטוס הראשון.
עומרי בן דודי היקר, כשהיינו ילדים סיפרת לי שאמא שלך אומרת לך למה אתה לא יכול להיות קצת יותר כמוני – יושב ולומד ולא יוצא למסיבות עד שעות מאוחרות, האמת היא שכשסיפרת לי את זה אמרתי לעצמי על מה הוא מדבר זה אני שרוצה להיות כמוהו – איזה טוב לך, איך הנשמה טובה, איזה חבר למופת וכמה אהוב ופופולרי ואהוב על כולם, יודע לנצל את כל מה שיש לחיים להציע ופשוט בקצב משלו לחיים.
עומרי החיים האלה היו קטנים עליך אתה גדול מהחיים וחסר לי כאן.
האמת היא שכשאני חושב עליך יש בי חיוך קטן, חיוך של שמחת החיים שליוותה אותך – ועם כל העצב שאני חש, אני לוקח על עצמי או לפחות מבטיח להשתדל לקחת על עצמי חלק (כמה שיותר..) מהשמחת חיים שאיפיינה אותך.

אתה חסר לי ואני אוהב אותך מאוד
דע לך שבלב שלי תמיד תהיה
תודה
אבירם
תהילה


בס"ד
עומריקי,

אני לא יודעת מהיכן להתחיל... נכנסת לי ללב כל כך עמוק, אתה בטח יודע זאת עכשיו וידעת גם אז. בכל רגע איתך הבאת רק אור, טוב, נתינה, שמחה. היית עבורי אור גדול, אדם שאיכשהו תמיד התקשר כשהייתי צריכה לשמוע אותו. למדתי ממך המון, לשמוח, לראות רק את הטוב שבחיים, לקחת דברים בקלילות. שחזרתי את כל השיחות שלנו ואני עדין לא מאמינה, האמת, כולם מסרבים להאמין שאתה לא כאן איתנו. הדבר היחיד שאולי מנחם זה לדעת שאתה בטוח נמצא במקום טוב כי היית כולך טוב צרוף. יש נטייה לדבר טובות בשמו של הנפטר, במקרה שלך... כל מילה פשוט בסלע. השיחות נפש שלנו על החיים, על אהבה, זוגיות, על אהבתך הגדולה, יחרטו לי לעד. לעולם לא אשכח את היום הארור הזה – 27.06.12, לעולם. היום שבו נקטפת. היום שבו נתלשה לי חתיכה מהלב. אני בעיקר חושבת איך האנשים שהכי היו קרובים אליך, משפחתך וחברתך, יוכלו להמשיך. בכל מקום פשוט רואים שמילאת באור, הסתכלתי בתמונות, אחת אחת, ובכולן אתה מחייך, מוקף, אוהב ואהוב. יש לי בקשה אחת מהקב"ה שישמור עליך. שישמור על המשפחה שלך שאיני מכירה אבל שנראית כ"כ חמה. שאלוקים רק יתן לכל קרוביך את הכוח להמשיך ולחיות.
אוהבת אותך תמיד.

תהילה.
אלון כהן - חבר לצבא


עמרי

לא ניתן לעכל את האובדן!

למרות הפרש הגילאים ביננו.. למעלה מעשור שימשת לי

כחבר קרוב, חבר שידע הכל, חבר שהיה אפשר

לסמוך עליו. חבר שתמך בכל רגע!

אפילו לילדיי נכנסת!! הם לא מפסיקים לדבר

עליך לשאול "אבא זה אמיתי" לא אשכח את

היום ששיחקת איתם שפינקת אותם בממתקים

ולבסוף את העקשנות שלהם לדבר איתך ולאחל

לך בהצלה כמס"ר... הם לא מפסיקים

לשאול אותי "אבא מתי עמרי יבוא אלינו..."

מכאן למרות הפרש הגילאים ביננו נותן להבין כמה

אדם עמוק היית! כמה שרצית לא להיות כמו כולם ולהתחתן בגיל צעיר ולהביא ילדים...

ספיר זו האחת..." זה משפט שלא אשכך!

עמרי אני מצדיע לך כמפקד, כחבר וכאח!!!

לא אשכחך לעולם איש יקר!

אלון כהן.

ויויאן שגיא -דודה אחות של אבא

בס"ד

עומרי היקר.

היית נסיך ותשאר נסיך.

איך אפשר להתגבר על הכאב ועל זה
שלא נראה אותך שוב.

זו הדודה ויויאן וכל המשפחה
אוהבים אותך לנצח נצחים
נזכור את חיוכך – בישנותך
אוהבים מאוד
ויויאן
יעל שחר - בת דוד

01.07.2012

עומרי

השם שלך שבערבית משמעותו "חיים שלי". הזמן כאן מעלה בי שאלות פילוסופיות: אז מה שווה כול הסיפור הזה בכלל שנקרא חיים? למה להשקיע? מה התמורה? אך אלו שאלות של כעס. מיום ליום כשאני כאן מסתובבת עם כל זה בבטן, וחושבת איך להתאבל? לפעמים גם מרגישה אשמה כשאני צוחקת. מיום ליום כשאני כאן בבית שלך ומביטה בתמונות שלך אני דווקא כאן רואה ומרגישה את המפעל הגדול שהותרת מאחוריך, את התשובות לשאלות: מדוע ראוי וכדאי להיות אדם טוב? מה ערכו של האדם?
התשובה אותה אני רואה בעיניך ובמפעל חייך, היא באותה שלווה מיסטית, רוגע, ביטחון, אושר, טוב לב וחופש – אלו נשקפות מהוויתך בכל מקום. הרצון הוא שאפיין אותך: הרצון להצטיין, הרצון לסייע לאחרים להגשים את עצמם, הרצון שלאחרים יהיה טוב, הרצון לשתף ולתת. לא למען כבוד ויקר, לא למען כסף אלא כרצון טהור הטבוע בך בכוח החיים וההישרדות שבך גם מוות לא יוכל לאחוז בזה.
זוהי המורשת אותה אני מקבלת ממך כהשראה מבן-הדוד שלי, שלא הכרתי היטב, שהייתי מאוד מאוד רוצה להכיר. בן הדוד שכול כך קל להזדהות איתו והלרגיש שגם אני ממש דומה לו וכיוון שטרח להישאר אדם: פשוטו ישר, ילד. גם אני אגיע לאותו מקום אליו הלכת. כולנו לבסוף נאסף לשם כיוון שזו מהות החייים. המוות מאסף את כולנו. תמיד אני אזכור אותך, תמיד אנשא אותך בליבי.
אדבר עליך בגאווה.היית כאן ממש איתנו, נגעת בליבם של אנשים רבים שגם הם ינשאו אותך בליבם לנצח.

אני אוהבת אותך
וכבר כל כך מתגעגעת

אתה נראה כמו האיש שיכל להחזיק על כתפיו את כדור-הארץ: חזק, גדול, חכם וחם

עומרי
תנוח על משכבך בשלום
הזמן שלך ביננו היה קצר מידי
ובשל כך אני עצובה


אוהבת.
יעל שחר
מלכה רייבי - חברת משפחה


02.07.12

לאירית ואשר

אני משתתפת בצערכם הכבד מנשוא

על אובדן הבן שלכם עמרי ז"ל

אני את עמרי הכרתי ביום בוֹ הלכנוּ

למרינה וכשראיתי אותוֹ מייד אהבתי אותו

הוא היה ילד מדהים, נינוח ומלא שלווה

ומעל הכל היה מאיר פנים

תוך כדי ששוחחנוּ ביננוּ במרינה

הסתכלתי עליך ואמרתי לעצמי עמרי זכה

לאבא ואמא מדהימים שהצליחוּ לעצב דמות

חיובית טוֹבה ואנושית

אירית היית כל כך מאושרת ושמחה ןכל כך דאגת

לוֹ ולחיילים שלוֹ מעריצה אותך

אשר – אתה איש מאוד צנוּע ועניו

משתתפת בצערך העמוֹק ושלא תדעוּ צער

כל התמונות של עמרי מחויכות ושמחות

קשה להאמין ולקבל את מותך הטראגי

נותר לי רק לומר לכם שתהיו חזקים

ושלא תדעוּ לעולם צער

עמרי שחר

ת.נ.צ.ב.ה

אוהבת אותכם

ומצדיעה לכם כאחד

מלכה רייבי

(אחות של שרונה)
אדם רן - חבר ילדות


21.07.12

אחי...

מצטער, אבל אני לא יכול...
















אדם
צוות שלד"ג 844 - ספינה בפיקודו של עמרי


בס"ד

סרן עמרי שחר המס"ר הנערץ

איך הלכת לנו כך מבלי להגיד שלום, אנחנו

שלד"ג 844.. כן הספינה שפיקדת עליה

ובזכותך הגיעה לגדולות ומבצעים רבים בחיל.

אנחנו הצוות לא מאמינים שכך אנחנו צריכים

לסכם את תפקידך ותקופה נפלאה שאתה היית בקודקוד. היית מפקד מצויין

וגם חבר, תמיד ידעת לחבק ולאהוב ואם

צריך גם להעניש, לפני שבועיים עשית

איתנו אימון שבסוף השיחה אמרת "כמה

נהנית להפליג איתנו". ואנחנו אמרנו

אותו דבר, בכל מצב הרגשתי את הנוכחות שלך

גם כשלא ראינו אותך באותו מסדר, ארוחת צהריים או סתם שיחת פלאוורה

עומרי תמיד נתת לנו תחושה של ביטחון ותחושה שיש על מי לסמוך

ותמיד יש עם מי לדבר ועל מי להישען

היית המס"ר הכי טוב שסיירת

בזק יכלה לבקש.

עומרי קשה לנו לדבר עליך בזמן עבר אנחנו

עדין לא מאמינים שהלכת לנו

בשבילנו תמיד תישאר עומרי שחר המס"ר שאהבנו,

נזכור אותך לעד ולא נשכח אותך אף פעם.

אוהבים אותך הכי הרבה בעולם


שלד"ג 844

"כל כל ב'יג יומו!!!
לירון אשכנזי - שלד"ג 844


לעומרי שחר ה- מס"ר

לפני 4 חודשיים נפגשנו לראשונה כשהייתי צריך

לנסוע הביתה נטשה ביקש ממך לעשות לי

תדרוך יציאה.

כעבור זמן מה הקשר שלנו התחיל להתפתח

כשגיליתי כמה אתה בן אדם אוהב אכפתי

ותמיד מוכן לעזור ולתת למען החיילים שלך.

עומרי הדלת שלך תמיד הייתה פתוחה בשבילי והטלפון

זמין בכל שעה ביממה, אני לא אשכח איך נלחמת

בשבילי כשהייתי צריך לקבל תלושים לחג בשביל לעזור

לאמא, איך תוך פחות משעה השגת לי תתלושים

ישר בלי יותר מידי תרוצים. עומרי כל האנשים שבאו

לנחם את משפחתך רק מראים את גדולתך ועד כמה

היית בן אדם טוב שאין אחד שלא אהב אותך

ואוהב אותך. עומרי נשבע לך שאני לא אשכח את

החיבוק יום לפני האסון שנתת לי ואמרת לי

"לירון עזוב אותך שטויות חובש אתה כבר חובש

את הזכות בהצלת חיים אתה מממש מבלי לעבור

הכשרה צבאית... צא לציפים אתה תהייה אחלה

ציף יש לך את כל הכלים ואני רוצה לראות

אותך ציף"

אז כן עוד חודש אני יורד להכנות ציף

כנראה שלא תזכה לראות אותי, אבל החיבוק שלך

נתן לי הרגשה של אכפתיות, חום, אהבה, דאגה

וכן לראות שאתה המס"ר שלי סומך עלי בעניים עצומות

שאני יכול להיות ציף נהדר.

אני עכשיו יושב בבית שלך מוזר לי שאתה לא

איתנו פה כרגע אבל אין רגע שאני לא חושב

עליך ומתגעגע אז רק תבין שאני אוהב אותך

ואני בטוח שאתה שומר עלינו מלמעלה כמו שעד

יומך האחרון שמרת על מדינת ישראל.

עומרי שחר אני תמיד אזכור אותך ותמיד אזכור

אותך כמס"ר האגדי שלי.


לירון אשכנזי שלד"ג 844
סיירת בזק

ב"ה

כגודל המתנה כך גודל האובדן. כל שנה כל יום ורגע של אושר, שימחה, חויה וכאב עם עמרי רק מגדילים את השבר והכאב. המדד היחיד לכאב שנישאר זה דמותו של עמרי. מה שהוא נתן לכולנו. עם כל העצב והשכול אני שמח שזכיתי לכאוב את פרדתי כי אני יודע שאני זכיתי להיות במחיצתו ולהכיר אותו ולקבל ממנו כ"כ הרבה.
ענת דולב - מש"קית חינוך


02.07.12

עמרי,

אני עדיין מחכה לארוחה שהבטחת לי!
לא יצא להכיר מפקד כמוך, מפקד שכל כולו נתן את משאביו, חיוכיו, חוכמתו, דאגתו, מסירותו ואהבתו האין סופית לחייליו ולאנשים איתם עבד ושאותם אהב!
זכיתי לשבת איתך מדי יום מהרגע שנכנסת לתפקיד וללמוד מהי נתינה לזולת! המפקד היחיד שעבדתי איתו עד היום שחינוך ונתינה לחיילים היה בראש סדר העדיפויות שלו, שקודם כל לחיילים יהיה טוב.
לפני שיצאת לאימון סיירת האחרון שאלת אם אני אחכה לכם על הרציף, אתה מכיר אותי – עמדתי שלוש שעות על הרציף וחיכיתי לחיוך שלך וללחיצת היד ולמשפט ולחיבוק "ענתי, מקווה שאכלת משהו. נשב מחר בבוקר על הסד"ח". קשה לי להאמין, לא נתפס ולא נקלט איך הבן אדם שהכי אהבתי בבסיס, שבאתי לשבת אצלו במשרד ולדבר על חינוך, על צחוקים. על אהבה, על החיים והתורניות שבעתיד כבר לא יקבל אותי בחיוך שובה ובכיבוד תמידי של איזה שוקולד או התלהבות ממכונת האספרסו החדשה שלו... אין לך מושג כמה אני כבר מתגעגעת לרגעים האלה! מס"ר בזק וחובלי 916 מנסים לתפעל מכונת אספרסו קטנה! אני יודעת כמה היה לך חשוב כל חייל וחייל בפרט, כמו שנסענו יחד לבקר במעצר את החיילים שלך, כמה חשבת מה הם צריכים ומה הם אוהבים.. לא נתפס שלמפקד יהיה אכפת כל-כך! אני אזכור תמיד את הנסיעה הזו, את השירה המוצלחת שלך, הדיסקים והשיחות הבלתי פוסקות על כמה שאני תמיד מזכירה לך את החברה הקודמת שלך.
אני מבטיחה שאמשיך בדרך ובצדקת אמונתך כאדם, מפקד ומורה מחנך ואדאג לכל חייל שלך כפי שביקשת! מבטיחה להכין את הלוח תמונות שביקשת ממני! אני לא מאמינה שאני לא אזכה לעבוד איתך יותר על כל מה שתכננו...
מקווה שנהנית מכל רגע – תדע שהחיילים שלך מודים ומוקירים לך על כל רגע.
אני מודה על כך שהכרתי אדם דגול כמוך.
בצער, באהבה, בכבוד, במסירות וגעגוע,
המש"קית חינוך שלךָ לכל דבר שתצטרך
ענת דולב.
ורדית דוד טייטלבאום - דודה


ההודעה

אשר אמר שיש רק דרך אחת להודיע להורים שבנם יקירם נהרג. לבוא ולירות
בשני ההורים. "ככה תודיעו!".
קצת אחרי 07:00 בבוקר ביום הנורא ההוא, 27 יוני 2012 , דפקו בדלת של
משפחת שחר והודיעו, מיידית, לאשר שפתח את הדלת.
הוא אמר שהרגיש כאילו שאבו את כל הדם מגופו.
אירית התקשרה אלי בבוקר הנורא הזה. לאחר בליעת אויר אמרה "תבואי לפה"
היה ברור שמשהו איום קרה. ואני התעקשתי לשאול מה.
שמעתי רק יבבה שקטה ונוראה כזו: "עמרי" .
"מה קרה לעמרי?" שאלתי.
נעניתי בדממת מוות.
הבנתי, צעקתי, נפלתי על הריצפה.
לא הפסקתי לצרוח ,לבכות , התמוטטתי. "זה לא יכול להיות!". "זה לא אמת!"
הילדים בכו, מבוהלים עד עמקי נשמתם: "אמא", "אמא".
כאוס, תוהו ובוהו, גיהנום.
היום הנורא הזה.
"המודיע" מטעם קצין העיר התקשר אלינו ואמר בקול מקפיא: "להרגע שם".
גבי הלך לקחת את הילדים לגן, כדי שלא ימשיכו לחזות בארוע הטראומתי הזה.
אמא על הריצפה, בוכה , צועקת, שבורה,
חרב עולמה.
אלוקים יקר, אל רחום וחנון.
לא ריחמת, לא חסת.
לעולם, עד שאאסף אל עולמי לא אשכח את המשפט הבודד של אירית
ואת הייאוש התהומי שבו זה נאמר.
ילדיי לא יפסיקו לעולם לומר: "אמא אל תיפלי, אמא אל תבכי"
אולי לא הרגו אותנו בירייה אבל עשו זאת במשפטים.
ואם הרגו אותנו, לא נמות?
לא נמות ביום אחד ובפעם אחת.
נמות כל יום מחדש.
ורדית

03/07/2012
ענברוש

אפשר להגיד שהכל התחיל בהסעה של ברוריה לפני 12-13 שנים כשאני הייתי בכיתה ה' או ו' ואת היית שנה מתחתיי... מאז ההסעות אצל ברוריה הכרתי אותך ואת המשפחה המדהימה והאוהבת שלך.

יש כל כך הרבה סיפורים שקשורים אליי, אלייך לאבי ולעמרי אני רוצה לשתף אותך בחלק מהם.

אני לא אשכח את התקופה שהיינו מתנחלות בחדר של עמרי, שוכבות על המיטה שלו בבית הקודם שלכם, הייתה לו מיטה כזאת מתקפלת שאפשר להרים לצפייה לטלוויזיה... היינו משחקות אצלו הרבה במחשב ובעיקר מרכלות על הכל!

את זוכרת שפעם אחת הלכת מכות עם אבי ועמרי ואבי נקע לך את היד? אמרת לי אז שחבל שלא הייתי שם להגן עלייך.. תכלס אם הייתי איתך הם היו שוברים לי גם איזה איבר בגוף!

כשהייתי ישנה אצלך אני לא אשכח שתמיד אני הייתי קמה ב 09:00/10:00 ואת היית קמה ב 13:00!! איך הצלחת לישון כל כך הרבה?! חחח ופעם אחת כשקמתי מוקדם ואת עוד ישנת אני זוכרת שעמרי הכין לי קערה עם קורנפלקס ואח"כ רצתי לספר לך והתלהבנו שהוא הכין לי ארוחת בוקר... אמרנו מתי אבי יכין לך קערת קורנפלקס.

את זוכרת שפעם אחת באו לעמרי 2 חברים שלו מאילת? אחד מהם אני בטוח טועה בשם קוראים לו עמית או רונן משהו כזה וכשישנתי אצלך עמרי אמר לי ולך בבוקר שאמרתי את השם שלו בזמן השינה ואת ואני נקרענו מצחוק איך הוא יודע שדיברנו על החבר שלו...

בבת מצווה שלך כשחגגת בקאנטרי סיפרתי לעמרי ואבי שחבר שלהם יניב ממש חמוד, והם התחילו להמציא שהוא בכלל הומו והם תפסו אותו עם השרת חחחח הם ניסו לעשות הכל כדי שאני לא אתקרב אליו... באותה בת מצווה אירית רצתה לשדך ביני לבין עמרי ואני לא אשכח שהיה סלואו ואני אכלתי ארטיק ואז אירית באה אליי ואומרת: "תרקדי עם עמרי!" ואני אומרת לה: "אבל אני אוכלת ארטיק עכשיו" ואז היא לקחה לי את הארטיק זרקה לפח ודחפה אותי לעמרי ואמרה: "עכשיו את יכולה לרקוד איתו" חחחח כמה צחקנו, הרי זה ברור שאבי לא היה נותן לי להתקרב לעמרי ועמרי לא היה מרשה לך להיות עם אבי.

שכשהתגייסת היית ממש שבוזה ורצית לעזוב את הקורס אז אני ויערה חברה שלי (זאת שיצאה עם עמרי כמה פעמים) באנו אלייך לעודד אותך שהשירות אדיר ואת תאהבי את זה, אני חושבת שבאותו היום עמרי גם שיפצר לך את הכומתה כי היא נראתה כמו איזה חתול, את התעצבנת והתחלת לצעוק על עמרי שהוא הרס לך את הכומתה ואז אשר בא ואמר לך: "אני אקנה לך חדשה הכל בסדר רק תחייכי"!.

עדיין קשה לי להאמין שעמרי החבר הכי טוב של אבי, היחיד שהורשה להיכנס לבית שלי עם נעליים, היחיד שכשהוא מגיע אלינו הביתה עובר אחד אחד מבני המשפחה שלי ואומר לכולם שלום עם החיוך הענק שלו, איננו...

אין מילים שיכולות לבטא את הצער שלי, אני רוצה שתדעי שאני פה מתי שתרצי! את מוזמנת לקפוץ תמיד, להתקשר או סתם לשבת ולהעלות סיפורים מהתקופה היפה שלנו בילדות שבה הכרחת אותי לקרוא את כל סיפורי האהבה האלה של חבורת הבנות (זוכרת?), התקופה שאני הכרחתי אותך להקליט לי את כל הפרקים של לגעת באושר/לחיי האהבה/קטנטנות כשהייתי בחו"ל.

אוהבת אותך המון ♥

פה בשבילך מתי שתרצי, איילת


משפחת מאורי


עוגות מכינים לכבוד יום הולדת, למסיבה, לאירועים משמחים,
אז מה פתאום לשבעה?
למפגש ענקי כזה עם כל המשפחה, החברים הפיקודים, כל הקרובים שהכירו מקרוב את עמרי וממאנים לקבל את העובדה שהוא לא כאן. האם זה הגיוני?

הכנתי את העוגות כי עמרי תמיד אהב לטעום מהן ותמיד החמיא על טעמן
ותמיד נכנס למטבח לשאול בשלומי ולתת מחמאה על כל דבר.
תמיד כשבאו החברים של ערן, עמרי היה מעל כולם, לא ידעתי עד כמה...
אך תמיד ידעתי היה בו קסם של מבט, קסם של חיוך, קסם של טפיחה על שכם
וכשערן נפצע בצבא היה זה עמרי הראשון שלא ויתר ולקח את ערן מלוינשטיין
למסיבת יום העצמאות אצל רוני גם כשהכניסה לרכב עם כסא הגלגלים היתה כה מסובכת.
אצל עמרי שום דבר לא היה מסובך.

הלב כואב וזועק, הדעת לא תופסת, האבדן גדול מנשוא, ולכן לא נותר אלא לחזק את החיים, את
האוהבים, את הממשיכים את דרכו של עמרי.
והעוגות הן לכולכם המבכים את עמרי ובשמו מצווים להמשיך ולחייך , להמשיך לדבוק בחיים
אותם הוא כל כך אהב ולמענם עשה הכל.

"אדם נותן את זכרונו בבניו ובתלמידיו
והם הולכים עמו לאורך הדרכים
והם לא יניחוהו לעבור בבוא העת,
לעונות ולמועד ויום לידה ודין"
(מירה מינצר)

עמרי הצעיר, גאוות המשפחה, הבן האהוב, האח היחיד והמיוחד, החבר המפקד האדם, החתיך
של החבורה, המובחר שבמובחרים נותן את זכרונו
במשפחתו המופלאה, בחבריו הרבים מקרוב ומרחוק, והם אלה שילכו עמו לאורך הדרכים ולא
יניחוהו לעבור בבוא העת , לעונות, למועד, יום הלידה ודין.
תמיד זכרונו של עמרי, יהיה חרות בלב כולנו.
וטעמן המתוק של העוגות הן סמל לטעמו המיוחד של עמרי שלא ישוב עוד.

משפחה יקרה,
אין מילים לנחם, אין דרך להשיב את היקר מכל – הנחמה היחידה היא בהתחזקותכם ,
בבחירתכם בכל הטוב והיפה שעמרי אהב, עשה ופעל.

צוואתו היא ללא ספק להמשיך לחייך, לשמוח, לאהוב, לחלום ולחבק את כולכם, אבא, אמא,
אחיות יקרות וחבורת ה"סניחים" המיוחדת כואבים ומתגעגעים.

משפחת
מאורי
בן סיטון - חבר ילדות


עומרי,

כבר כמה ימים שאתה לא איתנו ואני עדיין לא מצליח לעכל את זה, במחשבות שלי אתה עדיין פה, חי ונושם, אולי בגלל זה בכל פעם שאני רואה את השם שלך במודעות או הולך לראות את התמונות בפינה שהקמנו זה מכה בי מחדש והכאב הוא עצום, איבדתי אח... החור שהשארת פה כל כך ענק, כל החבר'ה פשוט מפורקים ואבודים... אחי אנחנו צריכים אותך! אתה בטוח היית יודע מה לעשות במצב כזה, אתה היית מאחד ומחזק את כולם יותר טוב מכל אחד אחר. אני רוצה להאמין שמישהו שם למעלה היה צריך אותך אחרת אני לא מצליח למצוא שום הסבר לשאלה למה?! למה הלכת? הרי היה לנו עוד כל כך הרבה דברים לעשות ולהספיק יחד – ישיבות, מסיבות, חתונות, טיולים עם הילדים שלנו... אני לא מאמין שלא תהיה שם, שנצטרך לעבור את כל החוויות האלה בלעדייך, בלי החיוך שלך, בלי האושר שהפצת בכולנו.
אני יודע שהתגאית בחברים שלך ובשרות הצבאי של כולנו ואני מקווה שמאחורי כל הצחוקים ידעת שגם אנחנו גאים בך. ומשיחות ודברים ששמעתי רק עכשיו אני גאה עוד יותר, גאה שהייתי חבר של תותח כמוך ואני מודה על כך.
הרבה מחשבות עוברות לי בראש בימים האחרונים והרבה מתוכן על דברים שהייתי רוצה ללמוד ממך – איך להיות כל כך שמח ולסחוף את כולם בשמחה שלך כל הזמן, איך להיות כל כך קשוב ומתעניין באחר, ללמוד מהנתינה האינסופית שלך. ברור לי שאני אף פעם לא אוכל לעשות את זה טוב כמוך... אף אחד לא יוכל. אבל אני אנסה וכשזה לא יילך אני אחשוב עלייך.
עולים לי גם המון זכרונות שלנו יחד, מהימים הראשונים שהכרנו בבית ספר ועד הפעם האחרונה שראיתי אותך אצל אופיר לפני שבועיים. עברנו הרבה ולמרות שבתקופה האחרונה היינו נפגשים לעתים רחוקות יותר היה תמיד מרגש לראות אותך ואת האהבה בעיניים שלך, לצחוק מהשטויות שלך ולקבל ממך חיבוק חזק. עומרי אני כל כך אתגעגע... שתדע שאני לא אשכח אותך ואתה תמיד תלווה אותי בראש ובלב.

אוהב אותך כל כך...
אחיך בן.
ולרי דנוך - בת דודה


03.07.12

עמרי היקר והמשפחה היקרה מכל!

רגע לפני שהולכים, אני עדיין לא מסוגלת למצוא את המילים המנחמות שהלב שלי מייחל לומר, אולי אם היתה איזה מילה מתאימה. הכאב היה פחות.

עוד רגע אנחנו נוסעים לבית העלמין. עוד רגע וכל השבוע המטורף והלא אמיתי הזה נגמר.
ואז נשאר הריק, מה עושים עכשיו? איך ממשיכים? איך מתעוררים בבוקר? על מה חושבים?...

כולנו יודעים שהחיים ממשיכים והעולם לא עוצר לרגע גם אם נבקש חזק חזק!

אנחנו פה בשבילכם לנצח, עמרי לנצח נצחים נצור בליבנו!

הלוואי וכל זה לא היה קורה!

אני מבקשת מהבורא שישלח לכם חיזוקים ונחמה ייתן לכם לשמוח כל ימי חייכם!

שלא תדעו עוד צער לעולם
כולנו ביחד
כאיש אחד בלב אחד!

♥♥♥♥ ולרי.

מורן פרי - בת דודה


מלאך של העולם 

עד היום פחדתי לגשת למחברת ולרשום לך מכתב... זה היה מבחינתי שלב של לעכל ולקבל את העובדה שאתה לא פה יותר ולא הייתי מוכנה לזה, אך ככל שהימים עוברים המציאות מכה מחדש ולא מותירה ברירה.
אני רוצה לרשום לך כל כך הרבה דברים אבל לא יודעת איך להתחיל ומה להגיד בכלל.
הייתי רואה אותך מאירוע לאירוע, חגים או כשהייתי ישנה אצלכם בקביעות כשהייתי קטנה יותר אבל אי אפשר לשכוח את החיוך היפה שלך עם הגומות העמוקות האלה שתמיד האירו את המקום בו היית.
"כמה רחוק כמה קרוב" פשוטו כמשמעו.
אני מקווה שאתה שומע את הדברים שאני אומרת לך בלב כי בדף לא כל כך יוצא לי אבל מגיע לך שאני ארשום גם פה.
אני אוהבת אותך כל כך, תזכור את זה תמיד!
אתה חשוב לי מאוד, ואני מצטערת שלא הייתי פה יותר כי פיספסתי אותך, פיספסתי את הבן אדם הכי טהור שקיים.
אוהבת אותך ומקווה שסבתא שומרת עלייך ושטוב לך למעלה כי זו הנחמה היחידה אוהבת המון שוב.
מורן פרי בת דודה שלך
גאה!
שהיית והנך משפחה
שלי

נ.ב
מבחינתי אתה לא מת!

אתה תמיד תהיה בליבי!

איילת שחר - בת דוד


עומרי, אשר, אירית, ענבר ולוטם,

את הברכות הכי טובות אפשר להגיד שאני יודעת לכתוב.
את חוש ההומור שלי ברגעים קשים קיבלתי בגנים.
את התחושה כשמישהו צריך חיבוק אני מודה שקיבלתי,
אך את היכולת לנחם, היכולת לדבר ברגעים שכאלו אין לי.
יש בי חרטה עמוקה. תחושת הפיספוס שלא עוזבת אותי, אני מוצאת את עצמי מדמיינת אותנו יוצאים לבירה, עושים סיבוב בחצר של הבית, בגן של איזה אירוע...
כמה שטעיתי שהייתי שאננית לגבי הקשר המשפחתי, שלא ידעתי לדרוש אותך כבן דוד מן השורה.
אני אוהבת אתכם מאוד משפחת שחר היקרה. יש משפט שאומר "סוד האושר הוא לראות את כול נפלאות העולם, אך לעולם לא לשכוח את שתי טיפות השמן שבכפית",
שתי הטיפות מסמלות משפחה, תא קטן, אנשים שבאמת קרובים, לכם יקירי יש הרבה יותר משתי טיפות שמן, יש לכם אוקינוס של טיפות, אנשים כל כך אוהבים אתכם.
אתם סמל לתא משפחתי מושלם, אנא תשמחו עליו גם עכשיו למען כולנו.
אתם סמל לאנשים טובים שיש להם משפחה ענקית שאוהבת אותם.
אתם סמל לאושר בפני עצמו.

בכול זאת, עמרי היה ותמיד ישאר זיכרון של אמת, של אהבה, עמרי שישאר איתנו כל הזמן.

את כול מילותי אני השארתי בפנים עד כה, שמרתי אותם ללילות שהייתי חוזרת מכאן, זה שבוע ששינה כל כך הרבה בתפיסה של החיים.

עמרי, אני אוהבת אותך מאוד!
תשמור עלינו שם, מלאך.

איילת שחר.
משפחת נבון - חברים קרובים.


בס"ד
03.07.12

עומריקי החמוד והיקר!

הוריך היקרים קלטו אותי ואת אשתי בשנת

1997 כאשר הגענו לאילת ומאז לא נפרדו

דרכינו. הכרנו אותך כילד חמוד, חכם, מתוקי

עומריקי שלנו. (קשה לי מאוד לכתוב לך ועליך

אני דומע ובוכה.) אתה כמו ילד שלנו

לוינו אותך בגיל ילד, נער, בגרות

ואפילו בצבא. בילינו יחד איתך במלונות,

נופשים, ימי כייף, איתך ועם חברותיך.

שיחקנו השתוללנו, צחקנו ובילינו.

קשה לנו מאוד חמודי לכל המשפחה. אנחנו

והוריך חברים בנפש ובנשמה. (אני לא

מאמין אני עדיין דומע ובוכה).
עומרי היית ילד מוכשר, רן תמיד רצה
להיות כמוך, לחקות אותך, היית פשוט
ילד לתפארת מדהים ומיוחד.
הוריך ואחיותך מאוד חשובים לנו. אני
בטוח שנשמור עליהם ונלווה אותם
כי פשוט נוצר בור שקשה מאוד למלא.

עומריקי בייביי שלנו נזכור אותך לעד.

נלווה את משפחתך באירועים, באזכרות

ובכל מה שיידרש.

להתראות ילדינו, מפקד יקר, רב חובל

בחור חמד: לא אשכח את היום המר
והארור בו קיבלתי את ההודעה.
נזכור תמיד


משפחת נבון

אחיעם, שרונה, רן ונטע

ורועי


ת.נ.צ.ב.ה.
זוהר שחר - בת דוד


"בכל אדם יש סדקים שדרכם נכנס האור..." בך היה הרבה סדקים או הרבה אור איני יודעת. אך אני יודעת שהספיק לי ליראות אותך פעם באירוע, פעם באף פעם כדי לקלוט רק חלק מהאור שבך. בעולם היום המוות הוא חלק מהחיים מובן מאליו אתה שומע בחדשות על מישהו שנהרג מצטער בלבך אך ממשיך בחייך וכעט איני יכולה להמשיך בחיי זה מכה בך כל פעם מחדש. אף פעם לא אשכח אותך בן דוד יקר שלי. 10/05 תאריך יום ההולדת שלך, שלנו. לא יאמן מה שכ"כ קירב בינינו חלק מהדמות שלך שיקפה אותי מזלי שור, מסוג האנשים שיש להם מטרה והם יעשו הכל כדי לכבוש אותה כעת אני יודעת בוודאות שאתה מסוג האנשים האלו. כ"כ צעיר ועשית כ"כ הרבה. אני רוצה לומר לך תודה, תודה על מי שאתה, על מי ששמשת עבורי, על מה שתרמת מחייך בשביל המדינה. עייני נשואות לשמיים בתקווה שאם יש אלוקים הוא יישמור עליך לפחות שם. אתה מדהים. ואני זכיתי.

תישאר בליבי חקוק לעד -זהר- שחר

משפחת גמליאל - משפחה.


עומרי אתה היית בן-אדם מדהים, מצחיק, עם
המון המון שמחת חיים.
אתה הייתה נדיב, תמיד מוכן לעזור, אוהב את המשפחה.
אתה היית אמיץ, גיבור.
אתה היית בן-אדם זהב שכולם אוהבים
בחגיגות ובחגים המשפחתיים אתה מאוד הצחקת והיית מלא
שמחת חיים.
אנחנו מאוד מתגעגעות, ואתה חסר לנו מאוד מאוד
ומאוד עצוב לנו וקשה לנו בלעדיך.




מתגעגעות ואוהבים מאוד משפחת גמליאל האוהבת
המון המון המון: יניב, הילה, לירז, רעות ונועה.

יוני נכט - מפקד וחבר.


08.07.12

עמרי
קשה יהיה לי להסביר את התחושה שחשתי בפעם הראשונה שדרכינו הצטלבו, היה לי הכבוד והעונג לראות אותך גדל וצומח מסגן, למפקד ספינה ומס"ר ובדרך הופך כל דבר בו אתה נוגע לזהב. הותרת שביל רצוף זהב, הערכה ואהבה בכל לב, בין אם לוחמים שעברו תחתיך, מפקדים ישירים ומעליהם לא ידעו דַי בדוברם עליך, מהללים משבחים ובעיקר מתפעלים. מתפעלים מהדרך האלגנטית והמיוחדת בה התנהלת וניהלת – בקסם אישי וחיוך מקיר לקיר מבצע את המשימות המורכבות והמאתגרות ביותר שיש לתפקידים הייחודים שאיישת להציע.
כמפקד, הענקת לי את הזכות ללמוד ממך, ועל כך לא אוכל להודות מספיק, ידעת לשלב "אוירת עמרי" בכל דבר – לוחם משכמו ומעלה, עושה הכל וגורם לכל להראות כמעט "קל".
אתה תחסר לי כל כך, החום והאנרגיה הבלתי נגמרת, תחסר לכולם.
בזכרוני תשאר תמיד מפקד שלדג 844, זה שחוזר מהים גם אחרי בט"ש אינסופי עם חיוך ורק מבקש לקבל עוד משימות, לאתגר את לוחמיו ולעזור לחבריו.
היית ועוֹדך אחד, יחיד ומיוחד.
אוהב ומעריך לעולם
יוני נכט.


גל אלבז - חבר ילדות.


עמרי
אני פה יושב איתך שבוע וחצי עבר ורואה מה שנשאר רק זרים נבולים שבוכים על האדמה שלך.
אי אפשר להסביר במילים מה היית בשבילי, מה היית בשביל כולנו, רק נתת הכי חשוב לך זה היה לתת ושאתה נותן זה מכל הלב באהבה, בתמימות משקיע את כל כולך, בין אם זה לארגן טיול לכל הח'ברה ולדאוג להכל מא' ועד ת' לכל פרט ופרט ובין אם זה לתת כתף וחיבוק שקשה. אני זוכר שאבא שלי נפטר אתה הגעת ונתת חיבוק כזה חזק ועוטף כמו שרק לך היה ואמרת לי שהכל בסדר נמשיך את החיים ושיש לי עוד משפחה וחברים, ומה עכשיו?? חסר לי חבר חסר לי אח כבר שבוע וחצי עבר ועדיין אי אפשר לעכל אי אפשר להבין אבל החור בלב מה שבטוח רק הולך וגדל.
כואבת לי המחשבה שהחיוך כן החיוך הענק הזה שכולם לא מפסיקים לדבר עליו ישאר לי רק בזיכרון, אבל את התחושה החמה שממלאת את הלב בכל פעם שהייתי רואה אותו כבר אני לא אחווה, במקום זה בכל פעם שאני אראה תמונה או תעלה לי בזיכרון עם החיוך הזה שלך תהיה לי תחושת ההחמצה הזאת שאני חש מאז שהלכת הצביטה הזאת בלב שאת ההרגשה הזאת שהיית נותן עם החיוך שלך בכל פעם שרואים אותך כבר לא נחווה. אני מקווה שמעכשיו תדריך ותשמור עלינו מלמעלה לדרך הנכונה, שנלך במורשת שלך ותראה לנו את הדרך להגיע למרות הכל לשמחת החיים הזאת שהיתה לך לחיוך לאושר ולאהבת החיים.
כואב ומתגעגע מאד חבריך אחיך
אלבז

שיר געש - חברה טובה.


11.07.12

♥ הנסיך הקטן ♥

לפעמים שהולכת לבדי שם... ברחובות הבודדים של הלב ♥
לפעמים מתמלאת ברוח כזאת, שלא מגרשת לי את הכאב.
לפעמים שקשה לשחרר, ולא נתפס שצריך לוותר...
לפעמים שהצבעים נראים לי באפור, והרגש כבר לא מתעורר.
לפעמים הגשם לא מפסיק לדפוק, חזק על הדפנות הרגישות של הלב... ♥
מחפשת את הנסיך, שאבד לי באמצע הדרך, בלי לשים לב.
מאבדת לרגע את התמימות,
וצועקת להרגיש לעוד רגע אחד קטן את השלמות.
הפנסים לא מאירים לי,
הקווים כבר לא מראים לי,
החץ לא מצביע על שום כיוון...
והלבן כבר נראה לי יותר שחום.
ופתאום היד נוגעת, ואז עובר בי הרעד,
וכל הגוף מצטמרר, והלב ממשיך ולא נותן לשחרר..
כל כך רציתי אחרת.. בבקשה אל תעלם,
מחזיקה בקווים שמטשטשים לי אותך..
והזכרונות נדחקו שם עמוק באיזו מגרה.
מתחדדת לי התחושה, אני יודעת שאתה שם איפשהו נמצא.
כוכב אחד לא מפסיק לנצנץ..
וזה לא מרפה רק לוחץ ולוחץ,
מתמכרת להרגשת הביטחון שלרגע חלפה עם הרוח,
יודעת שזה אתה שם שמסמן לי, זה כל כך בטוח
לוקחת נשימה אחת גדולה, וזה חודר ומרגיש כל כך עמוק,
יש שם משהו שלרגע קוטע את הצחוק
וזה מרגיש שאתה שם, למרות שאני יודעת שאולי אתה לא
וזה מרגיש שאתה שומע, גם כשאתה לא באמת פה.
פתאום משהו צוחק, וזה נשמע לרגע אתה...
האם באמת יש איזו דרך לרק עוד חיבוק קטן ממך...?
ולמרות שרציתי אחרת,
למרות שחשבתי שיש עוד סיכוי
ולמרות שמרגיש שלרגע הרגש בוגד...
משתדלת לא לגעת בפינה שסוערת,
זוכרת שבעבר קראת לי "לוחמת",
אני רואה לך בעיניים, וזה מרגיש לי נכון,
יודעת מה היית אומר, וכמה היית משרה בי ביטחון
נגד כל הסיכויים מתנחמת, מתחזקת שאני בוחרת בדרך שלך,
מאותתים לי השמים שאכן בחרתי נכונה..
רק רוצה עוד קצת לאמץ את המבט,
כל פעם שהוא עולה לי, ושוב הלב נצבט ♥
החיוך שחרוט במיתרים העדינים של הלב,
ממלא את הנפש ברגש השזור שמחה וכאב
הולכת לאט, משוטטת בעולם,
לא יודעת איך, לא יודעת לאן...
מזמזמת לעצמי מנגינה ישנה, ששרת לי פעם מאיזה פיזמון,
אתה תמיד איתי, עד יומי האחרון.


שלך תמיד,
ואוהבת אותך כל כך הרבה...

-♥-

שיר געש
ערן מאורי - חבר ילדות.


שיר לעמרי

כך, פתאום והלכת... בדרך שלך בנתינה עד אין קץ.

הראית לנו משמעות, בחייך... עם חיוך כה גדול ומבט מנצנץ.


לחיות, כדאי כשיש מישהו... שבשבילו אתה נושם

אתה חיית בשבילנו, מעתה זכרך לא ייעלם...

חיים בזכותך, נחייה למענך... נקדש את החיים בשמחת עולמים...

עם חיוך כה רחב, כשהלב מאוהב עמרי יקר שלי

אתה לעד בליבי...

עכשיו, כולם אצלך... אתה פה חסר..

הדמעות שוב זולגות, אתה וודאי מאחר...

יודעים שיותר לא תשוב, זה בסדר..

הבטחנו לך זכרך יישמר...

חיים בזכותך, נחייה למענך... נקדש את החיים בשמחת עולמים

עם חיוך כה רחב, כשהלב מאוהב

עמרי יקר שלי, אתה לעד בליבי...

(מאורי)

מיכל עמית - מש"קית חינוך.


24.09.12

לאשר ואירית שחר שלום,

שמי מיכל עמית, בת 21 מחיפה. הייתי מש"קית חינוך של סיירת בזק בבסיס חיל הים באשדוד בין השנים 2009-2011. בישרו לי על מותו של עמרי בזמן שעבדתי במחנה קיץ בארצות הברית, ולכן לא יכולתי להביע את השתתפותי בצערכם לפני כן.
אני עדיין לא מסוגלת לעכל את גודל הבשורה. היה לי חשוב לכתוב לכם, מפני שעמרי לא היה סתם עוד קצין שעבדתי איתו. היה בו משהו אחר, מן קסם שופע שלא היה לכל אחד. היתה בו נוכחות גדולה, לב רחב ונדיב, חום אנושי ואור שקרן מעיניו. אני מייחלת לכל זיכרון שהיה לי ממנו שיצוף למעלה; אני מנסה להיזכר בשיחה שהייתה לי איתו, או בחיבוק, ואיכשהו אני כושלת. הבזקי זיכרון עולים למול עיניי, אך הם מעומעמים ומטושטשים. אני כל כך כועסת על כך, כי כל זיכרון הוא חצי נחמה. ועם זאת, אני זוכרת היטב את התחושה שהוא נתן לסביבה שלו. תחושה של בית, של ביטחון. אני זוכרת עמרי שמחבק, שמחייך עמרי שאהוב על ידי חייליו. "מפקד גבר", הם היו אומרים. אני זוכרת שרדפתי אחריו ברחבי הפלגה אחרי דוחות חינוך, וכל "מרדף" היה רווי בהלצות למיניהן. היה בו הקסם של נער שובב עם שמחת חיים בלתי נדלית.
אחרי שירותי באשדוד עברתי לקרייה, וזכורה לי פגישה אחת מקרית איתו. הוא היה מתוק ובדרן כמו תמיד. כבר אז ייעדו לו להיות המס"ר הבא של בזק, ואני חשתי קנאה במש"קית חינוך העתידית שתזכה לעבוד איתו.
אני יכולה עוד לשמוע אותו, מדי פעם, אומר לי לחיות את החיים במלואם, ליהנות מהם. לזרום עם החיים להשתחרר מפחדים. אומנם לא היינו חברים קרובים, אך בכל זאת אני סמוכה ובטוחה שאלו הדברים שהוא היה אומר לי, כי זה מה שהוא הקרין.

הרגשתי חובה לכתוב לכם, אולי מתוך האמונה שהוא קורא את המילים הללו יחד אתכם, ויודע עד כמה הערכתי אותו.
אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי להכיר את בנכם, וכואבת איתכם עליו.

מיכל עמית.
עדה מאורי - אמא של ערן.


עמרי,
דרכך הכרתי את כל חבורת "הסניחים" שהתייתמה בלכתך באמצע התמוז
דרכך הכרתי את החבורה הנפלאה שמתקשה להיפרד, כי אתה היית להם סמל
ודוגמה
דוגמה לחבר יחיד ומיוחד חבר אמת, חבר שרק נותן ומסמן את הדרך
בעשייה למען המדינה, בהקרבה, באומץ, בנחישות ובהתמדה
אך תמיד באהבה עד אין קץ, בשלמות מתוך אמונה
בחברות מיוחדת במינה ובאהבה עזה לחבורה הנפלאה.
את הסיפורים האמיתיים שומעים אחרי שנפרדים
התמונות הרבות, החיבוקים ושפע החיוכים
מלמדים על אישיותך המיוחדת שהקרינה לכל עבר
והאירה את הדרך לכל החבורה.
מתקשים לחזור אל השגרה, להמשיך ללמוד למבחן חסר טעם
לדאוג לעבודה, לימודים, לעוד יום של שגרה
אך מחויבים להביט קדימה אל החיים.
ולכבודך, עמרי, להמשיך בדרך אותה סימנת לנו,
דרך החיים והנתינה, דרך השמחה והאהבה.
עצוב למות באמצע התמוז
דגלי הקיץ נישאים אל על
אוהבים ומתגעגעים.
עדה, אמא של ערן, שמתבוננת בחבורת ה"סניחים" שהיית חלק ממנה
ואוצרת את כל הטוב והיפה והשמח שהיה בך
לסמן מחדש את הדרך אחרי לכתך.

תמוז תשע"ב יולי 2012

אמצע התמוז נעמי שמר

עצוב למות באמצע התמוז.
דגלי הקיץ נישאים אל על
בראש התורן תור הומה ולא יחדל,
ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל.

עצוב למות באמצע התמוז.
דווקא כשהאפרסקים בשפע
וכל הפרי דווקא צוחק בסל,
ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל.

עצוב למות באמצע התמוז,
אבל באמצע התמוז אמות
אל בוסתני הפרי שהתייתמו.
הידד אחר הידד נפל ייפול
ועל קיצך – ועל קצירך – ועל הכל.



נעמי שמר נפטרה בז' בתמוז – עמרי שחר נפטר בז' בתמוז
וכמה עצוב למות באמצע החיים דווקא כשהאפרסקים בשפע.
כאילו עבורך כתבה נעמי שמר את השיר
ושניכם אוהבי הארץ הטובה הזו
חדורי אמונה, אהבת האדם, העם והמדינה
נופלים ומשאירים אותנו המומים וכואבים.
נעמי שמר השאירה לכולנו מאגר שירים קסום לעצב ולשמחה,
עמרי השאיר לכולנו שפע של חיוכים וצילומים מרהיבים
שפע של מעשים אנושיים, חברים אוהבים, הצלחות והישגים
השאיר אחריו סיפורי תהילה וגאווה, סיפורי רעות ואחווה.

החברים לקורס החובלים - הספד בלוויה.


עמרי

אתה בטח תכף תגיע, שוב פעם באיחור אופנתי ותשאל למה חיכינו
לך.

אחרי שהלכת לנו לאיבוד בבאר שבע באמצע המדבר, חשבנו שלמדת
לקח ולא נצטרך לשרוף יום שלם בווגאס על חיפושים, בזמן שאתה
עושה שופינג.
עם כמה שקשה לנו הרגע, אנחנו רוצים להגיד לך תודה, תודה על זה
שהיית המצטיין של החבורה. תודה על זה שהיית המקצוען בחבורה,
זה שלא הוריד את החיוך מהפנים לעולם, זה שלימד אותנו מה זה
ערך החברות, הכבוד, המשפחה והצניעות.

היית לנו סמן ימני בכל הקשור במקצועיות וערכיות. עליך הסתכלנו
כדי ללמוד ולהצליח. במהלך הקורס הראית לנו מקצוענות מהי
ולימדת אותנו איך ניתן לעמוד בעומס ובקושי עם חיוך ואווירה טובה.

לצערנו האווירה הטובה הזאת נשברת היום ואנחנו מאבדים אח יקר,
חבר מכל הלב וקצין מבטיח שצפינו לו גדולות.

החבורה הקטנה שלנו נפרדת ממך היום. היא לעולם לא תהיה כמו
שהייתה. לצערנו לא נזכה להיות מפקדי סיירות ביחד כמו שכל כך
רצינו.

משפחת שחר, תמיד תהיו משפחה בשבילנו ועומרי שאתם גאים בו
כל כך הוא חלק מאיתנו אתם צריכים להיות גאים מאוד בבנכם, אנחנו
אוהבים אותכם ומשתתפים בצערכם העמוק.

ספירוש, תמיד הערכנו ואהבנו אותך ואת הקשר שלכם. אנחנו נשאר
כאן לצידך. תמשיכי להיות חזקה כמו שעמרי היה רוצה.

עמרי, במעמד הזה אנחנו מבטיחים לך לשמור על האווירה הטובה
שניסית תמיד להחדיר בנו. אנחנו אוהבים אותך מאוד. אתה תחסר
לנו מאוד. ואנחנו מבטיחים תמיד להישאר עם חיוך על הפנים כמו
שרק אתה היית מצפה מאיתנו!

החברים מהילדות והנערות - הספד בלוויה.


יוגב – עמרי, אח יקר שלנו.
אי אפשר לתאר את הכאב, אנחנו מסרבים לעכל ומקווים להתעורר מהסיוט. אולי אתה שוב רק מאחר, ואז ייכנס החיוך הענק שלך לחדר ויאיר אותו.
כי מהבוקר הכל נראה שחור.
היית ותשאר הגאווה של החבר'ה, מושא להערצה, כל כך טהור ואמיתי. לב רחב תמיד עוזר ותמיד שם. בשבילנו ובשביל כל אחד.

אופיר – תמיד נדהמנו איך ברגע שאתה שם את המדים אתה רציני, אחראי מפקד נערץ ודגול וכשהיית מוריד אותם השתחרר הילד שבך, היית מצחיק אותנו. רוקד ריקודים מוזרים במסיבות שמחת חיים ללא גבולות.
אתה בטוח שאתה לא בא?
שמישהו ידליק את האור.
כשהיינו צוחקים עלייך שאתה עדיין בצבא היה מספיק להסתכל שנייה על העיניים שלך ולראות שאתה נמצא איפה שאתה רוצה וידענו שאתה גם הכי טוב.

אבי – אירית, אשר, לוטם וענבר אבד לכם בן ואח אבל אנחנו מצטרפים אליכם, נחבק ונתמוך ונמלא כל חור שייחסר.
כל חג או יום הולדת כל אירוע ומפגש. תמיד תיהיה איתנו בשביל האח, החבר, הבן, המפקד ועכשיו המלאך תמשיך לשמור עלינו עמרי
אוהבים ומתגעגעים כל כך.
החברים
אלוף רם רוטברג
מפקד חיל הים


06.2012

אל: משפחת שחר

בשמי ובשם חיל הים

קבלו את השתתפותנו בצערכם

עם מות סרן עמרי שחר ז"ל.

מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

גאים, אוהבים, בוכים

ואיתכם לעולמים


רם רוטברג, אלוף
מפקד חיל הים

מלכי אשכנזי - אמא של ספיר.


משפחת שחר היקרה
ספיר, ביתנו יקירתנו.

בראשית דברי ברצוני לקרוא מספר משפטים ממייל שקיבלנו השבוע, מקרוב משפחה שנמצא כרגע בחו"ל והכיר את עמרי.

"אהוביי!
איזה צער, כמה חבל, שאין לי מילים
כשאמא שלי הודיעה לי, הייתי המום
מהקלות והפתאומיות שבתאונה כזאת.

צר לי עליכם אהוביי
אני יודע עד כמה אתם מקרבים אנשים לליבכם
וכמה אתם אמא ואבא לכל מי שנכנס לביתכם

אלו החיים אהוביי,
הם מושכים איתנו במאבק בשגרה, זמן רב
ואז ברגע אחד, הם זורקים אותנו באלימות
למשהו קשה ומוחשי וכואב
אבל צריך לזכור שגם ההיפך נכון.
גם אושר מדהים מפתיע וממלא אותנו, באותה פתאומיות.
כל מה שנותר לנו לעשות
זה לנשום, לקבל ולהמשיך,
להיות חזקים, אבל לאפשר חולשה
לאפשר חוסר אונים
ולקבל את חוסר ההבנה המוחלט
כשדיברתי עם בועז (אבא של ספיר)
והרגשתי את הצער שבו
הרגשתי הדהוד חזק של הצער בתוכי
כשמדובר בצער כזה
אין לי מילות חוכמה או נחמה
כי הכאב מוחשי ומורגש וצובע הכל
ואז נושמים וממשיכים ומחכים
הצער הוא זמני
אין לדעת כמה זמן הוא ישכון בתוך הלב של כל אחד מכם
התמיכה חשובה כמו שכתבת לי
תבכו ותחבקו ותחכו
אני אוהב אתכם מאוד וחושב עליכם הרבה
תמסרי שוב את אהבתי לספיר ולאימריקוש הקטנה"
מצאתי לנכון לקרוא מכתב זה
כי זו תמצית התחושה של כולנו

עמרי נכנס לביתנו, לפני יותר משלוש שנים
כבר מהפעם הראשונה, זוֹ הייתה התמזגות טבעית
כי עמרי הוא כזה, הוא של כולם
זוֹ הייתה המהות של עמרי
תמיד לחייך, לנשק לחבק, לצחוק, לבלות, להנות, לעשות
להיות בכל מקום.
במבט לאחור זה לא נראה לנו כמוֹ 3 שנים
זה נראה יותר כמוֹ 3 שניות
כי זו היתה תקופה מושלמת וטובה
וככה מסתבר נראים החיים.... הם קצרים בכל מקרה.
אירית ואשר יקירנו.
אין סתם פלא בחיים
הצלחתם לגדל בן לתפארת בכל מובן אפשרי
עמרי בחור מוצלח בשל עבודת צוות מושלמת
גם בועז ואני הרגשנו שהוא חלק מאיתנו
לא רק בן בית, אלא ממש בן יקר
כי הרי הדבר הכי יקר לנו, היה שלו בשנים האחרונות.
בואו ננסה לשמר את הבן היקר הזה
בכל אחד מאיתנו.
ברור לנו שאחרי ההכרות הצמודה של השבוע האחרון
הפכנו למשפחה אחת מאוחדת
אנחנו איתכם ועם כל בני המשפחה והחברים המדהימים של עמרי.
ולכן ספירקי נשמתנו,
בכל פעם אנחנו נפעמים יותר
מתעצומות הנפש שיש לך
את כל כך רגישה ורכה מבפנים
אבל בשעת הצורך, את מקבלת כוחות שאין להרבה אנשים
ראינו כמה אהבה הייתה לכם בזוגיות הנפלאה שרקמתם
כמה היית בטוחה בחיכו של עמרי
איך היית מוגנת ונאהבת
וברגע אחד, המוחשיות של האהבה הזו נגמרת
אבל את מה שהיה בניכם, איש לא יוכל לקחת ממך
קבלי כח ממה שהיה עמרי וממה שעמרי היה בשבילך
אנחנו כאן כאובים
אבל עומדים איתך לצידך ולצד כל אלה שעמרי אהב ואהבו
את עמרי.
מדי פעם, אני מרגישה את החיוך האין סופי של עמרי
ואת המבט שלו, כאילו שהוא מביט בנו עכשיו
ואומר: "די, די מספיק, בואו נמשיך הלאה".


מלכי
אמא של ספיר
מכתב שהושאר אצל עמרי.


אמצע הדרך...

נכון אין הרבה מה להגיד, אבל ככה זה תמיד
במצבים כאלה.
אתה חבר של אחי שנים רבות,
ויצא לנו להפגש לא מעט פעמים
תמיד חיוך פרוס על פניך אפילו שאני רק
אח של חבר שלך...
אני מקווה שהספקת, אני מקווה שאתה שלם,
אני מקווה שאתה מחייך עדין...
תודה על העזרה בצבא ותודה על ההכרות
הקצרה שהיתה לנו אבל משמעותית

בהצלחה שם למעלה...
אני בטוח שגם שם תיהיה שפיץ ומוצלח!


ביי.
איילת שחר - בת דוד.


ענבר היקרה:

אני בעבודה לא ממש מתפקדת...
חושבת על כל הרגעים האלו שהיינו קטנים והיינו ישנים יחד.
אותך אני מכירה גם אם לא תמיד היינו בקשר. אני מכירה
את הדברים החשובים בך, את הצחוק והשמחת חיים.
את המשפחתיות וההתמדה ללכת בדרך הישר.
יש לך מחר יום הולדת, את לא תחגגי, אבל את תחיי מעכשיו, מהיום
בשביל שניים, ההתחלה של כל שנה מחייך תהיי שזורה במוות
של עומרי.
אני אוהבת אותך המון, מאחלת לך שאחרי שכל האורות יכבו
תצליחי לעצום עיינים. תצליחי לראות אור ושמחה ושקט ושלווה.
אני כאן לכול דבר שאת צריכה.
אוהבת תמיד,
איילת שחר.

רונית תייר - משפחה.


בס"ד

דברים לסיום השבעה של קצין צה"ל סרן עמרי שחר
"עצוב למות באמצע התמוז
דגלי הקיץ נישאים אל על,
על ראש התורן תור הומה ולא יחדל
כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל...."
עמרי היקר,הנה הסתיימו להם ,שבעת ימי האבלות והכאב וההכרה,מתחילים לחלחל לנשמה,מכים בגוף ללא רחם ואין מנחם ואין לאן לברוח,אין מנוחה ואין הקלה והכל נראה
כחור שחור ומאיים,להטביע את כולנו בכאב הנורא.
"שלושה שמות נקראים לו לאדם :
אחד, שקוראים לו אביו ואימו, אחד ,שקוראים לו בני האדם ואחד מה ,שקונה הוא לעצמו ועל כך נאמר "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו",כשהאדם נולד אנו לא יודעים מה יצא ממנו,
אולם הוא עוזב את העולם עם השם שקנה לעצמו לאורך החיים.
עמרי במהלך השבעה ראינו ,שמענו והרגשנו מה השארת אצל האנשים ,שפגשת במהלך חייך,
מדהים לראות איך בחור בן 25 ,השאיר אחריו מורשת כזו של ערכים,כבוד,אהבה לזולת ונתינה אין סופית.
היית נכד גאה ואוהב לשמואל ואסתר,בן אהוב לאשר ואירית ואח נערץ לאחיותך ענבר ולוטם,
המסלול בחיל הים היה מוכתב מראש ,עם סבא בחיל הים ואב ואם ,שהכירו בבסיס חיל הים באשדוד ,הדרך היתה בטוחה במקום האהוב הים.
ואכן מרגע גיוסך היית במסלול המראה סיימת קורס חובלים ,וסיימת כמפקד סיירת דבורות ,
את החיים בלעת בביסים גדולים ,כאילו ידעת ,שהחיים קצרים,אהבת בגדול,טיילת בחו"ל,
בצעת תפקידים נבחרים בחייל,ולבסוף עזבת אותנו המומים ,כואבים ולא מוכנים.
הוריך גידלו אותך כנסיך. בהיותך הבן הבכור זכית לשעות אמא יותר ממה שזוכה אדם ממוצע במהלך כל שנות חייו,זכית לאב שליווה אותך במהלך חייך ובעיקר בשנותך כחייל וכקצין בחיל הים,יחדיו עמדתם על אותם במות וקיבלתם אותם אותות הצטיינות,שהשיא היה לפני מספר חודשים בהם עמדתם שניכם מול מח"י וקיבלתם אות הצטיינות .
היית דוגמא ומופת לאחיותך האהובות והאוהבות ענבר ולוטם,בימים האחרונים אנו נדהמים ,
מהקשר שלך ושל לוטם הממשיך גם בימים אלו.
עמרי,משפחתנו קבלה מכה אנושה ותתקשה לקום,ניצבים בפנינו עוד התמודדויות רבות,אבל אנחנו המשפחה ,נשאר מאוחדים נחזק זה את זה ואלוהים ישלח לנו נחמה.
"כשתמות משהו ממך בי,משהו ממך בי ימות איתך .כי כולנו ,כן כולנו,כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו".

באהבה רונית.
יריב מלאכי - משפחה.


30.6.12

עמרי גבר שבגברים, בחרתי לכתוב לך כמה מילים, מילים של פרידה מהכאן ועכשיו, כי אולי במקום אליו נלקחת מגלים, למה קרא אותך אלוהים אליו. גבר שבגברים כבר אמרתי, את אומץ לבך ונחישותך הערצתי, כי בחור כמותך קורץ מחומר מיוחד, שאינו בנמצא אצל כל אחד, ולא לוקחים בהינף של יד. אבל מי חלם שההוא שם למעלה, יתן יתחרט ויקח אותך באישון הלילה, כי הוא לא הסכים לוותר על המלאך , ששלח אלינו לפני חצי יובל ונמלך. הוא דאג שלא תסבול ושאליו תחזור באור כחול. אזכור אותך תמיד, אזכור ולא אשכח. רק משפט אחד בפי, תהייה לנצח מבורך.

יריב
מור סמדג'ה - חבר לצבא.


27.6.12

אחרי הלוויה קשה שכזאת...
אימתתי את באמת מה שהייתי בטוח בו.
המון אנשים שבטוחים בדיוק כמוני ולא משנה כמה אגיד את זה.
המפקד האמיתי שעשה את המהפך האמיתי הזה בקרב החיילים שלו מהרגע הראשון שהוא עבר מחייך על הרציפים ב916.
אם תשאלו אותי מה התמונה הראשונה שאני רואה שאומרים לי עומרי אני רואה תמונה שלו עומד עם ראש מורם ומסתלבט על העולם כי העולם היה קטן עליו הוא היה גדול מהחיים.
הוא הבין באמת מה המשמעות של להיות מפקד אמיתי לא להשתמש בכוח שלו כדי להרוס אלא כדי לבנות.
הוביל דור חדש ושלם של מפקדי ספינות מוערצים.
אני בטוח שיש הרבה מה ללמוד ממך עומרי.
עכשיו שיש לך יותר כוח על מה שמתרחש
תשמור על המשפחה שלך יש לך משפחה מדהימה.
אוהב מלא ואזכור אותך תמיד,
מור סמדג'ה

6.9.12


כל פעם אני חושב שנגמר הסיוט הקודם ושלא יחזור.
היום יום כואב נפרדתי מחבר קרוב שליווה אותי והגן עלי
וצחק איתי וחיי איתי במקום הכי מסוכן שיש ברגעים הכי מפחידים. קשה ובלתי נתפס!!!!!!! בן אדם גדול ומפקד מוכשר.
עומרי שחר יהי זכרך ברוך !
כואב ובלתי נתפס

מור סמדג'ה
נתנאל חלפון - חבר לצבא


16.9.12

עמרי היקר! מאז שאני מכיר אותך, בכל פעם שהייתי נזכר בך היה עולה לי חיוך על הפנים. בכל פעם שהייתי נזכר באופטימיות האינסופית שלך, בחיוך מלא שמחת החיים שלך.
לצערי, כעת החיוך התחלף בדמעות כואבות על לכתך בטרם עת. אני לא מעכל עדיין שהשנה לא אוכל להתקשר אליך לאחל לך שנה טובה ולשמוע את הקול המעודד שלך, שתמיד העלה לי חיוך על הפנים.

תשמור עלינו מלמעלה אח יקר.
אוהב ואזכור אותך עד יומי האחרון.

נתנאל חלפון
שמחה מרקס - משפחה.


עמרי שחר

זרח השמש
בטרם עת כבה
הועם אורו שחרו פניו
הביט הנער להוד המראה
סור משם צווח הפקח

ישב העלם
צפה בהוד האור
בציקלונו לא נשאר דבר
את גבו השעין
על סלע מחודד צורים


את ראשו השעין
בין ברכיו השעין
כאב חד נעור
ציקלונו ריק מכוח ומים
רק מוחו קודח


הלוך ושוב כמפוח
כל חייו ריצדו לפניו
מאז היוולדו
האירו רגעיו, שעותיו
באין כוח, זחל


זרח השמש וכבה
שחרו פניו פחמו גחליו
להט הפחם לא תם ולא נדם
הוא ישוב בחזרה
ימלא יעדיו אשר טבע
בגילגולו הבא
בזה יש המון תקווה
ובה נאחזים באהבה
בתפילה זכה
שנשמתו תעלה מעלה מעלה.


כתבה: שמחה מרכס
29.07.12

ללוטם
שתדעי שאנחנו תמיד פה בשבילך
"תמיד נתמוך בך בכל רגע ובכל מצב נתון גם אם קשה ועצוב תמיד תזכרי שאנחנו פה לצידך.
אנחנו משתתפות בצערך ובצער משפחתך ומקוות שלמרות המקרה הקשה תחזרי לחיי השיגרה.
שתשמחי לשמוח ולהנות ולהיות ילדה מדהימה כמו שאת.
"לכל סוף יש התחלה חדשה" ותמיד אפשר לפתוח דף חדש..
ולמרות שהכל נראה הרוס ורע תמיד אפשר לתקן אך לא לשכוח"
אוהבות הכי בעולם
גל
תמר
שי
רום
שרון
מאי
זהבית ורותם סהר.


ללוטם חמודה.

את כל כך מיוחדת וחכמה,

והרשמת מאוד את הכתבת של העיתון

עד כדי כך שהוחלט לפרסם את הכתבה

שהסיפור המרכזי שלך יופיע בשער

של העיתון.

לוטם, אני מקווה שבדרך זו עזרתי

לך להנציח ולו במעט את עמרי.

שלא תדעו עוד צער


מחבקות

זהבית ורֹתם

סהר.
MOTE MOUNT
NAN CLARKS LANE
LONDON NW7 4HH
020 8959 5311


4 July 2012

Dear Asher

I was so shocked by the enormity
of the tragic death of your son OMRI,
that I delayed writing to you.

There is no meaning or sense or any logic
to comfort you, your wife Irit and daughters.
All I can offer is our sincere condolences
from Miriam, David + Sara, Rachel and myself
and assure you that the Borchard Famis, Log Borchard
shiping and all at Botchard lines are there to
support and be with you in these dark times.
Wishing you Long Life.

Richard
אבי שוחט - חבר ילדות.


27.06.12

"לעולם תישאר בליבנו! הגשמת את החלום שלך..אתה גאווה לכולנו..עמרי שלנו הלכת פתאום והשארנו אותנו פה להתמודד עכשיו השמיים קיבלו פרח ולנו נשאר להתגעגע. מעולם לא הכרתי אדם כמוך.. בחצי חיוך הפכת כל כעס לצחוק שלא נגמר. אני לא רוצה שתשמור עלינו מלמעלה אני רוצה שתחזור לכאן ואנחנו נשמור עליך! הלכת ולקחת איתך חלק מהלב..! נוח על משכבך בשלום"


29.06.12

"עוד מעט זה יתחיל, המוח יחזור לעבוד וכח החיים ימשוך אותנו קדימה, כשהראש יהיה עסוק הלב ישא דממה, המחשבות יהיו הגיוניות, המטרות יהיו קצרות והרצון יהיה רגעי. כשהמוח יעבוד לא נשמע את הלב. הלב הזה שרק יחפש הזדמנות לעלות, לצרוח את מה שהוא שמרגיש, ימצא את ההזדמנות להתגבר על המוח ואז זה יתחיל, יתחיל ולא ייגמר לעולם.. ילך ויתחזק וילווה כל החיים....הגעגוע."


02.07.12

לאט לאט..צעד צעד... הזכרון כבר לא מפחיד,געגועים יהפכו לחלק מהשגרה ואז עמרי, תוכל להיות עם כולם במקביל,כמו שתמיד רצית. לנצח איתך!


26.07.12

חודש..30 יום...זה הסיוט הכי ארוך שהיה לי


31.08.12

הימים כבר הפכו לחודשים, החיים איכשהו ממשיכים ואנחנו חייבים להתקדם. שום דבר לא אותו דבר, כל הרגשה שהייתה פעם קיצונית, לטוב ולרע הפכה מתונה יותר, סוג של אדישות. לא פשוט כאן מאז שהלכת, תעשה טובה תשמור עלינו ותן כוח למי שצריך. אוהב אותך


20.12.12

איפשהו בקיץ של 2001, בחופש הגדול בין ח' לט'. התקשרת אליי בצהריים עם רעיון חדש, הפעם זה היה ללכת לקנות מנוי לעונה הבאה של הפועל כפר סבא ב 20 ש"ח בבית הנוער בקפלן. שנינו ידענו הרי שאין לך שום עניין בקבוצה הזאת, אבל ההתלהבות שהפגנת הייתה כל כך חזקה שמי אני שיסרב. למרות שממש לא רציתי אחרי 10 דק' בערך מצאתי את עצמי הולך איתך בקפלן כדי לקנות את המנוי הזה. ערב לפני (ככה סיפרת לי בדרך) היה בטלויזיה טקס פרסי המוזיקה של MTV, באותה תקופה כנראה שאף אחד בגיל שלנו לא באמת ידע את זה, אבל אתה עם האהבה שלך למוזיקה ראית את כל הטקס והתחלת לספר לי מי זכה ובמה. כזה היית, כל מה שעשית עשית עד הסוף. כל הדרך סיפרת לי על הטקס, ולא הפסקת לשיר את השיר הזוכה, HUNTER של דידו. כמה התלהבת מהשיר, כל כך התלהבת שעד היום, יותר מ 11 שנים אחרי אני עדיין זוכר אותך שר אותו ושומע את הקול שלך. עוד שבוע זה יהיה חצי שנה בלעדיך. מי היה מאמין שכבר עברה חצי שנה, הרבה קרה מאז, חגגנו ימי הולדת והיו רגעים אופטימיים, אבל כל רגע כזה מלווה בעצב מסוים שנשאר כמו שובל אחרייך. כולנו כבר הבנו שאת הגלגל לא נוכל להחזיר וכל מה שנשאר זה להתגעגע,ולחשוב עליך כל יום. גרמת לאנשים לחשוב על החיים, לי אישית גרמת לנסוע הרבה יותר לאט, וזו אחת הדרכים בהן אתה שומר עלינו. אני שולח לך את השיר המדובר, הלוואי והיינו יכולים לחזור לקיץ ההוא.

שיר מוקדש - http://www.youtube.com/watch?v=Jjdle7Hm5ZQ
Dido- Hunter (יוטיוב)
אופיר בועז - חבר ילדות.


28.6.12

"עמרי..אויי עמרי..אח יקר שלי..אני ריק מכל..שום דבר לא מעניין..הספדתי אותך אתמול ואתה מטר ממני מכוסה בחול!!!אני לא כועס כבר שאתה מאחר כמו תמיד..אבל הפעם הגזמת..שמעתי מישהו אומר היום שזה אמיתי ולא תחזור..אני לא יכול לשקר לך..אני מרוסק..תן לי סימן ששמעת..אני מחכה...אני כלכך אוהב אותך..ומתגעגע..ואוהב..וריק.."


19.7.12
For these thoughts here to leave me
There's no words to describe it…
Cause, diamonds they fade
And flowers they bloom, And I'm telling you
These feelings won't go away” אח יקר..הגעגועים ואהבה שלי אלייך יישארו לנצח.. —



27.7.12
"מה שהם לא יודעים זה שאתה תמיד מאחר...כולה 30 ימים מה קרה?..?............ מחשבה של טיפש...טיפש שמאוד מתגעגע.. כי כל מה נשאר זה לחלום...שם נפגש אחי.. כל החבר'ה לא פחות אחד..אוהב אותך כל כך עמרי."


27.12.12

עמרי אחי היקר..חשבתי שידעתי מה זה געגוע אמיתי...בחיי הספקתי למשל להתגעגע למשפחה.. לאהבה..לחברים לאיזה מקום מדהים שהייתי בו.... אבל תמיד הגעגוע נגמר כשקיבלתי בחזרה את ההרגשה של לשבת בבית, אח"כ לקפוץ לחברים..לפגוש אהבה ישנה..למה אף אחד לא אמר לי שיש סוג נוסף של געגוע שהוא אין סופי. וודאי..............ואני לא רוצה לקבל שום וודאות ..אני רוצה לקבל שוב את ההרגשה שלחבק אותך, לחכות לך מחוץ לבית שנצא, ואז אתה יוצא עם חיוך עצום.. לרקוד כמו מפגרים במסיבה עם החולצה במכנסיים..לשבת כל החבר'ה ושלא יהיה כיסא חסר..להכין קובבות בחוף ים כמו ילדים בני 7 ולהיות מבסוטים מזה..לבקר אותך במרינה לקלוט איזה מפקד נערץ אתה ואז ולצחוק עליך שאתה עדיין בצבא..ואתה עדיין בצבא..כבר קרה שלא ראינו אחד את השני חצי שנה ואז היה געגוע...אז איך קוראים לזה שאני יודע שאני לא אראה אותך שוב? השלמה? הבנה של הדברים? אין מצב .. אולי זה הסוג שדברו עליו.. ......געגוע אין סופי. וודאי. ואני לא רוצה לקבל שום וודאות. אני רוצה לקבל אותך..

עד שנתראה..

שירר מוקדש http://www.youtube.com/watch?v=cg_dRAmSzvA
Una mattina - Ludovico Einaudi (יוטיוב)
אדם רן - חבר ילדות.


עומרי... נסעתי חצי עולם..
אני כבר לא סופר את הימים.. זה לא משנה כולם נגמרים אותו דבר..
במחשבות עליך.. עוד דמעה עוד חלום..השמיים עדין שותקים אין שם כלום
אני לוקח אותך איתי לכל חוף לכל גל משקר לעצמי.. זה נגמר בשבילך..
אף אחד לא אמר לי שאני אבכה כל לילה ב"טיול"
שנגמרות לי הדמעות וכואב לי בפנים אני מנסה לחייך כי אני אוהב אותך ,אתה כולך זיכרון בוהק ויפה.. אבל מצטער אחי קשה לי לחייך
אני כבר לא צוחק על איך היית.. כי היית ואתה כבר לא
ולא אני לא יודע איך להשלים עם זה"

ערן מאורי - חבר ילדות.


29.6.12

"אח שלי, שישי ראשון בחיים בלעדייך! אני מתגעגע כל כך...דיברנו רק בלילה של התאונה ואני מרגיש כאילו כבר שנתיים לא שמעתי ממך...הייתי בטוח היום בקבר שאתה תכף מעיף את כל החול והפרחים ובא לתת לי איזה הופ תגלה לי את הסוד כמו שאמרת לכולם...זה השטויות שלנו אה...אוהב אותך לעולם...שבת שלום עמרי, שמור עלינו שם..."



שלושה שבועות אחי, ואני לא שוכח את השיחה איתך...משחזר כל מילה וכל אות שאמרת לי...אני כל כך מתגעגע אלייך יעמרי אח שלי.. אתה בטוח שם למעלה שומר עלינו ורואה שלא שוכחים אותך גם כשכאילו החיים ממשיכים להם...אוהב אותך"
יוגב הרוש - חבר ילדות.


"השעה 18:37 יום שישי בצהריים ועדיין לא התקשרת לשאול מה נשמע... ניסיתי לתפוס אותך... אתה לא זמין. כבר כמה שנים שאתה מתקשר ביום שישי אפילו שהייתי בחו"ל תקופה ארוכה היית מתקשר. אח יקר איש יקר מתגעגע אליך אוהב אותך ואני אזכור אותך לעד"



21.7.12

חבר יקר,
אנחנו עוד מעט חודש בלעדיך, ואתה חסר כל כך.
חסרות לי שיחות הטלפון המצחיקות איתך, הימים האלה שהיית מתקשר מאוחר ולא משחרר ממני עד שתאסוף אותי ונצא לשתות ולצחוק
אתה אי שם למעלה, מאיר לי את הדרך, ואני בטוח שגם למעלה אתה מחייך את החיוך הענק שלך וגורם לכולם לחייך איתך.
"לנצח אחי, אזכור אותך תמיד"


16.09.12

עמרי היקר
עברו כבר חודשיים מאז שהלכת.. עכשיו אתה כבר בטוח לא מאחר. באתי אליך למקום החדש שלך... איפה שהדרגה והשם שלך רשומים בגאווה, כאילו שזה המשרד החדש שלך.
היית ותישאר הגאווה שלי הגאווה של החברים.
אוהב אותך חבר יקר. אוהב ומתגעגע.


27.12.12

חבר יקר
״אני לא מפסיק להתגעגע, חושב עלייך, מנסה ללכת בדרך שלך״
השבוע פגשתי מישהו שהיה סגן מפקד ספינה והשתחרר לא מזמן ״לא היה חייל אחד בחיל הים שלא העריץ אותו״ ככה הוא אמר ולא חידש לי יותר מדי.
חצי שנה עברה, והגעגועים לא פוסקים.
״מאז שעזבת הזמן עובר לאט, ימים זולגים כמו מבעד לשעון החול ואני חייב להמשיך בחיפוש״
שלך תמיד ״אס לב אדום״

שיר מוקדש http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=HkLqP8DcM90
בית הבובות - ניהול העיזבון (יוטיוב)
איריס אגיב - חברה.


עומרי יקר!!!!!!!!
איך ייתכן שככה פתאום שמעתי על מותך?
העיניים לא מפסיקות לדמוע והלב כואב!
היית לי כאח, חבר אמיתי ויקר וממש יד ימיני במשך שנים כה רבות, וככה ברגע אחד פשוט הלכת...
זה פשוט לא אמיתי שלא תהיה כאן איתנו יותר.
עכשיו אני יודעת, אלוהים באמת קוטף את פרחי הגן היפים ביותר ולא משאיר לנו אפשרות להנות מיופיים.
תמיד אמרתי לך ועליך שאתה יחיד ומיוחד, מלח הארץ והחלום של כל אם ואישה. ועכשיו אתה איננו!
נתגעגע אליך כל כך עומריקי יקר שלנו.
יהי זכרך ברוך!

דנה לוריא - חברת ילדות.


28.06.2012




"כל מטוס שטס בשמיים כל כוכב מאיר בעיניים, מזכיר לי אותך..."
לא נתפס, כואב וקשה, הלב נחמץ על האובדן הזה! יהי זכרך ברוך חבר יקר ואהוב!"



"עבר שבוע, שבוע שלם, מאז אותו רגע נורא....מוזר לנסות להבין כמה מהר עובר הזמן, כמה קצרים הם הימים לנוכח החיסרון הכל כך מורגש שלך....עמדתי היום מעל חלקת אדמה מכוסה בפרחים ורק בכיתי! בכיתי על הכאב שלא מרפה, בכיתי על תחושת ההחמצה, בכיתי כי לא הספקתי לומר לך כמה אתה יקר לי וכמה שאני אוהבת ומעריכה אותך, בכיתי כי ראיתי את המשפחה שלך מרוסקת, בכיתי על שאינך כאן יותר ועל כמה שתחסר! אולי באמת אם היית בן אדם קצת פחות טוב הוא היה מדלג עליך, אבל גם עד הרגע האחרון המשכת בדרך שלך...לכולנו יש המון תוכניות, להתחתן, ללמוד, להביא ילדים...אבל כנראה שלהוא שם למעלה יש תוכניות אחרות בשביל כל אחד ואחד....לצערי את התוכניות שלך כבר אף אחד לא יוכל לממש, אבל אני מבטיחה לבוא לבקר אותך, מבטיחה להיות שם בשביל כל המשפחה המדהימה שלך ולחזק את מי שצריך עד שנתרומם חזרה על הרגליים...ואנחנו נתרומם! רק בשבילך...כי כאלו החיים, שברייריים, לא מובנים ולא צפויים, אבל הם חזקים מאיתנו ומושכים אותנו קדימה תמיד...אוהבת אותך חבר יקר! ומתגעגעת...."


27.12.2012


יקירי, אז באמת קצת התרחקנו לפני האסון שקרה, אבל את התקופות שחווינו יחד אף אחד לא יצליח למחוק מזכרוני! תקופות מדהימות, לא נשכחות, של ילדות תמימה וטהורה...מי חשב שברגע אחד הכל ייגדע בצורה אכזרית שכזו?! אם יש רגע אחד בחצי שנה הזו שבו היית חסר לי, לנו- כל כך (בין כל הרגעים היום יומיים) זה בחתונה שלנו....שראיתי את ענבר שם, נעצרתי לרגע, קפאתי, הסתכלתי כמו צופה מהצד על כל החברים ששותים ושמחים ורוקדים, ואל מול כל ה"יש" הזה התעצם ה"אין" שלך! אתה יודע מה האבסורד?! אצל כולנו יש חור ענק בלב, אבל לכל אחד מאיתנו החיים ממשיכים...אני שואלת את עצמי, איך? למה? המון שאלות חסרות תשובה! כל אחד מאיתנו חווה טרגדיות בחייו, כל אחד לומד התמודדות מהי, מבין מקרוב את פירוש המילה ג-ע-ג-ו-ע, מוצא בלב שלו את פינת ההנצחה ומפנה מקום בראש לתסכולים שלו אל מול השאיבה למסלול החיים! איכשהו תמיד משהו מרים אותנו למעלה- החיים חזקים מאיתנו, ככה אומרים...חבר יקר, תדע שמצאנו לך את הפינה בלב, למדנו את פירוש המילה געגוע, שאלנו שאלות-לא מצאנו תשובות וכמו כולם נשאבנו חזרה לחיים! אוהבים אותך.....
גבי טיטלבאום - דוד.


עומרי חשבתי שאת התמונה הזו (של היום הולדת לתאומים) נשחזר שנה אחרי שנה, חשבתי שתראה את ילדי גדלים לתפארת כמוך .אני מבטיח לעשות הכל כדי שגם הם יגדלו תחת הערכים שאתה גדלת. עומרי, תמיד היית מאחד במשפחתנו וכמה עצוב וטרגי זה לומר שאתה כזה גם היום. זכיתי להיות חלק ממשפחתך וככזה אני אחד מאוהבך, עכשיו כולנו מרוסקים. ה' יתן לנו את הכח לאחד את השברים כמו שאתה היית רוצה. נזכור ונאהב לנצח דודה ורדית, הקטנטנים ואני.
גבי טיטלבאום
גבי טייטלבאום - דוד.


יצאת להפלגתך האחרונה
וכמה היינו רוצים לעמוד על הרציף בנמל ולחבק אותך.
לומר מילות פרידה ולדעת שבלכתך שמעת שוב כמה גדולה אהבתנו.
כמה חשוב ויקר היית.
השארת את כולנו כאובים כאב בלתי נסבל, מהרהרים לעצמנו ודנים בנינו על נושאים שנשגב מאיתנו להבין.
אני סבור שצדיק בין מלאכים אתה, על כן יסלח לנו בורא עולם כי בלבנו לא פוסק הצער.
עד שנתאחד הגעגועים יכו בנו גלים, גלים והחיוך שלך יתנוסס בכל עצימת עיניים.
אין טעם לנסות להבין.
לא חשוב מה היה קורה אם.
ושום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר.
אני רק יודע כמה אתה חסר, לקרובים יותר בצורה שלא ניתן לתאר.
תמיד היית מספר אחד, כך אמרו החיילים, תמיד היית הראשון.
אז דבר אחד בטוח כשאנחנו נגיע בזכותך הכל יהיה יותר טוב.
בינתיים בחלומות או אולי במין סוג של אותות, אנחנו נשמח לקבל ממך עוד סימנים.
כבר ראינו שאתה יכול.
היתה לי הזכות להיות הדוד שלך
להתראות בבוא העת.
גבי
לעמרי מאחותך הקטנה

29.6.12

איזה שבוע!!!!!
חרא שבוע חרא חיים
איך אפשר שלא להישבר

29.6.12

עמרי אחי המלאך
זה התחיל לפני 12 שנים
היום שבו באתי לעולם
שראיתי אותך ממש בגיל 2 דקות
כמה שמחת שיש לך אחות קטנה וכמה שטויות עשינו ביחד
ובשנייה אחת הכל נגמר בנסיעה אחת מיותרת הלכת ממני ועזבת אותי שהיית לצידי הרגשתי מוגנות וגאווה ועכשיו הכל נגמר
אני עכשיו יושבת בחדר שלך וכותבת לך בתקווה שתראה את זה שם למעלה לראות חדר שעד יום שלישי היה מלא חיים ופתאום זה חדר שקט מלא בדמעות עמרי אני אוהבת אותך ותמיד תשאר אחי הגדול
שלך לוטם

14.7.12
"לחיות כדאי שיש מישהו שבשבילו אתה נושם...."
שבועיים עברו ועוד לא חזרת.......


כמעט חודש עבר ועוד לא חזרת....
עד לפני חודש צחקנו שרנו צרחנו ועשינו שטויות...
ועכשיו אתה עמוק באדמה :(
אני עדיין לא מעכלת שאני לא אראה אותך
הייתי עושה ה כ ל כדי שתחזור
אל תשכח אותנו שם למעלה
שלך לוטם ♥

22.7.12

איפה אתה?! אני עדיין לא קולטת!!!! מתי תחזור???!!! אני מחכה..... ♥



27.10.12
ה27 לחודש....
בדיוק לפני 4 חודשים נעלמת, הלכת, ופשוט לא חזרת !! —
מה קורה עמרי?!
תסתובב!!!
ותחזור !!!





אביגדור קהלני


28.08.12

אירית ואשר היקרים

אני מגיש לכם את נסיוני וחויותי מן המדים. לכם ששורשים עמוקים בארץ והנכם חלק יפה מנופה.
עומרי הבן שלכם היה לוחם ומפקד ומי יתן שנדע כולנו להיות ראוים להמשיך את דרכו. עומרי היה מן המצטינים שיש בצהל וחיל הים וכולנו נתפלל שדור ההמשך ימשיך לאורו.
תנוחמו מן השמים

שלכם
אביגדור קהלני
ענבר שחר - אחות.



10.11.12

"אלהי הנושק לוחמים ועוצם עינייהם ההוזות,
הידעת את פי הלוחם שנשקת בפעם הזאת?
תן אות אלהי המתים, שידעת ידע כל זאת,
...שבאיזה מקום בעולם ממשיכות שתי עיניו להזות.
עננו נושק לוחמים ועוצם עינייהם ההוזות:
הידעת את פי הלוחם שנשקת בפעם הזאת?!"

את בננו, אחינו, חברנו יחידנו!!

מיה מרומי - ידידה.


תאריך - 05/07/12
עומרי היקר!
איזו טרגדיה!!!
למרות שלא היינו בקשר בשנים האחרונות תדע לך שאתה בן אדם מקסים ומדהים ורואים שאתה כל כך טוב וטהור רק לפי מבט אחד בעיניים!
לא מאמינה שאתה לא פה...
לא נתפס..
שישמרו אותך מלאכי שמיים ושתיתן כוח למשפחתך.

אוהבת אותך!!!
מיה
מיה מרומי
נועה פלד - ידידה.


תאריך - 16/07/12

אני לא יודעת מי אישר אותי במקומך בפייסבוק אבל כנראה שהוא היה מאוד קרוב אליך אם הייתה לו גישה. אז אני אגיד לך ולו שזה צימרר אותי עד דמעות. הייתי עושה הכל כדי שזה יהיה אתה שמאשר אותי. אני יודעת שזה דבילי אבל אני עדיין מחכה בציפייה לשמוע מאור שזה מחקר מדעי גדול שהשתתפת בו ושלא באמת נהרגת. אני לא מצליחה לעכל את הסיוט הנורא הזה. היה לי כבוד גדול להכיר אדם אצילי כמוך.
איילת שוחט - חברת ילדות.


27.06.12

"מיליון כוכבים בשמיים, תופסים את הצבע שלך בעיניים
תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום"
עמרי שחר אני לא מאמינה שאתה איננו, החלל שהשארת כל כך עמוק...
אזכור אותך תמיד! יהיה זכרך ברוך!


29.06.12

"אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות, אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות, הן זולגות אל הקבר החם יורדות בכל העולם" לא מאמינה שאתה איננו


13.07.12

הקידוש הכי מרגש ועצוב שעשיתי, עמרי שחר לא אשכח אותך לעולם! יהי זיכרך ברוך!


17.7.12
"ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי"


24.07.12

אומרים שהזמן מרפא הכל... איזה שטויות! ככל שהזמן עובר אני מבינה בכמה אנשים נגעת, הגאווה של המשפחה ובן אדם משכמו ומעלה.. עמרי אתה כל כך חסר שזה כואב


27.10.12

ראיון מצמרר, הקול התנועות לא מאמינה שכבר לא אזכה לשמוע את הקול שלך... ראיון שעושה טוב ורע בנשימה אחת

(הראיון של אורנה דץ ועמרי)


27.12.12

לפני 6 חודשים ויום הייתי תמימה, העולם היה נראה טוב ויפה אבל מאז הכל השתנה... קיבלתי שוק והבנתי שהעולם קשה ואכזר, שאלוהים לוקח אליו את הטובים
יש הרבה אנשים בעולם אבל חסר בני אדם ולפני 6 חודשים אלוהים לקח לנו בן אדם, נשמה, בן, אח, חבר, מפקד...
לא עובר יום מבלי שאחשוב עלייך אפילו לשנייה, דקה, שעה... אתה נמצא שם תמיד ושומר על כולנו מלמעלה

"הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל"

לעולם לא אשכח אותך
בס"ד נו"נ 12 בנובמבר, 2012


עמרי, אני כותב לך לאחר כ- 4 חודשים וחצי מאז אותו בוקר נוראי ומר. אני עדיין זוכר שקמתי מוקדם באותו בוקר וקראתי באינטרנט על תאונת הדרכים שקרתה בלילה ולא היה עולה בדעתי שהכתבה הזאת עתידה להיכתב על מישהו שאני מכיר. יצאתי מהבית כמו כל יום בשביל להיפגש עם אחותך ענבר כי היה צריך להיות לנו ביום ראשון מבחן ב- "תורת הענישה" וזה היה צריך להיות עוד יום לימודים רגיל ושגרתי ללא שום אירועים מיוחדים. אני זוכר בדיוק את הנקודה שבה נמצאתי בכפר-סבא כאשר הטלפון שלי רטט. שמתי אותו על שקט על מנת שלא יפריעו לי ולענבר בזמן הלימודים. כשהבטתי על הצג של הטלפון שהודיע על שיחה נכנסת מענבר ראיתי שהיו לי עוד 4 שיחות שלא נענו ועוד 2 הודעות שלא קראתי ממנה (עצם העובדה שלא שמתי לב לכל ההודעות והשיחות גם היא מעידה על כך שמשהו משובש ומעוות חל ביום הנוראי הזה). בפעם ה- 5 בשעה 07:23 עניתי. קיוויתי ששום דבר רע לא קרה לענבר כי מספר כזה של שיחות שלא נענו ועוד 2 הודעות שלא קראתי אותן, הוא דבר חריג יחסית לשעה כזאת מוקדמת של הבוקר. כשעניתי לשיחה שארכה בדיוק 32 שניות שמעתי את הציווי היחיד שאמר לי לא להגיע! ניסיתי לדובב את אחותך ענבר אבל כל מה שיכולתי לקבל זה את התשובה הכואבת אל תבוא! קרה לי משהו במשפחה!. סיימתי את השיחה בכך שאמרתי לענבר שאומנם אני לא מצליח להבין מה קרה אבל שאני באמת מצטער לשמוע על מה שקרה לה. מרגע זה התחלתי לדאוג והבנתי שלא מדובר כאן באירוע רגיל וכל הדרך חזרה הביתה חשבתי על ענבר ועל כך שחלילה קרה לה או למשפחתה משהו. כשחזרתי הביתה ניסיתי לראות אם יש פרטים חדשים על התאונה ששמעתי עליה בבוקר וראיתי שהיה כתוב בכתבה ששני קצינים מבסיס חיל הים באשדוד נהרגו. ישר עשיתי 1+1 והתחלתי להבין שכנראה הגרוע מכל קרה, אך למרות זאת ניסיתי להישאר אופטימי ולקוות שאתה לא קשור לזה. גם העובדה שהתפללתי באותו בוקר תפילת שחרית, לאחר שלא התפללתי כמה שנים טובות מאז תקופת הצבא שבה עזרתי להשלים מניין לעתים מאוד רחוקות, לא עזרה לשנות את המצב. כשראיתי את השמות מפורסמים באינטרנט בסביבות השעה אחת בצהריים, ואת שלך ביניהם, הייתי בהלם מוחלט שאין במילים שאני כותב עכשיו בכדי לתאר את מה שהרגשתי פיזית ונפשית באותו רגע ארור. אני אעצור את התיאור של אותו יום כאן, כי גם ככה קשה לי מאוד לכתוב סוג כזה של מכתב.

עמרי, לצערי הגדול לא יצא לי להכיר אותך כל כך הרבה זמן אבל מהמעט שראיתי והכרתי הבנתי כמה היית והינך בן אדם יקר ואהוב על ידי כולם – דמות של מנהיג כריזמטי שמהווה מודל לחיקוי לאנשים רבים. אין לי ספק שהצלחת בכל מעשה ידיך כיאה לבחור כל כך מוכשר כמוך. אני מסתכל ורואה את הכמות הגדולה של האנשים שמעריצה אותך וגם מבלי להכיר אותך כל כך טוב אני יכול להבין עד להיכן התבטאה גדולתך ועד כמה נגעת לליבותיהם של אנשים רבים. מי שיחפש היגיון או תשובה למקרה הזה כנראה שלא יימצא אותם לעולם. הדבר היחיד שאנו לומדים מן החיים זה עד כמה אין לנו שליטה בהם ועד כמה אנחנו אפסיים וחסרי אונים אל מול כוחות שנשגבים מבינתנו.

רציתי להקדיש לך שיר קצר שכתבה אסתר קל, שהוא גם אחד השירים שאני הכי אוהב, שמבטא את דמות האדם שראיתי בך. אני זוכר שתמיד כשהיית רואה אותי היית שואל לשלומי ומכבד אותי בלחיצת יד. היית מכין לי דברים לאכול ולשתות שאפילו לא ביקשתי ממך. הכול נעשה ביד רחבה ומבלי שביקשת תמורה על מה שקיבלתי. אני מקווה שהמילים האלה יצליחו, ולו במעט, לבטא את הערך הכי חשוב מבחינתי והוא נתינה ללא קבלת תמורה – דבר שייצגת אותו כל כך טוב.

לתת כמו הפרחים,
מפיצים ריח לכולם:
בלי חשבונות, בלי תמורה,
סתם משום שהם פרחים.

אני רוצה להקדיש לך שיר נוסף, שגם הוא מאוד אהוב עליי. את השיר הזה שכתבה המשוררת האמריקאית אמילי דיקנסון למדתי בכיתה י"ב בתיכון. מכיוון שנזכרתי במה עוסק השיר ומכיוון שאני יודע שאתה חלק ממשפחת חיל הים מצאתי לנכון להעלות אותו על הכתב. גם אני מקווה שתתגלה אלינו מקו האופק כשעל ספינתך התורן מורם והמפרשים מתוחים ושתזנק אל הים הפתוח והחופשי בדרך שרק אתה יודע.

נִסְחֶפֶת! סְפִינָה קְטַנָּה נִסְחֶפֶת!
וּכְבָר יוֹרֵד הַלֵּיל!
האֵין מִי שיוביל ספינה קטנה אַחַת
אֶל הַנָּמֵל?
כָּךְ מַלָּחִים אומרים: אֶתְמֹול,
עם דמדומים חוּמִים,
ספינה קטנה אחת כבר נכנעה,
נִתְעַרְבְּלָה, ירדה לתהום.

אך מלאכים אומרים: אתמול,
כששחר בא אדום,
ספינה קטנה אחת, מוּתֶשֶת מִסוֹפָה,
הֵרִימָה את תְּרָנֶיהָ, מָתְחָה את מִפְרָשֶיהָ,
זִנְּקָה קָדִימָה בִּתְנוּפָה.

רציתי לספר לך שקיבלתי את הזכות לעזור בבניית האתר שהוכן בעבורך. זה המקום שלי לספר לך שמתוך העבודה המשותפת שלי עם ורדית, הבנתי איזה דודה מדהימה יש לך!!! היא מעריצה אותך, אוהבת אותך וחושבת עלייך כל היום!!! למדתי ממנה רבות על כוחה של האהבה האין סופית וללא גבולות שיכולה להתקיים בין אנשים. אם כבר אני מזכיר את המשפחה שלך, אני אומר לך את מה שאמרתי פעמים רבות לאחותך ענבר – יש לך משפחה מדהימה!!!!!!! הלוואי על כולנו לזכות במה שאתה זכית.

אני מאוד מקווה מהמקום שבו אתה נמצא שתשמור על המשפחה המדהימה שלך ושתתן להם את הכוחות להמשיך ולשרוד בתוך המציאות הקשה והבלתי אפשרית הזאת. במימד היותר אישי – רציתי להגיד לך שזכית לשני הורים מדהימים, אשר ואירית, שאוהבים אותך עד אין קץ, לאחות מקסימה בשם לוטם שיש לי את הזכות והכבוד ללמד אותה מתמטיקה ולאחות מדהימה בשם ענבר שאין במילותיי אלה שאני כותב כדי לתאר לך איזה מקום חשוב היא תופסת בחיי. אני באמת יעשה את המקסימום שביכולתי בשבילה ובשביל משפחתה.

הלוואי וכל זה יתברר כחלום בלהות ושתשוב במהרה אל חיק האנשים שכל כך אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך...



בצער רב


זוהר כוכבי
הדר טוביס

27.06.12

עומרי, אתה מלאך שאלוהים רצה קרוב אליו... בחור מוערך, מצחיק, גאון, כריזמתי, מפרגן תמיד היית שם בשביל כולם ולחיילים שלך היית כמודל לחיקוי...זכיתי להכיר אותך ולהנות מהעצות ומהחוכמה שלך .. ספיר והמשפחה משתתפת בצערכם שלא תדעו עוד צער

‏כמו ששמרת על המדינה במסירות ובגאווה תשמור עלינו מלמעלה‏.


16.09.12

עמרי יקר. השנה לא נשלח אחד לשניה הודעת שנה טובה אבל עם כל ההתרגשות של החג והשנה החדשה אני לא שוכחת אותך ואת משפחתך ומאחלת לכם מכל הלב שבשנה הזו יהיו לכם רק בשורות טובות שתמצאו נחת ושמחה וחג שמח עד כמה שאפשר..


28.10.12

היום לפני 4 חודשים אחד האנשים המיוחדים שיצא לי להכיר נפרד מאיתנו...השאיר הרבה זכרונות טובים והלך . עמרי אני מקווה שאתה רואה שהשארת אותנו בלי מילים , שאתה ובר שומרים עלינו מלמעלה ושתפגשו עוד אנשים טובים כמוכם בדרך...


27.12.12

עמרייייי!! אתה זוכר את השיחה שלנו על הרחוב הראשי בברצלונה?? בחדר האוכל ממש בכניסה בעיניים מבריקות מאושר שיתפת אותי וסיפרת לי כמה הוא יפה , אז אני פה עכשיו... אלפי אנשים חולפים על פניי בדיוק כמו שסיפרת אז, נזכרתי היום באיזו התרגשות סיפרת לי ושיתפת אותי , כמה מקרי ולא נתפס זה שדווקא היום לפני חצי שנה הלכת מפה! הלוואי שאתה במקום טוב יותר עמרי ... תדע שאני לא מפסיקה לנסות ולשחזר את אותה שיחה ..את המקומות שסיפרת לי שאהבת במיוחד .. אני שמחה שלפחות הספקת להיות במקום המדהים הזה! בלב שלי תהיה תמיד פינה בשבילך, זכרונות מבן אדם כל כך מיוחד...

ספיר אשכנזי - בת זוג

27.12.12


בייבי, יפה שלי, מלאך שלי... אתה יודע שאני לא רוצה לשבור פה לאנשים את הלב כמו ששלנו שבור ומרוסק, אז אני אהיה עדינה.
בכל מקרה, אהוב יקר שלי, בטח כבר עד עכשיו קיבלת תואר של מלאך בכיר. בכל זאת, אתה כבר חצי שנה (!!!!!) שם ולא פה איתנו, איתי. אז אם אתה באמת בכיר, תשלח לנו בבקשה עוד כוחות. אנחנו בקושי מצליחים לשרוד פה עם המעט שיש.

אה, ולגבי השיר... אני בטוחה שאתה זוכר למה הקדשתי לך דווקא אותו.
!אוהבת, כל כךךךך מתגעגעת ובעיקר עדיין לא מאמינה

שיר מוקדש - baby i love your way
http://www.youtube.com/watch?v=XEJ9NZX8xU8
(יוטיוב)
בילדותנו באשדוד הן בבית הספר והן בתנועת השומר הצעיר, אירית הייתה החברה הכי טובה שלי.
לימים כל אחד הלך לדרכו ונפגשנו לפני כשמונה שנים במפגש מחזור של כיתות א'-ח'.
ואז לפני כחצי שנה היכתה הידיעה שעמרי בנה של אירית ניספה בתאונה.
נראה ונשמע לי בלתי הגיוני שחברת ילדות שלי ,היא אם שכולה.
ומאז הידיעה אין לי מנוחה בעניין זה.
אקדים ואומר שאת עמרי לא הכרתי ויותר נכון לומר שלא זכיתי להכירו.
לאחר הידיעה על מותו של עמרי התוודעתי לבחור שההגדרה "מלח הארץ"
כאילו נכתבה והוגדרה עבורו.
חייל וקצין משכמו ומעלה ובחור עם ערכים גבוהים והכל בצנעה וביושר.

אני מבקש לספר על הצילומים והתערוכה.
בחג חנוכה האחרון הייתי באשדוד וירדתי לים. מייד נזכרתי באירית ומשפחתה.
זכרתי שאירית סיפרה לי שעמרי שירת בבסיס חיל הים באשדוד.
ואז עלה לי הרצון לקשר בין האמא לילד בדרך שאני יכול להזדהות עם משפחת שחר והדרך הזו היא המצלמה.
רק לאחר הדפסת התמונות שמתי לב לאלמנט צילומי שאני ממעט להשתמש בו וזה צילום רחב של שמיים.
כנראה שלעיתים התת-מודע והמודע עובדים בכפיפה אחת.
בפעם הקודמת שערכתי תערוכה לקח לי כחודשיים לבחור חמש עשרה תמונות וכאן היד והראש רצו באופן אחר.
לכם משפחת שחר היקרה אירית ,אשר ,ענבר ולוטם. אני וכל מי שנמצא כאן
מקווים ומאחלים לכם כח רב ותקווה למצוא את האור והדרך להמשיך את החיים ולשמר בכל הכח את דרכו של עמרי שלכם.

דברים שנשא אייל הראל בערב התערוכה שברי גלים לזכרו של עמרי שחר

תערוכה אייל הראל
מוצ"ש 9 בפברואר 2013


אמן נוהג לשקף מציאות. מציאות פנימית או חיצונית. מצויה או עתידית. מוחשית או הזויה. לעיתים כמשל על קיומנו פה על פני כדור הארץ. על קיומנו הזמני, על הצער ועל הכאב, השמחה והאושר המהולים יחד.

אייל הראל משקף את פנימיותו בחייו ובעבודתו.
מן היום שהכרנו אותו שקוע אייל בשאיפה פנימה ובביטוי החוצה של הטבע, הרגישות לטבע וליחס אליו, היופי, החיים, האנשים והחוויות החולפות בחייהם – ויוצר סיפור. הסיפור של עצמו, המתמודד מדי יום עם השניות והאתגר של השתלבות במושא עבודתו, כאבי ההסתגלות וקשיי הלידה. לידת היצירה.

גם בתערוכה הזו נוכל למצוא את עקבותיו של אותו הסיפור. ההזדהות המוחלטת עם הכאב שאין מילים לבטאו. הרגישות לפרקי החיים, לחוויות הדרמטיות ולביטויים בתמונות מוחשיות. ההצלחה להראות לנו חיים בכל דומם, תנועה חבויה בצילום שקפא, יופי במציאות יומיומית. מעל כל אלו מרחף איזה ציווי. אולי ציווי אנושי אולי כזה שבא מעל. ציווי להביט, לא תמיד להבין וככל שניתן לנחם ולהתנחם.

אריאל

אריאל שגיא – כפר חרוב

מרץ 2013

עמרי בוא כבר

יותר מדי מחכים לך.

עזבת אותנו באמצע החיים

מה איתך? בוא כבר!

השארת מאחוריך משפחה שצריכה אותך
חברים וחיילים שהלכת להם!

קום ובוא כבר!

עוד חודש וחצי יום הולדת ועוד חודשיים וקצת

זה שנה שאתה לא פה איתנו, אבל מלווה בכל יום

את כולם.

את המשפחה בוודאי אבל גם החברים והחיילים.

חושבים יום יום, רוצים שתקום ותחזור עם חיוך ענק

וכמו תמיד תסדר הכל, היה כל כך כיף שתמיד

היית מרגיע את כולם, תמיד ידענו שאתה פה יש על מי

לסמוך.


אוהב מאוד ומתגעגע

אחד החיילים!

14/4/2013 יום הזכרון

היי בן אהוב שלי, אתה יודע ישנם כל כך הרבה שאלות וכל כך הרבה דברים שמסקרנים אותי, אבל אין עונה, הרבה מאוד אנשים נחמדים, מקשיבים ומנסים על אמת לסייע ולתמוך אבל אין מרגוע לכאב, אם אתה שואל אותי אין ביכולת איש להקל ולו במעט על האובדן, בן אנוש לא יוכל להבין לעולם את הצריבה בנשמה שהותרת בלכתך.
כל כך מסקרן, מסקרן אותי לדעת איפה אתה עכשיו ,מה אתה עושה שם, איזה תפקיד קיבלת בעולם החדש, האם יש שם גוף או רק נשמה, האם אתה רואה אותנו ומשגיח עלינו, האם אנחנו או אני יכולים לעזור במשהו. האם טוב לך שם, על מנת להרגיע את הכאב והנשמה תיתן איזה סימן שבאמת אתה מאושר ושטוב לך, סימן כזה יכול להכניס בי רוח חיים מחודשת.
היום שאני חושב על החיים המשותפים שלנו יש לי הרגשה שלא הענקתי לך מספיק, יש בי הרגשה של פיספוס שלא הספקנו לעשות דברים משותפים, יש בי הרגשה שלקחתי אותך כמובן מאליו ואילו היום אחרי שהותרת בי כזה בור עמוק אני מתחנן שתחזור רק לשעה שאוכל לחבק אותך ולנשק אותך ולהריח את גופך אני מבטיח לך שאתן לך חיבוק כל כך חזק שמעולם לא זכית לקבל ממני, עמרי שלי רציתי שתדע שאני כל כך אוהב אותך ומתגעגע אליך שאין דברים כאלה.
אני לא רוצה יום הזיכרון, גם לא רוצה יום העצמאות, גם לא רוצה אזכרה, אני לא רוצה שום דבר שקשור ללכתך, אני רוצה שתחזור בא לי כבר להפעיל את המנגל ושתעמוד מאחורי ושתגיד דיי אבא אל תשרוף זה טוב ככה, כל כך הרבה דברים שבא לי לעשות איתך הייתי לוקח חופש ניצחי ומצטרף אליך.
מה שקורה פה באמת לא כל כך חשוב הרבה אנשים וחברים טובים מנסים לתמוך, קשה לי לראות את אמא הכאב שלה הוא בלתי אנושי ואתה היית חכם, איך לא קלטת שלא נוכל לעמוד בזה.
ענבר מקסימה מנסה לתמוך ולעזור ויש לי אהבה גדולה אליה, לוטם היא העתק שלך חיים בשנטי בלי דאגות ממש עמרי קטן.
עמרי שלי אחרי שהתפרקתי מעט כולי תקווה שאתה אמא ענבר ולוטם ואני אבא שלך נהייה מספיק חזקים לעשות דברים לזכותך ולהקים לך דור המשך.
אוהב אותך מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד, אבא שלך
13.6.2013

אזכרה של השנה

עמרי אני מצרפת את מה שהקראתי לך אתמול... כשתיכנס השבת התאריך יהיה ז׳ בתמוז תשע״ג בדיוק שנה מהתאריך העברי שעזבת את כל אלה שאוהבים אותך....שבת שלום איפה שלא תהייה...

״כבר שנה שנותרנו מעט מה רבים שאינם כבר בינינו״. עמרי כבר שנה של סבל וייסורי...ם בלתי פוסקים. כבר שנה של ריבים מתוך להט ועצבים. כבר שנה של בכי מלווה בצחוק טיפשי ולא אמיתי. כבר שנה של כעס על העולם ועל עצמנו. כבר שנה של חרטות והתלבטויות קשות. כבר שנה של נסיעות ללא טעם רק כדי לא להיות בשולחן החג. כבר שנה של אי חגיגת ימי הולדת ואירועים משמחים אחרים. כבר שנה של תסכול ופחד בלתי פוסק מהעתיד. כבר שנה של מחשבות טורדניות שעוד מעט זה לא יהיה כבר שנה אלא כבר שנתיים שש ועשר שנים. כבר שנה של קושי להסתכל אחד לשני בעיניים ולהסביר איך מתמודדים עם המצב הזה. כבר שנה של ימי שישי כל כך מלאים באנשים אבל הכי ריקים שהיו מעולם. כבר שנה ללא כל התחדשות או עשייה. כבר שנה שבה עוד אנשים יקרים לנו ולך עזבו אותנו. כבר שנה שאתה לא מגיע לאף אירוע גם עצוב וגם שמח. כבר שנה שאנחנו מנסים לנהל חיים נורמאליים כשאנחנו לא נורמאליים. כבר שנה של תקווה בלתי פוסקת של עוד שניה ואתה נכנס בדלת. כבר שנה שאני מחכה שהשעון מעורר יצלצל ואני אקום ליום חדש 27 ביוני 2012. עמרי לצערי השעון מעורר לא צלצל וכנראה לא יצלצל לעולם, אנחנו כבר ב- 2013. ואני עדיין נתקעתי באותו בוקר ארור.
אוהבת אותך ומתגעגעת עד כאב...

ענבר

כבר שנה עברה היום. איתך ובלעדייך..

ילד חייל, חייל גיבור.
לוחם המצולות ומגן החוף.

הרגשתי בטוח לשחק בחול
לבנות ארמונות מול הים הכחול.

מעוטר בלבן ובאותות גיבורים
כמה הערצתי אותו, אדון הגלים.

הארמונות נשטפו ורגליי חשופות
השחפים שקטים ופניהם עצובות

ילד חייל, כבר שנה לא חוזר
אין פלא שהים נותר סוער

אופיר בועז
18/11/13

עמרי שלי!!
אוהב אותך מאוד ילד, ראיון שלי ושל אמא עם יוסי סיאס בשעות הלילה המאוחרות, המילים יצאו מתוך הנשמה שלנו וכל מילה בסלע!!!

אבא

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FMDIHF&c41t4nzVQ=EI


19.9.13

היי עמרי ..
הרבה זמן לא כתבתי לך, או ״ביקרתי״ אותך אפילו שאנחנו לפעמים באים לצבאי אין לי את האומץ לצאת מהאוטו.
אין לי מושג למה ... יכול להיות בגלל המקום עצמו, בגלל העובדה שאם אני אקבל את האומץ הזה הוא לא יהיה אומץ הוא יהיה בעצם השלמה עם המצב, עם החסר, ההשלמה של ״החיים בלי הנוכחות של עמרי״ וואלה טוב לי עם זה שאין לי את האומץ לבקר אותך כי אני עדיין חיה את החיים שלי כאילו אני איתך ..
לא נראה לי שאני אשלים עם זה , טוב בטוח שאני לא אשלים עם זה.
מתי שאי אשלים עם זה אני אשתגע
אני אאבד את החשק של החיים של לעשות דברים לחוות חוויות חדשות..
כמו שאמרתי אני הרבה זמן לא כתבתי לך אבל עכשיו אני מרגישה כאילו הלב כותב לבד.
לפעמים אתה מופיע בזמנים שאף אחד לא מזמין אותך, אבל התזמון שלך זה משהו מדהים שאתה בא לי פתאום במחשבה עולה לי חיוך ואני שוכחת בכלל למה נשברתי לרגע או למה התפרקתי .
אז בוא נודה למה באמת כתבתי לך עכשיו , אני פשוט אשים את ״הקלפים על השולחן״
אני מתגעגעת . בצורה מטורפת
אלייך, לחיים שלפני המקרה, למשפחה הקודמת שלי, לשמחת חיים של פעם, לימים שלא היינו באים עם ״הסיפור״ הזה מאחורינו
או עם ״התיק הזה״.
מאז שהלכת הרגשתי כאילו שלושה דברים נקברו איתך, סבתא שמהרגע הראשון בלעדייך איבדה את החשק לחיות, הדבר השני זה החיוך האמיתי שלא עלה על שפתיי מה27 ביוני עד עכשיו והדבר האחרון שנקבר איתך זה המשפחה המצומצמת.
אמא היא לא אותה האמא שהייתה פעם, כנ״ל אבא, אתה האח הבכור שלי נעלמת.
אחותי זה הדבר היחידי שהתחזק אחרי המקרה ועכשיו היא הדבר שאני הכי קשורה אליו.
ואני מתגעגעת לחיים שלי ומה שהכי מבאס אותי וסוגר לי את כל התקוות זה הידיעה שזה לא יחזור לעצמו .
אלא אם כן אתה תחזור .
החדר הריק שלך מעביר בי צמרמורות כל פעם מחדש, הבגדים שיושבים בתוך הארון ומחכים שמישהו ילבש אותם, הנעליים שעל המדפים, הבשמים שהעלו אבק, המיטה שלא שינתה את צורתה מה26 ביוני, המחשבים שלך שלא נעשה בהם שימוש, האקווריום הריק, הטלוויזיה הדוממת שלא נדלקה, המקלחת שלא נפתחה, המדים, הכומתה שלך, הרמקולים שלא התנגנו בהם שירים, אבל הריח שלך עדיין בתוך החדר כאילו אתה שם, כאילו אתה חי שם .
אז רק שתדע שכל הדברים שלך עומדים ומחכים לך ושלא תבלבל ושלא תשכח לחזור אלינו יום אחד ..
אנחנו נקבל אותך בידיים פתוחות ונשמח יותר מכל משפחה אחרת אם תחזור .
מתגעגעים בטירוףףף

לוטם

שנה אחרי
בס"ד ג' באב התשע"ג 10.7.13

אנחנו מטיילים במזרח כבר קרוב לחצי שנה, אדר ואני.
התחלנו בתאילנד, המשכנו לויטנאם ונפאל, ומשם עד עתה אנו בהודו, כבר כמעט חודשיים.
בעז"ה נחזור לארץ בתחילת אוגוסט.
בכל יום מאז עלינו למטוס בנתב"ג עבר עלי משהו חדש ושונה, ויחד עם זאת- בכל יום היו דברים שחזרו על עצמם.
בכל יום התגעגעתי הביתה.
בכל יום התפללתי.
בכל יום ראיתי משהו חדש שלא ראיתי אף פעם לפני.
ובכל יום מימי המסע הזה חשבתי על עמרי.
באיזשהו שלב, לאחר בערך חודש בדרכים, הבנתי שהריטואלים האלה לא ייחודיים למסע הזה.
הם חלק ממני והם ליוו אותי לפני המסע וימשיכו ללוות אותי גם לאחריו, לאורך כל החיים.
פתאום כל דבר מזכיר לי אותו.
נסיעה באיזור מדברי מזכירה לי טיול שלנו לנגב.
מיטת קומותיים בגסטהאוס מזכירה לי את החדר שלנו בבה"ד חיל-הים.
ערבי שירה ישראלים עם גיטרות ודרבוקות מזכירות לי נסיעות ארוכות על הספסל האחורי באוטובוסים צבאיים.
בדרך כלל הזכרונות הללו מעלים בי חיוך מר, געגועים לתקופות יפות ולפעמים גם לרגעים קשים שעברתי עם חבר, חבר שהכרתי קצת יותר משש שנים, חבר שהפך לאח שעברתי איתו דברים שלא עברתי עם אף חבר אחר.
בכל התמונות והמודעות של ערבי הזכרון קוראים לו "סרן עמרי שחר".
בכתבות סיפרו על הקצין המצטיין שכל עתידו לפניו.
בזכרון שלי הוא לא קצין, לא מפקד ספינה וגם לא צוער בקורס חובלים.
הוא "עמרי" –במלעיל- חבר.
חבר שמדבר איתי על מה שכואב לו ומקשיב מכל הלב למה שכואב לי.
חבר שמצחיק לצחוק איתו, שלא מפחיד לפחד איתו, חבר שאני יודע שגם אם נריב ונתווכח או סתם לא נדבר אחד עם השני תקופה ארוכה, הוא יזכור אותי ואני אזכור אותו, ומתישהו מישהו ירים טלפון ויגיד לשני- "אני באיזור, בוא נפגש", ונפגש, ונשב ונדבר ונצחק ונפרוק תסכולים ונזכיר נשכחות, ונשכח מהכל, ובסוף נפרד בחיבוק חם ונדע שלא משנה מה- מתישהו נפגש שוב.
פגשתי את עמרי בפעם האחרונה בגלילות בטקס מצטייני מספן-ים, בסביבות פסח שלפני שנה.
ליוויתם אותו, המשפחה, כשאשר והוא עלו יחד לבמה זה אחרי זה לקבל תעודת הצטיינות, אחת מיני רבות.
לאחר כמעט שבע שנות שירות בחיל-הים אני יכול להגיד בלב שלם שרוב המפקדים ורוב המצטיינים אותם הזדמן לי לפגוש בצה"ל לא תאמו את דמות החייל או הקצין שדימיתי בעיני רוחי טרם הגיוס.
גדלתי על סיפורי גבורות שתיארו שרשרת פיקוד ערכית ונאצלת, קצינים מעולים, חדורי רוח מלחמה בשדה הקרב ורגישים לפקודיהם ואף לאויביהם בעורף.
האמנתי שכל מפקד זוטר יהיה כדוד המלך- לו נהגו לקרוא "עדינו העצני- כשהיה יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ".
הרגשתי שהמערכת מעדיפה את מי שדיבוריו רבים ממעשיו, שתוצאות שמשוקפות על הדף בצורת טבלאות וגרפים עדיפות על מעשים ערכיים, שהקלישאה- "מי שטוב טובע" נכונה גם כאן.
שאולי פעם העריכו את יפי הבלורית שהיו הראשונים להתנדב לכל משימה והובילו בראש השיירה היוצאת אל הקרב, ואילו היום מרוממים ומפארים את מי שמקרין פיקוד כלפי מעלה, שומר על עצמו שמא יתלכלך ותמיד יודע לדחוף את עצמו לכסאות הנוחים והמרופדים.
עמרי ניצח את המשוואה הזאת. הוא היה גדול ממנה.
טקס ההצטיינות הזה, אליו הגעתי על תקן צופה, היה החותם הרשמי לתחושת התקווה והשמחה שהייתה ממלאת אותי כשהייתי משקיף מהצד, כחבר, על עמרי חבר שלי שפורח ומתקדם וזוכה על כך להערכה מכל הסובבים אותו- מפקדיו, פקודיו ומקביליו, והכל בזכות (ואולי על אף) שהוא ערכי, אמיץ, חברותי, לא מוכר את עצמו בשביל כבוד או תהילה ולא מפחד להקרין רגישות בסביבה מאצ'ואיסטית.
בן אדם.
לפעמים אתה מסתכל על מישהו מהצד, והכל הולך לו, ואתה פשוט שמח איתו.
הפשטות שבה עמרי קיבל את הדברים, כאילו כלום לא מובן מאליו אבל גם שום דבר הוא לא סיפור גדול, ושום תעודת הצטיינות או תפקיד משמעותי לא יחלחלו לחיי החברה שלו ויגרמו לו או לנו להרגיש שהוא מרים את האף אפילו במילימטר.
אני זוכר שבשלב-מתקדם בקורס-חובלים ישבנו בחדר אחרי הפלגה וצחקנו על זה.
היינו יושבים בחדר עם טריינינגים (ועמרי עם עוד שמיכה עליו- איכשהו תמיד היה לו קר יותר..), מפצחים גרעינים שחורים ומקלפים תפוזים, שומעים זהר ארגוב ושלמה ארצי ומעשנים בחלון סיגריה אחרונה לפני השינה.
בזמנים האלה לא היינו חיילים, לא צוערים ולא דור העתיד של חיל-הים.
היינו חבורת ילדים בני עשרים שלא חושבים על מה שהיה היום או מה יהיה מחר, אלא רק שמחים לשבת ביחד, בלי אף אחד על הראש שלהם, ולפרוק בחברה בטוחה את כל השטויות שיש להם על הראש.
אמרנו לו שאם אחד המפק"צים היה רואה אותו באותו רגע כל ההערכה שלהם אליו הייתה משתנה.
פתאום הבחור הסמכותי שעמד כל היום ליד ההגה וחילק בביטחון הוראות לחבריו לצוות מתגלה כילד שמצחיק את כולם בכוונה וגם לא בכוונה, עושה שטויות גם כשלאף אחד אין כבר כח ותמיד משכנע את כולם להישאר ערים עוד חצי שעה כי פלאברה חשובה יותר גם משעות שינה.
היום אחרי כמה שנים אני מבין את מה שלא הבנו אז.
האופי הזה, התכונות האלו שהוא הרשה לעצמו לשחרר רק בערב עם החברים בחדר, הם מה שהפכו אותו למפקד שהוא היה, לא פחות מהתכונות שהוא היה מפגין בתרגילים פיקודיים בגשר הפיקוד.
נכון, הלכו אחריו כי היה מדבר בביטחון ונותן לך תחושה שהוא יודע מה לעשות, אבל גם הלכו אחריו כי בערב בחדר הוא לא היה מתבייש לעשות צחוק רק כדי לשפר לך את המצב רוח, או לספר לך בדמעות שהוא מתגעגע למשפחה שלו או פשוט אומר לך בפנים שאין לו שמץ של מושג מה לעשות.
מגיע לו להיות מצטיין. מגיע לו להיות מודל לחיקוי.
מגיע לו לא רק בזכות מה שהצליח וכמה שהוא הצליח, אלא גם בזכות איך שהוא הצליח.
אנחנו נמצאים עכשיו בדהרמסללה.
לפני ארבע שנים, בערך בתקופה שעברנו ביחד משייטת-3 לפלגה-916, אדר טיילה כאן.
בערך פעם ביום הייתה מתקשרת אליי.
בערך פעם בשבוע הייתי מצליח לענות לה.
תמיד כשלא עניתי הייתה מתקשרת לעמרי.
תמיד כשהייתה מתקשרת הוא היה דואג להרגיע אותה, לספר לה שהכל בסדר ולשאול לשלומה ואיך הטיול.
כשחזרה מהודו סיפרה שאחד האנשים היחידים שדיברה איתם כמעט כל שבוע היה עמרי, כי הוא לא רק ענה, הוא גם התעניין.
בתקופה האחרונה ניסיתי לחשוב על איך מכילים אובדן.
ההינדים מאמינים שהעולם הזה הוא בסה"כ גלגול אחד מני רבים בין אינספור גלגולים בין עולמות שונים, ושהגוף הוא לא יותר מאשר בית לנשמה שהיום מתגלה כאדם ואתמול אולי הייתה סלע ליד נהר ומחר אולי תהיה נשר שעף בשמיים.
כששאלתי כמה הודים בטקס הלוויה על גדות נהר הגנגס בוראנאסי האם הם עצובים הם לא הצליחו להבין את השאלה.
מה לעצב ולשחרור הגוף מהעולם הגשמי הזה?
הגיע שעתו של אדם להמשיך הלאה, הוא ממשיך ואנו נשארים כאן.
ככה פשוט.
הצלחתי להבין אותם, השכל תפס, אבל הלב לא.
חשבתי על הגישה היהודית לנושא- גם על פי מסורת אבותינו העולם הזה הוא רק פרוזדור, מסדרון גשמי בו אנו מכינים את עצמנו לחיי העולם הבא- חיי רוח נצחיים שאיני יודע מה הם ואיך הם וגם מתקשה קצת להאמין למי שמספר לי שהוא יודע עליהם משהו, אבל אני חושב שאני מאמין בקיומם.
יחד עם זאת- הנשמה ממשיכה הלאה, גוף הבשר נטמן באדמה, אך עדיין נשאר חלל- חלל במקום שתפס אצלינו בלב אותו אדם, חלל בחלומות שהיו לנו, בתוכניות, בתקוות.
כנראה שלכן קוראים לו בשם הזה- היה אדם ונשאר חלל.
נכון, החיים שלנו הם רק הזיה קצרה וחולפת, כמה רגעים פעוטים על פני היסטוריה אינסופית שהייתה לפנינו ותהיה אחרינו, היסטוריה שאולי אם נתאמץ מאוד ויהיו לנו הקישורים וההזדמנויות נצליח לשנות אותה ולו במעט.
ועדיין ישנו חלל.
ובשם החלל הזה מותר ואף צריך להתאבל.
והאבלות הזאת היא צער שאני לא חושב שיש לו מזור אמיתי, אין לו תכלית.
ועדיין מתאבלים.
ומתוך הצער הפרטי שלי על עמרי, צער שאני חווה אותו בכל יום שעובר, צער ששורף וצורב ושום דבר לא מצליח לרפא אותו, צער שאין לו נחמה, מתוך הצער הזה שלי אני מבין כמה שאני לא מבין כלום.
אני מבין שאני לא מצליח להבין אפילו מעט מהצער שמלווה אתכם.
אני מבין שאין דבר שאפשר להגיד שיצליח לנחם ולהקהות את התחושות והזכרונות.
אני מבין שהדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לחבק אתכם, לספר לכם איזו נשמה גדולה הייתה לבן ולאח שלכם ולהגיד לכם תודה.
תודה שאולי הספקתי להגיד אותה גם לעמרי, אבל לא הבנתי עד כמה אני באמת אסיר תודה.
תודה על חבר שהיה ממש אח, אח שקבלתי ממנו כל כך הרבה, שלמדתי ממנו בלי סוף, שזכיתי לחלום ולהגשים איתו, שהיה בשבילי כשהייתי צריך אותו ושלעולם לא ביקש כלום בחזרה.

פינקסוביץ

כמו שכתבתי- אני באמת לא יודע ולא מאמין שאף אחד אחר באמת יודע מה יש בעולם הבא.
אבל אני מאמין שיש משהו.
והאמונה הזאת נותנת תקווה שביום מן הימים כולנו נמצא נחמה, כל אחד לאבלויותיו שלו.
גם עכשיו, בימים האלו של בין-המצרים, ימים שמסמלים את החורבן הגדול שחווה העם היהודי- אנו מזכירים וזוכרים את הגאולה העתידה לבוא, גאולה מהאבלות הגדולה של עם ישראל וגאולה פרטית של כל אנשי העולם.
לפני כמה ימים שמעתי בנסיעה את השיר "הרדופים" של נתן יונתן וחשבתי על הבית האחרון:

רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת,
מן הואדי והאבן, לרכסים, אל הרוחות.
עד אשר בכסות הערב, יחזור נוגה אלייך,
עם פכפוך פלגים, עם רחש הרדופים ליד החוף.

אי אפשר להעלים את הצער, כנראה שגם אי אפשר להקהות אותו, אבל אפשר להוסיף באמונה ותקווה.
אמונה ותקווה לגאולה מהצער,
למזור לכאב,
למפגש מחודש,
לאיחוד שיגיע, אולי עוד הרבה זמן, אבל יגיע,
בסוף
כשהרדוף יהיה שם של פרח
והכל ירגיש כמו חלום רחוק.





יום חמישי 27.6.2013

ערב שכולו עמרי

עמרי, חלפה שנה, עדין לא נתפס שאתה לא כאן איתנו.
וגם היום, יום השנה, כמו בכל יום, קשה לי מאוד לדבר עליך בזמן עבר, אך למרות הקושי החלטתי להתמקד בלספר על עמרי שהכרתי ב- 7 השנים בהם שירתנו ביחד בצבא, האופי המיוחד והתכונות הייחודיות שכל כך אפיינו אותך מהיום הראשון בזיקים ועד ליל התאונה.
עמרי מיום הגיוס היית עמוד התווך בחבורה שהלכה והתגבשה לה ככל שעבר הזמן במהלך הקורס, לא משנה איזה קושי עברנו תמיד היית קורן מאושר ומשמחה והיית סוחף אותנו אחריך בחיוך המיוחד שלך. במהלך השירות שלנו ביחד גם בקורס וגם בתפקידים המבצעיים שאלתי אותך לא פעם: "כיצד אתה מצליח לגרום לכולם לאהוב אותך וללכת אחריך, בלי להיכנס לוויכוחים או להגיע לפיצוץ כזה או אחר", תמיד היית עונה לי בחיוך האופייני שלך ואומר "אני לא יודע לעשות את זה אחרת". עמרי אני חייב לך תודה גדולה על כל הפעמים במהלך הקורס ואחריו שעזרת לי לצאת מהמשברים בעזרת התכונה הייחודית שלך, הקשבה חיבה ואהבה לכלל הסובבים אותך.
לעולם לא אשכח את היום בו נכנסו לחדר מפקד בסטי"ל אח"י רומח, בו שירתנו יחדיו כקציני משמרת, וקיבלנו את הבשורה לה ציפינו עוד משלב מתקדם, שניכם מוצבים בפלגה 916 ועתידים להיות מפקדי דבורות אמר מקכם, מפקד הסטי"ל. זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיינו לא הפסקנו לחייך ולהתחבק, הרגשנו כי הגשמנו חלום, חלום שלא הפסקנו לחשוב עליו בשנה וחצי האחרונות של הקורס.
כפי שאתם יכולם לתאר לעצמכם, גם בפלגה 916 עמרי בלט מעל כולם, במיוחד במהלך הפיקוד על שלדג 844, התחושה שנוצרה בפלגה, שכשעמרי איתך בים אתה יודע שיש על מי לסמוך. עמרי עם כל החיוך המדהים שלך ברגע שהיית מגיע לאירוע מבצעי היית הופך למפקד הרציני והחד ביותר שפגשתי, ומיותר לציין כי תמיד היית יוצא עם היד על העליונה מכל אירוע פח"עי או בט"שי שהיה לך במהלך הפיקוד. כל זה גרם למפקדים שלנו להחליט לקדם אותך ולקצר לך את הדרך לתפקיד שכל כך רצית לקבל בפלגה, מפקד סיירת בזק!, עד היום לא פגשתי חייל או מפקד שמצליח לשכנע יותר טוב ממך מדוע השפיץ של השלדג יותר טוב מהמטי דמטי של הדבורה.
ההרגשה שלי ובכלל של כלל המחזור היית שהדרך לפיקוד הבכיר של חיל הים כל כך מתאימה לך, ושזה רק עניין של זמן עד שתגיע להיות מפקד סט"יל ולבסוף גם מפקד חיל הים. לא סתם היינו מצדעים לך בצחוק כמובן כל פעם שהייתה נכנס לכיתה או לאחר מכן גם למשרד.
מעבר לקצין מצטיין היית חבר אמת עם אכפתיות אין סופית לחברים....כזאת שגרמה לכולם לרצות להיות כל הזמן בקרבתך......האובדן הכבד גרם לכך שבאירועים שהיו אמורים להיות משמחים בשנה האחרונה הרגשתי שהעולם קטן יותר, קר יותר, ריק יותר ושהשמחה אינה אותה שמחה בלעדיך. בכל זאת קשה לשמוח ללא החיוך שלך ברחבה, הצמדת השטרות והריקודים שלא משנה כמה ניסינו בחברה להגיע לרמה שלך, אותה צברת בהתמדה בלתי פוסקת של צפייה בסדרת סרטי סטפ אפ, לא הצלחנו ולהיות קרובים אפילו במעט.....
מעולם לא האמנתי שדבר כה נורא יכול לקרות, היה לך עוד כל כך הרבה מה להספיק בחיים האלו, כל כך הרבה פסגות לכבוש בדרך הכל כך מיוחדת שלך וברגע אחד שחור הכל פסק.
האזכרה שנערכה לך לפני כשבועיים הייתה הוכחה נוספת לאדם הדגול שהיית, כל כך הרבה אנשים הגיעו לחלוק לך שוב כבוד ולהנציח אותך. זוהי הייתה טיפת נחמה נוספת בחלל הכל כך גדול שנפער מאז אותו לילה ארור.
השיר של עמיר בניון "מורה לחיים" גורם לי בכל פעם מחדש להיזכר באדם המדהים שהיית והחלטתי לסיים בפסקה מהשיר:
לא אשכח אותך, לא אשכח אותך
לעולם היא לי דרכך

מנסה לצעוד בלי למעוד שנית
גם אם לפעמים קשה קצת בשבילי
בתוך ים של פיתוי שוחה אני
אז דמותך למולי
לחזק אותי ולשמור עלי
לכוון מלמעלה את חיי

רק אל תפגע בשום אדם, גם לא בעצמך
והישמר תמיד על נפשך
תגרום גם נחת והמון שמחה לאוהביך

ואל תאמר נואש ואל תשכח אמונתך
האל ישמור עליך אם תמשיך
לבדוק את צעדיך בודאי תשאף וגם תגיע

אוהב אותך אחי, ולא מפסיק להתגעגע......

קובי



יום חמישי 27.6.2013

ערב שכולו עמרי
מי היה מאמין שכבר עברה שנה מאותו היום, במשך השנה האחרונה לרבים מאיתנו לא עובר יום בלי מחשבות על עמרי.
לעיתים אלה הן מחשבות נעימות על זיכרונות חיובים שיש לכל אחד מאיתנו, מחשבות על רגעים שמחים - כי בזכותך עמרי, היו הרבה כאלה. לפעמים אלה הם זיכרונות מרגשים יותר ולצערנו גם מחשבות לא נעימות וכואבות מגיעות ומזכירות לנו את התהליך הארוך והקשה שכולנו עוברים מאז יום התאונה, ושיש עוד דרך ארוכה לפנינו שדורשת גם התחזקות נפשית, לפעמים גם ברמה שלא הכרנו.
האולם מלא פה היום בכל כך הרבה אנשים, וזוהי ההוכחה שעמרי הצליח בחייו לגעת בליבם של רבים. האופי שלך והאדם שהיית, הם אלה שמילאו את האולם היום. כל אחד שהגיע לכאן יודע בדיוק איזו דמות היית וכמה היית אהוב.
עמרי היה חבר שבאמת קשה לתאר במילים, כי יש כל כך הרבה תכונות שמאפיינות אותו, הכנות והאמת שהוא הקרין ומעל הכל זוהי תחושת האופטימיות שהוא היה מצליח להביא איתו בכל פעם שהיה נכנס לחדר. היכולת שלו להעלות את מצב הרוח של כולם הייתה פשוט אדירה ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור אחד שכל כך מאפיין אותו:
שהיינו בחטיבה, נסענו לים באוטובוס וקבענו כמה חברים להיפגש בתחנה ליד הבית. כולנו הגענו בזמן ועמרי כרגיל איחר "קצת". אנחנו יושבים וכבר עוברים כמה אוטובוסים וכולם מתחילים להתרגז קצת על האיחור, אבל אז רואים את עמרי מגיע מרחוק, עם כל כך הרבה מתנפחים, כדורי ים מזרונים וחיוך מרוח לו על כל הפנים ובאותה שנייה אתה מבין איזו נוכחות יש לו שהוא היה מגיע.
שמחת החיים, ויותר מכך האהבה שלו לחיים, תמיד היו חלק בלתי נפרד ממנו, בשנים האחרונות עמרי ניצל כל הזדמנות קטנה שהייתה לו כדי לטוס לחו"ל לחופשות קצרות, ושהייתי מספר לו חוויות מדרום אמריקה הוא אמר שהוא מחכה להזדמנות לעשות טיול גדול, ואז הבטחנו אחד לשני שניסע לכמה חודשים למרכז אמריקה אחרי שהוא ישתחרר. את הטיול הזה אנחנו כבר לא נעשה, אבל אני יכול להבטיח לך שתמיד תהייה חלק בלתי נפרד מכל החוויות שנמשיך לצבור.
אני פונה מכאן למשפחת שחר: אשר,אירית ענבר ולוטם ואני רוצה למסור לכם שאנחנו תמיד כאן כדי לעזור, בכל מה שידרש על מנת שתוכלו להתגבר על הכאב, ובע"ה נגיע ליום שבו הזיכרונות הנעימים מתגברים על הרגעים הקשים.
אני רוצה להודות בשם החברים, לכל מי שעמל והתמודד בעיקר נפשית עם ההפקה של הערב הזה. בזכותכם ישנה אפשרות לכל מי שהגיע לכאן לחלוק כבוד לעמרי.

תודה.

אבי
יום חמישי 27.6.2013

ערב שכולו עמרי

הגעגוע. הגעגוע שלי לא מרפה.

אני עומדת פה, מאחורי הפודיום, מסתכלת עליכם. קבוצת אנשים, בערך 350. את רובכם אני מכירה ורובכם מכירים אותי. מתוך כל האנשים שאני מכירה פה, יש את הקרובים אליי, שאותם אני מאוד אוהבת ומעריכה.
ועם כל האהבה שלי לאותם אנשים, אני לא מצליחה להעלות על דל שפתיי את ביטוי הרגש
שלכאורה הוא פשוט ויומיומי - געגוע.

פעם, בימים טובים יותר, שעמרי היה בים למינימום 24 שעות, הייתי נכנסת בשלב מסוים ל"קריז". ייחלתי כבר לרגע שהוא יחזור כדי שאוכל לירות על אוטומט את כל הדברים שעברו עליי בזמן שלא היה זמין. ואתם יכולים להיות בטוחים שתמיד היה לי מה להגיד ועל מה לספר. זה הגיע למצב שפל שהתחלתי לרשום בפלאפון נקודות כדי שיזכירו לי את ארועי היום כדי שאני לא אשכח לעדכן אותו בכל המתרחש.

מה- 27.6.12 ה- 24 שעות האלו התארכו לשבועות שהתארכו לחודשים והנה, כבר חולפת לה שנה. שנה שלמה שעמרי לא מתקשר אליי אחרי שחזר מהים. כבר שנה שלמה שלא ראיתי, חיבקתי או נישקתי אותו. כבר שנה שלמה שלא ישנו ביחד, אכלנו ביחד או יצאנו לבלות ביחד. כבר שנה שלמה שהוא לא איתי ואני לא איתו.
כבר שנה שלמה שאני לא יכולה להגיד לאף אחד אחר בעולם הזה שאני מתגעגעת אליו. כי כמו שהייתה לי רק אהבה אחת שנלקחה ממני בטרם עת, ככה יש בי רק געגוע אחד שמתעצם בכל יום שעובר. והגעגוע הזה לא מרפה, לא נחלש ולא משחרר.
כמה שאני מתגעגעת לצחוק האדיר שלו, לחיוך האופטימי, למגע העדין, לחיבוקים העוטפים והמגנים שלו,
לדייטים שלנו, לטיולים שלנו, לשיחות שלנו, לביחד שלנו. לזה אני בהחלט מתגעגעת.

ניסיתי לחשוב על מילים שינסו לתאר הרגשת געגוע חזק כגון זה, אבל זה בלתי אפשרי. זה געגוע שאפשר לראות רק בעיניים, במבט, בחיוך שמהול בעצב כל פעם ששמו עולה.
זה געגוע שחווים בעיקר בסופי שבוע, בחגים ובלילות.
געגוע כזה שקורע את הלב ויכול בקלות לפרק את הגוף לרסיסים.

ובנימה יותר אישית שמכוונת ישירות לעמרי שלי,
בובי שלי, יפה שלי, אני מתגעגעת אליך כל יום, כל כך הרבה פעמים ביום. אני קמה איתך בבוקר, והולכת לישון איתך. אני לומדת איתך ויוצאת לבלות איתך. לא להאמין שעבר כל כך הרבה זמן ושאני עדיין כל כך אוהבת אותך - אהבה ללא גבולות, אהבה ללא תנאי.

ולסיום, רק בקשה קטנה. בבקשה בבקשה תעשה שהגעגוע שלי, שלנו, לא יכאב כל כך. כי בינתיים הזמן ממש לא עושה את שלו.

תודה.

ספיר
יום חמישי 27.6.2013

ערב שכולו עמרי
משפחת שחר היקרה, אשר, אירית, ענבר ולוטם,
כחודש אחרי האסון, באחת הפגישות של החברים דיברנו על איך שומרים את עמרי אתנו, ואז עלה רעיון הערב, מהותו היא להראות מי היה עמרי.
המציאות אבל, היא שהמהות של בנאדם לדעתי היא הנוכחות שלו וכל מה שנלווה לה, את זה אי אפשר להראות.

אנחנו מקווים שהערב ירגש ויזכיר לכולנו קצת ממה זו הנוכחות הזו.
אתמול, אשר הסביר לי מה זה תטל"ס ודרש שנעשה תטל"ס, לכל אלו שאינם יוצאי חיל הים, תטל"ס זה תרגול טקטי ללא ספינות אני חייב להגיד עכשיו משהו שלא אושר ע"י הקודקוד בתטל"ס.
השנה האחרונה הצליחה ללמד אותי שני דברים. הראשון הוא שאתם, משפחה יקרה לימדתם וממשיכים ללמד אותנו בעל כורחכם, מתוך בחירה כפויה של אין ברירה, מה הפירוש האמיתי של המונח תעצומות נפש.
אני מקווה ומאמין שאיכשהו הערב הזה, עושה קצת טוב לנשמה.

הדבר השני שלמדתי, הוא שהמשפט הזה, עד שהמוות יפריד בנינו, פשוט לא נכון, כי עמרי בתוכי כל כך חזק שגם החיים והיומיום לא יצליחו להפריד אותו.

ועכשיו לחלק שכן אושר,

היום, לפני שנה, ב- 27 ליוני, נולד לו מלאך חדש בשמיים ומיד הצטרף למשמרת המלאכים.


הם כנראה כבר לא שואלים, הם בטוח מיד הבינו שמדובר באחד המלאכים.
הכי בן, הכי אח, הכי אוהב, הכי חבר, הכי מחייך והכי משמח.

היום, אנו מתרגלים למציאות שהוא איתם, אבל ממשיכים לדמיין שהוא איתנו. היום, אנחנו חוגגים יומולדת למלאך.


כמו שאתם יודעים עמרי שירת בתפקידו האחרון כמפקד סיירת שלד"גים בחיל הים, בשבילנו עמרי היה ויישאר תמיד רב חובל בלתי נשכח, אני מתכבד להזמין את הזמר הראל סקעת לשיר את השיר "רב חובל".

אורן
19.6.14

עמרי תאמין לי שלא היית צריך לעזוב אותנו , הרי היה לך מאוד ברור שאמא הדאגנית, האוהבת, השתלטנית לא תוכל לעמוד בזה , הרי אתה הכרת אותה טוב ממני , אז בבקשה ממך תנסה להסביר לנו מה קרה פה , איך ברגע פתאום משמחה והייתה הרבה שמחה נפלנו לכזה תהום.איך אפשר פשוט איך אפשר לעמוד מהצד ולראות את הכאב , עמרי שלי אני אומר לך בצורה הכי חדה וברורה שפשוט לא ניתן לעמוד בסבל הקשה הזה , זה חיי ומלווה אותך, עמוק בנשמה וזורם בדמך ובנשימותך אתה נושם קוצים דוקרניים ואפילו לרגע לקמצוץ שניה זה לא עוזב אותך .אז עמרי תגיד מה לא יצא לך לעולם לחשוב על מצב שכזה .אתה יודע שאמא שלך כל שני וחמישי מעירה את הכאב היא לא מוכנה לשחרר וכל הזדמנות היא דואגת שהזכרון שלך יהפוך להיות למוחשי כאילו אתה פה. תמונה יפה לך ולאמא אין יופי כזה , תמונה שיש בה חיים ולראות אותך זה גורם לגוף לדמם.עמרי שלי כן עוד מעט שנתיים כן עוד מעט אנחנו חוזרים לדלת הכניסה , עוד מעט יזרמו מנחמים רבים , אנשים טובים שבאים להזדהות עם כאב המשפחה , עוד מעט נציין שנתיים בלעדיך מה שמבחינתי לא נתפס וכל האזכורים למינהם רק גורמים לי לסבל. עמרי שלי אני מאוד , מאוד אוהב אותך אתה חסר לי יותר מאשר אויר לנשימה אתה חסר לכולם. מונדיאל התחיל ולוטם הבובה שלי מזכירה אותך , העתק מדוייק שלך אנחנו רואים יחד את המשחקים ועוד לפני שהכדור נכנס לרשת היא צועקת גוללללללל. אני כולי תקווה שאתם שם כל החברים הטובים תיקח איתך את עדן מוסאי הוא היה שחקן כדורגל תוריד ממנו את החולצה האדומה ושים לו חולצה צהובה , אוהבים ומתגעגים אבא , אמא, עמרי, ענבר ולוטם תכניס לענבר תאבון .אהבת נצח בן שלי . דבר נוסף לטוי הכלבלב אין תאבון אמא דאגה להוריד לו את החשק המיני בקיצור כלב בלי בי... הפכה אותו ליועץ.

אבא
3.7.14


היי עמרי
שנתיים של עצב שנתיים של תסכול, ייאוש, שנתיים לא פייריות, שנתיים של בריחה מהחגים מהבית מהכל אבל בעיקר בריחה מעצמנו בריחה מה27 ביוני 2012 בריחה מהמילה ז״ל בריחה ממך מעמרי המת עמרי החי תמיד איתנו ממך אנחנו לא בורחים כל טיול זה אתה אבל הבריחה זה ממך בלשון עבר זה ממך בתור מלאך בתור מת.
עמרי שנתיים לא קלות עברו על כוחותינו שנתיים של ריבים, בכי, ייאוש, הצלחות, דברים מגבשים וגם מרחיקים, שנתיים של בריחות ושנתיים מעצבנות שנתיים מתסכלות שנתיים מגעילות שנתיים שבהן אתה סוחב רגל אחרי רגל אבל סוחב חצי כוח אבל עדיין סוחב.
שנתיים של בלבול של ניסיונות השלמה אני לא יודעת איך להסביר אבל כל פעם שאני חושבת על האופציה הזאת שאתה לא איתנו שאתה מת יש לי גוש כזה בגרון, בלב.
שנתיים של חיוך מזויף ושל ״הכל בסדר״ שמסתתר מאחוריו הכל לא בסדר הכל אף פעם לא יהיה בסדר.
שנתיים של ניסיון ל״התחיל מחדש״ במרכאות וזה חשוב המרכאות כי אין כזה דבר אצלנו, זה לא בלקסיקון אין! יש עבר יש הווה עם עבר ויש עתיד עם עבר, לצערי אתה נחשב עבר.
עבר טוב עבר מתוק של צחוקים של חיוכים אמיתיים של נטו כיף נטו על האש ג׳קוזי קניות וכל החרטות שמסביב עבר שכולנו רוצים לחזור אליו ולמרוח אותו על ההווה וגם על העתיד.
שנתיים של געגוע, געגוע לכל דבר קטן לריבים בין אחים, למשחק בכדור, בווי, לבילוי ביחד בן בכור והקטנה, געגוע שלי געגוע אישי לאח גדול געגוע לכיף הזה שיש מישהו שמציק לך אבל תמיד שם אוהב ותומך, דמות שבאה לשחרר אותך מבית ספר, לוקחת אותך לים לבריכה לקניון, דמות שיודעת לחנך אם צריך, דמות שדואגת שלא נאבד את הדרך, דמות שמתגרה לפעמים, דמות שיודעת להצחיק ברגע קטן של התפרקות, דמות שיכולה לראות מה עובר עלייך, שמכינה אותך לחיים האמיתיים, שיודעת לבלות איתך ושיודעת קצת לסבול את האח הקטן והמציק שלפעמים רוצה קצת תשומת לב, אני כל כך זקוקה לתשומת לב הזאת כל כך זקוקה להתגרויות שלך ולצחוקים שלך כל כך כל כך מתגעגעת לאח הגדול שהיה לי.
אז כמו שאני מסיימת כל מכתב שלי או כל פתק באייפון שמיועד לך
תחזור בבקשה תחזור
אוהבת המון אחותך הקטנה ולתוספת
אחות שתמיד תמיד תיקח איתה מודל לחיקוי ותשאף להיות כמוהו ..
אוהבת המון

לוטם

שם:
דוא"ל: (לא יוצג)
בחזרה למכתב
להוסיף תגובה למכתב תגובות