לעמרי מאבא

29.6.12
כל כך קשה לי שאין לי מילים ואין לי נחמה מי יכול לעזור לי להפיג את הכאב,עמרי אתה האהבה והנשמה שלי ,עמרי אתה כל עולמי ,עמרי אני אוהב אותך עד כאב ,עמרי תעזור לי אבא לנצח נצחים.

1.7.12
על מה אני חושב בשעה 02:30 שקט מאוד כולם ישנים ויש לי את הזמן להיות מכונס בתוך הכאב הבלתי נתפס שאני שרוי בתוכו, אני לא יודע אם אתם יודעים ומודעים בכלל לכמות האהבה שקיבלתי והענקתי לעמרי שחר הבן שלי, היחסים שלנו נבנו על בסיס מוצק של רעות נתינה ,אהבת הזולת, עומרי שימש עבורי מצפן של נדיבות,אהבה וביטחון .
כמות האהבה והחיוך שיש בתוכו יכולים להמיס עולם שלם, אז אתם חברי הקרובים והרחוקים תחזקו ותתפללו לזכותו של עמרי שחר עלם החמודות שעזב את אביו ואימו את אחיותיו ומשפחתו, הכאב הוא בלתי נסבל פשוט כואב ועצוב ואין מי שיעזור

2.7.12
שלום לחברי ,ידידיי, אהוביי, מפקדיי, פקודיי ומכריי בזכותכם ובתמיכתכם האין סופית גרמתם לי לי להבין מהי כוחה של אהבה אמיתית בין אנשים,מהי ידידות ארוכת שנים ומהי תמיכה נקייה וטהורה שבאה ממקום של נתינה ללא כל תמורה.
לראות כל כך הרבה אנשים מתקופות שונות ומגוונות ,זה מחמם את הלב ועוזר במעט בריפוי הכאב שמחלחל בכל איבר אפשרי בנפש ובגוף.
הלילה החלטתי לקבל מעט אופטימיות להמשך ולברך את כל חברי בבריאות ואריכות ימים.
עמרי שחר יהיה לעולם ולנצח נצחים בני האהוב והיום אני כל כך מאושר שזכיתי להיות בקרבתו תקופה של 25 שנים מהמופלאות בחיי ולכן עמרי שחר תודה רבה לך.
7.9.12
פשוט אין מילים איזה בן מקסים חלום של כל אבא ,חיוך מלא עוצמה ,רגישות ,חכם ,מקצוען ,מפקד ,ידיד, חבר, אוהב, עמרי אתה איתנו לנצח נצחים דרכך תשמש אור ודוגמא להמון מפקדים, חיילים וחברים.
אוהב אותך לעד אהבת אמת - אבא אשר שחר

ספיר אשכנזי - בת זוג

בייביי,

אני עדיין לא מאמינה שאני צריכה לרשום הספד לבנאדם הכי קרוב אליי, שמכיר אותי הכי טוב, האהבה הראשונה שלי.
תמיד אומרים בהלוויות כמה שהבנאדם היה טוב ומקסים לכולם...
ואני – לא רוצה להגיד מה שכולם אומרים, כי אתה לא כמו כולם.
אתה זן מיוחד, נדיר במינך, יחיד בדורך ואין שני לך.
אני לא רוצה לדבר בשבחך כי כל מי שהגיע לפה היום, לכבד אותך בדרכך האחרונה יודע שאתה נסיך. אבל נסיך מהאגדות, לא סתם.
מוזר לי לעמוד בסיטואציה הזו ולרשום על חתיכת נייר את כברת הדרך שעברת לבד ושעברנו יחד.
למרות כל הכאב הבלתי נתפס והצער שלא יגמר, אני מתנחמת בעובדה שעשית תמיד כל מה שרצית ואיך שרצית – גם אם כולם התנגדו. אני סמוכה ובטוחה שהלכת לי ככה בין הידיים כאדם מאושר, השמח בחלקו.
במעמד זה, אני מבקשת מכל הנוכחים שהגיעו לא לשכוח את החיוך המואר והמאיר והכל כך כובש עם הגומות המהממות האלה שלך. בייבי שלי, מי היה מאמין שבנסיבות כאלו נפרד?! אני רוצה להודות לך על 3 ויותר שנים של חיים משוגעים ללא גבולות, חוויות מרתקות וייחודיות וצחוקים שלנו שרק אנחנו נבין. וכמובן איך לא, האהבה הבלתי פוסקת שלא הפסקת להעניק לי.
תודה בייבי, על מה שהיית ומה שתמיד תהיה בשבילי ובשביל כולם.

אוהבת לנצח ולעולמי עולמים, אני.

רם רוטברג - מפקד חיל הים.


29.06.12

עומרי היקר

כותב לך רם מפקד חיל הים
במכתב אישי במצב קשה – כי אתה לא פה.

עומרי ייצגת עבורי את כל הטוב והיפה שיכול להיות בארץ שלנו.
ייצגת עבורי את מהותו העמוקה של מפקד באשר הוא.
אתה אחד ממפקדי השטח הטובים ביותר שהכרתי בצה"ל ובחיל הים בפרט.
ייצגת עבורי את מלוא העומק והמשמעות של המנהיגות כמפקד ומנהיג טבעי ואמיתי.
ייצגת דרך עשייתך את הטוהר של הפיקוד.

איש אמת. גובה העיניים, דוגמא אישית מדהימה, איש של אנשים שיודע היטב איך להתחבר ולחבר אליו דרך סיגנונך הכה מיוחד את כולם מפקדיך והכי חשוב את לוחמיך.
ידעת את מלאכת הפיקוד על בוריה.
אומץ – לדעת להגיד ולהתמודד על דעותיך ואומץ להילחם עבור לוחמיך – בעיני זה נחשב מאוד מאוד.
אומץ בקרב ובקבלת החלטות מבצעית.
היית איש שטח עם אחריות למשימה, לאנשים, למקצועיות ולערך של ביצוע ודבקות במשימה, בנוסף לנחישות ליוזמה, לאילתור ולתושיה.
ייצגת עבורי ועבור כולנו את דמות המפקד המושלם המשלב הנעה אישית ומיוחדת הטבולה בערכים חזקים ובעיקר בהמון אהבה לאנשיך.
מורשתך תלווה את חה"י ודורות של קצינים יילמדו את דרכיך.
אני מצדיע לך מפקד יקר.
מחבק ואוהב

רם רוטברג
מפקד חיל הים.

צבא ההגנה לישראל
יחידת דואר צבאי 03477
י"א בתמוז התשע"ב
1 ביולי 2012

משפחת שחר היקרה,
יקירכם, סרן עמרי שחר, זכרונו לברכה, נהרג ביום ז' בתמוז התשע"ב, 27 ביוני 2012, בתאונת דרכים צבאית.

עמרי, זכרונו לברכה, התגייס במארס 2006 לקורס חובלים היוקרתי של חיל הים, ובהמשך שירותו מילא שורה של תפקידים בשדרת הפיקוד המבצעי של החיל. בתפקידו האחרון פיקד עמרי על סיירת "בזק", האמונה על הביטחון השוטף (בט"ש) בגזרת עזה. בתפקידיו השונים ביצע עמרי אלפי שעות ים במבצעים ובפעילות הביטחון השוטף לשמירה על גבולה הדרומי של מדינת ישראל. גולת הכותרת של שירותו כמפקד ספינת שלדג הייתה סיכולו של פיגוע בגבול ישראל עזה.

עמרי התבלט כקצין ולוחם מעולה ואמיץ, מעמודי התווך של פלגת הבט"ש בבסיס חיל הים אשדוד. עמרי הצטיין בכל מקום אליו הגיע, וכהוקרה על כך קיבל ביום העצמאות האחרון את אות מצטיין הרמטכ"ל. לצד אלה, הוא התאפיין ברוח איתנה ובנחישות בלתי מתפשרת לצד אנושיות ושמחת חיים, שזיכו אותו בחברים רבים.
עמרי יחסר לנו מאוד – כמפקד מסור, חבר נאמן ואח לנשק.

משפחת שחר, אין נחמה במילים אל מול השכול והיגון אשר פקדו אתכם. בשעה קשה זו מבקש אני, בשמי ובשם מפקדי הפלוגה וחייליה, להשתתף באבלכם הכבד. אנו מרכינים ראש ומחבקים אתכם באהבה, בכאב ובגעגועים. תמיד תהיו חלק בלתי נפרד ממשפחת הפלגה. זכרו של עמרי צרוב בנשמתנו לעד.
מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

יהי זכרו ברוך.

גיא גולדפרב, סגן-אלוף
מפקד היחידה

ורדית דוד טייטלבאום - דודה - אחות של אמא


מילים לעמרי

עמרי זאת אינדיס (ורדית).
מילים הן כל כך חזקות, וכוח הדיבור יכול ליצור ולהשפיע,
אבל אני לא מוצאת מילים.
הנני באה לקונן קינה, לכתוב הספד ונאלם פי.
רוצה לבטא כאבי בהגיה ובמשפטים ומקירבי יוצאת רק זעקה.
עשירה היא השפה העברית ואני יכולה רק להגיד: עמרי, עמרי, עמרי.
ומילה זו , השם שניתן לאדם היא החזקה ביותר בעיני.
אומרים ש"שלושה שמות נקראים לו לאדם: אחד - מה שקוראים לו אביו ואמו; ואחד - מה שקוראים לו בני האדם; ואחד - מה שקונה הוא לעצמו"

כל כך שמחתי ברגע לידתך ואהבתי אותך ואת השם שנתנו לך.

המשכתי לאהוב אותך כאילו היית בני וראיתי איך בני האדם אותך מוקירים.

מסתכלת אליך למעלה, באהבה גדולה ויודעת את כל הטוב שהותרת אחריך.

עמרי, עמרי, עמרי שלי.



ורדית (אינדיס) דודתך

ורדית דוד טייטלבאום

ממשיכה לכתוב לך, אחייני האהוב, ילד יקר שלי.
שאלנו את ליאה: "איפה עמרי?, היא ענתה בבית שלו"
סער אמר: "עמרי "לא איננו" עמרי פה!"
מפי עוללים.
עמרי אתה כאן, ואני מתפללת לקדוש ברוך הוא שיתן לי את החוש השישי
כדי לראות, לחבק, לדבר.
מתגעגעת לחיבוק האמיץ שלך, מתגעגעת לחיוך שלך עם גומות החן.
לא יכולה עוד לדבר על רגע ההודעה. יש לפני ויש אחרי.
קשה לישון, לפעמים יש רגעי חסד ונרדמים ושוקעים בשכחה זמנית,
כל זאת על מנת להתעורר להכרה מצמררת. כל יקיצה זה כאילו קיבלתי את
בשורת האיוב הזו שוב.
שבעה בתמוז תשע"ב , היום הנורא הזה. ושבעה טון של כאב על ליבי.
במקום להיפגש בארוחת שישי כולנו, נפגשים שם ב"צבאי".
לפני, הייתי שואלת את אמא שלך, איפה עמרי?, בד"כ היו עונים בצבא.
כעת אתה ב"צבאי". אי אפשר להגיד את שתי המילים שמקדימות לצבאי.
זה לא נתפס. לא רוצים לקבל.
אני שם מחבקת חזק חזק את המצבה, מנשקת, ומתפללת: " ריבונו של עולם,
אתה הכל יכול, תחזיר את עמרי. בבקשה, בבקשה."
עמרי, שהיית נכנס לחדר , החדר היה מואר. הלב היה מתרחב. אושר.
הרמח"ל אומר "כשאדם מתעלה, העולם מתעלה עימו." הרגשנו את ההתעלות
שלך. יפה תואר אתה ויפה מידות.
חושבת עליך כתינוק יפיפה, זוכרת איך החזרתי אותך לפעמים מהגן, ימי ההולדת.
זוכרת את בית הספר, זוכרת את הצבא. זוכרת הכל.
מעולם לא חשבתי שאדבר על זיכרון.
זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות.
עמרי תבוא.

אינדיס (ורדית)

עמית חדד - חבר ילדות


אשר, אירית, ענבר ולוטם היקרים,

הנני שולח לכם את תנחומיי נוכח האסון הכבד והאבידה בטרם עת של עמרי שחר ז"ל, חבר אמיתי.
ביתכם באילת היה לי בית שני ובתקופה זו משפחתכם הייתה לי חשובה ביותר. שנים רבות עברו מאז, נשארתי באילת, התגייסתי ל- 212, התגייסתי למשרד החוץ, גרתי שנה וחצי באקוודור, שנה בסנגל וכעת אני גר בוויאטנם. עברו 10 שנים מאז דרכינו התפצלו, 6 שנים מאז ראיתי אותו בפעם האחרונה. אך רגשותיי אליכם נשארו כרגשותיי של אותה תקופת ילדות נפלאה שידעתי לצדו של עמרי, חברות מקסימה וכל כך משמעותית.
בהתבגרות לצידו ולצד משפחתכם הייתה לי ההזדמנות להיות בחיק משפחה מיוחדת, שמחה ומאושרת, ערכית, מסורה, חזקה ומגובשת. לחוויה זו ולזכות זו, תודה.
הנני מוצף בזיכרונות מאושרים. אותם רולר בליידס ברחבי העיר, הדיג בימי שישי בבסיס באילת באישורו של אשר, הלילות ביחד, טיולים ונסיעות לאשדוד לבקר את הסבתא, משחקי השולחן עם ענבר, הבילויים בים ועם חברים. אני זוכר את היום בו קיבל אשר את מלך ירדן באילת כאילו זה היה אתמול. ולכך שוב, תודה מקרב לב.
בשמי, אני מחזק מכאן את ידכם ומוסר לכם את השתתפותי הכנה בצערכם.
ברגשי כבוד,
עמית חדד



ד"ר משה בן סימון - מרצה באוניברסיטת בר אילן


ענבר יקרה,

הצטערתי עד עמקי נשמתי לשמוע על האובדן של עמרי אחיך היקר זיכרו לברכה. ממה שקראתי אני מבין שהוא היה מצטיין, משכמו ומעלה, לקח אחריות אדירה והקדיש את מיטב שנותיו למען הגנת העם והמולדת. מהתמונות הוא נראה יפה תואר ובעל כריזמה. כל כך חבל על האובדן האדיר הזה. אני בטוח שהוא היה אדם מוכשר ביותר, אחראי ביותר, והיווה מקור גאווה למשפחה, אבל מעבר לכך, ברמה היותר אישית ומשמעותית - הוא בוודאי היה גם אח מדהים.
צר לי על שלא שמעתי את דבר ההודעה בזמן ולא יכולתי לבוא ולנחם אותך.
מן השמיים תנוחמו.

משה בן סימון

סבתא אסתר דוד


לעמרי נכדי הבכור והאהוב.

מיום הולדתך אתה היית כל עולמי.
אם הייתי יכולה לתת לך את הירח הייתי מביאה.
אם הייתי יכולה לתת לך חיים הייתי מוכנה לתת את חיי וגופי בשבילך.
תסלח לי על שלא הצלחתי.
במה טעינו? רק לאלוהים תשובה, אם נצליח לקבל.
עמרי, תודה על 25 שנה נפלאות שחיינו לצידך ואיתך.
נתגעגע לשמחת החיים שלך, לצחוקך המתגלגל. לא נשכח לעולם
את האהבה הגדולה שהרעפת עלינו. כל יום הולדת, כל חג
לא החמצת להפגש אתנו ולהיות ביחד.
אהבת בכל ליבך את הרגעים הנהדרים שהיינו יחד.
ושוב תודה גדולה מסבתא האוהבת והמתגעגעת מאוד עד כאב.

סבא - שמואל דוד


איך נפלו גיבורים
על לא עוול בכפם.
איך נפלו הבנים בשחר היום
האם זה דרכו של עולם?
בסופו של יום יסָפרו הנופלים
לתוך מחשב גדול יקלידו הנתונים
ויצאו בקול תרועה אל האומה:
היש חכם ממני?
אל מי נבוא ונאמר "מחדל"!
והעם שואל עד מתי נתאבל
ונבכה על בנינו ונכדינו
הקשורים ברכבם בדרכים קשות.

כתב שמואל דוד
לזכר נכדי
עמרי שחר ז"ל

שמחה מרקס - משפחה אמא

קול ברמה נשמע נהי תמרורי בכיים.
אירית, אשר והבנות ורדית, אסתר ושמיל מי יבין בכייכם
וחסרונכם. בכי תמרורים על הצעיר היפה החכם המאיר פנים לכולם
ללא הבדל גיל צבע ומין.
האהוב והאוהב את כולם והטוב ביותר מכולם.
צערם וכאבם של כולם , כל מי שהכירו הוקירו והעריצו ובכו את אובדנו.
עם שלם איבד גיבור בגיבורים וזכרו לא ישכח לעולמים.
קול ברמה נשמע קולך אירית, "אני רוצה את הבן שלי", זעקת במלוא הכוח
של הכאב והאובדן הצורב. קרעת לבבות רבים, חנקת גרונות רבים.
ואני התהפכו מעיי בקירבי כמערבולת ים סוער. מעוצמת קולך
ושבר עולמך ככתוב "וירעשו ויתגעשו כל צבא מרום וחשבו להחריב עולם"
עליונים ותחתונים בכו איתכם יחדיו וצמרו מכאב ופחד.
עוצמת קולך ומראך מצלצלים באזני בפחד ואימה עד היום הזה.
קול בכיה של לוטם בשיר" אחי אחי" אף הוא זעזע והרטיט לבבות
וחנק גרונות רבים.
את כאבך אשר, ומרייך לא שמעתי כי לא יכולתי לשאת את המעמד
נורא ההוד והצער, שכל מי שהיה שם חש את האבדה הנוראה בטרם עת.
הרי חייו רק החלו.
קולו של שמעון ב"אל מלא רחמים שוכן במרומים" סכם את המעמד נורא ההוד
ורק השם הוא ינחם אתכם, כי לי אין מילים לנחם, רק להשתתף בצערכם.

שמחה מרקס

דברי הספד של הדוד מר שמעון מלאכי.

הכתוב אומר: "נאלמתי דומיה ,החשתי מטוב וכאבי נעכר ,חם ליבי בקרבי ,בהגיגי תבער אש",
על נפילתו של יקירנו,אהובינו,סרן עמרי בן אירית ואשר לבית שחר,אשר נפל בעת מילוי תפקידו והחזיר
נשמתו לבוראו.
ה' ברא את נשמתו מזיו כבודו ,יפעה טהורה,מצור הצור נגזרה ,מלהבות אש השכל חצובה, ה' שלחה אל הגוף
לעבדהו והיא כאש בתוכו ולא תשרפהו,כי האדם קורץ מהאדמה וה' נפח בו נשמה ואצל עליו רוח חכמה למען
יעלה אל מעלה רמה .
אך האדם ראשיתו, מוץ נידף ואחריו קש נהדף. אם ישבע-ירשע ואם ירעב-על פת לחם יפשע.
ובצאתו למרחב יחל דבריו ויחזק בריחי שעריו והמוות בחדריו וירבה שומרים מכל עבר והאורב יושב לו בחדר.
יקירנו עמרי בן אירית ואשר,נשמתו הרגישה ,העדינה והישרה הכינה צידה לדרכה וצידתה ליום נסיעתה.
כך מצווים אנו כולנו ,כל אחד ואחד מאיתנו להכין צידה לנפשנו ליום נסיעתנו ,כי אם נצא מעולמו של בוראנו
כאשר באנו ונשוב ערומים למקומנו כאשר יצאנו למה נבראנו? ולראות עמל נקראנו? טוב לנו עוד אנו שם ,
מצאתנו להגדיל פשע ולהרבות אשם.
לכן אלוקי אם עווננו מנשוא גדול מה תעשה לשמך הגדול? ואם לא נוחיל לרחמיך מי יחוס עלינו חוץ ממך?
אם תקטלנו לך נייחל ואם תבקש לעווננו נברח ממך –אליך ונתכסה מחמתך –בצילך ובשולי רחמיך נחזיק ,
עד אם ריחמתנו ולא נשלחך כי אם ברכתנו ,זכור נא כי כחומר עשיתנו ובאלה התלאות ניסיתנו .
לכן אל תסתר פניך ממנו ומלפניך אל תשליכנו ובעת מן העולם תוציאנו לחיי העולם הבא בשלום תביאנו
ועם המנוים בחלד ,חלקם בחיים תמננו ולאור פניך תזכנו ותשוב תחיינו ומתהומות הארץ תשוב תעלנו.
" אנסך את דמעי לך,מחה חטאי בדימעתי ונפשי אמרה חלקי אדוני את ונחלתי.....ותשלח מלאכי החן ויצאו
נא לעומתו ושלום בואך יאמרו ,בקול אחד בביאתו ויביאוהו לגן עדנך ושם תהיה ישיבתו ויתעדן באורך ושים
כבוד מנוחתו ואור גנוז לפניך יהא סיתרו וסוכתו ותחת צל כנפיך תנה לו את מחיצתו".
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים לעולמי עד.





אלכסיי - לוחם פלגה 916


לענבר היקרה

דבר ראשון אני משתתף בצערך הרב. קשה מאוד לאבד בן אדם כל כך קרוב אליך ברגע אחד. אני מבין שמאוד קשה לך וכואב לך נורא. אני איבדתי את אחי בצורה קצת שונה ממך. הוא איבד את השפיות שלו והחיים שלו נהרסו וגם של כל המשפחה שלנו. חשוב מאוד שאת תהיי מאוד חזקה ברגעים אלו ותתמכי בהורים שלך. יש עליך עכשיו אחריות מאוד גדולה. את הילדה של המשפחה שצריכה להחזיק אותם ולתת להם תקווה. את צריכה לחיות חיים כפולים ולחיות את החיים גם בשביל אחיך שאני בטוח אהב אותך מאוד. והוא מסתכל עליך מלמעלה ורואה את עצמו בתוך נפשך והוא יתן לך כוח להמשיך הלאה ולהצליח בכל מה שתרצי להגשים. תזכרי שה' תמיד רוצה את הטובים ביותר קרוב אליו.
ולאבא שלך שאמר בראיון לחדשות שאתמול הוא הרגיש שכאילו שאבו ממנו את הדם. תגידי לו שהוא טועה! ושהדם שלו מלא בדם של עומרי ושהדם של עומרי זורם בתוך כל לוחמי 916 ושאנחנו לא נשכח אותו ושאנחנו מתפללים למענו ויודעים שהוא מסתכל על כולנו מלמעלה ושומר עלינו. ועל כל עם ישראל.

שלא תדעו עוד צער!!

אלכסיי ק.
לוחמי 916

אבי שוחט - חבר ילדות

28.06.12

עמרי שלנו! איך אנחנו פה אצלך, יושבים בחדר, מדברים והכל נראה אותו דבר, אבל מרגיש כל כך שונה. תמיד רצית שנהיה פה. דאגת שלכולם יהיה הכל, לא משנה מה עשינו העיקר להיות פה איתך לעוד יום של צחוקים. אנחנו פה שוב, כרגיל כמו תמיד, אבל אתה לא מגיע, אולי עוד דקה תרד במדרגות, אולי עוד שניה תופיע, תמיד היית מאחר, תמיד ידעתי שיקח לך זמן, אבל תמיד תמיד היית מופיע בסוף, עם החיוך שלך גרמת לשכוח הכל ולהתחיל לשמוח. איך תמיד הייתי מתקשר אליך, אומר לך לצאת החוצה כי אני בדרך, וידעתי גם כשאמרת "אני יוצא" ידעתי שרק התחלת להתארגן, אבל לא היה אכפת, לא היה משנה כי תמיד יצאת מהשער עם חיוך על הפנים ואהבה בלב. אהבה לחיים, אהבה לכולם, תמיד עם משהו ביד, חטיף, שתיה או סתם משהו שנראה מיותר. אז בבקשה עמרי תאחר עוד פעם, עוד פעם אחת "תייבש" אותי בחוץ, כשידעת שיקח לך זמן היית אומר לי להיכנס, אז הנה נכנסתי, אני פה בסלון, אצלך בחדר, כבר כמה ימים ואתה עדיין מתארגן, כמה זמן עוד יקח לך? אני אחכה לעד, עד שתיהיה מוכן לחזור, אם אתה בא מהדירה בחיפה, או מהבסיס באשדוד, או מספיר, או מסבא של ספיר בראשון לציון, או מהמשפחה שלה ברמת-גן, היו לך כל כך הרבה בתים, כי כולם תמיד אוהבים אותך, בכל מקום הרגשת שייך כי התחברת לכולם. ביומולדת הקודם שלי בגיל 24, נכנסנו למקום ההוא בצומת העוגן, ולחשתי לך מילים שרק אתה שמעת, דברים שכוונו רק אליך, אמרתי לך כמה אני מעריך את מה שאתה עושה, וכמה אתה משקיע בשביל להגן על המדינה, כל פעם שהתקשרתי ושאלתי "אתה באזור, איזו שאלה מיותרת, אתה תמיד באזור, אתה תמיד בלב שלי, היית באזור של כולם, מכיתה ח' שנכנסת לחיים שלי, כבשת אותי ברגע, בפעם הראשונה שהגעת אלי, רצית להתקין לי משחקים על המחשב, באת עם הרולר בליידס שלך וערמת משחקים, כל מה שהיה לך הבאת, תמיד הענקת מעצמך כל מה שאפשר. בכיתה ט' אמא שלך הצילה לנו את החיים, שהיינו אמורים לעלות על קו 29 והיא עכבה אותנו בגלל הממתקים, בדרך שמענו על הפיגוע שהיינו אמורים להיות בו אם אמא שלך לא עוצרת אותנו, ביקשת להתקשר לאמא שלך ממני כי לא היה לך טלפון, נתתי לך בלי לחשוב, כי זה אתה, מה שרצית קיבלת ממני, ותמיד החזרת הכל פי 1000, לפני התיכון אמרתי לך שאני רוצה להבחן לקולנוע, ומייד הלכת איתי גם, ידעתי שלא באמת רצית, ידעתי שתעשה הכל כדי שנמשיך להיות ביחד. אתה נכנסת לרשימת ההמתנה וככה הגעת לתיכון רבין, אני לא התקבלתי, תמיד היית הכי טוב בכל מה שנגעת. הגעת לתיכון בדרך החלפנו חבורות אבל אני ואתה זה הליבה, את זה אי אפשר להפריד ואז ביומולדת שלי בגיל 24, כשרק אתה וספיר שמעתם ביקשתי ממך להיות השושבין שלי כאשר אני אתחתן, הסכמת בלי להסס כי שנינו ידענו שאנחנו צריכים להיות הכי קרובים אחד לשני בפסגה של החיים, כבר דמיינתי איך הילדים שלי מתגאים בחבר של אבא שלהם. כמו שאני מתגאה בך כל יום. בכיתה י"א נסענו לאילת, ואתה אמרת שכנראה לא תבוא כי אין לך את הכסף, ואתה לא יכול לבקש עוד מסבתא, כזה היית בגיל 17 כבר לא רצית עזרה מהמשפחה, ואני חשבתי איך זה להיות באילת עם כולם בלעדיך, אחרי כל החופשות של המשפחות שלנו באילת, אחרי כל הסיפורים שלך על ה- 3 שנים שהעברת שם, אתה המדריך באילת אתה מכוון ומכיר כל פינה, כמו בחיים מכוון הכל. חצי שעה לפני שיצאנו אתה מתקשר אלי ואומר לי שאתה בא, ודאגת שלא יהיה מקום בחדר, באמת שאהבת שיהיה בלאגן, ואמרתי לך קודם כל תבוא ואנחנו נסתדר. תמיד השלמנו אחד את השני, אני דואג אתה מסדר את העניין, אתה דואג ואני מרגיע. ככה זה שאוהבים, ככה זה שמרגישים בלי מילים, כזה היית וכזה תשאר. יום אחד שסגרתי שבת בבסיס, התקשרת אלי, זאת הייתה התקופה הכי קשה שלך בבסיס, בימ"פ באילת, חזרת פעם בחודש, בקושי ראית את רוני, ולפי ה- "הלו" שלך הבנתי שאתה צריך לפרוק, הבנתי שמשהו יושב לך על הלב, על הלב של שנינו. בהתחלה היית חזק. אבל אחרי כמה שניות, ששמענו את הקול אחד של השני, התפרקת, הרשית לעצמך לפרוק את המטען, שמעתי אותך בוכה ובכיתי איתך, ניסיתי לחזק אותך, הראיתי לך את כל הצדדים הטובים של המצב. אבל לא באמת היית צריך את זה, היית חזק יותר מכולנו, לא חשוב מה אמרתי, ידעת לבד את התשובות, בתחושת המסע שלך רק דרך אחת היתה לך מול העינים וללא שום רבב הגשמת אותה. סיימת את שלב הלימודים בקורס וחגגנו לך בלכת. שתית, נהנית ורקדת עם חבריך מהצבא, ואני הייתי שם בצד, לדאוג לזה שתוכל להיות חופשי, לקחתי אותך למסיבה, שמחתי בשמחתך וראיתי איך עוד שלב בתכנית שלך הושלם. ביציאה מהמועדון היית לגמרי שיכור, הגיע לך לאבד שליטה רצית את השלט של קורס חובלים שמציין "כניסת חובלים", רצית אותו אליך. פחדתי שהשומרים לא יתנו לך אבל אתה בשלך לא עוצר. לקחת את השלט ונכנסת איתו לאוטו והתכסית בו. ככה היית מחובר לכל מה שעשית: אני כותב לך וצריך לשתות. אני מפחד להתעלף, לכתוב לך שאב ממני כל טיפת אנרגיה, אני צריך אותך פה שתמלא אותי. ביומולדת 18 שלי, היה תורי להרגיש כאב. שכבתי אצלך באוטו מאחורה וביקשתי ממך "עמרי, תעשה שזה יפסיק" ידעתי שאי אפשר, אבל התקווה היחידה שהייתה לי, הייתה אתה. אתה היחיד שיכול לעזור במצבים שאף אחד לא מסוגל, רק לראות אותך לצידי ממלא אותי בבטחון. התגייסת לצבא, ביום ראשון בבוקר, אני סגרתי שבת ולא היה לי סיכוי להגיע, אמרתי לקצינה שלי שאני חייב להיות בראשון בבוקר בלשכת גיוס, חבר מתגייס, מילה שלא קרובה לתאר אפילו חצי ממה שהיית בשבילי, היא שאלה אותי אם זה כל כך חשוב, ואמרתי לה שאין סיכוי בעולם שאני מפספס את היום הזה שלך, היום שבו התחלת את מסע חייך, הגעתי לגיוס כי היא באה להחליף אותי במוצ"ש, בחיים לא חשבתי שהיא תעשה את זה, אבל היא הרגישה את החיבור בנינו, היא הרגישה שאני באמת לא מפספס את היום הזה, ובזכות החיבור בנינו היא אפשרה לי להגיע. סיימת קורס חובלים. הטקס שלך היה במהלך קורס שאני העברתי, בתחילת הקורס מפקד הקורס שאל אותי מה הבקשות שלי ממנו. הבקשה היחידה היתה לצאת לטקס שלך, אמרתי לו שלא משנה מה יהיה באותו יום, בדיוק כמו בגיוס את הטקס שלך אני לא מפספס. באופן כל כך אירוני והפוך. אבל הי הרי הפכים נמשכים זה לזה, באופן הפוך אתה סיימת קורס חובלים והתחלת את שירותך האמיתי ואני יצאתי לחפש"ש. עליתם לרחבת המסדרים, וחיכינו לשר הבטחון שיגיע, באותו יום החזירו את גופות החיילים החטופים והיה טקס צנוע. חיכינו דקות שלמות, הרס"ר שלך הפציר בכולם להיות בשקט, לכבד את המעמד. ואני שראיתי אותך עומד שם, מלא בגאווה, לא יכלתי שכולם יסתכלו עליך בתור עוד אחד שמסיים, אי אפשר להעביר את הרגע הקסום הזה בלי משהו שייחד אותך, אז כשכולם בשקט ואתה עמד דום, קמתי וצעקתי: "עמרי יא גבר עמרי" ועמדתי כדי שכולם יראו, אתה חייכת בחצי חיוך כי אסור היה לך לזוז, אבל הלב, הלב התמלא בשמחה, הגאוה שהרגשתי העברתי לך, הרס"ר שלך הוציא אותי החוצה, אבל מי הוא שיגיד לי לא לראות את הגיבור שלי מקבל סיכת חובלים, מי הוא שיימנע ממני לראות אותך מגשים חלום. עלינו לספינה שלך בהרצליה עשית לנו סיור מקצועי עם מונחים שמעולם לא נבין. אבל אתה למרות שאתה עומד מולנו, לא חייב להוכיח כלום, דיברת במקצועיות כי כזה היית, מושלם תמיד ומרשים ביותר. כמה אור הכנסת לבית שלי שהגעת וקודם כל חיבקת ונישקת את כל מי שראית, אמא ואבא הסתכלו עליך בהערצה, הכירו אותך מחצית ממה שאני הכרתי אבל זה הספיק להם כדי להרגיש גאוה. בבחור שמגן על כולם, אמא הציעה לי כדור הרגעה, אני לא רוצה להירגע, אני רוצה לבטא את מה שהרגשתי כל החיים שלנו ביחד. הדף לא יכול לספוג את כמות האהבה שיש לי אליך. השארת פה את ההורים, את ענבר ולוטם, שרק לפני כמה חודשים חגגנו לה בת מצווה נכנסת אלי הביתה, אתה, אירית ולוטם לתת הזמנה וביקשת שאעזור לך עם האוטובוס, לשמור על הילדים כאילו שהיית צריך לבקש. כאילו לא היה ברור שהכל אני אעשה בשבילך. אשמור על כולם, על אירית שאהבה אותך יותר משאפשר לדמיין, על אשר שהתגאה בך יותר מכל דבר, על ענבר ולוטם שבשבילם היית סופרמן, ועל ספיר אהובתך היחידה, שתמיד שהינו מדברים היית מסיים איתי כי אתה "צריך להשכיב אותה לישון". הכל נתת למענה, והכל אני אתן בשבילה כי זה מה שאתה אתה היית עושה. הבריכה איתך, הנרגילה הסטייקים ואין ספור חוויות. הדף קצר, היד כואבת והלב לא מעכל, אסיים פה בינתיים כי כולם רוצים לכתוב. אתה האהבה שלי, מרגע שנכנסת לחיי ועד שאעצום את עיניי, תמיד בליבי לעד חלק ממני. שלך תמיד, האס שלך אבי.... אבי שוחט.. נוח נשמתי על משכבך בשלום.

גון רשף - חובל, חבר מהצבא.


28.06.12

עומרי שחר!
אח אח... עומרי עומרי... בחיים לא כתבתי מכתב פרידה, בטח לא מכתב פרידה למישהו שמת... איזה עולם שינית בי עכשיו. הצער והיגון לנצח נטבעו בי על אובדנך, עד יום מותי.
אתה יודע, אני מחשיב את עצמי כאחד שמזהה אנשים מהר, ואותך גם זיהיתי עומרי. זיהיתי אותך מהרגע שנכנסת לי לספינה והפלגת איתי בתור חניך פי"מ או משהו כזה – אני כבר לא זוכר.
היה בך את כל אבק הכוכבים של כל הגדולים והמצליחים בעולם הבט"ש – החיוך הפלאברה והדבורנות של יותקה, החוצפה של מורג, הערביות של קובי ומשום מה – נהנית רק מהיתרונות של כל המובחרים האלה שהיו כוכבי הפלגה בתקופתנו. – אבל, לא סבלת משום מגרעות שאני יכול להעלות על הדעת! אכן, זו באמת לא קלישאה, שכשאלוהים בוחר את מי שהוא רוצה שישב ליידו – הוא בוחר את הכוכבים הנוצצים ביותר. את המלאכים!!!
אני זוכר שישבנו לשיחות בקריה והתלבטת קצת על המשך שירותך הצבאי – ואני אמרתי לך ללא היסוס: "תישאר". הצבא זה אתה. המוניטין המדהים שלך, ההצלחות האדירות בתפקיד, ההיסטוריה של האבא ועכשיו גם גיליתי שהסבא! אין אין.. היית בקלות נהפך להיות המח"י הבא. בקלות. ואני זוכר שאמרתי לך מינ' רמכ"א או דרג פוקד כדי לא להעלות לך את האגו יותר מדי. חיל הים לא יהיה אותו דבר אחרי שאתה עזבת את העולם הזה וצופה בנו מלמעלה. חיל הים יעבור שינוי חוצה ארגון. מסקנות ולקחים רבים יופקו, והצבא וחיל הים יהיו מקום טוב יותר.
עמרי, בכל העיתונים כתוב על לב הזהב שלך. שזו אכן, התכונה שכל כך מאפיינת אותך. אני יודע, שאם המצב היה הפוך, ואתה היית כותב שורות אלה כי אני נהרגתי, היית יושב עם משפחתי, אבי, אמי ואחי ומחזק אותם כמו שרק הלב הרחב שלך היה יכול לעשות. למעשה משימת הניחום כל כך תפורה עליך! ייעודך ככל הנראה היה לייצר שמחה ואור לכ"כ הרבה אנשים בחייך – ואז כל הרבה פחד, עצב ויגון – שיעצבו, ישנו ויעשו את אותם אנשים לטובים יותר, שלמים יותר. שמשמחתך תתחזק תתעלה ותמשיך להיות הפרצוף של חיל הים. כי ככה היא, זאת המשפחה שלך. אין עוד משפחות במדינה הזאת עם ערכים כמו שלכם, עם תשוקה לשירות בים, עם תשוקה לשמחת החיים וההנאה כמו שהייתה לכם. עם כ"כ הרבה כבוד וגאווה למולדת.
הלב נחמץ ונשבר לראות ככה את המשפחה. הלב נחמץ ונשבר. אשר, אירית, ספיר והבנות – אתם במבחן עכשיו, מבחן החיים. עמרי מדבר אלי, אלינו, אליכם אל חה"י ורוצה דבר אחד – שנזכור ונחיה.
תזכרו את זה. אני יודע שזה מה שהוא היה אומר לאמא שלי. תזכרי ותחיי. החיים יפים. החיים בעלי משמעות. החיים עדיין מהנים ורצופים בחוויות טובות. והוא רוצה שתחוו אותן. שאנחנו נחווה אותן. שנים רבות הלב יוחמץ והחלל לא ייסגר, אבל בשנים האלה עוד נצחק גם, ונשמח גם, ונתגאה גם ונחווה עוד הרבה רגשות חיוביים. והנפש עוד תתעלה, ותתרומם. אתם הגאווה שלנו, של חיל הים, של הצבא, של מדינת-ישראל, אתם הפרצוף היפה שכל ישראלי או יהודי היה רוצה שיהיה לו. אל תשכחו זאת!!!
תחיו בשבילנו, בשביל עמרי! זה מה שהוא היה רוצה ואתם יודעים את זה. עמוק בתוככם אתם יודעים. עמרי רוצה שנחיה. שנחיה ושנזכור אותו.
ושנפיק ממותו את כל הטוב שאפשר להפיק בחיים. כי החיים זה טיפה קטנה של אור, בתוך אוקיינוסים ענקיים של חושך. שהחיים זה אוסף של תחושות ורגשות וחוויות.. שאתם יכולים לשלוט בהם! כן, אפילו עם האובדן הנורא, עם כמה שקשה לכם לחשוב ככה, אפשר לחיות ולחיות טוב! בשביל עמרי, בשביל הבנות, בשביל המשפחה, בשביל החברים, בשביל חה"י, בשביל הצבא, בשביל המדינה, העולם וכל המין האנושי. אני תמיד אהיה לצדכם, תמיד אוהב ואחבק ואזכור את הנשמות הטובות והחומר הטוב שממנו קורץ עומרי המדהים, הנסיך – שזה אתם. אתם החומר שממנו הוא עשוי.
בצער רב מהול באמונה
ובתקווה – גון רשף

סילבי ויוסי שני.



29.06.12

עומרי עלם חמודות ואהוב


מחשבותי וליבי מלאים בך ונתונים להוריך, אירית ואשר ולאחיותיך המקסימות, לוטם וענבר.

לא הספקתי לומר לך, אך יכולת תמיד לחוש את אהבתנו והערכתנו. כלפיך

כמה נהדר, מקסים, תומך ואוהב – כולך נשמה ועליך בלי מליצות ניתן לומר "יפה מבפנים ויפה מבחוץ"

נכנסת אל חיינו בתקופה מאד קשה ובחוכמתך, חיוכיך וטוב-ליבך הקסמת את כולנו וכבשת אותנו.


נזכור אותך תמיד
אוהבים יוסי וסילבי

דוד סער סלמה - חבר ומפקד.



עומרי!

זה לא דרך הטבע לרשום דברים עליך בלשון עבר, זה לא הכרח ובטח לא נדרש!
אני לא בטוח שאני עדיין מעכל שאתה לא פה בזמן שאני כותב כעת.... האמת שהמעמד הזה קצת מוזר לי....
עמרי,
הכרתי אותך עוד לפני שהגעת לחיל הים – דרך אשר, אבא שלך, שהיית בשבילו הכל ואפילו מעבר לכך!
בחיל הים ההצלחה שלך הלכה לפניך בכל דבר ובכל מקום. האירוע שנצרב לי לעד זה אירוע השמדת הפח"ע שהיית מפקד שלדג 844 בעזה. אירוע שרק שנה קודם באותה ספינה, באותו מקום ואותו אירוע – לא הצליחו לעשות את מה שאתה עשית – לבד ובקור רוח שברור לך בדיוק מה לעשות! אז הכרתי קצין שבאמת היה מפקד. את האירוע הזה אני לא אשכח אף פעם. אותך אני לא אשכח אף פעם.
בדרך כלל על אלה שנהרגים נוטים תמיד להגיד שהם היו טובים. אני לא יודע אם תמיד זה נכון ומה שכן אני יודע שעליך זה סופר נכון.
ראיתי אצלך מעבר למקצוענות את האדם שבך, האנושי והחייכן, הצנוע והמעט ביישן כזה שהוא בגובה של הלוחמים שלו, כי רק ככה הם היו מסוגלים באמת לראות אותך.
עמרי, לא נפלת רחוק מהעץ – לזוג הורים אשר ואירית לא היה לי ספק שזה מה שייצא ממך! אני רוצה להגיד חבל, אני רוצה גם לקלל אבל לך זה בטח לא יעזור.
עמרי,
אין לך מושג מה השארת אחריך.... יש פה תהום עמוקה שנפערה אצל כולם (ואני מתכוון לכולם!) אבא שלך הוא אחד החברים הטובים שלי, האהבה שנתן לך לא נחסכה בשום מפגש.... תשמור עליו מלמעלה, תשמור על המשפחה שלך מלמעלה.
עמרי,
עזבת את העולם הזה בגדול – אני בטוח שכך תהיה גם בעולם ההוא....

מעריך ומוקיר לעד,
דוד סער סלמה.

מייק אלדר - מפקד עבר של אמא ואבא



לאירית אשר והבנות היקרות
הקדשתי את ספרי "הדולפינאים"
לחיי הילדים שבדרך – והדרך נקטעה.
תהיו בלבי תמיד
מייק אלדר

אסף ארז - חבר לצבא

לעומרי (אגבוּבוּ)
בשלב מאד מוקדם בקורס חובלים הבנתי
שאתה בחור מאוד מיוחד.
תמיד היה משהו שלו ורגוע וצנוע באופן שבו דיברת והתנהלת.
לא פגשתי הרבה צוערים שבשלב כ"כ מוקדם היה ברור שהם יהיו מפקדים גדולים ונערצים.
ושמחתי תמיד שתפסתי מישהו מהמחזור שסיפר לי על כולם ועקבתי מרחוק איך אתה מגשים את הציפיות ממך ועובר אותם (וגם תופס פח"ע כמו שביקשתי ממך לעשות...)

אוהב אותך מאוד ומתגעגע
אסף ארז. (שלב מתקדם שייט)

אדר ששון פנקסוביץ'



בע"ה
ט' בתמוז התשע"ב
29.06.12

האמת, שאני לא כל כך יודעת איך להתחיל כי מצד אחד אני לא באמת מכירה אותך כמו הרבה אנשים פה, מצד שני – נכנסת לי ללב בצורה מוחלטת.
עוד מסוכות לפני כמעט 4 שנים שנפגשנו איתך כשהייתם בירושלים כל המשפחה, ואכלת איתנו בסוכה ב"פינתי" והתעקשת להסתובב עם הכיפה המצחיקה שקנית בעיר העתיקה ☺ "כיפת חילונים" קראנו לזה אז... מאז הרגשתי שאתה ממש כמו בן משפחה נוסף עבורי. לא הכי קרוב פיזית, אבל תמיד תהייה בשביל טל ובשבילי. לא פלא שאתה היחיד שהייתי מתקשרת אליו מהודו כשטל לא היה עונה לי כי היה בים ותמיד דאגת להרגיע אותי. שמעתי את החיוך מהטלפון.
תמיד כשהסתכלתי עליך נדהמתי מהנאמנות והחברוּת העמוקה שלך ושל טל והבנתי שאתה באמת מתייחס אליו כאח וכפועל יוצא – כך גם התייחסת אליי.

אני לא יכולה לתאר את העצב והבור, והכאב שיש לי בלב. ואם לי כואב ככה אז אני לא מתארת לי את הכאב של האנשים שהיו קרובים אליך באמת.

אני עכשיו בהצגה דמות שחלק מהטקסט שלה, פתאום כ"כ רלוונטי, כ"כ מוחשי, אולי גם קצת מעודד: "המוות, גאל את הגוף שלו מהחיים ואת הנשמה שלו מהגוף שלו, כדי שהגוף שלו יחזור אל הטבע וכדי שהנשמה שלו תתחדש ותקום לתחיה באדם, או בחיה, או בצמח.
שומדבר לא נעלם. שומדבר לא יכול להיעלם. כל מה שאלוהים ברא ממשיך להתקיים לנצח. הגוף, הנשמה, המחשבות והזכרונות.
למדתי שייסורים הם האושר העליון והדרך אל השלווה השלמה. אני מאמינה שדרך הייסורים היא הדרך שבה יגאל העולם ויחזור אל ההתחלה. אל גן העדן, אל ההרמוניה". כך אומרת הדמות שלי, אלזה, ב"נמר חברבורות" אומנם בהקשר אחר. אבל פתאום הטקסט ההזוי והסתום הזה. מקבל עומקים אחרים ומשמעויות אחרות.
"זו החידה הגדולה של הבריאה" היא אומרת גם.


אז באמת, הנשמה שלך פשוט עוברת למקום אחר, כנראה טוב יותר מהעולם שבו אנו חיים וכמו שאני מתארת אותך – אתה כבר מנהיג החברה שם ועושה צחוקים עם כולם, הולך עם מותגים ומנחם את כל מי שעצוב.
כנראה שאלוהים היה צריך את עזרתך. והאמת, שאני מבינה למה... אתה מלאך, לב גדול. כולך לב.


שמחת אותנו כ"כ בחופתנו. אתה והוריך המקסימים, היקרים שיכולים רק להתגאות בך ולהודות לאלוהים על המתנה שהם קיבלו – להיות הורים של אדם כמוך. ואתה אומנם לא איתנו פיזית, אבל רוחנית אתה איתנו ואנחנו איתך יותר מתמיד.


ילד שמח עם גומות, תמשיך להאיר לנו
את העולם...
אוהבת,
אדר ששון-פנקסוביץ'
(אשתו של טל פנקסוביץ').

אורי בן דור - מפקד וחבר


עמרי

מישהוא החליט שהוא רוצה את האדם הכי טוב שם איתו למעלה ולקח אותך...
היה לי את הזכות להכיר אותך קצת בתקופה של קורס חובלים כאשר היית לזמן קצר חניך שלי ולתקופה ארוכה יותר כשהיינו ביחד בענף שטח.
הכרתי בן אדם מעולה, חברותי, שמח ובעיקר טוב לב. היית תמיד הרוח החיה בענף שטח ותמיד שימחת אותנו כשהוצאת אותנו מהמחשבים והשולחנות לרגעי פלברה וכיף.
בחרנו אותך למצטיין חיילי והיום אני שמח שהספקנו להוקיר לך ולהראות לך את מה שאנחנו חושבים עליך לפני שהלכת מאיתנו.
מאוד מאוד אהבתי אותך והייתי בטוח שיהיה לנו עוד תקופה ארוכה ביחד כמפקד סטי"ל ובטוח גם בתפקידים בכירים נוספים שנכונו לך.

תודה על התקופה המעולה שהיינו ביחד ועל תרומתך הגדולה לחיל הים ולי כאדם.
למדתי ממך הרבה ונהנתי מאוד מטוב ליבך ושמחת החיים שלך.
מתגעגע...
אורי בן דור

לעמרי מאבא

29.6.12
כל כך קשה לי שאין לי מילים ואין לי נחמה מי יכול לעזור לי להפיג את הכאב,עמרי אתה האהבה והנשמה שלי ,עמרי אתה כל עולמי ,עמרי אני אוהב אותך עד כאב ,עמרי תעזור לי אבא לנצח נצחים.

1.7.12
על מה אני חושב בשעה 02:30 שקט מאוד כולם ישנים ויש לי את הזמן להיות מכונס בתוך הכאב הבלתי נתפס שאני שרוי בתוכו, אני לא יודע אם אתם יודעים ומודעים בכלל לכמות האהבה שקיבלתי והענקתי לעמרי שחר הבן שלי, היחסים שלנו נבנו על בסיס מוצק של רעות נתינה ,אהבת הזולת, עומרי שימש עבורי מצפן של נדיבות,אהבה וביטחון .
כמות האהבה והחיוך שיש בתוכו יכולים להמיס עולם שלם, אז אתם חברי הקרובים והרחוקים תחזקו ותתפללו לזכותו של עמרי שחר עלם החמודות שעזב את אביו ואימו את אחיותיו ומשפחתו, הכאב הוא בלתי נסבל פשוט כואב ועצוב ואין מי שיעזור

2.7.12
שלום לחברי ,ידידיי, אהוביי, מפקדיי, פקודיי ומכריי בזכותכם ובתמיכתכם האין סופית גרמתם לי לי להבין מהי כוחה של אהבה אמיתית בין אנשים,מהי ידידות ארוכת שנים ומהי תמיכה נקייה וטהורה שבאה ממקום של נתינה ללא כל תמורה.
לראות כל כך הרבה אנשים מתקופות שונות ומגוונות ,זה מחמם את הלב ועוזר במעט בריפוי הכאב שמחלחל בכל איבר אפשרי בנפש ובגוף.
הלילה החלטתי לקבל מעט אופטימיות להמשך ולברך את כל חברי בבריאות ואריכות ימים.
עמרי שחר יהיה לעולם ולנצח נצחים בני האהוב והיום אני כל כך מאושר שזכיתי להיות בקרבתו תקופה של 25 שנים מהמופלאות בחיי ולכן עמרי שחר תודה רבה לך.
7.9.12
פשוט אין מילים איזה בן מקסים חלום של כל אבא ,חיוך מלא עוצמה ,רגישות ,חכם ,מקצוען ,מפקד ,ידיד, חבר, אוהב, עמרי אתה איתנו לנצח נצחים דרכך תשמש אור ודוגמא להמון מפקדים, חיילים וחברים.
אוהב אותך לעד אהבת אמת - אבא אשר שחר

ספיר אשכנזי - בת זוג

בייביי,

אני עדיין לא מאמינה שאני צריכה לרשום הספד לבנאדם הכי קרוב אליי, שמכיר אותי הכי טוב, האהבה הראשונה שלי.
תמיד אומרים בהלוויות כמה שהבנאדם היה טוב ומקסים לכולם...
ואני – לא רוצה להגיד מה שכולם אומרים, כי אתה לא כמו כולם.
אתה זן מיוחד, נדיר במינך, יחיד בדורך ואין שני לך.
אני לא רוצה לדבר בשבחך כי כל מי שהגיע לפה היום, לכבד אותך בדרכך האחרונה יודע שאתה נסיך. אבל נסיך מהאגדות, לא סתם.
מוזר לי לעמוד בסיטואציה הזו ולרשום על חתיכת נייר את כברת הדרך שעברת לבד ושעברנו יחד.
למרות כל הכאב הבלתי נתפס והצער שלא יגמר, אני מתנחמת בעובדה שעשית תמיד כל מה שרצית ואיך שרצית – גם אם כולם התנגדו. אני סמוכה ובטוחה שהלכת לי ככה בין הידיים כאדם מאושר, השמח בחלקו.
במעמד זה, אני מבקשת מכל הנוכחים שהגיעו לא לשכוח את החיוך המואר והמאיר והכל כך כובש עם הגומות המהממות האלה שלך. בייבי שלי, מי היה מאמין שבנסיבות כאלו נפרד?! אני רוצה להודות לך על 3 ויותר שנים של חיים משוגעים ללא גבולות, חוויות מרתקות וייחודיות וצחוקים שלנו שרק אנחנו נבין. וכמובן איך לא, האהבה הבלתי פוסקת שלא הפסקת להעניק לי.
תודה בייבי, על מה שהיית ומה שתמיד תהיה בשבילי ובשביל כולם.

אוהבת לנצח ולעולמי עולמים, אני.

רם רוטברג - מפקד חיל הים.


29.06.12

עומרי היקר

כותב לך רם מפקד חיל הים
במכתב אישי במצב קשה – כי אתה לא פה.

עומרי ייצגת עבורי את כל הטוב והיפה שיכול להיות בארץ שלנו.
ייצגת עבורי את מהותו העמוקה של מפקד באשר הוא.
אתה אחד ממפקדי השטח הטובים ביותר שהכרתי בצה"ל ובחיל הים בפרט.
ייצגת עבורי את מלוא העומק והמשמעות של המנהיגות כמפקד ומנהיג טבעי ואמיתי.
ייצגת דרך עשייתך את הטוהר של הפיקוד.

איש אמת. גובה העיניים, דוגמא אישית מדהימה, איש של אנשים שיודע היטב איך להתחבר ולחבר אליו דרך סיגנונך הכה מיוחד את כולם מפקדיך והכי חשוב את לוחמיך.
ידעת את מלאכת הפיקוד על בוריה.
אומץ – לדעת להגיד ולהתמודד על דעותיך ואומץ להילחם עבור לוחמיך – בעיני זה נחשב מאוד מאוד.
אומץ בקרב ובקבלת החלטות מבצעית.
היית איש שטח עם אחריות למשימה, לאנשים, למקצועיות ולערך של ביצוע ודבקות במשימה, בנוסף לנחישות ליוזמה, לאילתור ולתושיה.
ייצגת עבורי ועבור כולנו את דמות המפקד המושלם המשלב הנעה אישית ומיוחדת הטבולה בערכים חזקים ובעיקר בהמון אהבה לאנשיך.
מורשתך תלווה את חה"י ודורות של קצינים יילמדו את דרכיך.
אני מצדיע לך מפקד יקר.
מחבק ואוהב

רם רוטברג
מפקד חיל הים.

צבא ההגנה לישראל
יחידת דואר צבאי 03477
י"א בתמוז התשע"ב
1 ביולי 2012

משפחת שחר היקרה,
יקירכם, סרן עמרי שחר, זכרונו לברכה, נהרג ביום ז' בתמוז התשע"ב, 27 ביוני 2012, בתאונת דרכים צבאית.

עמרי, זכרונו לברכה, התגייס במארס 2006 לקורס חובלים היוקרתי של חיל הים, ובהמשך שירותו מילא שורה של תפקידים בשדרת הפיקוד המבצעי של החיל. בתפקידו האחרון פיקד עמרי על סיירת "בזק", האמונה על הביטחון השוטף (בט"ש) בגזרת עזה. בתפקידיו השונים ביצע עמרי אלפי שעות ים במבצעים ובפעילות הביטחון השוטף לשמירה על גבולה הדרומי של מדינת ישראל. גולת הכותרת של שירותו כמפקד ספינת שלדג הייתה סיכולו של פיגוע בגבול ישראל עזה.

עמרי התבלט כקצין ולוחם מעולה ואמיץ, מעמודי התווך של פלגת הבט"ש בבסיס חיל הים אשדוד. עמרי הצטיין בכל מקום אליו הגיע, וכהוקרה על כך קיבל ביום העצמאות האחרון את אות מצטיין הרמטכ"ל. לצד אלה, הוא התאפיין ברוח איתנה ובנחישות בלתי מתפשרת לצד אנושיות ושמחת חיים, שזיכו אותו בחברים רבים.
עמרי יחסר לנו מאוד – כמפקד מסור, חבר נאמן ואח לנשק.

משפחת שחר, אין נחמה במילים אל מול השכול והיגון אשר פקדו אתכם. בשעה קשה זו מבקש אני, בשמי ובשם מפקדי הפלוגה וחייליה, להשתתף באבלכם הכבד. אנו מרכינים ראש ומחבקים אתכם באהבה, בכאב ובגעגועים. תמיד תהיו חלק בלתי נפרד ממשפחת הפלגה. זכרו של עמרי צרוב בנשמתנו לעד.
מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

יהי זכרו ברוך.

גיא גולדפרב, סגן-אלוף
מפקד היחידה

ורדית דוד טייטלבאום - דודה - אחות של אמא


מילים לעמרי

עמרי זאת אינדיס (ורדית).
מילים הן כל כך חזקות, וכוח הדיבור יכול ליצור ולהשפיע,
אבל אני לא מוצאת מילים.
הנני באה לקונן קינה, לכתוב הספד ונאלם פי.
רוצה לבטא כאבי בהגיה ובמשפטים ומקירבי יוצאת רק זעקה.
עשירה היא השפה העברית ואני יכולה רק להגיד: עמרי, עמרי, עמרי.
ומילה זו , השם שניתן לאדם היא החזקה ביותר בעיני.
אומרים ש"שלושה שמות נקראים לו לאדם: אחד - מה שקוראים לו אביו ואמו; ואחד - מה שקוראים לו בני האדם; ואחד - מה שקונה הוא לעצמו"

כל כך שמחתי ברגע לידתך ואהבתי אותך ואת השם שנתנו לך.

המשכתי לאהוב אותך כאילו היית בני וראיתי איך בני האדם אותך מוקירים.

מסתכלת אליך למעלה, באהבה גדולה ויודעת את כל הטוב שהותרת אחריך.

עמרי, עמרי, עמרי שלי.



ורדית (אינדיס) דודתך

עומריקי!

חיוכם של מלאכים נראה לרחוק.
ג'ואל

עירא ליף - מפקד וחבר


עומרי

מהיום הראשון שהכרתי אותך היה ברור שאיש רציני ומלא ערכים עומד מולי, זכיתי לראותך מתפתח מהיום הראשון בקורס חובלים, כשאביך שאל אותי איך הולך לך והאם אתה מצליח אמרתי לו שהוא יכול לישון בשקט ובנו יהיה עוד מפקד גדול.
כשבאת אליי בתום תפקידך מענף שטח כשעיניך נוצצות ובישרת לי שקיבלת את תפקיד מפקד סיירת בזק ושאתה גאה להמשיך המסורת, לסגור מעגל לא היה גאה ממני.
חיל הים איבד איש יקר, לוחם אמת, מפקד גדול.
שמור על עצמך ועלינו מלמעלה.

עירא ליף

מתן בן עמי - חבר ילדות.

מה קורה אחי? זה מתן. אז מה? אין אצלך אינטרנט וכמו שאתה יודע עוד לא התקדמתי לסמארטפון אז כותב לך מכתב. איך בכלל להתחיל? אתה לא פה אתה מבין את זה?! אני כותב לך מכתב שבחיים לא תראה.
אחי, אחי באמת לא בתור פלנג. איפה הלכת? מה אתה גנוב? מה אני אמור לכתוב לך בכלל? מה אני אמור להתחיל לשתף אותך מתי הכרנו ומה עברנו ביחד עד שהלכת? אתה הרי יודע וזוכר הכל.
אני לא יודע אם אתה יודע בכלל אבל עברתי לדירה משלי עם שותף, פה בכפ"ס ממש ליד הקופיטרי, אפילו לא הספקת לבקר. אתמול ישבתי קצת עם שותף שלי, הוא התעניין ושאל עליך מלא שאלות. וסיפרתי לו, סיפרתי וסיפרתי עד שקלטתי שאני נשמע כמו כל הקלישאות. שהיית נהדר ומיוחד ובלה בלה בלה. איזה שטויות!! אין מצב שמה שמספרים עליך יישמע כמו מה שמספרים על אחרים, אין מצב שמספרים עליך בלשון עבר בכלל!!
אז פשוט הפסקתי אחי, אמרתי לו עזוב לא משנה. כי פשוט אין מילים, אין מילים, אין שום דרך הנצחה שתגיע לקרסוליים של מי שאתה!! אני מתגעגע אליך נשמה ולא מאמין שזה לא סה"כ עוד שבת שאתה סוגר או סתם תקופה עמוסה שלא יוצא לנו להתראות. אנחנו לא נתראה יותר אחי אתה קולט?! יש לי כבר תמונה שלך תלויה בחדר בבית החדש אני בחיים לא אשכח איך אתה נראה. מקווה שגם אתה לא תשכח אותי, בטוח לא תשכח. וואי איזה קטע... כמה זמן לא החזקתי עט, כבר כואבת היד אבל זה כלום לעומת איך שכואב בלב.
מה אני אגיד לך אחי? אמרת לי לזכור רק את הדברים היפים שעברנו ביחד ואתה יודע כמה כאלה יש לנו. אבל אני זוכר הכל, גם את הפחות טובים ואני מצטער על הכל כי אתה כזה מושלם שבטוח שאין מצב שזה היה באשמתך.
אחי עברה עלי שנה מבולגנת שנה משוגעת של כיף וחוסר דאגות. ואני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה נשמה. סליחה שלא נפגשנו יותר, סליחה שנסעתי לכל המסיבות המטופשות האלה במקום להיות בבית ולהפגש איתך שאתה חוזר. אחי אתה לא מבין איזה שינוי עברתי, או לפחות חשבתי שאני עובר עד שהלכת. למי שרק רצה סיפרתי שאני לא רוצה ולא מתכוון לעשות מילואים יותר כי חאלס, תרמתי מספיק.
מה תרמתי ביחס אליך?! כלום. כלום בפיתה כמו שהיית אומר הרבה. אני יעשה מילואים אחי, הכי הרבה שאני יכול והכי טוב שאני יכול. ולכל מי שירצה או לא ירצה אני אספר עליך. תמיד הערצתי אותך גם אם לא אמרתי לך את זה מספיק וגם על זה אני מבקש סליחה נשמה.
תמונה שלך מפולין שכ"כ אהבתי רצה פה חזק בשבעה. איך לא?! איזה מדהים אתה שם. אצילי, נסיך, ילד וגנרל. אחי החבר'ה מפורקים. אנחנו מסתובבים פה כמו זומבים רק מחכים שתכנס. כל החברים שלך נראים כמוך עד שהם מסובבים את הראש וזה ממש לא אתה.
אני לא אתחיל להזכר איתך בחוויות משותפות שלנו כי עוד אנשים צריכים ורוצים לכתוב לך. בטוח עוד שניה אני אצא לסיגריה ואזכר שהיה לי עוד מה להגיד לך.
הנה בדיוק תימי בא להגיד שאפשר לכתוב לך ולדבר איתך מתי שרק נרצה.
ואני ארצה מלא אחי, אני אבוא לשבת איתך ולספר לך ולעדכן אותך ולבכות עליך.
אחי אני קם קצת החוצה לשבת עם כולם אני לא מרוכז ובוכה ובסוף בכלל לא מבין את הכתב שלי.
אני אכתוב לך אחר כך עוד פעם ואני אבוא לשבת איתך ואני אתמוך במשפחה שלך עד יומי האחרון בהורים המדהימים שלך ובאחיות הנסיכות שלך. אנחנו לא הולכים לשום מקום.

אני אוהב אותך כל כך יא מלך ואני בכלל לא נפרד עכשיו. לא רוצה להיפרד ממך אף פעם.
אני מתגעגע אליך מאוד אבל אנחנו נדבר אחר כך, מבטיח
לא יודע איך לסיים אז אני פשוט אקום אחי, כואב לי עליך כל כך.
שמור עלינו מאיפה שאתה נמצא עד הפעם הבאה שנדבר. אנחנו שומרים על כולם בשבילך.

ביי בינתיים נשמה,
מתן אחיך...

יוני שמש - חבר ילדות


אח יקר!
איך מתחילים?! הכל כל כך קשה לתפיסה. איך הבנאדם הכי מאושר בעולם לא יהיה חלק מהחבורה שלנו יותר? עברנו כל כך הרבה ביחד הכרנו בתיכון ישבנו אני הילה אתה ובן אחד מאחורי השני ופשוט צחקנו כל היום. אני לא אשכח את השיעורים עם אלה במתמטיקה, הייתה משגע אותה ולמרות הכל היא עדיין הייתה צוחקת, איך אפשר שלא. החיוך שלך האיר כל פינה שאליה הגעת. כשאנשים היו עצובים אתה היית האור שמאיר להם את החיים. 3 שנים עברנו בתיכון ועכשיו כל יום שעברנו ביחד נראה כנצח. אני לא מצליח לתפוס שאתה לא פה איתנו זה לא המציאות שלה קיוויתי אתה כהרגלך צריך להגיע באיחור. להכנס עכשיו בדלת ולחייך וכולם מחייכים אחריך. אני אצלך בבית עם כולם ואתה לא פה לפני יומיים קברנו אותך. תסלח לי אחי תסלח לי שנתתי לך ללכת. קשה לי לכתוב ולבטא את מה שעל ליבי כי המוח לא חושב והכל רוצה להתפרץ מהלב אבל גם הוא לא מעכל. לפני שבועיים הסתכלתי על ההתכתבויות שלנו בוואטצפ איך כל לילה היינו צוחקים אחד על השני ואתה כהרגלך היית עונה לי ביללות כאשר הייתה חוזר מפעילות בנינו לך פה פינה עם תמונות וכתבות כדי שכולם יראו כמה גדול היית כמה החיוך שלך היה גדול וכמה אתה היית גדול אבל שום דבר לא באמת משתווה לזה שום דבר לא באמת יצליח אפילו במעט לתת רושם כמו שאתה היית משאיר אחריך. אני ניזכר באיך התחלת את הדרך הצבאית. אבא שלך לקח אותנו ליום סיירות ואתה כהרגלך לא פרשת ולא ויתרת ובסופו של דבר הגעת לאן שרצית למקום וליחידה שהייתה מתאימה לך כמו כפפה ליד. תמיד הצטיינת בהכל גם בלימודים בלי ללמוד היית מוציא מבחנים גבוהים וכך גם בצבא. היית הגאווה של החברה ולמרות שתמיד צחקנו עלייך ידענו שזו דרכך ושאתה עושה זאת מבחירה אני מסתכל על התמונות ופתאם הכל מתחבר איש משפחה, חבר, איש צבא. אתה הכלת את כולם ואת כולם עשית בצורה הכי טובה. אני אתגעגע ליציאות שלנו ביחד לצחוקים שלא נגמרו לימים שלמים של בילווים ביקורים אצלך בבית טיולים והכי הכי אלייך אחי. קשה לכתוב הכל בלשון עבר כי אני לא רוצה להשלים עם המציאות הארורה הזאת, שאתה לא פה. באותו יום שזה קרה אמא שלי הקריאה לי את הכתבה על התאונה כי רק קמתי ממבט ראשון ראיתי ששני קצינים מחיל הים מבסיס אשדוד נהרגו בתאונה ואני כהרגלתי המשכתי הלאה תוך כדי המחשבה שאין מצב שעמרי קשור עמרי מלך הכי אחראי הכי מסודר זה לא יקרה לו. לא עוברת דקה בדרכי לחדר ומאורי מתקשר. פה ידעתי שזה נגמר שלא תיהיה עוד חלק מחיי הלב לא האמין למילים אבל הוא ידע שהחבורה שלנו איבדה בנאדם יקר. אח ונשמה טובה שתחסר לנו. אנחנו כבר לא ניהיה אותה חבורה בלעדייך אבל אנחנו נדאג למלא את המקום שלך בשביל המשפחה שלך בכל אירוע אנחנו ניהיה פה ניהיה אחים לאחיות שלך ובנים להורים שלך אתה יכול להיות בטוח שאנחנו נשמור עליהם בשבילך אבל דבר אחד אני מבקש ממך, תשמור עלינו מלמעלה עם החיוך שלך.

אני אוהב אותך ומתגעגע מאוד!
יוני שמש

יוגב הרוש - חבר ילדות


עמרי שלנו,
ביום רביעי 27/6 קמתי בבוקר עם איזשהי הרגשה לא ברורה, אמנם בתקופה האחרונה אתה יודע שקצת קשה לי בעבודה, אבל יחד עם זאת עם הרגשה לא טובה פשוט לא לגבי משהו ספציפי.
כשהגעתי לעבודה קראתי כי קרתה תאונה 2 קצינים בחיל הים נהרגו ו- 2 נפצעו בלי שמות אך עם תמונה של איסוזו. כבר התחלתי להיות פסימי, רציתי שתענה לי – התקשרתי, התקשרתי שוב, טוב אבי ניסה לנחם אותי שאתה בצבא ואף פעם לא עונה. לאחר מכן הוא גם בישר לי שזה אתה עמרי, עמרי שחר, החבר הטוב, החבר הכי טוב אחד מן ההרוגים.
הבנתי כי את ה- 27/6 אני כנראה לא אשכח לעולם,
כיתה י' – בני 15 הכרנו, למדנו באותה שכבה והיינו חברים טובים, ביחד עם עוד 10 כאחים שמשלבים ידיים, עושים ריקודי מוזיקה שחורה, עפים על מסיבות טבע, שגם היית שותף לאחת.
והיינו חבורה מדהימה שאתה היית עמוד התווך, היית מתקשר לכולם ומעיר את כולם ב- 1 בלילה כדי שנבוא לתל אביב. היית מתקשר לאחד ומחרטט אותו – הכל כדי שניפגש כל החברה, וגם במצומצם, היית חוזר על הסיכות הענקיות על הגוף 3 ארונות קצונה בכל כתף וכובע של חיל הים, עם חיוך ענק, היינו כל כך גאים בך, היית התותח של החברה, עשינו לכבודך חולצות הגענו כולם לכל המסיבות סוף מסלולים שהיו לך, הגענו לטקס סוף המסלול שלך עשית את מה שכל כך אהבת, ועכשיו, אחרי שהלכת אולי תיתן לי כמה מהדברים האלה שיש בך?
תעביר לי את התכונות האלה שלך, העוצמה הנפשית האנרגיות הטובות החיוך, הקסם הצחוק החוש הומור החבר הכל כך טוב ברגעים הכי קשים שהכי צריך, אתה תמיד תפתיע, אם תשמע שלמישהו קשה אתה תעשה הכל להגיע אליו, להצחיק אותו, איך הלכת ככה?
בלי שום סימן מקדים, התעוררתי באותו בוקר הגעתי לעבודה ובשנייה הבנתי שאני לא אראה אותך לעולם, לא אשמע אותך התמוטט אצלי איזה חלק בגוף.
עשינו כל כך הרבה דברים ביחד – בכיתה י' כבר היינו נוסעים לטיולים ביחד – עם אריה במונית המשכנו עם הטיולים, נסענו לאילת, לנאפה, למדנו ביחד שתינו, יצאנו, אתה פשוט לא יכול לעזוב אותי ככה, היית בשבילי תמיד תמיד ידעת להצחיק אותי. גם שהיה לי הכי קשה, שהייתי מספר לך שקשה לי בצבא היית שואל אותי נו אז למה אתה לא יוצא לקצונה? רצית שישאר איתך מישהו בצבא, ואני הייתי אומר לך איזה קצונה, או שרצית שנעבור לגור בתל אביב. עיר הרווקים היית קורא לזה, היית מתקשר כל יומיים, לשאול מתי הולכים לחפש דירה.
בזכותינו והעקשנות שלך שהיינו באילת פשוט הלכנו לחפור לבעל המלון שעשה איתנו משא ומתן ואתה מתעקש שאנחנו לא נשלם שקל יותר – היית אכפתי דואג לכולם, היית ישר, בוגר – הכי אחראי שיש, לא שותה כשנוהג, מעלה אותנו עד המיטה אם צריך – לאלו מאיתנו שחוו ערבים קשים מאלכוהול, לא נתת לאף אחד להיות לבד.
ועכשיו – זה היום הרביעי ברצף ארבעה ימים שלמים שאני אצלך בבית, מחכה שתבוא, כי ביקשת ממני והתקשרת אליי לסגור סיום שבת ולא באתי.
ובכלל היית תמיד מתקשר אליי, ייאמר לזכותי כשגם שאני לא עונה אני חוזר, אבל בכל זאת התרחקנו מעט.
אתה בצבא ואני עובד המון האמת שכבר יותר מדי, אתה גם יודע שקצת קשה לי ועדיין היית מתקשר לבדוק איך אני ומה שלומי,
ותמיד רצית להיפגש ולשאול וכשהיית רואה את ההורים ישר היית שואל מה שלומם, ובאמת דאגת להם.
אתה איש יקר, יקר לכולם לכל החברים למשפחות לאחיות להורים לדודים, לא עזבת אותי עד ששכנעת אותי לבוא לראות את הספינה ששירתת בה, בחיפה אני רוני וההורים שלך באנו לראות. ההורים שלך היו בכל מקום – כמה הם אוהבים אותך, כמה אתה מחזק אותם ואותי – והיום הזכרונות הכי טובים שלי איתך צפים אליי כל היום תמונות, סרטונים, אתה שוכב לך שם, בתוך ארון עטוף בדגל ישראל ומובל על ידיהם של שישה קצינים בדרגתך, המפקד הבא של חיל הים, האבא הטוב בעולם, החבר הטוב בעולם, זה מה שניבאו לך, מפקד חיל הים הניח זר ודיבר אחותך לוטם, הייתה מאוד חזקה, ענבר מתגעגעת אלייך כל כך, החברים מחובלים החברים מהבית. מזל שאתה לימדת אותנו והבאת אותנו להיות כל כך מאוחדים, שאני נשאר לבד אני נשבר ברגע, החברים למדו להיות יותר מאוחדים בזכותך, תמיד היית מביא את כולם לכל מקום, איתנו, ואני מרגיש שאתה עוזר לנו לעבור את זה, אתה עם הרוח הצחוק והאושר שלך והחיוך מחזק אותנו, כל אחד מאיתנו מגיע אליך, אני כבר ביקרתי אותך כל יום מאז שהלכת לך, בתאונת דרכים הארורה הזו אתה נותן לי קצת מהטוב שלך.
עמרי, היום אני רואה כל היום תמונות שלך, ומדמין אותך איתנו, אתה אפילו ממוסגר אצלי מעל המיטה.
ואני עדיין לא מעכל... אל תקחו לנו אותך – עמרי היקר.
לצערי הרב אני מתחיל להפנים כי אתה כנראה לא תתקשר ביום שישי, כמו שהיית מתקשר גם שהיית בחיל היית מוצא יום להתקשר.
בודק שהכל בסדר, צוחק ושומעים שאתה מאושר וחייל מצטיין של הרמטכ"ל – איזה מקור לגאווה היית בשבילנו, הייתי מפאר אותך בפני כולם, מפקד של 6 ספינות דבורה. סרן עמרי שחר.
הלכת לנו, ולא תחזור, הלכת לי אבל עכשיו אני יודע שנתת לי כל כך הרבה, קשה לי וכואב לי אבל אני יודע שאתה לא רוצה את זה.
אזכור אותך לעד איש יקר, חבר יקר.
יוגב הרוש

משפחת שוחט - חברים קרובים

לעמרי האהוב
אנו משפחת שוחט לילי דני איריס איילת ואורן המשפחה של אבי, החבר הכי טוב שלך, עטופי יגון וצער ברגעים נוראים אלה.
ברגעים בהם נפתחו שערי הגיהינום ועומרי אהוב נפשנו נלקח מאיתנו.

עומרי אתה גאוות המשפחה, גאוות הסביבה וגאוותינו הפרטית, יפה נפש ועכשיו אתה מלאך יום חברותכם המשותפת שלך ושל אבי עוד מימי סוף הילדות ותחילת ימי הנערות. מכתה ח היווה את תחילת הדרך בו הפכה חברותכם לחיבור נצחי השמור לקירבת אחים תאומים.

גם אנו המשפחות, שחר ושוחט הלכנו אחריכם בדרכים וכך ניקשרה ידידות עמוקה בינינו. הקשר העמוק בין ענבר ואיילת, הינו המשך החברות הנפלאה שלכם.
רצה הגורל ואשר היה המפקד של איריס בחיל הים.
כל כך הרבה דברים חיברו בינינו.
אנו זוכרים את האהבה והדאגה שהעניקו לך עומרי, הוריך הנפלאים, אמא אירית ואבא אשר. אהבה ודאגה זאת שימשה לנו מודל חיקוי בהתיחסותינו לילדים שלנו ובמיוחד לאבי החבר הכי טוב שלך.
אנו זוכרים את רגע ההצלה שהעניקה אמא אירית לך עומרי ולאבי כאשר עמדתם לעלות על אוטובוס הפיגוע בקו 29.
בזכות אהבת אם ותחושת בטן היא עיכבה אותכם, מעבר לאיחור הרגיל שלך – לאחר לכל מקום, ונתנה לכם קרואסונים לדרך.
בדרך נס פספסתם את האוטובוס ועליתם על אחד אחר אחריו.
אנו זוכרים את הבלוי המשותף באילת בסיום כיתה י בחופש הגדול, ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים בי"א.
אשר הביע את דעתו/דאגתו לשנה החדשה שמהווה את שנת הלימודים הקשה בתיכון והדגיש כי הוא רוצה לתת לך שעורי עזר כדי להוציא את הציונים הגבוהים ביותר בבגרות, אנחנו ביקשנו לצרף את אבי לתוכנית הלימודים.
אני זוכר את הטיול המשותף לבסיס של איריס "במגדל" באשדוד. אני זוכר את התצפית המשותפת שלנו ממגדל המים לנמל.
בטיול זה ספרת כי ברצונך להמשיך את המסורת המשפחתית בחיל הים ולהתקבל לקורס חובלים. מיד סיכמת עם אבי כי תתגייסו יחד לך לקורס.
לשמחתינו הגשמת חלום והתקבלת לקורס. סיימת בהצלחה והתקדמת הלאה והלאה, תואר ראשון ודרגות.
לאבי הדבר העניק רגעי שמחה וגאווה כי אתה התקבלת לקורס היוקרתי.
כל ביקור שלך בביתינו היה מציף אותנו בשמחה גאווה ואושר כי הנך כל כך מוצלח, מקסים, שמח ומשרה שמחה על כל הסביבה.
כשהיית בא אלינו קודם היית מנשק אותי – לילי ומחבק, אחר כך את שאר בני המשפחה ורק כשסיימת – התפנית עבור אבי.
היית היחיד שהיה לו אישור להסתובב בבית שלנו עם נעליים. אפילו לילדים שלי אסור.
אנו ראינו בשמחה את כל החבורה שלכם וביניהם שני אלופים במדים לבנים. אתה ואדם.
ברגעי האושר והאהבה התפללנו שהמשפט "העולם שייך לצעירים" יוגש לכם על מגש של אהבה, הוד והדר. אנו ההורים גידלנו אותכם מתוך תקווה כי אתם תהיו דור ההמשך שלנו. אתה עמרי וחבריך הנכם הדור הנפלא שזכינו לגדל וכל בקשותינו כי אתם תמשיכו את שרשרת החיים כפי שהטבע ציווה עלינו. היום האיום בו נקטעו חייך, עומרי, החריב את עולמינו. הילד הנפלא, גאוות המשפחה, החברים, השכנים, הסביבה, החיילים שלך, ספיר – נלקח מאיתנו.
היקר מכל הלך!
היינו בטוחים שזו טעות. שלא שומעים טוב בטלפון כי יש הפרעות ובטח זה לא נכון.
אבי בכה בטלפון כשסיפר לנו מה קרה ופשוט לא האמנו. לא יכול להיות שזה קורה למישהו כל כך קרוב. לא יכול להיות שזה אתה. זה פשוט לא מתאים.
כשאבא שלך הלך לזהות אותך – קיוויתי שיחזור ויגיד "זה לא עומרי". "עמרי חי". "זה מישהו אחר", וכולנו נפרוץ בשמחה שזו אכן היתה טעות ואתה במקום אחר ותכף תגיע.
אבל זה לא קרה, ונאלצנו להגיע לבית הקברות עם הארון שלך. אחד מנושאי הארון היה אדם, ואחרים שאנחנו לא מכירים.
אמא שלך ואבי השתטחו על הקבר הטרי וכמו כולם, לא רצו לעזוב. פשוט היינו שם עד שכיבו לנו את האור. (אחרי שכיבו לנו כבר את האור בבוקר כששמענו ונודע לנו על הגרוע מכל).
לא רצינו להשאיר אותך לבד!
כל החברים שלך בוכים! כל פעם אחד מנחם מישהו, כולם מתחבקים ולא מאמינים, מחכים שתבוא, כי אתה תמיד מאחר. יושבים אצלך בחדר ומחכים. "תגיע כבר". עם החיוך הנצחי, המרגיע, המופלא.
אני זוכרת הייתי עם אבי ואורן אצלך בספינה, הכי חדשה "מהניילון", הכי מהירה בחיל הים. עשית לנו סיור וכל החיילים נתנו לך כבוד, וגם אנחנו. הצטערנו שדני לא יכול היה להגיע. אני זוכרת גם שהיינו בכנרת ביחד עם האופנוע ים ואבא שלך הציע שאתה תתחתן עם איילת ואבי עם ענבר, כי הוא רוצה להתחבר עם משפחה שהוא מכיר ויודע שיהיה לכם רק טוב.
אבא שלך כל כך רצה להיות משפחה איתנו ביחד – וזה פשוט לא קרה.
כל ארוע ביטחוני הקשור לפעילות חיל הים היה מקפיץ את אבי והיה בודק מה קורה איתך. גם הפעם כשהתקשר אליך ולא ענית – היה בטוח שתחזור אליו, כי אתה פשוט עסוק ולא יכול לענות לטלפון.
אבל היתה לו תחושת בטן לא טובה והתקשר לספיר. כל החברים התחילו להתקשר אחד לשני לברר – ומיד ידעו שהרע מכל קרה.
אנו ההורים והמשפחה של אבי, הלומי כאב ויגון, מבטיחים כי לעולם לא נשכח את המשפחה שלך ואותך. החברים הוציאו תמונות שלך מהמחשב ופיתחו.
כולם יתלו תמונות בכל הבתים.
אהבת אב ואם, כמו שההורים שלך אוהבים אותך, לא רואים כל יום. ענבר משתגעת מגעגועים אליך וגם לוטם.
המומים וכואבים, הלב נקרע לחתיכות
אוהבים – משפחת שוחט לילי דני איריס אבי איילת ואורן

אופיר בועז - חבר ילדות


30.06.12

עמרי אחי היקר,

לפעמים במרוצת החיים המזל מאיר לך פנים... אתה נמצא על גג העולם ואתה מרגיש חזק וגדול, כולם מחייכים אלייך ואתה שוכח להסתכל הצידה לדברים הקטנים והבאמת חשובים... להיות בן אדם יותר טוב, סובלני, להתקשר לחבר טוב לשאול לשלומו, להעריך אחרים ומעשיהם לתת חיבוק לאמא ולומר תודה... במקום זאת אתה נהיה רכושני, תאב, אתה מתמכר לאשליות ומתעסק בשוליות.
אתה מאבד את הראש ונשבר. קוראים לך השבור. אתה הורס דברים בלי לשים לב וקורא לזה "עף על החיים" קם בבוקר עם חיוך מלא אבל ריק ממזון ונשמה ואז הטלפון מצלצל --------- ואתה מתרסק... כאן החיים עוצרים ובוחנים אותך. נותנים לך הזדמנות שנייה לתקן, לנתב את האנרגיות הרבות שלך לדברים הבאמת חשובים... אל תטעה בשנית... תחולל שינויים קטנים בך, במציאות שלך ובסובבים שלך... תיצור אהבה וכיף שיעלו חיוכים לאנשים... עמרי, עכשיו אתה כבר מת והיית ההפך ממני. מאז הטלפון הנוראי אני למד ממך כל יום ושואב ממך כוחות ותובנות להמשך חיי. אני מרגיש שכל הטוב והטוהר שהיה בך מתחלק לכל החברים ועכשיו זו הנקודה שאנחנו חייבים להבין את זה ולקחת את הטוב הזה ולהפיץ את דרכך, אמונתך ומי שהיית. פתאום כל סיפור עלייך תמונה או זיכרון מקבלים משמעות חזקה. איך התעקשת שנצא רק אתה ואני ב 1 וחצי בלילה ללנון כי הייתי עצוב שאני ומיה פרודים, קנית לי שתייה ודאגת שאני אחייך. אהבתי לחבק אותך כי אני כ"כ קטן לעומתך, הייתי מתפרק על החזה הגדול והבטוח שלך ולוחש לך שאתה הגאוה של החבר'ה. מצטער אם נפגעת שצחקנו עלייך שאתה עדיין בצבא ולא עף על החיים כמונו. רק עכשיו אני מבין כמה טעינו. כמה שידעת איפה אתה צריך להיות והאמנת בדרכך כל כך. אתה מושא להערצה בשבילי. אתה עפת על החיים, לא אני, החיים עפו על פניי בלי ערכים. אני לא אגזול דפים כדי להעלות זכרונות כי יש מלא. סיפורים שאני צוחק שאני נזכר בהם. כאלו יישארו רק בייני ובינך. יש לי סיוטים בלילה מאז שהלכת, אבל עדיין לא חלמתי עלייך. אני מאמין שנתקשר בחלומות מעכשיו אבל רק שתרגיש בנוח תבוא. אני אמתין. אמתין בציפייה רגע לפני שאני עוצם את העיניים ואקווה שתופיע ותתן לי כוח בחלומות. נוכל לעשות מה שבא לנו. שוב נוכל לבלות. ללכת שוב אלייך לבריכה, או אליי למרפסת. לצאת לבירה עם כל החבר'ה אבל רק למקומות שאהבת. נארגן ביחד טיולים לכולם לצפון ותכין לנו שקשוקה כי הבטחת. נסע לים ונחפור בחול ואז נכין קובבות ונזרוק אחד על השני. נריב, נצחק, תאחר ליציאה ואז תצא מהבית עם חיוך ענק שימיס אותנו. אחרי כל יום כיף או רע, יום גשום או שרבי יגיע הזמן לישון ואז יהיה סיכוי שנפגש. אני כבר כל כך מצפה לחיבוק דוב שהייתי אוהב לתת לך. תדע שהיום הולדת שלי, שחגגנו רק לפניי שבועיים אצלי בחצר הייתה המסיבה האחרונה שלך עם כל החבר'ה. אמא שלי סיפרה שבאת ונתת לה חיבוק ונשיקה. כמה אצילי אתה עמרי. אני אוכל את הלב כי אני לא זוכר על מה דברנו. הייתי שיכור מידי. יש תמונות וזה נראה שעשינו חיים ביחד. אם רק הייתי יודע לא הייתי שותה ושוקע איתך לשיחות ועדכונים. אבי גם אמר לי לבוא אלייך כמה ימים אחרי וסרבתי כי הייתי צריך לסוע לאנשהו לא חשוב. סליחה. אני כל כך מתגעגע. אני יוגי ואבי הספדנו אותך בהלוויה ולא יכולתי לעכל שאתה חצי מטר ממני באדמה. כמה יפה היית! איך כיסו אותך בחול! בטוח עצמת עיניים עם חיוך. בטוח. כזה היית רגוע, חייכן, צנוע, אדיב דבק בדרכך איש משפחה. הרבה דברים שהייתי רוצה להיות. עכשיו זה תורי לעצור ולהרגע מטירוף החיים השבריריים האלו. לשאוב ממך חלקים של טוב, פיסות של אהבה ושיהיה בי קצת מעמרי שחר. אח יקר, למרות שהיית היהלום של החבר'ה ואנחנו מרוסקים אנחנו מאוחדים בזכותך יותר מתמיד. עצוב שזה בלעדייך אבל אנחנו נרים את הראש בקרוב וננציח אותך. ונמלא כל חור שייחסר למשפחה המדהימה שלך בחגים, שבתות, אירועים. ניהיה להם אחים ובנים. נשמור עליהם אני יודע כמה זה חשוב לך. אני מביט לאמא שלך בעיניים ושוקע בעצב אבל שואב כוח כי אם לא אנחנו עכשיו המצב יוכל להיות קשה יותר להם. אז אל תדאג אנחנו נחזיק את ידם תמיד. נלווה אותם בעוגנים החשובים בחיים. מתגעגעים נורא. כמונו. כמו כולם. אבל הם כל כך גאים. כולם בוכים עם הראש למטה אבל אז הוא מתרומם לשמיים אלייך. מחפשים אותך, או אולי מרימים את הראש לאות גאוה בך.
אני אוהב אותך עמרי ואני מתגעגע. כואב. מתוסכל. לא מבין למה. נאחז בזכרונות הרבים שלנו ביחד. תודה על כל הזמן היפה שהיה לנו ביחד. תודה שלמדת אותי דברים. מי ייתן ואני אקח מהם קצת וניצור אהבה, כיף וחיוכים.

אוהב אותך לעד אח יקר.
אוהב. מתגעגע. אוהב. אני מזכיר
לך שבקרוב לילה ואעצום את עיניי.
אולי תבוא? (מותר לך לאחר)
שלך חברך, אחיך
אופיר בועז

אבירם שלנגר - משפחה


בס"ד
בן דוד יקר – אני לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב לך... כל כך הרבה זכרונות, כל כך הרבה אירועים יחד שרצים לי בראש וכל מה שאני מצליח לחשוב עליו הוא עד כמה אתה חסר לי כאן עכשיו – בחיוך שלך, בביטחון העצמי השופע, ביופי הכובש שלך, באופי הכל כך מגובש שיודע בדיוק מה רוצה מעצמו. תמיד היית לי דמות לחיקוי – ידעת בצורה הטובה ביותר איך לחיות את החיים – תמיד אהוב, מוקף בחברים במרכז העניינים – כולם רוצים חלק ממך, רק להיות לידך. אני זוכר אותנו כילדים, משחקים באשדוד. הגעתי אליכם לשבוע – כמה בכיתי בלילה כשהתגעגעתי לאמא שלי ואתה רק דאגת שאני לא אבכה, היינו משחקים יחד בימים ובלילות היית מרגיע אותי – כבר אז היית משהו מאוד מיוחד עבורי
-- אני כותב לך עכשיו והדמעות בעיני ואני חושב על כמה שזה לא הגיוני, כאילו שעוד רגע תיכנס בדלת בחיוך שכל כך איפיין אותך – וכמה שאני מתגעגע אלייך –
אני נזכר עכשיו בזמן המשותף שהיה לנו באילת הגענו אליכם ביום שלישי – הייתי בכיתה ה'. טסנו אליכם והגענו בדיוק לטקס סיום השנה שלכם. בדיוק שבאת שהגענו עזבת את הכיתה שלך והגעת להגיד לנו שלום. כבר אז ידעת לחבק בלב שלם – חיבוק דוב חמים כזה – חיבוק מכל הלב. שיחקנו יחד עם הכלב טנגו, והיית בא לספר לכולם שהוא כלב מזחלות – כמה שאהבת בעלי חיים ודאגת להם.
אתה יודע אבל מה הזיכרון שילווה אותי כל חיי – ישבנו בשבת הכלה של מיכל זה ליד זה, מימיני שרית חברתי משמאלי אתה – אמרתי לך עמרי דיר באלק אם אתה מאחר לחופה. תגיע בזמן – לא נתחיל עד שלא תבוא, תגיע בזמן – חופה ב- 19:45? אמרת לי שצריך לקרות משהו חריג במיוחד כדי שלא תגיע בזמן. אמא שלי לא מפסיקה לומר לי עד כמה שהיא זוכרת שהגעת אלינו בשבת כלה, על כמה שמילאת את הבית בנוכחות הכריזמטית שלך.
-- עמרי חסר לי ועצוב לי שאתה לא כאן, אני לא מאמין ורע לי – אני יושב בחדר שלך ודומע על הספה האדומה שלך ורע לי.
אתה יודע כמה חיכינו לתאריך ה- 27 ביוני. קמנו אמא, מיכל ואני בבוקר – כולנו שמחים שמתי שעון מעורר לשעה 07:30. בפועל, כבר בשעה 06:00 ישבנו שלושתינו לשתות קפה בסלון – כל כך שמחנו לתאר מה צפוי לנו היום.
נסענו בשעה 08:30 לקניון G לשתות קפה ולשבת לארוחת בוקר, כמה שהנסיעה בדרך לשם הייתה כיפית – שירים שמחים ושרנו ואפילו תוך כדי נהיגה הוכחתי למיכל שלמדתי לחתונה שלה צעד תימני.
ישבנו בבית הקפה, הזמנו לאכול והכל היה כיף סיימנו לאכול ומיכל עם ה- iphone שלה ראתה שהייתה תאונת דרכים בה נהרגו שני קציני חה"י. מיכל אמרה תבדקו אולי קרה משהו לעמרי – תבדקו! אמרתי לה, מה פתאום, מה את בכלל מכניסה כאלה מחשבות רעות לראש שלך – ואמא שלי ביקשה ממנה ללכת ולבחור לעצמה עוגיות שיהיו לה ביום של החתונה. אני הלכתי איתה. אמא רצתה להסיר כל ספק – שהכל בסדר איתך והתקשרה למשפחה שלך ופתאום בבית קפה נשמעה צעקה של אמא שלי: מה, עומרי!
מיכל שמעה ולא האמנו, ישר הלכנו לבקש חשבון ופנינו כדי להגיע הביתה ולשמוע יותר פרטים אבל האוטו שלי לא התניע. והזמנו מונית. התקשרתי לענבר וענה לי חבר שלך שאישש את הנורא מכל. מיכל ואמא בכו במונית ואני הייתי חזק ואמרתי להן שמיכל היום מתחתנת ושזה לא ודאי אז אל תחשבו על זה בכלל. הן שאלו אותי לפני שהן יצאו להתארגן במלון אם זה ודאי – וכבר לא יכולתי וסיפרתי להן שחבר של עמרי אמר לי שזה ודאי – ושלושתנו התחבקנו והן בכו. אמא אמרה שהיא נוסעת לאירית רק לזמן קצר ואז תמשיך עם מיכל, אמרתי לה שלא שתיקח מפה כמה שיותר מהר את מיכל – שתצא מפה כמה שיותר מהר – שתהיה חזקה בשביל מיכל ביום חתונתה.
שתיהן יצאו מהבית בוכיות.
אחרי שהן יצאו התפרקתי – שכבתי על הרצפה ובכיתי כמו ילד קטן – לא הפסקתי לבכות אותך וכואב לי מאוד.
שרית באה אליי וביחד בכינו ובכינו – בחיים לא בכיתי ככה – הקושי הגדול ביותר היה בשעה 16:00 שאמרתי לעצמי עד עכשיו בכינו עכשיו נכנס להתקלח ונצא לשמח חתן וכלה.
עומרי, היום הכי שמח והיום הכי עצוב בחיים שלי הוא אותו יום – אני משמח את אחותי בחתונה וחושב עליך. השיא היה בחוּפה – בשעה שבה אחותי מתקדשת והופכת לאשתו של איתן אתה, בן דוד. היקר והאהוב, נקברת.
עומרי זה לא הגיוני, זה פשוט לא נתפס, מעצבן אותי לחשוב על גודל האכזריות! איך יכול להיות שהלכת מי יעשה כזה דבר? איך יכול להיות שביום החתונה של אחותי היא לא מפסיקה לבכות? איך יכול לעזאזל להיות שאני לא הייתי בהלוויה שלך, לא זכיתי לתת לך לפחות את הכבוד הזה של ללוות אותך ביום הלוויתך? איך?
אח"כ בימים הלכנו לנחם והיינו עצובים את הסתלקותך בטרם עת ובערבים שרנו כל ששון וכל שמחה, כל חתן וכל כלה בשבע ברכות – זה פשוט גדול מהחיים עצב מהול בשמחה ושמחה מהולה בעצב. דודה יפה לא הגיעה לחתונה של מיכל ולשבע ברכות, אבל איך שהיא שמעה שנהרגת היא עלתה על המטוס הראשון.
עומרי בן דודי היקר, כשהיינו ילדים סיפרת לי שאמא שלך אומרת לך למה אתה לא יכול להיות קצת יותר כמוני – יושב ולומד ולא יוצא למסיבות עד שעות מאוחרות, האמת היא שכשסיפרת לי את זה אמרתי לעצמי על מה הוא מדבר זה אני שרוצה להיות כמוהו – איזה טוב לך, איך הנשמה טובה, איזה חבר למופת וכמה אהוב ופופולרי ואהוב על כולם, יודע לנצל את כל מה שיש לחיים להציע ופשוט בקצב משלו לחיים.
עומרי החיים האלה היו קטנים עליך אתה גדול מהחיים וחסר לי כאן.
האמת היא שכשאני חושב עליך יש בי חיוך קטן, חיוך של שמחת החיים שליוותה אותך – ועם כל העצב שאני חש, אני לוקח על עצמי או לפחות מבטיח להשתדל לקחת על עצמי חלק (כמה שיותר..) מהשמחת חיים שאיפיינה אותך.

אתה חסר לי ואני אוהב אותך מאוד
דע לך שבלב שלי תמיד תהיה
תודה
אבירם

תהילה


בס"ד
עומריקי,

אני לא יודעת מהיכן להתחיל... נכנסת לי ללב כל כך עמוק, אתה בטח יודע זאת עכשיו וידעת גם אז. בכל רגע איתך הבאת רק אור, טוב, נתינה, שמחה. היית עבורי אור גדול, אדם שאיכשהו תמיד התקשר כשהייתי צריכה לשמוע אותו. למדתי ממך המון, לשמוח, לראות רק את הטוב שבחיים, לקחת דברים בקלילות. שחזרתי את כל השיחות שלנו ואני עדין לא מאמינה, האמת, כולם מסרבים להאמין שאתה לא כאן איתנו. הדבר היחיד שאולי מנחם זה לדעת שאתה בטוח נמצא במקום טוב כי היית כולך טוב צרוף. יש נטייה לדבר טובות בשמו של הנפטר, במקרה שלך... כל מילה פשוט בסלע. השיחות נפש שלנו על החיים, על אהבה, זוגיות, על אהבתך הגדולה, יחרטו לי לעד. לעולם לא אשכח את היום הארור הזה – 27.06.12, לעולם. היום שבו נקטפת. היום שבו נתלשה לי חתיכה מהלב. אני בעיקר חושבת איך האנשים שהכי היו קרובים אליך, משפחתך וחברתך, יוכלו להמשיך. בכל מקום פשוט רואים שמילאת באור, הסתכלתי בתמונות, אחת אחת, ובכולן אתה מחייך, מוקף, אוהב ואהוב. יש לי בקשה אחת מהקב"ה שישמור עליך. שישמור על המשפחה שלך שאיני מכירה אבל שנראית כ"כ חמה. שאלוקים רק יתן לכל קרוביך את הכוח להמשיך ולחיות.
אוהבת אותך תמיד.

תהילה.

אלון כהן - חבר לצבא


עמרי

לא ניתן לעכל את האובדן!

למרות הפרש הגילאים ביננו.. למעלה מעשור שימשת לי

כחבר קרוב, חבר שידע הכל, חבר שהיה אפשר

לסמוך עליו. חבר שתמך בכל רגע!

אפילו לילדיי נכנסת!! הם לא מפסיקים לדבר

עליך לשאול "אבא זה אמיתי" לא אשכח את

היום ששיחקת איתם שפינקת אותם בממתקים

ולבסוף את העקשנות שלהם לדבר איתך ולאחל

לך בהצלה כמס"ר... הם לא מפסיקים

לשאול אותי "אבא מתי עמרי יבוא אלינו..."

מכאן למרות הפרש הגילאים ביננו נותן להבין כמה

אדם עמוק היית! כמה שרצית לא להיות כמו כולם ולהתחתן בגיל צעיר ולהביא ילדים...

ספיר זו האחת..." זה משפט שלא אשכך!

עמרי אני מצדיע לך כמפקד, כחבר וכאח!!!

לא אשכחך לעולם איש יקר!

אלון כהן.

ורדית דוד טייטלבאום

ממשיכה לכתוב לך, אחייני האהוב, ילד יקר שלי.
שאלנו את ליאה: "איפה עמרי?, היא ענתה בבית שלו"
סער אמר: "עמרי "לא איננו" עמרי פה!"
מפי עוללים.
עמרי אתה כאן, ואני מתפללת לקדוש ברוך הוא שיתן לי את החוש השישי
כדי לראות, לחבק, לדבר.
מתגעגעת לחיבוק האמיץ שלך, מתגעגעת לחיוך שלך עם גומות החן.
לא יכולה עוד לדבר על רגע ההודעה. יש לפני ויש אחרי.
קשה לישון, לפעמים יש רגעי חסד ונרדמים ושוקעים בשכחה זמנית,
כל זאת על מנת להתעורר להכרה מצמררת. כל יקיצה זה כאילו קיבלתי את
בשורת האיוב הזו שוב.
שבעה בתמוז תשע"ב , היום הנורא הזה. ושבעה טון של כאב על ליבי.
במקום להיפגש בארוחת שישי כולנו, נפגשים שם ב"צבאי".
לפני, הייתי שואלת את אמא שלך, איפה עמרי?, בד"כ היו עונים בצבא.
כעת אתה ב"צבאי". אי אפשר להגיד את שתי המילים שמקדימות לצבאי.
זה לא נתפס. לא רוצים לקבל.
אני שם מחבקת חזק חזק את המצבה, מנשקת, ומתפללת: " ריבונו של עולם,
אתה הכל יכול, תחזיר את עמרי. בבקשה, בבקשה."
עמרי, שהיית נכנס לחדר , החדר היה מואר. הלב היה מתרחב. אושר.
הרמח"ל אומר "כשאדם מתעלה, העולם מתעלה עימו." הרגשנו את ההתעלות
שלך. יפה תואר אתה ויפה מידות.
חושבת עליך כתינוק יפיפה, זוכרת איך החזרתי אותך לפעמים מהגן, ימי ההולדת.
זוכרת את בית הספר, זוכרת את הצבא. זוכרת הכל.
מעולם לא חשבתי שאדבר על זיכרון.
זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות.
עמרי תבוא.

אינדיס (ורדית)

ויויאן שגיא -דודה אחות של אבא

בס"ד

עומרי היקר.

היית נסיך ותשאר נסיך.

איך אפשר להתגבר על הכאב ועל זה
שלא נראה אותך שוב.

זו הדודה ויויאן וכל המשפחה
אוהבים אותך לנצח נצחים
נזכור את חיוכך – בישנותך
אוהבים מאוד
ויויאן

יעל שחר - בת דוד

01.07.2012

עומרי

השם שלך שבערבית משמעותו "חיים שלי". הזמן כאן מעלה בי שאלות פילוסופיות: אז מה שווה כול הסיפור הזה בכלל שנקרא חיים? למה להשקיע? מה התמורה? אך אלו שאלות של כעס. מיום ליום כשאני כאן מסתובבת עם כל זה בבטן, וחושבת איך להתאבל? לפעמים גם מרגישה אשמה כשאני צוחקת. מיום ליום כשאני כאן בבית שלך ומביטה בתמונות שלך אני דווקא כאן רואה ומרגישה את המפעל הגדול שהותרת מאחוריך, את התשובות לשאלות: מדוע ראוי וכדאי להיות אדם טוב? מה ערכו של האדם?
התשובה אותה אני רואה בעיניך ובמפעל חייך, היא באותה שלווה מיסטית, רוגע, ביטחון, אושר, טוב לב וחופש – אלו נשקפות מהוויתך בכל מקום. הרצון הוא שאפיין אותך: הרצון להצטיין, הרצון לסייע לאחרים להגשים את עצמם, הרצון שלאחרים יהיה טוב, הרצון לשתף ולתת. לא למען כבוד ויקר, לא למען כסף אלא כרצון טהור הטבוע בך בכוח החיים וההישרדות שבך גם מוות לא יוכל לאחוז בזה.
זוהי המורשת אותה אני מקבלת ממך כהשראה מבן-הדוד שלי, שלא הכרתי היטב, שהייתי מאוד מאוד רוצה להכיר. בן הדוד שכול כך קל להזדהות איתו והלרגיש שגם אני ממש דומה לו וכיוון שטרח להישאר אדם: פשוטו ישר, ילד. גם אני אגיע לאותו מקום אליו הלכת. כולנו לבסוף נאסף לשם כיוון שזו מהות החייים. המוות מאסף את כולנו. תמיד אני אזכור אותך, תמיד אנשא אותך בליבי.
אדבר עליך בגאווה.היית כאן ממש איתנו, נגעת בליבם של אנשים רבים שגם הם ינשאו אותך בליבם לנצח.

אני אוהבת אותך
וכבר כל כך מתגעגעת

אתה נראה כמו האיש שיכל להחזיק על כתפיו את כדור-הארץ: חזק, גדול, חכם וחם

עומרי
תנוח על משכבך בשלום
הזמן שלך ביננו היה קצר מידי
ובשל כך אני עצובה


אוהבת.
יעל שחר

מלכה רייבי - חברת משפחה


02.07.12

לאירית ואשר

אני משתתפת בצערכם הכבד מנשוא

על אובדן הבן שלכם עמרי ז"ל

אני את עמרי הכרתי ביום בוֹ הלכנוּ

למרינה וכשראיתי אותוֹ מייד אהבתי אותו

הוא היה ילד מדהים, נינוח ומלא שלווה

ומעל הכל היה מאיר פנים

תוך כדי ששוחחנוּ ביננוּ במרינה

הסתכלתי עליך ואמרתי לעצמי עמרי זכה

לאבא ואמא מדהימים שהצליחוּ לעצב דמות

חיובית טוֹבה ואנושית

אירית היית כל כך מאושרת ושמחה ןכל כך דאגת

לוֹ ולחיילים שלוֹ מעריצה אותך

אשר – אתה איש מאוד צנוּע ועניו

משתתפת בצערך העמוֹק ושלא תדעוּ צער

כל התמונות של עמרי מחויכות ושמחות

קשה להאמין ולקבל את מותך הטראגי

נותר לי רק לומר לכם שתהיו חזקים

ושלא תדעוּ לעולם צער

עמרי שחר

ת.נ.צ.ב.ה

אוהבת אותכם

ומצדיעה לכם כאחד

מלכה רייבי

(אחות של שרונה)

אדם רן - חבר ילדות


21.07.12

אחי...

מצטער, אבל אני לא יכול...
















אדם

צוות שלד"ג 844 - ספינה בפיקודו של עמרי


בס"ד

סרן עמרי שחר המס"ר הנערץ

איך הלכת לנו כך מבלי להגיד שלום, אנחנו

שלד"ג 844.. כן הספינה שפיקדת עליה

ובזכותך הגיעה לגדולות ומבצעים רבים בחיל.

אנחנו הצוות לא מאמינים שכך אנחנו צריכים

לסכם את תפקידך ותקופה נפלאה שאתה היית בקודקוד. היית מפקד מצויין

וגם חבר, תמיד ידעת לחבק ולאהוב ואם

צריך גם להעניש, לפני שבועיים עשית

איתנו אימון שבסוף השיחה אמרת "כמה

נהנית להפליג איתנו". ואנחנו אמרנו

אותו דבר, בכל מצב הרגשתי את הנוכחות שלך

גם כשלא ראינו אותך באותו מסדר, ארוחת צהריים או סתם שיחת פלאוורה

עומרי תמיד נתת לנו תחושה של ביטחון ותחושה שיש על מי לסמוך

ותמיד יש עם מי לדבר ועל מי להישען

היית המס"ר הכי טוב שסיירת

בזק יכלה לבקש.

עומרי קשה לנו לדבר עליך בזמן עבר אנחנו

עדין לא מאמינים שהלכת לנו

בשבילנו תמיד תישאר עומרי שחר המס"ר שאהבנו,

נזכור אותך לעד ולא נשכח אותך אף פעם.

אוהבים אותך הכי הרבה בעולם


שלד"ג 844

"כל כל ב'יג יומו!!!

לירון אשכנזי - שלד"ג 844


לעומרי שחר ה- מס"ר

לפני 4 חודשיים נפגשנו לראשונה כשהייתי צריך

לנסוע הביתה נטשה ביקש ממך לעשות לי

תדרוך יציאה.

כעבור זמן מה הקשר שלנו התחיל להתפתח

כשגיליתי כמה אתה בן אדם אוהב אכפתי

ותמיד מוכן לעזור ולתת למען החיילים שלך.

עומרי הדלת שלך תמיד הייתה פתוחה בשבילי והטלפון

זמין בכל שעה ביממה, אני לא אשכח איך נלחמת

בשבילי כשהייתי צריך לקבל תלושים לחג בשביל לעזור

לאמא, איך תוך פחות משעה השגת לי תתלושים

ישר בלי יותר מידי תרוצים. עומרי כל האנשים שבאו

לנחם את משפחתך רק מראים את גדולתך ועד כמה

היית בן אדם טוב שאין אחד שלא אהב אותך

ואוהב אותך. עומרי נשבע לך שאני לא אשכח את

החיבוק יום לפני האסון שנתת לי ואמרת לי

"לירון עזוב אותך שטויות חובש אתה כבר חובש

את הזכות בהצלת חיים אתה מממש מבלי לעבור

הכשרה צבאית... צא לציפים אתה תהייה אחלה

ציף יש לך את כל הכלים ואני רוצה לראות

אותך ציף"

אז כן עוד חודש אני יורד להכנות ציף

כנראה שלא תזכה לראות אותי, אבל החיבוק שלך

נתן לי הרגשה של אכפתיות, חום, אהבה, דאגה

וכן לראות שאתה המס"ר שלי סומך עלי בעניים עצומות

שאני יכול להיות ציף נהדר.

אני עכשיו יושב בבית שלך מוזר לי שאתה לא

איתנו פה כרגע אבל אין רגע שאני לא חושב

עליך ומתגעגע אז רק תבין שאני אוהב אותך

ואני בטוח שאתה שומר עלינו מלמעלה כמו שעד

יומך האחרון שמרת על מדינת ישראל.

עומרי שחר אני תמיד אזכור אותך ותמיד אזכור

אותך כמס"ר האגדי שלי.


לירון אשכנזי שלד"ג 844
סיירת בזק

ב"ה

כגודל המתנה כך גודל האובדן. כל שנה כל יום ורגע של אושר, שימחה, חויה וכאב עם עמרי רק מגדילים את השבר והכאב. המדד היחיד לכאב שנישאר זה דמותו של עמרי. מה שהוא נתן לכולנו. עם כל העצב והשכול אני שמח שזכיתי לכאוב את פרדתי כי אני יודע שאני זכיתי להיות במחיצתו ולהכיר אותו ולקבל ממנו כ"כ הרבה.

ענת דולב - מש"קית חינוך


02.07.12

עמרי,

אני עדיין מחכה לארוחה שהבטחת לי!
לא יצא להכיר מפקד כמוך, מפקד שכל כולו נתן את משאביו, חיוכיו, חוכמתו, דאגתו, מסירותו ואהבתו האין סופית לחייליו ולאנשים איתם עבד ושאותם אהב!
זכיתי לשבת איתך מדי יום מהרגע שנכנסת לתפקיד וללמוד מהי נתינה לזולת! המפקד היחיד שעבדתי איתו עד היום שחינוך ונתינה לחיילים היה בראש סדר העדיפויות שלו, שקודם כל לחיילים יהיה טוב.
לפני שיצאת לאימון סיירת האחרון שאלת אם אני אחכה לכם על הרציף, אתה מכיר אותי – עמדתי שלוש שעות על הרציף וחיכיתי לחיוך שלך וללחיצת היד ולמשפט ולחיבוק "ענתי, מקווה שאכלת משהו. נשב מחר בבוקר על הסד"ח". קשה לי להאמין, לא נתפס ולא נקלט איך הבן אדם שהכי אהבתי בבסיס, שבאתי לשבת אצלו במשרד ולדבר על חינוך, על צחוקים. על אהבה, על החיים והתורניות שבעתיד כבר לא יקבל אותי בחיוך שובה ובכיבוד תמידי של איזה שוקולד או התלהבות ממכונת האספרסו החדשה שלו... אין לך מושג כמה אני כבר מתגעגעת לרגעים האלה! מס"ר בזק וחובלי 916 מנסים לתפעל מכונת אספרסו קטנה! אני יודעת כמה היה לך חשוב כל חייל וחייל בפרט, כמו שנסענו יחד לבקר במעצר את החיילים שלך, כמה חשבת מה הם צריכים ומה הם אוהבים.. לא נתפס שלמפקד יהיה אכפת כל-כך! אני אזכור תמיד את הנסיעה הזו, את השירה המוצלחת שלך, הדיסקים והשיחות הבלתי פוסקות על כמה שאני תמיד מזכירה לך את החברה הקודמת שלך.
אני מבטיחה שאמשיך בדרך ובצדקת אמונתך כאדם, מפקד ומורה מחנך ואדאג לכל חייל שלך כפי שביקשת! מבטיחה להכין את הלוח תמונות שביקשת ממני! אני לא מאמינה שאני לא אזכה לעבוד איתך יותר על כל מה שתכננו...
מקווה שנהנית מכל רגע – תדע שהחיילים שלך מודים ומוקירים לך על כל רגע.
אני מודה על כך שהכרתי אדם דגול כמוך.
בצער, באהבה, בכבוד, במסירות וגעגוע,
המש"קית חינוך שלךָ לכל דבר שתצטרך
ענת דולב.

ורדית דוד טייטלבאום - דודה


ההודעה

אשר אמר שיש רק דרך אחת להודיע להורים שבנם יקירם נהרג. לבוא ולירות
בשני ההורים. "ככה תודיעו!".
קצת אחרי 07:00 בבוקר ביום הנורא ההוא, 27 יוני 2012 , דפקו בדלת של
משפחת שחר והודיעו, מיידית, לאשר שפתח את הדלת.
הוא אמר שהרגיש כאילו שאבו את כל הדם מגופו.
אירית התקשרה אלי בבוקר הנורא הזה. לאחר בליעת אויר אמרה "תבואי לפה"
היה ברור שמשהו איום קרה. ואני התעקשתי לשאול מה.
שמעתי רק יבבה שקטה ונוראה כזו: "עמרי" .
"מה קרה לעמרי?" שאלתי.
נעניתי בדממת מוות.
הבנתי, צעקתי, נפלתי על הריצפה.
לא הפסקתי לצרוח ,לבכות , התמוטטתי. "זה לא יכול להיות!". "זה לא אמת!"
הילדים בכו, מבוהלים עד עמקי נשמתם: "אמא", "אמא".
כאוס, תוהו ובוהו, גיהנום.
היום הנורא הזה.
"המודיע" מטעם קצין העיר התקשר אלינו ואמר בקול מקפיא: "להרגע שם".
גבי הלך לקחת את הילדים לגן, כדי שלא ימשיכו לחזות בארוע הטראומתי הזה.
אמא על הריצפה, בוכה , צועקת, שבורה,
חרב עולמה.
אלוקים יקר, אל רחום וחנון.
לא ריחמת, לא חסת.
לעולם, עד שאאסף אל עולמי לא אשכח את המשפט הבודד של אירית
ואת הייאוש התהומי שבו זה נאמר.
ילדיי לא יפסיקו לעולם לומר: "אמא אל תיפלי, אמא אל תבכי"
אולי לא הרגו אותנו בירייה אבל עשו זאת במשפטים.
ואם הרגו אותנו, לא נמות?
לא נמות ביום אחד ובפעם אחת.
נמות כל יום מחדש.
ורדית



משפחת מאורי


עוגות מכינים לכבוד יום הולדת, למסיבה, לאירועים משמחים,
אז מה פתאום לשבעה?
למפגש ענקי כזה עם כל המשפחה, החברים הפיקודים, כל הקרובים שהכירו מקרוב את עמרי וממאנים לקבל את העובדה שהוא לא כאן. האם זה הגיוני?

הכנתי את העוגות כי עמרי תמיד אהב לטעום מהן ותמיד החמיא על טעמן
ותמיד נכנס למטבח לשאול בשלומי ולתת מחמאה על כל דבר.
תמיד כשבאו החברים של ערן, עמרי היה מעל כולם, לא ידעתי עד כמה...
אך תמיד ידעתי היה בו קסם של מבט, קסם של חיוך, קסם של טפיחה על שכם
וכשערן נפצע בצבא היה זה עמרי הראשון שלא ויתר ולקח את ערן מלוינשטיין
למסיבת יום העצמאות אצל רוני גם כשהכניסה לרכב עם כסא הגלגלים היתה כה מסובכת.
אצל עמרי שום דבר לא היה מסובך.

הלב כואב וזועק, הדעת לא תופסת, האבדן גדול מנשוא, ולכן לא נותר אלא לחזק את החיים, את
האוהבים, את הממשיכים את דרכו של עמרי.
והעוגות הן לכולכם המבכים את עמרי ובשמו מצווים להמשיך ולחייך , להמשיך לדבוק בחיים
אותם הוא כל כך אהב ולמענם עשה הכל.

"אדם נותן את זכרונו בבניו ובתלמידיו
והם הולכים עמו לאורך הדרכים
והם לא יניחוהו לעבור בבוא העת,
לעונות ולמועד ויום לידה ודין"
(מירה מינצר)

עמרי הצעיר, גאוות המשפחה, הבן האהוב, האח היחיד והמיוחד, החבר המפקד האדם, החתיך
של החבורה, המובחר שבמובחרים נותן את זכרונו
במשפחתו המופלאה, בחבריו הרבים מקרוב ומרחוק, והם אלה שילכו עמו לאורך הדרכים ולא
יניחוהו לעבור בבוא העת , לעונות, למועד, יום הלידה ודין.
תמיד זכרונו של עמרי, יהיה חרות בלב כולנו.
וטעמן המתוק של העוגות הן סמל לטעמו המיוחד של עמרי שלא ישוב עוד.

משפחה יקרה,
אין מילים לנחם, אין דרך להשיב את היקר מכל – הנחמה היחידה היא בהתחזקותכם ,
בבחירתכם בכל הטוב והיפה שעמרי אהב, עשה ופעל.

צוואתו היא ללא ספק להמשיך לחייך, לשמוח, לאהוב, לחלום ולחבק את כולכם, אבא, אמא,
אחיות יקרות וחבורת ה"סניחים" המיוחדת כואבים ומתגעגעים.

משפחת
מאורי

עמית חדד - חבר ילדות


אשר, אירית, ענבר ולוטם היקרים,

הנני שולח לכם את תנחומיי נוכח האסון הכבד והאבידה בטרם עת של עמרי שחר ז"ל, חבר אמיתי.
ביתכם באילת היה לי בית שני ובתקופה זו משפחתכם הייתה לי חשובה ביותר. שנים רבות עברו מאז, נשארתי באילת, התגייסתי ל- 212, התגייסתי למשרד החוץ, גרתי שנה וחצי באקוודור, שנה בסנגל וכעת אני גר בוויאטנם. עברו 10 שנים מאז דרכינו התפצלו, 6 שנים מאז ראיתי אותו בפעם האחרונה. אך רגשותיי אליכם נשארו כרגשותיי של אותה תקופת ילדות נפלאה שידעתי לצדו של עמרי, חברות מקסימה וכל כך משמעותית.
בהתבגרות לצידו ולצד משפחתכם הייתה לי ההזדמנות להיות בחיק משפחה מיוחדת, שמחה ומאושרת, ערכית, מסורה, חזקה ומגובשת. לחוויה זו ולזכות זו, תודה.
הנני מוצף בזיכרונות מאושרים. אותם רולר בליידס ברחבי העיר, הדיג בימי שישי בבסיס באילת באישורו של אשר, הלילות ביחד, טיולים ונסיעות לאשדוד לבקר את הסבתא, משחקי השולחן עם ענבר, הבילויים בים ועם חברים. אני זוכר את היום בו קיבל אשר את מלך ירדן באילת כאילו זה היה אתמול. ולכך שוב, תודה מקרב לב.
בשמי, אני מחזק מכאן את ידכם ומוסר לכם את השתתפותי הכנה בצערכם.
ברגשי כבוד,
עמית חדד

בן סיטון - חבר ילדות


עומרי,

כבר כמה ימים שאתה לא איתנו ואני עדיין לא מצליח לעכל את זה, במחשבות שלי אתה עדיין פה, חי ונושם, אולי בגלל זה בכל פעם שאני רואה את השם שלך במודעות או הולך לראות את התמונות בפינה שהקמנו זה מכה בי מחדש והכאב הוא עצום, איבדתי אח... החור שהשארת פה כל כך ענק, כל החבר'ה פשוט מפורקים ואבודים... אחי אנחנו צריכים אותך! אתה בטוח היית יודע מה לעשות במצב כזה, אתה היית מאחד ומחזק את כולם יותר טוב מכל אחד אחר. אני רוצה להאמין שמישהו שם למעלה היה צריך אותך אחרת אני לא מצליח למצוא שום הסבר לשאלה למה?! למה הלכת? הרי היה לנו עוד כל כך הרבה דברים לעשות ולהספיק יחד – ישיבות, מסיבות, חתונות, טיולים עם הילדים שלנו... אני לא מאמין שלא תהיה שם, שנצטרך לעבור את כל החוויות האלה בלעדייך, בלי החיוך שלך, בלי האושר שהפצת בכולנו.
אני יודע שהתגאית בחברים שלך ובשרות הצבאי של כולנו ואני מקווה שמאחורי כל הצחוקים ידעת שגם אנחנו גאים בך. ומשיחות ודברים ששמעתי רק עכשיו אני גאה עוד יותר, גאה שהייתי חבר של תותח כמוך ואני מודה על כך.
הרבה מחשבות עוברות לי בראש בימים האחרונים והרבה מתוכן על דברים שהייתי רוצה ללמוד ממך – איך להיות כל כך שמח ולסחוף את כולם בשמחה שלך כל הזמן, איך להיות כל כך קשוב ומתעניין באחר, ללמוד מהנתינה האינסופית שלך. ברור לי שאני אף פעם לא אוכל לעשות את זה טוב כמוך... אף אחד לא יוכל. אבל אני אנסה וכשזה לא יילך אני אחשוב עלייך.
עולים לי גם המון זכרונות שלנו יחד, מהימים הראשונים שהכרנו בבית ספר ועד הפעם האחרונה שראיתי אותך אצל אופיר לפני שבועיים. עברנו הרבה ולמרות שבתקופה האחרונה היינו נפגשים לעתים רחוקות יותר היה תמיד מרגש לראות אותך ואת האהבה בעיניים שלך, לצחוק מהשטויות שלך ולקבל ממך חיבוק חזק. עומרי אני כל כך אתגעגע... שתדע שאני לא אשכח אותך ואתה תמיד תלווה אותי בראש ובלב.

אוהב אותך כל כך...
אחיך בן.

ולרי דנוך - בת דודה


03.07.12

עמרי היקר והמשפחה היקרה מכל!

רגע לפני שהולכים, אני עדיין לא מסוגלת למצוא את המילים המנחמות שהלב שלי מייחל לומר, אולי אם היתה איזה מילה מתאימה. הכאב היה פחות.

עוד רגע אנחנו נוסעים לבית העלמין. עוד רגע וכל השבוע המטורף והלא אמיתי הזה נגמר.
ואז נשאר הריק, מה עושים עכשיו? איך ממשיכים? איך מתעוררים בבוקר? על מה חושבים?...

כולנו יודעים שהחיים ממשיכים והעולם לא עוצר לרגע גם אם נבקש חזק חזק!

אנחנו פה בשבילכם לנצח, עמרי לנצח נצחים נצור בליבנו!

הלוואי וכל זה לא היה קורה!

אני מבקשת מהבורא שישלח לכם חיזוקים ונחמה ייתן לכם לשמוח כל ימי חייכם!

שלא תדעו עוד צער לעולם
כולנו ביחד
כאיש אחד בלב אחד!

♥♥♥♥ ולרי.

מורן פרי - בת דודה


מלאך של העולם 

עד היום פחדתי לגשת למחברת ולרשום לך מכתב... זה היה מבחינתי שלב של לעכל ולקבל את העובדה שאתה לא פה יותר ולא הייתי מוכנה לזה, אך ככל שהימים עוברים המציאות מכה מחדש ולא מותירה ברירה.
אני רוצה לרשום לך כל כך הרבה דברים אבל לא יודעת איך להתחיל ומה להגיד בכלל.
הייתי רואה אותך מאירוע לאירוע, חגים או כשהייתי ישנה אצלכם בקביעות כשהייתי קטנה יותר אבל אי אפשר לשכוח את החיוך היפה שלך עם הגומות העמוקות האלה שתמיד האירו את המקום בו היית.
"כמה רחוק כמה קרוב" פשוטו כמשמעו.
אני מקווה שאתה שומע את הדברים שאני אומרת לך בלב כי בדף לא כל כך יוצא לי אבל מגיע לך שאני ארשום גם פה.
אני אוהבת אותך כל כך, תזכור את זה תמיד!
אתה חשוב לי מאוד, ואני מצטערת שלא הייתי פה יותר כי פיספסתי אותך, פיספסתי את הבן אדם הכי טהור שקיים.
אוהבת אותך ומקווה שסבתא שומרת עלייך ושטוב לך למעלה כי זו הנחמה היחידה אוהבת המון שוב.
מורן פרי בת דודה שלך
גאה!
שהיית והנך משפחה
שלי

נ.ב
מבחינתי אתה לא מת!

אתה תמיד תהיה בליבי!

איילת שחר - בת דוד


עומרי, אשר, אירית, ענבר ולוטם,

את הברכות הכי טובות אפשר להגיד שאני יודעת לכתוב.
את חוש ההומור שלי ברגעים קשים קיבלתי בגנים.
את התחושה כשמישהו צריך חיבוק אני מודה שקיבלתי,
אך את היכולת לנחם, היכולת לדבר ברגעים שכאלו אין לי.
יש בי חרטה עמוקה. תחושת הפיספוס שלא עוזבת אותי, אני מוצאת את עצמי מדמיינת אותנו יוצאים לבירה, עושים סיבוב בחצר של הבית, בגן של איזה אירוע...
כמה שטעיתי שהייתי שאננית לגבי הקשר המשפחתי, שלא ידעתי לדרוש אותך כבן דוד מן השורה.
אני אוהבת אתכם מאוד משפחת שחר היקרה. יש משפט שאומר "סוד האושר הוא לראות את כול נפלאות העולם, אך לעולם לא לשכוח את שתי טיפות השמן שבכפית",
שתי הטיפות מסמלות משפחה, תא קטן, אנשים שבאמת קרובים, לכם יקירי יש הרבה יותר משתי טיפות שמן, יש לכם אוקינוס של טיפות, אנשים כל כך אוהבים אתכם.
אתם סמל לתא משפחתי מושלם, אנא תשמחו עליו גם עכשיו למען כולנו.
אתם סמל לאנשים טובים שיש להם משפחה ענקית שאוהבת אותם.
אתם סמל לאושר בפני עצמו.

בכול זאת, עמרי היה ותמיד ישאר זיכרון של אמת, של אהבה, עמרי שישאר איתנו כל הזמן.

את כול מילותי אני השארתי בפנים עד כה, שמרתי אותם ללילות שהייתי חוזרת מכאן, זה שבוע ששינה כל כך הרבה בתפיסה של החיים.

עמרי, אני אוהבת אותך מאוד!
תשמור עלינו שם, מלאך.

איילת שחר.

משפחת נבון - חברים קרובים.


בס"ד
03.07.12

עומריקי החמוד והיקר!

הוריך היקרים קלטו אותי ואת אשתי בשנת

1997 כאשר הגענו לאילת ומאז לא נפרדו

דרכינו. הכרנו אותך כילד חמוד, חכם, מתוקי

עומריקי שלנו. (קשה לי מאוד לכתוב לך ועליך

אני דומע ובוכה.) אתה כמו ילד שלנו

לוינו אותך בגיל ילד, נער, בגרות

ואפילו בצבא. בילינו יחד איתך במלונות,

נופשים, ימי כייף, איתך ועם חברותיך.

שיחקנו השתוללנו, צחקנו ובילינו.

קשה לנו מאוד חמודי לכל המשפחה. אנחנו

והוריך חברים בנפש ובנשמה. (אני לא

מאמין אני עדיין דומע ובוכה).
עומרי היית ילד מוכשר, רן תמיד רצה
להיות כמוך, לחקות אותך, היית פשוט
ילד לתפארת מדהים ומיוחד.
הוריך ואחיותך מאוד חשובים לנו. אני
בטוח שנשמור עליהם ונלווה אותם
כי פשוט נוצר בור שקשה מאוד למלא.

עומריקי בייביי שלנו נזכור אותך לעד.

נלווה את משפחתך באירועים, באזכרות

ובכל מה שיידרש.

להתראות ילדינו, מפקד יקר, רב חובל

בחור חמד: לא אשכח את היום המר
והארור בו קיבלתי את ההודעה.
נזכור תמיד


משפחת נבון

אחיעם, שרונה, רן ונטע

ורועי


ת.נ.צ.ב.ה.

זוהר שחר - בת דוד


"בכל אדם יש סדקים שדרכם נכנס האור..." בך היה הרבה סדקים או הרבה אור איני יודעת. אך אני יודעת שהספיק לי ליראות אותך פעם באירוע, פעם באף פעם כדי לקלוט רק חלק מהאור שבך. בעולם היום המוות הוא חלק מהחיים מובן מאליו אתה שומע בחדשות על מישהו שנהרג מצטער בלבך אך ממשיך בחייך וכעט איני יכולה להמשיך בחיי זה מכה בך כל פעם מחדש. אף פעם לא אשכח אותך בן דוד יקר שלי. 10/05 תאריך יום ההולדת שלך, שלנו. לא יאמן מה שכ"כ קירב בינינו חלק מהדמות שלך שיקפה אותי מזלי שור, מסוג האנשים שיש להם מטרה והם יעשו הכל כדי לכבוש אותה כעת אני יודעת בוודאות שאתה מסוג האנשים האלו. כ"כ צעיר ועשית כ"כ הרבה. אני רוצה לומר לך תודה, תודה על מי שאתה, על מי ששמשת עבורי, על מה שתרמת מחייך בשביל המדינה. עייני נשואות לשמיים בתקווה שאם יש אלוקים הוא יישמור עליך לפחות שם. אתה מדהים. ואני זכיתי.

תישאר בליבי חקוק לעד -זהר- שחר

משפחת גמליאל - משפחה.


עומרי אתה היית בן-אדם מדהים, מצחיק, עם
המון המון שמחת חיים.
אתה הייתה נדיב, תמיד מוכן לעזור, אוהב את המשפחה.
אתה היית אמיץ, גיבור.
אתה היית בן-אדם זהב שכולם אוהבים
בחגיגות ובחגים המשפחתיים אתה מאוד הצחקת והיית מלא
שמחת חיים.
אנחנו מאוד מתגעגעות, ואתה חסר לנו מאוד מאוד
ומאוד עצוב לנו וקשה לנו בלעדיך.




מתגעגעות ואוהבים מאוד משפחת גמליאל האוהבת
המון המון המון: יניב, הילה, לירז, רעות ונועה.

יוני נכט - מפקד וחבר.


08.07.12

עמרי
קשה יהיה לי להסביר את התחושה שחשתי בפעם הראשונה שדרכינו הצטלבו, היה לי הכבוד והעונג לראות אותך גדל וצומח מסגן, למפקד ספינה ומס"ר ובדרך הופך כל דבר בו אתה נוגע לזהב. הותרת שביל רצוף זהב, הערכה ואהבה בכל לב, בין אם לוחמים שעברו תחתיך, מפקדים ישירים ומעליהם לא ידעו דַי בדוברם עליך, מהללים משבחים ובעיקר מתפעלים. מתפעלים מהדרך האלגנטית והמיוחדת בה התנהלת וניהלת – בקסם אישי וחיוך מקיר לקיר מבצע את המשימות המורכבות והמאתגרות ביותר שיש לתפקידים הייחודים שאיישת להציע.
כמפקד, הענקת לי את הזכות ללמוד ממך, ועל כך לא אוכל להודות מספיק, ידעת לשלב "אוירת עמרי" בכל דבר – לוחם משכמו ומעלה, עושה הכל וגורם לכל להראות כמעט "קל".
אתה תחסר לי כל כך, החום והאנרגיה הבלתי נגמרת, תחסר לכולם.
בזכרוני תשאר תמיד מפקד שלדג 844, זה שחוזר מהים גם אחרי בט"ש אינסופי עם חיוך ורק מבקש לקבל עוד משימות, לאתגר את לוחמיו ולעזור לחבריו.
היית ועוֹדך אחד, יחיד ומיוחד.
אוהב ומעריך לעולם
יוני נכט.



גל אלבז - חבר ילדות.


עמרי
אני פה יושב איתך שבוע וחצי עבר ורואה מה שנשאר רק זרים נבולים שבוכים על האדמה שלך.
אי אפשר להסביר במילים מה היית בשבילי, מה היית בשביל כולנו, רק נתת הכי חשוב לך זה היה לתת ושאתה נותן זה מכל הלב באהבה, בתמימות משקיע את כל כולך, בין אם זה לארגן טיול לכל הח'ברה ולדאוג להכל מא' ועד ת' לכל פרט ופרט ובין אם זה לתת כתף וחיבוק שקשה. אני זוכר שאבא שלי נפטר אתה הגעת ונתת חיבוק כזה חזק ועוטף כמו שרק לך היה ואמרת לי שהכל בסדר נמשיך את החיים ושיש לי עוד משפחה וחברים, ומה עכשיו?? חסר לי חבר חסר לי אח כבר שבוע וחצי עבר ועדיין אי אפשר לעכל אי אפשר להבין אבל החור בלב מה שבטוח רק הולך וגדל.
כואבת לי המחשבה שהחיוך כן החיוך הענק הזה שכולם לא מפסיקים לדבר עליו ישאר לי רק בזיכרון, אבל את התחושה החמה שממלאת את הלב בכל פעם שהייתי רואה אותו כבר אני לא אחווה, במקום זה בכל פעם שאני אראה תמונה או תעלה לי בזיכרון עם החיוך הזה שלך תהיה לי תחושת ההחמצה הזאת שאני חש מאז שהלכת הצביטה הזאת בלב שאת ההרגשה הזאת שהיית נותן עם החיוך שלך בכל פעם שרואים אותך כבר לא נחווה. אני מקווה שמעכשיו תדריך ותשמור עלינו מלמעלה לדרך הנכונה, שנלך במורשת שלך ותראה לנו את הדרך להגיע למרות הכל לשמחת החיים הזאת שהיתה לך לחיוך לאושר ולאהבת החיים.
כואב ומתגעגע מאד חבריך אחיך
אלבז

שיר געש - חברה טובה.


11.07.12

♥ הנסיך הקטן ♥

לפעמים שהולכת לבדי שם... ברחובות הבודדים של הלב ♥
לפעמים מתמלאת ברוח כזאת, שלא מגרשת לי את הכאב.
לפעמים שקשה לשחרר, ולא נתפס שצריך לוותר...
לפעמים שהצבעים נראים לי באפור, והרגש כבר לא מתעורר.
לפעמים הגשם לא מפסיק לדפוק, חזק על הדפנות הרגישות של הלב... ♥
מחפשת את הנסיך, שאבד לי באמצע הדרך, בלי לשים לב.
מאבדת לרגע את התמימות,
וצועקת להרגיש לעוד רגע אחד קטן את השלמות.
הפנסים לא מאירים לי,
הקווים כבר לא מראים לי,
החץ לא מצביע על שום כיוון...
והלבן כבר נראה לי יותר שחום.
ופתאום היד נוגעת, ואז עובר בי הרעד,
וכל הגוף מצטמרר, והלב ממשיך ולא נותן לשחרר..
כל כך רציתי אחרת.. בבקשה אל תעלם,
מחזיקה בקווים שמטשטשים לי אותך..
והזכרונות נדחקו שם עמוק באיזו מגרה.
מתחדדת לי התחושה, אני יודעת שאתה שם איפשהו נמצא.
כוכב אחד לא מפסיק לנצנץ..
וזה לא מרפה רק לוחץ ולוחץ,
מתמכרת להרגשת הביטחון שלרגע חלפה עם הרוח,
יודעת שזה אתה שם שמסמן לי, זה כל כך בטוח
לוקחת נשימה אחת גדולה, וזה חודר ומרגיש כל כך עמוק,
יש שם משהו שלרגע קוטע את הצחוק
וזה מרגיש שאתה שם, למרות שאני יודעת שאולי אתה לא
וזה מרגיש שאתה שומע, גם כשאתה לא באמת פה.
פתאום משהו צוחק, וזה נשמע לרגע אתה...
האם באמת יש איזו דרך לרק עוד חיבוק קטן ממך...?
ולמרות שרציתי אחרת,
למרות שחשבתי שיש עוד סיכוי
ולמרות שמרגיש שלרגע הרגש בוגד...
משתדלת לא לגעת בפינה שסוערת,
זוכרת שבעבר קראת לי "לוחמת",
אני רואה לך בעיניים, וזה מרגיש לי נכון,
יודעת מה היית אומר, וכמה היית משרה בי ביטחון
נגד כל הסיכויים מתנחמת, מתחזקת שאני בוחרת בדרך שלך,
מאותתים לי השמים שאכן בחרתי נכונה..
רק רוצה עוד קצת לאמץ את המבט,
כל פעם שהוא עולה לי, ושוב הלב נצבט ♥
החיוך שחרוט במיתרים העדינים של הלב,
ממלא את הנפש ברגש השזור שמחה וכאב
הולכת לאט, משוטטת בעולם,
לא יודעת איך, לא יודעת לאן...
מזמזמת לעצמי מנגינה ישנה, ששרת לי פעם מאיזה פיזמון,
אתה תמיד איתי, עד יומי האחרון.


שלך תמיד,
ואוהבת אותך כל כך הרבה...

-♥-

שיר געש

ערן מאורי - חבר ילדות.


שיר לעמרי

כך, פתאום והלכת... בדרך שלך בנתינה עד אין קץ.

הראית לנו משמעות, בחייך... עם חיוך כה גדול ומבט מנצנץ.


לחיות, כדאי כשיש מישהו... שבשבילו אתה נושם

אתה חיית בשבילנו, מעתה זכרך לא ייעלם...

חיים בזכותך, נחייה למענך... נקדש את החיים בשמחת עולמים...

עם חיוך כה רחב, כשהלב מאוהב עמרי יקר שלי

אתה לעד בליבי...

עכשיו, כולם אצלך... אתה פה חסר..

הדמעות שוב זולגות, אתה וודאי מאחר...

יודעים שיותר לא תשוב, זה בסדר..

הבטחנו לך זכרך יישמר...

חיים בזכותך, נחייה למענך... נקדש את החיים בשמחת עולמים

עם חיוך כה רחב, כשהלב מאוהב

עמרי יקר שלי, אתה לעד בליבי...

(מאורי)

מיכל עמית - מש"קית חינוך.


24.09.12

לאשר ואירית שחר שלום,

שמי מיכל עמית, בת 21 מחיפה. הייתי מש"קית חינוך של סיירת בזק בבסיס חיל הים באשדוד בין השנים 2009-2011. בישרו לי על מותו של עמרי בזמן שעבדתי במחנה קיץ בארצות הברית, ולכן לא יכולתי להביע את השתתפותי בצערכם לפני כן.
אני עדיין לא מסוגלת לעכל את גודל הבשורה. היה לי חשוב לכתוב לכם, מפני שעמרי לא היה סתם עוד קצין שעבדתי איתו. היה בו משהו אחר, מן קסם שופע שלא היה לכל אחד. היתה בו נוכחות גדולה, לב רחב ונדיב, חום אנושי ואור שקרן מעיניו. אני מייחלת לכל זיכרון שהיה לי ממנו שיצוף למעלה; אני מנסה להיזכר בשיחה שהייתה לי איתו, או בחיבוק, ואיכשהו אני כושלת. הבזקי זיכרון עולים למול עיניי, אך הם מעומעמים ומטושטשים. אני כל כך כועסת על כך, כי כל זיכרון הוא חצי נחמה. ועם זאת, אני זוכרת היטב את התחושה שהוא נתן לסביבה שלו. תחושה של בית, של ביטחון. אני זוכרת עמרי שמחבק, שמחייך עמרי שאהוב על ידי חייליו. "מפקד גבר", הם היו אומרים. אני זוכרת שרדפתי אחריו ברחבי הפלגה אחרי דוחות חינוך, וכל "מרדף" היה רווי בהלצות למיניהן. היה בו הקסם של נער שובב עם שמחת חיים בלתי נדלית.
אחרי שירותי באשדוד עברתי לקרייה, וזכורה לי פגישה אחת מקרית איתו. הוא היה מתוק ובדרן כמו תמיד. כבר אז ייעדו לו להיות המס"ר הבא של בזק, ואני חשתי קנאה במש"קית חינוך העתידית שתזכה לעבוד איתו.
אני יכולה עוד לשמוע אותו, מדי פעם, אומר לי לחיות את החיים במלואם, ליהנות מהם. לזרום עם החיים להשתחרר מפחדים. אומנם לא היינו חברים קרובים, אך בכל זאת אני סמוכה ובטוחה שאלו הדברים שהוא היה אומר לי, כי זה מה שהוא הקרין.

הרגשתי חובה לכתוב לכם, אולי מתוך האמונה שהוא קורא את המילים הללו יחד אתכם, ויודע עד כמה הערכתי אותו.
אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי להכיר את בנכם, וכואבת איתכם עליו.

מיכל עמית.

עדה מאורי - אמא של ערן.


עמרי,
דרכך הכרתי את כל חבורת "הסניחים" שהתייתמה בלכתך באמצע התמוז
דרכך הכרתי את החבורה הנפלאה שמתקשה להיפרד, כי אתה היית להם סמל
ודוגמה
דוגמה לחבר יחיד ומיוחד חבר אמת, חבר שרק נותן ומסמן את הדרך
בעשייה למען המדינה, בהקרבה, באומץ, בנחישות ובהתמדה
אך תמיד באהבה עד אין קץ, בשלמות מתוך אמונה
בחברות מיוחדת במינה ובאהבה עזה לחבורה הנפלאה.
את הסיפורים האמיתיים שומעים אחרי שנפרדים
התמונות הרבות, החיבוקים ושפע החיוכים
מלמדים על אישיותך המיוחדת שהקרינה לכל עבר
והאירה את הדרך לכל החבורה.
מתקשים לחזור אל השגרה, להמשיך ללמוד למבחן חסר טעם
לדאוג לעבודה, לימודים, לעוד יום של שגרה
אך מחויבים להביט קדימה אל החיים.
ולכבודך, עמרי, להמשיך בדרך אותה סימנת לנו,
דרך החיים והנתינה, דרך השמחה והאהבה.
עצוב למות באמצע התמוז
דגלי הקיץ נישאים אל על
אוהבים ומתגעגעים.
עדה, אמא של ערן, שמתבוננת בחבורת ה"סניחים" שהיית חלק ממנה
ואוצרת את כל הטוב והיפה והשמח שהיה בך
לסמן מחדש את הדרך אחרי לכתך.

תמוז תשע"ב יולי 2012

אמצע התמוז נעמי שמר

עצוב למות באמצע התמוז.
דגלי הקיץ נישאים אל על
בראש התורן תור הומה ולא יחדל,
ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל.

עצוב למות באמצע התמוז.
דווקא כשהאפרסקים בשפע
וכל הפרי דווקא צוחק בסל,
ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל.

עצוב למות באמצע התמוז,
אבל באמצע התמוז אמות
אל בוסתני הפרי שהתייתמו.
הידד אחר הידד נפל ייפול
ועל קיצך – ועל קצירך – ועל הכל.



נעמי שמר נפטרה בז' בתמוז – עמרי שחר נפטר בז' בתמוז
וכמה עצוב למות באמצע החיים דווקא כשהאפרסקים בשפע.
כאילו עבורך כתבה נעמי שמר את השיר
ושניכם אוהבי הארץ הטובה הזו
חדורי אמונה, אהבת האדם, העם והמדינה
נופלים ומשאירים אותנו המומים וכואבים.
נעמי שמר השאירה לכולנו מאגר שירים קסום לעצב ולשמחה,
עמרי השאיר לכולנו שפע של חיוכים וצילומים מרהיבים
שפע של מעשים אנושיים, חברים אוהבים, הצלחות והישגים
השאיר אחריו סיפורי תהילה וגאווה, סיפורי רעות ואחווה.

החברים לקורס החובלים - הספד בלוויה.


עמרי

אתה בטח תכף תגיע, שוב פעם באיחור אופנתי ותשאל למה חיכינו
לך.

אחרי שהלכת לנו לאיבוד בבאר שבע באמצע המדבר, חשבנו שלמדת
לקח ולא נצטרך לשרוף יום שלם בווגאס על חיפושים, בזמן שאתה
עושה שופינג.
עם כמה שקשה לנו הרגע, אנחנו רוצים להגיד לך תודה, תודה על זה
שהיית המצטיין של החבורה. תודה על זה שהיית המקצוען בחבורה,
זה שלא הוריד את החיוך מהפנים לעולם, זה שלימד אותנו מה זה
ערך החברות, הכבוד, המשפחה והצניעות.

היית לנו סמן ימני בכל הקשור במקצועיות וערכיות. עליך הסתכלנו
כדי ללמוד ולהצליח. במהלך הקורס הראית לנו מקצוענות מהי
ולימדת אותנו איך ניתן לעמוד בעומס ובקושי עם חיוך ואווירה טובה.

לצערנו האווירה הטובה הזאת נשברת היום ואנחנו מאבדים אח יקר,
חבר מכל הלב וקצין מבטיח שצפינו לו גדולות.

החבורה הקטנה שלנו נפרדת ממך היום. היא לעולם לא תהיה כמו
שהייתה. לצערנו לא נזכה להיות מפקדי סיירות ביחד כמו שכל כך
רצינו.

משפחת שחר, תמיד תהיו משפחה בשבילנו ועומרי שאתם גאים בו
כל כך הוא חלק מאיתנו אתם צריכים להיות גאים מאוד בבנכם, אנחנו
אוהבים אותכם ומשתתפים בצערכם העמוק.

ספירוש, תמיד הערכנו ואהבנו אותך ואת הקשר שלכם. אנחנו נשאר
כאן לצידך. תמשיכי להיות חזקה כמו שעמרי היה רוצה.

עמרי, במעמד הזה אנחנו מבטיחים לך לשמור על האווירה הטובה
שניסית תמיד להחדיר בנו. אנחנו אוהבים אותך מאוד. אתה תחסר
לנו מאוד. ואנחנו מבטיחים תמיד להישאר עם חיוך על הפנים כמו
שרק אתה היית מצפה מאיתנו!

החברים מהילדות והנערות - הספד בלוויה.


יוגב – עמרי, אח יקר שלנו.
אי אפשר לתאר את הכאב, אנחנו מסרבים לעכל ומקווים להתעורר מהסיוט. אולי אתה שוב רק מאחר, ואז ייכנס החיוך הענק שלך לחדר ויאיר אותו.
כי מהבוקר הכל נראה שחור.
היית ותשאר הגאווה של החבר'ה, מושא להערצה, כל כך טהור ואמיתי. לב רחב תמיד עוזר ותמיד שם. בשבילנו ובשביל כל אחד.

אופיר – תמיד נדהמנו איך ברגע שאתה שם את המדים אתה רציני, אחראי מפקד נערץ ודגול וכשהיית מוריד אותם השתחרר הילד שבך, היית מצחיק אותנו. רוקד ריקודים מוזרים במסיבות שמחת חיים ללא גבולות.
אתה בטוח שאתה לא בא?
שמישהו ידליק את האור.
כשהיינו צוחקים עלייך שאתה עדיין בצבא היה מספיק להסתכל שנייה על העיניים שלך ולראות שאתה נמצא איפה שאתה רוצה וידענו שאתה גם הכי טוב.

אבי – אירית, אשר, לוטם וענבר אבד לכם בן ואח אבל אנחנו מצטרפים אליכם, נחבק ונתמוך ונמלא כל חור שייחסר.
כל חג או יום הולדת כל אירוע ומפגש. תמיד תיהיה איתנו בשביל האח, החבר, הבן, המפקד ועכשיו המלאך תמשיך לשמור עלינו עמרי
אוהבים ומתגעגעים כל כך.
החברים

אלוף רם רוטברג
מפקד חיל הים


06.2012

אל: משפחת שחר

בשמי ובשם חיל הים

קבלו את השתתפותנו בצערכם

עם מות סרן עמרי שחר ז"ל.

מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

גאים, אוהבים, בוכים

ואיתכם לעולמים


רם רוטברג, אלוף
מפקד חיל הים

מלכי אשכנזי - אמא של ספיר.


משפחת שחר היקרה
ספיר, ביתנו יקירתנו.

בראשית דברי ברצוני לקרוא מספר משפטים ממייל שקיבלנו השבוע, מקרוב משפחה שנמצא כרגע בחו"ל והכיר את עמרי.

"אהוביי!
איזה צער, כמה חבל, שאין לי מילים
כשאמא שלי הודיעה לי, הייתי המום
מהקלות והפתאומיות שבתאונה כזאת.

צר לי עליכם אהוביי
אני יודע עד כמה אתם מקרבים אנשים לליבכם
וכמה אתם אמא ואבא לכל מי שנכנס לביתכם

אלו החיים אהוביי,
הם מושכים איתנו במאבק בשגרה, זמן רב
ואז ברגע אחד, הם זורקים אותנו באלימות
למשהו קשה ומוחשי וכואב
אבל צריך לזכור שגם ההיפך נכון.
גם אושר מדהים מפתיע וממלא אותנו, באותה פתאומיות.
כל מה שנותר לנו לעשות
זה לנשום, לקבל ולהמשיך,
להיות חזקים, אבל לאפשר חולשה
לאפשר חוסר אונים
ולקבל את חוסר ההבנה המוחלט
כשדיברתי עם בועז (אבא של ספיר)
והרגשתי את הצער שבו
הרגשתי הדהוד חזק של הצער בתוכי
כשמדובר בצער כזה
אין לי מילות חוכמה או נחמה
כי הכאב מוחשי ומורגש וצובע הכל
ואז נושמים וממשיכים ומחכים
הצער הוא זמני
אין לדעת כמה זמן הוא ישכון בתוך הלב של כל אחד מכם
התמיכה חשובה כמו שכתבת לי
תבכו ותחבקו ותחכו
אני אוהב אתכם מאוד וחושב עליכם הרבה
תמסרי שוב את אהבתי לספיר ולאימריקוש הקטנה"
מצאתי לנכון לקרוא מכתב זה
כי זו תמצית התחושה של כולנו

עמרי נכנס לביתנו, לפני יותר משלוש שנים
כבר מהפעם הראשונה, זוֹ הייתה התמזגות טבעית
כי עמרי הוא כזה, הוא של כולם
זוֹ הייתה המהות של עמרי
תמיד לחייך, לנשק לחבק, לצחוק, לבלות, להנות, לעשות
להיות בכל מקום.
במבט לאחור זה לא נראה לנו כמוֹ 3 שנים
זה נראה יותר כמוֹ 3 שניות
כי זו היתה תקופה מושלמת וטובה
וככה מסתבר נראים החיים.... הם קצרים בכל מקרה.
אירית ואשר יקירנו.
אין סתם פלא בחיים
הצלחתם לגדל בן לתפארת בכל מובן אפשרי
עמרי בחור מוצלח בשל עבודת צוות מושלמת
גם בועז ואני הרגשנו שהוא חלק מאיתנו
לא רק בן בית, אלא ממש בן יקר
כי הרי הדבר הכי יקר לנו, היה שלו בשנים האחרונות.
בואו ננסה לשמר את הבן היקר הזה
בכל אחד מאיתנו.
ברור לנו שאחרי ההכרות הצמודה של השבוע האחרון
הפכנו למשפחה אחת מאוחדת
אנחנו איתכם ועם כל בני המשפחה והחברים המדהימים של עמרי.
ולכן ספירקי נשמתנו,
בכל פעם אנחנו נפעמים יותר
מתעצומות הנפש שיש לך
את כל כך רגישה ורכה מבפנים
אבל בשעת הצורך, את מקבלת כוחות שאין להרבה אנשים
ראינו כמה אהבה הייתה לכם בזוגיות הנפלאה שרקמתם
כמה היית בטוחה בחיכו של עמרי
איך היית מוגנת ונאהבת
וברגע אחד, המוחשיות של האהבה הזו נגמרת
אבל את מה שהיה בניכם, איש לא יוכל לקחת ממך
קבלי כח ממה שהיה עמרי וממה שעמרי היה בשבילך
אנחנו כאן כאובים
אבל עומדים איתך לצידך ולצד כל אלה שעמרי אהב ואהבו
את עמרי.
מדי פעם, אני מרגישה את החיוך האין סופי של עמרי
ואת המבט שלו, כאילו שהוא מביט בנו עכשיו
ואומר: "די, די מספיק, בואו נמשיך הלאה".


מלכי
אמא של ספיר

מכתב שהושאר אצל עמרי.


אמצע הדרך...

נכון אין הרבה מה להגיד, אבל ככה זה תמיד
במצבים כאלה.
אתה חבר של אחי שנים רבות,
ויצא לנו להפגש לא מעט פעמים
תמיד חיוך פרוס על פניך אפילו שאני רק
אח של חבר שלך...
אני מקווה שהספקת, אני מקווה שאתה שלם,
אני מקווה שאתה מחייך עדין...
תודה על העזרה בצבא ותודה על ההכרות
הקצרה שהיתה לנו אבל משמעותית

בהצלחה שם למעלה...
אני בטוח שגם שם תיהיה שפיץ ומוצלח!


ביי.

ד"ר משה בן סימון - מרצה באוניברסיטת בר אילן


ענבר יקרה,

הצטערתי עד עמקי נשמתי לשמוע על האובדן של עמרי אחיך היקר זיכרו לברכה. ממה שקראתי אני מבין שהוא היה מצטיין, משכמו ומעלה, לקח אחריות אדירה והקדיש את מיטב שנותיו למען הגנת העם והמולדת. מהתמונות הוא נראה יפה תואר ובעל כריזמה. כל כך חבל על האובדן האדיר הזה. אני בטוח שהוא היה אדם מוכשר ביותר, אחראי ביותר, והיווה מקור גאווה למשפחה, אבל מעבר לכך, ברמה היותר אישית ומשמעותית - הוא בוודאי היה גם אח מדהים.
צר לי על שלא שמעתי את דבר ההודעה בזמן ולא יכולתי לבוא ולנחם אותך.
מן השמיים תנוחמו.

משה בן סימון

איילת שחר - בת דוד.


ענבר היקרה:

אני בעבודה לא ממש מתפקדת...
חושבת על כל הרגעים האלו שהיינו קטנים והיינו ישנים יחד.
אותך אני מכירה גם אם לא תמיד היינו בקשר. אני מכירה
את הדברים החשובים בך, את הצחוק והשמחת חיים.
את המשפחתיות וההתמדה ללכת בדרך הישר.
יש לך מחר יום הולדת, את לא תחגגי, אבל את תחיי מעכשיו, מהיום
בשביל שניים, ההתחלה של כל שנה מחייך תהיי שזורה במוות
של עומרי.
אני אוהבת אותך המון, מאחלת לך שאחרי שכל האורות יכבו
תצליחי לעצום עיינים. תצליחי לראות אור ושמחה ושקט ושלווה.
אני כאן לכול דבר שאת צריכה.
אוהבת תמיד,
איילת שחר.

רונית תייר - משפחה.


בס"ד

דברים לסיום השבעה של קצין צה"ל סרן עמרי שחר
"עצוב למות באמצע התמוז
דגלי הקיץ נישאים אל על,
על ראש התורן תור הומה ולא יחדל
כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל...."
עמרי היקר,הנה הסתיימו להם ,שבעת ימי האבלות והכאב וההכרה,מתחילים לחלחל לנשמה,מכים בגוף ללא רחם ואין מנחם ואין לאן לברוח,אין מנוחה ואין הקלה והכל נראה
כחור שחור ומאיים,להטביע את כולנו בכאב הנורא.
"שלושה שמות נקראים לו לאדם :
אחד, שקוראים לו אביו ואימו, אחד ,שקוראים לו בני האדם ואחד מה ,שקונה הוא לעצמו ועל כך נאמר "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו",כשהאדם נולד אנו לא יודעים מה יצא ממנו,
אולם הוא עוזב את העולם עם השם שקנה לעצמו לאורך החיים.
עמרי במהלך השבעה ראינו ,שמענו והרגשנו מה השארת אצל האנשים ,שפגשת במהלך חייך,
מדהים לראות איך בחור בן 25 ,השאיר אחריו מורשת כזו של ערכים,כבוד,אהבה לזולת ונתינה אין סופית.
היית נכד גאה ואוהב לשמואל ואסתר,בן אהוב לאשר ואירית ואח נערץ לאחיותך ענבר ולוטם,
המסלול בחיל הים היה מוכתב מראש ,עם סבא בחיל הים ואב ואם ,שהכירו בבסיס חיל הים באשדוד ,הדרך היתה בטוחה במקום האהוב הים.
ואכן מרגע גיוסך היית במסלול המראה סיימת קורס חובלים ,וסיימת כמפקד סיירת דבורות ,
את החיים בלעת בביסים גדולים ,כאילו ידעת ,שהחיים קצרים,אהבת בגדול,טיילת בחו"ל,
בצעת תפקידים נבחרים בחייל,ולבסוף עזבת אותנו המומים ,כואבים ולא מוכנים.
הוריך גידלו אותך כנסיך. בהיותך הבן הבכור זכית לשעות אמא יותר ממה שזוכה אדם ממוצע במהלך כל שנות חייו,זכית לאב שליווה אותך במהלך חייך ובעיקר בשנותך כחייל וכקצין בחיל הים,יחדיו עמדתם על אותם במות וקיבלתם אותם אותות הצטיינות,שהשיא היה לפני מספר חודשים בהם עמדתם שניכם מול מח"י וקיבלתם אות הצטיינות .
היית דוגמא ומופת לאחיותך האהובות והאוהבות ענבר ולוטם,בימים האחרונים אנו נדהמים ,
מהקשר שלך ושל לוטם הממשיך גם בימים אלו.
עמרי,משפחתנו קבלה מכה אנושה ותתקשה לקום,ניצבים בפנינו עוד התמודדויות רבות,אבל אנחנו המשפחה ,נשאר מאוחדים נחזק זה את זה ואלוהים ישלח לנו נחמה.
"כשתמות משהו ממך בי,משהו ממך בי ימות איתך .כי כולנו ,כן כולנו,כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו".

באהבה רונית.

יריב מלאכי - משפחה.


30.6.12

עמרי גבר שבגברים, בחרתי לכתוב לך כמה מילים, מילים של פרידה מהכאן ועכשיו, כי אולי במקום אליו נלקחת מגלים, למה קרא אותך אלוהים אליו. גבר שבגברים כבר אמרתי, את אומץ לבך ונחישותך הערצתי, כי בחור כמותך קורץ מחומר מיוחד, שאינו בנמצא אצל כל אחד, ולא לוקחים בהינף של יד. אבל מי חלם שההוא שם למעלה, יתן יתחרט ויקח אותך באישון הלילה, כי הוא לא הסכים לוותר על המלאך , ששלח אלינו לפני חצי יובל ונמלך. הוא דאג שלא תסבול ושאליו תחזור באור כחול. אזכור אותך תמיד, אזכור ולא אשכח. רק משפט אחד בפי, תהייה לנצח מבורך.

יריב

מור סמדג'ה - חבר לצבא.


27.6.12

אחרי הלוויה קשה שכזאת...
אימתתי את באמת מה שהייתי בטוח בו.
המון אנשים שבטוחים בדיוק כמוני ולא משנה כמה אגיד את זה.
המפקד האמיתי שעשה את המהפך האמיתי הזה בקרב החיילים שלו מהרגע הראשון שהוא עבר מחייך על הרציפים ב916.
אם תשאלו אותי מה התמונה הראשונה שאני רואה שאומרים לי עומרי אני רואה תמונה שלו עומד עם ראש מורם ומסתלבט על העולם כי העולם היה קטן עליו הוא היה גדול מהחיים.
הוא הבין באמת מה המשמעות של להיות מפקד אמיתי לא להשתמש בכוח שלו כדי להרוס אלא כדי לבנות.
הוביל דור חדש ושלם של מפקדי ספינות מוערצים.
אני בטוח שיש הרבה מה ללמוד ממך עומרי.
עכשיו שיש לך יותר כוח על מה שמתרחש
תשמור על המשפחה שלך יש לך משפחה מדהימה.
אוהב מלא ואזכור אותך תמיד,
מור סמדג'ה

6.9.12


כל פעם אני חושב שנגמר הסיוט הקודם ושלא יחזור.
היום יום כואב נפרדתי מחבר קרוב שליווה אותי והגן עלי
וצחק איתי וחיי איתי במקום הכי מסוכן שיש ברגעים הכי מפחידים. קשה ובלתי נתפס!!!!!!! בן אדם גדול ומפקד מוכשר.
עומרי שחר יהי זכרך ברוך !
כואב ובלתי נתפס

מור סמדג'ה

נתנאל חלפון - חבר לצבא


16.9.12

עמרי היקר! מאז שאני מכיר אותך, בכל פעם שהייתי נזכר בך היה עולה לי חיוך על הפנים. בכל פעם שהייתי נזכר באופטימיות האינסופית שלך, בחיוך מלא שמחת החיים שלך.
לצערי, כעת החיוך התחלף בדמעות כואבות על לכתך בטרם עת. אני לא מעכל עדיין שהשנה לא אוכל להתקשר אליך לאחל לך שנה טובה ולשמוע את הקול המעודד שלך, שתמיד העלה לי חיוך על הפנים.

תשמור עלינו מלמעלה אח יקר.
אוהב ואזכור אותך עד יומי האחרון.

נתנאל חלפון

שמחה מרקס - משפחה.


עמרי שחר

זרח השמש
בטרם עת כבה
הועם אורו שחרו פניו
הביט הנער להוד המראה
סור משם צווח הפקח

ישב העלם
צפה בהוד האור
בציקלונו לא נשאר דבר
את גבו השעין
על סלע מחודד צורים


את ראשו השעין
בין ברכיו השעין
כאב חד נעור
ציקלונו ריק מכוח ומים
רק מוחו קודח


הלוך ושוב כמפוח
כל חייו ריצדו לפניו
מאז היוולדו
האירו רגעיו, שעותיו
באין כוח, זחל


זרח השמש וכבה
שחרו פניו פחמו גחליו
להט הפחם לא תם ולא נדם
הוא ישוב בחזרה
ימלא יעדיו אשר טבע
בגילגולו הבא
בזה יש המון תקווה
ובה נאחזים באהבה
בתפילה זכה
שנשמתו תעלה מעלה מעלה.


כתבה: שמחה מרכס

29.07.12

ללוטם
שתדעי שאנחנו תמיד פה בשבילך
"תמיד נתמוך בך בכל רגע ובכל מצב נתון גם אם קשה ועצוב תמיד תזכרי שאנחנו פה לצידך.
אנחנו משתתפות בצערך ובצער משפחתך ומקוות שלמרות המקרה הקשה תחזרי לחיי השיגרה.
שתשמחי לשמוח ולהנות ולהיות ילדה מדהימה כמו שאת.
"לכל סוף יש התחלה חדשה" ותמיד אפשר לפתוח דף חדש..
ולמרות שהכל נראה הרוס ורע תמיד אפשר לתקן אך לא לשכוח"
אוהבות הכי בעולם
גל
תמר
שי
רום
שרון
מאי

זהבית ורותם סהר.


ללוטם חמודה.

את כל כך מיוחדת וחכמה,

והרשמת מאוד את הכתבת של העיתון

עד כדי כך שהוחלט לפרסם את הכתבה

שהסיפור המרכזי שלך יופיע בשער

של העיתון.

לוטם, אני מקווה שבדרך זו עזרתי

לך להנציח ולו במעט את עמרי.

שלא תדעו עוד צער


מחבקות

זהבית ורֹתם

סהר.

MOTE MOUNT
NAN CLARKS LANE
LONDON NW7 4HH
020 8959 5311


4 July 2012

Dear Asher

I was so shocked by the enormity
of the tragic death of your son OMRI,
that I delayed writing to you.

There is no meaning or sense or any logic
to comfort you, your wife Irit and daughters.
All I can offer is our sincere condolences
from Miriam, David + Sara, Rachel and myself
and assure you that the Borchard Famis, Log Borchard
shiping and all at Botchard lines are there to
support and be with you in these dark times.
Wishing you Long Life.

Richard

סבתא אסתר דוד


לעמרי נכדי הבכור והאהוב.

מיום הולדתך אתה היית כל עולמי.
אם הייתי יכולה לתת לך את הירח הייתי מביאה.
אם הייתי יכולה לתת לך חיים הייתי מוכנה לתת את חיי וגופי בשבילך.
תסלח לי על שלא הצלחתי.
במה טעינו? רק לאלוהים תשובה, אם נצליח לקבל.
עמרי, תודה על 25 שנה נפלאות שחיינו לצידך ואיתך.
נתגעגע לשמחת החיים שלך, לצחוקך המתגלגל. לא נשכח לעולם
את האהבה הגדולה שהרעפת עלינו. כל יום הולדת, כל חג
לא החמצת להפגש אתנו ולהיות ביחד.
אהבת בכל ליבך את הרגעים הנהדרים שהיינו יחד.
ושוב תודה גדולה מסבתא האוהבת והמתגעגעת מאוד עד כאב.

אבי שוחט - חבר ילדות.


27.06.12

"לעולם תישאר בליבנו! הגשמת את החלום שלך..אתה גאווה לכולנו..עמרי שלנו הלכת פתאום והשארנו אותנו פה להתמודד עכשיו השמיים קיבלו פרח ולנו נשאר להתגעגע. מעולם לא הכרתי אדם כמוך.. בחצי חיוך הפכת כל כעס לצחוק שלא נגמר. אני לא רוצה שתשמור עלינו מלמעלה אני רוצה שתחזור לכאן ואנחנו נשמור עליך! הלכת ולקחת איתך חלק מהלב..! נוח על משכבך בשלום"


29.06.12

"עוד מעט זה יתחיל, המוח יחזור לעבוד וכח החיים ימשוך אותנו קדימה, כשהראש יהיה עסוק הלב ישא דממה, המחשבות יהיו הגיוניות, המטרות יהיו קצרות והרצון יהיה רגעי. כשהמוח יעבוד לא נשמע את הלב. הלב הזה שרק יחפש הזדמנות לעלות, לצרוח את מה שהוא שמרגיש, ימצא את ההזדמנות להתגבר על המוח ואז זה יתחיל, יתחיל ולא ייגמר לעולם.. ילך ויתחזק וילווה כל החיים....הגעגוע."


02.07.12

לאט לאט..צעד צעד... הזכרון כבר לא מפחיד,געגועים יהפכו לחלק מהשגרה ואז עמרי, תוכל להיות עם כולם במקביל,כמו שתמיד רצית. לנצח איתך!


26.07.12

חודש..30 יום...זה הסיוט הכי ארוך שהיה לי


31.08.12

הימים כבר הפכו לחודשים, החיים איכשהו ממשיכים ואנחנו חייבים להתקדם. שום דבר לא אותו דבר, כל הרגשה שהייתה פעם קיצונית, לטוב ולרע הפכה מתונה יותר, סוג של אדישות. לא פשוט כאן מאז שהלכת, תעשה טובה תשמור עלינו ותן כוח למי שצריך. אוהב אותך


20.12.12

איפשהו בקיץ של 2001, בחופש הגדול בין ח' לט'. התקשרת אליי בצהריים עם רעיון חדש, הפעם זה היה ללכת לקנות מנוי לעונה הבאה של הפועל כפר סבא ב 20 ש"ח בבית הנוער בקפלן. שנינו ידענו הרי שאין לך שום עניין בקבוצה הזאת, אבל ההתלהבות שהפגנת הייתה כל כך חזקה שמי אני שיסרב. למרות שממש לא רציתי אחרי 10 דק' בערך מצאתי את עצמי הולך איתך בקפלן כדי לקנות את המנוי הזה. ערב לפני (ככה סיפרת לי בדרך) היה בטלויזיה טקס פרסי המוזיקה של MTV, באותה תקופה כנראה שאף אחד בגיל שלנו לא באמת ידע את זה, אבל אתה עם האהבה שלך למוזיקה ראית את כל הטקס והתחלת לספר לי מי זכה ובמה. כזה היית, כל מה שעשית עשית עד הסוף. כל הדרך סיפרת לי על הטקס, ולא הפסקת לשיר את השיר הזוכה, HUNTER של דידו. כמה התלהבת מהשיר, כל כך התלהבת שעד היום, יותר מ 11 שנים אחרי אני עדיין זוכר אותך שר אותו ושומע את הקול שלך. עוד שבוע זה יהיה חצי שנה בלעדיך. מי היה מאמין שכבר עברה חצי שנה, הרבה קרה מאז, חגגנו ימי הולדת והיו רגעים אופטימיים, אבל כל רגע כזה מלווה בעצב מסוים שנשאר כמו שובל אחרייך. כולנו כבר הבנו שאת הגלגל לא נוכל להחזיר וכל מה שנשאר זה להתגעגע,ולחשוב עליך כל יום. גרמת לאנשים לחשוב על החיים, לי אישית גרמת לנסוע הרבה יותר לאט, וזו אחת הדרכים בהן אתה שומר עלינו. אני שולח לך את השיר המדובר, הלוואי והיינו יכולים לחזור לקיץ ההוא.

שיר מוקדש - http://www.youtube.com/watch?v=Jjdle7Hm5ZQ
Dido- Hunter (יוטיוב)

אופיר בועז - חבר ילדות.


28.6.12

"עמרי..אויי עמרי..אח יקר שלי..אני ריק מכל..שום דבר לא מעניין..הספדתי אותך אתמול ואתה מטר ממני מכוסה בחול!!!אני לא כועס כבר שאתה מאחר כמו תמיד..אבל הפעם הגזמת..שמעתי מישהו אומר היום שזה אמיתי ולא תחזור..אני לא יכול לשקר לך..אני מרוסק..תן לי סימן ששמעת..אני מחכה...אני כלכך אוהב אותך..ומתגעגע..ואוהב..וריק.."


19.7.12
For these thoughts here to leave me
There's no words to describe it…
Cause, diamonds they fade
And flowers they bloom, And I'm telling you
These feelings won't go away” אח יקר..הגעגועים ואהבה שלי אלייך יישארו לנצח.. —



27.7.12
"מה שהם לא יודעים זה שאתה תמיד מאחר...כולה 30 ימים מה קרה?..?............ מחשבה של טיפש...טיפש שמאוד מתגעגע.. כי כל מה נשאר זה לחלום...שם נפגש אחי.. כל החבר'ה לא פחות אחד..אוהב אותך כל כך עמרי."


27.12.12

עמרי אחי היקר..חשבתי שידעתי מה זה געגוע אמיתי...בחיי הספקתי למשל להתגעגע למשפחה.. לאהבה..לחברים לאיזה מקום מדהים שהייתי בו.... אבל תמיד הגעגוע נגמר כשקיבלתי בחזרה את ההרגשה של לשבת בבית, אח"כ לקפוץ לחברים..לפגוש אהבה ישנה..למה אף אחד לא אמר לי שיש סוג נוסף של געגוע שהוא אין סופי. וודאי..............ואני לא רוצה לקבל שום וודאות ..אני רוצה לקבל שוב את ההרגשה שלחבק אותך, לחכות לך מחוץ לבית שנצא, ואז אתה יוצא עם חיוך עצום.. לרקוד כמו מפגרים במסיבה עם החולצה במכנסיים..לשבת כל החבר'ה ושלא יהיה כיסא חסר..להכין קובבות בחוף ים כמו ילדים בני 7 ולהיות מבסוטים מזה..לבקר אותך במרינה לקלוט איזה מפקד נערץ אתה ואז ולצחוק עליך שאתה עדיין בצבא..ואתה עדיין בצבא..כבר קרה שלא ראינו אחד את השני חצי שנה ואז היה געגוע...אז איך קוראים לזה שאני יודע שאני לא אראה אותך שוב? השלמה? הבנה של הדברים? אין מצב .. אולי זה הסוג שדברו עליו.. ......געגוע אין סופי. וודאי. ואני לא רוצה לקבל שום וודאות. אני רוצה לקבל אותך..

עד שנתראה..

שירר מוקדש http://www.youtube.com/watch?v=cg_dRAmSzvA
Una mattina - Ludovico Einaudi (יוטיוב)

אדם רן - חבר ילדות.


עומרי... נסעתי חצי עולם..
אני כבר לא סופר את הימים.. זה לא משנה כולם נגמרים אותו דבר..
במחשבות עליך.. עוד דמעה עוד חלום..השמיים עדין שותקים אין שם כלום
אני לוקח אותך איתי לכל חוף לכל גל משקר לעצמי.. זה נגמר בשבילך..
אף אחד לא אמר לי שאני אבכה כל לילה ב"טיול"
שנגמרות לי הדמעות וכואב לי בפנים אני מנסה לחייך כי אני אוהב אותך ,אתה כולך זיכרון בוהק ויפה.. אבל מצטער אחי קשה לי לחייך
אני כבר לא צוחק על איך היית.. כי היית ואתה כבר לא
ולא אני לא יודע איך להשלים עם זה"

ערן מאורי - חבר ילדות.


29.6.12

"אח שלי, שישי ראשון בחיים בלעדייך! אני מתגעגע כל כך...דיברנו רק בלילה של התאונה ואני מרגיש כאילו כבר שנתיים לא שמעתי ממך...הייתי בטוח היום בקבר שאתה תכף מעיף את כל החול והפרחים ובא לתת לי איזה הופ תגלה לי את הסוד כמו שאמרת לכולם...זה השטויות שלנו אה...אוהב אותך לעולם...שבת שלום עמרי, שמור עלינו שם..."



שלושה שבועות אחי, ואני לא שוכח את השיחה איתך...משחזר כל מילה וכל אות שאמרת לי...אני כל כך מתגעגע אלייך יעמרי אח שלי.. אתה בטוח שם למעלה שומר עלינו ורואה שלא שוכחים אותך גם כשכאילו החיים ממשיכים להם...אוהב אותך"

יוגב הרוש - חבר ילדות.


"השעה 18:37 יום שישי בצהריים ועדיין לא התקשרת לשאול מה נשמע... ניסיתי לתפוס אותך... אתה לא זמין. כבר כמה שנים שאתה מתקשר ביום שישי אפילו שהייתי בחו"ל תקופה ארוכה היית מתקשר. אח יקר איש יקר מתגעגע אליך אוהב אותך ואני אזכור אותך לעד"



21.7.12

חבר יקר,
אנחנו עוד מעט חודש בלעדיך, ואתה חסר כל כך.
חסרות לי שיחות הטלפון המצחיקות איתך, הימים האלה שהיית מתקשר מאוחר ולא משחרר ממני עד שתאסוף אותי ונצא לשתות ולצחוק
אתה אי שם למעלה, מאיר לי את הדרך, ואני בטוח שגם למעלה אתה מחייך את החיוך הענק שלך וגורם לכולם לחייך איתך.
"לנצח אחי, אזכור אותך תמיד"


16.09.12

עמרי היקר
עברו כבר חודשיים מאז שהלכת.. עכשיו אתה כבר בטוח לא מאחר. באתי אליך למקום החדש שלך... איפה שהדרגה והשם שלך רשומים בגאווה, כאילו שזה המשרד החדש שלך.
היית ותישאר הגאווה שלי הגאווה של החברים.
אוהב אותך חבר יקר. אוהב ומתגעגע.


27.12.12

חבר יקר
״אני לא מפסיק להתגעגע, חושב עלייך, מנסה ללכת בדרך שלך״
השבוע פגשתי מישהו שהיה סגן מפקד ספינה והשתחרר לא מזמן ״לא היה חייל אחד בחיל הים שלא העריץ אותו״ ככה הוא אמר ולא חידש לי יותר מדי.
חצי שנה עברה, והגעגועים לא פוסקים.
״מאז שעזבת הזמן עובר לאט, ימים זולגים כמו מבעד לשעון החול ואני חייב להמשיך בחיפוש״
שלך תמיד ״אס לב אדום״

שיר מוקדש http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=HkLqP8DcM90
בית הבובות - ניהול העיזבון (יוטיוב)

איריס אגיב - חברה.


עומרי יקר!!!!!!!!
איך ייתכן שככה פתאום שמעתי על מותך?
העיניים לא מפסיקות לדמוע והלב כואב!
היית לי כאח, חבר אמיתי ויקר וממש יד ימיני במשך שנים כה רבות, וככה ברגע אחד פשוט הלכת...
זה פשוט לא אמיתי שלא תהיה כאן איתנו יותר.
עכשיו אני יודעת, אלוהים באמת קוטף את פרחי הגן היפים ביותר ולא משאיר לנו אפשרות להנות מיופיים.
תמיד אמרתי לך ועליך שאתה יחיד ומיוחד, מלח הארץ והחלום של כל אם ואישה. ועכשיו אתה איננו!
נתגעגע אליך כל כך עומריקי יקר שלנו.
יהי זכרך ברוך!

דנה לוריא - חברת ילדות.


28.06.2012




"כל מטוס שטס בשמיים כל כוכב מאיר בעיניים, מזכיר לי אותך..."
לא נתפס, כואב וקשה, הלב נחמץ על האובדן הזה! יהי זכרך ברוך חבר יקר ואהוב!"



"עבר שבוע, שבוע שלם, מאז אותו רגע נורא....מוזר לנסות להבין כמה מהר עובר הזמן, כמה קצרים הם הימים לנוכח החיסרון הכל כך מורגש שלך....עמדתי היום מעל חלקת אדמה מכוסה בפרחים ורק בכיתי! בכיתי על הכאב שלא מרפה, בכיתי על תחושת ההחמצה, בכיתי כי לא הספקתי לומר לך כמה אתה יקר לי וכמה שאני אוהבת ומעריכה אותך, בכיתי כי ראיתי את המשפחה שלך מרוסקת, בכיתי על שאינך כאן יותר ועל כמה שתחסר! אולי באמת אם היית בן אדם קצת פחות טוב הוא היה מדלג עליך, אבל גם עד הרגע האחרון המשכת בדרך שלך...לכולנו יש המון תוכניות, להתחתן, ללמוד, להביא ילדים...אבל כנראה שלהוא שם למעלה יש תוכניות אחרות בשביל כל אחד ואחד....לצערי את התוכניות שלך כבר אף אחד לא יוכל לממש, אבל אני מבטיחה לבוא לבקר אותך, מבטיחה להיות שם בשביל כל המשפחה המדהימה שלך ולחזק את מי שצריך עד שנתרומם חזרה על הרגליים...ואנחנו נתרומם! רק בשבילך...כי כאלו החיים, שברייריים, לא מובנים ולא צפויים, אבל הם חזקים מאיתנו ומושכים אותנו קדימה תמיד...אוהבת אותך חבר יקר! ומתגעגעת...."


27.12.2012


יקירי, אז באמת קצת התרחקנו לפני האסון שקרה, אבל את התקופות שחווינו יחד אף אחד לא יצליח למחוק מזכרוני! תקופות מדהימות, לא נשכחות, של ילדות תמימה וטהורה...מי חשב שברגע אחד הכל ייגדע בצורה אכזרית שכזו?! אם יש רגע אחד בחצי שנה הזו שבו היית חסר לי, לנו- כל כך (בין כל הרגעים היום יומיים) זה בחתונה שלנו....שראיתי את ענבר שם, נעצרתי לרגע, קפאתי, הסתכלתי כמו צופה מהצד על כל החברים ששותים ושמחים ורוקדים, ואל מול כל ה"יש" הזה התעצם ה"אין" שלך! אתה יודע מה האבסורד?! אצל כולנו יש חור ענק בלב, אבל לכל אחד מאיתנו החיים ממשיכים...אני שואלת את עצמי, איך? למה? המון שאלות חסרות תשובה! כל אחד מאיתנו חווה טרגדיות בחייו, כל אחד לומד התמודדות מהי, מבין מקרוב את פירוש המילה ג-ע-ג-ו-ע, מוצא בלב שלו את פינת ההנצחה ומפנה מקום בראש לתסכולים שלו אל מול השאיבה למסלול החיים! איכשהו תמיד משהו מרים אותנו למעלה- החיים חזקים מאיתנו, ככה אומרים...חבר יקר, תדע שמצאנו לך את הפינה בלב, למדנו את פירוש המילה געגוע, שאלנו שאלות-לא מצאנו תשובות וכמו כולם נשאבנו חזרה לחיים! אוהבים אותך.....

גבי טיטלבאום - דוד.


עומרי חשבתי שאת התמונה הזו (של היום הולדת לתאומים) נשחזר שנה אחרי שנה, חשבתי שתראה את ילדי גדלים לתפארת כמוך .אני מבטיח לעשות הכל כדי שגם הם יגדלו תחת הערכים שאתה גדלת. עומרי, תמיד היית מאחד במשפחתנו וכמה עצוב וטרגי זה לומר שאתה כזה גם היום. זכיתי להיות חלק ממשפחתך וככזה אני אחד מאוהבך, עכשיו כולנו מרוסקים. ה' יתן לנו את הכח לאחד את השברים כמו שאתה היית רוצה. נזכור ונאהב לנצח דודה ורדית, הקטנטנים ואני.
גבי טיטלבאום

גבי טייטלבאום - דוד.


יצאת להפלגתך האחרונה
וכמה היינו רוצים לעמוד על הרציף בנמל ולחבק אותך.
לומר מילות פרידה ולדעת שבלכתך שמעת שוב כמה גדולה אהבתנו.
כמה חשוב ויקר היית.
השארת את כולנו כאובים כאב בלתי נסבל, מהרהרים לעצמנו ודנים בנינו על נושאים שנשגב מאיתנו להבין.
אני סבור שצדיק בין מלאכים אתה, על כן יסלח לנו בורא עולם כי בלבנו לא פוסק הצער.
עד שנתאחד הגעגועים יכו בנו גלים, גלים והחיוך שלך יתנוסס בכל עצימת עיניים.
אין טעם לנסות להבין.
לא חשוב מה היה קורה אם.
ושום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר.
אני רק יודע כמה אתה חסר, לקרובים יותר בצורה שלא ניתן לתאר.
תמיד היית מספר אחד, כך אמרו החיילים, תמיד היית הראשון.
אז דבר אחד בטוח כשאנחנו נגיע בזכותך הכל יהיה יותר טוב.
בינתיים בחלומות או אולי במין סוג של אותות, אנחנו נשמח לקבל ממך עוד סימנים.
כבר ראינו שאתה יכול.
היתה לי הזכות להיות הדוד שלך
להתראות בבוא העת.
גבי

לעמרי מאחותך הקטנה

29.6.12

איזה שבוע!!!!!
חרא שבוע חרא חיים
איך אפשר שלא להישבר

29.6.12

עמרי אחי המלאך
זה התחיל לפני 12 שנים
היום שבו באתי לעולם
שראיתי אותך ממש בגיל 2 דקות
כמה שמחת שיש לך אחות קטנה וכמה שטויות עשינו ביחד
ובשנייה אחת הכל נגמר בנסיעה אחת מיותרת הלכת ממני ועזבת אותי שהיית לצידי הרגשתי מוגנות וגאווה ועכשיו הכל נגמר
אני עכשיו יושבת בחדר שלך וכותבת לך בתקווה שתראה את זה שם למעלה לראות חדר שעד יום שלישי היה מלא חיים ופתאום זה חדר שקט מלא בדמעות עמרי אני אוהבת אותך ותמיד תשאר אחי הגדול
שלך לוטם

14.7.12
"לחיות כדאי שיש מישהו שבשבילו אתה נושם...."
שבועיים עברו ועוד לא חזרת.......


כמעט חודש עבר ועוד לא חזרת....
עד לפני חודש צחקנו שרנו צרחנו ועשינו שטויות...
ועכשיו אתה עמוק באדמה :(
אני עדיין לא מעכלת שאני לא אראה אותך
הייתי עושה ה כ ל כדי שתחזור
אל תשכח אותנו שם למעלה
שלך לוטם ♥

22.7.12

איפה אתה?! אני עדיין לא קולטת!!!! מתי תחזור???!!! אני מחכה..... ♥



27.10.12
ה27 לחודש....
בדיוק לפני 4 חודשים נעלמת, הלכת, ופשוט לא חזרת !! —
מה קורה עמרי?!
תסתובב!!!
ותחזור !!!

סבא - שמואל דוד


איך נפלו גיבורים
על לא עוול בכפם.
איך נפלו הבנים בשחר היום
האם זה דרכו של עולם?
בסופו של יום יסָפרו הנופלים
לתוך מחשב גדול יקלידו הנתונים
ויצאו בקול תרועה אל האומה:
היש חכם ממני?
אל מי נבוא ונאמר "מחדל"!
והעם שואל עד מתי נתאבל
ונבכה על בנינו ונכדינו
הקשורים ברכבם בדרכים קשות.

כתב שמואל דוד
לזכר נכדי
עמרי שחר ז"ל

שמחה מרקס - משפחה אמא

קול ברמה נשמע נהי תמרורי בכיים.
אירית, אשר והבנות ורדית, אסתר ושמיל מי יבין בכייכם
וחסרונכם. בכי תמרורים על הצעיר היפה החכם המאיר פנים לכולם
ללא הבדל גיל צבע ומין.
האהוב והאוהב את כולם והטוב ביותר מכולם.
צערם וכאבם של כולם , כל מי שהכירו הוקירו והעריצו ובכו את אובדנו.
עם שלם איבד גיבור בגיבורים וזכרו לא ישכח לעולמים.
קול ברמה נשמע קולך אירית, "אני רוצה את הבן שלי", זעקת במלוא הכוח
של הכאב והאובדן הצורב. קרעת לבבות רבים, חנקת גרונות רבים.
ואני התהפכו מעיי בקירבי כמערבולת ים סוער. מעוצמת קולך
ושבר עולמך ככתוב "וירעשו ויתגעשו כל צבא מרום וחשבו להחריב עולם"
עליונים ותחתונים בכו איתכם יחדיו וצמרו מכאב ופחד.
עוצמת קולך ומראך מצלצלים באזני בפחד ואימה עד היום הזה.
קול בכיה של לוטם בשיר" אחי אחי" אף הוא זעזע והרטיט לבבות
וחנק גרונות רבים.
את כאבך אשר, ומרייך לא שמעתי כי לא יכולתי לשאת את המעמד
נורא ההוד והצער, שכל מי שהיה שם חש את האבדה הנוראה בטרם עת.
הרי חייו רק החלו.
קולו של שמעון ב"אל מלא רחמים שוכן במרומים" סכם את המעמד נורא ההוד
ורק השם הוא ינחם אתכם, כי לי אין מילים לנחם, רק להשתתף בצערכם.

שמחה מרקס

אביגדור קהלני


28.08.12

אירית ואשר היקרים

אני מגיש לכם את נסיוני וחויותי מן המדים. לכם ששורשים עמוקים בארץ והנכם חלק יפה מנופה.
עומרי הבן שלכם היה לוחם ומפקד ומי יתן שנדע כולנו להיות ראוים להמשיך את דרכו. עומרי היה מן המצטינים שיש בצהל וחיל הים וכולנו נתפלל שדור ההמשך ימשיך לאורו.
תנוחמו מן השמים

שלכם
אביגדור קהלני

ענבר שחר - אחות.



10.11.12

"אלהי הנושק לוחמים ועוצם עינייהם ההוזות,
הידעת את פי הלוחם שנשקת בפעם הזאת?
תן אות אלהי המתים, שידעת ידע כל זאת,
...שבאיזה מקום בעולם ממשיכות שתי עיניו להזות.
עננו נושק לוחמים ועוצם עינייהם ההוזות:
הידעת את פי הלוחם שנשקת בפעם הזאת?!"

את בננו, אחינו, חברנו יחידנו!!

מיה מרומי - ידידה.


תאריך - 05/07/12
עומרי היקר!
איזו טרגדיה!!!
למרות שלא היינו בקשר בשנים האחרונות תדע לך שאתה בן אדם מקסים ומדהים ורואים שאתה כל כך טוב וטהור רק לפי מבט אחד בעיניים!
לא מאמינה שאתה לא פה...
לא נתפס..
שישמרו אותך מלאכי שמיים ושתיתן כוח למשפחתך.

אוהבת אותך!!!
מיה
מיה מרומי

נועה פלד - ידידה.


תאריך - 16/07/12

אני לא יודעת מי אישר אותי במקומך בפייסבוק אבל כנראה שהוא היה מאוד קרוב אליך אם הייתה לו גישה. אז אני אגיד לך ולו שזה צימרר אותי עד דמעות. הייתי עושה הכל כדי שזה יהיה אתה שמאשר אותי. אני יודעת שזה דבילי אבל אני עדיין מחכה בציפייה לשמוע מאור שזה מחקר מדעי גדול שהשתתפת בו ושלא באמת נהרגת. אני לא מצליחה לעכל את הסיוט הנורא הזה. היה לי כבוד גדול להכיר אדם אצילי כמוך.

איילת שוחט - חברת ילדות.


27.06.12

"מיליון כוכבים בשמיים, תופסים את הצבע שלך בעיניים
תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום"
עמרי שחר אני לא מאמינה שאתה איננו, החלל שהשארת כל כך עמוק...
אזכור אותך תמיד! יהיה זכרך ברוך!


29.06.12

"אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות, אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות, הן זולגות אל הקבר החם יורדות בכל העולם" לא מאמינה שאתה איננו


13.07.12

הקידוש הכי מרגש ועצוב שעשיתי, עמרי שחר לא אשכח אותך לעולם! יהי זיכרך ברוך!


17.7.12
"ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי"


24.07.12

אומרים שהזמן מרפא הכל... איזה שטויות! ככל שהזמן עובר אני מבינה בכמה אנשים נגעת, הגאווה של המשפחה ובן אדם משכמו ומעלה.. עמרי אתה כל כך חסר שזה כואב


27.10.12

ראיון מצמרר, הקול התנועות לא מאמינה שכבר לא אזכה לשמוע את הקול שלך... ראיון שעושה טוב ורע בנשימה אחת

(הראיון של אורנה דץ ועמרי)


27.12.12

לפני 6 חודשים ויום הייתי תמימה, העולם היה נראה טוב ויפה אבל מאז הכל השתנה... קיבלתי שוק והבנתי שהעולם קשה ואכזר, שאלוהים לוקח אליו את הטובים
יש הרבה אנשים בעולם אבל חסר בני אדם ולפני 6 חודשים אלוהים לקח לנו בן אדם, נשמה, בן, אח, חבר, מפקד...
לא עובר יום מבלי שאחשוב עלייך אפילו לשנייה, דקה, שעה... אתה נמצא שם תמיד ושומר על כולנו מלמעלה

"הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל"

לעולם לא אשכח אותך

בס"ד נו"נ 12 בנובמבר, 2012


עמרי, אני כותב לך לאחר כ- 4 חודשים וחצי מאז אותו בוקר נוראי ומר. אני עדיין זוכר שקמתי מוקדם באותו בוקר וקראתי באינטרנט על תאונת הדרכים שקרתה בלילה ולא היה עולה בדעתי שהכתבה הזאת עתידה להיכתב על מישהו שאני מכיר. יצאתי מהבית כמו כל יום בשביל להיפגש עם אחותך ענבר כי היה צריך להיות לנו ביום ראשון מבחן ב- "תורת הענישה" וזה היה צריך להיות עוד יום לימודים רגיל ושגרתי ללא שום אירועים מיוחדים. אני זוכר בדיוק את הנקודה שבה נמצאתי בכפר-סבא כאשר הטלפון שלי רטט. שמתי אותו על שקט על מנת שלא יפריעו לי ולענבר בזמן הלימודים. כשהבטתי על הצג של הטלפון שהודיע על שיחה נכנסת מענבר ראיתי שהיו לי עוד 4 שיחות שלא נענו ועוד 2 הודעות שלא קראתי ממנה (עצם העובדה שלא שמתי לב לכל ההודעות והשיחות גם היא מעידה על כך שמשהו משובש ומעוות חל ביום הנוראי הזה). בפעם ה- 5 בשעה 07:23 עניתי. קיוויתי ששום דבר רע לא קרה לענבר כי מספר כזה של שיחות שלא נענו ועוד 2 הודעות שלא קראתי אותן, הוא דבר חריג יחסית לשעה כזאת מוקדמת של הבוקר. כשעניתי לשיחה שארכה בדיוק 32 שניות שמעתי את הציווי היחיד שאמר לי לא להגיע! ניסיתי לדובב את אחותך ענבר אבל כל מה שיכולתי לקבל זה את התשובה הכואבת אל תבוא! קרה לי משהו במשפחה!. סיימתי את השיחה בכך שאמרתי לענבר שאומנם אני לא מצליח להבין מה קרה אבל שאני באמת מצטער לשמוע על מה שקרה לה. מרגע זה התחלתי לדאוג והבנתי שלא מדובר כאן באירוע רגיל וכל הדרך חזרה הביתה חשבתי על ענבר ועל כך שחלילה קרה לה או למשפחתה משהו. כשחזרתי הביתה ניסיתי לראות אם יש פרטים חדשים על התאונה ששמעתי עליה בבוקר וראיתי שהיה כתוב בכתבה ששני קצינים מבסיס חיל הים באשדוד נהרגו. ישר עשיתי 1+1 והתחלתי להבין שכנראה הגרוע מכל קרה, אך למרות זאת ניסיתי להישאר אופטימי ולקוות שאתה לא קשור לזה. גם העובדה שהתפללתי באותו בוקר תפילת שחרית, לאחר שלא התפללתי כמה שנים טובות מאז תקופת הצבא שבה עזרתי להשלים מניין לעתים מאוד רחוקות, לא עזרה לשנות את המצב. כשראיתי את השמות מפורסמים באינטרנט בסביבות השעה אחת בצהריים, ואת שלך ביניהם, הייתי בהלם מוחלט שאין במילים שאני כותב עכשיו בכדי לתאר את מה שהרגשתי פיזית ונפשית באותו רגע ארור. אני אעצור את התיאור של אותו יום כאן, כי גם ככה קשה לי מאוד לכתוב סוג כזה של מכתב.

עמרי, לצערי הגדול לא יצא לי להכיר אותך כל כך הרבה זמן אבל מהמעט שראיתי והכרתי הבנתי כמה היית והינך בן אדם יקר ואהוב על ידי כולם – דמות של מנהיג כריזמטי שמהווה מודל לחיקוי לאנשים רבים. אין לי ספק שהצלחת בכל מעשה ידיך כיאה לבחור כל כך מוכשר כמוך. אני מסתכל ורואה את הכמות הגדולה של האנשים שמעריצה אותך וגם מבלי להכיר אותך כל כך טוב אני יכול להבין עד להיכן התבטאה גדולתך ועד כמה נגעת לליבותיהם של אנשים רבים. מי שיחפש היגיון או תשובה למקרה הזה כנראה שלא יימצא אותם לעולם. הדבר היחיד שאנו לומדים מן החיים זה עד כמה אין לנו שליטה בהם ועד כמה אנחנו אפסיים וחסרי אונים אל מול כוחות שנשגבים מבינתנו.

רציתי להקדיש לך שיר קצר שכתבה אסתר קל, שהוא גם אחד השירים שאני הכי אוהב, שמבטא את דמות האדם שראיתי בך. אני זוכר שתמיד כשהיית רואה אותי היית שואל לשלומי ומכבד אותי בלחיצת יד. היית מכין לי דברים לאכול ולשתות שאפילו לא ביקשתי ממך. הכול נעשה ביד רחבה ומבלי שביקשת תמורה על מה שקיבלתי. אני מקווה שהמילים האלה יצליחו, ולו במעט, לבטא את הערך הכי חשוב מבחינתי והוא נתינה ללא קבלת תמורה – דבר שייצגת אותו כל כך טוב.

לתת כמו הפרחים,
מפיצים ריח לכולם:
בלי חשבונות, בלי תמורה,
סתם משום שהם פרחים.

אני רוצה להקדיש לך שיר נוסף, שגם הוא מאוד אהוב עליי. את השיר הזה שכתבה המשוררת האמריקאית אמילי דיקנסון למדתי בכיתה י"ב בתיכון. מכיוון שנזכרתי במה עוסק השיר ומכיוון שאני יודע שאתה חלק ממשפחת חיל הים מצאתי לנכון להעלות אותו על הכתב. גם אני מקווה שתתגלה אלינו מקו האופק כשעל ספינתך התורן מורם והמפרשים מתוחים ושתזנק אל הים הפתוח והחופשי בדרך שרק אתה יודע.

נִסְחֶפֶת! סְפִינָה קְטַנָּה נִסְחֶפֶת!
וּכְבָר יוֹרֵד הַלֵּיל!
האֵין מִי שיוביל ספינה קטנה אַחַת
אֶל הַנָּמֵל?
כָּךְ מַלָּחִים אומרים: אֶתְמֹול,
עם דמדומים חוּמִים,
ספינה קטנה אחת כבר נכנעה,
נִתְעַרְבְּלָה, ירדה לתהום.

אך מלאכים אומרים: אתמול,
כששחר בא אדום,
ספינה קטנה אחת, מוּתֶשֶת מִסוֹפָה,
הֵרִימָה את תְּרָנֶיהָ, מָתְחָה את מִפְרָשֶיהָ,
זִנְּקָה קָדִימָה בִּתְנוּפָה.

רציתי לספר לך שקיבלתי את הזכות לעזור בבניית האתר שהוכן בעבורך. זה המקום שלי לספר לך שמתוך העבודה המשותפת שלי עם ורדית, הבנתי איזה דודה מדהימה יש לך!!! היא מעריצה אותך, אוהבת אותך וחושבת עלייך כל היום!!! למדתי ממנה רבות על כוחה של האהבה האין סופית וללא גבולות שיכולה להתקיים בין אנשים. אם כבר אני מזכיר את המשפחה שלך, אני אומר לך את מה שאמרתי פעמים רבות לאחותך ענבר – יש לך משפחה מדהימה!!!!!!! הלוואי על כולנו לזכות במה שאתה זכית.

אני מאוד מקווה מהמקום שבו אתה נמצא שתשמור על המשפחה המדהימה שלך ושתתן להם את הכוחות להמשיך ולשרוד בתוך המציאות הקשה והבלתי אפשרית הזאת. במימד היותר אישי – רציתי להגיד לך שזכית לשני הורים מדהימים, אשר ואירית, שאוהבים אותך עד אין קץ, לאחות מקסימה בשם לוטם שיש לי את הזכות והכבוד ללמד אותה מתמטיקה ולאחות מדהימה בשם ענבר שאין במילותיי אלה שאני כותב כדי לתאר לך איזה מקום חשוב היא תופסת בחיי. אני באמת יעשה את המקסימום שביכולתי בשבילה ובשביל משפחתה.

הלוואי וכל זה יתברר כחלום בלהות ושתשוב במהרה אל חיק האנשים שכל כך אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך...



בצער רב


זוהר כוכבי

הדר טוביס

27.06.12

עומרי, אתה מלאך שאלוהים רצה קרוב אליו... בחור מוערך, מצחיק, גאון, כריזמתי, מפרגן תמיד היית שם בשביל כולם ולחיילים שלך היית כמודל לחיקוי...זכיתי להכיר אותך ולהנות מהעצות ומהחוכמה שלך .. ספיר והמשפחה משתתפת בצערכם שלא תדעו עוד צער

‏כמו ששמרת על המדינה במסירות ובגאווה תשמור עלינו מלמעלה‏.


16.09.12

עמרי יקר. השנה לא נשלח אחד לשניה הודעת שנה טובה אבל עם כל ההתרגשות של החג והשנה החדשה אני לא שוכחת אותך ואת משפחתך ומאחלת לכם מכל הלב שבשנה הזו יהיו לכם רק בשורות טובות שתמצאו נחת ושמחה וחג שמח עד כמה שאפשר..


28.10.12

היום לפני 4 חודשים אחד האנשים המיוחדים שיצא לי להכיר נפרד מאיתנו...השאיר הרבה זכרונות טובים והלך . עמרי אני מקווה שאתה רואה שהשארת אותנו בלי מילים , שאתה ובר שומרים עלינו מלמעלה ושתפגשו עוד אנשים טובים כמוכם בדרך...


27.12.12

עמרייייי!! אתה זוכר את השיחה שלנו על הרחוב הראשי בברצלונה?? בחדר האוכל ממש בכניסה בעיניים מבריקות מאושר שיתפת אותי וסיפרת לי כמה הוא יפה , אז אני פה עכשיו... אלפי אנשים חולפים על פניי בדיוק כמו שסיפרת אז, נזכרתי היום באיזו התרגשות סיפרת לי ושיתפת אותי , כמה מקרי ולא נתפס זה שדווקא היום לפני חצי שנה הלכת מפה! הלוואי שאתה במקום טוב יותר עמרי ... תדע שאני לא מפסיקה לנסות ולשחזר את אותה שיחה ..את המקומות שסיפרת לי שאהבת במיוחד .. אני שמחה שלפחות הספקת להיות במקום המדהים הזה! בלב שלי תהיה תמיד פינה בשבילך, זכרונות מבן אדם כל כך מיוחד...

ספיר אשכנזי - בת זוג

27.12.12


בייבי, יפה שלי, מלאך שלי... אתה יודע שאני לא רוצה לשבור פה לאנשים את הלב כמו ששלנו שבור ומרוסק, אז אני אהיה עדינה.
בכל מקרה, אהוב יקר שלי, בטח כבר עד עכשיו קיבלת תואר של מלאך בכיר. בכל זאת, אתה כבר חצי שנה (!!!!!) שם ולא פה איתנו, איתי. אז אם אתה באמת בכיר, תשלח לנו בבקשה עוד כוחות. אנחנו בקושי מצליחים לשרוד פה עם המעט שיש.

אה, ולגבי השיר... אני בטוחה שאתה זוכר למה הקדשתי לך דווקא אותו.
!אוהבת, כל כךךךך מתגעגעת ובעיקר עדיין לא מאמינה

שיר מוקדש - baby i love your way
http://www.youtube.com/watch?v=XEJ9NZX8xU8
(יוטיוב)

בילדותנו באשדוד הן בבית הספר והן בתנועת השומר הצעיר, אירית הייתה החברה הכי טובה שלי.
לימים כל אחד הלך לדרכו ונפגשנו לפני כשמונה שנים במפגש מחזור של כיתות א'-ח'.
ואז לפני כחצי שנה היכתה הידיעה שעמרי בנה של אירית ניספה בתאונה.
נראה ונשמע לי בלתי הגיוני שחברת ילדות שלי ,היא אם שכולה.
ומאז הידיעה אין לי מנוחה בעניין זה.
אקדים ואומר שאת עמרי לא הכרתי ויותר נכון לומר שלא זכיתי להכירו.
לאחר הידיעה על מותו של עמרי התוודעתי לבחור שההגדרה "מלח הארץ"
כאילו נכתבה והוגדרה עבורו.
חייל וקצין משכמו ומעלה ובחור עם ערכים גבוהים והכל בצנעה וביושר.

אני מבקש לספר על הצילומים והתערוכה.
בחג חנוכה האחרון הייתי באשדוד וירדתי לים. מייד נזכרתי באירית ומשפחתה.
זכרתי שאירית סיפרה לי שעמרי שירת בבסיס חיל הים באשדוד.
ואז עלה לי הרצון לקשר בין האמא לילד בדרך שאני יכול להזדהות עם משפחת שחר והדרך הזו היא המצלמה.
רק לאחר הדפסת התמונות שמתי לב לאלמנט צילומי שאני ממעט להשתמש בו וזה צילום רחב של שמיים.
כנראה שלעיתים התת-מודע והמודע עובדים בכפיפה אחת.
בפעם הקודמת שערכתי תערוכה לקח לי כחודשיים לבחור חמש עשרה תמונות וכאן היד והראש רצו באופן אחר.
לכם משפחת שחר היקרה אירית ,אשר ,ענבר ולוטם. אני וכל מי שנמצא כאן
מקווים ומאחלים לכם כח רב ותקווה למצוא את האור והדרך להמשיך את החיים ולשמר בכל הכח את דרכו של עמרי שלכם.

דברים שנשא אייל הראל בערב התערוכה שברי גלים לזכרו של עמרי שחר

תערוכה אייל הראל
מוצ"ש 9 בפברואר 2013


אמן נוהג לשקף מציאות. מציאות פנימית או חיצונית. מצויה או עתידית. מוחשית או הזויה. לעיתים כמשל על קיומנו פה על פני כדור הארץ. על קיומנו הזמני, על הצער ועל הכאב, השמחה והאושר המהולים יחד.

אייל הראל משקף את פנימיותו בחייו ובעבודתו.
מן היום שהכרנו אותו שקוע אייל בשאיפה פנימה ובביטוי החוצה של הטבע, הרגישות לטבע וליחס אליו, היופי, החיים, האנשים והחוויות החולפות בחייהם – ויוצר סיפור. הסיפור של עצמו, המתמודד מדי יום עם השניות והאתגר של השתלבות במושא עבודתו, כאבי ההסתגלות וקשיי הלידה. לידת היצירה.

גם בתערוכה הזו נוכל למצוא את עקבותיו של אותו הסיפור. ההזדהות המוחלטת עם הכאב שאין מילים לבטאו. הרגישות לפרקי החיים, לחוויות הדרמטיות ולביטויים בתמונות מוחשיות. ההצלחה להראות לנו חיים בכל דומם, תנועה חבויה בצילום שקפא, יופי במציאות יומיומית. מעל כל אלו מרחף איזה ציווי. אולי ציווי אנושי אולי כזה שבא מעל. ציווי להביט, לא תמיד להבין וככל שניתן לנחם ולהתנחם.

אריאל

אריאל שגיא – כפר חרוב

דברי הספד של הדוד מר שמעון מלאכי.

הכתוב אומר: "נאלמתי דומיה ,החשתי מטוב וכאבי נעכר ,חם ליבי בקרבי ,בהגיגי תבער אש",
על נפילתו של יקירנו,אהובינו,סרן עמרי בן אירית ואשר לבית שחר,אשר נפל בעת מילוי תפקידו והחזיר
נשמתו לבוראו.
ה' ברא את נשמתו מזיו כבודו ,יפעה טהורה,מצור הצור נגזרה ,מלהבות אש השכל חצובה, ה' שלחה אל הגוף
לעבדהו והיא כאש בתוכו ולא תשרפהו,כי האדם קורץ מהאדמה וה' נפח בו נשמה ואצל עליו רוח חכמה למען
יעלה אל מעלה רמה .
אך האדם ראשיתו, מוץ נידף ואחריו קש נהדף. אם ישבע-ירשע ואם ירעב-על פת לחם יפשע.
ובצאתו למרחב יחל דבריו ויחזק בריחי שעריו והמוות בחדריו וירבה שומרים מכל עבר והאורב יושב לו בחדר.
יקירנו עמרי בן אירית ואשר,נשמתו הרגישה ,העדינה והישרה הכינה צידה לדרכה וצידתה ליום נסיעתה.
כך מצווים אנו כולנו ,כל אחד ואחד מאיתנו להכין צידה לנפשנו ליום נסיעתנו ,כי אם נצא מעולמו של בוראנו
כאשר באנו ונשוב ערומים למקומנו כאשר יצאנו למה נבראנו? ולראות עמל נקראנו? טוב לנו עוד אנו שם ,
מצאתנו להגדיל פשע ולהרבות אשם.
לכן אלוקי אם עווננו מנשוא גדול מה תעשה לשמך הגדול? ואם לא נוחיל לרחמיך מי יחוס עלינו חוץ ממך?
אם תקטלנו לך נייחל ואם תבקש לעווננו נברח ממך –אליך ונתכסה מחמתך –בצילך ובשולי רחמיך נחזיק ,
עד אם ריחמתנו ולא נשלחך כי אם ברכתנו ,זכור נא כי כחומר עשיתנו ובאלה התלאות ניסיתנו .
לכן אל תסתר פניך ממנו ומלפניך אל תשליכנו ובעת מן העולם תוציאנו לחיי העולם הבא בשלום תביאנו
ועם המנוים בחלד ,חלקם בחיים תמננו ולאור פניך תזכנו ותשוב תחיינו ומתהומות הארץ תשוב תעלנו.
" אנסך את דמעי לך,מחה חטאי בדימעתי ונפשי אמרה חלקי אדוני את ונחלתי.....ותשלח מלאכי החן ויצאו
נא לעומתו ושלום בואך יאמרו ,בקול אחד בביאתו ויביאוהו לגן עדנך ושם תהיה ישיבתו ויתעדן באורך ושים
כבוד מנוחתו ואור גנוז לפניך יהא סיתרו וסוכתו ותחת צל כנפיך תנה לו את מחיצתו".
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים לעולמי עד.

מרץ 2013

עמרי בוא כבר

יותר מדי מחכים לך.

עזבת אותנו באמצע החיים

מה איתך? בוא כבר!

השארת מאחוריך משפחה שצריכה אותך
חברים וחיילים שהלכת להם!

קום ובוא כבר!

עוד חודש וחצי יום הולדת ועוד חודשיים וקצת

זה שנה שאתה לא פה איתנו, אבל מלווה בכל יום

את כולם.

את המשפחה בוודאי אבל גם החברים והחיילים.

חושבים יום יום, רוצים שתקום ותחזור עם חיוך ענק

וכמו תמיד תסדר הכל, היה כל כך כיף שתמיד

היית מרגיע את כולם, תמיד ידענו שאתה פה יש על מי

לסמוך.


אוהב מאוד ומתגעגע

אחד החיילים!

14/4/2013 יום הזכרון

היי בן אהוב שלי, אתה יודע ישנם כל כך הרבה שאלות וכל כך הרבה דברים שמסקרנים אותי, אבל אין עונה, הרבה מאוד אנשים נחמדים, מקשיבים ומנסים על אמת לסייע ולתמוך אבל אין מרגוע לכאב, אם אתה שואל אותי אין ביכולת איש להקל ולו במעט על האובדן, בן אנוש לא יוכל להבין לעולם את הצריבה בנשמה שהותרת בלכתך.
כל כך מסקרן, מסקרן אותי לדעת איפה אתה עכשיו ,מה אתה עושה שם, איזה תפקיד קיבלת בעולם החדש, האם יש שם גוף או רק נשמה, האם אתה רואה אותנו ומשגיח עלינו, האם אנחנו או אני יכולים לעזור במשהו. האם טוב לך שם, על מנת להרגיע את הכאב והנשמה תיתן איזה סימן שבאמת אתה מאושר ושטוב לך, סימן כזה יכול להכניס בי רוח חיים מחודשת.
היום שאני חושב על החיים המשותפים שלנו יש לי הרגשה שלא הענקתי לך מספיק, יש בי הרגשה של פיספוס שלא הספקנו לעשות דברים משותפים, יש בי הרגשה שלקחתי אותך כמובן מאליו ואילו היום אחרי שהותרת בי כזה בור עמוק אני מתחנן שתחזור רק לשעה שאוכל לחבק אותך ולנשק אותך ולהריח את גופך אני מבטיח לך שאתן לך חיבוק כל כך חזק שמעולם לא זכית לקבל ממני, עמרי שלי רציתי שתדע שאני כל כך אוהב אותך ומתגעגע אליך שאין דברים כאלה.
אני לא רוצה יום הזיכרון, גם לא רוצה יום העצמאות, גם לא רוצה אזכרה, אני לא רוצה שום דבר שקשור ללכתך, אני רוצה שתחזור בא לי כבר להפעיל את המנגל ושתעמוד מאחורי ושתגיד דיי אבא אל תשרוף זה טוב ככה, כל כך הרבה דברים שבא לי לעשות איתך הייתי לוקח חופש ניצחי ומצטרף אליך.
מה שקורה פה באמת לא כל כך חשוב הרבה אנשים וחברים טובים מנסים לתמוך, קשה לי לראות את אמא הכאב שלה הוא בלתי אנושי ואתה היית חכם, איך לא קלטת שלא נוכל לעמוד בזה.
ענבר מקסימה מנסה לתמוך ולעזור ויש לי אהבה גדולה אליה, לוטם היא העתק שלך חיים בשנטי בלי דאגות ממש עמרי קטן.
עמרי שלי אחרי שהתפרקתי מעט כולי תקווה שאתה אמא ענבר ולוטם ואני אבא שלך נהייה מספיק חזקים לעשות דברים לזכותך ולהקים לך דור המשך.
אוהב אותך מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד, אבא שלך

13.6.2013

אזכרה של השנה

עמרי אני מצרפת את מה שהקראתי לך אתמול... כשתיכנס השבת התאריך יהיה ז׳ בתמוז תשע״ג בדיוק שנה מהתאריך העברי שעזבת את כל אלה שאוהבים אותך....שבת שלום איפה שלא תהייה...

״כבר שנה שנותרנו מעט מה רבים שאינם כבר בינינו״. עמרי כבר שנה של סבל וייסורי...ם בלתי פוסקים. כבר שנה של ריבים מתוך להט ועצבים. כבר שנה של בכי מלווה בצחוק טיפשי ולא אמיתי. כבר שנה של כעס על העולם ועל עצמנו. כבר שנה של חרטות והתלבטויות קשות. כבר שנה של נסיעות ללא טעם רק כדי לא להיות בשולחן החג. כבר שנה של אי חגיגת ימי הולדת ואירועים משמחים אחרים. כבר שנה של תסכול ופחד בלתי פוסק מהעתיד. כבר שנה של מחשבות טורדניות שעוד מעט זה לא יהיה כבר שנה אלא כבר שנתיים שש ועשר שנים. כבר שנה של קושי להסתכל אחד לשני בעיניים ולהסביר איך מתמודדים עם המצב הזה. כבר שנה של ימי שישי כל כך מלאים באנשים אבל הכי ריקים שהיו מעולם. כבר שנה ללא כל התחדשות או עשייה. כבר שנה שבה עוד אנשים יקרים לנו ולך עזבו אותנו. כבר שנה שאתה לא מגיע לאף אירוע גם עצוב וגם שמח. כבר שנה שאנחנו מנסים לנהל חיים נורמאליים כשאנחנו לא נורמאליים. כבר שנה של תקווה בלתי פוסקת של עוד שניה ואתה נכנס בדלת. כבר שנה שאני מחכה שהשעון מעורר יצלצל ואני אקום ליום חדש 27 ביוני 2012. עמרי לצערי השעון מעורר לא צלצל וכנראה לא יצלצל לעולם, אנחנו כבר ב- 2013. ואני עדיין נתקעתי באותו בוקר ארור.
אוהבת אותך ומתגעגעת עד כאב...

ענבר

כבר שנה עברה היום. איתך ובלעדייך..

ילד חייל, חייל גיבור.
לוחם המצולות ומגן החוף.

הרגשתי בטוח לשחק בחול
לבנות ארמונות מול הים הכחול.

מעוטר בלבן ובאותות גיבורים
כמה הערצתי אותו, אדון הגלים.

הארמונות נשטפו ורגליי חשופות
השחפים שקטים ופניהם עצובות

ילד חייל, כבר שנה לא חוזר
אין פלא שהים נותר סוער

אופיר בועז

18/11/13

עמרי שלי!!
אוהב אותך מאוד ילד, ראיון שלי ושל אמא עם יוסי סיאס בשעות הלילה המאוחרות, המילים יצאו מתוך הנשמה שלנו וכל מילה בסלע!!!

אבא

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FMDIHF&c41t4nzVQ=EI

19.9.13

היי עמרי ..
הרבה זמן לא כתבתי לך, או ״ביקרתי״ אותך אפילו שאנחנו לפעמים באים לצבאי אין לי את האומץ לצאת מהאוטו.
אין לי מושג למה ... יכול להיות בגלל המקום עצמו, בגלל העובדה שאם אני אקבל את האומץ הזה הוא לא יהיה אומץ הוא יהיה בעצם השלמה עם המצב, עם החסר, ההשלמה של ״החיים בלי הנוכחות של עמרי״ וואלה טוב לי עם זה שאין לי את האומץ לבקר אותך כי אני עדיין חיה את החיים שלי כאילו אני איתך ..
לא נראה לי שאני אשלים עם זה , טוב בטוח שאני לא אשלים עם זה.
מתי שאי אשלים עם זה אני אשתגע
אני אאבד את החשק של החיים של לעשות דברים לחוות חוויות חדשות..
כמו שאמרתי אני הרבה זמן לא כתבתי לך אבל עכשיו אני מרגישה כאילו הלב כותב לבד.
לפעמים אתה מופיע בזמנים שאף אחד לא מזמין אותך, אבל התזמון שלך זה משהו מדהים שאתה בא לי פתאום במחשבה עולה לי חיוך ואני שוכחת בכלל למה נשברתי לרגע או למה התפרקתי .
אז בוא נודה למה באמת כתבתי לך עכשיו , אני פשוט אשים את ״הקלפים על השולחן״
אני מתגעגעת . בצורה מטורפת
אלייך, לחיים שלפני המקרה, למשפחה הקודמת שלי, לשמחת חיים של פעם, לימים שלא היינו באים עם ״הסיפור״ הזה מאחורינו
או עם ״התיק הזה״.
מאז שהלכת הרגשתי כאילו שלושה דברים נקברו איתך, סבתא שמהרגע הראשון בלעדייך איבדה את החשק לחיות, הדבר השני זה החיוך האמיתי שלא עלה על שפתיי מה27 ביוני עד עכשיו והדבר האחרון שנקבר איתך זה המשפחה המצומצמת.
אמא היא לא אותה האמא שהייתה פעם, כנ״ל אבא, אתה האח הבכור שלי נעלמת.
אחותי זה הדבר היחידי שהתחזק אחרי המקרה ועכשיו היא הדבר שאני הכי קשורה אליו.
ואני מתגעגעת לחיים שלי ומה שהכי מבאס אותי וסוגר לי את כל התקוות זה הידיעה שזה לא יחזור לעצמו .
אלא אם כן אתה תחזור .
החדר הריק שלך מעביר בי צמרמורות כל פעם מחדש, הבגדים שיושבים בתוך הארון ומחכים שמישהו ילבש אותם, הנעליים שעל המדפים, הבשמים שהעלו אבק, המיטה שלא שינתה את צורתה מה26 ביוני, המחשבים שלך שלא נעשה בהם שימוש, האקווריום הריק, הטלוויזיה הדוממת שלא נדלקה, המקלחת שלא נפתחה, המדים, הכומתה שלך, הרמקולים שלא התנגנו בהם שירים, אבל הריח שלך עדיין בתוך החדר כאילו אתה שם, כאילו אתה חי שם .
אז רק שתדע שכל הדברים שלך עומדים ומחכים לך ושלא תבלבל ושלא תשכח לחזור אלינו יום אחד ..
אנחנו נקבל אותך בידיים פתוחות ונשמח יותר מכל משפחה אחרת אם תחזור .
מתגעגעים בטירוףףף

לוטם

שנה אחרי
בס"ד ג' באב התשע"ג 10.7.13

אנחנו מטיילים במזרח כבר קרוב לחצי שנה, אדר ואני.
התחלנו בתאילנד, המשכנו לויטנאם ונפאל, ומשם עד עתה אנו בהודו, כבר כמעט חודשיים.
בעז"ה נחזור לארץ בתחילת אוגוסט.
בכל יום מאז עלינו למטוס בנתב"ג עבר עלי משהו חדש ושונה, ויחד עם זאת- בכל יום היו דברים שחזרו על עצמם.
בכל יום התגעגעתי הביתה.
בכל יום התפללתי.
בכל יום ראיתי משהו חדש שלא ראיתי אף פעם לפני.
ובכל יום מימי המסע הזה חשבתי על עמרי.
באיזשהו שלב, לאחר בערך חודש בדרכים, הבנתי שהריטואלים האלה לא ייחודיים למסע הזה.
הם חלק ממני והם ליוו אותי לפני המסע וימשיכו ללוות אותי גם לאחריו, לאורך כל החיים.
פתאום כל דבר מזכיר לי אותו.
נסיעה באיזור מדברי מזכירה לי טיול שלנו לנגב.
מיטת קומותיים בגסטהאוס מזכירה לי את החדר שלנו בבה"ד חיל-הים.
ערבי שירה ישראלים עם גיטרות ודרבוקות מזכירות לי נסיעות ארוכות על הספסל האחורי באוטובוסים צבאיים.
בדרך כלל הזכרונות הללו מעלים בי חיוך מר, געגועים לתקופות יפות ולפעמים גם לרגעים קשים שעברתי עם חבר, חבר שהכרתי קצת יותר משש שנים, חבר שהפך לאח שעברתי איתו דברים שלא עברתי עם אף חבר אחר.
בכל התמונות והמודעות של ערבי הזכרון קוראים לו "סרן עמרי שחר".
בכתבות סיפרו על הקצין המצטיין שכל עתידו לפניו.
בזכרון שלי הוא לא קצין, לא מפקד ספינה וגם לא צוער בקורס חובלים.
הוא "עמרי" –במלעיל- חבר.
חבר שמדבר איתי על מה שכואב לו ומקשיב מכל הלב למה שכואב לי.
חבר שמצחיק לצחוק איתו, שלא מפחיד לפחד איתו, חבר שאני יודע שגם אם נריב ונתווכח או סתם לא נדבר אחד עם השני תקופה ארוכה, הוא יזכור אותי ואני אזכור אותו, ומתישהו מישהו ירים טלפון ויגיד לשני- "אני באיזור, בוא נפגש", ונפגש, ונשב ונדבר ונצחק ונפרוק תסכולים ונזכיר נשכחות, ונשכח מהכל, ובסוף נפרד בחיבוק חם ונדע שלא משנה מה- מתישהו נפגש שוב.
פגשתי את עמרי בפעם האחרונה בגלילות בטקס מצטייני מספן-ים, בסביבות פסח שלפני שנה.
ליוויתם אותו, המשפחה, כשאשר והוא עלו יחד לבמה זה אחרי זה לקבל תעודת הצטיינות, אחת מיני רבות.
לאחר כמעט שבע שנות שירות בחיל-הים אני יכול להגיד בלב שלם שרוב המפקדים ורוב המצטיינים אותם הזדמן לי לפגוש בצה"ל לא תאמו את דמות החייל או הקצין שדימיתי בעיני רוחי טרם הגיוס.
גדלתי על סיפורי גבורות שתיארו שרשרת פיקוד ערכית ונאצלת, קצינים מעולים, חדורי רוח מלחמה בשדה הקרב ורגישים לפקודיהם ואף לאויביהם בעורף.
האמנתי שכל מפקד זוטר יהיה כדוד המלך- לו נהגו לקרוא "עדינו העצני- כשהיה יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ".
הרגשתי שהמערכת מעדיפה את מי שדיבוריו רבים ממעשיו, שתוצאות שמשוקפות על הדף בצורת טבלאות וגרפים עדיפות על מעשים ערכיים, שהקלישאה- "מי שטוב טובע" נכונה גם כאן.
שאולי פעם העריכו את יפי הבלורית שהיו הראשונים להתנדב לכל משימה והובילו בראש השיירה היוצאת אל הקרב, ואילו היום מרוממים ומפארים את מי שמקרין פיקוד כלפי מעלה, שומר על עצמו שמא יתלכלך ותמיד יודע לדחוף את עצמו לכסאות הנוחים והמרופדים.
עמרי ניצח את המשוואה הזאת. הוא היה גדול ממנה.
טקס ההצטיינות הזה, אליו הגעתי על תקן צופה, היה החותם הרשמי לתחושת התקווה והשמחה שהייתה ממלאת אותי כשהייתי משקיף מהצד, כחבר, על עמרי חבר שלי שפורח ומתקדם וזוכה על כך להערכה מכל הסובבים אותו- מפקדיו, פקודיו ומקביליו, והכל בזכות (ואולי על אף) שהוא ערכי, אמיץ, חברותי, לא מוכר את עצמו בשביל כבוד או תהילה ולא מפחד להקרין רגישות בסביבה מאצ'ואיסטית.
בן אדם.
לפעמים אתה מסתכל על מישהו מהצד, והכל הולך לו, ואתה פשוט שמח איתו.
הפשטות שבה עמרי קיבל את הדברים, כאילו כלום לא מובן מאליו אבל גם שום דבר הוא לא סיפור גדול, ושום תעודת הצטיינות או תפקיד משמעותי לא יחלחלו לחיי החברה שלו ויגרמו לו או לנו להרגיש שהוא מרים את האף אפילו במילימטר.
אני זוכר שבשלב-מתקדם בקורס-חובלים ישבנו בחדר אחרי הפלגה וצחקנו על זה.
היינו יושבים בחדר עם טריינינגים (ועמרי עם עוד שמיכה עליו- איכשהו תמיד היה לו קר יותר..), מפצחים גרעינים שחורים ומקלפים תפוזים, שומעים זהר ארגוב ושלמה ארצי ומעשנים בחלון סיגריה אחרונה לפני השינה.
בזמנים האלה לא היינו חיילים, לא צוערים ולא דור העתיד של חיל-הים.
היינו חבורת ילדים בני עשרים שלא חושבים על מה שהיה היום או מה יהיה מחר, אלא רק שמחים לשבת ביחד, בלי אף אחד על הראש שלהם, ולפרוק בחברה בטוחה את כל השטויות שיש להם על הראש.
אמרנו לו שאם אחד המפק"צים היה רואה אותו באותו רגע כל ההערכה שלהם אליו הייתה משתנה.
פתאום הבחור הסמכותי שעמד כל היום ליד ההגה וחילק בביטחון הוראות לחבריו לצוות מתגלה כילד שמצחיק את כולם בכוונה וגם לא בכוונה, עושה שטויות גם כשלאף אחד אין כבר כח ותמיד משכנע את כולם להישאר ערים עוד חצי שעה כי פלאברה חשובה יותר גם משעות שינה.
היום אחרי כמה שנים אני מבין את מה שלא הבנו אז.
האופי הזה, התכונות האלו שהוא הרשה לעצמו לשחרר רק בערב עם החברים בחדר, הם מה שהפכו אותו למפקד שהוא היה, לא פחות מהתכונות שהוא היה מפגין בתרגילים פיקודיים בגשר הפיקוד.
נכון, הלכו אחריו כי היה מדבר בביטחון ונותן לך תחושה שהוא יודע מה לעשות, אבל גם הלכו אחריו כי בערב בחדר הוא לא היה מתבייש לעשות צחוק רק כדי לשפר לך את המצב רוח, או לספר לך בדמעות שהוא מתגעגע למשפחה שלו או פשוט אומר לך בפנים שאין לו שמץ של מושג מה לעשות.
מגיע לו להיות מצטיין. מגיע לו להיות מודל לחיקוי.
מגיע לו לא רק בזכות מה שהצליח וכמה שהוא הצליח, אלא גם בזכות איך שהוא הצליח.
אנחנו נמצאים עכשיו בדהרמסללה.
לפני ארבע שנים, בערך בתקופה שעברנו ביחד משייטת-3 לפלגה-916, אדר טיילה כאן.
בערך פעם ביום הייתה מתקשרת אליי.
בערך פעם בשבוע הייתי מצליח לענות לה.
תמיד כשלא עניתי הייתה מתקשרת לעמרי.
תמיד כשהייתה מתקשרת הוא היה דואג להרגיע אותה, לספר לה שהכל בסדר ולשאול לשלומה ואיך הטיול.
כשחזרה מהודו סיפרה שאחד האנשים היחידים שדיברה איתם כמעט כל שבוע היה עמרי, כי הוא לא רק ענה, הוא גם התעניין.
בתקופה האחרונה ניסיתי לחשוב על איך מכילים אובדן.
ההינדים מאמינים שהעולם הזה הוא בסה"כ גלגול אחד מני רבים בין אינספור גלגולים בין עולמות שונים, ושהגוף הוא לא יותר מאשר בית לנשמה שהיום מתגלה כאדם ואתמול אולי הייתה סלע ליד נהר ומחר אולי תהיה נשר שעף בשמיים.
כששאלתי כמה הודים בטקס הלוויה על גדות נהר הגנגס בוראנאסי האם הם עצובים הם לא הצליחו להבין את השאלה.
מה לעצב ולשחרור הגוף מהעולם הגשמי הזה?
הגיע שעתו של אדם להמשיך הלאה, הוא ממשיך ואנו נשארים כאן.
ככה פשוט.
הצלחתי להבין אותם, השכל תפס, אבל הלב לא.
חשבתי על הגישה היהודית לנושא- גם על פי מסורת אבותינו העולם הזה הוא רק פרוזדור, מסדרון גשמי בו אנו מכינים את עצמנו לחיי העולם הבא- חיי רוח נצחיים שאיני יודע מה הם ואיך הם וגם מתקשה קצת להאמין למי שמספר לי שהוא יודע עליהם משהו, אבל אני חושב שאני מאמין בקיומם.
יחד עם זאת- הנשמה ממשיכה הלאה, גוף הבשר נטמן באדמה, אך עדיין נשאר חלל- חלל במקום שתפס אצלינו בלב אותו אדם, חלל בחלומות שהיו לנו, בתוכניות, בתקוות.
כנראה שלכן קוראים לו בשם הזה- היה אדם ונשאר חלל.
נכון, החיים שלנו הם רק הזיה קצרה וחולפת, כמה רגעים פעוטים על פני היסטוריה אינסופית שהייתה לפנינו ותהיה אחרינו, היסטוריה שאולי אם נתאמץ מאוד ויהיו לנו הקישורים וההזדמנויות נצליח לשנות אותה ולו במעט.
ועדיין ישנו חלל.
ובשם החלל הזה מותר ואף צריך להתאבל.
והאבלות הזאת היא צער שאני לא חושב שיש לו מזור אמיתי, אין לו תכלית.
ועדיין מתאבלים.
ומתוך הצער הפרטי שלי על עמרי, צער שאני חווה אותו בכל יום שעובר, צער ששורף וצורב ושום דבר לא מצליח לרפא אותו, צער שאין לו נחמה, מתוך הצער הזה שלי אני מבין כמה שאני לא מבין כלום.
אני מבין שאני לא מצליח להבין אפילו מעט מהצער שמלווה אתכם.
אני מבין שאין דבר שאפשר להגיד שיצליח לנחם ולהקהות את התחושות והזכרונות.
אני מבין שהדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לחבק אתכם, לספר לכם איזו נשמה גדולה הייתה לבן ולאח שלכם ולהגיד לכם תודה.
תודה שאולי הספקתי להגיד אותה גם לעמרי, אבל לא הבנתי עד כמה אני באמת אסיר תודה.
תודה על חבר שהיה ממש אח, אח שקבלתי ממנו כל כך הרבה, שלמדתי ממנו בלי סוף, שזכיתי לחלום ולהגשים איתו, שהיה בשבילי כשהייתי צריך אותו ושלעולם לא ביקש כלום בחזרה.

פינקסוביץ

כמו שכתבתי- אני באמת לא יודע ולא מאמין שאף אחד אחר באמת יודע מה יש בעולם הבא.
אבל אני מאמין שיש משהו.
והאמונה הזאת נותנת תקווה שביום מן הימים כולנו נמצא נחמה, כל אחד לאבלויותיו שלו.
גם עכשיו, בימים האלו של בין-המצרים, ימים שמסמלים את החורבן הגדול שחווה העם היהודי- אנו מזכירים וזוכרים את הגאולה העתידה לבוא, גאולה מהאבלות הגדולה של עם ישראל וגאולה פרטית של כל אנשי העולם.
לפני כמה ימים שמעתי בנסיעה את השיר "הרדופים" של נתן יונתן וחשבתי על הבית האחרון:

רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת,
מן הואדי והאבן, לרכסים, אל הרוחות.
עד אשר בכסות הערב, יחזור נוגה אלייך,
עם פכפוך פלגים, עם רחש הרדופים ליד החוף.

אי אפשר להעלים את הצער, כנראה שגם אי אפשר להקהות אותו, אבל אפשר להוסיף באמונה ותקווה.
אמונה ותקווה לגאולה מהצער,
למזור לכאב,
למפגש מחודש,
לאיחוד שיגיע, אולי עוד הרבה זמן, אבל יגיע,
בסוף
כשהרדוף יהיה שם של פרח
והכל ירגיש כמו חלום רחוק.

יום חמישי 27.6.2013

ערב שכולו עמרי

עמרי, חלפה שנה, עדין לא נתפס שאתה לא כאן איתנו.
וגם היום, יום השנה, כמו בכל יום, קשה לי מאוד לדבר עליך בזמן עבר, אך למרות הקושי החלטתי להתמקד בלספר על עמרי שהכרתי ב- 7 השנים בהם שירתנו ביחד בצבא, האופי המיוחד והתכונות הייחודיות שכל כך אפיינו אותך מהיום הראשון בזיקים ועד ליל התאונה.
עמרי מיום הגיוס היית עמוד התווך בחבורה שהלכה והתגבשה לה ככל שעבר הזמן במהלך הקורס, לא משנה איזה קושי עברנו תמיד היית קורן מאושר ומשמחה והיית סוחף אותנו אחריך בחיוך המיוחד שלך. במהלך השירות שלנו ביחד גם בקורס וגם בתפקידים המבצעיים שאלתי אותך לא פעם: "כיצד אתה מצליח לגרום לכולם לאהוב אותך וללכת אחריך, בלי להיכנס לוויכוחים או להגיע לפיצוץ כזה או אחר", תמיד היית עונה לי בחיוך האופייני שלך ואומר "אני לא יודע לעשות את זה אחרת". עמרי אני חייב לך תודה גדולה על כל הפעמים במהלך הקורס ואחריו שעזרת לי לצאת מהמשברים בעזרת התכונה הייחודית שלך, הקשבה חיבה ואהבה לכלל הסובבים אותך.
לעולם לא אשכח את היום בו נכנסו לחדר מפקד בסטי"ל אח"י רומח, בו שירתנו יחדיו כקציני משמרת, וקיבלנו את הבשורה לה ציפינו עוד משלב מתקדם, שניכם מוצבים בפלגה 916 ועתידים להיות מפקדי דבורות אמר מקכם, מפקד הסטי"ל. זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיינו לא הפסקנו לחייך ולהתחבק, הרגשנו כי הגשמנו חלום, חלום שלא הפסקנו לחשוב עליו בשנה וחצי האחרונות של הקורס.
כפי שאתם יכולם לתאר לעצמכם, גם בפלגה 916 עמרי בלט מעל כולם, במיוחד במהלך הפיקוד על שלדג 844, התחושה שנוצרה בפלגה, שכשעמרי איתך בים אתה יודע שיש על מי לסמוך. עמרי עם כל החיוך המדהים שלך ברגע שהיית מגיע לאירוע מבצעי היית הופך למפקד הרציני והחד ביותר שפגשתי, ומיותר לציין כי תמיד היית יוצא עם היד על העליונה מכל אירוע פח"עי או בט"שי שהיה לך במהלך הפיקוד. כל זה גרם למפקדים שלנו להחליט לקדם אותך ולקצר לך את הדרך לתפקיד שכל כך רצית לקבל בפלגה, מפקד סיירת בזק!, עד היום לא פגשתי חייל או מפקד שמצליח לשכנע יותר טוב ממך מדוע השפיץ של השלדג יותר טוב מהמטי דמטי של הדבורה.
ההרגשה שלי ובכלל של כלל המחזור היית שהדרך לפיקוד הבכיר של חיל הים כל כך מתאימה לך, ושזה רק עניין של זמן עד שתגיע להיות מפקד סט"יל ולבסוף גם מפקד חיל הים. לא סתם היינו מצדעים לך בצחוק כמובן כל פעם שהייתה נכנס לכיתה או לאחר מכן גם למשרד.
מעבר לקצין מצטיין היית חבר אמת עם אכפתיות אין סופית לחברים....כזאת שגרמה לכולם לרצות להיות כל הזמן בקרבתך......האובדן הכבד גרם לכך שבאירועים שהיו אמורים להיות משמחים בשנה האחרונה הרגשתי שהעולם קטן יותר, קר יותר, ריק יותר ושהשמחה אינה אותה שמחה בלעדיך. בכל זאת קשה לשמוח ללא החיוך שלך ברחבה, הצמדת השטרות והריקודים שלא משנה כמה ניסינו בחברה להגיע לרמה שלך, אותה צברת בהתמדה בלתי פוסקת של צפייה בסדרת סרטי סטפ אפ, לא הצלחנו ולהיות קרובים אפילו במעט.....
מעולם לא האמנתי שדבר כה נורא יכול לקרות, היה לך עוד כל כך הרבה מה להספיק בחיים האלו, כל כך הרבה פסגות לכבוש בדרך הכל כך מיוחדת שלך וברגע אחד שחור הכל פסק.
האזכרה שנערכה לך לפני כשבועיים הייתה הוכחה נוספת לאדם הדגול שהיית, כל כך הרבה אנשים הגיעו לחלוק לך שוב כבוד ולהנציח אותך. זוהי הייתה טיפת נחמה נוספת בחלל הכל כך גדול שנפער מאז אותו לילה ארור.
השיר של עמיר בניון "מורה לחיים" גורם לי בכל פעם מחדש להיזכר באדם המדהים שהיית והחלטתי לסיים בפסקה מהשיר:
לא אשכח אותך, לא אשכח אותך
לעולם היא לי דרכך

מנסה לצעוד בלי למעוד שנית
גם אם לפעמים קשה קצת בשבילי
בתוך ים של פיתוי שוחה אני
אז דמותך למולי
לחזק אותי ולשמור עלי
לכוון מלמעלה את חיי

רק אל תפגע בשום אדם, גם לא בעצמך
והישמר תמיד על נפשך
תגרום גם נחת והמון שמחה לאוהביך

ואל תאמר נואש ואל תשכח אמונתך
האל ישמור עליך אם תמשיך
לבדוק את צעדיך בודאי תשאף וגם תגיע

אוהב אותך אחי, ולא מפסיק להתגעגע......

קובי

יום חמישי 27.6.2013

ערב שכולו עמרי
מי היה מאמין שכבר עברה שנה מאותו היום, במשך השנה האחרונה לרבים מאיתנו לא עובר יום בלי מחשבות על עמרי.
לעיתים אלה הן מחשבות נעימות על זיכרונות חיובים שיש לכל אחד מאיתנו, מחשבות על רגעים שמחים - כי בזכותך עמרי, היו הרבה כאלה. לפעמים אלה הם זיכרונות מרגשים יותר ולצערנו גם מחשבות לא נעימות וכואבות מגיעות ומזכירות לנו את התהליך הארוך והקשה שכולנו עוברים מאז יום התאונה, ושיש עוד דרך ארוכה לפנינו שדורשת גם התחזקות נפשית, לפעמים גם ברמה שלא הכרנו.
האולם מלא פה היום בכל כך הרבה אנשים, וזוהי ההוכחה שעמרי הצליח בחייו לגעת בליבם של רבים. האופי שלך והאדם שהיית, הם אלה שמילאו את האולם היום. כל אחד שהגיע לכאן יודע בדיוק איזו דמות היית וכמה היית אהוב.
עמרי היה חבר שבאמת קשה לתאר במילים, כי יש כל כך הרבה תכונות שמאפיינות אותו, הכנות והאמת שהוא הקרין ומעל הכל זוהי תחושת האופטימיות שהוא היה מצליח להביא איתו בכל פעם שהיה נכנס לחדר. היכולת שלו להעלות את מצב הרוח של כולם הייתה פשוט אדירה ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור אחד שכל כך מאפיין אותו:
שהיינו בחטיבה, נסענו לים באוטובוס וקבענו כמה חברים להיפגש בתחנה ליד הבית. כולנו הגענו בזמן ועמרי כרגיל איחר "קצת". אנחנו יושבים וכבר עוברים כמה אוטובוסים וכולם מתחילים להתרגז קצת על האיחור, אבל אז רואים את עמרי מגיע מרחוק, עם כל כך הרבה מתנפחים, כדורי ים מזרונים וחיוך מרוח לו על כל הפנים ובאותה שנייה אתה מבין איזו נוכחות יש לו שהוא היה מגיע.
שמחת החיים, ויותר מכך האהבה שלו לחיים, תמיד היו חלק בלתי נפרד ממנו, בשנים האחרונות עמרי ניצל כל הזדמנות קטנה שהייתה לו כדי לטוס לחו"ל לחופשות קצרות, ושהייתי מספר לו חוויות מדרום אמריקה הוא אמר שהוא מחכה להזדמנות לעשות טיול גדול, ואז הבטחנו אחד לשני שניסע לכמה חודשים למרכז אמריקה אחרי שהוא ישתחרר. את הטיול הזה אנחנו כבר לא נעשה, אבל אני יכול להבטיח לך שתמיד תהייה חלק בלתי נפרד מכל החוויות שנמשיך לצבור.
אני פונה מכאן למשפחת שחר: אשר,אירית ענבר ולוטם ואני רוצה למסור לכם שאנחנו תמיד כאן כדי לעזור, בכל מה שידרש על מנת שתוכלו להתגבר על הכאב, ובע"ה נגיע ליום שבו הזיכרונות הנעימים מתגברים על הרגעים הקשים.
אני רוצה להודות בשם החברים, לכל מי שעמל והתמודד בעיקר נפשית עם ההפקה של הערב הזה. בזכותכם ישנה אפשרות לכל מי שהגיע לכאן לחלוק כבוד לעמרי.

תודה.

אבי

יום חמישי 27.6.2013

ערב שכולו עמרי

הגעגוע. הגעגוע שלי לא מרפה.

אני עומדת פה, מאחורי הפודיום, מסתכלת עליכם. קבוצת אנשים, בערך 350. את רובכם אני מכירה ורובכם מכירים אותי. מתוך כל האנשים שאני מכירה פה, יש את הקרובים אליי, שאותם אני מאוד אוהבת ומעריכה.
ועם כל האהבה שלי לאותם אנשים, אני לא מצליחה להעלות על דל שפתיי את ביטוי הרגש
שלכאורה הוא פשוט ויומיומי - געגוע.

פעם, בימים טובים יותר, שעמרי היה בים למינימום 24 שעות, הייתי נכנסת בשלב מסוים ל"קריז". ייחלתי כבר לרגע שהוא יחזור כדי שאוכל לירות על אוטומט את כל הדברים שעברו עליי בזמן שלא היה זמין. ואתם יכולים להיות בטוחים שתמיד היה לי מה להגיד ועל מה לספר. זה הגיע למצב שפל שהתחלתי לרשום בפלאפון נקודות כדי שיזכירו לי את ארועי היום כדי שאני לא אשכח לעדכן אותו בכל המתרחש.

מה- 27.6.12 ה- 24 שעות האלו התארכו לשבועות שהתארכו לחודשים והנה, כבר חולפת לה שנה. שנה שלמה שעמרי לא מתקשר אליי אחרי שחזר מהים. כבר שנה שלמה שלא ראיתי, חיבקתי או נישקתי אותו. כבר שנה שלמה שלא ישנו ביחד, אכלנו ביחד או יצאנו לבלות ביחד. כבר שנה שלמה שהוא לא איתי ואני לא איתו.
כבר שנה שלמה שאני לא יכולה להגיד לאף אחד אחר בעולם הזה שאני מתגעגעת אליו. כי כמו שהייתה לי רק אהבה אחת שנלקחה ממני בטרם עת, ככה יש בי רק געגוע אחד שמתעצם בכל יום שעובר. והגעגוע הזה לא מרפה, לא נחלש ולא משחרר.
כמה שאני מתגעגעת לצחוק האדיר שלו, לחיוך האופטימי, למגע העדין, לחיבוקים העוטפים והמגנים שלו,
לדייטים שלנו, לטיולים שלנו, לשיחות שלנו, לביחד שלנו. לזה אני בהחלט מתגעגעת.

ניסיתי לחשוב על מילים שינסו לתאר הרגשת געגוע חזק כגון זה, אבל זה בלתי אפשרי. זה געגוע שאפשר לראות רק בעיניים, במבט, בחיוך שמהול בעצב כל פעם ששמו עולה.
זה געגוע שחווים בעיקר בסופי שבוע, בחגים ובלילות.
געגוע כזה שקורע את הלב ויכול בקלות לפרק את הגוף לרסיסים.

ובנימה יותר אישית שמכוונת ישירות לעמרי שלי,
בובי שלי, יפה שלי, אני מתגעגעת אליך כל יום, כל כך הרבה פעמים ביום. אני קמה איתך בבוקר, והולכת לישון איתך. אני לומדת איתך ויוצאת לבלות איתך. לא להאמין שעבר כל כך הרבה זמן ושאני עדיין כל כך אוהבת אותך - אהבה ללא גבולות, אהבה ללא תנאי.

ולסיום, רק בקשה קטנה. בבקשה בבקשה תעשה שהגעגוע שלי, שלנו, לא יכאב כל כך. כי בינתיים הזמן ממש לא עושה את שלו.

תודה.

ספיר



אלכסיי - לוחם פלגה 916


לענבר היקרה

דבר ראשון אני משתתף בצערך הרב. קשה מאוד לאבד בן אדם כל כך קרוב אליך ברגע אחד. אני מבין שמאוד קשה לך וכואב לך נורא. אני איבדתי את אחי בצורה קצת שונה ממך. הוא איבד את השפיות שלו והחיים שלו נהרסו וגם של כל המשפחה שלנו. חשוב מאוד שאת תהיי מאוד חזקה ברגעים אלו ותתמכי בהורים שלך. יש עליך עכשיו אחריות מאוד גדולה. את הילדה של המשפחה שצריכה להחזיק אותם ולתת להם תקווה. את צריכה לחיות חיים כפולים ולחיות את החיים גם בשביל אחיך שאני בטוח אהב אותך מאוד. והוא מסתכל עליך מלמעלה ורואה את עצמו בתוך נפשך והוא יתן לך כוח להמשיך הלאה ולהצליח בכל מה שתרצי להגשים. תזכרי שה' תמיד רוצה את הטובים ביותר קרוב אליו.
ולאבא שלך שאמר בראיון לחדשות שאתמול הוא הרגיש שכאילו שאבו ממנו את הדם. תגידי לו שהוא טועה! ושהדם שלו מלא בדם של עומרי ושהדם של עומרי זורם בתוך כל לוחמי 916 ושאנחנו לא נשכח אותו ושאנחנו מתפללים למענו ויודעים שהוא מסתכל על כולנו מלמעלה ושומר עלינו. ועל כל עם ישראל.

שלא תדעו עוד צער!!

אלכסיי ק.
לוחמי 916

יום חמישי 27.6.2013

ערב שכולו עמרי
משפחת שחר היקרה, אשר, אירית, ענבר ולוטם,
כחודש אחרי האסון, באחת הפגישות של החברים דיברנו על איך שומרים את עמרי אתנו, ואז עלה רעיון הערב, מהותו היא להראות מי היה עמרי.
המציאות אבל, היא שהמהות של בנאדם לדעתי היא הנוכחות שלו וכל מה שנלווה לה, את זה אי אפשר להראות.

אנחנו מקווים שהערב ירגש ויזכיר לכולנו קצת ממה זו הנוכחות הזו.
אתמול, אשר הסביר לי מה זה תטל"ס ודרש שנעשה תטל"ס, לכל אלו שאינם יוצאי חיל הים, תטל"ס זה תרגול טקטי ללא ספינות אני חייב להגיד עכשיו משהו שלא אושר ע"י הקודקוד בתטל"ס.
השנה האחרונה הצליחה ללמד אותי שני דברים. הראשון הוא שאתם, משפחה יקרה לימדתם וממשיכים ללמד אותנו בעל כורחכם, מתוך בחירה כפויה של אין ברירה, מה הפירוש האמיתי של המונח תעצומות נפש.
אני מקווה ומאמין שאיכשהו הערב הזה, עושה קצת טוב לנשמה.

הדבר השני שלמדתי, הוא שהמשפט הזה, עד שהמוות יפריד בנינו, פשוט לא נכון, כי עמרי בתוכי כל כך חזק שגם החיים והיומיום לא יצליחו להפריד אותו.

ועכשיו לחלק שכן אושר,

היום, לפני שנה, ב- 27 ליוני, נולד לו מלאך חדש בשמיים ומיד הצטרף למשמרת המלאכים.


הם כנראה כבר לא שואלים, הם בטוח מיד הבינו שמדובר באחד המלאכים.
הכי בן, הכי אח, הכי אוהב, הכי חבר, הכי מחייך והכי משמח.

היום, אנו מתרגלים למציאות שהוא איתם, אבל ממשיכים לדמיין שהוא איתנו. היום, אנחנו חוגגים יומולדת למלאך.


כמו שאתם יודעים עמרי שירת בתפקידו האחרון כמפקד סיירת שלד"גים בחיל הים, בשבילנו עמרי היה ויישאר תמיד רב חובל בלתי נשכח, אני מתכבד להזמין את הזמר הראל סקעת לשיר את השיר "רב חובל".

אורן

19.6.14

עמרי תאמין לי שלא היית צריך לעזוב אותנו , הרי היה לך מאוד ברור שאמא הדאגנית, האוהבת, השתלטנית לא תוכל לעמוד בזה , הרי אתה הכרת אותה טוב ממני , אז בבקשה ממך תנסה להסביר לנו מה קרה פה , איך ברגע פתאום משמחה והייתה הרבה שמחה נפלנו לכזה תהום.איך אפשר פשוט איך אפשר לעמוד מהצד ולראות את הכאב , עמרי שלי אני אומר לך בצורה הכי חדה וברורה שפשוט לא ניתן לעמוד בסבל הקשה הזה , זה חיי ומלווה אותך, עמוק בנשמה וזורם בדמך ובנשימותך אתה נושם קוצים דוקרניים ואפילו לרגע לקמצוץ שניה זה לא עוזב אותך .אז עמרי תגיד מה לא יצא לך לעולם לחשוב על מצב שכזה .אתה יודע שאמא שלך כל שני וחמישי מעירה את הכאב היא לא מוכנה לשחרר וכל הזדמנות היא דואגת שהזכרון שלך יהפוך להיות למוחשי כאילו אתה פה. תמונה יפה לך ולאמא אין יופי כזה , תמונה שיש בה חיים ולראות אותך זה גורם לגוף לדמם.עמרי שלי כן עוד מעט שנתיים כן עוד מעט אנחנו חוזרים לדלת הכניסה , עוד מעט יזרמו מנחמים רבים , אנשים טובים שבאים להזדהות עם כאב המשפחה , עוד מעט נציין שנתיים בלעדיך מה שמבחינתי לא נתפס וכל האזכורים למינהם רק גורמים לי לסבל. עמרי שלי אני מאוד , מאוד אוהב אותך אתה חסר לי יותר מאשר אויר לנשימה אתה חסר לכולם. מונדיאל התחיל ולוטם הבובה שלי מזכירה אותך , העתק מדוייק שלך אנחנו רואים יחד את המשחקים ועוד לפני שהכדור נכנס לרשת היא צועקת גוללללללל. אני כולי תקווה שאתם שם כל החברים הטובים תיקח איתך את עדן מוסאי הוא היה שחקן כדורגל תוריד ממנו את החולצה האדומה ושים לו חולצה צהובה , אוהבים ומתגעגים אבא , אמא, עמרי, ענבר ולוטם תכניס לענבר תאבון .אהבת נצח בן שלי . דבר נוסף לטוי הכלבלב אין תאבון אמא דאגה להוריד לו את החשק המיני בקיצור כלב בלי בי... הפכה אותו ליועץ.

אבא

3.7.14


היי עמרי
שנתיים של עצב שנתיים של תסכול, ייאוש, שנתיים לא פייריות, שנתיים של בריחה מהחגים מהבית מהכל אבל בעיקר בריחה מעצמנו בריחה מה27 ביוני 2012 בריחה מהמילה ז״ל בריחה ממך מעמרי המת עמרי החי תמיד איתנו ממך אנחנו לא בורחים כל טיול זה אתה אבל הבריחה זה ממך בלשון עבר זה ממך בתור מלאך בתור מת.
עמרי שנתיים לא קלות עברו על כוחותינו שנתיים של ריבים, בכי, ייאוש, הצלחות, דברים מגבשים וגם מרחיקים, שנתיים של בריחות ושנתיים מעצבנות שנתיים מתסכלות שנתיים מגעילות שנתיים שבהן אתה סוחב רגל אחרי רגל אבל סוחב חצי כוח אבל עדיין סוחב.
שנתיים של בלבול של ניסיונות השלמה אני לא יודעת איך להסביר אבל כל פעם שאני חושבת על האופציה הזאת שאתה לא איתנו שאתה מת יש לי גוש כזה בגרון, בלב.
שנתיים של חיוך מזויף ושל ״הכל בסדר״ שמסתתר מאחוריו הכל לא בסדר הכל אף פעם לא יהיה בסדר.
שנתיים של ניסיון ל״התחיל מחדש״ במרכאות וזה חשוב המרכאות כי אין כזה דבר אצלנו, זה לא בלקסיקון אין! יש עבר יש הווה עם עבר ויש עתיד עם עבר, לצערי אתה נחשב עבר.
עבר טוב עבר מתוק של צחוקים של חיוכים אמיתיים של נטו כיף נטו על האש ג׳קוזי קניות וכל החרטות שמסביב עבר שכולנו רוצים לחזור אליו ולמרוח אותו על ההווה וגם על העתיד.
שנתיים של געגוע, געגוע לכל דבר קטן לריבים בין אחים, למשחק בכדור, בווי, לבילוי ביחד בן בכור והקטנה, געגוע שלי געגוע אישי לאח גדול געגוע לכיף הזה שיש מישהו שמציק לך אבל תמיד שם אוהב ותומך, דמות שבאה לשחרר אותך מבית ספר, לוקחת אותך לים לבריכה לקניון, דמות שיודעת לחנך אם צריך, דמות שדואגת שלא נאבד את הדרך, דמות שמתגרה לפעמים, דמות שיודעת להצחיק ברגע קטן של התפרקות, דמות שיכולה לראות מה עובר עלייך, שמכינה אותך לחיים האמיתיים, שיודעת לבלות איתך ושיודעת קצת לסבול את האח הקטן והמציק שלפעמים רוצה קצת תשומת לב, אני כל כך זקוקה לתשומת לב הזאת כל כך זקוקה להתגרויות שלך ולצחוקים שלך כל כך כל כך מתגעגעת לאח הגדול שהיה לי.
אז כמו שאני מסיימת כל מכתב שלי או כל פתק באייפון שמיועד לך
תחזור בבקשה תחזור
אוהבת המון אחותך הקטנה ולתוספת
אחות שתמיד תמיד תיקח איתה מודל לחיקוי ותשאף להיות כמוהו ..
אוהבת המון

לוטם

אשר שחר - אבא

30/09/13

אירית, עמרי, ענבר ולוטם לאחר התלבטות לא קלה החלטתי לכתוב כמה מילים שיסכמו במעט את שגרת חיינו הלא פשוטה שעוברת על כל אחד ואחד מאיתנו כפרט ועלינו כמשפחה מאוחדת שמנסה בכול כוחה להחזיק בשפיות ולנסות לתמרן ולנווט בסופת ההוריקן שאנחנו נמצאים בלב ליבה אכן אין דבר יותר נורא מהחוויה הטראומטית שעברנו והיא תלווה אותנו ביום יום בכול מעשינו, אבל יחד עם זאת היא תמיד תזכיר לנו שיש לנו את הזכות הענקית הזאת, אפילו מתנת האל שעמרי שחר הוא הבן של אירית ואשר זוג ילדים מחיל הים שהכיר התחתן וזכה לגדל בן מהנדירים והמקסימים שבן אנוש יכול לדמיין בחלומותיו וכן לענבר ולוטם שזכו לקבל אח בדמות עמרי, אח שבשום פנים ואופן לא ניתן במספר מילים לציין את מעלותיו ואהבתו למשפחתו, לחבריו, או בכלל לכל מי שהכיר בעולם הזה. להגיד עמרי שחר זה מכניס בי הערכה, התרגשות, אהבה, נתינה והערצה מלאה בסיפוק של גאווה זה שלי, עמרי זה הבן שלי וכן עמרי זה הבן שלי. תקופת החגים לא הייתה קלה עבורנו, אבל יחד עמדנו בזה היטב ובסיוע של הרבה אנשים טובים ומקסימים שמלווים אותנו תקופה ארוכה. ענברי קראתי את מה שכתבת וחשוב מאוד שתזכרי טוב טוב, הצלחה שלך בלימודים, בעבודה ובחיים הפרטים שלך היא האושר שלנו . האושר שלנו הוא אך ורק אם את מאושרת ולכן בתמיכה שלנו ושל חבריך הטובים לכי תעשי חיים תהני, תגיעי למימוש עצמי ובעזרתו עוד תעשי עבורנו דברים משמחים. ענבר תמיד תזכרי שאנחנו צעירים וגם את ואנחנו לא ממהרים לשום מקום, קחי את הזמן שלך בקצב שלך ואני כל חיי אעמוד לצידך אוהב אותך מאוד ואת יודעת זאת. לאירית שמלווה אותי כשלושים שנה לאירית שאותה אני מגדיר שנים רבות היפה והחכמה בנשים, לאירית שנתנה את כל כולה לחינוך והצלחת שלושת ילדינו המקסימים, רמזת אתמול ביום הולדתך בחצי חיוך "אשר אתה לא מתכוון להגיד לי כלום ליום ההולדת" אירית הלוואי ואלוהים היה נותן לי מעט כוח לעמוד מולך ולבקש את סליחתך, לבקש את סליחתך על הכאב שאת צריכה לשאת, אז אם הייתי מאחל לך משהו ליום ההולדת זה שאלוהים יתחשב במעט ויקל על כאבך זאת המתנה והאיחול היחיד שאני מבקש עבורך. זהו לוטם את מזכירה לי את עמרי בכול שניה שאני רואה אותך תשארי בונבון ונונה אמיתית כי כולם מאוד אוהבים אותך, לוטם רצית להיות חובלת אז ייאללה יש לך משימה תחזרי למסלול הלימודים ותראי לכולם כמה כשרון טמון בך. ספיר ומשפחת אשכנזי יש לי פינה חמה בלב לכל אחד ואחת מכם תמשיכו להיות חברים נאמנים ואוכלי חסה ידועים. אחרונה חביבה ורדית ומשפחתה אני אוהב אותך בכל ליבי ונשמתי. אז משפחת שחר תתחילו לעבוד להסתכל קדימה, לעשות דברים חיובים לקדם את עצמנו צעד צעד למטרות שהגדרנו לעצמנו, אנחנו חייבים זאת לעצמנו לעמרי ולכל עם ישראל. אוהב אתכם מאוד ולנצח נהייה מאוחדים אז יאאלללה להרים את הראש בגאווה. אירית מזל טוב ליום ההולדת, נשיקות לכולם. עוד דבר ראשית צריך להוריד לטוי טוי את החיתול . אוהב אתכם מאוד
אשר

אשר שחר - אבא

04/05/14

הפייסבוק שואל אותי על מה אני חושב ?
הלואי שהייתה לי תשובה יותר טובה, או מחשבות מסוג אחר ,כרגע אני חושב מה צפוי לי בשלושה הימים הקרובים וזה בכלל לא פשוט ,תאמינו לי שהעולם הנוכחי לא הוגן ואיך ממשפחה קטנה ומאושרת נכנסנו לכזה תהום שרק הוא למעלה יכול להקל עלינו מעט .
המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל ועדין לא סיימנו את השנה השנייה , מתחושות והכרת משפחות שכולות אני מבין שזה רק הולך להיות קשה ,קשה ,קשה והזמן בכלל לא מרפא את הכאב ,כאב בלתי אנושי שאני לא מאחל גם לשונאי . אז מחר ערב יום הזכרון שבשבילי כל יום כל יום כל יום זה ערב יום הזכרון ולמעשה מחר אתה מצרף אליך את עם ישראל לחוש מעט את האובדן והכאב , במהלך השירות שלי אבדתי שני חיילים יקרים האחד אהוד (אודי) רוט מקיבוץ חצרים והשני אלירן אקוקה מבית שאן , בהזדמנות זאת ולפני יום הזכרון ברצוני לבקש את סליחתכם משפחת רוט ומשפחת אקוקה שלא הייתי מספיק קשוב לכאבכם ושלא תמכתי מספיק ושלא בקרתי אתכם בתדירות גדולה יותר ושלא הבנתי וידעתי לחזק אתכם ,לכם משפחות יקרות אני שולח את אהבתי ושאלוהים ישלח לכם מעט הקלה לסבלכם שהוא בלתי אנושי ושוב סליחה למשפחת אקוקה ולמשפחת רוט.
הארוע הטראגי שאני ומשפחתי עוברים הכניס בי תובנות רבות וחיוביות שהמרכזית הינה להיות אדם טוב יותר ,להעניק לאחרים ,לתת כמה שאפשר ולהשתדל לסייע ולאהוב את האנשים שסביבך. רבים וטובים סייעו לנו בתקופה קשה זאת מפאת כבודם של רבים לא אזכיר שמות אבל תדעו לכם כולם שאני אוהב אתכם באופן אישי ותמיד אהייה לצידכם, למשפחתי היקרה אני חש ורואה את הסבל היומי שאתם עוברים ,אבל אני דיי מאמין בכם וביכולתכם להרים מעט ממש מעט את הראש לחיים טובים יותר ,אני כולי אמונה שנחבוק ילדים חדשים ונגדיל את המשפחה בעזרת האל , אני שולח אליכם את אהבתי ולנצח אעמוד לצדכם ואברך אתכם שאלוהים אכן יקל על הכאב של כל אחת מכם ,אמן,
לך עמרי בני ,אהובי ,יקירי,חמדת נפשי וליבי, אני כל כך אוהב אותך ומעריץ אותך שאתה אפילו לא מבין עד כמה ,אני כל כך גאה ומעריץ אותך שהיית הבן שלי ,אין דברים כאלה אתה פשוט קסם ,כל כולך זאת נתינה ענקית מלאה באהבה כל כך עצוב לי שלא נשארת עוד קצת ,ממש קצת לעשות איתך דברים שלא הספקתי בקצרה הייתי רוצה לראות איתך סרט ,להפליג איתך שאתה המפקד , לעשות איתך קורס סקיפרים, להשיט יחד אופנוע ים ,להכין לך עוד הרבה סטייקים ולשמוע את קולך " אבא דיי מה זה כבר גחלים " לשמוע אותך רץ במדרגות ,להריח את הבשמים שלך ,לנסוע איתך לחול שאתה המנווט,לשמוע את האופטימיות שלך , להשיג אותך בריצה ,להשתתף בחתונה שלך ועוד מיליון ואחד דברים שלא הספקתי .
אז עמרי בבקשה ממך תסלח לי.

איילת שוחט - חברת ילדות

27/6/14

"הבעיה עם המתים היא שהם לא מנומסים. הם כל הזמן קופצים לבקר בלי הודעה מוקדמת.
הם יכולים להופיע לך פתאום באמצע סרט, או שמישהו יגיד משהו בארוחת ערב או בעבודה ופתאום אתה נחנק.
אתה נוסע במכונית, שיר מתחיל ברדיו ויחד איתו מתחילות לרוץ לך תמונות. זה מסוכן לנהוג כשהמת שלך יושב בינך לבין הדרך, עדיף לעצור בצד, לבכות להתרעננות.
אתה הולך ברחוב ואתה רואה מישהו מהגב, מרחוק, ואתה יודע שזה לא יכול להיות, אבל זה נראה ממש כמוהו. אותה צורה של הראש, והליכה כזאת יש רק לבן אדם אחד. שכבר איננו.
ובסוף אתה רץ, ואחר כך מתנצל. ואתה לא מצליח להסביר שזה לא אתה שלא מנומס, זה המת שלך, שעוד פעם נכנס."
לפני שנתיים בדיוק הלכת.. הלכת והשארת כל כך הרבה מאחוריך...

אשר שחר - אבא

3/11/14


עמרי שלי ,
לא יודע אם לכתוב ,גם לא יודע מה לכתוב ,הכול הזוי ולא הגיוני ,קיימת בי התחושה שאני נמצא בקרב מאסף, קרב שמעולם לא רציתי ,התנהלות שמעולם לא חשבתי שאצטרך ליטול בה חלק התמונה שלך צולמה לפני 24 שנה,תמונה שיש בה המון מהאופטימיות והתחדשות ,תמונה שיש בה עתיד טוב יותר ,עתיד מלא שאיפות ואתגרים.
עמרי, הייתה זאת גאווה וסיפוק לצעוד ברחבת המסדרים כשהבן הקטנטן שלך נמצא בקהל.
אני מנסה לכתוב ולא מצליח להתרכז ,הכתיבה לא זורמת לי ואני כמעט עוזב את המחשב ,
אבל אמא שלך מתעקשת תמשיך היא אומרת ,תמשיך אני אנמיך מעט את הטלויזיה,
עולם מוזר, במהלך כתיבת הפוסט המשפחה כולה צופה בתוכנית בייבי בום והדמעות זולגות יורדות ללא שליטה ואמא כמו תמיד נכנסת לנישות ישנות ומודיעה ברבים " אתם יודעים גם אבא בכה כמו תינוק כשעמרי נולד "
אכן כן, זאת הייתה עבורי חוויה בלתי נשכחת ,יצאת כולך מואר וברור ,הניחו אותך עטוף בחיתול לבן ובוהק ומעליך מנורת חימום, עמרי רק אתה ואני היינו שם,היה שקט מופתי בבית החולים,
אמא הייתה מותשת במיטה ואני כמו חתול סקרן בוחן אותך ומסתכל עליך בהתלהבות ,העיניים שלך פתוחות לרווחה מלאות עיניין וסקרנות לראות את העולם הזה,הייתה שעת לילה מאוחרת ורק שנינו היינו בעולם, כל כך שמחתי וכן הדמעות ירדו וירדו והאמת היא שבשעה לילה מאוחרת לא היה לי את מי לשתף בשמחתי ולכן התאפקתי וחיכיתי לשעות הבוקר לזריחת השמש.
עמרי שלי 25 שנה ,25 שנים נפלאות ומתוקות הענקת לנו ,שנים של גאווה ,אהבה ואושר.
עמרי שנים של חיבוק ,צחוקים ונתינה ,שנים של חלום והגשמה עצמית ,שנים של מימוש עצמי,
שנים שהצלחת להגשים את כל חלומותי הנסתרים,
שנים שהסתכלתי בתקווה והנאה איך הבן שלי צומח ומגיע להישגים ,
שנים של אהבה ,בגרות וחיבור עצום בינך לבין הסובבים אותך,
שנים שכול מי שנגע בך נדבק באהבה ובנתינה אין סופית,
שנים של גן ,יסודי,חטיבה,תיכון ,צה"ל, בכל מקום ומקום השארת חתימה ,זכרונות וחברים בלי סוף, חברים של אמת ,חברים רק של עמרי.
עמרי הערפל התפזר ואז קול קורא אומר מספיק ,מספיק לכם, אנחנו צריכים להעביר אותו הלאה,
חלקו בעולם שלכם הסתיים ואנחנו חייבים לקדם אותו לעולמות נסתרים ,לעולמות של המלאכים, לעולמות שההשפעה גדולה יותר, איך אמא אומרת? "עמרי הלך להביא את המשיח "
עמרי תאמין לי שהיא אמא, באמת מאמינה באמת ובתמים שמשיח בן דוד אוטוטוטו מגיע.
אז עברו 25 שנה מהרגע הראשון שנפגשנו ושוב אנחנו נפגשים גם הפעם היית עטוף בלבן, עדיין ילד קטן פנים מושלמות ,רק החיוך וגומת החן נעלמו,
עמרי, גם הפעם היינו כמעט לבד אבל הפעם לא היו לי מילים ,לא היה לי מה להגיד,
קולי נחנק ונשמתי נעתקה, הסתכלתי ולא הבנתי כלום , הסתכלתי כולי בוהה בך ושום דבר לא זז,
היה מאוד קר באמצע הקיץ, עמרי מאותו הרגע הצרוב בזכרוני נשארנו רק אתה ואני,
דממת אלחוט באויר ואין עונה ,למען האמת עד היום אני מרים את ראשי למעלה מחכה לרמז או לסימן, אבל כלום, פשוט כלום ושוב דועך ומסתגר .
עמרי, תקוות רבות השארת לנו ,מעולם לא חשבתי שלהביא לך ילד לעולם זה להגיד, מצאנו לך תחליף, לא היה ולא יהיה, לנצח תשאר חקוק בליבי ובנשמתי ,לנצח אתה בני ובזה נשבעתי עד יום מותי .
ילדים ממך יתנו אור בביתנו ,יתנו חיים ועתיד טוב יותר, ילדים ממך הם דור המשך, הרי לא יתכן שבני אהבת חיי לא ישאיר מאחוריו דור המשך, וראה בנים לבנייך!
גם אמא וגם אני החלטנו להקדיש את שאר חיינו לגידול הילדים שלך ולסיוע לענבר ולוטם בעזרת האל .
זהו הרצון שלנו ועל זה אנחנו נלחמים , הבירוקרטיה מתישה אותנו ולפעמים אף שוברת אותנו,
כמו שאתה רואה אנחנו ממשיכים בגאון לתרום למדינה, שבעזרת האל ביום מן הימים תקל עלינו ותשמע את צעקתינו.
שנתיים של התנגדויות ומריחות זמן , לא משאירים לך תקווה, עובדות סוציאליות ממשרד הרווחה באו לבדוק את היכולת שלנו לגדל ילד, באו לבדוק את טובת הילד! עמרי, תעשה לי טובה ותגיד להם את האמת ,תספר להם איך דאגנו וגידלנו אותך ,תגיד להם שאנחנו ראויים , עברו כמעט שנתיים ולבסוף נתנו תאריך לדיון ראשון בבית משפט 18 בנובמבר, וואוו! אתה לא מאמין עבורנו, זה יותר מתאריך של חתונה אבל עמרי, השבוע, בשרו לנו שהתאריך נדחה בחודשיים לאמצע ינואר, הפרקליטה עסוקה, ליועץ זה לא מתאים, השופטת דוחה ודוחה את התאריך כאילו מדובר במשפט " בית דין לתביעות קטנות",
מה? הם לא מבינים שלא ניתן לשאת את הכאב?
מה? הם לא מבינים שמדובר בילדים שלך?
מה? הם לא מבינים שזה הרצון של ההורים השכולים? זה החלום שלנו בני היקר .
אמא עייפה ומותשת כמעט נשברת וזעקתה מהדהדת בראשי .
חברים יקרים, די לבירוקרטיה ולכאב ,די פשוט די, שופטי העם תקבלו החלטה עכשיו ומייד!!!

בידידות ובאהבת אמת .
תשתפו ,תשתפו ,תשתפו כמה שיותר .

אשר שחר - אבא

27/12/14

שנה של נסיונות , שנה לא אמיתית, שנה עצורה, שנה כאובה, שנה של צער, שנה של חוסר רצון, שנה של בריחה, שנה של מסיכה , שנה של "צוק איתן".שנה של הבירוקרטיה , שנה שלא נותנים לך להמשיך את עמרי . טוב למען האמת לא בא לי יותר להכאיב לכם ולי , קשה לי עם הסיטואציה הנוכחית ובכל זאת אני משתדל , משתדל להחזיק את הראש מעל המים משתדל לראות את הטוב ואת האור , בנתיים רק משתדל , מחכה לשינוי , לשינוי שיתן אנרגיות חיוביות ושהדם בגופך יזרום ויעיר את נשמתך הרפוייה .שנה טובה למשפחתי , לאוהבי ולך בן שלי , איתך כל העולם שלי היה שונה .אוהב אותך ביי .
תמונות מהממות ומדברות בעד עצמם .

אשר שחר - אבא

3/4/15

יום הזוי ומוזר עבר עלי היום, כבר בשעות הבוקר המוקדמות הבנתי שהיום זה לא היום שלי.
בית ישראל עסוק מאוד בהכנות לחג והאוירה הכללית מתמקדת בשיחות חולין על החג , איפה עושים , או אצל מי מתארחים, כולם מתרוצצים במרכזי קניות ובשווקים ואכן לא אשקר לכם זאת חוויה מעלפת, התחושה של חג הפסח באויר וריח ההדרים משרה בך תחושת עילוי, תחושה של התחדשות, הכל נקי ומבריק והקניות לא נפסקות ממשיכים עוד ועוד אולי לא יספיק אולי יחסר. הצבעים מרהיבים והריחות אין דברים כאלה.הכל קיים בשפע וכולם משתדלים להגיע הכי מוכנים לפעמים באפיסת כוחות לכניסת החג, ערב פסח, ערב ליל הסדר.
הביחד הזה הוא עולמי מתחיל בהכנות עובר לסעודה וממשיך בגיבוש חברתי בכל תקופת חול המועד .
חג הפסח הוא חג מאוד משפחתי , מסמל את אחדות העם ואת יציאת בני ישראל ממצרים , הדגש הוא מעבדות לחירות , כלומר אנחנו בני חורין .
חג הפסח הינו החג האהוב עלי עד שנת 2012 וזאת מהסיבה שהסברתי קודם, אבל קיימת עוד סיבה שמעולם לא חשבתי עליה או יותר נכון , לר הייתה קיימת בתודעה שלי .
פסח, מצה ומרור - אנחנו מסובין סביב השולחן מברכים,שותים,אוכלים ונהנים ומזכירים לכולם את משמעות החג , משמעות שהאל פסח עלינו במכת בכורות, משמעות שניה שיצאנו מהר לא היה זמן לבצק לתפוח והשלישי זה שלעולם חא נשכח את המרור שהאכילו אותה המצרים.
ביוני 2012 חזרנו לעבדות נפשית, שהיר לכשעצמה קשה מעבדות פיזית, אבל מעבר לזה האל החליט לא לפסוח ובכך שינה את עולמנו מקצה לקצה .בשעות הבוקר הבית עדין רדום ואין שום אוירה שמסמלת את קירבת החג.
האוירה נעלמה , הקניות לא מעניינות , המטעמים כבר לא טעימים לחיך, החג כבר לא חג והשמח משנה את פניו לכאב שיש בו חוסר אונים.
חוסר אונים שאתה מתפלל כבר לחזור לשגרה ולבקש מהקדוש ברוך הוא שיקצר, פשוט שיקצר את החגים ויכניס אותנו למסלול של עבודה ועשייה על מנת לשים בצד את הכאב. בשנים האחרונות אנחנו במאמץ רב מנסים למצא טעם לחיים, מנסים לנהל את החיים בהצלחה על מנת לשרוד מעט, אני לא אשקר לכם ואומר שזה קל.
הבוקר שיצאתי מביתי הבנתי כמה אנחנו זוחלים בהתקדמות שלנו, מנסים לאחוז בדברים לא רציונלים, אנחנו מאוד פוחדים מהכאב ועצם ההרגשה הזאת אנחנו בורחים מכל העולם , מעדיפים להיות בארצות ניכר והבריחה הזאת מכפילה את הכאב וגוררת אותו לכל פינה בכדור הארץ.
היום לאחר תקופה ארוכה שמעתי את אשתי אירית שחר אמא של עמרי אומרת בקולה דיי פשוט דיי אנחנו בעזרת האל נשתדל לא לצאת למסעות ולהשאר בארצנו .
השעה כבר לפנות בוקר ואתה אומר לעצמך אלוהים תרפה מעט על מנת שאפשר להרים את הראש , כל כך בא לי להתפרע ולהכניס את החג אלינו הבייתה אבל אין לי אומץ ולכן ידידי חבריי היקרים עד שאגיע לחוזק נפשי לקבל בחזרה את חגי ישראל אלינו הבייתה , מאחל לכם בשם משפחתי ובני האהוב שמיום ליום האהבה שלי אליו רק מתעצמת חג שמח וכשר , חג של נתינה ואהבה , חג שתתנו מעצמכם לטובת הזולת , חג מחא שמחה אור וגיבוש משפחתי ואין כמו הטעמים והמאכלים של העם היהודי.
לכם משפחתי היקרה לאט לאט נעלה על דרך המלך , דרך שתכניס אור וחיוך לביתנו.
אחרון חביב אהבת נפשי וליבי מיום ליום מתחזקת האהבה שלי אליך וכן מיום ליום הכאב על חסרונך רק מחזק את תחושת הפיספוס , היה ואים מה היה קורה ? אז בשבילי הייתה הילד הכי טהור ומתוק לנצח איתך .
נברך את כולם בחג שמח ובביאת המשיח .
אמן .

אשר שחר - אבא

21/4/15

עמרי שלי
אתה וחבריך בטח מרגישים את ההמולה, של עם ישראל סביב יום הזיכרון ותכף יום העצמאות.
למען האמת לא בא לי לכתוב לך כלום , כי אין לי כוח וגם ככה התחושה שאני מדבר לעצמי ולסובבים אותי וממך טרם קיבלתי סימן אחד שיגיד לי שטוב לך, לכן יש לי בקשה אחת אליך, תחזור כבר, עמרי בוא הבייתה, תעשה עמנו חסד ובוא הבייתה, תחזיר את המצב לקדמותו ובוא הבייתה, תגיד שזה לא אמתי ותחזור הבייתה, בבקשה ממך תשנה את הדפיקה הארורה בדלת ובוא אתה תדפוק בדלת ותחזור, מבטיח לך שנקבל אותך באהבה ונסלח לך על העדרותך, רק תחזור, עמרי פשוט בוא, רק בוא.בוא כבר...

אבי שוחט - חבר ילדות

28.06.12

עמרי שלנו! איך אנחנו פה אצלך, יושבים בחדר, מדברים והכל נראה אותו דבר, אבל מרגיש כל כך שונה. תמיד רצית שנהיה פה. דאגת שלכולם יהיה הכל, לא משנה מה עשינו העיקר להיות פה איתך לעוד יום של צחוקים. אנחנו פה שוב, כרגיל כמו תמיד, אבל אתה לא מגיע, אולי עוד דקה תרד במדרגות, אולי עוד שניה תופיע, תמיד היית מאחר, תמיד ידעתי שיקח לך זמן, אבל תמיד תמיד היית מופיע בסוף, עם החיוך שלך גרמת לשכוח הכל ולהתחיל לשמוח. איך תמיד הייתי מתקשר אליך, אומר לך לצאת החוצה כי אני בדרך, וידעתי גם כשאמרת "אני יוצא" ידעתי שרק התחלת להתארגן, אבל לא היה אכפת, לא היה משנה כי תמיד יצאת מהשער עם חיוך על הפנים ואהבה בלב. אהבה לחיים, אהבה לכולם, תמיד עם משהו ביד, חטיף, שתיה או סתם משהו שנראה מיותר. אז בבקשה עמרי תאחר עוד פעם, עוד פעם אחת "תייבש" אותי בחוץ, כשידעת שיקח לך זמן היית אומר לי להיכנס, אז הנה נכנסתי, אני פה בסלון, אצלך בחדר, כבר כמה ימים ואתה עדיין מתארגן, כמה זמן עוד יקח לך? אני אחכה לעד, עד שתיהיה מוכן לחזור, אם אתה בא מהדירה בחיפה, או מהבסיס באשדוד, או מספיר, או מסבא של ספיר בראשון לציון, או מהמשפחה שלה ברמת-גן, היו לך כל כך הרבה בתים, כי כולם תמיד אוהבים אותך, בכל מקום הרגשת שייך כי התחברת לכולם. ביומולדת הקודם שלי בגיל 24, נכנסנו למקום ההוא בצומת העוגן, ולחשתי לך מילים שרק אתה שמעת, דברים שכוונו רק אליך, אמרתי לך כמה אני מעריך את מה שאתה עושה, וכמה אתה משקיע בשביל להגן על המדינה, כל פעם שהתקשרתי ושאלתי "אתה באזור, איזו שאלה מיותרת, אתה תמיד באזור, אתה תמיד בלב שלי, היית באזור של כולם, מכיתה ח' שנכנסת לחיים שלי, כבשת אותי ברגע, בפעם הראשונה שהגעת אלי, רצית להתקין לי משחקים על המחשב, באת עם הרולר בליידס שלך וערמת משחקים, כל מה שהיה לך הבאת, תמיד הענקת מעצמך כל מה שאפשר. בכיתה ט' אמא שלך הצילה לנו את החיים, שהיינו אמורים לעלות על קו 29 והיא עכבה אותנו בגלל הממתקים, בדרך שמענו על הפיגוע שהיינו אמורים להיות בו אם אמא שלך לא עוצרת אותנו, ביקשת להתקשר לאמא שלך ממני כי לא היה לך טלפון, נתתי לך בלי לחשוב, כי זה אתה, מה שרצית קיבלת ממני, ותמיד החזרת הכל פי 1000, לפני התיכון אמרתי לך שאני רוצה להבחן לקולנוע, ומייד הלכת איתי גם, ידעתי שלא באמת רצית, ידעתי שתעשה הכל כדי שנמשיך להיות ביחד. אתה נכנסת לרשימת ההמתנה וככה הגעת לתיכון רבין, אני לא התקבלתי, תמיד היית הכי טוב בכל מה שנגעת. הגעת לתיכון בדרך החלפנו חבורות אבל אני ואתה זה הליבה, את זה אי אפשר להפריד ואז ביומולדת שלי בגיל 24, כשרק אתה וספיר שמעתם ביקשתי ממך להיות השושבין שלי כאשר אני אתחתן, הסכמת בלי להסס כי שנינו ידענו שאנחנו צריכים להיות הכי קרובים אחד לשני בפסגה של החיים, כבר דמיינתי איך הילדים שלי מתגאים בחבר של אבא שלהם. כמו שאני מתגאה בך כל יום. בכיתה י"א נסענו לאילת, ואתה אמרת שכנראה לא תבוא כי אין לך את הכסף, ואתה לא יכול לבקש עוד מסבתא, כזה היית בגיל 17 כבר לא רצית עזרה מהמשפחה, ואני חשבתי איך זה להיות באילת עם כולם בלעדיך, אחרי כל החופשות של המשפחות שלנו באילת, אחרי כל הסיפורים שלך על ה- 3 שנים שהעברת שם, אתה המדריך באילת אתה מכוון ומכיר כל פינה, כמו בחיים מכוון הכל. חצי שעה לפני שיצאנו אתה מתקשר אלי ואומר לי שאתה בא, ודאגת שלא יהיה מקום בחדר, באמת שאהבת שיהיה בלאגן, ואמרתי לך קודם כל תבוא ואנחנו נסתדר. תמיד השלמנו אחד את השני, אני דואג אתה מסדר את העניין, אתה דואג ואני מרגיע. ככה זה שאוהבים, ככה זה שמרגישים בלי מילים, כזה היית וכזה תשאר. יום אחד שסגרתי שבת בבסיס, התקשרת אלי, זאת הייתה התקופה הכי קשה שלך בבסיס, בימ"פ באילת, חזרת פעם בחודש, בקושי ראית את רוני, ולפי ה- "הלו" שלך הבנתי שאתה צריך לפרוק, הבנתי שמשהו יושב לך על הלב, על הלב של שנינו. בהתחלה היית חזק. אבל אחרי כמה שניות, ששמענו את הקול אחד של השני, התפרקת, הרשית לעצמך לפרוק את המטען, שמעתי אותך בוכה ובכיתי איתך, ניסיתי לחזק אותך, הראיתי לך את כל הצדדים הטובים של המצב. אבל לא באמת היית צריך את זה, היית חזק יותר מכולנו, לא חשוב מה אמרתי, ידעת לבד את התשובות, בתחושת המסע שלך רק דרך אחת היתה לך מול העינים וללא שום רבב הגשמת אותה. סיימת את שלב הלימודים בקורס וחגגנו לך בלכת. שתית, נהנית ורקדת עם חבריך מהצבא, ואני הייתי שם בצד, לדאוג לזה שתוכל להיות חופשי, לקחתי אותך למסיבה, שמחתי בשמחתך וראיתי איך עוד שלב בתכנית שלך הושלם. ביציאה מהמועדון היית לגמרי שיכור, הגיע לך לאבד שליטה רצית את השלט של קורס חובלים שמציין "כניסת חובלים", רצית אותו אליך. פחדתי שהשומרים לא יתנו לך אבל אתה בשלך לא עוצר. לקחת את השלט ונכנסת איתו לאוטו והתכסית בו. ככה היית מחובר לכל מה שעשית: אני כותב לך וצריך לשתות. אני מפחד להתעלף, לכתוב לך שאב ממני כל טיפת אנרגיה, אני צריך אותך פה שתמלא אותי. ביומולדת 18 שלי, היה תורי להרגיש כאב. שכבתי אצלך באוטו מאחורה וביקשתי ממך "עמרי, תעשה שזה יפסיק" ידעתי שאי אפשר, אבל התקווה היחידה שהייתה לי, הייתה אתה. אתה היחיד שיכול לעזור במצבים שאף אחד לא מסוגל, רק לראות אותך לצידי ממלא אותי בבטחון. התגייסת לצבא, ביום ראשון בבוקר, אני סגרתי שבת ולא היה לי סיכוי להגיע, אמרתי לקצינה שלי שאני חייב להיות בראשון בבוקר בלשכת גיוס, חבר מתגייס, מילה שלא קרובה לתאר אפילו חצי ממה שהיית בשבילי, היא שאלה אותי אם זה כל כך חשוב, ואמרתי לה שאין סיכוי בעולם שאני מפספס את היום הזה שלך, היום שבו התחלת את מסע חייך, הגעתי לגיוס כי היא באה להחליף אותי במוצ"ש, בחיים לא חשבתי שהיא תעשה את זה, אבל היא הרגישה את החיבור בנינו, היא הרגישה שאני באמת לא מפספס את היום הזה, ובזכות החיבור בנינו היא אפשרה לי להגיע. סיימת קורס חובלים. הטקס שלך היה במהלך קורס שאני העברתי, בתחילת הקורס מפקד הקורס שאל אותי מה הבקשות שלי ממנו. הבקשה היחידה היתה לצאת לטקס שלך, אמרתי לו שלא משנה מה יהיה באותו יום, בדיוק כמו בגיוס את הטקס שלך אני לא מפספס. באופן כל כך אירוני והפוך. אבל הי הרי הפכים נמשכים זה לזה, באופן הפוך אתה סיימת קורס חובלים והתחלת את שירותך האמיתי ואני יצאתי לחפש"ש. עליתם לרחבת המסדרים, וחיכינו לשר הבטחון שיגיע, באותו יום החזירו את גופות החיילים החטופים והיה טקס צנוע. חיכינו דקות שלמות, הרס"ר שלך הפציר בכולם להיות בשקט, לכבד את המעמד. ואני שראיתי אותך עומד שם, מלא בגאווה, לא יכלתי שכולם יסתכלו עליך בתור עוד אחד שמסיים, אי אפשר להעביר את הרגע הקסום הזה בלי משהו שייחד אותך, אז כשכולם בשקט ואתה עמד דום, קמתי וצעקתי: "עמרי יא גבר עמרי" ועמדתי כדי שכולם יראו, אתה חייכת בחצי חיוך כי אסור היה לך לזוז, אבל הלב, הלב התמלא בשמחה, הגאוה שהרגשתי העברתי לך, הרס"ר שלך הוציא אותי החוצה, אבל מי הוא שיגיד לי לא לראות את הגיבור שלי מקבל סיכת חובלים, מי הוא שיימנע ממני לראות אותך מגשים חלום. עלינו לספינה שלך בהרצליה עשית לנו סיור מקצועי עם מונחים שמעולם לא נבין. אבל אתה למרות שאתה עומד מולנו, לא חייב להוכיח כלום, דיברת במקצועיות כי כזה היית, מושלם תמיד ומרשים ביותר. כמה אור הכנסת לבית שלי שהגעת וקודם כל חיבקת ונישקת את כל מי שראית, אמא ואבא הסתכלו עליך בהערצה, הכירו אותך מחצית ממה שאני הכרתי אבל זה הספיק להם כדי להרגיש גאוה. בבחור שמגן על כולם, אמא הציעה לי כדור הרגעה, אני לא רוצה להירגע, אני רוצה לבטא את מה שהרגשתי כל החיים שלנו ביחד. הדף לא יכול לספוג את כמות האהבה שיש לי אליך. השארת פה את ההורים, את ענבר ולוטם, שרק לפני כמה חודשים חגגנו לה בת מצווה נכנסת אלי הביתה, אתה, אירית ולוטם לתת הזמנה וביקשת שאעזור לך עם האוטובוס, לשמור על הילדים כאילו שהיית צריך לבקש. כאילו לא היה ברור שהכל אני אעשה בשבילך. אשמור על כולם, על אירית שאהבה אותך יותר משאפשר לדמיין, על אשר שהתגאה בך יותר מכל דבר, על ענבר ולוטם שבשבילם היית סופרמן, ועל ספיר אהובתך היחידה, שתמיד שהינו מדברים היית מסיים איתי כי אתה "צריך להשכיב אותה לישון". הכל נתת למענה, והכל אני אתן בשבילה כי זה מה שאתה אתה היית עושה. הבריכה איתך, הנרגילה הסטייקים ואין ספור חוויות. הדף קצר, היד כואבת והלב לא מעכל, אסיים פה בינתיים כי כולם רוצים לכתוב. אתה האהבה שלי, מרגע שנכנסת לחיי ועד שאעצום את עיניי, תמיד בליבי לעד חלק ממני. שלך תמיד, האס שלך אבי.... אבי שוחט.. נוח נשמתי על משכבך בשלום.

ענבר שחר - אחות

3/6/15

עמרי אנחנו מחכים לך יותר מידי שנים!!!!

אשר שחר - אבא

19/6/15

אכן כן 48 שעות לאחר קבלת הדרגה , יום השנה , אזכרה של בני האהוב עמרי שחר.
שלוש שנים מיום קבלת ההודעה ועדין אין הפנמה ואין שום רצון להאמין שזה קרה .
עמרי מחכים לחזרתך בציפייה ואמונה בלב.

איילת שוחט - חברת ילדות

24/6/15

אזכרה עצובה לבחור צעיר שהלך ולא יחזור. בחור שהלך מהר מדי ומוקדם מדי. הספדים כואבים וקורעי לב על מי שהיית ועל מה שעשית, בכי שמפלח את הנשמה ומשפחה אחת שכבר לא תחזור למה שהייתה. עמרי שחר, זוכרים אותך ולא יכולים לשכוח.
עברו 3 שנים ובכל אזכרה מרגישים שהאבל והכאב הולכים ומתעצמים. מחזקים את משפחת שחר המדהימה והחזקה ואוהבים בלי סוף

אבי שוחט - חבר ילדות

25/6/15

"3 שנים. 3 שנים עברו מאז אותו היום ושוב אנחנו כאן, לכבודך. 3 שנים זה לא מעט זמן, זה אפילו קצת הרבה. כולנו המשכנו להתקדם במסלול החיים במשך שלוש השנים שעברו, המשכנו קדימה לעבר המטרות והחלומות שלנו, אבל אתה נשארת עדיין בן 25,ת בשיא הקריירה הצבאית שכל כך אהבת.
שטב הגענו לתקופה הזאת בשנה, אותה תקופה שמתחילתה אנחנו מקבלים עוד צביטה בלב, מין מועקה כזאת שקשה להסביר. תקופה שפעם סימלה את תחילתו של הקיץ ואוויר האופטימית, תקופה שמתחילה איפשהו בתחילת חודש מאי, בסמוך ליום ההולדת שלך, ומגבירה את המחשבות, הזכרונות ובעיקר את הגעגוע שמלווה אותנו כל הזמן. אחרי יום ההולדת שלך, מגיע יום הזכרון, שגם ממנו אנחנו לא חסינים ונזכרים בדמות הצבאית שהיית, בחלק הכל כך משמעותי בחייך, שאותו אהבת וגרמת לכולנו לחוש גאווה שאחד משלנו מצליח כל כך. אחרי יום הזכרון מגיעה האזכרה שלך ויום התאונה שמחזיר אותנו לאותו היום הכל כך נוראי.
באיזשהו מקום המוח כבר הבין שלעולם כבר לא תחזור אלינו, ועכשיו זה כבר לא מפחיד להתגעגע אליך, כל שנותר לנו זה הזכרונות, ויש כל כך הרבה כאלה, אבל עדיין קשה המחשבה שלא נוכל לצבור עוד זכרונות וחוויות חדשות.
אני רוצה לסיים באמירה קצת יותר חיובית ואולי אפילו גם אופטימית, מכיוון שמי כמול ידע שמחת חיים מהי. שמחת החיים שנעלמה מחיי הקורבים שלך, אך לאט לאט מצליחה לחזור ולהסב רגעים של שמחה ואושר גם אם זה רק לכמה רגעים.
אני רוצה לבקש ממך עמרי, שתמשיך לחזק ולשלוח משמחת החיים שלך למשחפה שלך: לאשר,אירית, ענבר ולןטם כי הם באמת זקוקים לכך, במיוחד בימים כאלה.
אנחנו מצידנו נמשיך לעמוד לצידם, לתמוך ולעזור כמה שניתן, ונמשיך להתגעגע ולהרגיש את הנוכחות שלך דרכם.
מאיתנו, הסניחים."

מתוך הדברים שנאמרו באזכרה לציון 3 שנים,
אוהב ומתגעגע.

לוטם שחר - אחות

1/7/15

דברים שאמרתי בשלוש שנים.

שלוש שנים.
עמרי, לפני כמעט חמישה ימים סיימתי חטיבה, כיתה ט', וכמתנת פרידה קיבלנו את הספר "הנסיך הקטן".
כשהתחלתי לקרוא אותו היה קטע אחד שהתחברתי אליו, והוא הולך כך:
"לעולם אין המבוגרים מבינים משהו בשכלם הם,
והילדים מתעייפים מלהסביר להם שוב ושוב."
בטח אתה שואל את עצמך למה התחברתי כל כך לקטע הזה,
אז בוא אני אענה לך על השאלה.
בתור ילדה התחושות שלי לגבי מה שקרה לנו, וההסתכלות שלי על המקרה, היא שונה משל אבא, אמא וענבר.
רוב הפעמים, אני לא מצליחה להסביר מה אני מרגישה ומה עובר עליי באותו רגע של משבר וזה מתסכל.
אז כדי שאני לא אצטרך להסביר כל פעם מחדש אני אסביר עכשיו פעם אחת ולתמיד.

אני לא איבדתי רק אח, אני איבדתי אח, ועוד משפחה שלמה איתו בדרך.
אני איבדתי אח, וילדות שלמה שלא תחזור.
אני איבדתי אח, וחיים נורמאליים.
אני הייתי ילדה בת 12 שכל העולם הטוב והבטוח שהכרתי, התנפץ עליי בדפיקה אחת בדלת.
מיד הבנתי שהחיים שלי לא יחזרו להיות מה שהיו.
ואז התחילה כל הסחרחורת והשגעת הזאת שמסביב לדבר הזה, למקרה הזה, לחיים בלעדייך.
אני יושבת מול הדף ולא מצליחה להעביר את התחושות המטורפות שלי לכתב, כי כמו שכבר כתבתי בציטוט למעלה, התעייפתי מלהסביר שוב ושוב.
אני חיה חיים לא קלים, יש תקופות שאני חיה בצילו של הפחד מדבר דומה.
כמו שקרה לי ב11 ביוני 2015, היום של מסיבת הסיום שלי.
רגע לפני שאני אספר לך, ולכם, ברשותכם אני אחזור קצת אחורה ל25 ביוני 2012, מחר זה יהיה שלוש שנים בדיוק, וכדי לסדר לנו קצת את הראש, יומיים בלבד לפני התאונה.
הייתי במקום שונה לגמרי, הייתי בעיצומן של ההכנות האחרונות למסיבת הסיום שלי, שלפי זמננו היא התחילה עכשיו.
סיימתי כיתה ו', הייתי במספרה והתארגנתי כמו כל ילדה רגילה לפני מסיבת סיום.
זה היה לילה מאושר, אמא ואבא היו במסיבת הסיום שלי, ענבר הגיעה בסוף, אתה לא יכולת להגיע, היה לך תרגיל גדול בצבא, אבל הבטחת שתחזור מהצבא תבוא ישר כדי לצפות בדיסק של מסיבת הסיום שלי, ואני הקשבתי לך.
אבל זה לא קרה.
כי יומיים אחרי, 5 שעות אחרי שחזרתי מהאפטר פארטי, הגיע קצין העיר מלווה בשני אנשים ופשוט ניפץ את התקרה שהייתה מעליי.
אין לי מושג מה עשיתי עם הדיסק של המסיבת סיום הזאת, אבל אני לא מתכוונת לצפות בזה בלעדייך.

אוקיי, אז סיפרתי לכם את כל זה כדי להסביר לכם את תחושת הפחד שהייתה לי ב11 ביוני השנה בערב מסיבת הסיום שלי.
דקות ספורות לפני שירדתי במדרגות כאחת מבוגרי בית הספר שלי, התמלאו עיניי בדמעות.
לא הרשיתי לעצמי לבכות כדי שהאיפור לא יימרח, אבל הייתה לי מחשבה בראש, על הטראומה שיש לי ממסיבות סיום.
לא יכולתי לנשום לרווחה עד שעברו 3 ימים מהמסיבה, כי כמו שקראתי יומיים אחרי המסיבת סיום הקודמת שלי אתה נהרגת.
אז סיימתי כיתה ט' ברגשות מעורבים, ובאחלה ציונים ובינתיים אתה פה עם הזמן שעצר מלכת.
עמרי רציתי לבקש מאלוקים, בשבילך שישמור עלייך מפני כל הדברים שמסוגלים לשבור אותך למעלה, ושלא תמצא את עצמך לבד.
שיעשה שיהיה לך קל במקום שאתה נמצא בו, ושלא תתגעגע אלינו יותר מידי.

ומכם אנשים יקרים שבאו לכבד את משפחתי ואותי בפעם השלישית יש לי בקשה אחת - ואני אצטט.
"ואם אי פעם תגיעו לכאן,
תדעו שכאן הוא חרש צנח
וקול הנפילה מעולם לא נשמע בגלל החול הרך.
והיה אם יופיע שם ילד אחד,
שפניו צוחקות ושיער לו זהב,
תדעו שזה הוא והושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו." (השיר הנסיך הקטן)
אז לאחי הגדול אין שיער בצבע זהב, צבעו חום, ופניו צוחקות עם שתי גומות גדולות ויפות, ועיניו נוצצות, וחיוכו חרוט בכל אחד מאיתנו, וגם אצלכם, מי שזכה לפגוש אותו בעודו בחיים ומי שראה רק בתמונה.
ואם תפגשו בו תספרו לנו כדי שנוכל להמשיך הלאה.
עמרי, אוהבת ומתגעגעת המון אחותך הקטנה.

לוטם שחר - אחות

27/12/15

עוד מעט האושר ישוב.
3 וחצי שנים וכאילו אתמול ❤️

אשר שחר - אבא

10/5/16

אני נדהם איזה עם מקסים יש לנו.
הערב ביקשו ממני להגיד כמה מילים בטקס יום הזיכרון שנערך בבית הספר אופירה נבון בכפר סבא שבו למד בני עמרי שחר , בסוף הדברים שנשאתי, ביקשתי בקשה קטנה להדליק נר זיכרון לבן שלי סרן עמרי שחר וכן להניח סוכריה ליד הנר מהסיבה שלעמרי יש יום הולדת היום ..
מצרף אליכם מספר תמונות שנשלחו אלי וכן את הדברים שנשאתי בערב זה .. באהבה ..

ערב יום הזיכרון.
ערב טוב מורים הורים ותלמידים יקרים,
היום ממש היום לפני 29 שנים נולד הבן שלי עמרי שחר.
עמרי נולד ב 10 למאי 1987 ובשנת 1993 החל את לימודיו במחזור הראשון בכיתה א' בבית הספר " אופירה נבון " , ע"ש אשת נשיא המדינה החמישי יצחק נבון.
הזיכרון שלי מיום לידתו שחל היום, עטוף בסדין לבן מונח בעריסה ובוהה במנורת השמש מעליו שחיממה את גופו...זאת הייתה חוויה מדהימה ואף עוצרת נשימה לאב צעיר המתבונן ברך הנולד שזה בני, מתעניין ומסתקרן מהעולם החדש.
חצי לילה התבוננתי ביופיו ובעיניו המסתכלות לכל עבר ללמוד ולהכיר הכול כבר מתחילת דרכו .

אני מדבר אליכם ביום הולדתו של הבן שלי עמרי המתוק, אהוב ליבי ונפשי.
במהלך הכתיבה מתנגן בראשי שיר " אצלנו בגן יש המון חברים..." לא מרפה ממני כבר כמעט שבוע,
מהרגע שבקשו ממני לכתוב כמה מילים..." אצלנו בגן יש המון ילדים, את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא מכיר....אבל מי לא שמע....בלילות קרים עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים...."
למען האמת מאוד כבד לי לכתוב ולנסות להעביר אליכם מעט מתחושותיי וקמצוץ ממה שעובר עליי
כבר כמעט ארבע שנים....זוכר אני שעמדתי על במה זו ודמעתי בכאב בלנסות להכיר לכם את עמרי, וזכור לי מאוד כמה אהבה וחיבוק קיבלתי מהקהל המדהים שיושב פה.
היום לבקשת בית הספר אנסה להתמקד ביום הדפיקה בדלת, ביום שמשנה את חייהם של אלפי משפחות בישראל, ביום, שבאלפית השנייה השמים מתכסים בעננים, השמש נעלמת, כאילו מתנצלת ואומרת משפחת שחר אני כואבת את כאבכם וקשה לי ביום כזה להאיר ולזרוח במלוא הדרי.
העולם השתתק, הים לא געש, נפל דבר בישראל, אכן כן נפל דבר בישראל.
השעה הייתה 07:15 בבוקר.
שלרגע לא תשכחו היום יום ההולדת של הבן שלי, כן זה היום! ללא ספק כבר היינו צריכים לחבוק נכדים קטנים ואהובים....
כן הגעתי על מנת לתאר לכם או יותר נכון לנסות להעביר ולו במעט את החוויה הנוראית, יותר נכון צריבה בלב ובנשמה, מבחינתי בתור איש צבא עשרות בשנים, הייתי מגדיר זאת כמגה פיגוע ללא שום התראה או מוכנות או יכולת תגובה, פשוט כך, מנחיתים עליך פצצת אטום שאין באפשרותך לשרוד.
הדבר היחיד שנותר זה להרים את הראש למעלה , לבהות בשמיים ולשאול למה??? שאלה פשוטה למה? מה כבר עשיתי מה כבר גרמתי למה אני צריך את הכאב והצער הזה?.
אבל כמו תמיד רבות השאלות מהתשובות, השאלות נשלחות לשמיים ואף אחד לא מחזיר תשובה.
ביום קיץ 27 ביוני כמעט ארבע שנים, בשעת בוקר מוקדמת צלצול בדלת... צלצול טורדני בשער הכניסה לחצר הבית.
היה לי מאוד קשה להתעורר ואירית אומרת תבדוק מישהו מצלצל. יורד מהקומה השנייה אפוף בשינה, יחף, מכנס קצר וגופיה ....יורד במדרגות כמו סהרורי, פותח את דלת ביתי לצאת לחצר הבית, ושמש בוקר חזקה מתמיד מסנוורת אותי שעיניי שוב נעצמו.....לאט לאט עושה את דרכי לשער הכניסה, שער שלא ניתן לראות דרכו מי עומד מאחוריו.
ביד ימין אני פותח את השער וביד שמאל מכסה את עיניי מהשמש, שכאילו אומרת לי אשר עזוב אין מה לראות, אל תפתח את העיניים.
הדלת נפתחת ובמרחק של 30 ס"מ , עומדים מולי שלושה קצינים במדי זית.... באלפית השנייה לא קישרתי את עצם נוכחותם אצלי בבית, לאסון שתכף יציף את גופי.
אמרתי לעצמי מה יש להם לדפוק אצלי בדלת , מי האנשים הללו...הרי אנחנו מחיל הים ומדי הזית לא קשורים אלינו... מדובר במחשבות של אלפית השנייה.
נאמרה מילה אחת בלבד שמהדהדת בראשי כמעט 4 שנים ...עמרי....עמרי...
ומאותו הרגע ...חושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.
מה קשור אליכם, עמרי ....נהרג...מה? איך הוא לא בים, דיברתי אתו אתמול בלילה... ואז קצין העיר התקרב וניסה לגעת בי ....לחבק אותי...הדפתי אותו ממני....והרגשתי בנגיעה שלו ששאבו מגופי את כל דמי ונשארתי חיוור הלום, בשארית כוחותיי...אמרתי אתה לא איש של חיבוק אתה איש של בשורות איוב.
הסתכלתי עליו ונעמדתי דום ...איך אירית אומרת שסיפרו לאהרון על מות בניו "ויידום אהרון ".
קולי נדם נעתקה נשמתי ולא יכולתי להוציא הגה.
עומד בכניסה לביתי במקום להיות שומר בשער הפקרתי את ביתי ומשפחתי ואפשרתי למודיעי הבשורה לצעוד עשרה מטר ולהיכנס לכור מחצבתי , לביתו של אדם שזה מבצרו.
עומד במקום לא זז מילימטר ורואה אותם צועדים פנימה....במוחי אני מתחנן די תעצרו תעזבו את אירית היא לא קשורה, תעזבו את המשפחה שלי, אבל לא הצלחתי להוציא קול מפי...העולם נדם.
ואני ממשיך לדמיין לעצמי שאני מחזיק אותם בכול כוחי שלא יכנסו, אבל כוחי לא עמד לי והמבשרים נכנסו הביתה.
ומחצר הבית שמעתי את הצעקה...זעקה מצמררת שנכנסת לכול נים בגופך, זעקה של אימא שלא מרפה ממך ומלווה אותך....לנצח תלווה אותי עד יום מותי.
אי אפשר לסיים בכזה כאב , אנחנו משפחה אוהבת, מודה לעם ישראל על התמיכה האין סופית, ואני באופן אישי מודה לבית הספר 'אופירה נבון' שנתן לי את הזכות לפרוק מעט מכאבי.
דבר אחרון, תכף כולם יתפזרו הביתה, בקשה קטנה לי אליכם, הלילה תדליקו נר לעמרי שחר ויותר חשוב תשימו סוכריה ליד הנר....הרי היום יום ההולדת של הבן האהוב שלי.

תודה.
אפשר גם לתלות בלון.
אבא.

רינת אופיר

10/5/16


זוכרים אותך לנצח עומרי !
משפחת אופיר
(לבקשת אשר היקר אביו של עומרי, סוכרייה ליד נר הזיכרון כיוון שהיום חל יום הולדתו של עומרי ז״ל)
שמחה שזכיתי לגדול לצידך עומרי ועוד יותר שמחה שזכיתי לשרת לצידך!
יהי זכרו ברוך!

יפית פרץ-עגיב

10/5/16

המפקד שלי מהצבא ביקש ואנחנו מבצעים ...
מזל טוב עמרי 😢😢😢
ערב יום הזיכרון....

עדי גולן

10/5/16

ביום הולדתך, ביום הזיכרון, ביום חג וחול
בחייך ובזכרונך אתה תמיד אצלי בלב.💖
תנוח על משכבך בשלום חבר.

גון רשף - חובל, חבר מהצבא.


28.06.12

עומרי שחר!
אח אח... עומרי עומרי... בחיים לא כתבתי מכתב פרידה, בטח לא מכתב פרידה למישהו שמת... איזה עולם שינית בי עכשיו. הצער והיגון לנצח נטבעו בי על אובדנך, עד יום מותי.
אתה יודע, אני מחשיב את עצמי כאחד שמזהה אנשים מהר, ואותך גם זיהיתי עומרי. זיהיתי אותך מהרגע שנכנסת לי לספינה והפלגת איתי בתור חניך פי"מ או משהו כזה – אני כבר לא זוכר.
היה בך את כל אבק הכוכבים של כל הגדולים והמצליחים בעולם הבט"ש – החיוך הפלאברה והדבורנות של יותקה, החוצפה של מורג, הערביות של קובי ומשום מה – נהנית רק מהיתרונות של כל המובחרים האלה שהיו כוכבי הפלגה בתקופתנו. – אבל, לא סבלת משום מגרעות שאני יכול להעלות על הדעת! אכן, זו באמת לא קלישאה, שכשאלוהים בוחר את מי שהוא רוצה שישב ליידו – הוא בוחר את הכוכבים הנוצצים ביותר. את המלאכים!!!
אני זוכר שישבנו לשיחות בקריה והתלבטת קצת על המשך שירותך הצבאי – ואני אמרתי לך ללא היסוס: "תישאר". הצבא זה אתה. המוניטין המדהים שלך, ההצלחות האדירות בתפקיד, ההיסטוריה של האבא ועכשיו גם גיליתי שהסבא! אין אין.. היית בקלות נהפך להיות המח"י הבא. בקלות. ואני זוכר שאמרתי לך מינ' רמכ"א או דרג פוקד כדי לא להעלות לך את האגו יותר מדי. חיל הים לא יהיה אותו דבר אחרי שאתה עזבת את העולם הזה וצופה בנו מלמעלה. חיל הים יעבור שינוי חוצה ארגון. מסקנות ולקחים רבים יופקו, והצבא וחיל הים יהיו מקום טוב יותר.
עמרי, בכל העיתונים כתוב על לב הזהב שלך. שזו אכן, התכונה שכל כך מאפיינת אותך. אני יודע, שאם המצב היה הפוך, ואתה היית כותב שורות אלה כי אני נהרגתי, היית יושב עם משפחתי, אבי, אמי ואחי ומחזק אותם כמו שרק הלב הרחב שלך היה יכול לעשות. למעשה משימת הניחום כל כך תפורה עליך! ייעודך ככל הנראה היה לייצר שמחה ואור לכ"כ הרבה אנשים בחייך – ואז כל הרבה פחד, עצב ויגון – שיעצבו, ישנו ויעשו את אותם אנשים לטובים יותר, שלמים יותר. שמשמחתך תתחזק תתעלה ותמשיך להיות הפרצוף של חיל הים. כי ככה היא, זאת המשפחה שלך. אין עוד משפחות במדינה הזאת עם ערכים כמו שלכם, עם תשוקה לשירות בים, עם תשוקה לשמחת החיים וההנאה כמו שהייתה לכם. עם כ"כ הרבה כבוד וגאווה למולדת.
הלב נחמץ ונשבר לראות ככה את המשפחה. הלב נחמץ ונשבר. אשר, אירית, ספיר והבנות – אתם במבחן עכשיו, מבחן החיים. עמרי מדבר אלי, אלינו, אליכם אל חה"י ורוצה דבר אחד – שנזכור ונחיה.
תזכרו את זה. אני יודע שזה מה שהוא היה אומר לאמא שלי. תזכרי ותחיי. החיים יפים. החיים בעלי משמעות. החיים עדיין מהנים ורצופים בחוויות טובות. והוא רוצה שתחוו אותן. שאנחנו נחווה אותן. שנים רבות הלב יוחמץ והחלל לא ייסגר, אבל בשנים האלה עוד נצחק גם, ונשמח גם, ונתגאה גם ונחווה עוד הרבה רגשות חיוביים. והנפש עוד תתעלה, ותתרומם. אתם הגאווה שלנו, של חיל הים, של הצבא, של מדינת-ישראל, אתם הפרצוף היפה שכל ישראלי או יהודי היה רוצה שיהיה לו. אל תשכחו זאת!!!
תחיו בשבילנו, בשביל עמרי! זה מה שהוא היה רוצה ואתם יודעים את זה. עמוק בתוככם אתם יודעים. עמרי רוצה שנחיה. שנחיה ושנזכור אותו.
ושנפיק ממותו את כל הטוב שאפשר להפיק בחיים. כי החיים זה טיפה קטנה של אור, בתוך אוקיינוסים ענקיים של חושך. שהחיים זה אוסף של תחושות ורגשות וחוויות.. שאתם יכולים לשלוט בהם! כן, אפילו עם האובדן הנורא, עם כמה שקשה לכם לחשוב ככה, אפשר לחיות ולחיות טוב! בשביל עמרי, בשביל הבנות, בשביל המשפחה, בשביל החברים, בשביל חה"י, בשביל הצבא, בשביל המדינה, העולם וכל המין האנושי. אני תמיד אהיה לצדכם, תמיד אוהב ואחבק ואזכור את הנשמות הטובות והחומר הטוב שממנו קורץ עומרי המדהים, הנסיך – שזה אתם. אתם החומר שממנו הוא עשוי.
בצער רב מהול באמונה
ובתקווה – גון רשף

דניאל בנין

11/5/16

היום יום הולדת לעמרי....😢😢🎈
10.5.16
היום היית אמור להיות בן 29 בדיוק, אבל נשארת בן 25...
לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע...😢😢😢😢😢
אשר, כמו שביקשת- נר ותוספת של סוכריה ובלון🕯🎈🍭

מורן נחמני חג'בי

11/5/16

עמרי כמשל לעם ישראל....שמחה ועצב המתערבבים להם בחוסר הגיון אך באופן פלאי....
אתמול..ערב יום הזיכרון 2016-יום הולדת 29 לסרן עמרי שחר...
נר זכרון וסוכריה מתוקה ליום ההולדת- גם 4 שנים לאחר לכתך העולם הזה חייב לחגוג את עצם קיומך בו..... יום הולדת לעמרי,שלח שמחה למשפחה...

ירדן פלחי

11/5/16

כמעט 4 שנים , אומרים שהזמן מרפא את הפצעים - אצלי זה עדיין לא קרה , אותן תחושות , מחשבות ורגשות בדיוק כמו ביום ההוא ...
הדבר היחיד שהשתנה הוא הגעגוע שגובר מיום ליום ! באופן אירוני אתמול היה לך יום הולדת 29 ..
השנה לכבודך הדלקנו נר ופיזרנו סוכריות .
אני ביקשתי שתמשיך ללוות ולשמור עליי עלינו ובעיקר על המשפחה המדהימה שלך !
אוהבת ובעיקר מתגעגעת .
🎈😟

הילה חביב קדן

11/5/16


נשארת צעיר לנצח !
לאחר טקס מרגש ומושקע בבית הספר , ולאחר קריאתו של אשר שלא השאירה עין אחת יבשה, רוני ואני חזרנו מאוחר הביתה, ורוני הרגישה זכות גדולה וכמובן התרגשה להדליק נר עם סוכריות ובלונים לזכרו ולכבוד יום הולדתו של עמרי.
משפחת שחר היקרה לבנו אתכם .

אשר שחר - אבא

11/5/16

רגע לפני, פשוט רגע לפני .
עמרי שלי אהוב ליבי ונשמתי, בן יקר שלי, גאוות חיי ועולמי.
רגע לפני , עמרי, רגע לפני שהכול מסתיים , יום הזיכרון עוזב אותנו ובפתח חגיגות יום העצמאות .
עמרי, רגע לפני שהמשמרת האחרונה של החיילים עוזבים את בית העלמין הצבאי , נשאר להם בדיוק 6 דקות לשמור על האש הדולקת ולעמוד למרגלות הדגל המונף.
עמרי, שש דקות אתה מבין שש דקות ומסתיים לו יום מדהים, עם עשרות מאות ואלפים של אנשים טובים שהדליקו נר לזכר הבן המדהים שלי, עמרי שחר .
עמרי, בבית הספר אופירה נבון נערך טקס מרשים, נשאתי דברים ובקשתי מהקהל המדהים שבנוסף לנר הזיכרון שיניחו גם סוכריה, כן סוכריה מתוקה , הרי ברור לכולם שיום הזכרון נפל בתאריך יום ההולדת שלך 10 במאי .
עמרי, אלפי אנשים נעתרו לבקשה וצרפו סוכריה לנר הזכרון..וואוו פשוט מדהים, תיקח את כל הסוכריות ותחלק אותם שם למעלה לכלל החיילים, לנשמות הטהורות של מדינת ישראל .
עמרי שלי נשארה לי עוד דקה , כולי תקווה שאתה חוגג יום הולדת שם למעלה והחברים שלך מחבקים ואוהבים.
עמרי שלי, החיילים סיימו כרגע את המשמרת, בית העלמין שומם, עלטה ירדה והריקנות מחלחלת בגופי.
עמרי יקירי שלי הגעגוע האין סופי פוצע את ליבי.
עמרי שלי, אם אתה חוזר עכשיו אנחנו יכולים עוד להספיק לראות את זיקוקי הדינור ביום העצמאות.
עמרי, נגמר יום הזיכרון הקולקטיבי,הרעשים בעיצומם, החצוצרות ובדיקות הסאונד שוברים את הדממה של הצבאי.
עמרי, עברנו לשלב של הזיכרון הפרטי והאישי , חיי השגרה מתחילים את מסלולם והכאב שהותרת בנו כבד מאוד, כבד עד בלתי אנושי.
עמרי יפה שלי הבית החדש שלך נמצא בשכנות למוסאי הקטן , הנרות דולקים תאורה רבה מסביבך, יש בי התחושה שגם אתם חוגגים.
עמרי של אני אוהב אותך בכל חלקי גופי מתגעגע ורוצה בשובך .
היום הרבה מאוד אנשים טובים תמכו בנו, באו לבקר אותך סיפרו סיפורים וחוויות, לוטם וענבר אחותך דאגו למצגת מדהימה, משפחת דרורי ועומר בראשם אהבו ותמכו בנו .
תודה למשפחת אשכנזי מהאימא לאבא, לספיר ולשאר האחים.
תודה לכול מי שהדליק נר ותודה מיוחדת לכול מניחי הסוכריות .
אחרון חביב בן שלי, אימא ואני מתגעגעים אליך ברמות שלא ניתן לתאר במילים ...תעודד מעט את אימא ואל תשכח דבר חשוב ..התודה האחרונה היא לך שאתה הבן האהוב שלי עד יום מותי, חקוק לנצח בליבי ובנשמתי .
אוהב אבא
זהו עמרי נשארנו לבד אתה החיילים שנמצאים איתך ואבא שלך שעדין נשאר ביום הזיכרון ..נשיקות לכולם.

ליאור אברהם

11/5/16

סרן עמרי שחר ז"ל, איש הדממה והים, המובחר שבבחורים, מזל טוב, עצוב אבל עם חיבוק גדול. ממשיכים לחזק את אירית ו אשר שחר המדהימים שנטעו בך ערכים שהעברת ברגישות לפקודיך והיית לצידם תמיד, בים שקט ובגלים גבוהים. אני מצדיע לך, ולמשפחתך היקרה ונמשיך לחבק אותם כמו שלמדנו במשפחת חיל הים.

אשר שחר - אבא

15/6/16

עמרי ילד יפה שלי.
לרגע אחד דמיינתי לעצמי שהעולם יעצר לאחר 27 ביוני, אבל טעיתי, אפילו לרגע לא נעצר.
העולם ממשיך להתנהל כרגיל ואנחנו בני האדם מסתכלים רק קדימה ולא אחורה.
עמרי אצלי זה הפוך אני כל הזמן תקוע מאחור לא מוכן אפילו לשבריר של שנייה להסתכל קדימה.
החיים נבלמו בעצירה פתאומית בתאריך 27 ביוני וכל הזמן מסתכלים לאחור ומנסים לשאוב כוחות מעמרי שלנו... כולם ללא יוצא מהכלל מתבגרים מתחתנים מקימים משפחות ומנסים לבנות את העתיד שלהם..עמרי אותי העתיד כבר לא מסקרן..אני חיי את העבר ושורד בהווה ..עמרי יפה שלי היום החבר ילדות שלך, חבר ילדות שלך מתחתן ןלכבודו יאמר שהזמין אותך באופן אישי..אני תכף שולח לך את ההזמנה ..
עמרי יפה שלי הגעתי לבקר אותך או יותר נכון הגעתי לבקש ממך אישור ללכת לחתונה של אבי שוחט. אבי עבורי זה כמו בן שלי מלווה אתכם יחד עשרות שנים.
זה מאוד קשה לי עד כדי בלתי אנושי ללכת לחתונה..עמרי מה אני אעשה שם, לאן אסתכל ואיך אגרום לעצמי להעלות חיוך.
תאמין לי שיש בי אהבת אמת למשפחת שוחט, משפחה יקרה שתמכה בנו בזמנים הכי קשים ובהתמדה.
עמרי זאת הפעם הראשונה שיש בתוכי דילמה האם ללכת כן או לא.
עמרי אהוב שלי תכניס בי כוחות להיות שותף לארוע ותן לי את התחושה שאתה איתנו.
מבטיח להרים כוסית עבורך ואשתדל להיות חזק ולא לברוח משם.
תנסה להבין כל החברים שלך יהיו נוכחים וכולי תקווה שהבן האהוב שלי ישרה עלינו אהבה ובטחון וגם מעט להקל על הכאב העצום שאנחנו נושאים.
יפה שלי שלחתי לך תמונות גם בתור ילד וגם הזמנה וגם כוס יין והכי חשוב שקיעה יפה ושמיים .
אוהב אותך לעד עד נשמתי האחרונה .
אבא

ענבר שחר - אחות

27/6/16

ב- 13 ביולי ״נחגוג״ לך 4 שנים יומולדת של מלאך...היום ה-27 ביוני התאריך הלועזי, 4 שנים מאז שקרה מה שקרה.
מחר ה-28 ביוני תהייה לי יומולדת. יומולדת קצת פחות שמחה מאלה שידעתי עד יומולדת 22.
מבחינתי עמרי ❤️ אני עדיין בת 22 פחות יום...

לוטם שחר - אחות

4/5/14

יום זיכרון שני
אני כבר ״מנוסה״ מה הולך לקרות ומה יהיה הלוז שלי ואני גם ערוכה למעבר הלא אנושי הזה
אתה רואה איזה מאבק אני מנהלת ואתה רואה שאני לא מוותרת וזה חשוב לי,
יום זיכרון שני, עוד פעם הזוועה הזאת, עוד פעם היום הארוך, הארור, המייאש והמתיש הזה, עוד פעם לעבור את הדבר הזה.
יום זיכרון שני מקרב אותנו בצעדי ענק לאזכרה של השנתיים, כמעט שנתיים עברו זה לא נתפס, זה נראה כאילו זה קרה אתמול, עדיין חרוט בי כמו סיוט כל דקה שעברה עליי, הסולם של הצרחות, שלוש היריות בלוויה, ההספדים, הפרצופים שמסתכלים ומרחמים על ילדה אחת בת 12, האל מלא רחמים, הארון הכל!
התבגרתי בשנייה, לא הייתה לי אפשרות אחרת, אז באמת בכמעט שנתיים עבר עליי לא מעט, כל הטיולים שעשינו בהרכב חסר, טסתי לניו יורק, המאבק שאני מנהלת, יום זיכרון, והנה עוד וי (✔️) לרשימה יום זיכרון שני.
״אתה לא מעריך משהו עד שמישהו לוקח לך אותו״ למדתי על בשרי את המשפט הנורא והכל כך ועצמתי הזה, כמה אני מעריכה אותך אח יפה שלי!
מתגעגעת וכואבת תמיד לא רק ביום זיכרון שני.
אחותך הקטנה שאוהבת המון המון.

לוטם שחר - אחות

10/5/14

מזל טוב!
בכל מצב אחר הייתי שמה איזה שיר יום הולדת או משהו..
גיל 27 או שאני צריכה לומר אמור להיות 27 אבל עדיין אתה 25.
אז אחי הגדול והיפה תהנה ביום הולדת עם המלאכים למעלה והכי חשוב תקנה לעצמך את הדברים שהיית רוצה שנקנה לך, בשמים חולצות נעליים כל דבר שתרצה!
תעשה מנגל ותקפוץ לג׳קוזי אם יש שם אחד כזה והכי חשוב! אוהבים אותך תמיד..

סילבי ויוסי שני.



29.06.12

עומרי עלם חמודות ואהוב


מחשבותי וליבי מלאים בך ונתונים להוריך, אירית ואשר ולאחיותיך המקסימות, לוטם וענבר.

לא הספקתי לומר לך, אך יכולת תמיד לחוש את אהבתנו והערכתנו. כלפיך

כמה נהדר, מקסים, תומך ואוהב – כולך נשמה ועליך בלי מליצות ניתן לומר "יפה מבפנים ויפה מבחוץ"

נכנסת אל חיינו בתקופה מאד קשה ובחוכמתך, חיוכיך וטוב-ליבך הקסמת את כולנו וכבשת אותנו.


נזכור אותך תמיד
אוהבים יוסי וסילבי

לוטם שחר - אחות

15/8/14

לגדול בלי אח זה משהו מוזר
אי אפשר להסביר את זה היה לך אח ופתאום ברגע אחד אין.
זה לא הגיוני שבן אדם נעלם מהעולם לפני שהוא סיים את כל מה שהוא היה צריך לעשות.
כמה שאלות שאתה צריך לענות עליהן אבל איתך זה כמו לדבר לאבן ותכלס זה לדבר לאבן.
יש לי כמה שאלות, שאלה ראשונה אם בכלל נהנית מהחיים שחיית? אם סבלת כשנהרגת? אם אהבת את המשפחה שלך? אם עמדת להציע נישואים? אם היית יכול לעשות משהו אחד לפני המקרה מה היית עושה? אתה יודע שאלות בסיסיות שאין מי שיענה עליהן כי אף אחד לא באמת יודע את התשובה.
קנית לענבר ספר ״מותו וחייו של צ׳רלי סנט קלאוד״ הספר הזה מדבר עליי, על ענבר, על ספיר... כאילו לקחו את החיים שלנו וכתבו עליהם ספר, ״ואם אי פעם תהיתם מה קורה כאשר אדם הקרוב אליכם נלקח בטרם עת-ודבר כזה תמיד קורה בטרם עת..״ אם אי פעם תהיתי מה ייקרה אם סבא או סבתא או אפילו אבא או אמא יילקחו ממני כנראה שלא תהיתי נכון לא האמנתי שאתה תילקח ראשון הטרם עת הזה צמד המילים האלו כל כך מבטאות את מה שאני מרגישה, כי לא הגיע הזמן שלך ללכת האבסורד שאפילו את כיתה ו׳ לא ראית אותי מסיימת בהצטיינות אז הטרם עת הזה מקבל משמעות כל כך הרבה זמן היה אמור להיות לך, אתה אחי הגדול אתה לא בן אדם מת, אתה הבן אדם הכי חי שהכרתי, כל כך הרבה דברים היית אמור לעשות, להספיק פספוס שלם לאנושות כולה, היחיד שהרוויח מכל הסיפור הזה זה אלוקים.
אוהבת.

לוטם שחר - אחות

21/4/15

המבט של ההערצה אומר הכל.
עמרי יפה שלי
פעם שלישית בלעדייך ועדיין לא תופסת את זה
את ההערצה שלי אי אפשר לספור, האהבה שלי
המבט של הילדה בת ה5 שמסתכלת על אחיה בן ה18, שנייה לפני הגיוס שלו, ולא באה איתו לבקו״ם כי יש מסיבת פורים בגן, רציתי להשאיר אותך עם המבט המספק הזה.
חיים שלי עוד יום זיכרון הגיע בלי שום שינוי ניכר, הכל נשאר כמו שהיה בקודמיו, אולי הגעגוע גדל.
אני חיה את החיים שלי כאילו אתה חי ונושם לידי, לא מעלה בראשי שאתה לא פה, שאתה כבר בגן עדן, ולפעמים זה עולה לי לראש שאתה מת, שאין יותר עמרי, ואז הדמעות עולות ואין מה להגיד ויש מחנק בגרון, ואין מה לעשות נגד זה, אי אפשר לבלוע את הגעגוע.
בחצי שנה האחרונה עשיתי עבודת חקר על 916, שלקחה ממני כל כוח שעוד היה בי, כתבתי עלייך וביקרתי אצלך בבסיס, היה לי כל כך עצוב שאתה לא עשית לי סיור בפלגה שלך ידעתי כמה יכולת לתרום לי לעבודה.
שהייתי בבסיס אחת החיילות קיבלה דרגה וראיתי את אחותה הקטנה שהייתה בערך בת 8 ונזכרתי איך אני הייתי מתרגשת שאתה עמדת במעמד הזה, איך לא הפסקתי לחבק אותך ולחייך חיוך טיפשי של ״זה אח שלי״ ״המוצלח והיפה״.
אני לא חושבת שפספסתי שום הענקת דרגה שלך, כל כך הצטערתי שזה לא אתה עומד שם ואני לידך, ילדה תמימה בת שמונה שכל הדאגות שהיו לה זה איזה כריך היא תבקש לבית הספר.
אז אני כבר לא בת 8 אני בת 15, והכריך הוא ממש לא הדאגה שלי כבר, הדאגות שלי הן היתקלות במצבים דומים שמזכירים לי את הטוב שהיה לי כשהייתי קטנה.
עמריקי, אח שלי יפה, אין לי מילים לתאר את הגעגוע המטורף שיש לי בלב, את השריפה בלב שאני מרגישה שאני חושבת עלייך, על הפיספוס שלי ושלך בתור אחים, על כל הכיף והטוב שהיה יכול להיות לנו ביחד, על החוויות שיכולנו לצבור.
אני מתגעגעת לחיבוק שלך, לריח שלך, לקול שלך, לנוכחות שלך, אני כל כך מתגעגעת אלייך.
כמה שהיינו יכולים להנות ביחד ברודוס - קניות ובריכה, האהבה של שנינו, כמה היינו יכולים לקנות ולהסתובב שעות בעיר החדשה שם, ואחכ את כל הזמן המיותר היינו מעבירים בבריכה או סתם בדיבור.
הבטן שלי מתהפכת והידיים שלי רועדות, ברגע הזה שום כאב פיזי לא יגבור על הכאב הפנימי שלי, כולי חולשה, אני לא רגילה לחולשה הזאת.
אז כמובן שעם יום הזיכרון מגיע גם יום העצמאות ובינתיים אין שינוי ביחסים שלי ושל יום העצמאות, גם השנה אני אשאר בבית עם הטלוויזיה המיטה והכאב, ואולי איזה דגל ישראל קטן שיזכיר לי איזה מדינה נהדרת יש לי וכמה כואב לי לא לחגוג את העצמאות שלה, בתור נערה כל כך ציונית שנאמנה ואוהבת.
אחי החתיך ההורס מאחלת לך את כל הטוב שבעולם שם למעלה, תשמור על עצמך ואל תהנה יותר מידי, כדי שתרצה לחזור אלינו.
אוהבת המון ומקווה שזה יום הזיכרון האחרון שלי בלעדייך.
המעריצה הכבר לא כל כך קטנה שלך.

לוטם שחר - אחות

10/5/15


אח שלי החתיך
יום הולדת 28 למלאך
מה אפשר לאחל למלאך?
מקווה שטוב לך ותמיד יהיה לך טוב שם, שתחזור יום אחד בקרוב, שתמיד תהיה מוצף באהבה בכל מקום שתהיה בו, שתמיד תרגיש שיש לך מישהו בשבילך אפילו שם למעלה.
אתה בן 28 שנתקע בגוף של ילד בן 25, שלא יכול לגדול ולפרוח, לא יקים משפחה, לא יחגוג יותר עם החברים הקרובים בג׳קוזי ועל האש, לא יחגוג עם המשפחה במסעדה טובה.
מקווה שתחגוג את יום הולדת 28 בדרך שבה אתה רוצה לחגוג אותה, אני בטוחה שזה בצורה שהכי טובה לך.
גיל 28 זה לא צחוק וחשוב שתנצל את היום הולדת הזאת לטובה, תרמוז לנו איך חוגגים יום הולדת בגן העדן, בטוחה שתצליח.
עמרי, אוהבת אותך המון, אהבה אמיתית מקווה בכל ליבי שאת היום הולדת השלישית שלך בתור מלאך תחגוג ותהנה.
את יום הולדת 29 כבר תחגוג איתנו.
אוהבת אהבת נפש,
אחותך.

לוטם שחר - אחות

10/5/16

פעם רביעית בלעדייך.
השנה זה אירוע מיוחד, גם יום זיכרון וגם יום הולדת.
לפני 29 שנים חל תאריך מדהים, ה10/5/87, התאריך בו אתה נולדת.
29 שנים אחרי ה10/5/16 היית אמור לחגוג יום הולדת 29.
כן אחשלי 29 מי היה מאמין איך הזמן עף.
לצערי אתה לא פה כדי לחגוג את היום הולדת שלך, אני רק יכולה לדמיין איך זה היה נראה.
בשונה משנים קודמות, שבהן הייתי מדמיינת על האש, ג'קוזי, בירות, הרבה חברים טובים ומשפחה, השנה אני מרשה לעצמי לדמיין את זה קצת אחרת, קצת יותר סולידי הייתי אומרת.
בטח היית חוגג עם האישה והילדים, אמא הייתה אופה עוגה וכולנו היינו יושבים סביב השולחן ואתה היית מבקש משאלה בלב ומכבה 29 נרות ואחד לשנה הבאה.
כזה היית, איש משפחה, נכון שתמיד עטפו אותך הרבה חברים, אבל בהחלט תמיד ידעת שאין כמו משפחה.
השנה אנחנו מערבבים ״שמחה בשמחה״ מה שנקרא.
יום הולדת זיכרון.
יום זיכרון רביעי שאתה לא פה, יום זיכרון רביעי שאני עומדת בצפירה ובראש שלי חייל אחד מכל החללים היפים והכה רבים שידעה ארצנו.
יום זיכרון רביעי שאני לא מעבירה בבית ספר אלא איתך, בבית שלך שכבר לא כל כך חדש.
הבאתי לך בלונים בצבע כחול לבן - הצבע של הדגל שבהחלט הזדהית איתו, והבאתי גם מתנה קטנה לאחי הבכור: זכוכית שעליה חרוט באנגלית:
״יש לי כל כך הרבה זכרונות שגורמים לי לצחוק ולבכות, מימי קיץ ללילות חורפיים, השנים נראות כעפות, חלקנו את אותם ימים ללא דאגות, אני חייבת לומר שאפילו שאתה התבגרת עכשיו, אני אוהבת אותך עד עצם היום הזה.״
אני חושבת שזאת מתנה שהייתי קונה לך גם אם היית פה, בטח הייתי מוסיפה חולצה או ברמודה יפה, אבל זאת לא המציאות שלנו.
ככל שעוברות השנים הזמן לא מקל, הוא רק מוסיף לתחושת הפספוס והגעגוע.
כן עמרי, אני פספסתי ואתה פספסת, היינו יכולים לחיות חיים משותפים מדהימים של אח בכור ואחות קטנה.
לא פשוט לחיות ככה שאת כל הזמן שומעת איך אתם דומים או את עמרי בבת, ולא לזכות לטעום מזה עוד.
כי כמה זמן כבר הספקתי לחוות אותך? 12 שנה? שמתוכם עד גיל 5 לא באמת זוכרים משהו?
בערך 7 שנים ביחד שבכל ה7 שנים האלו היית בצבא והיית שלי לסופש״ים פעם בשבועיים, שאותם הייתי צריכה לחלוק אותך עם המשפחה, החברה והחברים, אז היה לנו זמן מועט ביחד.
ושלא תטעה, אני אסירת תודה על כל דקה שהייתה לי איתך.
לא מצליחה להבין איך זה שאתה לא פה, והעולם ממשיך כהרגלו, בכל זאת כל בוקר אני קמה לבית ספר וחיה שגרת חיים רגילה, ואתה לא פה, לא מסתדר לי.
לא מסתדר לי איך אני מחייכת שאני כל כך מתה מבפנים, שכל כך כואב לי ושורף לי בפנים, ואני מסתירה את זה בחיוך מזויף.
לא עוזבות אותי התמונות שחוויתי בגיל 12, ילדה שברירית, שאז מה אם היא חגגה בת מצווה, עדיין הייתי ילדה שצריכה את אמא ואבא שיגנו עליה.
ברגע הכי קשה, לא היה לי את זה, עברתי את זה לבד.
הדפיקה בדלת, הלוויה, ה3 יריות, קריאת אל מלא רחמים.
ברגעים שאני נזכרת בזה הכל הופך שחור, אני לא מצליחה להבין איפה אני ומה אני באמת עושה פה, אלו הרגעים שלי עם עצמי.
כל החיים שלי אני אסתובב עם צלקת פנימית ענקית שאי אפשר לתאר.
עמרי, תדע שאני אוהבת אותך המון ותמיד אוהב, תמיד אכאב אותך בכל ימי חיי, גם שכבר תהיה לי משפחה, תמיד יהיה חלק בלב שלי ששמור רק לך.
וכן גם בפעם הרביעית אני עדיין לא תופסת.
אתה הדבר הכי טוב שיצא לי לחוות בחיי, אח גדול זאת בהחלט אחת המתנות שלא רציתי לחלוק עם אף אחד, מתנה מטורפת, מלאת שמחת חיים, חיוך שלא נגמר, אופי מדהים ויופי עוד יותר.
מתישהו יבוא יום ונשב ביחד נצחק על כל מה שקרה ונחבק אחד את השנייה ולא נעזוב לעולם, כי מי ירצה לעזוב אחרי שנים שלא קיבלתי חיבוק ממך.
אבל עד אז, החיוך נגמר ואין עוד גומות חן, אתה שם דומם, קפוא וצעיר לנצח, ואני פה דוממת, קפואה אך עדיין מתבגרת בלעדייך.
אוהבת המון ומאחלת מזל טוב אחותך הקטנה.

ענבר שחר - אחות

13/9/13


אתה נראה לי אחד האנשים שאני צריכה לבקש מהם סליחה...סליחה שאני לא באה לבקר אותך בצבאי במקום הזה ״שכאילו אתה נמצא בו״ אפילו ביום כבד כזה....הזויייייייי לעולם לא אשלים עם זה גם לא בעוד 10 שנים!!!!!!!!!!!!!!

ענבר שחר - אחות

4/5/14

"...כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל - אחי רב החובל..."
עמרי אל תשכח אותי...כי אני אותך בטוח לא אשכח!

ענבר שחר - אחות

3/7/14

היום יש לך יומולדת שנתיים. יומולדת של מלאכים....תחסכו ממני את המילה אזכרה שמיועדת לאנשים בני 200....חשבתי שככל שהשנים יעברו אז נתחזק יותר ויהיה יותר כוח...אבל אני מבינה שזה הפוך...האמת שכל המשפחות השכולות אומרות שככל שהזמן עובר זה רק יותר קשה והן צודקות....אי אפשר להסביר את זה במילים ומי שלא מבין את זה....אז אני גם מאחלת לו שלעולם לא יבין זאת....לי יש היום יומולדת עברי אני בת 24...הזוי שאנחנו חוגגים ביחד כבר שנתיים גם את העברי וגם את הלועזי....בכל מקרה אני יודעת שזה קצת טיפשי לקוות אבל עדיין מקווה שתגיע...!

ענבר שחר - אחות

19/4/15

הלוואי שהיה אפשר להדליק לך את נר החיים מחדש...

איתי אשכנזי

7/5/15

במהלך הטיול של חיי, במקום הכי יפה בעולם,
אי אפשר שלא להזכר בך.
עמרי, אח חבר ומפקד
מטייל גם בשבילך.
נזכור לנצח!

ענבר שחר - אחות

10/6/15

איזה חודש קשה, יוני, החודש שלי, שנולדתי בו...חודש שכולם עסוקים באיך הם יעברו את תקופת המבחנים שלהם ורק אני עסוקה באיך אני עוברת את החודש הזה ונשארת שפויה...לא ברור עמרי...כבר 3 שנים שזה חוזר על עצמו 3 שנים שאני לא יודעת בכלל מה זה תקופת מבחנים....לא יודעת בכלל איך עשיתי תואר...היום המרצה אמר בשיעור שמי שלא יגיע לשיעור האחרון לא יוכל לגשת למבחן והוא ממש התעקש על זה. לך תסביר לו שהשיעור האחרון נופל על ה-3 שנים של אחי ואני לא יודעת אם יהיה לי כוח לקום בבוקר. שונאת להתנצל בפני אנשים ולנסות לקבל חמלה, מעדיפה לבוא שבורה לשיעור מאשר להסביר את עצמי. אתה כל כך חסר לי וכל יום שעובר זה כמו סכין בלב שרק אני ואתה יודעים עליו. הלוואי והייתי יכולה לעצור את הזמן או פשוט לדלג על כמה ימים בחודש הזה שביניהם היומולדת שלי. הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור. אני בטוחה שהיית מתמודד הרבה יותר טוב ממני עם המצב כי ככה אתה האח הגדול, המצליח, האהוב...כל כך חסר לי האח הגדול שלי...הלוואי שהיית פה לתת מילה טובה ולהגיד לי מה לעשות ואיך להתמודד עם המצב ועם אמא ואבא ולוטם הקטנה שלנו. הלוואי שתחזור. אני שונאת להישבר אבל החודש הזה פשוט מרסק כל חומה אפשרית שבניתי לעצמי במהלך השנה הזאת. מקדישה לך את השיר הזה ששמעתי היום ברדיו. תעזור לי ותשלח לי סימנים כמו שאתה עושה לפעמים.
״כי מסתובבת סערה, בתוך ביתי בכלל מבלי ששמתי לב...והשברים נופלים עדיין רק השקט בעיניך מעביר את הכאב״
תעשה שהסערה תהייה פחות כואבת!

דוד סער סלמה - חבר ומפקד.



עומרי!

זה לא דרך הטבע לרשום דברים עליך בלשון עבר, זה לא הכרח ובטח לא נדרש!
אני לא בטוח שאני עדיין מעכל שאתה לא פה בזמן שאני כותב כעת.... האמת שהמעמד הזה קצת מוזר לי....
עמרי,
הכרתי אותך עוד לפני שהגעת לחיל הים – דרך אשר, אבא שלך, שהיית בשבילו הכל ואפילו מעבר לכך!
בחיל הים ההצלחה שלך הלכה לפניך בכל דבר ובכל מקום. האירוע שנצרב לי לעד זה אירוע השמדת הפח"ע שהיית מפקד שלדג 844 בעזה. אירוע שרק שנה קודם באותה ספינה, באותו מקום ואותו אירוע – לא הצליחו לעשות את מה שאתה עשית – לבד ובקור רוח שברור לך בדיוק מה לעשות! אז הכרתי קצין שבאמת היה מפקד. את האירוע הזה אני לא אשכח אף פעם. אותך אני לא אשכח אף פעם.
בדרך כלל על אלה שנהרגים נוטים תמיד להגיד שהם היו טובים. אני לא יודע אם תמיד זה נכון ומה שכן אני יודע שעליך זה סופר נכון.
ראיתי אצלך מעבר למקצוענות את האדם שבך, האנושי והחייכן, הצנוע והמעט ביישן כזה שהוא בגובה של הלוחמים שלו, כי רק ככה הם היו מסוגלים באמת לראות אותך.
עמרי, לא נפלת רחוק מהעץ – לזוג הורים אשר ואירית לא היה לי ספק שזה מה שייצא ממך! אני רוצה להגיד חבל, אני רוצה גם לקלל אבל לך זה בטח לא יעזור.
עמרי,
אין לך מושג מה השארת אחריך.... יש פה תהום עמוקה שנפערה אצל כולם (ואני מתכוון לכולם!) אבא שלך הוא אחד החברים הטובים שלי, האהבה שנתן לך לא נחסכה בשום מפגש.... תשמור עליו מלמעלה, תשמור על המשפחה שלך מלמעלה.
עמרי,
עזבת את העולם הזה בגדול – אני בטוח שכך תהיה גם בעולם ההוא....

מעריך ומוקיר לעד,
דוד סער סלמה.

ענבר שחר - אחות

27/6/15

דברים שכתבתי לך לשלוש שנים:
נו כבר שיצלצל השעון המעורר הזה 3 שנים אני כבר מחכה לו שיצלצל כדי שאני אוכל לקום בבוקר ללמוד למבחנים של שנה א' של התואר הראשון וללכת לחתונה של בת דודה שלנו. שהיא גם במקרה הייתה החברה הכי טובה שלי. אבל הוא לא צלצל. במקומו צלצל הפעמון של השער. לא הבנתי מה קרה הכל קרה מהר ופתאום אני שומעת את אמא שואלת: "מה קרה אשר ? מי זה ? מה קרה ?" דממה מהצד של אבא. לא עונה. ואז פתאום אני שומעת צרחות שעד היום מהדהדות לי באוזן. צרחות שמקווה שאף אחד לא ישמע בחיים שלו. צרחות שכמה לילות אח"כ ישנתי עם אנשים וביקשתי שיסתמו לי את האוזניים כי עדיין הצרחות היו שם. לא הבנתי כלום וישר קמתי מהמיטה. בזמן הזה אני שומעת את השם עמרי. ועדיין לא מקשרת. חשבתי שהגעת הביתה כולך דם. אח"כ חשבתי שמישהו מאיים עליך. רצתי מהחדר ראיתי את לוטם הקטנה. גם היא שמעה הכל. ואני בתור אחות גדולה גוננתי עליה ואמרתי לה אל תרדי למטה. אני תכף אבוא. רצתי למטה ראיתי את קצין העיר וכמובן שהמוח הבין אבל לא השלים, בעצם עד היום. רצתי למעלה חזרה ושכחתי בכלל מלוטם פשוט הלכתי והסתגרתי בחדר. שכחתי או יותר נכון הפקרתי אותה לראות מה שאני לא רציתי לראות ובטח שלא בגיל 12.
זהו עמרי משום מה באותו היום לא התעוררתי ללמידה של המבחנים ואיכשהו עוד יומיים אני אהיה בבר אילן ואקבל את התואר הראשון שלי. קצת מוזר ולא ברור לי איך. הרבה דברים השתנו, כל כך כואב לי שאתה לא חלק מזה. כאילו הרגשה כזאת שאתה מפסיד הכל. או שאנחנו מפסידים. אם זה חגים שבתות, תפקידים שעברתי בעבודה, חתונות של החברים שלך שאני הולכת כדי שאולי כשהם מסתכלים עליי יזכרו בך, אנשים חדשים שנכנסו לחיינו אפילו שירים ותוכניות טלוויזיה, נסיעות ימי הולדת, גם אבא קיבל דרגה לפני יומיים והיה כל כך מרגש. אבל הכי הכי עצוב לי שאתה לא מכיר את החבר שלי עומר והוא לא מכיר אותך כאילו זה לא נתפס לי הייתי מוותרת על כל כך הרבה דברים בחיים האלה בשביל ארוחת ערב שלי שלך ושלו. כי זה לא משנה כמה אני אדבר עליך ואספר עליך זה לא ישתווה לחמש דקות שיחה איתך הלוואי עמרי הלוואי שתבוא להכיר אותו הוא מקסים תומך בי המון ואפילו מזכיר אותך ולא רק בשם. זהו ואני אסיים במשהו יותר "אופטימי" עוד כמה שעות תהיה לי יומולדת. כששואלים אותי בת כמה אני. אני עונה ילידת 90' או 24 לא מוכנה להודות שעוד מספר שעות אני בת 25. לא מוכנה להודות שהגעתי לגיל שלך ועוד יותר לא מוכנה להשלים עם זה שאעבור אותך. אז כמו שהשעון מעורר לא צלצל ולא קמתי לתוך יום ההולדת ה- 22 שלי אני גם לא מוכנה לדבר על גיל 25 , 3 שנים נעלמו לי. אז עד שלא תחזור ונעשה סדר בבלגאן. אני אשאר בת 21 לוטם בת 12 ואתה בן 25. למה? כי אנחנו אחים וזה יותר חזק מהכול. אוהבת אותך אחי הגדול. וכן גם בעוד כמה שעות, גם אז אתה תהייה אחי הגדול.

ענבר שחר - אחות

14/7/16

דברים שקראתי ב-4 שנים: Omri Shahar
אנחנו יודעים אבל לא משלימים. כל יום שעובר הוא כמו סכין בלב. על הגעגוע, על מה שקרה, על מה שאולי היה יכול להיות אחרת לו רק...אבל ההתכווצות הכי גדולה בלב היא זאת של ההחמצה...ההחמצה שאם היית פה מה היית עושה. ההחמצה של לראות את החברים הטובים שלך מתחתנים ומביאים ילדים. ההחמצה של הקריירה המטורפת שהייתה אמורה להיות לך בצבא. ההחמצה היומיומית בדברים הקטנים המשמחים וגם ברגעים העצובים. השנה הזאת קשה לי אישית מאוד. השנה הזאת הגעתי לגיל שאתה לא זכית להגיע אליו...אמנם זה רק מספר ואין לזה משמעות. מבחינתי, אני עדיין מרגישה בת 22 פחות יום. אבל גם את זה החמצת - 26...זה הזוי כי בעוד 10 שנים שכולנו נתחיל להשתנות אם זה חלק שיהיו עם שיער לבן, חלק ישמינ, חלק יתחילו להקריח, חלק יתחילו להיות עם קמטים ועוד דוגמאות. אתה תמיד תשאר ככה? פנים חלקות, שיער מלא, ללא שערה אחת לבנה שנוכל להגיד: זה מהחיים ומהלחץ שעבר...כיף לך. לא חווית שום דבר עצוב מלבד זה שמצאת כלב ברחוב רצית לאמץ אותו ואחרי יומיים מצאנו את הבעלים שלו אז לקחת את זה קשה שהוא לא ישאר אצלך. לא חווית דברים עצובים אבל החמצת כל כך הרבה דברים שמחים...אם זה אישיים כמו להתחתן, ללוות את האישה שלך לחדר יולדות, לקבל עוד דרגה וסתם להיות פה ולהרגיש חלק מכולם...כי עם כמה שזה עצוב כשאתה לא פה אתה לא קיים!! זה נכון שאתה מלווה הרבה מאיתנו יום יום. אבל אתה לא מייעץ, לא צוחק, לא משתתף בצער, לא מחבק ולא מחזק. אתה רק בראש ובלב...אוף עמרי קשה לי קשה לי השנה. בעוד 4 חודשים אני מתחתנת ואתה הולך להחמיץ את זה. אמנם יש תקווה שתגיע אבל כנראה שלו. אתה לא תעמוד לידי בחופה, לא תסדר בלגנים שיצוצו באמצע כמו שסידרת בבת מצווה של לוטם, לא תרקוד בטירוף עם החברים שלך ואיתי. לא ירימו אותך ואתה לא תרים את עומר, אותי, או את אבא על הכתפיים והכי הכי עצוב לא תהייה בתמונות. איך לא??? איך לא המציאו משהו עד היום שתוכל להיות בתמונות? כשסגרתי צלם זה היה כל כך קשה. הוא שאל אותי חשוב לך שכל האורחים יופיעו בתמונות. ואני בלב עניתי לו אם תצליח לתפוס אורח אחד שאני רוצה שיהיה אז מבחינתי תצלם תמונה אחת כל הערב וזהו. אבל כמובן שזה לא נאמר...לפעמים עובר לי בראש מי צריך את האירוע הזה אוף זה כל כך מעיק מה עכשיו לשמוח לרקוד עם כזה חור בלב? אבל אין מה לעשות אנחנו חייבים את זה לעצמנו, להורים, ללוטם, לעומר החבר הכי טוב שלי בחיים והנפש התאומה שלי וכמובן אני חייבת את זה לך. כי אתה כל כך תכעס אם לא...אז פשוט כשיגיע היום בעוד כמה חודשים ואני אהיה בארגונים לערב הגדול תתקשר אליי ותגיד לי מצטער אחותי אני חייב לצאת לים כי קרה משהו ולא אוכל להגיע. תרחיש בלתי אפשרי בעליל כי אם היית פה היית לוקח יומיים חופש רק מהשמחה...אבל גם התרחיש שאתה לא פה הוא גם בלתי אפשרי בעליל...אז אני מעדיפה את התרחיש הראשון שלפחות תוכל להגיע לשבת חתן...פעם הבאה שניפגש תהייה בטח באיזה חלום הזוי או שאבוא להביא לך הזמנה. עד אז עמרי יש לך זמן לנסות לסדר יציאה לחופשה!עמרי אני רוצה להקדיש לך שיר שלא שמעתי 4 שנים, פשוט לא הייתי מסוגלת. השיר מדבר על האח הגדול שלא פה ועכשיו אין מי שישמור עליי כל כך.

ורדית דוד טייטלבאום - דודה

10/5/16

עמרי אהוב ליבינו ונפשינו , 10 מאי יום הולדת וערב יום הזיכרון. כתבתי לך באתר שלך. בורא עולם תשמע תפילת כל המשפחה, תרחם בבקשה. הכאב בלתי אפשרי.

גבי טייטלבאום

7/5/14

אתמול בחצות היתבשרתי שסבתא שלי נפטרה. כל הלילה העליתי זיכרונות ילדות בראשי. מאוד אהבתי אותה. חיפשתי תמונה אחת לרפואה ולא מצאתי אפילו אחת. תוך כדי חיפוש מצאתי תמונה אחרת... עמרי אחיין שלי יקר אתה נשארת צעיר לנצח בדיוק כמו פיטר פן.

ורדית דוד טייטלבאום

3/7/14

עמרי שלי
אני כותבת לך תמיד באתר שלך.
היום אני כותבת גם פה.
אתמול דיבר דודו של נפתלי פרנקל על הדבר הנורא של לאבד אחיין דור לפניו. אני דודתך שאוהבת אותך כמו בן שואלת, איך קרה דבר איום ונורא כזה. איך קרה ומה קרה לנו.
מה אפשר לומר על ילד שהפיץ אור סביבו. היית נכנס לחדר וליבי היה מתרחב . עכשיו הלב עובד חלקית. הריאות חנוקות ממשא הכאב.
אני זוכרת שנסעת במשלחת נוער לפולין, באנו ללוות אותך האחיות שלך בכו לא יכלו להיפרד. ירדת מהאוטובוס חיבקת אותן , עודדת אותן ועלית חזרה.
שנים אחרי כגבר צעיר ומפקד בחיל הים נסעת שוב לפולין והתמונה היפה הזאת שצולמה שם קצין וג'נטלמן שלנו, היא התמונה שמלווה בדפי הזכרונות.
אני יודעת שהיו לי גם זמנים קשים בעברי , ולא היה לי קל כמו להרבה מאיתנו, אבל הצער הזה על לכתך אין לו אח ורע בעולמינו.
אני יודעת שנשברתי, ילד יקר שלי. אני יודעת שזה לא מה שאתה רוצה.
אתה רוצה שאקום , אגלה תעצומות נפש ואעזור לאמא שלך למשפחה.

אני מנסה ילד יקר שלי, ואמשיך להאבק לכך , תסלח לי אם אשבר לפעמים.

"תתגבר תתגבר
כך אומר לי הקול
להיפגע וליפול
כל אחד יכול
לכולנו מותר
להיות חלשים
לא לאטום אזניים
לא לעצום עיניים
לא לעזוב ידיים
גם בימים קשים
אפילו בימים קשים"

אני יודעת ילד, נער ובחור , יפה תואר ויפה מידות, שאתה נמצא במקום הכי טוב. לא יכול להיות אחרת. אנחנו פה כואבים ומתגעגעים עד אין קץ מחכים לבואך.
אנא הקדוש ברוך הוא תחזיר לנו את עמרי ואת כל קדושי ישראל.

ורדית (אינדיס) דודתך האוהבת

ורדית דוד טייטלבאום - דודה

22/6/15

אמא ועמרי עמרי ואמא
שנתיים ושלוש שנים עולם שהיה ואיננו עוד.
פעם הייתי מתקשרת לאמא ושואלת מה נשמע? ואמא היתה עונה "יופי". כל זה היה לפני, אנחנו עכשיו אחרי.
לא עוד יופי ולא עוד שיחה .
לא עוד לשמוע "שה - ה- לום" כזה מתמשך של עמרי.
לא עוד להתפעם רק מהנוכחות שלו.
גם לא עוד מילים. לאן זה מוביל?
שלוש שנים עברו מהאסון הנורא מכל. שנתיים חלפו מאז שאמא עברה להיות עם עמרי. אנחנו בוכים, מתחננים, מדברים ויותר מכל מתפללים.
אבל המילים לא מסייעות. יש ימים שנואשנו גם מהדיבור.
אולם, אם נדמום גם לא נושיע.
בורא עולם תראה לנו את הדרך כן לשנות את מה שכביכול לא ניתן לשנות. או להיות ראויים לשינוי כזה.
אנא השם יתברך תחזיר את עמרי ואמא ואת כל קדושי ישראל.
ורדית

ספיר אשכנזי - בת-זוג

5/5/14

אז כמו שרובכם מכירים אותי, אני עם הפייסבוק גמרתי ושלא נדבר על סטטוסים באשר הם.
אבל למה שקרה לי ביומיים האחרונים דרושה תפוצה גדולה יותר...
בשבועיים האחרונים הייתי כל כך חסרת סבלנות ועצבנית ורבתי עם המון אנשים שלא בכוונה (ואני באמת מצטערת בפני החברים שנתקלו בי בזמן הזה), דבר שדרש ממני ל"רדת למחתרת" ולהתנתק מכולם.
אם להיות כנים, הודעות/טלפונים או שיחות אישיות בימים מיוחדים כגון זה היו מעיקות עליי ולא הצלחתי להעריך אותן כראוי. היום, אחרי שיחה עם חברה טובה היא אמרה לי "כל היום חשבתי עליו ועלייך. ספיר, את כנראה לא מבינה בכמה אנשים עמרי נגע" ואז נפל לי האסימון שזה פשוט גדול ממני.
כמות האהבה, התמיכה, הרצון בכל מחיר לעזור ולהיות שם בשבילי היה בסדר גודל שלא הצלחתי לעמוד בו. רק כדי לסבר את האוזן כמות האנשים שדיברו איתי או שלחו את תמיכתם בכל מדיה אפשרית הגיע לסדר גודל של 400 אנשים שגם לא הכירו אותי או את עמרי והיה חשוב להם להביע את תמיכתם. תשמעו, אין דבר מדהים מזה.
מדהים איך אנשים יודעים וחשוב להם לתמוך באמת ובתמים בימים קשים, מדהים כמה סרט אחד (קרדיט ענקי ל- Ofir Boaz) או כתבה אחת יכולים לעשות, ולכמה אנשים זה יכול להגיע.
אני לא אכביר יותר במילים, כי כבר נגמרו לי המילים.
בעצם, הכל התחיל מזה שרק רציתי להגיד בפשטות- תודה

לוטם שחר - אחות

27/6/13

כבר שנה שלא חזרת ..
שנה בדיוק !
לא ראיתי את עצמי במצב הזה יום לפני ב26 ביוני 2012
וואו אחי הבכור לא תיארתי את החיים שלי בלעדייך, את החיים שלי בתור אחות שכולה, את החיים שלי בלי שני האנשים שהכי חשובים לי אתה וסבתא .
אני נזכרת בך בכל הרגעים שלנו ביחד
בכל הצחוקים ולפעמים הריבים .
בכל הקטעים שהיית ילדותי אפילו יותר ממני .
עמרי כבר שנה שלא חזרת
שנה בלי החיוך האמיתי, שנה בלי החיבוק החם, שנה בלי האהבה שלך, שנה בלי הצחוקים שלך, שנה בלי הקול שלך, שנה בלי הריח שלך שנה בלעדייך..
אני לא רוצה עוד שנה בלעדייך אני לא רוצה עוד שנה בלי האח הגדול שלי אני לא רוצה עוד שנה בלי האישיות שלך
אני לא רוצה עוד שנה בלי הנוכחות שלך
אני לא רוצה שתגיע עוד שנה .
מתגעגעת .

לוטם שחר - אחות

10/5/13

קשה לי לרשום לך משהו..
עמרי ,
היום ה-10/5/13 אתה בן 26
אבל תמיד תישאר בן 25 .
כל יום הולדת אצלך היא חגיגה
אבל בשבילנו היום הזה הוא יום קשה אם לא הכי , אפעם לא השקעתי לך בברכות ותאמת אני מצטערת על כל רגע שהייתי עצלנית ..
אני זוכרת את הברכה האחרונה שכתבתי לך ואני אפילו אצטט
״מזל טוב! בן 25 פשששש״
טוב עמרי
הלוואי שתחזור ואם לא תחזור אין תקווה

אופיר בועז - חבר ילדות

27/6/14

ילד נצח..זו רק אשליית החיים שמפרידה בנינו..אי שם ניפגש בעולם אחר, שבו נפש מופרדת מגוף ואין כזה דבר כאב פיזי כמו שאנחנו מרגישים עכשיו..היום...כבר שנתיים

אור בן עוליאל

27/6/12

היום יום עצוב, איבדתי חבר קרוב שליווה חלק גדול מהשירות הצבאי שלי והיה כחבר קרוב, משפחה אוהבת ודואגת ומפקד מקצועי ומוערך ! עמרי שחר יהי זכרך ברוך אוהב ואוהב תמיד !

אופיר בועז - חבר ילדות

27/6/12

אחי היקר עומרי, אני לא מצליח לעכל ..אוהב אותך כ״כ ומתגעגע..

ערן מאורי - חבר ילדות

27/6/12

זה החיוך שכולם מדברים עליו היום! תודה על הצחוקים שנתת לנו..אתה אח ענק של כולנו אוהב אותך

גבי טייטלבאום

28/6/12

אחיין שלנו אהוב,ילד מקסים שלנו, כשהדמעות יפסקו אנו נמשיך לבכות בלב.

אופיר בועז - חבר ילדות

29/6/12

עמרי..אויי עמרי..אח יקר שלי..אני ריק מכל..שום דבר לא מעניין..הספדתי אותך אתמול ואתה מטר ממני מכוסה בחול!!!אני לא כועס כבר שאתה מאחר כמו תמיד..אבל הפעם הגזמת..שמעתי מישהו אומר היום שזה אמיתי ולא תחזור..אני לא יכול לשקר לך..אני מרוסק..תן לי סימן ששמעת..אני מחכה...אני כלכך אוהב אותך..ומתגעגע..ואוהב..וריק..

תום אלון

29/6/12

לא מאמין שכבר לא יצא לי לשבת איתך ולהשלים פערים מהשנים האחרונות...

שירה כהן שני

4/7/12

כ"כ קשה לדבר על מישהו כ"כ חי ,יקר ואהוב בזמן עבר. אין מילים לתאר את האובדן את הכאב ואת החלל שמישהו יכול להשאיר למשפחתו ולחבריו....לפעמים אנו מתעסקים ב"קטנות" של החיים עד כדי שכחה מהחיים עצמם-עד כמה הם יקרים וכ"כ שבריריים. נוראאא עצוב לי וכואב על לכתך ממש בטרם עת עמרי היקר והאהוב. רק לפני חודש בערך פגשתי אותך אצל יוסי וסלבי ושאלת אותי מה שלומי ו"איך הולך" ושהרבה זמן לא ראית אותנו...זה ברור שתחסר ואפילו מאוד. הדמעות שלא מפסיקות כל פעם כשאני נזכרת.זה לא יכול להיות!! פשוט לא!! אז הנה תמונה מיום ההולדת הראשון של אוריקי כשכל פעם שראית אותו גרמת לו לחייך ולהתגלגל מצחוק. אוהבים מתגעגעים ולא שוכחים!!

עדי גולן

27/6/12

כואב עצוב ובלתי נתפס. עמרי, תודה שהשארת זכרונות טובים מהיותך חלק בתקופה בלתי נשכחת בחיי.
אדם מיוחד, אהוב אוהב ומלא בשמחת חיים. קשה להאמין

רותם אביטן

27/6/12

אחד המפקדים ואחד האנשים היותר מדהימים שהכרתי! לב טהור עם שמחת חיים..לא נתפס

אילנה קולמן

27/6/12

לא נתפס לא, קשה להאמין הבן אדם הכי מקסים בעולם,לא נקלט... יהי זכרך ברוך

מייק אלדר - מפקד עבר של אמא ואבא



לאירית אשר והבנות היקרות
הקדשתי את ספרי "הדולפינאים"
לחיי הילדים שבדרך – והדרך נקטעה.
תהיו בלבי תמיד
מייק אלדר

איתי רמי

27/6/12

לא להאמין איך הלכת? כ"כ כואב, עצוב נזכור אותך תמיד כאדם מדהים שאוהב את הארץ. יהי זכרך ברוך

מור הללי

27/6/12

היינו חברים קרובים בילדות וכל זיכרון שיש לי ממך היה עם חיוך.
בהסתכלות על התמונות אני רואה שלא איבדת אף פעם את החיוך הזה
והקרנת אותו תמיד על כל מי שהיה מסביבך.
כואב ולא ניתפס .
יהי זכרך ברוך

אוהד אשכנזי

27/6/12

היית בן אדם כל-כך חי שקשה לעכל שאתה כבר לא. שמרת על אחותי מכל משמר, אהבת אותה אהבת נפש ונהיית בן בית אצלנו. אח שלי של איתי ואמרי, ובן של מלכי ובועז.
אוהבים אותך וכואבים כל כך על התאונה המזעזעת הזאת.

אין לנו מילים לתאר כמה תהיה חסר לנו. לא נשכח אותך לעולם עומרי.

גור רשף

27/6/12

מאז שנודע לי לא מפסיקות לרוץ התמונות שלך בזיכרון.
אני לא יודע מה לכתוב, אני יודע שאני רוצה לכתוב..
זה כל כך טראומתי כל כך לא אמיתי. כל כך לא אמיתי
שאלוהים פשוט תמיד לוקח את הטובים ביותר.
ממש את הטובים ביותר וזו כל כך לא קלישאה !!!
אפילו שהיית צעיר ממני וחדש ממני, ותמיד באת "ללמוד"
ממני בתור מפקד ספינה וותיק יותר, אך תמיד
הרגשתי שאני זה שלומד ממך.
גישתך ההרמונית לסובבים אותך (מלמטה ומלמעלה)
זה משהו... נדיר, משהו שלא רואים כל יום. היחס האישי
שידעת ליצור עם כל אחד הוא משהו מדהים.
הכריזמה שלך, נועם הליכותיך, המקצועיות שלך..
היית פשוט כוכב. פשוט כוכב. טבעי היה לשמוע שאתה
זה שהורד את חוליית המחבלים על החוף. זכית לכל כך
הרבה הצלחות ומוניטין, עתיד גדול כל כך צפו לך בחיל- הים.
הסבת כל כך הרבה גאווה לאבא שלך.. למשפחתך.. לסיירת.
אתה מלאך אמיתי, מלאך שאלוהים רצה קרוב אליו.
אני תמיד אזכור אותך, תמיד תשאר כפצע בלב שלעולם לא יגליד.
תמיד השם עומרי שחר יוזיל דימעה מעיני.
אני מחזק אותך בדרכך למעלה ושולח חיזוק למשפחתך,
לחברה ספיר ולקרוביך- מי ייתן ושלא נדע עוד צער.
מי ייתן ונסתגל ונלמד לחיות עם החלל שהשארת בדרכך למעלה.
יהי זכרך ברוך עמרי שחר...

חן גליקסמן

28/6/12

אחחחח עמרי היית אגדה בנאדם עם לב זהב אוהב ומעניק מכל הלב כלפי כולם תמיד אהבת לתת ולעזור לא נשכח אותך חבר יקר!!!

שלומי וינטר

27/6/12

לא נתפס..יהי זכרך ברוך עומרי שחר

טל ביטן

27/6/12

החיים מביאים אותנו למצבים שבהם הגרון נחנק והמילים נגמרות. בן דוד יקר, היית מודל לחיקוי עבור כולנו. החיוך הנסתר שלך והדרך הענווה בה בחרת תיזכר לעד. יהי זכרך ברוך

איילת דיין

27/6/12

החיוך המדהים והמחמם שלך ילווה אותנו לעד-יהי זכרך ברוך

נופית אולדק

27/6/12

עומרי היקר, היית מסוג האנשים שאי אפשר לשכוח.. את החיוך המקסים ושמחת החיים אני אזכור לנצח. יהי זכרך ברוך

עדי גולן

27/6/12

אין ספק שהבחור נדיר, משפחתו וחבריו הקרובים זכו בנכס רב שזכו לאדם מיוחד כזה לאורך חייהם. אין מילים שיכולות לתאר אסון וכאב כזה. ״גיבור של העולם ילד, עם חיוך של מלאכים

אסף ארז - חבר לצבא

לעומרי (אגבוּבוּ)
בשלב מאד מוקדם בקורס חובלים הבנתי
שאתה בחור מאוד מיוחד.
תמיד היה משהו שלו ורגוע וצנוע באופן שבו דיברת והתנהלת.
לא פגשתי הרבה צוערים שבשלב כ"כ מוקדם היה ברור שהם יהיו מפקדים גדולים ונערצים.
ושמחתי תמיד שתפסתי מישהו מהמחזור שסיפר לי על כולם ועקבתי מרחוק איך אתה מגשים את הציפיות ממך ועובר אותם (וגם תופס פח"ע כמו שביקשתי ממך לעשות...)

אוהב אותך מאוד ומתגעגע
אסף ארז. (שלב מתקדם שייט)

אושר בן עמי

27/6/12

היית חבר ואח, גדלנו יחד בצבא, בשלב שבו באמת היינו ילדים, לא אשכח אותך לעולם.

אמיר טובי

27/6/12

עמרי יקר,
העברנו שלוש שנים יחד על ספסל הלימודים בתיכון. מאז לא נשמר הקשר אבל תמיד ידעתי שאתה בחור מקסים, עם לב זהב והרבה נתינה, למשפחה, לחברים, לסביבה...תמיד היה לך את החיוך השובב הזה...לי הוא תמיד הזכיר " יאללה בלאגן.." החור שנשאר עם הזמן יהפוך לצלקת...הצלקת הזאת תהפוך לכוכב רחוק וקטן נוצץ אי שם בשמים...לצערי אני מכיר כבר הרבה ככובים כאלה...מה לעשות את הטובים ביותר "הוא" לוקח...שמור על שמפחה והחברים כאן למטה ותן כוח לכולם להמשיך הלאה...
עמרי יקר, עכשיו תורך להאיר את גן עדן...
נוח על משכבך בשלום.

ליאור אלישיב

27/6/12

מי שלא הכיר אותך לעולם לא ידע כמה אור יש בך, אתה חיוך מהלך, וייב הכי חיובי שיש . בחור של אושר . נדהמתי וכאבתי לשמוע את הבשורה אין בנאדם שישכח אותך קוריצה. ת.נ.צ.ב.ה

יוני שמש - חבר ילדות

27/6/12

אח יקר! לעולם לא נשכח אותך, תשמור עלינו מלמעלה....

יואב מור

28/6/12

עמרי היקר,
הכרנו כשסיימת את קורס חובלים והוצבת כסגני באח"י רומח.
הדאגה היחידה שהייתה לך (שמאד נהניתי לטפח..) היא שחס וחלילה לא תתקבל לדבורים. למרות הרצון העז לעבור לא היית צל חולף במחלקה ומשך כל התקופה היית יד ימיני: בניהול המחלקה, על הסיפון ובשנ"צ בתדריכים. רצה הגורל ואחרי שנתיים נפגשנו שוב בענף שטח. הפעם הגעת כמפקד מנוסה וצבעוני והפחת רוח קרב במסדרונות הענף המנומנמים. כאיש שטח נמרץ שפתאום מוצא את עצמו "תקוע" במטה היית מסתער לתוך משרד הסטילנים ומשכנע אותי (לא רק בדיבורים..) לשחרר את המקלדת לכמה דקות. עם זאת, למרות ההיפראקטיביות, עשית עבודה יוצאת מגדר הרגיל שהעשירה לא רק את עולם הבט"ש אלא גם אותי אישית ואת שאר עמיתך.

ידידי הדבורן, עדיין לא ברור לי איך משהו יכל לעצור כל האנרגיה שלך. אני מניח שנאלץ לדחות את פגישתנו הבאה.

נועם תייר - בת-דודה

מתגעגעת, תמשיך לחייך אלינו את החיוך המקסים שלך, גם מלמעלה

אבינועם קוגלר

28/6/12

לזכר ימים טובים יותר.. מתגעגע אין אנשים כמוך! Omri Shahar פלגה 916

אור שוקרי

28/6/12

עמרי אני מצטער...
אפילו שלא היינו קרובים לא מפסיקות לרוץ לי סיטואציות מהתיכון איתך,
לא סתם המילה חיוך מוזכרת בכל סטטוס,
המילה הראשונה שמתארת אותך זה פשוט חיוך
חיוך ענקי ואופטימי שממלא את כל החלל ברגע.
חוזרת לי תמונה בראש שוב ושוב לתקופת כיתה י שהתחפשנו יחד עם פז ל-3 בנות הוואי...כמה שזה היה מביך ומצחיק.
תודה על החוויה הזאת ותודה על ההכרות, וסליחה על מה שקרה בפתאומיות.
הזיכרון שלך נשאר איתי, ואני מקווה שזה יהפוך לאט לאט לזיכרון פחות כואב, ושכולנו נדע להתמודד עם זה בהמשך.
משתתף בצער המשפחה וכולם.

אוהד אשכנזי

28/6/12

כמה נתגעגע אליך ..

דניאל בנין

29/6/12

עמרי, סליחה שלא הספקתי להיפרד ממך, תמיד תשאר חי בתוכי. אני אוהבת אותך, תהיה חזק למעלה......
מתגעגעת

אדר ששון פנקסוביץ'



בע"ה
ט' בתמוז התשע"ב
29.06.12

האמת, שאני לא כל כך יודעת איך להתחיל כי מצד אחד אני לא באמת מכירה אותך כמו הרבה אנשים פה, מצד שני – נכנסת לי ללב בצורה מוחלטת.
עוד מסוכות לפני כמעט 4 שנים שנפגשנו איתך כשהייתם בירושלים כל המשפחה, ואכלת איתנו בסוכה ב"פינתי" והתעקשת להסתובב עם הכיפה המצחיקה שקנית בעיר העתיקה ☺ "כיפת חילונים" קראנו לזה אז... מאז הרגשתי שאתה ממש כמו בן משפחה נוסף עבורי. לא הכי קרוב פיזית, אבל תמיד תהייה בשביל טל ובשבילי. לא פלא שאתה היחיד שהייתי מתקשרת אליו מהודו כשטל לא היה עונה לי כי היה בים ותמיד דאגת להרגיע אותי. שמעתי את החיוך מהטלפון.
תמיד כשהסתכלתי עליך נדהמתי מהנאמנות והחברוּת העמוקה שלך ושל טל והבנתי שאתה באמת מתייחס אליו כאח וכפועל יוצא – כך גם התייחסת אליי.

אני לא יכולה לתאר את העצב והבור, והכאב שיש לי בלב. ואם לי כואב ככה אז אני לא מתארת לי את הכאב של האנשים שהיו קרובים אליך באמת.

אני עכשיו בהצגה דמות שחלק מהטקסט שלה, פתאום כ"כ רלוונטי, כ"כ מוחשי, אולי גם קצת מעודד: "המוות, גאל את הגוף שלו מהחיים ואת הנשמה שלו מהגוף שלו, כדי שהגוף שלו יחזור אל הטבע וכדי שהנשמה שלו תתחדש ותקום לתחיה באדם, או בחיה, או בצמח.
שומדבר לא נעלם. שומדבר לא יכול להיעלם. כל מה שאלוהים ברא ממשיך להתקיים לנצח. הגוף, הנשמה, המחשבות והזכרונות.
למדתי שייסורים הם האושר העליון והדרך אל השלווה השלמה. אני מאמינה שדרך הייסורים היא הדרך שבה יגאל העולם ויחזור אל ההתחלה. אל גן העדן, אל ההרמוניה". כך אומרת הדמות שלי, אלזה, ב"נמר חברבורות" אומנם בהקשר אחר. אבל פתאום הטקסט ההזוי והסתום הזה. מקבל עומקים אחרים ומשמעויות אחרות.
"זו החידה הגדולה של הבריאה" היא אומרת גם.


אז באמת, הנשמה שלך פשוט עוברת למקום אחר, כנראה טוב יותר מהעולם שבו אנו חיים וכמו שאני מתארת אותך – אתה כבר מנהיג החברה שם ועושה צחוקים עם כולם, הולך עם מותגים ומנחם את כל מי שעצוב.
כנראה שאלוהים היה צריך את עזרתך. והאמת, שאני מבינה למה... אתה מלאך, לב גדול. כולך לב.


שמחת אותנו כ"כ בחופתנו. אתה והוריך המקסימים, היקרים שיכולים רק להתגאות בך ולהודות לאלוהים על המתנה שהם קיבלו – להיות הורים של אדם כמוך. ואתה אומנם לא איתנו פיזית, אבל רוחנית אתה איתנו ואנחנו איתך יותר מתמיד.


ילד שמח עם גומות, תמשיך להאיר לנו
את העולם...
אוהבת,
אדר ששון-פנקסוביץ'
(אשתו של טל פנקסוביץ').

אבי שוחט - חבר ילדות

29/6/12

בחיים לא דיברתי לפרחים..אבל היום אני יודע שהקשבת..גם אם אומרים שאתה ישן הרגשתי אותך היום..באמת שהרגשתי..מחייך מלמטה מאמת כל סיפור שחלקנו ורוצה להוסיף עוד..מוסיף פרטים אבל אני לא שומע..אני רק מרגיש. מרגיש את הלב שלך למטה מגיע עד השמיים. מצטער שהלכנו כל כך מהר..מצטער שנשארת לבד. המצלמה שם שומרת עליך אבל אני פה חושב עליך והדמעות הם בשבילך, משקות את הפרחים ששומרים עליך. מעכשיו נספור אחורה..כל יום שיחלוף מקרב אותי אליך שוב..

רן בנין

29/6/12

אחלה יום שיהיה לך עומרילילה.. הלכתי קצת לחזק את החברה אצלך בבית.. אוהב וממש אבל ממש מתגעגע!

נתנאל כלפון

29/6/12

לעולם לא אשכח אותך עומרי! שמור עלינו מלמעלה

יוגב הרוש - חבר ילדות

30/6/12

הנה החיוך שאנחנו זוכרים כל כך טוב. אח יקר תשמור עלינו מלמעלה.כמה מאושר היית, כמה אושר נתת לנו החברים והמשפחה. אוהב אותך

לוטם שחר - אחות

30/6/12

"מיליון כוכבים בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים
תן רק עוד שנייה אחת לומר לך ש ל ו ם"
עמרי שחר 10/5/87-27/6/12

לוטם שחר - אחות

30/6/12

רק 3 ימים עברו וזה נראה כמו נצח.....
אני עדיין שואלת מתי תחזור?
בקרוב? או ברחוק? או שבכלל לא?!
אל תדאג אני יחכה לך כל חיי...
אני לא אשכח אותך לרגע...
אני רציתי ואני עדיין רוצה חיבוק אחרון
מתי אני אקבל אותו?!
לשבת בחדר שלך ולחשוב שעוד מעט תחזור ואז לשמוע צלצול של טלפון ואני מרימה אותו בתקווה שזה אתה מתקשר...
אבל... זה לא אתה.
אחי היקר,
אני אוהבת אותך יותר מכל אחד אחר
אני חושבת שאני אומרת את זה בפעם המיליון בשלושה ימים האלה
רק תחזור, אני מקווה שהכל בסדר שם למעלה ואתה שומר על עצמך ועלינו
אני לא רוצה לחכות יותר מדי זמן אז תחזור בבקשה עמרי! בבקשה....
בשלושה ימים האלו הבנתי שיום אחד אתה חושב שיש לך הכל אבל אחר כך אתה מבין שאתה טועה אני לעומת אחרים הבנתי את זה בדרך הקשה, בדרך של האובדן
החוסר שיש פה בבית למרות שזורמים פה מאות אנשים מאות!!!!
אבל זה לא אתה..... מתי תיכנס בשער? מתי תיכנס בדלת תזרוק את הדברים בכניסה ותלך לחדר שלך? מתי תעלה ותגיד "מה יש לאכול"? או "בואו נראה סרט"?
אני עדיין מחכה ואני תמיד אחכה.....
אתה יודע. .. לדבר לתמונות זה קשה, לנשק את התמונות שלך זה עוד יותר קשה
טוב אני אסיים אתה זוכר את הכתבה על הצטיינות הרמטכל?!
אני מתארת לעצמי שאתה ב ט ו ח זוכר!
אז רק דבר אחד אני רוצה להגיד לך שסיימת את החיים בהצטיינות יתרה
שלך, אחותך הקטנה לוטם

אור סולומון אלבז

30/6/12

Omri, thank you for your laughter and smiles. I am so thankful for having had the honor of knowing you. You will always be loved and missed.

אביב בג'רנו

31/7/14

אגבובו,

מדהים כמה שהמציאות כל כך שברירית ומשתנה מקצה לקצה כל כך מהר.
ואתה,מפתיע כפי שהיית בחיים,הצלחת להפתיע אותי גם עכשיו.
אני לא מצליח להפנים שלא אזכה לראות יותר את החיוך הנצחי שלך.חיוך של בן אדם שתמיד יהיה מאושר בחלקו ותמיד שמח בשמחתו של אחר.
חיוך שחושף שיניים לבנות על פרצוף שזוף.חיוך שפעמים רבות מלווה בצחוק עמוק,מתגלגל וחסר בושה שמראה עד כמה אהבת את החיים.
כי כזה אתה,מלך האופטימיים,מפקד עם חוש הומור שמוביל ספינה של לוחמים עם חיוך על הפנים.
תמיד הולך זקוף,עם גוף חזק,ראש מורם ונפש אצילית שמובילה אותך קדימה ואולי בגלל זה קצת קשה להאמין שדווקא אותך,מכולם,המוות הצליח להכניע.
אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר.אולי אם רק היית מוכן להיות קצת פחות טוב הוא היה בוחר לדלג עלייך.אבל לך זה פשוט לא מתאים להיות פחות טוב ממי שאתה.
הכאב לא נח,הראש לא מפוקס והלב לא מפסיק להתגעגע.אז תרשה לי,לפחות בינתיים,להאמין ולחשוב שלא הלכת ואתה פשוט נמצא איי שם בין הגלים,במקום שכה אהבת.
יום יבוא ונפגש שוב,רק בכחול אחר.
עד אז...
מבטיח,תמיד תיהיה בליבי!

ערן מאורי - חבר ילדות

4/7/12

אח שלי! שבוע כבר עבר, בדיוק עכשיו לפני שבוע הגענו אלייך הביתה...לחבק לחזק אחד את השני , ובעיקר להתחיל לנסות לעכל ולהבין... את האמת, עדיין לא נראה לי שעיכלתי.. כאילו אתה כל רגע מעיף את כל החול והפרחים ונכנס ומתחיל לעשות בלאגן ולהסתלבט על כולנו. אני יודע כמה אהבת לנגן, ולשיר אפילו אם הצלחת יותר או פחות אבל אהבת מוזיקה. בדיוק סיימתי להכין לך את השיר שלך. בקרוב מאוד אתה תשמע אותו ואז כולם ישמעו, למרות שהתמונה שלך אצלי בחדר, ליד הפסנתר מקשיבה לכל תו שאני משמיע. אוהב אותך אחי , לא שוכך ולא אשכח אותך לעולם."

"חיים בזכותך, נחייה למענך...
נקדש את החיים, בשמחת עולמים...
עם חיוך כה רחב, ולב מאוהב...
עמרי יקר שלי, אתה לעד בליבי..

יוגב הרוש - חבר ילדות

6/7/12

עוד יום שישי ושוב אני אומר לעצמי, קרה משהו ? ואני מתחיל להבין שכן, עמרי היקר אתה כנראה כבר לא תתקשר ותסתלבט ותצחק ותעודד אותי. איש יקר אני מתגעגע וחושב עליך כל רגע. נוח על משכבך בשלום. אוהב אותך

אורי בן דור - מפקד וחבר


עמרי

מישהוא החליט שהוא רוצה את האדם הכי טוב שם איתו למעלה ולקח אותך...
היה לי את הזכות להכיר אותך קצת בתקופה של קורס חובלים כאשר היית לזמן קצר חניך שלי ולתקופה ארוכה יותר כשהיינו ביחד בענף שטח.
הכרתי בן אדם מעולה, חברותי, שמח ובעיקר טוב לב. היית תמיד הרוח החיה בענף שטח ותמיד שימחת אותנו כשהוצאת אותנו מהמחשבים והשולחנות לרגעי פלברה וכיף.
בחרנו אותך למצטיין חיילי והיום אני שמח שהספקנו להוקיר לך ולהראות לך את מה שאנחנו חושבים עליך לפני שהלכת מאיתנו.
מאוד מאוד אהבתי אותך והייתי בטוח שיהיה לנו עוד תקופה ארוכה ביחד כמפקד סטי"ל ובטוח גם בתפקידים בכירים נוספים שנכונו לך.

תודה על התקופה המעולה שהיינו ביחד ועל תרומתך הגדולה לחיל הים ולי כאדם.
למדתי ממך הרבה ונהנתי מאוד מטוב ליבך ושמחת החיים שלך.
מתגעגע...
אורי בן דור

אבי שוחט - חבר ילדות

7/7/12

יום שבת בצהריים, אני מתחיל ללמוד ומקווה שעוד מעט תתקשר. אני יגיד לך שאני חייב ללמוד ואתה תגיד לי שהבריכה מוכנה, אני אנסה להלחם בזה ואז תגיד לי שהסטייקים מתקררים. אחרי 5 דק' כבר נשב אצלך בגינה ותספר לי איך עבר השבוע. אחרי 4 שעות אני יחזור הביתה , יתבאס עליך שהפרעת לי שוב ללמוד אבל אהיה כל כך מבסוט על השעות איתך. יום שבת בצהריים, ואני רק יכול להיזכר ולבקש, הלוואי שאתה בבריכה עם סטייק.

ערן מאורי - חבר ילדות

9/6/12

אח שלי, כל לילה...לפני השינה חושב ומתגעגע! עברו פחות משבועיים ואתה חסר פה כלכך.. כולנו מתגעגעים , לרגע לא מפסיקים לצחוק מהזכרונות איתך ולדבר ולחשוב עלייך...בכל רגע אתה איתנו ובכל מקום.. מחכה גם היום להודעה ממך בלילה כמו כל לילה כמעט בחודשים האחרונים שהיתה קורעת מצחוק את כולם.. אחכה תמיד אחי! אוהב אותך

אבי שוחט - חבר ילדות

"
I've been trying hard to reach you
Cos I don't know what to do
Oh brother I can't believe it's true.."

שקד צור

30 יום שאתה לא איתנו, לא איתם וגם לא איתה... סאפ הלוואי והייתי יכולה לקחת ממך את כל העצב הזה.. אוהבת מליונים!

מתן בן עמי - חבר ילדות

27/7/12

"...כשבנמל קהל יצהל אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל אחי רב החובל. .."

חודש עבר...חודש שכל מה שעשינו זה רק לנסות לחזק..להתחזק..ולהתחיל לעכל...
זה לא עובד בנתיים אחי...מתפלל שתשלח לנו כוחות ללמוד לחייך מחדש..
אוהב אותך ומתגעגע כל-כך!!!!

ספיר אשכנזי - בת-זוג

29/7/12

nobody said it was easy, no one ever said it would be this hard!!!!"
"oh, let's go back to the start...

ענבר שחר - אחות

2/8/12

קח הכלללל תן אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אור גבאי

השארת חלל בליבי שכנראה לעולם לא יסגר.
תשמור עלינו מלמעלה ואנחנו עוד נפגש,
חבר ואח יקר - אוהב אותך ומתגעגע

שרון נץ

6/8/12

אני לא מאמין ! אבידה גדולה , חבר שהכרתי בשרות הצבאי אומנם לתקופה קצרה מאוד אבל עדיין זכור לי טוב טוב כבן אדם מצחיק, שמח, חייכן, חכם,מוכשר ומוצלח .... באמת שאין צדק בעולם! משתתף בצער החברים והמשפחה , תיהיה נשמתו צרורה לעד בצרור החיים!

עדי גולן

8/8/12

"כל יום אתה נמצא לי במחשבות. כמה כואב."

עומריקי!

חיוכם של מלאכים נראה לרחוק.
ג'ואל

אבי שוחט - חבר ילדות

19/8/12

14/07/05 נחתנו כולנו באיה נאפה לשבוע חופש לפני הגיוס, בעיניים שלנו לא יכול היה להיות אז יותר חופש מזה. זה בדיוק מה שהיה,אחד השבועות המצחיקים והמלאים שהיו לנו אי פעם. מלא חוויות וזכרונות יש לכולנו מהשבוע הזה, אבל ביום שנחתנו נדבקנו אני ואתה בשיר הזה, בלי סיבה מיוחדת לא הפסקנו לשיר אותו וכל פעם המצאנו לו מילים אחרות. עכשיו שהזמן עובר אני מבין למה התרגום לאנגלית ל"אני מתגעגע" זה i miss you. אנחנו באמת חסרים אותך, אבל כמו שהשיר אומר "i have got to keep on moving"

ענבר שחר - אחות

21/8/12

ואיך קרה ואיך קרה ואיך קורה עדיין שהחיטה צומחת שוב?!?!?!?!" Omri Shahar

הדר טובאייס דבול

24/8/12

איך בא לי להרים אלייך טלפון, שנעביר ביחד עשר דקות של צחוקים ונוסטלגיות.... אני מקווה שכבר פגשת את ברבור , שאתם עושים פלאוורה ונמצאים במקום טוב יותר מפה.. מתגעגעת!

ענבר שחר - אחות

לוטם הקטנה שלנו...אנחנו מאחלים לך המון המון בהצלחה בשנת הלימודים החדשה בחטיבה!!! שהשלוש שנים יעברו בהמון כיף והצלחות מרובות...תזכרי שלא משנה מה, אנחנו תמיד פה בשבילך להקשיב לך...! אוהבים אותך מאוד האחים היותר בוגרים שלך...!
Omri Shahar

ורדית דוד טייטלבאום

מילים לעמרי

עמרי זאת אינדיס (ורדית).
מילים הן כל כך חזקות, וכוח הדיבור יכול ליצור ולהשפיע,
אבל אני לא מוצאת מילים.
הנני באה לקונן קינה, לכתוב הספד ונאלם פי.
רוצה לבטא כאבי בהגיה ובמשפטים ומקירבי יוצאת רק זעקה.
עשירה היא השפה העברית ואני יכולה רק להגיד: עמרי, עמרי, עמרי.
ומילה זו , השם שניתן לאדם היא החזקה ביותר בעיני.
אומרים ש"שלושה שמות נקראים לו לאדם: אחד - מה שקוראים לו אביו ואמו; ואחד - מה שקוראים לו בני האדם; ואחד - מה שקונה הוא לעצמו

כל כך שמחתי ברגע לידתך ואהבתי אותך ואת השם שנתנו לך.

המשכתי לאהוב אותך כאילו היית בני וראיתי איך בני האדם אותך מוקירים.

מסתכלת אליך למעלה, באהבה גדולה ויודעת את כל הטוב שהותרת אחריך.

עמרי, עמרי, עמרי שלי.

ורדית (אינדיס) דודתך

עיריית כפר-סבא MUNICIPALITY OF KFAR-SABA
לשכת ראש העיר
בס"ד
ח' בתמוז, התשע"ב
28 ביוני, 2012
אסמכתא: 2012-0001-1454

לכבוד
משפחת שחר
רחוב בקעת הירח 19
כפר-סבא
משפחה יקרה,

ברור לי, כי אין במילים, או בכל מחווה אחרת, נחמה על אובדנו של עמרי, יקירכם האהוב, בבת עיניכם.

ברור לי גם, כי כאבכם אינו מהסוג שמתפוגג וכי הצער שאתם חווים ילווה אתכם תמיד.

ולכן מצאתי לנכון לומר לכם, כי תמיכתי תהיה בעצם היותי עבורכם בכל זמן ובכל נושא שתדרשו לו.

אעשה כל שביכולתי להקל עליכם בקשיים ובהתמודדויות, ולו לוגיסטיות, שהימים הקרובים עלולים להעמיד בפניכם.

המקום ינחם אתכם.

למשפחת שחר היקרה,
אתכם באבלכם הכבד
עומד לרשותכם בכל עת,
מעריך ואוהב אתכם
שלכם יהודה

סילברלי ביטון

עומרי יקר ילד מדהים שכמוך להכיר אותך אישית לא זכיתי אבל לפי מה רושמים חבריך ומשפחתך היקרה אתה ילד מדהים ומיוחד עם חיוך נצחי על פניך השמחה ואהבה שידעת לתת בלי גבולות הקשבה וההשקעה המדהימה שידעת לתת לכל אחד זה משהו מדהים שאתה כל כך מזכיר לי את בתי היקרה רלי בכל התכונות המדהימות שלכם אפה שאני קורא עליך לבי מתכווץ בדמיון המדהים בניכם איזה אבדה נוראית שאין הסבר הגיוני לכל המצב העגום הזה ואם כל זאת טוב שהוריך היקרים זכו בך בילד מדהים כמוך תמיד תשאר בליבנו כן גם בליבי כי נכנסת לנשמתי מהיום הראשון שקראתי וראיתי את התמונות שלך בקשה לי אליך עומרי שמור על המשפחה שלך ילד מדהים ומיוחד שהעולם הפסיד אותך לפני הזמן תהיה נשמתך בגן עדן אמן

אשר שחר - אבא

31/8/14

עמרי שלי
זה נקרא "צוק איתן" מתאר לעצמי שבטח שמעת וכיוונת ככה שהדברים יסתדרו ללא תקלות מיוחדות.
למעלה מחודש וחצי הסתובבתי בכל פינה אפשרית,דיברתי עם כל מפקד וכל סגן,עליתי בקשר בשעות לא שעות , הסתובבתי ברחבי הבסיס וניסתי ,יותר נכון התאמצתי לחפש ולשמוע את קולך ,לשמוע אותך אומר אבא מה אתה עושה פה "לך לך לנוח מעט " בימי שישי ושבתות כולם הסבו לארוחת ערב ורק אני המשכתי להסתובב ,אל מול השקיעה כאילו מנסה לשמוע את קולך יאללה אבא הולכים לארוחת הערב.
עמרי יש לך חברים מקסימים ,כולם ללא יוצא מהכלל מהגדול ועד הקטן עושים עבודת קודש, מלאים באהבה ןפרגון מחבקים ותומכים, עמרי פלגה ברמה גבוהה מאוד.
לא אשקר לך לא היה לי קל , הסתובבתי בכל אזור ופינה ,עליתי על כל ספינה ,דיברתי עם כל מי שאפשר, צרוף המספר 44 הכניס בי התרגשות וגאווה, השתדלתי לא להזיז את עיניי ותמכתי ככול יכולתי.
החברה שלך אומרים שהפכתי להיות עדין ורגיש , כן יש בזה משהו ,אבל יותר נכון הפכתי להיות דאגן לכל החברה הצעירים ,חברה כמוך שאין בהם פחד ,חברה בעלי מוטיבצייה גבוהה,חברה שלא תמיד חושבים על היום שלמחרת ואני,כן אני חיבקתי ודאגתי ראיתי בהם אותך ,ראיתי בכולם את עמרי שלי " לשמוע אותך בקשר עולה מולי זה פשוט חלום"
אז כמו שאתה מבין יש איזה שהוא קונפליט קטן בין העשייה שלי לבין אמא,אין בי כעס עליה אבל מבחינתי להמשיך בדרך הזאת לנצח ,יש בזה מקום קטן,קטן של להיות ביחד עם הבן שלי.
עמרי אתה מאוד חסר גם לי ולמשפחה ,תאמין לי גם לחיל הים,אצלך לא היה לרגע ספק ,החלטי מקצוען ,ללא פשרות ,עם הצלחות .
עמרי תסלח לי שרב הנסתר על הגלוי בפוסט הזה ,אבל אתה יודע ומבין למה אני מתכוון,אתה גם בנוכחות שלך השרת בי בטחון ,שלווה ובגרות בעשייה ,הדברים נעשו במחשבה עמוקה שדמותך תמיד לנגד עיניי.
עמרי שלי,אתה היית צוק איתן עבורי ועבור רבים אחרים,זה היה תפור עליך ,ההתלהבות והמסירות שלך היו מביאים אותך לעוצמות והצלחה.
מה נשאר להזכר ולהתענג על העבר ולצרוב את שמך בכול אחד ואחת בעתיד.
אוהב אותך וגאה בך לנצח, אבא.

עדי גולן

5/9/12

לבקר אותך בלי החיבוק החם והחיוך התמידי על הפנים. הלב כואב.

גבי טייטלבאום

2/9/14

עמרי תמיד יהיה איתנו

עירא ליף - מפקד וחבר


עומרי

מהיום הראשון שהכרתי אותך היה ברור שאיש רציני ומלא ערכים עומד מולי, זכיתי לראותך מתפתח מהיום הראשון בקורס חובלים, כשאביך שאל אותי איך הולך לך והאם אתה מצליח אמרתי לו שהוא יכול לישון בשקט ובנו יהיה עוד מפקד גדול.
כשבאת אליי בתום תפקידך מענף שטח כשעיניך נוצצות ובישרת לי שקיבלת את תפקיד מפקד סיירת בזק ושאתה גאה להמשיך המסורת, לסגור מעגל לא היה גאה ממני.
חיל הים איבד איש יקר, לוחם אמת, מפקד גדול.
שמור על עצמך ועלינו מלמעלה.

עירא ליף

ענבר שחר - אחות

רומא ראש השנה תשע"ג

אני מקווה שאתה יודע שאנחנו נהייה תקועים בשנת תשע"ב/2012 עד שנתעורר מהסיוט הזה יחד איתך ואתה תישב לצידי...אז אני מקווה שאתה יודע ששום שנה לא מתחילה לה...! Omri Shahar

שחר ינאי

12/9/14

עמרי בן אדם יקר...
אני חייבת לך תודה ענקית... חזרתי מבילוי עכשיו אני עם חברה אחראית שנהגה ולא שתתה אלכוהול. מהיום שיש לי רישיון לא נרדמתי ברכב והיום הייתי גמורה מעייפות וכמעט נרדמתי ובכל שניה שנעצמו עיניי הופעת מולי ואמרת לי לא להירדם ושאני אשאר ערה.
בקיצור תודה על זה שאתה שומר עלי. תנוח על משכבך בשלום...
שבת שלום!

לוטם שחר - אחות

27/11/12

וואי מי היה מאמין שעברה כמעט חצי שנה .. בלעדייך.
עמרי מתגעגעים אלייך כל כך ולא מפסיקים לחשוב עלייך
אוהבים הכי הכי

ענבר שחר - אחות

27/12/12

אמנם לא שמעתי את השיר הזה כבר שישה חודשים וגם היום לא, תמיד פחדתי מהשיר הזה כי גם לי יש אח גדול, לוחם בצבא ולצערי היום כבר אין לי מה לפחד ממנו רק להזדעזע...
עמרי, אני חושבת שהשיר הזה הכי מתאר את ההרגשה שלי...בתור אחות קטנה, ששרה לאחיה הגדול, כן כן אחיה הגדול, אתה כל כך אוהב את זה שאתה הבכור!! וכל הזמן אתה דואג להזכיר שאותך אוהבים יותר זמן כי נולדת ראשון!!
עמרי, כמה פעמים אנשים אמרו לי ב - 6 חודשים הנוראיים האלה - את הבכורה עכשיו תדאגי להורים וכל השטויות האלה! אז אני רק רוצה להגיד לך שאני לא הבכורה ואני לעולם לא אהיה!! זה התפקיד שלך ואני בטוחה שאתה תעשה אותו הרבה יותר טוב ממני, אז בבקשה תעשה!
אני לא רואה כל כך מה אני כותבת כי הדמעות מפריעות לי ואני מוצפת בזכרונות מהילדות ומכל תקופה אפשרית שעברנו יחד, בכל זאת אני איתך פיזית 22 שנה פחות יום...אוף רק אם הייתי יכולה להחזיר את הזמן 6 חודשים אחורה ועוד יום אחד...
"רצית לעוף, הלכת רחוק מידי, בתוך הטירוף אין מי שישמור עליי...רציתי שניה אחת לומר לך שלום" ולא כל כך הספקתי להגיד!!!!"
http://www.youtube.com/watch?v=IH3RWZ1a0y8

ענבר שחר - אחות

27/10/12

לפני 4 חודשים זה היה כל כך כיף לראות את הסרטון הזה וגם לצחוק עליך קצת, היום לא מסוגלת אפילו לראות שניה ממנו!!! כמה שהחיים האלה רעים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! Omri Shahar
http://www.youtube.com/watch?v=ErpRDj0yqFk

זוהר שני

מוזר לכתוב כאן, במיוחד שלא היינו בקשר המון זמן.
קשה להסביר לאנשים איך זה להיות מישהו שהיה קרוב אלייך. לך תסביר להם שאמא שלך עוד זוכרת את הכובע המטופש שהיית חובש ואיך היית מספר בגבורה וגאווה מה אבא שלך עושה בצבא ואיך אתה רוצה להיות בחובלים ולהמשיך את הכל. איך היית מחכה את חנוך ואנה או סתם איך היינו מרכלים בגן ליד הבית ועוד ועוד. אולי בשנים האחרונות ראיתי אותך פחות ופחות, אבל תמיד הייתה לי הרגשה בלב שלא משנה מה תמיד שנהיה גדולים ואולי אפילו עם ילדים משפחה נהיה בקשר. כנראה שזה כבר לא יקרה, משהו בי מצטער שהקשר הזה נגמר לפני כמה שנים, אם הייתי יודעת שככה זה יגמר תאמין לי הייתי אוחזת בזה עד הסוף, אבל אי אפשר לצפות אותו ורק נותר לי להצטער. מקווה שאתה רואה שומע ומרגיש את כל מה שעובר פה על כל האוהבים אותך. הלוואי ונהיה חברים בעולם הבא.
אוהבת

איילת שוחט - חברת ילדות

23.3.13

כולם מתכוננים לחג, הבתים נקיים מחמץ ארוחת החג תתקיים בעוד כמה שעות..
אתה חסר כי החג הזה לא באמת שמח כשאתה לא פה.. מאחלת לכם שעם כל הצער והייסורים תוכלו למצוא אור קטן בחג הזה ולחגוג אותו כמו שאתה היית רוצה..
אוהבת המון!!

ספיר אשכנזי - בת-זוג

8.4.13

בייבי, היום לפני 4 שנים היה הדייט הראשון והגורלי שלנו שבו באמת פגשתי אותך לראשונה... זה היה ערב ליל הסדר והייתי כבר עם בקבוק יין ברזומה של אותו ערב. יצאנו לאיזה פאב, הזמנת לנו (לי יותר נכון) בקבוק יין, מזגת לשניינו, אבל רק אני שתיתי כי אתה אחראי ולא שותה ונוהג.
היו כל כך הרבה דברים יפים בדייט הזה וליוותה אותו אוירה קסומה ואמיתית. הרגשת חופש חסרת דאגות שלא התפוגגה עד היום האחרון שלנו ביחד.
מאז אותו יום, בייבי שלי, לא נפרדנו עד שהחליט הגורל לשנות זאת. תראה מה זה, איזו סיטואציה הזויה... מה אני בכלל כותבת לך בפייסבוק?!!? אבל כמו שאמא שלך אומרת, יש בזה משהו משחרר... אולי בעולם הנוכחי שלך נותנים להתחבר רק לפייסבוק?! אין לדעת, ובגלל זה אני גם לא אקח את הסיכון. בסה"כ רציתי להזכיר לך את התאריך, למרות שתמיד זכרת....
אוהבת עד אין קץ ובעיקר עצובה שאנחנו לא יכולים לחגוג את התאריך שוב פעם, בפעם הרביעית, ביחד, עם אותה אוירת חופש חסרת דאגות.

איילת שוחט - חברת ילדות

14.4.13

כל שנה יום הזיכרון קשה מאוד לכולנו, הסיפורים, הזוועות, המשפחות השכולות השנה יום הזיכרון יהיה קשה במיוחד, לא מאמינה שהשנה במקום שאראה אותך בין האנשים בקהל אצטרך לשמוע שמדברים עליך בטקס, פשוט לא נתפס.. משפחת שחר היקרה מחזיקה את ידכם ובוכה איתכם על האסון הזה
"תגיד לי איך לעצור את הדמעות, תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות..."

חן וקנין

אפריל 2013

כמה כאב... כמה ... יום הזיכרון לחללי צה״ל ואתם לא איתנוווו !!!!!!!!!
לא מאמינה שהשנה במקום שאראה אותכם על מדים לבנים, אני צריכה ללכת לקבר שלכם ! פשוט לא נתפס ...
״רציתי לקטוף פרח קטן, אמא אמרה: אסור זה מוגן! ובכל העולם יש חוקים שאסור לקטוף פרחים מוגנים, אולי אני סתם ילדה קטנה שלא יודעת ולא מבינה.... אבל לי זה ניראה קצת מוזר שפרח אסור וחיילים- מותר .״
נזכור ולא נשכח לעווווולם !!!!
אוהבת ומתגעגעת .....

מתן בן עמי - חבר ילדות.

מה קורה אחי? זה מתן. אז מה? אין אצלך אינטרנט וכמו שאתה יודע עוד לא התקדמתי לסמארטפון אז כותב לך מכתב. איך בכלל להתחיל? אתה לא פה אתה מבין את זה?! אני כותב לך מכתב שבחיים לא תראה.
אחי, אחי באמת לא בתור פלנג. איפה הלכת? מה אתה גנוב? מה אני אמור לכתוב לך בכלל? מה אני אמור להתחיל לשתף אותך מתי הכרנו ומה עברנו ביחד עד שהלכת? אתה הרי יודע וזוכר הכל.
אני לא יודע אם אתה יודע בכלל אבל עברתי לדירה משלי עם שותף, פה בכפ"ס ממש ליד הקופיטרי, אפילו לא הספקת לבקר. אתמול ישבתי קצת עם שותף שלי, הוא התעניין ושאל עליך מלא שאלות. וסיפרתי לו, סיפרתי וסיפרתי עד שקלטתי שאני נשמע כמו כל הקלישאות. שהיית נהדר ומיוחד ובלה בלה בלה. איזה שטויות!! אין מצב שמה שמספרים עליך יישמע כמו מה שמספרים על אחרים, אין מצב שמספרים עליך בלשון עבר בכלל!!
אז פשוט הפסקתי אחי, אמרתי לו עזוב לא משנה. כי פשוט אין מילים, אין מילים, אין שום דרך הנצחה שתגיע לקרסוליים של מי שאתה!! אני מתגעגע אליך נשמה ולא מאמין שזה לא סה"כ עוד שבת שאתה סוגר או סתם תקופה עמוסה שלא יוצא לנו להתראות. אנחנו לא נתראה יותר אחי אתה קולט?! יש לי כבר תמונה שלך תלויה בחדר בבית החדש אני בחיים לא אשכח איך אתה נראה. מקווה שגם אתה לא תשכח אותי, בטוח לא תשכח. וואי איזה קטע... כמה זמן לא החזקתי עט, כבר כואבת היד אבל זה כלום לעומת איך שכואב בלב.
מה אני אגיד לך אחי? אמרת לי לזכור רק את הדברים היפים שעברנו ביחד ואתה יודע כמה כאלה יש לנו. אבל אני זוכר הכל, גם את הפחות טובים ואני מצטער על הכל כי אתה כזה מושלם שבטוח שאין מצב שזה היה באשמתך.
אחי עברה עלי שנה מבולגנת שנה משוגעת של כיף וחוסר דאגות. ואני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה נשמה. סליחה שלא נפגשנו יותר, סליחה שנסעתי לכל המסיבות המטופשות האלה במקום להיות בבית ולהפגש איתך שאתה חוזר. אחי אתה לא מבין איזה שינוי עברתי, או לפחות חשבתי שאני עובר עד שהלכת. למי שרק רצה סיפרתי שאני לא רוצה ולא מתכוון לעשות מילואים יותר כי חאלס, תרמתי מספיק.
מה תרמתי ביחס אליך?! כלום. כלום בפיתה כמו שהיית אומר הרבה. אני יעשה מילואים אחי, הכי הרבה שאני יכול והכי טוב שאני יכול. ולכל מי שירצה או לא ירצה אני אספר עליך. תמיד הערצתי אותך גם אם לא אמרתי לך את זה מספיק וגם על זה אני מבקש סליחה נשמה.
תמונה שלך מפולין שכ"כ אהבתי רצה פה חזק בשבעה. איך לא?! איזה מדהים אתה שם. אצילי, נסיך, ילד וגנרל. אחי החבר'ה מפורקים. אנחנו מסתובבים פה כמו זומבים רק מחכים שתכנס. כל החברים שלך נראים כמוך עד שהם מסובבים את הראש וזה ממש לא אתה.
אני לא אתחיל להזכר איתך בחוויות משותפות שלנו כי עוד אנשים צריכים ורוצים לכתוב לך. בטוח עוד שניה אני אצא לסיגריה ואזכר שהיה לי עוד מה להגיד לך.
הנה בדיוק תימי בא להגיד שאפשר לכתוב לך ולדבר איתך מתי שרק נרצה.
ואני ארצה מלא אחי, אני אבוא לשבת איתך ולספר לך ולעדכן אותך ולבכות עליך.
אחי אני קם קצת החוצה לשבת עם כולם אני לא מרוכז ובוכה ובסוף בכלל לא מבין את הכתב שלי.
אני אכתוב לך אחר כך עוד פעם ואני אבוא לשבת איתך ואני אתמוך במשפחה שלך עד יומי האחרון בהורים המדהימים שלך ובאחיות הנסיכות שלך. אנחנו לא הולכים לשום מקום.

אני אוהב אותך כל כך יא מלך ואני בכלל לא נפרד עכשיו. לא רוצה להיפרד ממך אף פעם.
אני מתגעגע אליך מאוד אבל אנחנו נדבר אחר כך, מבטיח
לא יודע איך לסיים אז אני פשוט אקום אחי, כואב לי עליך כל כך.
שמור עלינו מאיפה שאתה נמצא עד הפעם הבאה שנדבר. אנחנו שומרים על כולם בשבילך.

ביי בינתיים נשמה,
מתן אחיך...

אבישי גילה

אפריל 2013

מת לרשום מלא דברים! לא מוצא תמילים הנכונות... אתם אנשים שכלכך הערכתי וכלכך אהבתי ! פעם ראשנה שאעמוד בצפירה וארגיש צביטה חזקה וכואבת בלב ... יהי זכרם ברוך !!! ת.נ.צ.ב.ה !!

לוטם שחר - אחות

14.4.13

יום זיכרון ראשון בלעדייך
הבטן מתחילה להתהפך והפחד מתחיל להשתלט על הגוף
קשה לי להאמין שיום אחד אני אהיה יותר גדולה מהאח הבכור שלי
אתה תישאר בן 25 רק כי הגנת על המדינה הזאת
יש כאלה שלא מגיע להם הגנה מהחיילים הטהורים האלה
יש כאלה שדווקא מפגינים נגדכם ורוצים שלא תהיו פה
עמרי תעשה טובה לאנושות ותחזור תפתיע אותנו , תופיע פתאום בלי הזמנה אפילו בשביל חיבוק אחד
אני מתגעגעת לאח הגדול שלי שהיה תמיד שם בשבילי
״בין שברי הימים הגעתי אל החוף שם אתה אמיתי וכל השאר כבר לא, מתחברים לגלים ולא רואים ת׳סוף...״
קשה פה בלעדייך בבקשה תחזור

אחי אתה חסר ...

ברק ליזוריק

אפריל 2013

רפי בובליל עם החיוך הנצחי
ועומרי שחר-חבר טוב, אח יקר וגיבור גדול
אוהב אותכם המון ומתגעגע!

דניאל בנין

אפריל 2013

״עדיין אין שלווה ואין את השקט, כי בכל מקום עולה מולי דמותך..״ תמיד זה קשה, אבל היום זה קשה במיוחד.. עומרי ועומרי, יקרים שלי, אין יום שעובר בלי לחשוב עליכם. כל כך צעירים זה לא נתפס, זה לא הוגן!! כואבת ומתגעגעת כל כך! הלוואי ויכולתם לשמוע אותי... אזכור אתכם תמיד, וניפגש בסוף....

Livluv Lamed

אפריל 2013

באופן כללי תמיד חיכיתי ליום הזיכרון, מאז שהתגייסתי, כלומר.
מאז שקיבלתי את המדים הלבנים של חיל הים לידיים אמרתי לעצמי- יופי אני אלך איתם לבית ספר. ביום הזיכרון. הגיע יום הזיכרון וסגרתי. וככה עוד פעמיים- והשתחררתי. נראה שעל מדים לבנים כבר לא אהיה. וילד שמחכה ליום הזה גם כן כבר לא. כי זה יום לא כלכך נורא- רק כל עוד אין את מי לזכור.

Omri Shachar accepted your friend request.
ככה קיבל אותי בברכה הפייסבוק לפני כמה ימים. שקט. אפילו המוזיקה ביוטיוב נתקעה. כל העולם הפסיק לשיר.
אני נכנס ואני רואה.
חיוך-כמובן. אלא מה? אפילו בתדרוך, אל תשתו ותנהגו, תזהרו לא להחטף- תמיד חייכת. לא הצלחת שלא. כלכך קיויתי לראות איזה וידאו שלך מתאילנד. לא את אמא שלך נפרדת ממך בפעם המי יודע כמה. אני לא אמא שלך. אני לא אח. לא חבר קרוב. אבל פשוט.. באמת, כואב לי. כלכך. היית מפקד הכי טוב שיכול חייל לבקש. לי ולחברים שלי, הרגשנו שהבחור הזה, דואג לנו. אכפת לו.
אחרי התאונה אמרו לנו, ללא יוצא מן הכלל, תהיו חזקים.
ויש גלים. ויש זריחה, ויש את הרעש המעצבן של המכשירי-קשר, ולחות של בוקר. והכל, כאילו ממשיך. ואנחנו, כאילו חזקים.
רפי. איך אהבתי אותך. היית חבר שלי. היית הסגמד שלי. היית מפקד שלי ו... היית חבר שלי. חייכת אליי. נשמע קיצ'י- חייכת אליי- ואי אפשר שלא לחייך חזרה. והרבצת לי כשדיברתי שטויות. חחח.. בצדק. בלבלנו ת'שכל, וכמה בדיחות, לי לך ולנדב במיק. וכמה פעמים שאיבדתי פרופורצייה, היית שם. וחיבוק בוקר טוב. היחיד בבסיס שמחבק. זה תמיד לחיצת יד- או שילוב של חיבוק והליכה. להגיד לך שלום זה לעצור רגע הכל. ושהביקורת תתעקב. ושנסיים יותר מאוחר, הכל קול. שנייה מדברים מחייכים. וזה.. עושה את החיים יותר טובים. עשה. רציתי לעבור אליכם. להעביר את החודשיים האחרונים לשירות איתך בספינה. הכל חרא.

מצטער צה"ל. אני משוחרר עכשיו ואני אנצל את הפריוילגיה הזו ולא אהיה חזק היום. כי אני חלש. מי לא?
משפחת בובליל. משפחת שחר. שלא תדעו עוד צער. אני מקווה שאתם מוקפים בהרבה תומכים ואהובים, גם מחיל הים. לא שיחזקו אתכם, אי-אפשר. שיהיו חלשים איתכם.

עדן גדליהו

אפריל 2013

הגרון חנוק... עומרי שחר אדם ומפקד דגול יהי זכרו ברוך!!

איריס אגיב

14.4.13

עומרי יקר,
יום זכרון ראשון וגם אתה בין הנופלים!
קשה עדיין להאמין שאתה לא כאן.
עצוב כל כך להכיר במציאות המרה.
לנצח תישאר בליבי ובזיכרונות חיי !
שם תמיד תישאר חי!

תיכף תתחיל הצפירה ואיתם הטקסים הכל כך קורעים הללו וליבי עם משפחתך!!!!!!!!!!!

שחר ינאי

14.4.13

עמרי היקר לצערי אני יושבת בטקס המרכזי של העיר ופעם ראשונה שאני מפחדת להתמודד עם היום הזה... הדמעות לא מפסיקות.
זה לא נתפס ולא אמיתי לשמוע את השם שלך בין כל הגיבורים שלנו. היה לי הכבוד והזכות להכיר בן אדם מדהים כמוך... תנוח על משכבך בשלום ותשמור עלינו מלאך!

גיא קרויטורו - חייל של עמרי

14.4.13

עומרי,
זהו ערב יום הזיכרון הראשון בלעדיך.
ערב הזיכרון שלי ממך.

תמונותיך וסטטוסים על זיכרונך בפייסבוק מכים בי ביממה האחרונה . ההנצחה. הכאב. הגעגוע.
לא מאחל לאיש לדעת.
לעקוב אחרי המכתבים שאמא שלך כותבת זמן רב, למשפחתך כואב, לכולנו כואב.
עכשיו העניים רטובות ויש חנק בגרון.

שירים עצובים מתנגנים הערב. "הילד עם פני המלאך". זה אתה.
השיר קיבל משמעות אישית. הוא עוטף אותך.

בלתי נתפס שהמפקד שלי, שדאג לי ולצוות הספינה. לפריחה שלנו, להצלחה.
צופה עכשיו מהשמים.
אנחנו גדלים ואתה תישאר תמיד צעיר, חובל, מפקד על חייליך.

תודה על שהיית שם בשבילי, הנך מודל לחיקוי.

איזה מפקד אתה?
מפקד למופת.
מפקד חייכן.
מפקד שמבין את החיילים ומבין את המצב.
מוביל למצוינות ונוזף שצריך.
אח גדול.
המפקד ששומר עלינו.
אני זוכר שהתקשרת גם אחרי שעזבתי לבה"ד 1.
תמכתי בי בדרך שאחרים לא תמכו.
נגעת בי. נגעת בכולם.

הזיכרון טרי ואני מתפלל שיישאר רענן לנצח.
אני מפחד להפסיד אותו ואותך.
אתה קשור אלינו ואנחנו קשורים אליך.
זכינו. הפסדנו. אותך.

יזכור. אנחנו נזכור עומרי. זיכרונך לברכה.

הדר טובאיס דבול

אפריל 2013

בר ועמרי , איך אפשר בכלל להסתכל על התמונה הזו ולא להיחנק?? עמרי, עד השנה היינו עומדים אחד לצד השני ביום הזיכרון ליד הקבר של בר והשנה אצטרך לעמוד ליד קברך.. הכל קורה כל כך מהר אפילו עדיין לא עברה שנה מאז שהלכת ! אוהבת אתכם לנצח.. יהי זכרכם ברוך לעד

יוני שמש - חבר ילדות


אח יקר!
איך מתחילים?! הכל כל כך קשה לתפיסה. איך הבנאדם הכי מאושר בעולם לא יהיה חלק מהחבורה שלנו יותר? עברנו כל כך הרבה ביחד הכרנו בתיכון ישבנו אני הילה אתה ובן אחד מאחורי השני ופשוט צחקנו כל היום. אני לא אשכח את השיעורים עם אלה במתמטיקה, הייתה משגע אותה ולמרות הכל היא עדיין הייתה צוחקת, איך אפשר שלא. החיוך שלך האיר כל פינה שאליה הגעת. כשאנשים היו עצובים אתה היית האור שמאיר להם את החיים. 3 שנים עברנו בתיכון ועכשיו כל יום שעברנו ביחד נראה כנצח. אני לא מצליח לתפוס שאתה לא פה איתנו זה לא המציאות שלה קיוויתי אתה כהרגלך צריך להגיע באיחור. להכנס עכשיו בדלת ולחייך וכולם מחייכים אחריך. אני אצלך בבית עם כולם ואתה לא פה לפני יומיים קברנו אותך. תסלח לי אחי תסלח לי שנתתי לך ללכת. קשה לי לכתוב ולבטא את מה שעל ליבי כי המוח לא חושב והכל רוצה להתפרץ מהלב אבל גם הוא לא מעכל. לפני שבועיים הסתכלתי על ההתכתבויות שלנו בוואטצפ איך כל לילה היינו צוחקים אחד על השני ואתה כהרגלך היית עונה לי ביללות כאשר הייתה חוזר מפעילות בנינו לך פה פינה עם תמונות וכתבות כדי שכולם יראו כמה גדול היית כמה החיוך שלך היה גדול וכמה אתה היית גדול אבל שום דבר לא באמת משתווה לזה שום דבר לא באמת יצליח אפילו במעט לתת רושם כמו שאתה היית משאיר אחריך. אני ניזכר באיך התחלת את הדרך הצבאית. אבא שלך לקח אותנו ליום סיירות ואתה כהרגלך לא פרשת ולא ויתרת ובסופו של דבר הגעת לאן שרצית למקום וליחידה שהייתה מתאימה לך כמו כפפה ליד. תמיד הצטיינת בהכל גם בלימודים בלי ללמוד היית מוציא מבחנים גבוהים וכך גם בצבא. היית הגאווה של החברה ולמרות שתמיד צחקנו עלייך ידענו שזו דרכך ושאתה עושה זאת מבחירה אני מסתכל על התמונות ופתאם הכל מתחבר איש משפחה, חבר, איש צבא. אתה הכלת את כולם ואת כולם עשית בצורה הכי טובה. אני אתגעגע ליציאות שלנו ביחד לצחוקים שלא נגמרו לימים שלמים של בילווים ביקורים אצלך בבית טיולים והכי הכי אלייך אחי. קשה לכתוב הכל בלשון עבר כי אני לא רוצה להשלים עם המציאות הארורה הזאת, שאתה לא פה. באותו יום שזה קרה אמא שלי הקריאה לי את הכתבה על התאונה כי רק קמתי ממבט ראשון ראיתי ששני קצינים מחיל הים מבסיס אשדוד נהרגו בתאונה ואני כהרגלתי המשכתי הלאה תוך כדי המחשבה שאין מצב שעמרי קשור עמרי מלך הכי אחראי הכי מסודר זה לא יקרה לו. לא עוברת דקה בדרכי לחדר ומאורי מתקשר. פה ידעתי שזה נגמר שלא תיהיה עוד חלק מחיי הלב לא האמין למילים אבל הוא ידע שהחבורה שלנו איבדה בנאדם יקר. אח ונשמה טובה שתחסר לנו. אנחנו כבר לא ניהיה אותה חבורה בלעדייך אבל אנחנו נדאג למלא את המקום שלך בשביל המשפחה שלך בכל אירוע אנחנו ניהיה פה ניהיה אחים לאחיות שלך ובנים להורים שלך אתה יכול להיות בטוח שאנחנו נשמור עליהם בשבילך אבל דבר אחד אני מבקש ממך, תשמור עלינו מלמעלה עם החיוך שלך.

אני אוהב אותך ומתגעגע מאוד!
יוני שמש

דור דהן

14.4.13

עמרי היקר, מעולם לא הערכתי את הרשת החברתית הזו מאשר עכשיו, כי זו בין הדרכים היחידות שנותרו לנו לתקשר איתך.. יום הזיכרון הגיע ואפילו לא עברה שנה מאז התאונה ומצאתי את עצמי חושבת עליך בצפירה. עליך ועל עוד שני חללים ממשפחתי. הייתי חייבת לכתוב לך משהו כי מתוך מאות החיילים שעברו דרכך, גם אני נמצאת שם. אמנם לא היית מפקד ישיר שלי, אבל מבחינתי היית דמות המפקד האידיאלית. כל כך דואג לחיילים שלו, משגע אותי במירס מה עוד אפשר לארגן לספינה ו"דור בואי נקח אותם לפה, בואי נטייל שם.." וגם אחרי לא מעט ארגונים וביטולים ומלחמות שלך ושלי, אני לא אשכח איך היית מבסוט תמיד שהצלחנו. ועזוב אותך בתור המפקד, היית בן אדם נהדר. הערצתי את הדאגה שלך כשהייתה מופיעה כשהיינו מדברים על המשפחה שלך, או על הניצוץ בעיניים שלך שהיינו מדברים על ספיר שכל כך אהבת (ושהייתי מאחלת קמצוץ מזה לי ול"ג'סטין" שלי).. ואני לא אשכח שכמה ימים אחרי שהחלטתי שאני עוזבת ועוברת לבה"ד נכנסתי למשרד של יותם ופתאום אתה התיישבת שם וסיפרת לי בגאווה שאתה הולך להיות המס"ר החדש של בזק! ואיתם באו השכנועים שלך שאני אשאר באשדוד.. ואני רציתי לרוץ לחדר של מפכ"א ולהגיד לו שאני חוזרת בי כי אינמצב שאני לא אהיה המש"קית חינוך שתעבוד עם עומרי שחר! הייתה לי הזכות לשרת איתך ולהכיר אותך אישית.. לא אמרתי לך את זה מעולם אבל אני הערצתי אותך ותמיד אזכור אותך גם כאדם, חבר ומפקד. ואני בטוחה שאיתי עומדים עוד הרבה אנשים שחושבים כמוני.
(ותשמור לי "טעמי" או איזה "פסק זמן" למעלה, או עם טורטית כי אכלת עכשיו בשר..)

טל ביטן

אפריל 2013

עד יום הזיכרון הנוכחי, מדי שנה בשנה פתחתי את ערוצי הטלוויזיה, אתרי האינטרנט והאזנתי לסיפורי גבורה כילד, כנער וכחייל בצבא. סיפורי הגבורה, המשפחות השכולות ונעימות יום הזיכרון הכה מוכרות פתחו אצלי דלת שממנה השתדלתי עד כמה שאפשר לייצר את תחושת ההזדהות חרף תחושת השייכות.
בחודש יוני בשנה שעברה, נהרג בן דודי, סרן עמרי שחר ז"ל, קצין בצה"ל שידע לקבל את ההחלטות החשובות ביותר, אלו שלבסוף העניקו לו אותות הצטיינות רבים. אך לא רק כקצין, עמרי הצטיין בחייו. את זאת ניתן לראות בתיאורי משפחתו, חבריו ומפקדיו. בחודש יוני בשנה שעברה אבדה לה נשמה נוספת.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, לראשונה בחיי, פתח את הדלת ושלף ממנה את כל תחושת השכול, ההזדהות וכאב המשפחה. יום בו מיליונים מאזרחי ישראל נזכרים, אך רק עשרות אלפים מהם לא שוכחים. למעגל הזה נכנסתי אני.
אני קורא לכל אזרחי ישראל, במשך מספר שעות בודדות, להתכנס מול מסכי הטלוויזיה, להאזין לרדיו, לבקר את משפחות השכול, לחלוק את כאבן, כאב שתכליתו אינסופית. אל לנו לשכוח כי 23,085 חללינו, שנפלו בזמן הגנתם על המולדת, ציוו את חיינו.
יהי זכרך ברוך.

אופיר בועז - חבר ילדות

14.4.13

אם דמעות היו נשמרות הייתי מכין לך מהן ים. ואז מקול הבכי החזק הייתה רוח ..וזה מה שאתה צריך לא?
היית בא עם הספינה גאה, מחייך ומשייט על הגלים. שומר על החוף.
אבל הדמעות מתייבשות כבר במורד הלחי וקול הבכי רק נחנק.
ואין ים ואין גלים ואין אותך.
אז למה יש דמעות אם לא נוצר מהם ים?
למה יש דמעות אם הן לא יחזירו אותך?
כל כך הרבה דמעות ואפס תשובות ללמה הלכת..
עמרי, יש עדיין חוף לא מוגן, משפחה שמתגעגעת, חברים אבודים וכולנו מייצרים דמעות לחינם. אבל קשה שלא לבכות שמלך הים נפל מת.
אז אני לא יכול להכין לך ים.
ואין גלים ואין אותך.
כל מה שאפשר הוא לכתוב לך
ושלנצח ייזכר שמך.
עמרי שחר 27.6.12 - 10.5.87
מפקד סיירת בחיל הים, בן, אח , חבר. מלך הים והחיים..
אוהב כואב וכל כך מתגעגע

רותם אביטן

14.4.13

עומרי היקר! אני כותבת לך ודמעות מציפות את עיניי וליבי נחנק, אני זוכרת את אותו היום כשהגעתי לבסיס וקיבלתי את הבשורה הנוראית הזו הרגשתי מרוסקת,קשה כל כך להאמין ולקבל שאותו אדם שישב איתי במשרד, אותו אדם עם שמחת חיים מטורפת ולב ענק שקיבל אותי בכל כך חום ואהבה , ייעץ לי ותמך בי איננו יותר!! זה בלתי נתפס!!!! היום הזה בפרט מחזק את תחושת הריקנות, פשוט כואב הלב! אוהבת ומחזקת את המשפחה! יהי זכרך ברוך עמרי שחר

אבי שוחט - חבר ילדות

15.4.13

איך מאז שהשתחררנו ואתה ואדם הייתם החיילים היחידים שלנו, תמיד ליום הזה הייתה זיקה אליך. היית מופיע בבוקר עם המדים הלבנים, כל כך ייצוגי ומכבד. לא משנה כמה שנים ראינו אותך עם המדים והדרגות , בשבילנו תמיד היית עמרי שעושה שטויות, שדואג להצחיק את כולם ותמיד אבל תמיד במצב רוח טוב. מצמררת המחשבה שהזיקה העדינה שהייתה לך ליום הזה בשבילנו הפכה פתאום ליום שכולו בשבילך. מי חשב אי פעם שנשמע את השם שלך בתוך הרשימה הכואבת הזאת, ביום כזה שהכאב גדול עוד יותר והגעגוע כל כך שובר, אתה זה שאמור לבוא ולשפר את המצב, אותך אנחנו צריכים שתוציא אותנו מזה. ליום הזכרון שנה שעברה הגעת גם לטקס עם המדים הלבנים והג'יפ שלך. יש לך אפילו תמונות משם עם כל המשפחה שלך, מחר אנחנו חוזרים לשם, נעמוד שם כמו בכל שנה, אבל ממחר ולתמיד זה שונה, לצערנו זה למענך ובשבילך. לעד תישאר בליבנו אח יקר.

אגב- תראה מה מצאתי....

מור סמדג'ה

15.4.13

יכול להיות שהיום יום הזכרון אבל,
מהבוקר הנורא הזה שכל חיל הים צלצל אלי וסיפר לי שהלכת..
כל יום אצלי הוא יום זכרון.
זוכר אותך לא מעקל שעזבת אוהב אותך!
יהי זכרך ברוך!

דנה לוריא בנין

15.4.13

אפילו פה, במקום שהכי קרוב לגן עדן בעולם המציאותי שלנו, הכל עצר מלכת ביום הכואב הזה.... היום שתמיד היה קשה מנשוא והצליח לצבוט לכל אדם שחי את המציאות שלנו בלב, הפך השנה ליום אחר! יום כואב יותר, שנותן משמעות לחיים ... יקירי, כמה שחשבתי שהכרתי אותך אני למדה כל יום מחדש משיטוטים חוזרים ונשנים בוול שלך, על האדם שהיית... על הטוב לב, על האהבה הלא נגמרת, השארת פה חותם בלב של יותר מדי אנשים. לימדת אותי שהחיים האלה כל כך לא מובנים מאליהם, לימדת אותי לאהוב את הרגע ולנצל כל דקה! תדע , שגם כאן, אלפי קילומטרים בשעון ישראל מצאנו לנו פינה ועמדנו דקה לזכרך. אתה חסר, הלב כואב!!!!

נתנאל כלפון

אפריל 2013

אוהב אותך ומתגעגע אח יקר!שמור עלינו מלמעלה

עדי אושר

15.4.13

״את פרי גנך אל תבקשי
מי לך יאמר, ומי לך יגיד
מר כאבך רודפים הימים
נותרת לבדך, רוצה להאמין
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה..״
יוני האחרון, יום לפני היומולדת, טיול בברצלונה אחרי חיסכון קטן של אחרי השחרור. להכנס לפייסבוק ולראות מה חדש בארץ ולגלות את הנורא. ברגע שהתגייסתי אמרו ״ברוכה הבאה למשפחה, משפחת חיל הים.״ ברגעים מסוימים, של כל שבת שניה, של השעות בין משמרות, לשמוע בקשר ״בואו לארוחת רציף״ ואנחנו באות.. בארוחת רציף הראשונה. ״אני עומרי שחר, זה שמאחורי הקשר, הבן של אשר שחר, אותו אתן בטוח מכירות״ וצדק, אהבת אב ובן, הוא דיבר עליך ואתה דיברת עליו.
באותו רגע שקראתי על התאונה, 2 הרוגים, אחד קשה ואחד בינינו, הרגשתי את תחושת הקרבה, המשפחה. עומרי, מעטים הרגעים שיצאו לנו ביחד מעבר לקשר, אבל תחושת החסר קיימת וכואבת. רב חובל יקר, תנוח למעלה, תחזק את ההורים, המשפחה הכלכך גדולה שבנית סביבך במשך השנים.
יהי זכרך ברוך.

עדי גולן

15.4.13

"אי שם עמוק בתוך תוכנו טמונים קולות וזכרונות מראות רבים שכבר שכחנו ספרי פלאים ומנגינות"
על כל הזכרונות היפים, החיוך הכובש, החיבוק החם והלב הגדול.
מקדישה את השיר לנשמה המיוחדת Omri Shahar שנפל בעת מילוי תפקידו כקצין בחיל הים לפני כעשרה חודשים.
בכל יום בשנה, הזכרון שלך איתי. תנוח על משכבך בשלום ילד.

יוגב הרוש - חבר ילדות


עמרי שלנו,
ביום רביעי 27/6 קמתי בבוקר עם איזשהי הרגשה לא ברורה, אמנם בתקופה האחרונה אתה יודע שקצת קשה לי בעבודה, אבל יחד עם זאת עם הרגשה לא טובה פשוט לא לגבי משהו ספציפי.
כשהגעתי לעבודה קראתי כי קרתה תאונה 2 קצינים בחיל הים נהרגו ו- 2 נפצעו בלי שמות אך עם תמונה של איסוזו. כבר התחלתי להיות פסימי, רציתי שתענה לי – התקשרתי, התקשרתי שוב, טוב אבי ניסה לנחם אותי שאתה בצבא ואף פעם לא עונה. לאחר מכן הוא גם בישר לי שזה אתה עמרי, עמרי שחר, החבר הטוב, החבר הכי טוב אחד מן ההרוגים.
הבנתי כי את ה- 27/6 אני כנראה לא אשכח לעולם,
כיתה י' – בני 15 הכרנו, למדנו באותה שכבה והיינו חברים טובים, ביחד עם עוד 10 כאחים שמשלבים ידיים, עושים ריקודי מוזיקה שחורה, עפים על מסיבות טבע, שגם היית שותף לאחת.
והיינו חבורה מדהימה שאתה היית עמוד התווך, היית מתקשר לכולם ומעיר את כולם ב- 1 בלילה כדי שנבוא לתל אביב. היית מתקשר לאחד ומחרטט אותו – הכל כדי שניפגש כל החברה, וגם במצומצם, היית חוזר על הסיכות הענקיות על הגוף 3 ארונות קצונה בכל כתף וכובע של חיל הים, עם חיוך ענק, היינו כל כך גאים בך, היית התותח של החברה, עשינו לכבודך חולצות הגענו כולם לכל המסיבות סוף מסלולים שהיו לך, הגענו לטקס סוף המסלול שלך עשית את מה שכל כך אהבת, ועכשיו, אחרי שהלכת אולי תיתן לי כמה מהדברים האלה שיש בך?
תעביר לי את התכונות האלה שלך, העוצמה הנפשית האנרגיות הטובות החיוך, הקסם הצחוק החוש הומור החבר הכל כך טוב ברגעים הכי קשים שהכי צריך, אתה תמיד תפתיע, אם תשמע שלמישהו קשה אתה תעשה הכל להגיע אליו, להצחיק אותו, איך הלכת ככה?
בלי שום סימן מקדים, התעוררתי באותו בוקר הגעתי לעבודה ובשנייה הבנתי שאני לא אראה אותך לעולם, לא אשמע אותך התמוטט אצלי איזה חלק בגוף.
עשינו כל כך הרבה דברים ביחד – בכיתה י' כבר היינו נוסעים לטיולים ביחד – עם אריה במונית המשכנו עם הטיולים, נסענו לאילת, לנאפה, למדנו ביחד שתינו, יצאנו, אתה פשוט לא יכול לעזוב אותי ככה, היית בשבילי תמיד תמיד ידעת להצחיק אותי. גם שהיה לי הכי קשה, שהייתי מספר לך שקשה לי בצבא היית שואל אותי נו אז למה אתה לא יוצא לקצונה? רצית שישאר איתך מישהו בצבא, ואני הייתי אומר לך איזה קצונה, או שרצית שנעבור לגור בתל אביב. עיר הרווקים היית קורא לזה, היית מתקשר כל יומיים, לשאול מתי הולכים לחפש דירה.
בזכותינו והעקשנות שלך שהיינו באילת פשוט הלכנו לחפור לבעל המלון שעשה איתנו משא ומתן ואתה מתעקש שאנחנו לא נשלם שקל יותר – היית אכפתי דואג לכולם, היית ישר, בוגר – הכי אחראי שיש, לא שותה כשנוהג, מעלה אותנו עד המיטה אם צריך – לאלו מאיתנו שחוו ערבים קשים מאלכוהול, לא נתת לאף אחד להיות לבד.
ועכשיו – זה היום הרביעי ברצף ארבעה ימים שלמים שאני אצלך בבית, מחכה שתבוא, כי ביקשת ממני והתקשרת אליי לסגור סיום שבת ולא באתי.
ובכלל היית תמיד מתקשר אליי, ייאמר לזכותי כשגם שאני לא עונה אני חוזר, אבל בכל זאת התרחקנו מעט.
אתה בצבא ואני עובד המון האמת שכבר יותר מדי, אתה גם יודע שקצת קשה לי ועדיין היית מתקשר לבדוק איך אני ומה שלומי,
ותמיד רצית להיפגש ולשאול וכשהיית רואה את ההורים ישר היית שואל מה שלומם, ובאמת דאגת להם.
אתה איש יקר, יקר לכולם לכל החברים למשפחות לאחיות להורים לדודים, לא עזבת אותי עד ששכנעת אותי לבוא לראות את הספינה ששירתת בה, בחיפה אני רוני וההורים שלך באנו לראות. ההורים שלך היו בכל מקום – כמה הם אוהבים אותך, כמה אתה מחזק אותם ואותי – והיום הזכרונות הכי טובים שלי איתך צפים אליי כל היום תמונות, סרטונים, אתה שוכב לך שם, בתוך ארון עטוף בדגל ישראל ומובל על ידיהם של שישה קצינים בדרגתך, המפקד הבא של חיל הים, האבא הטוב בעולם, החבר הטוב בעולם, זה מה שניבאו לך, מפקד חיל הים הניח זר ודיבר אחותך לוטם, הייתה מאוד חזקה, ענבר מתגעגעת אלייך כל כך, החברים מחובלים החברים מהבית. מזל שאתה לימדת אותנו והבאת אותנו להיות כל כך מאוחדים, שאני נשאר לבד אני נשבר ברגע, החברים למדו להיות יותר מאוחדים בזכותך, תמיד היית מביא את כולם לכל מקום, איתנו, ואני מרגיש שאתה עוזר לנו לעבור את זה, אתה עם הרוח הצחוק והאושר שלך והחיוך מחזק אותנו, כל אחד מאיתנו מגיע אליך, אני כבר ביקרתי אותך כל יום מאז שהלכת לך, בתאונת דרכים הארורה הזו אתה נותן לי קצת מהטוב שלך.
עמרי, היום אני רואה כל היום תמונות שלך, ומדמין אותך איתנו, אתה אפילו ממוסגר אצלי מעל המיטה.
ואני עדיין לא מעכל... אל תקחו לנו אותך – עמרי היקר.
לצערי הרב אני מתחיל להפנים כי אתה כנראה לא תתקשר ביום שישי, כמו שהיית מתקשר גם שהיית בחיל היית מוצא יום להתקשר.
בודק שהכל בסדר, צוחק ושומעים שאתה מאושר וחייל מצטיין של הרמטכ"ל – איזה מקור לגאווה היית בשבילנו, הייתי מפאר אותך בפני כולם, מפקד של 6 ספינות דבורה. סרן עמרי שחר.
הלכת לנו, ולא תחזור, הלכת לי אבל עכשיו אני יודע שנתת לי כל כך הרבה, קשה לי וכואב לי אבל אני יודע שאתה לא רוצה את זה.
אזכור אותך לעד איש יקר, חבר יקר.
יוגב הרוש

יוני עופר

15.4.13

אתה יודע אנחנו בתקופה של טיולים ובלאגן אז לא יצא לי להיות בשום ארוע לזיכרך... אז היום היה קשה...בעצם מה זה קשה, זה מילה קלה בכלל לתאר את מה שהרגשתי היום... גם היריות גם הקדיש שאבא שלך הקריא ובכלל הסרט שמצלמים לך וכולם מריצים פלאוורה ונזכרים בשטויות שעשינו ובאמת הכל נכון אבל כואב לאללה כואב!!!
אם היית שומע איך דיברו עליך היום ואיזה דברים אנשים למדו ממך עצם היותך אתה היית פשוט נגנב.
כוכב היית וכוכב תישאר אחי...!
יהי זכרך ברוך

לוטם שחר - אחות

15.4.13

״ולפני שתעצום עיניים ,שמור לי נשיקה אחת לפני שניפרד לעולם...״
למרות שיצאת מסטול ואני לא הסתכלתי למצלמה , אבל אני אוהבת את התמונה בגלל שזה איתך..
יום הזיכרון עבר ״בהצלחה״ , עכשיו כולם חוגגים ואנחנו יושבים בבית ומנסים לאסוף את השברים
עמרי אני כל כך מתגעגעת , אתה חסר לי ...

תחזור, בבקשה.

לוטם שחר - אחות

31.5.13

בלעדייך זה לא משפחה...

ספיר אשכנזי - בת-זוג

15.5.13

יפה שלי, הפעם בלי שירים ועניינים, אבל אם היית כאן, איפה היינו חוגגים היום 4 שנים ביחד?!

ירדן פלאצ'י

13.6.13

אוהבת כ״כ !!!!

איילת שוחט - חברת ילדות

26.6.13

לפני שנה לא הבנתי באמת מהו אובדן של אדם קרוב..
לצערי, ההבנה הזו הגיעה מבלי שציפיתי לה.
"עמרי נהרג בתאונת דרכים" זה משפט שלעולם לא אוכל לשכוח
ותאריך שיהיה צרוב בזיכרוני לעולמים 27.6.12 בשעה 10:00.
שנה שבה המשפחה שלך מנסה לאסוף את השברים ולשרוד יום ועוד יום.
גיליתי בשנה הזו משפחה מדהימה, חמה, אוהבת (למרות שידעתי את זה עוד הרבה קודם), משפחה מלוכדת שמנסה לשרוד כקבוצה אחת.
אני מאחלת לכם שהגזרות הרעות ייגמרו ושתוכלו למצוא איזשהו אור קטן לחיים, החיים שעמרי כן היה רוצה שתחיו אותם.
"תגידי איך לעצור את הדמעות, תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות"...

ספיר אשכנזי - בת-זוג

27/6/13

סורי בייב יקר שלי, באמת שניסינו לעשות בשבילך ולמענך את הכי טוב שיכולנו... מהיום לפני שנה כולנו בלעדיך הפכנו להיות Incomplete.
אוהבת אותך הכי שבעולם

אור גבאי - חבר לקורס חובלים

27/6/13

עמרי,
עברה שנה. שנה שלא דיברתי בה הרבה, אולי כי לא ידעתי מה להגיד, אולי כי פשוט קשה להפוך את כל התחושות הללו למילים ואולי כי חשבתי כל כך הרבה מה להגיד לך. עברה שנה והחלטתי פשוט לכתוב לך, עם ידיים רועדות ועיניים דומעות פשוט להוציא הכל החוצה.
עברה שנה מאז הלילה ההוא בלוס אנג'לס, חזרתי לבית ונכנסתי לאייפד להתעדכן מה קורה בארץ כמו בכל ערב, אבל הערב הזה היה שונה, דווח בחדשות על תאונה דרכים בכביש 4 לכיוון דרום לא היו יותר מדי פרטים אבל הייתה לי תחושה רעה. חשבתי על כל החברים מהבית שאולי יצאו לת"א וקרה משהו בדרך וקיוויתי שאקום בבוקר והכל יהיה בסדר. בבוקר קבלתי הודעה מידידה שלי אופיר, היא פגשה אותך אצלי במסיבה לפני שטסתי, היא אמרה לי שאחד החברים שלי מהקורס נהרג בתאונת דרכים וישר ידעתי שזה קשור לתאונה ההיא מהלילה אבל לא חשבתי עלייך, רצו לי השמות של כל החברים שלנו ורק שלך לא, הרי זה לא יכול להיות אתה. רצתי לאייפד והתמונה שלך הופיעה על המסך, הרגשתי שהעולם נעצר מלכת, שמשהו לא בסדר שזה לא הגיוני, והדמעות החלו לזלוג ללא מעצור. התקשרתי להורים להודיע להם והם נסעו לבית הוריך, ביקשתי לחזור לארץ. יום למחרת עליתי על הטיסה עדיין בהלם עדיין לא מאמין, הגעתי ארצה ביום שישי בשעה 13:00 ,אני מצטער שלא הספקתי להגיע ללוויה, ונסעתי להורים שלך. הגעתי אליכם והבית מלא אנשים, נכנסתי והלכתי לאמא שלך האהובה ורק ברגע שחיבקתי אותה והיא שאלה אותי איפה אתה הבנתי שאתה איננו, ושכל האנשים האלה באו כדי לנחם את המשפחה.
עברה שנה ולא הרבה מכירים את הקשר המיוחד שהיה ביננו, אולי רק המשפחות שלנו, ספיר ורוני. קשר שהתחיל באוטובוס אחרי הימ"פ בדרך לאבט"שים בישוב תומר. הודעת לכולם שאתה הולך לאלף את החיה, שאתה הולך להחזיר להם את גבאי מחונך. עברנו שם 3 שבועות מדהימים, שעות שהיינו רק אני ואתה לבד בשמירה או בדירה. נתתי לך להכיר אותי כמו שמעטים מכירים ואני בטוח שאתה עשית את אותו הדבר, המשפחות שלנו הפכו לחברות בעקבות המפגשים בשבתות ואני ואתה נקשרו בלב. בדרך חזרה מהאבט"שים הודעת שהמקרה אבוד ושאי אפשר לחנך את הנער. מה שלא ידענו שנינו זה שאתה בסוף תצליח לחנך אותי כמו שתמיד הצלחת במה שעשית, זה קרה בדרך טראגית וכואבת שלא חלמנו עליה בסיוטים הנוראיים שלנו, בלילה ההוא שנפרדת בלי להגיד שלום.
עברה שנה, ואתה לא כאן ואתה לא חוזר. אבל אתה מלווה אותי יום ביומו, בכל מקום שאני הולך ובכל דבר שאני עושה. ופשוט רציתי להגיד לך דבר אחד, אני מתגעגע אלייך.
"אוהב אותך , גבאי

דודי משה

18/10/13

עמרי ... לא הכרתי אותך
אבל הדמעות לא הפסיקו לרגע מהפירסומים והדברים שראיתי
כ"כ עצוב .... אבל עם זה , מאוד מקווה שטוב לך שם למעלה
תשמור על כל עם ישראל ...
יהיה זכרך ברוך ...
ואתם משפחה יקרה, משתתף בצערכם ומאחל לכם
שלא תדעו עוד צער .... אמן!!!

קובי עקיבא - חבר לקורס חובלים ולשרות
ערב שכולו עמרי

27/6/13

עמרי, חלפה שנה, עדין לא נתפס שאתה לא כאן איתנו.
וגם היום, יום השנה, כמו בכל יום, קשה לי מאוד לדבר עליך בזמן עבר, אך למרות הקושי החלטתי להתמקד בלספר על עמרי שהכרתי ב- 7 השנים בהם שירתנו ביחד בצבא, האופי המיוחד והתכונות הייחודיות שכל כך אפיינו אותך מהיום הראשון בזיקים ועד ליל התאונה.
עמרי מיום הגיוס היית עמוד התווך בחבורה שהלכה והתגבשה לה ככל שעבר הזמן במהלך הקורס, לא משנה איזה קושי עברנו תמיד היית קורן מאושר ומשמחה והיית סוחף אותנו אחריך בחיוך המיוחד שלך.
במהלך השירות שלנו ביחד גם בקורס וגם בתפקידים המבצעיים שאלתי אותך לא פעם: "כיצד אתה מצליח לגרום לכולם לאהוב אותך וללכת אחריך, בלי להיכנס לוויכוחים או להגיע לפיצוץ כזה או אחר", תמיד היית עונה לי בחיוך האופייני שלך ואומר "אני לא יודע לעשות את זה אחרת". עמרי אני חייב לך תודה גדולה על כל הפעמים במהלך הקורס ואחריו שעזרת לי לצאת מהמשברים בעזרת התכונה הייחודית שלך, הקשבה חיבה ואהבה לכלל הסובבים אותך.
לעולם לא אשכח את היום בו נכנסו לחדר מפקד בסטי"ל אח"י רומח, בו שירתנו יחדיו כקציני משמרת, וקיבלנו את הבשורה לה ציפינו עוד משלב מתקדם, שניכם מוצבים בפלגה 916 ועתידים להיות מפקדי דבורות אמר מקכם, מפקד הסטי"ל.
זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיינו לא הפסקנו לחייך ולהתחבק, הרגשנו כי הגשמנו חלום, חלום שלא הפסקנו לחשוב עליו בשנה וחצי האחרונות של הקורס.
כפי שאתם יכולם לתאר לעצמכם, גם בפלגה 916 עמרי בלט מעל כולם, במיוחד במהלך הפיקוד על שלדג 844, התחושה שנוצרה בפלגה, שכשעמרי איתך בים אתה יודע שיש על מי לסמוך.
עמרי עם כל החיוך המדהים שלך ברגע שהיית מגיע לאירוע מבצעי היית הופך למפקד הרציני והחד ביותר שפגשתי, ומיותר לציין כי תמיד היית יוצא עם היד על העליונה מכל אירוע פח"עי או בט"שי שהיה לך במהלך הפיקוד.
כל זה גרם למפקדים שלנו להחליט לקדם אותך ולקצר לך את הדרך לתפקיד שכל כך רצית לקבל בפלגה, מפקד סיירת בזק!, עד היום לא פגשתי חייל או מפקד שמצליח לשכנע יותר טוב ממך מדוע השפיץ של השלדג יותר טוב מהמטי דמטי של הדבורה.
ההרגשה שלי ובכלל של כלל המחזור הייתה שהדרך לפיקוד הבכיר של חיל הים כל כך מתאימה לך, ושזה רק עניין של זמן עד שתגיע להיות מפקד סט"יל ולבסוף גם מפקד חיל הים.
לא סתם היינו מצדעים לך בצחוק כמובן כל פעם שהיית נכנס לכיתה או לאחר מכן גם למשרד.
מעבר לקצין מצטיין היית חבר אמת עם אכפתיות אין סופית לחברים....כזאת שגרמה לכולם לרצות להיות כל הזמן בקרבתך......האובדן הכבד גרם לכך שבאירועים שהיו אמורים להיות משמחים בשנה האחרונה הרגשתי שהעולם קטן יותר, קר יותר, ריק יותר ושהשמחה אינה אותה שמחה בלעדיך.
בכל זאת קשה לשמוח ללא החיוך שלך ברחבה, הצמדת השטרות והריקודים שלא משנה כמה ניסינו בחברה להגיע לרמה שלך, אותה צברת בהתמדה בלתי פוסקת של צפייה בסדרת סרטי סטפ אפ, לא הצלחנו ולהיות קרובים אפילו במעט.....
מעולם לא האמנתי שדבר כה נורא יכול לקרות, היה לך עוד כל כך הרבה מה להספיק בחיים האלו, כל כך הרבה פסגות לכבוש בדרך הכל כך מיוחדת שלך וברגע אחד שחור הכל פסק.
האזכרה שנערכה לך לפני כשבועיים הייתה הוכחה נוספת לאדם הדגול שהיית, כל כך הרבה אנשים הגיעו לחלוק לך שוב כבוד ולהנציח אותך. זוהי הייתה טיפת נחמה נוספת בחלל הכל כך גדול שנפער מאז אותו לילה ארור.
השיר של עמיר בניון "מורה לחיים" גורם לי בכל פעם מחדש להיזכר באדם המדהים שהיית והחלטתי לסיים בפסקה מהשיר:
לא אשכח אותך, לא אשכח אותך
לעולם היא לי דרכך

מנסה לצעוד בלי למעוד שנית
גם אם לפעמים קשה קצת בשבילי
בתוך ים של פיתוי שוחה אני
אז דמותך למולי
לחזק אותי ולשמור עלי
לכוון מלמעלה את חיי

רק אל תפגע בשום אדם, גם לא בעצמך
והישמר תמיד על נפשך
תגרום גם נחת והמון שמחה לאוהביך

ואל תאמר נואש ואל תשכח אמונתך
האל ישמור עליך אם תמשיך
לבדוק את צעדיך בודאי תשאף וגם תגיע

אוהב אותך אחי, ולא מפסיק להתגעגע......

קובי

משפחת שוחט - חברים קרובים

לעמרי האהוב
אנו משפחת שוחט לילי דני איריס איילת ואורן המשפחה של אבי, החבר הכי טוב שלך, עטופי יגון וצער ברגעים נוראים אלה.
ברגעים בהם נפתחו שערי הגיהינום ועומרי אהוב נפשנו נלקח מאיתנו.

עומרי אתה גאוות המשפחה, גאוות הסביבה וגאוותינו הפרטית, יפה נפש ועכשיו אתה מלאך יום חברותכם המשותפת שלך ושל אבי עוד מימי סוף הילדות ותחילת ימי הנערות. מכתה ח היווה את תחילת הדרך בו הפכה חברותכם לחיבור נצחי השמור לקירבת אחים תאומים.

גם אנו המשפחות, שחר ושוחט הלכנו אחריכם בדרכים וכך ניקשרה ידידות עמוקה בינינו. הקשר העמוק בין ענבר ואיילת, הינו המשך החברות הנפלאה שלכם.
רצה הגורל ואשר היה המפקד של איריס בחיל הים.
כל כך הרבה דברים חיברו בינינו.
אנו זוכרים את האהבה והדאגה שהעניקו לך עומרי, הוריך הנפלאים, אמא אירית ואבא אשר. אהבה ודאגה זאת שימשה לנו מודל חיקוי בהתיחסותינו לילדים שלנו ובמיוחד לאבי החבר הכי טוב שלך.
אנו זוכרים את רגע ההצלה שהעניקה אמא אירית לך עומרי ולאבי כאשר עמדתם לעלות על אוטובוס הפיגוע בקו 29.
בזכות אהבת אם ותחושת בטן היא עיכבה אותכם, מעבר לאיחור הרגיל שלך – לאחר לכל מקום, ונתנה לכם קרואסונים לדרך.
בדרך נס פספסתם את האוטובוס ועליתם על אחד אחר אחריו.
אנו זוכרים את הבלוי המשותף באילת בסיום כיתה י בחופש הגדול, ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים בי"א.
אשר הביע את דעתו/דאגתו לשנה החדשה שמהווה את שנת הלימודים הקשה בתיכון והדגיש כי הוא רוצה לתת לך שעורי עזר כדי להוציא את הציונים הגבוהים ביותר בבגרות, אנחנו ביקשנו לצרף את אבי לתוכנית הלימודים.
אני זוכר את הטיול המשותף לבסיס של איריס "במגדל" באשדוד. אני זוכר את התצפית המשותפת שלנו ממגדל המים לנמל.
בטיול זה ספרת כי ברצונך להמשיך את המסורת המשפחתית בחיל הים ולהתקבל לקורס חובלים. מיד סיכמת עם אבי כי תתגייסו יחד לך לקורס.
לשמחתינו הגשמת חלום והתקבלת לקורס. סיימת בהצלחה והתקדמת הלאה והלאה, תואר ראשון ודרגות.
לאבי הדבר העניק רגעי שמחה וגאווה כי אתה התקבלת לקורס היוקרתי.
כל ביקור שלך בביתינו היה מציף אותנו בשמחה גאווה ואושר כי הנך כל כך מוצלח, מקסים, שמח ומשרה שמחה על כל הסביבה.
כשהיית בא אלינו קודם היית מנשק אותי – לילי ומחבק, אחר כך את שאר בני המשפחה ורק כשסיימת – התפנית עבור אבי.
היית היחיד שהיה לו אישור להסתובב בבית שלנו עם נעליים. אפילו לילדים שלי אסור.
אנו ראינו בשמחה את כל החבורה שלכם וביניהם שני אלופים במדים לבנים. אתה ואדם.
ברגעי האושר והאהבה התפללנו שהמשפט "העולם שייך לצעירים" יוגש לכם על מגש של אהבה, הוד והדר. אנו ההורים גידלנו אותכם מתוך תקווה כי אתם תהיו דור ההמשך שלנו. אתה עמרי וחבריך הנכם הדור הנפלא שזכינו לגדל וכל בקשותינו כי אתם תמשיכו את שרשרת החיים כפי שהטבע ציווה עלינו. היום האיום בו נקטעו חייך, עומרי, החריב את עולמינו. הילד הנפלא, גאוות המשפחה, החברים, השכנים, הסביבה, החיילים שלך, ספיר – נלקח מאיתנו.
היקר מכל הלך!
היינו בטוחים שזו טעות. שלא שומעים טוב בטלפון כי יש הפרעות ובטח זה לא נכון.
אבי בכה בטלפון כשסיפר לנו מה קרה ופשוט לא האמנו. לא יכול להיות שזה קורה למישהו כל כך קרוב. לא יכול להיות שזה אתה. זה פשוט לא מתאים.
כשאבא שלך הלך לזהות אותך – קיוויתי שיחזור ויגיד "זה לא עומרי". "עמרי חי". "זה מישהו אחר", וכולנו נפרוץ בשמחה שזו אכן היתה טעות ואתה במקום אחר ותכף תגיע.
אבל זה לא קרה, ונאלצנו להגיע לבית הקברות עם הארון שלך. אחד מנושאי הארון היה אדם, ואחרים שאנחנו לא מכירים.
אמא שלך ואבי השתטחו על הקבר הטרי וכמו כולם, לא רצו לעזוב. פשוט היינו שם עד שכיבו לנו את האור. (אחרי שכיבו לנו כבר את האור בבוקר כששמענו ונודע לנו על הגרוע מכל).
לא רצינו להשאיר אותך לבד!
כל החברים שלך בוכים! כל פעם אחד מנחם מישהו, כולם מתחבקים ולא מאמינים, מחכים שתבוא, כי אתה תמיד מאחר. יושבים אצלך בחדר ומחכים. "תגיע כבר". עם החיוך הנצחי, המרגיע, המופלא.
אני זוכרת הייתי עם אבי ואורן אצלך בספינה, הכי חדשה "מהניילון", הכי מהירה בחיל הים. עשית לנו סיור וכל החיילים נתנו לך כבוד, וגם אנחנו. הצטערנו שדני לא יכול היה להגיע. אני זוכרת גם שהיינו בכנרת ביחד עם האופנוע ים ואבא שלך הציע שאתה תתחתן עם איילת ואבי עם ענבר, כי הוא רוצה להתחבר עם משפחה שהוא מכיר ויודע שיהיה לכם רק טוב.
אבא שלך כל כך רצה להיות משפחה איתנו ביחד – וזה פשוט לא קרה.
כל ארוע ביטחוני הקשור לפעילות חיל הים היה מקפיץ את אבי והיה בודק מה קורה איתך. גם הפעם כשהתקשר אליך ולא ענית – היה בטוח שתחזור אליו, כי אתה פשוט עסוק ולא יכול לענות לטלפון.
אבל היתה לו תחושת בטן לא טובה והתקשר לספיר. כל החברים התחילו להתקשר אחד לשני לברר – ומיד ידעו שהרע מכל קרה.
אנו ההורים והמשפחה של אבי, הלומי כאב ויגון, מבטיחים כי לעולם לא נשכח את המשפחה שלך ואותך. החברים הוציאו תמונות שלך מהמחשב ופיתחו.
כולם יתלו תמונות בכל הבתים.
אהבת אב ואם, כמו שההורים שלך אוהבים אותך, לא רואים כל יום. ענבר משתגעת מגעגועים אליך וגם לוטם.
המומים וכואבים, הלב נקרע לחתיכות
אוהבים – משפחת שוחט לילי דני איריס אבי איילת ואורן

יואב גנות - חבר לקורס חובלים ולשרות

28/6/13

עמרי אח יקר, היום כמו אתמול ושלשום, וכמו מחר ומחרתיים- אוהב אותך חושב עליך ומתגעגע המון.
אירית אשר ענבר ולוטם- שולח לכם חיבוק ואהבה!

אופיר בועז - חבר ילדות

30/6/13

**אופיר סטודנט לתיקשורת וחבר בילדי ריטלין, ביים את הסרט.
"זה לא היה קל, אבל התהליך היה כל כך עוצמתי..
וכמו שאתה היית אמיתי, ככה אני מקווה שהסרט משקף אותך אחי. האהבה הגדולה שנתת, הצטיינות, אופטימיות וגעגעוע אחד גדול.
זה הסרט שלך."
https://www.youtube.com/watch?v=qr7fb_61K7c

ענבר שחר ולוטם שחר - אחיות

12.7.13

אחיותיו של עמרי שיתפו את הסרט על עמרי וכתבו,

ענבר:

"סרט שחברים של אחי יצרו בשבילו, לצד ערב מדהים שכל פעם שחושבים עליו עולה חיוך...עמרי היה קשה לי לשתף את הסרט אבל הגיע הזמן שגם אנשים שלא הכירו אותך יכירו טיפה...
אני רגילה שאתה סוגר שבתות, אבל לא כל כך הרבה...
כמה שאהבנו את השבת בבית, אתה עכשיו יכול להבין כמה אנחנו כל פעם מחדש מייחלים לכך שהיא לא תגיע, לפחות אצלנו....

"...וכשתצא לעוד שבת, נחכה בפתח
אמא לכבודך בישלה, נשקה אותך כמו פרח
גם נגהץ לך מדים אני זוכר מה שהבטחת
ישמור עליך אלוהים רק חזור הביתה...!!!!!!!!" Omri Shahar Ofir Boaz"

לוטם:

"סרט מדהים שמייצג את עמרי אחי
תודה לאופיר על ההכנה המדהימה ! — עם Ofir Boaz ו-Omri Shahar."

http://www.youtube.com/watch?v=qr7fb_61K7c

גיא קרויטורו - חייל של עמרי

הגעגוע מחלחל. ורוצה לפרוץ החוצה בבכי.
אך יש מעצור, להיות חזק.
מותר לנו לבכות.
מותר להיות חלשים.
מותר להרגיש.
מותר להתגעגע.
מותר לבכות.
הנשמה בוכה.
מותר גם להעזר בהורים כדי להירגע, או הורים רוחנים, מוזיקלים.
לכל תינוק בוכה יש הורים שירגיעו אותו, וגם להם עושה טוב להרגיע את התינוק.
Wish you where here.
מותר לנו לחיות! מוקדש לכם Omri Shahar ועוד צדיקים אחרים שהשאירו חלל. ואותו נמלא!

אדם רן - חבר ילדות

3/9/13

רגע לא ברור
זה עלה לי עכשיו
כבר יש דמעות בעיניים - זה הסוף
הדף כמו השכל, מטושטש
אני בכלל לומד, מה אתה בא עכשיו?
זה התחיל בניצוץ בראש
הפך לחיוך,זיכרון חיובי
נזכר באחת השטויות שלך
אתה צוחק, כולנו איתך
אבל אתה לא כאן
כעס, עצב, כולי עצבני
הדף נרטב מהדמעות
האגרוף מתהדק - להרוס,לשבור
אתה אומר- תרגע מה זה יפתור
בשניה כואב לי הראש
כאילו ועומד להתפוצץ
שיתפוצץ למי אכפת
ים של מחשבות ברגע
הכל מתערבב, אסור לשקוע בזה עכשיו
ככל שאני נכנס לזה
ככה הכאב גדל
משחרר את זה, נותן לך ללכת
עד הפעם הבאה אחי
עוד פעם שתבוא לי סתם בלי קשר

גבי טייטלבאום

13/9/13

עמרי המתוק,
עוד כמה שעות יום כיפור.
גם היום כפי שקורה לי פעמים רבות, כשאני מסתכל לסער בעיניים'
אני חושב גם עליך.
אולי, בגלל שכמוך, הוא כל כך מלא בחן,
אולי, בגלל הפחד מן המחר,
אולי, בגלל האהבה הגדולה של אב לבנו'
אותה אהבה שמרגישים ההורים שלך אליך, וזה שובר לי את הלב.
כנראה שזה הכל יחד.
אני מבקש סליחה על כל מה לא הספקנו.
ואני יכול רק להצטער על כל מה שכבר לא נספיק.

אופיר בועז - חבר ילדות

17/10/13

לפעמים זה מסתכם רק בבקשה אחת..שתחזור.

אדם רן - חבר ילדות

17/11/13

נראה כאילו כל שיר עצוב שיש בו את המילה ים מזכיר אותך..
מתגעגע אחי

http://www.youtube.com/watch?v=ntKx9s0qFfA

אופיר בועז - חבר ילדות

27/12/14

התחלה, וצלילים ברקע נדמה שלפתע תגיע
אני מכיר את הכניסה,
זה מתחזק וגם השקר בקטע הבא
לרגע שוב חשבתי שכולנו ביחד נסע
בית, אותו מבנה עם קירות שקופים
כבר היינו שם לפני,
זיכרונות צפים בתוך בועה
אי אפשר לגעת בתקווה הכלואה
פזמון וגיטרות חשמל מנצחות..זה הכל?
טשטוש האשליה וטעם מתוק
הייתי צריך לדעת שהכל אפשרי בחלומות
סוף, נשימה והתעוררות
מצטער..פשוט זה לא אפשרי במציאות
ניפגש שוב שארדם בטעות.

גיא קרויטורו - חייל של עמרי

8/3/14

Omri Shahar היי עמרי, הקלטתי לזכרך שיר.
אני זוכר כמה הערכת את היצירה שלי כשהייתי חייל שלך.
ואני מקווה שאתה יודע כמה אני מעריך אותך על זה ,על האופי המיוחד והטוב לב.
הערכה לבן אדם ולמפקד שאתה.
המחשבות על לכתך ליוו אותי הרבה זמן.
כתבתי לך שיר. והקלטתי אותו בעצת אחותך Inbar Shahar ואמך אירית שחר.
כמות הצמרמורת שעוברת בגוף ברגעים האלו, קשה לתאר...
תדע ,"אמשיך בדרכך, אמשיך לחייך".
אני מאחל לכולנו לאמץ עוד ועוד, מהאור שהשארת פה.
כולנו מתגעגעים.
אוהב אותך אחי!
https://www.youtube.com/watch?v=VV7OvfRKx5s

אופיר בועז - חבר ילדות


30.06.12

עמרי אחי היקר,

לפעמים במרוצת החיים המזל מאיר לך פנים... אתה נמצא על גג העולם ואתה מרגיש חזק וגדול, כולם מחייכים אלייך ואתה שוכח להסתכל הצידה לדברים הקטנים והבאמת חשובים... להיות בן אדם יותר טוב, סובלני, להתקשר לחבר טוב לשאול לשלומו, להעריך אחרים ומעשיהם לתת חיבוק לאמא ולומר תודה... במקום זאת אתה נהיה רכושני, תאב, אתה מתמכר לאשליות ומתעסק בשוליות.
אתה מאבד את הראש ונשבר. קוראים לך השבור. אתה הורס דברים בלי לשים לב וקורא לזה "עף על החיים" קם בבוקר עם חיוך מלא אבל ריק ממזון ונשמה ואז הטלפון מצלצל --------- ואתה מתרסק... כאן החיים עוצרים ובוחנים אותך. נותנים לך הזדמנות שנייה לתקן, לנתב את האנרגיות הרבות שלך לדברים הבאמת חשובים... אל תטעה בשנית... תחולל שינויים קטנים בך, במציאות שלך ובסובבים שלך... תיצור אהבה וכיף שיעלו חיוכים לאנשים... עמרי, עכשיו אתה כבר מת והיית ההפך ממני. מאז הטלפון הנוראי אני למד ממך כל יום ושואב ממך כוחות ותובנות להמשך חיי. אני מרגיש שכל הטוב והטוהר שהיה בך מתחלק לכל החברים ועכשיו זו הנקודה שאנחנו חייבים להבין את זה ולקחת את הטוב הזה ולהפיץ את דרכך, אמונתך ומי שהיית. פתאום כל סיפור עלייך תמונה או זיכרון מקבלים משמעות חזקה. איך התעקשת שנצא רק אתה ואני ב 1 וחצי בלילה ללנון כי הייתי עצוב שאני ומיה פרודים, קנית לי שתייה ודאגת שאני אחייך. אהבתי לחבק אותך כי אני כ"כ קטן לעומתך, הייתי מתפרק על החזה הגדול והבטוח שלך ולוחש לך שאתה הגאוה של החבר'ה. מצטער אם נפגעת שצחקנו עלייך שאתה עדיין בצבא ולא עף על החיים כמונו. רק עכשיו אני מבין כמה טעינו. כמה שידעת איפה אתה צריך להיות והאמנת בדרכך כל כך. אתה מושא להערצה בשבילי. אתה עפת על החיים, לא אני, החיים עפו על פניי בלי ערכים. אני לא אגזול דפים כדי להעלות זכרונות כי יש מלא. סיפורים שאני צוחק שאני נזכר בהם. כאלו יישארו רק בייני ובינך. יש לי סיוטים בלילה מאז שהלכת, אבל עדיין לא חלמתי עלייך. אני מאמין שנתקשר בחלומות מעכשיו אבל רק שתרגיש בנוח תבוא. אני אמתין. אמתין בציפייה רגע לפני שאני עוצם את העיניים ואקווה שתופיע ותתן לי כוח בחלומות. נוכל לעשות מה שבא לנו. שוב נוכל לבלות. ללכת שוב אלייך לבריכה, או אליי למרפסת. לצאת לבירה עם כל החבר'ה אבל רק למקומות שאהבת. נארגן ביחד טיולים לכולם לצפון ותכין לנו שקשוקה כי הבטחת. נסע לים ונחפור בחול ואז נכין קובבות ונזרוק אחד על השני. נריב, נצחק, תאחר ליציאה ואז תצא מהבית עם חיוך ענק שימיס אותנו. אחרי כל יום כיף או רע, יום גשום או שרבי יגיע הזמן לישון ואז יהיה סיכוי שנפגש. אני כבר כל כך מצפה לחיבוק דוב שהייתי אוהב לתת לך. תדע שהיום הולדת שלי, שחגגנו רק לפניי שבועיים אצלי בחצר הייתה המסיבה האחרונה שלך עם כל החבר'ה. אמא שלי סיפרה שבאת ונתת לה חיבוק ונשיקה. כמה אצילי אתה עמרי. אני אוכל את הלב כי אני לא זוכר על מה דברנו. הייתי שיכור מידי. יש תמונות וזה נראה שעשינו חיים ביחד. אם רק הייתי יודע לא הייתי שותה ושוקע איתך לשיחות ועדכונים. אבי גם אמר לי לבוא אלייך כמה ימים אחרי וסרבתי כי הייתי צריך לסוע לאנשהו לא חשוב. סליחה. אני כל כך מתגעגע. אני יוגי ואבי הספדנו אותך בהלוויה ולא יכולתי לעכל שאתה חצי מטר ממני באדמה. כמה יפה היית! איך כיסו אותך בחול! בטוח עצמת עיניים עם חיוך. בטוח. כזה היית רגוע, חייכן, צנוע, אדיב דבק בדרכך איש משפחה. הרבה דברים שהייתי רוצה להיות. עכשיו זה תורי לעצור ולהרגע מטירוף החיים השבריריים האלו. לשאוב ממך חלקים של טוב, פיסות של אהבה ושיהיה בי קצת מעמרי שחר. אח יקר, למרות שהיית היהלום של החבר'ה ואנחנו מרוסקים אנחנו מאוחדים בזכותך יותר מתמיד. עצוב שזה בלעדייך אבל אנחנו נרים את הראש בקרוב וננציח אותך. ונמלא כל חור שייחסר למשפחה המדהימה שלך בחגים, שבתות, אירועים. ניהיה להם אחים ובנים. נשמור עליהם אני יודע כמה זה חשוב לך. אני מביט לאמא שלך בעיניים ושוקע בעצב אבל שואב כוח כי אם לא אנחנו עכשיו המצב יוכל להיות קשה יותר להם. אז אל תדאג אנחנו נחזיק את ידם תמיד. נלווה אותם בעוגנים החשובים בחיים. מתגעגעים נורא. כמונו. כמו כולם. אבל הם כל כך גאים. כולם בוכים עם הראש למטה אבל אז הוא מתרומם לשמיים אלייך. מחפשים אותך, או אולי מרימים את הראש לאות גאוה בך.
אני אוהב אותך עמרי ואני מתגעגע. כואב. מתוסכל. לא מבין למה. נאחז בזכרונות הרבים שלנו ביחד. תודה על כל הזמן היפה שהיה לנו ביחד. תודה שלמדת אותי דברים. מי ייתן ואני אקח מהם קצת וניצור אהבה, כיף וחיוכים.

אוהב אותך לעד אח יקר.
אוהב. מתגעגע. אוהב. אני מזכיר
לך שבקרוב לילה ואעצום את עיניי.
אולי תבוא? (מותר לך לאחר)
שלך חברך, אחיך
אופיר בועז

יצהר כהן

4/5/14

ארבע שנים עברו מאז שהקלטנו את השיר הזה והוא התנגן ברדיו.
מאז התווספו לרשימה עוד ועוד שמות של חיילים.
היום אני מקדיש אותו לחבריי לפלגה
סרן עומרי שחר ז"ל, סגן רפי בובליל ז"ל וסמל חנן ממן ז"ל
מתגעגע אליכם
Omri Shahar Hanan Maman Rafi Bublil

https://www.youtube.com/watch?v=5iBGGWLCibo

איילת שוחט - חברת ילדות

4/5/14

עמרי,
היום בערב יתקיים הטקס השני שבו תופיע התמונה שלך על המסך.
התחושה היא שככל שהזמן עובר הבור הענק שהשארת ב 27.6.12 רק הולך וגדל.. הקול שלך, החיבוק, החיוך מרגישים כל כך רחוקים מיום ליום..
הערב נבכה כולנו יחד ונתמוך במשפחה שלך עד כמה שאפשר.
"אלוהים שומע את בכי הלב,
משתתף בצער חש את הכאב
מרחם כמו אבא רוב הזמן אוהב
לפעמים קוטף גם פרח מלבלב"
אוהבת איילת

חן ועקנין

4/5/14

"תמונה אחת שווה אלף מיליםםם !!!
שוב יום הזיכרון ואתם לא איתנו...
שוב לא אראה אותכם מדוגמים במדים לבנים .......

״ רציתי לקטוף פרח קטן, אמא אמרה: אסור זה מוגן !
ובכל העולם יש חוקים שאסור לקטוף פרחים מוגנים, אולי אני סתם ילדה קטנה שלא יודעת ולא מבינה ....
אבל לי שה נראה קצת מוזר שפרח אסור וחיילים- מותר !"

נזכור ולא נשכח ⚓️

אור גבאי - חבר לקורס חובלים

4/5/14

לנצח תשאר בליבי חבר.
לעולם לא אשכח אותך,
מתגעגע וכואב.

אופיר בועז - חבר ילדות

4/5/14

שיר קינה לאחי על הצוק בשקיעה,
ספינה שטה בתוך כדור כתום ביום שנולדת.
ראינו שנופפת לנו לשלום רגע מושלם של ניתוק, החבר׳ה ומי שהשארת.

חלונות הנשמה שלהם חלולים ואם מביטים קרוב רואים סוף, ולנו אין מה לומר.
רק בחלומות החיים שוב צלולים ואפשר לקטוף את מה שהיה בעבר.

הראש מלא וודאות והלב מתנגד ודומע,
מאבק של תפיסה לא הגיונית בין הרוצה ליודע ובכל זיכרון וסיפור אתה שם עמרי,
בנו נוגע.

בדרך הבייתה בכביש אני מהסס
להסתכל אל הגן שבו נותרת, כי אותי לימדו שמלאכים לא חיים באדמה
אי שם..למטה.

עמרי, פעם ראשונה שחגגנו לך יום הולדת בלעדייך באותו צוק באותה שקיעה עברה ספינה ידעתי שבאת לומר שלום.
מתגעגע אלייך אח יקר.

נתנאל כלפון

4/5/14

אח שלי יקר!
אוהב אותך ומתגעגע המון!

משפחת רמי - חברים של המשפחה

4/5/14

כאבנו ובכינו,
תמונות הילדות החזירו אותנו שנים אחורה.
קסם של חיוך!
יהי זכרו ברוך

מור פאר

4/5/14

אולי לא הייתי פקוד ישיר שלך, אולי לא זכיתי להכיר אותך ברמה אישית כמו החיילים שלך, אבל את מה שאמרו עלייך בסיום הבט"ש האחרון שלך ואת הכמה מילים הבודדות שייצא לנו להחליף אני לא יכול לשכוח.
מקווה שכל אחד ישכיל לקחת קצת וללמוד ממי שהיית.
נוח על משכבך בשלום

יצהר כהן

5/5/14

סרן עמרי שחר. מפקד סיירת בזק.
בפעם האחרונה שדיברנו - מיהרת. זה היה שעתיים-שלוש לפני שנהרגת. אולי כבר ידעת.
זו התמונה האחרונה שצילמתי אותך. וזו התמונה שתמיד יושבת לי בראש. כל מי שהכיר אותך זוכר את החיוך הבשרני הזה. תמיד חיוך.

עדן גדליהו

5/5/14

הזיכרון מגביר את הכאב...
עומרי אח יקר ומפקד ! כואב ומתגעגע ...

אבירם שלנגר - משפחה


בס"ד
בן דוד יקר – אני לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב לך... כל כך הרבה זכרונות, כל כך הרבה אירועים יחד שרצים לי בראש וכל מה שאני מצליח לחשוב עליו הוא עד כמה אתה חסר לי כאן עכשיו – בחיוך שלך, בביטחון העצמי השופע, ביופי הכובש שלך, באופי הכל כך מגובש שיודע בדיוק מה רוצה מעצמו. תמיד היית לי דמות לחיקוי – ידעת בצורה הטובה ביותר איך לחיות את החיים – תמיד אהוב, מוקף בחברים במרכז העניינים – כולם רוצים חלק ממך, רק להיות לידך. אני זוכר אותנו כילדים, משחקים באשדוד. הגעתי אליכם לשבוע – כמה בכיתי בלילה כשהתגעגעתי לאמא שלי ואתה רק דאגת שאני לא אבכה, היינו משחקים יחד בימים ובלילות היית מרגיע אותי – כבר אז היית משהו מאוד מיוחד עבורי
-- אני כותב לך עכשיו והדמעות בעיני ואני חושב על כמה שזה לא הגיוני, כאילו שעוד רגע תיכנס בדלת בחיוך שכל כך איפיין אותך – וכמה שאני מתגעגע אלייך –
אני נזכר עכשיו בזמן המשותף שהיה לנו באילת הגענו אליכם ביום שלישי – הייתי בכיתה ה'. טסנו אליכם והגענו בדיוק לטקס סיום השנה שלכם. בדיוק שבאת שהגענו עזבת את הכיתה שלך והגעת להגיד לנו שלום. כבר אז ידעת לחבק בלב שלם – חיבוק דוב חמים כזה – חיבוק מכל הלב. שיחקנו יחד עם הכלב טנגו, והיית בא לספר לכולם שהוא כלב מזחלות – כמה שאהבת בעלי חיים ודאגת להם.
אתה יודע אבל מה הזיכרון שילווה אותי כל חיי – ישבנו בשבת הכלה של מיכל זה ליד זה, מימיני שרית חברתי משמאלי אתה – אמרתי לך עמרי דיר באלק אם אתה מאחר לחופה. תגיע בזמן – לא נתחיל עד שלא תבוא, תגיע בזמן – חופה ב- 19:45? אמרת לי שצריך לקרות משהו חריג במיוחד כדי שלא תגיע בזמן. אמא שלי לא מפסיקה לומר לי עד כמה שהיא זוכרת שהגעת אלינו בשבת כלה, על כמה שמילאת את הבית בנוכחות הכריזמטית שלך.
-- עמרי חסר לי ועצוב לי שאתה לא כאן, אני לא מאמין ורע לי – אני יושב בחדר שלך ודומע על הספה האדומה שלך ורע לי.
אתה יודע כמה חיכינו לתאריך ה- 27 ביוני. קמנו אמא, מיכל ואני בבוקר – כולנו שמחים שמתי שעון מעורר לשעה 07:30. בפועל, כבר בשעה 06:00 ישבנו שלושתינו לשתות קפה בסלון – כל כך שמחנו לתאר מה צפוי לנו היום.
נסענו בשעה 08:30 לקניון G לשתות קפה ולשבת לארוחת בוקר, כמה שהנסיעה בדרך לשם הייתה כיפית – שירים שמחים ושרנו ואפילו תוך כדי נהיגה הוכחתי למיכל שלמדתי לחתונה שלה צעד תימני.
ישבנו בבית הקפה, הזמנו לאכול והכל היה כיף סיימנו לאכול ומיכל עם ה- iphone שלה ראתה שהייתה תאונת דרכים בה נהרגו שני קציני חה"י. מיכל אמרה תבדקו אולי קרה משהו לעמרי – תבדקו! אמרתי לה, מה פתאום, מה את בכלל מכניסה כאלה מחשבות רעות לראש שלך – ואמא שלי ביקשה ממנה ללכת ולבחור לעצמה עוגיות שיהיו לה ביום של החתונה. אני הלכתי איתה. אמא רצתה להסיר כל ספק – שהכל בסדר איתך והתקשרה למשפחה שלך ופתאום בבית קפה נשמעה צעקה של אמא שלי: מה, עומרי!
מיכל שמעה ולא האמנו, ישר הלכנו לבקש חשבון ופנינו כדי להגיע הביתה ולשמוע יותר פרטים אבל האוטו שלי לא התניע. והזמנו מונית. התקשרתי לענבר וענה לי חבר שלך שאישש את הנורא מכל. מיכל ואמא בכו במונית ואני הייתי חזק ואמרתי להן שמיכל היום מתחתנת ושזה לא ודאי אז אל תחשבו על זה בכלל. הן שאלו אותי לפני שהן יצאו להתארגן במלון אם זה ודאי – וכבר לא יכולתי וסיפרתי להן שחבר של עמרי אמר לי שזה ודאי – ושלושתנו התחבקנו והן בכו. אמא אמרה שהיא נוסעת לאירית רק לזמן קצר ואז תמשיך עם מיכל, אמרתי לה שלא שתיקח מפה כמה שיותר מהר את מיכל – שתצא מפה כמה שיותר מהר – שתהיה חזקה בשביל מיכל ביום חתונתה.
שתיהן יצאו מהבית בוכיות.
אחרי שהן יצאו התפרקתי – שכבתי על הרצפה ובכיתי כמו ילד קטן – לא הפסקתי לבכות אותך וכואב לי מאוד.
שרית באה אליי וביחד בכינו ובכינו – בחיים לא בכיתי ככה – הקושי הגדול ביותר היה בשעה 16:00 שאמרתי לעצמי עד עכשיו בכינו עכשיו נכנס להתקלח ונצא לשמח חתן וכלה.
עומרי, היום הכי שמח והיום הכי עצוב בחיים שלי הוא אותו יום – אני משמח את אחותי בחתונה וחושב עליך. השיא היה בחוּפה – בשעה שבה אחותי מתקדשת והופכת לאשתו של איתן אתה, בן דוד. היקר והאהוב, נקברת.
עומרי זה לא הגיוני, זה פשוט לא נתפס, מעצבן אותי לחשוב על גודל האכזריות! איך יכול להיות שהלכת מי יעשה כזה דבר? איך יכול להיות שביום החתונה של אחותי היא לא מפסיקה לבכות? איך יכול לעזאזל להיות שאני לא הייתי בהלוויה שלך, לא זכיתי לתת לך לפחות את הכבוד הזה של ללוות אותך ביום הלוויתך? איך?
אח"כ בימים הלכנו לנחם והיינו עצובים את הסתלקותך בטרם עת ובערבים שרנו כל ששון וכל שמחה, כל חתן וכל כלה בשבע ברכות – זה פשוט גדול מהחיים עצב מהול בשמחה ושמחה מהולה בעצב. דודה יפה לא הגיעה לחתונה של מיכל ולשבע ברכות, אבל איך שהיא שמעה שנהרגת היא עלתה על המטוס הראשון.
עומרי בן דודי היקר, כשהיינו ילדים סיפרת לי שאמא שלך אומרת לך למה אתה לא יכול להיות קצת יותר כמוני – יושב ולומד ולא יוצא למסיבות עד שעות מאוחרות, האמת היא שכשסיפרת לי את זה אמרתי לעצמי על מה הוא מדבר זה אני שרוצה להיות כמוהו – איזה טוב לך, איך הנשמה טובה, איזה חבר למופת וכמה אהוב ופופולרי ואהוב על כולם, יודע לנצל את כל מה שיש לחיים להציע ופשוט בקצב משלו לחיים.
עומרי החיים האלה היו קטנים עליך אתה גדול מהחיים וחסר לי כאן.
האמת היא שכשאני חושב עליך יש בי חיוך קטן, חיוך של שמחת החיים שליוותה אותך – ועם כל העצב שאני חש, אני לוקח על עצמי או לפחות מבטיח להשתדל לקחת על עצמי חלק (כמה שיותר..) מהשמחת חיים שאיפיינה אותך.

אתה חסר לי ואני אוהב אותך מאוד
דע לך שבלב שלי תמיד תהיה
תודה
אבירם

שיר געש

5/5/14

זוכרת תמיד..
ומתגעגעת כל כך הרבה... 3>

גיא קרויטורו - חייל של עמרי

5/5/14

עמרי, מפקד יקר ומודל לחיקוי. אתה חסר פה. תחזור.
קשה לי להאריך במילים, וקשה לי לתמצת.
אחרי הכל, יום ארוך מאחור ואני שוב מותש. ומצד שני אני כל כך גאה שזכיתי להיות פקוד שלך.
ממליץ לכולם לצפות בסרט של עמרי שישלים את המילים שקשה לי לכתוב.
https://www.youtube.com/watch?v=qr7fb_61K7c
השיר הבא הוקלט לכבוד זיכרונך. והתחושה שלי אומרת שהוא רק קדימון לבאים אחריו.
עוד בקשה אחרונה, אני קורא לכם לתמוך במשפחות השכולות ולתמוך בהקדמת יום הזיכרון ב24 שעות, המעבר לערב יום העצמאות לא קל.

עדי גולן

10/5/14

אם אלוהים נתן אז למה הוא לוקח?
שיר שגורם לי לחשוב עליך... ילד מיוחד.
תנוח על משכבך בשלום

דורי יונה - חבר לקורס חובלים

10/5/14

מזל טוב אח יקר! מתגעגע המון

קובי עקיבא - חבר לקורס חובלים

10/5/14

מזל טוב אחי.... אתה כל כך חסר פה....אני אוהב אותך ולא מפסיק להתגעגע....

שני בן חמו - חברה לשרות

10/5/14

מזל טוב! גיבור ישראל! עד 120!

ענבל אמסלם

10/5/14

היי עומרי, לא הכרנו אף פעם, אלא רק אחרי לכתך זכיתי להכיר אותך דרך אירית אשר והאחיות שלך ... רציתי לומר לך שהשארת פה משפחה מופלאה גיבורים אמיתיים!!
שחדרו לי ללב ולנשמה ואני באמת אוהבת אותם מהבפנים של הלב ,
אני יודעת שאתה רואה הכל מלמעלה
אז אני מאחלת לך יום הולדת שמח,
ולכם משפחת שחר הרבה כח להמשיך לחיות את החיים כמו שרק עומרי ידע

לי-את כהן - משפחה

10/5/14

עמרי, מקווה שבמקום בו אתה נמצא חוגגים לך באותה אהבה ושמחה שהיו חוגגים לך כאן.... מקווה! שיהיה לך טוב והרבה תמיד!

הדר טוביס דאבול

10/5/14

״זה מה שנשאר.. רק כמה רגעים״עמרי.. איך המשרד היה מתמלא באושר ואור שהיית נכנס , מגיע לבקר ומשאיר פתקים עם מסרים ״עמוקים״ שלימים נהיו הזכרונות היחידים שנשארו לי מהתקופה שהכרנו עד היום הארור. קשה להגיד לך מזל טוב רק אאחל לך שאיפה שלא תהיה, שיהיה לך טוב .

ספיר אשכנזי - בת-זוג

3/7/14

אז הנה אנחנו עומדים כאן כולנו, שוב, במעמד של אזכרה שנייה, איך זה אמור להיות או איך זה צריך להרגיש שעברו שנתיים?
מתי כבר מרגישים שאפשר לנשום עמוק ולהשלים עם העובדה המרה? והאם זה אפשרי בכלל?

אני רוצה לגנוב לשנייה את אור הזרקורים ולספר לכם שבימים אלו ממש סיימתי את התואר הראשון שלי, ואני רוצה לספר עוד דבר, זה לא היה קורה אילולא עמרי שלי, במשך כל יום ביומו הרגשתי את הליווי שלו, התמיכה והכוחות שחיזקו אותי.
לפני שהייתי מסתכלת בעצמי במחשב על ציון של מבחן, הייתי נותנת לו לראות לפני ואומרת לו ש"דיר באלק זה לא ציון טוב".

בכלל יש המון אירועים וציוני דרך שהוא עבר ועובר איתי, שאנחנו עוברים יחד.

המילים האלו שכתבתי ואני מקריאה אותן כאן בקול בפניכם מייצגות את הצד האופטימי והמתנחם, את הצד שמנסה לשמר את המורשת המפוארת של החיוך והאופטימיות, הצחוק והכיף האינסופיים ובעיקר את הצוואה שהשאיר לי בהודעת ה- SMS האחרונה שלו אליי - שעכשיו כולם כבר מכירים - "בוזי לא להיות שבוזי".

תודה עמרי שלי, על הליווי הצמוד.
לא יכולתי לבחור בבן זוג ראוי יותר שיצעד איתי לעבר קו הסיום של התואר המתיש הזה, שיחזיק את ידי לאורך כל הדרך ולא יעזוב לעולם

תהילה


בס"ד
עומריקי,

אני לא יודעת מהיכן להתחיל... נכנסת לי ללב כל כך עמוק, אתה בטח יודע זאת עכשיו וידעת גם אז. בכל רגע איתך הבאת רק אור, טוב, נתינה, שמחה. היית עבורי אור גדול, אדם שאיכשהו תמיד התקשר כשהייתי צריכה לשמוע אותו. למדתי ממך המון, לשמוח, לראות רק את הטוב שבחיים, לקחת דברים בקלילות. שחזרתי את כל השיחות שלנו ואני עדין לא מאמינה, האמת, כולם מסרבים להאמין שאתה לא כאן איתנו. הדבר היחיד שאולי מנחם זה לדעת שאתה בטוח נמצא במקום טוב כי היית כולך טוב צרוף. יש נטייה לדבר טובות בשמו של הנפטר, במקרה שלך... כל מילה פשוט בסלע. השיחות נפש שלנו על החיים, על אהבה, זוגיות, על אהבתך הגדולה, יחרטו לי לעד. לעולם לא אשכח את היום הארור הזה – 27.06.12, לעולם. היום שבו נקטפת. היום שבו נתלשה לי חתיכה מהלב. אני בעיקר חושבת איך האנשים שהכי היו קרובים אליך, משפחתך וחברתך, יוכלו להמשיך. בכל מקום פשוט רואים שמילאת באור, הסתכלתי בתמונות, אחת אחת, ובכולן אתה מחייך, מוקף, אוהב ואהוב. יש לי בקשה אחת מהקב"ה שישמור עליך. שישמור על המשפחה שלך שאיני מכירה אבל שנראית כ"כ חמה. שאלוקים רק יתן לכל קרוביך את הכוח להמשיך ולחיות.
אוהבת אותך תמיד.

תהילה.

איציק נסי

20/4/15

מקדיש את הכתוב מטה לבת דודי המדהימה והאהובה אירית שחר, ששכלה את בנה הנסיך עמרי שחר, שיר שנכתב בכאב ודמעות, אני יודע שלא אוכל לתאר אחוז אחד מהכאב של אמא שכולה, כל מה שרציתי הוא שהיא תדע שגם אחרי שעמרי עזב הוא נשאר אצלי ואצל כל המשפחה והשבט עמוק בלב.

בלעדיך.
עברה עוד שנה בלעדיך.

בלי החיוך והריח, בלי הקול השמח.
בלי לגהץ את המדים, בלי לחגוג את החגים.

בלי שנגיד לך קום תתלבש, אנחנו מאחרים.
בלי שנוכל לשאול אותך, אתה בא או הולך לחברים.

עברה עוד שנה עם עניים אדומות מלאות דמעות.
עברה עוד שנה של שרידה, מלאה בתהפוכות.

אמרו לי שלאט לאט הכאב הזה ידעך
אלוהים, כמה קשה להיפרד ממלאך.

לפעמים אני מנסה לצבוע את הכאב בשקוף.
אבל מודה שעדיין לא הצלחתי לעמוד זקוף.

לא מוצאת נחמה, תחליף, או כוח לשמוח.
כל יום זאת מלחמה חדשה לא לברוח .

מלאי האושר והכוח התדלדל מאז שעזבת.
מי יתן ונצליח להתרומם ולשמוח כמו שאהבת.

למזלנו זכינו במשפחה אוהבת וחברים תומכים.
החיבוק מהשבט מקל עלינו להגיד שלום להולכים.

זה לא טבעי או נורמלי לאבד ילד נסיך.
אבל עלי, אמא שלך ניגזר בחיים להמשיך.

חן אגיב

22/4/15

לא הכרתי אותך.. אבל אמא שלך לא נותנת לאף אחד לפספס. עם ישראל התברך בך.

נסיך... ומלאך.

כרמל צורף

21/4/15

החיים כל כך נפלאים ומפתיעים אך טומנים בחובם הפתעות שבחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי רוצה לחוות. מותכם הוא אחד מהם. מוות מיותר, כואב, אחד כזה שגורם לך להרגיש כל אחת מפעימות הלב כסכין חדה הננעצת בכאב.
מעולם לא דמיינתי לעצמי, בסיוטים הכי גרועים שלי, שביום הזיכרון לא אדע לכמה מקומות עליי לחלק את עצמי.
עומדת מעל קברים של חבריי.
החיים האלה מרגישים שאינם חיים..
מאז הלכתם, והעובדה שכולם מכנים אתכם גיבורי ישראל, לא מקלה בכלל על הצער והכאב שאנחנו חשים בלב.
כולנו מתקדמים, גדלים, מתבגרים ורק אתם עדיין חיילים במדים, חיילים שמחים ומאושרים, הגאים ללבוש את מדי צה״ל ולהגן על המדינה.
אני מקווה שמצאתם שקט במקום בו אתם נמצאים, שאתם מוגנים, שמחים ומרגישים את כל האהבה אשר נשלחת אליכם מאתנו בכל יום מכאן.כל שאוכל להבטיח לכם זה שגם אם יחלפו השנים ונוכחותכם כאן עמנו תראה כחלום מר-מתוק ישן, עדיין נמשיך להעביר הלאה את כל המורשת הנפלאה שלכם.מתוך התופת הזאת החלטתי לקחת לפחות תכונה אחת מכם, אחת, וליישם אותה בחיי. זה הזיכרון הראוי ביותר, אני בטוחה שאם ניקח כולנו תכונה כזאת, אנחנו נהיה טובים יותר איש לרעהו,איש לעמו ונהיה ראויים כולנו לקורבן הגדול הזה.את הכוח שלנו ניקח מכם, היו בכם עוצמות שיספיקו לנו להרבה שנים. הייתה בכם קרינה כה עזה של חיים, של חיוניות ושל חום ואהבה, והאור שלכם ימשיך ויזרח עלינו, גם אם הכוכב שהפיק אותו כבה.

שלומי כהן ז״ל, עמרי שחר ז״ל, הייתה לי זכות גדולה להיות חלק מחייכם. תודה על כל רגע.כל עוד נשימה באפי אספר על שניכם את כל שאוכל, לכל חיילי, משפחתי, חבריי ואהוביי.

לכולם, לעולם.

יהי זכרם ברוך.

קרן סודרי

9/5/15

לכל אחד יש זיכרונות מן הילדות,
לחלקנו זה אלבום תמונות, חפץ שאהבנו, הצגת ילדים, טיול, בית ואולי סתם בגד ישן.
גם לי יש אלפי זיכרונות, אבל זיכרון אחד גדול ומיוחד מכל אלה...

לזיכרון שלי קוראים ע ו מ ר י ש ח ר.

עומרי, אתה זה שממלא כל פינה באלבום הילדות שלי, כמעט בכל התמונות אנחנו יחד. אתה זה שהיית לצידי בכל אותם רגעים וצעדים ראשונים במגלשות, על בימבה ואפילו סתם עם צעצועים על השטיח.

אני זוכרת את אותו היום ששמעתי את הבשורה המרה, חלפו מול עיניי כל אותן התמונות והרגעים המשותפים יחד.

תודה לאמא שלך היקרה שדאגה להעביר לנו את התמונות המרגשות האלה.
לנצח תישאר זיכרון הילדות הכי גדול שלי!

יהי זכרך ברוך.
קרן

לוטם שחר - אחות

13/7/14

4 שנים
הנה הגיע אותו תאריך סמלי, התאריך שקיבל תפנית אחרת לפני 4 שנים.
ז׳ בתמוז, עצוב למות באמצע התמוז, ככה כתבה נעמי שמר בשיר שלה.
עצוב למות באמצע התמוז, שהכל סביבך פורח ובריח קיצי באוויר, הפירות הטעימים שהבשילו, צחוק של ילדים באוויר, עונת הרחצה, קמפינג, נסיעות לחו״ל.
עצוב למות באמצע התמוז, שאתה ככ מת והכל ככ חי מסביבך.
בשבילנו אמצע התמוז הוא קודר, כואב, אפור ומתיש, כל התקופה הזאת היא קשה ומעייפת, אמצע התמוז בשבילנו זה לא דגלי קיץ, זה לא צחוק ילדים, זה לא הפירות הטעימים ולא עונת הרחצה.
אמצע התמוז בשבילנו זה מקום רע שהוכנסנו אליו בלי שביקשנו, שטבענו בתוכו עמוק עמוק שכבר לא ניתן לצאת ממנו.
אף אחד לא העלה על דעתו שאמצע התמוז יהיה ככ טראגי בשבילנו, ככ כואב וקשה, עמרי אמצע התמוז הוא טראגי, הוא חוויה לא סימפטית, חוויה שלא תואמת ככ את אמצע התמוז.
אלוהים יודע איך אני לפחות פותחת עיניים כל בוקר מחדש ומוציאה את עצמי מהמיטה, לצערי כל החיים עוד לפני ויש לי ככ הרבה לחוות ולראות, לראות בשבילי וגם בשבילך, לראות במקומך, כל פינה בארץ ובעולם, לראות כל סרט טוב בשבילך, להאזין לשיר טוב שאני שומעת כמה פעמים, שגם אתה תוכל להקשיב לו, לראות בשבילך מטוס שממריא, ילד צוחק, מהדורת חדשות או סתם סדרת טלוויזיה טובה, לראות את כל הדברים הקטנים, היומיומיים והמובנים מאליו והכל בשבילך.
לצערי אתה לא תחייה את זה, לא תנשום את זה, לא תקרא עוד ספר טוב, לא תשמע עוד שיר או מהדורת רדיו, לא תראה עוד סרט, לא תריח פרח שפרח, לא תתקשר, לא תכתוב, לא תחבק אותי יותר אף פעם, לא תנשום אוויר פסגות, לא תעניק אהבה לאף אחד, אתה פשוט פה ולא פה, אתה רק עוד זיכרון, עוד תמונה, עוד סיפור מתוק שמעלה חיוך עד ששומעים את הסוף הרע מכל, אבל בשבילי לפחות אתה עולם שלם, עולם שאני רוצה לחבק ולא לעזוב לעולם, אתה אח שלי, הגדול, הגיבור, המצחיק והחתיך, אתה כל העולם שלי, אני נושמת אותך בכל נשימה, אני רואה אותך כשאני פותחת עיניים, סוגרת עיניים, עלייך אני חולמת בהקיץ, אתה האהבה הראשונה שלי, הטייפ המושלם לאהבה, אתה פשוט עמרי, שם קצר עם 4 אותיות שאומר המון, אתה עמרי.
אין לי מה לחדש עלייך כי כבר 4 שנים אני אומרת את אותן המילים, לפעמים קשות יותר ולפעמים פחות, לפעמים הן נחרטות בלבבות של האנשים שמסביב ולפעמים הן סתם עוד מילים.
המילים האלו שאני קוראת לפניכם היום הן המילים שאני שומרת בתוך תוכי שנה שלמה ואומרת אותן פה, במקום שבו נוכחותך היא החזקה ביותר, שופכת את הרגשות שלי מול כולם, דבר שמאוד קשה בשבילי לעשות.
לצערי אין לי את האפשרות להחזיר את הגלגל אחורה ולחבק אותך עוד פעם, לנשום ולנשק, לקבל עוד עצה או עוד מילה טובה ממך, לראות אותך שוב, לחוות עוד חוויה אחת, עוד רגע מתוק, אני רוצה עוד טיפה, עוד קצת, לא הספיק לי ה12 שנים הקצרות שפשוט נאבדו לי במחשבות, לא הספיק לי הזמן הזה, אני רוצה עוד קצת ממך, שזאת בקשה לגיטימית סך הכל כי אתה אחי הגדול, כי אתה שלי, אתה לא של אף אחד אחר, יש לי מקום מיוחד בלב שלך, ולך יש אצלי, אתה דם מדמי, בשר מבשרי, אתה לקחת ממני חלק ענק בלב, כיבית אצלי חלק גדול בחיים, נעלת בכספת את החיים שהיו איתך והשארת אותי עם הריק הענק הזה.
תמיד קיוויתי שלא שלחתי אותך בלי שום זיכרון או מתנה קטנה ממני, ובאמת, לפני שבוע הבנתי שנתתי לך את הדבר הכי גדול שהיה לי אז באותה התקופה, נתתי לך לקחת איתך את הילדות שלי, את התמימות שלי, בתוך שניות התבגרתי בצורה מטורפת והשארתי לך את הילדות שלי.
ואתה? אתה השארת אותי לבד, אבודה בחיים האלו, מתמודדת עם דברים מטורפים לבד, כי אני לא מוצאת את האדם הנכון מספיק כדי לשתף אותו בזה.
כל כך כואב לי שאתה לא פה עם כולנו, שאתה מפספס את הכל, שאתה עוד זיכרון, עוד תמונה שכולם מנסים לברוח ממנה כדי לא לשקוע בדיכאון, כואב לי לראות איך כולנו ממשיכים ואתה תקוע שם, איך אתה מחוק בחיי אחרים, לראות לאט לאט איך העבר מתמלא ערפל וכבר קשה להבחין בך, לראות ולזכור.
יום אחד שניסיתי לדמיין איך זה היה נראה אם המקרה לא היה קורה, דמיינתי שאני קמה מסיוט, שאני קמה בתור ילדה בת 12.5, דמיינתי שאני רצה למטה למרתף ומוצאת אותך עם אוזניות יושב במחשב ומשחק טקסס הולדם בפייסבוק, הסתכלת עליי ואמרת לי בהכי נורמלי שלך בעולם, כאילו לא חלמתי עכשיו סיוט מתמשך של כמעט 4 שנים בלעדייך, אמרת לי ״למה את לא מתחברת לפייסבוק, אני אקרע אותך, אקח לך קצת ז׳יטונים״ והסתכלתי עלייך בעיניים מלאות דמעות ולא הצלחתי להוציא מילה מהפה, ועוד פעם אמרת לי ״נו מה יש לך ימצחיקה״ וחייכתי בטירוף. אבל חבל שזה היה רק דמיון, רק חלום, חבל שזה לא היה אמיתי, שזה לא היית אתה, אולי יבוא יום ולא תישאר דמיון, תהיה פשוט אתה, עם הנעליים הכבדות של הצבא, הפס שיזוף של החולצה, החיוך המטורף עם הגומות הכי יפות בעולם, הבן אדם שמשיחה איתו אפשר לטבוע בעיניים היפות שלו, בחכמת חיים ובשמחת חיים המטורפת שלו.
אני מאחלת לכולכם שיהיה לכם קצת מעמרי שחר, משהו אחד קטן ותהיו עוד צעד לשלמות, עוד צעד לבן אדם טוב יותר ממה שאתם כבר עכשיו.
אחי החתיך שחוגג היום יום הולדת 4 למלאך, המלאך האישי שלי, מאחלת לך את כל הטוב שבעולם שם, שתמשיך לשמח לבבות של נשמות טובות אחרות שם למעלה, ושתמשיך להיות פשוט אתה, הבן אדם המושלם שאני הכי אוהבת בעולם.
מבטיחה לך תמיד שאתה איתי בכל נשימה ובכל צעד שאני אקח בחיים, שמך מקועקע על כתפי, פרצופך מודפס על השרשרת שלי, החיוך שלך חרוט בראשי, כל כולך חרוט בליבי, ואתה? אתה תמיד תהיה מלך העולם שלי.
מתגעגעת בצורה שאי אפשר לתאר,
אחותך הקטנה

אריאלה רמי

6/5/14

כיוצאת חיל הים, נשואה שנים לחיל הים.. אמא לאיש חיל הים שמשוחרר כבר..תמיד חשה גאווה ודגדוג בכל מה שקשור לחיל הזה!
(למרות שהבת שלי בחרה בחיל האוויר:).)
בשנתיים האחרונות, כל קישור לחיל הים מתחבר לסרן עמרי שחר ומשפחתו Omri Shahar
אשר שחר
אירית שחר
Inbar Shahar
Lotem Shahar
אז מבחינתי, המשט הזה היה כל כולו עמרי
סרן עמרי שחר ז״ל- מצדיעה לך ולמשפחה!

גיא קרויטורו - חייל של עמרי

6/8/14

ועומרי עוד חודש יצא הסינגל שלי ושל תומר "עכשיו להתעורר", אני אקדיש אותו לך אינספור פעמים מדמין שאתה שר לצידי, ואני כמעט בוכה עכשיו, כי לא יצא לנו לשיר דואט ביחד. בינתיים ותמיד, מקווה לטפח שמחת חיים - וזה קשה בלעדיך, וזה סימן שזאת הדרך להצלחה.

שרי דוד

10/5/15

היי עמרי, תפעיל משם את הכריזמה שלך, את החן שלך, את כוח המנהיגות שלך, להניע את כל מי שקובע ומחליט פה, שיתנו את האישור המיוחל להמשכיות שלך, אוהבת המון, שרי

טליה אוסטרובסקי ליט

10/5/15

מזל טוב בחורציק! מקווה שעושים לך חגיגה מהסרטים שם למעלה!

רז רשף

10/5/15

געגועים!

אלון כהן - חבר לצבא


עמרי

לא ניתן לעכל את האובדן!

למרות הפרש הגילאים ביננו.. למעלה מעשור שימשת לי

כחבר קרוב, חבר שידע הכל, חבר שהיה אפשר

לסמוך עליו. חבר שתמך בכל רגע!

אפילו לילדיי נכנסת!! הם לא מפסיקים לדבר

עליך לשאול "אבא זה אמיתי" לא אשכח את

היום ששיחקת איתם שפינקת אותם בממתקים

ולבסוף את העקשנות שלהם לדבר איתך ולאחל

לך בהצלה כמס"ר... הם לא מפסיקים

לשאול אותי "אבא מתי עמרי יבוא אלינו..."

מכאן למרות הפרש הגילאים ביננו נותן להבין כמה

אדם עמוק היית! כמה שרצית לא להיות כמו כולם ולהתחתן בגיל צעיר ולהביא ילדים...

ספיר זו האחת..." זה משפט שלא אשכך!

עמרי אני מצדיע לך כמפקד, כחבר וכאח!!!

לא אשכחך לעולם איש יקר!

אלון כהן.

לי-את כהן

10/5/15

מקווה שאתה גדל מאושר בשמיים כל כך מקווה

אדוה גלזר

25/6/15

אתמול הינו באזכרה שלך, פעם שלישית כבר. חזרתי שבורה וכואבת, די כבר עומרי תחזור.
הגיע הזמן שנאכל כבד של אמא שלך ונריב מי מנגב את המחבת.
נו, אתה בא?

נועה פלד נפתלי

25/6/15

נשבר נשבר נשבר הלב
אין מילים שינחמו והדבר היחיד שאפשר לעשות זה להמשיך להזכיר אותך Omri Shahar בכל הזדמנות. לזכור ולהנציח אותך כי אתה כל כך ראוי

איתי אשכנזי

11/5/16

אם יהיה לך מתוק מכל הסוכריות,
תדע שיש פה אחלה בירה שמחכה לך.

לכבוד יום ההולדת ויום הזיכרון.
שני ימים שהפכו ליום אחד, בלי קשר לתיזמון..

נזכור תמיד

איילת שוחט - חברת ילדות

10/5/16

יום הולדת 🎈עצוב לעמרי
במקום לחגוג לך היום 29 שנים, אנחנו מזכירים אותך, בוכים עליך ובעיקר כואבים מגעגועים וזיכרונות שיישארו אי שם בעבר
אז מקווה שאתה חוגג שם למעלה כי פה למטה זה כואב

לי-את כהן

10/5/16

גם שם למעלה בטח לא מזיק מזל טוב אז.... מאחלת לנשמה שלך סיבוב ארוך יותר בפעם הבאה ומוצלח ומשמעותי באותה מידה רק ארוך יותר. ... כי קשה כאן בלעדיה/בלעדיך

יופיטר יעקב

10/5/16

יהי זכרונך ברוך ושמור על משפחתך הי שם ממרומים.

ורדית דוד טייטלבאום

10/5/16

אלוקים הכל יכול, תשלח לנו ישועה תחזיר את עמרי וכל קדושי ישראל, חללי צבא ההגנה לישראל

משפחת רמי - חברים של המשפחה

10/5/16

לפני כ 4 שנים השיר הזה קיבל משמעות אחרת עבורנו
עומרי שחר Omri Shahar
היום בן 29 אבל נשאר ילד נצחי עם חיוך כובש וגומות..עיתוי יום ההולדת עם ערב הזכרון כל כך צורב..
אז תשמור על העולם ילד איפה שלא תהיה...ומזל טוב❤
מכולנו...

כרמל צורף

10/5/16

שלומי כהן ז״ל, עמרי שחר ז״ל, חברים יקרים שלי.
זכרונות זה כל מה שנשאר לנו.
ואנחנו נאחזים בהם בחוזקה.
כבר עברו כמה שנים, כמה חורפים, כמה קייצים..
והלב עוד אוהב.
והחלל שהשארתם עודנו פה, מסרב להתמלא.
ותהיות, של מה אם..ואילו רק..
חלל שמכה, חלל שמכלה, חלל שרוצה לשאוב אותנו פנימה לתוכו.
צעירים הלכתם מאיתנו, צעירים אך מלאי תובנות וטוב לב שילוו אותי בכל צעד בעולם הגדול.
תנחומיי למשפחות היקרות, משפחת כהן ומשפחת שחר, מחזקת את ידיכם בימים קשים אלו.
אתם תמיד בליבי.

ויויאן שגיא -דודה אחות של אבא

בס"ד

עומרי היקר.

היית נסיך ותשאר נסיך.

איך אפשר להתגבר על הכאב ועל זה
שלא נראה אותך שוב.

זו הדודה ויויאן וכל המשפחה
אוהבים אותך לנצח נצחים
נזכור את חיוכך – בישנותך
אוהבים מאוד
ויויאן

שרי דוד

10/5/16

עמרי, שוב חלפה לה שנה ושוב יום הולדת, יום הולדת שאתה נשאר צעיר לנצח, יפה לעולמי עד, אתה נשאר געגוע...

לוטם שחר - אחות

4/10/16

שתהיה לך שנה מוצלחת

יעל שחר - בת דוד

01.07.2012

עומרי

השם שלך שבערבית משמעותו "חיים שלי". הזמן כאן מעלה בי שאלות פילוסופיות: אז מה שווה כול הסיפור הזה בכלל שנקרא חיים? למה להשקיע? מה התמורה? אך אלו שאלות של כעס. מיום ליום כשאני כאן מסתובבת עם כל זה בבטן, וחושבת איך להתאבל? לפעמים גם מרגישה אשמה כשאני צוחקת. מיום ליום כשאני כאן בבית שלך ומביטה בתמונות שלך אני דווקא כאן רואה ומרגישה את המפעל הגדול שהותרת מאחוריך, את התשובות לשאלות: מדוע ראוי וכדאי להיות אדם טוב? מה ערכו של האדם?
התשובה אותה אני רואה בעיניך ובמפעל חייך, היא באותה שלווה מיסטית, רוגע, ביטחון, אושר, טוב לב וחופש – אלו נשקפות מהוויתך בכל מקום. הרצון הוא שאפיין אותך: הרצון להצטיין, הרצון לסייע לאחרים להגשים את עצמם, הרצון שלאחרים יהיה טוב, הרצון לשתף ולתת. לא למען כבוד ויקר, לא למען כסף אלא כרצון טהור הטבוע בך בכוח החיים וההישרדות שבך גם מוות לא יוכל לאחוז בזה.
זוהי המורשת אותה אני מקבלת ממך כהשראה מבן-הדוד שלי, שלא הכרתי היטב, שהייתי מאוד מאוד רוצה להכיר. בן הדוד שכול כך קל להזדהות איתו והלרגיש שגם אני ממש דומה לו וכיוון שטרח להישאר אדם: פשוטו ישר, ילד. גם אני אגיע לאותו מקום אליו הלכת. כולנו לבסוף נאסף לשם כיוון שזו מהות החייים. המוות מאסף את כולנו. תמיד אני אזכור אותך, תמיד אנשא אותך בליבי.
אדבר עליך בגאווה.היית כאן ממש איתנו, נגעת בליבם של אנשים רבים שגם הם ינשאו אותך בליבם לנצח.

אני אוהבת אותך
וכבר כל כך מתגעגעת

אתה נראה כמו האיש שיכל להחזיק על כתפיו את כדור-הארץ: חזק, גדול, חכם וחם

עומרי
תנוח על משכבך בשלום
הזמן שלך ביננו היה קצר מידי
ובשל כך אני עצובה


אוהבת.
יעל שחר

מלכה רייבי - חברת משפחה


02.07.12

לאירית ואשר

אני משתתפת בצערכם הכבד מנשוא

על אובדן הבן שלכם עמרי ז"ל

אני את עמרי הכרתי ביום בוֹ הלכנוּ

למרינה וכשראיתי אותוֹ מייד אהבתי אותו

הוא היה ילד מדהים, נינוח ומלא שלווה

ומעל הכל היה מאיר פנים

תוך כדי ששוחחנוּ ביננוּ במרינה

הסתכלתי עליך ואמרתי לעצמי עמרי זכה

לאבא ואמא מדהימים שהצליחוּ לעצב דמות

חיובית טוֹבה ואנושית

אירית היית כל כך מאושרת ושמחה ןכל כך דאגת

לוֹ ולחיילים שלוֹ מעריצה אותך

אשר – אתה איש מאוד צנוּע ועניו

משתתפת בצערך העמוֹק ושלא תדעוּ צער

כל התמונות של עמרי מחויכות ושמחות

קשה להאמין ולקבל את מותך הטראגי

נותר לי רק לומר לכם שתהיו חזקים

ושלא תדעוּ לעולם צער

עמרי שחר

ת.נ.צ.ב.ה

אוהבת אותכם

ומצדיעה לכם כאחד

מלכה רייבי

(אחות של שרונה)

אדם רן - חבר ילדות


21.07.12

אחי...

מצטער, אבל אני לא יכול...
















אדם

צוות שלד"ג 844 - ספינה בפיקודו של עמרי


בס"ד

סרן עמרי שחר המס"ר הנערץ

איך הלכת לנו כך מבלי להגיד שלום, אנחנו

שלד"ג 844.. כן הספינה שפיקדת עליה

ובזכותך הגיעה לגדולות ומבצעים רבים בחיל.

אנחנו הצוות לא מאמינים שכך אנחנו צריכים

לסכם את תפקידך ותקופה נפלאה שאתה היית בקודקוד. היית מפקד מצויין

וגם חבר, תמיד ידעת לחבק ולאהוב ואם

צריך גם להעניש, לפני שבועיים עשית

איתנו אימון שבסוף השיחה אמרת "כמה

נהנית להפליג איתנו". ואנחנו אמרנו

אותו דבר, בכל מצב הרגשתי את הנוכחות שלך

גם כשלא ראינו אותך באותו מסדר, ארוחת צהריים או סתם שיחת פלאוורה

עומרי תמיד נתת לנו תחושה של ביטחון ותחושה שיש על מי לסמוך

ותמיד יש עם מי לדבר ועל מי להישען

היית המס"ר הכי טוב שסיירת

בזק יכלה לבקש.

עומרי קשה לנו לדבר עליך בזמן עבר אנחנו

עדין לא מאמינים שהלכת לנו

בשבילנו תמיד תישאר עומרי שחר המס"ר שאהבנו,

נזכור אותך לעד ולא נשכח אותך אף פעם.

אוהבים אותך הכי הרבה בעולם


שלד"ג 844

"כל כל ב'יג יומו!!!

לירון אשכנזי - שלד"ג 844


לעומרי שחר ה- מס"ר

לפני 4 חודשיים נפגשנו לראשונה כשהייתי צריך

לנסוע הביתה נטשה ביקש ממך לעשות לי

תדרוך יציאה.

כעבור זמן מה הקשר שלנו התחיל להתפתח

כשגיליתי כמה אתה בן אדם אוהב אכפתי

ותמיד מוכן לעזור ולתת למען החיילים שלך.

עומרי הדלת שלך תמיד הייתה פתוחה בשבילי והטלפון

זמין בכל שעה ביממה, אני לא אשכח איך נלחמת

בשבילי כשהייתי צריך לקבל תלושים לחג בשביל לעזור

לאמא, איך תוך פחות משעה השגת לי תתלושים

ישר בלי יותר מידי תרוצים. עומרי כל האנשים שבאו

לנחם את משפחתך רק מראים את גדולתך ועד כמה

היית בן אדם טוב שאין אחד שלא אהב אותך

ואוהב אותך. עומרי נשבע לך שאני לא אשכח את

החיבוק יום לפני האסון שנתת לי ואמרת לי

"לירון עזוב אותך שטויות חובש אתה כבר חובש

את הזכות בהצלת חיים אתה מממש מבלי לעבור

הכשרה צבאית... צא לציפים אתה תהייה אחלה

ציף יש לך את כל הכלים ואני רוצה לראות

אותך ציף"

אז כן עוד חודש אני יורד להכנות ציף

כנראה שלא תזכה לראות אותי, אבל החיבוק שלך

נתן לי הרגשה של אכפתיות, חום, אהבה, דאגה

וכן לראות שאתה המס"ר שלי סומך עלי בעניים עצומות

שאני יכול להיות ציף נהדר.

אני עכשיו יושב בבית שלך מוזר לי שאתה לא

איתנו פה כרגע אבל אין רגע שאני לא חושב

עליך ומתגעגע אז רק תבין שאני אוהב אותך

ואני בטוח שאתה שומר עלינו מלמעלה כמו שעד

יומך האחרון שמרת על מדינת ישראל.

עומרי שחר אני תמיד אזכור אותך ותמיד אזכור

אותך כמס"ר האגדי שלי.


לירון אשכנזי שלד"ג 844
סיירת בזק

ב"ה

כגודל המתנה כך גודל האובדן. כל שנה כל יום ורגע של אושר, שימחה, חויה וכאב עם עמרי רק מגדילים את השבר והכאב. המדד היחיד לכאב שנישאר זה דמותו של עמרי. מה שהוא נתן לכולנו. עם כל העצב והשכול אני שמח שזכיתי לכאוב את פרדתי כי אני יודע שאני זכיתי להיות במחיצתו ולהכיר אותו ולקבל ממנו כ"כ הרבה.

ענת דולב - מש"קית חינוך


02.07.12

עמרי,

אני עדיין מחכה לארוחה שהבטחת לי!
לא יצא להכיר מפקד כמוך, מפקד שכל כולו נתן את משאביו, חיוכיו, חוכמתו, דאגתו, מסירותו ואהבתו האין סופית לחייליו ולאנשים איתם עבד ושאותם אהב!
זכיתי לשבת איתך מדי יום מהרגע שנכנסת לתפקיד וללמוד מהי נתינה לזולת! המפקד היחיד שעבדתי איתו עד היום שחינוך ונתינה לחיילים היה בראש סדר העדיפויות שלו, שקודם כל לחיילים יהיה טוב.
לפני שיצאת לאימון סיירת האחרון שאלת אם אני אחכה לכם על הרציף, אתה מכיר אותי – עמדתי שלוש שעות על הרציף וחיכיתי לחיוך שלך וללחיצת היד ולמשפט ולחיבוק "ענתי, מקווה שאכלת משהו. נשב מחר בבוקר על הסד"ח". קשה לי להאמין, לא נתפס ולא נקלט איך הבן אדם שהכי אהבתי בבסיס, שבאתי לשבת אצלו במשרד ולדבר על חינוך, על צחוקים. על אהבה, על החיים והתורניות שבעתיד כבר לא יקבל אותי בחיוך שובה ובכיבוד תמידי של איזה שוקולד או התלהבות ממכונת האספרסו החדשה שלו... אין לך מושג כמה אני כבר מתגעגעת לרגעים האלה! מס"ר בזק וחובלי 916 מנסים לתפעל מכונת אספרסו קטנה! אני יודעת כמה היה לך חשוב כל חייל וחייל בפרט, כמו שנסענו יחד לבקר במעצר את החיילים שלך, כמה חשבת מה הם צריכים ומה הם אוהבים.. לא נתפס שלמפקד יהיה אכפת כל-כך! אני אזכור תמיד את הנסיעה הזו, את השירה המוצלחת שלך, הדיסקים והשיחות הבלתי פוסקות על כמה שאני תמיד מזכירה לך את החברה הקודמת שלך.
אני מבטיחה שאמשיך בדרך ובצדקת אמונתך כאדם, מפקד ומורה מחנך ואדאג לכל חייל שלך כפי שביקשת! מבטיחה להכין את הלוח תמונות שביקשת ממני! אני לא מאמינה שאני לא אזכה לעבוד איתך יותר על כל מה שתכננו...
מקווה שנהנית מכל רגע – תדע שהחיילים שלך מודים ומוקירים לך על כל רגע.
אני מודה על כך שהכרתי אדם דגול כמוך.
בצער, באהבה, בכבוד, במסירות וגעגוע,
המש"קית חינוך שלךָ לכל דבר שתצטרך
ענת דולב.

ורדית דוד טייטלבאום - דודה


ההודעה

אשר אמר שיש רק דרך אחת להודיע להורים שבנם יקירם נהרג. לבוא ולירות
בשני ההורים. "ככה תודיעו!".
קצת אחרי 07:00 בבוקר ביום הנורא ההוא, 27 יוני 2012 , דפקו בדלת של
משפחת שחר והודיעו, מיידית, לאשר שפתח את הדלת.
הוא אמר שהרגיש כאילו שאבו את כל הדם מגופו.
אירית התקשרה אלי בבוקר הנורא הזה. לאחר בליעת אויר אמרה "תבואי לפה"
היה ברור שמשהו איום קרה. ואני התעקשתי לשאול מה.
שמעתי רק יבבה שקטה ונוראה כזו: "עמרי" .
"מה קרה לעמרי?" שאלתי.
נעניתי בדממת מוות.
הבנתי, צעקתי, נפלתי על הריצפה.
לא הפסקתי לצרוח ,לבכות , התמוטטתי. "זה לא יכול להיות!". "זה לא אמת!"
הילדים בכו, מבוהלים עד עמקי נשמתם: "אמא", "אמא".
כאוס, תוהו ובוהו, גיהנום.
היום הנורא הזה.
"המודיע" מטעם קצין העיר התקשר אלינו ואמר בקול מקפיא: "להרגע שם".
גבי הלך לקחת את הילדים לגן, כדי שלא ימשיכו לחזות בארוע הטראומתי הזה.
אמא על הריצפה, בוכה , צועקת, שבורה,
חרב עולמה.
אלוקים יקר, אל רחום וחנון.
לא ריחמת, לא חסת.
לעולם, עד שאאסף אל עולמי לא אשכח את המשפט הבודד של אירית
ואת הייאוש התהומי שבו זה נאמר.
ילדיי לא יפסיקו לעולם לומר: "אמא אל תיפלי, אמא אל תבכי"
אולי לא הרגו אותנו בירייה אבל עשו זאת במשפטים.
ואם הרגו אותנו, לא נמות?
לא נמות ביום אחד ובפעם אחת.
נמות כל יום מחדש.
ורדית



משפחת מאורי


עוגות מכינים לכבוד יום הולדת, למסיבה, לאירועים משמחים,
אז מה פתאום לשבעה?
למפגש ענקי כזה עם כל המשפחה, החברים הפיקודים, כל הקרובים שהכירו מקרוב את עמרי וממאנים לקבל את העובדה שהוא לא כאן. האם זה הגיוני?

הכנתי את העוגות כי עמרי תמיד אהב לטעום מהן ותמיד החמיא על טעמן
ותמיד נכנס למטבח לשאול בשלומי ולתת מחמאה על כל דבר.
תמיד כשבאו החברים של ערן, עמרי היה מעל כולם, לא ידעתי עד כמה...
אך תמיד ידעתי היה בו קסם של מבט, קסם של חיוך, קסם של טפיחה על שכם
וכשערן נפצע בצבא היה זה עמרי הראשון שלא ויתר ולקח את ערן מלוינשטיין
למסיבת יום העצמאות אצל רוני גם כשהכניסה לרכב עם כסא הגלגלים היתה כה מסובכת.
אצל עמרי שום דבר לא היה מסובך.

הלב כואב וזועק, הדעת לא תופסת, האבדן גדול מנשוא, ולכן לא נותר אלא לחזק את החיים, את
האוהבים, את הממשיכים את דרכו של עמרי.
והעוגות הן לכולכם המבכים את עמרי ובשמו מצווים להמשיך ולחייך , להמשיך לדבוק בחיים
אותם הוא כל כך אהב ולמענם עשה הכל.

"אדם נותן את זכרונו בבניו ובתלמידיו
והם הולכים עמו לאורך הדרכים
והם לא יניחוהו לעבור בבוא העת,
לעונות ולמועד ויום לידה ודין"
(מירה מינצר)

עמרי הצעיר, גאוות המשפחה, הבן האהוב, האח היחיד והמיוחד, החבר המפקד האדם, החתיך
של החבורה, המובחר שבמובחרים נותן את זכרונו
במשפחתו המופלאה, בחבריו הרבים מקרוב ומרחוק, והם אלה שילכו עמו לאורך הדרכים ולא
יניחוהו לעבור בבוא העת , לעונות, למועד, יום הלידה ודין.
תמיד זכרונו של עמרי, יהיה חרות בלב כולנו.
וטעמן המתוק של העוגות הן סמל לטעמו המיוחד של עמרי שלא ישוב עוד.

משפחה יקרה,
אין מילים לנחם, אין דרך להשיב את היקר מכל – הנחמה היחידה היא בהתחזקותכם ,
בבחירתכם בכל הטוב והיפה שעמרי אהב, עשה ופעל.

צוואתו היא ללא ספק להמשיך לחייך, לשמוח, לאהוב, לחלום ולחבק את כולכם, אבא, אמא,
אחיות יקרות וחבורת ה"סניחים" המיוחדת כואבים ומתגעגעים.

משפחת
מאורי

בן סיטון - חבר ילדות


עומרי,

כבר כמה ימים שאתה לא איתנו ואני עדיין לא מצליח לעכל את זה, במחשבות שלי אתה עדיין פה, חי ונושם, אולי בגלל זה בכל פעם שאני רואה את השם שלך במודעות או הולך לראות את התמונות בפינה שהקמנו זה מכה בי מחדש והכאב הוא עצום, איבדתי אח... החור שהשארת פה כל כך ענק, כל החבר'ה פשוט מפורקים ואבודים... אחי אנחנו צריכים אותך! אתה בטוח היית יודע מה לעשות במצב כזה, אתה היית מאחד ומחזק את כולם יותר טוב מכל אחד אחר. אני רוצה להאמין שמישהו שם למעלה היה צריך אותך אחרת אני לא מצליח למצוא שום הסבר לשאלה למה?! למה הלכת? הרי היה לנו עוד כל כך הרבה דברים לעשות ולהספיק יחד – ישיבות, מסיבות, חתונות, טיולים עם הילדים שלנו... אני לא מאמין שלא תהיה שם, שנצטרך לעבור את כל החוויות האלה בלעדייך, בלי החיוך שלך, בלי האושר שהפצת בכולנו.
אני יודע שהתגאית בחברים שלך ובשרות הצבאי של כולנו ואני מקווה שמאחורי כל הצחוקים ידעת שגם אנחנו גאים בך. ומשיחות ודברים ששמעתי רק עכשיו אני גאה עוד יותר, גאה שהייתי חבר של תותח כמוך ואני מודה על כך.
הרבה מחשבות עוברות לי בראש בימים האחרונים והרבה מתוכן על דברים שהייתי רוצה ללמוד ממך – איך להיות כל כך שמח ולסחוף את כולם בשמחה שלך כל הזמן, איך להיות כל כך קשוב ומתעניין באחר, ללמוד מהנתינה האינסופית שלך. ברור לי שאני אף פעם לא אוכל לעשות את זה טוב כמוך... אף אחד לא יוכל. אבל אני אנסה וכשזה לא יילך אני אחשוב עלייך.
עולים לי גם המון זכרונות שלנו יחד, מהימים הראשונים שהכרנו בבית ספר ועד הפעם האחרונה שראיתי אותך אצל אופיר לפני שבועיים. עברנו הרבה ולמרות שבתקופה האחרונה היינו נפגשים לעתים רחוקות יותר היה תמיד מרגש לראות אותך ואת האהבה בעיניים שלך, לצחוק מהשטויות שלך ולקבל ממך חיבוק חזק. עומרי אני כל כך אתגעגע... שתדע שאני לא אשכח אותך ואתה תמיד תלווה אותי בראש ובלב.

אוהב אותך כל כך...
אחיך בן.

ולרי דנוך - בת דודה


03.07.12

עמרי היקר והמשפחה היקרה מכל!

רגע לפני שהולכים, אני עדיין לא מסוגלת למצוא את המילים המנחמות שהלב שלי מייחל לומר, אולי אם היתה איזה מילה מתאימה. הכאב היה פחות.

עוד רגע אנחנו נוסעים לבית העלמין. עוד רגע וכל השבוע המטורף והלא אמיתי הזה נגמר.
ואז נשאר הריק, מה עושים עכשיו? איך ממשיכים? איך מתעוררים בבוקר? על מה חושבים?...

כולנו יודעים שהחיים ממשיכים והעולם לא עוצר לרגע גם אם נבקש חזק חזק!

אנחנו פה בשבילכם לנצח, עמרי לנצח נצחים נצור בליבנו!

הלוואי וכל זה לא היה קורה!

אני מבקשת מהבורא שישלח לכם חיזוקים ונחמה ייתן לכם לשמוח כל ימי חייכם!

שלא תדעו עוד צער לעולם
כולנו ביחד
כאיש אחד בלב אחד!

♥♥♥♥ ולרי.

מורן פרי - בת דודה


מלאך של העולם 

עד היום פחדתי לגשת למחברת ולרשום לך מכתב... זה היה מבחינתי שלב של לעכל ולקבל את העובדה שאתה לא פה יותר ולא הייתי מוכנה לזה, אך ככל שהימים עוברים המציאות מכה מחדש ולא מותירה ברירה.
אני רוצה לרשום לך כל כך הרבה דברים אבל לא יודעת איך להתחיל ומה להגיד בכלל.
הייתי רואה אותך מאירוע לאירוע, חגים או כשהייתי ישנה אצלכם בקביעות כשהייתי קטנה יותר אבל אי אפשר לשכוח את החיוך היפה שלך עם הגומות העמוקות האלה שתמיד האירו את המקום בו היית.
"כמה רחוק כמה קרוב" פשוטו כמשמעו.
אני מקווה שאתה שומע את הדברים שאני אומרת לך בלב כי בדף לא כל כך יוצא לי אבל מגיע לך שאני ארשום גם פה.
אני אוהבת אותך כל כך, תזכור את זה תמיד!
אתה חשוב לי מאוד, ואני מצטערת שלא הייתי פה יותר כי פיספסתי אותך, פיספסתי את הבן אדם הכי טהור שקיים.
אוהבת אותך ומקווה שסבתא שומרת עלייך ושטוב לך למעלה כי זו הנחמה היחידה אוהבת המון שוב.
מורן פרי בת דודה שלך
גאה!
שהיית והנך משפחה
שלי

נ.ב
מבחינתי אתה לא מת!

אתה תמיד תהיה בליבי!

איילת שחר - בת דוד


עומרי, אשר, אירית, ענבר ולוטם,

את הברכות הכי טובות אפשר להגיד שאני יודעת לכתוב.
את חוש ההומור שלי ברגעים קשים קיבלתי בגנים.
את התחושה כשמישהו צריך חיבוק אני מודה שקיבלתי,
אך את היכולת לנחם, היכולת לדבר ברגעים שכאלו אין לי.
יש בי חרטה עמוקה. תחושת הפיספוס שלא עוזבת אותי, אני מוצאת את עצמי מדמיינת אותנו יוצאים לבירה, עושים סיבוב בחצר של הבית, בגן של איזה אירוע...
כמה שטעיתי שהייתי שאננית לגבי הקשר המשפחתי, שלא ידעתי לדרוש אותך כבן דוד מן השורה.
אני אוהבת אתכם מאוד משפחת שחר היקרה. יש משפט שאומר "סוד האושר הוא לראות את כול נפלאות העולם, אך לעולם לא לשכוח את שתי טיפות השמן שבכפית",
שתי הטיפות מסמלות משפחה, תא קטן, אנשים שבאמת קרובים, לכם יקירי יש הרבה יותר משתי טיפות שמן, יש לכם אוקינוס של טיפות, אנשים כל כך אוהבים אתכם.
אתם סמל לתא משפחתי מושלם, אנא תשמחו עליו גם עכשיו למען כולנו.
אתם סמל לאנשים טובים שיש להם משפחה ענקית שאוהבת אותם.
אתם סמל לאושר בפני עצמו.

בכול זאת, עמרי היה ותמיד ישאר זיכרון של אמת, של אהבה, עמרי שישאר איתנו כל הזמן.

את כול מילותי אני השארתי בפנים עד כה, שמרתי אותם ללילות שהייתי חוזרת מכאן, זה שבוע ששינה כל כך הרבה בתפיסה של החיים.

עמרי, אני אוהבת אותך מאוד!
תשמור עלינו שם, מלאך.

איילת שחר.

משפחת נבון - חברים קרובים.


בס"ד
03.07.12

עומריקי החמוד והיקר!

הוריך היקרים קלטו אותי ואת אשתי בשנת

1997 כאשר הגענו לאילת ומאז לא נפרדו

דרכינו. הכרנו אותך כילד חמוד, חכם, מתוקי

עומריקי שלנו. (קשה לי מאוד לכתוב לך ועליך

אני דומע ובוכה.) אתה כמו ילד שלנו

לוינו אותך בגיל ילד, נער, בגרות

ואפילו בצבא. בילינו יחד איתך במלונות,

נופשים, ימי כייף, איתך ועם חברותיך.

שיחקנו השתוללנו, צחקנו ובילינו.

קשה לנו מאוד חמודי לכל המשפחה. אנחנו

והוריך חברים בנפש ובנשמה. (אני לא

מאמין אני עדיין דומע ובוכה).
עומרי היית ילד מוכשר, רן תמיד רצה
להיות כמוך, לחקות אותך, היית פשוט
ילד לתפארת מדהים ומיוחד.
הוריך ואחיותך מאוד חשובים לנו. אני
בטוח שנשמור עליהם ונלווה אותם
כי פשוט נוצר בור שקשה מאוד למלא.

עומריקי בייביי שלנו נזכור אותך לעד.

נלווה את משפחתך באירועים, באזכרות

ובכל מה שיידרש.

להתראות ילדינו, מפקד יקר, רב חובל

בחור חמד: לא אשכח את היום המר
והארור בו קיבלתי את ההודעה.
נזכור תמיד


משפחת נבון

אחיעם, שרונה, רן ונטע

ורועי


ת.נ.צ.ב.ה.

זוהר שחר - בת דוד


"בכל אדם יש סדקים שדרכם נכנס האור..." בך היה הרבה סדקים או הרבה אור איני יודעת. אך אני יודעת שהספיק לי ליראות אותך פעם באירוע, פעם באף פעם כדי לקלוט רק חלק מהאור שבך. בעולם היום המוות הוא חלק מהחיים מובן מאליו אתה שומע בחדשות על מישהו שנהרג מצטער בלבך אך ממשיך בחייך וכעט איני יכולה להמשיך בחיי זה מכה בך כל פעם מחדש. אף פעם לא אשכח אותך בן דוד יקר שלי. 10/05 תאריך יום ההולדת שלך, שלנו. לא יאמן מה שכ"כ קירב בינינו חלק מהדמות שלך שיקפה אותי מזלי שור, מסוג האנשים שיש להם מטרה והם יעשו הכל כדי לכבוש אותה כעת אני יודעת בוודאות שאתה מסוג האנשים האלו. כ"כ צעיר ועשית כ"כ הרבה. אני רוצה לומר לך תודה, תודה על מי שאתה, על מי ששמשת עבורי, על מה שתרמת מחייך בשביל המדינה. עייני נשואות לשמיים בתקווה שאם יש אלוקים הוא יישמור עליך לפחות שם. אתה מדהים. ואני זכיתי.

תישאר בליבי חקוק לעד -זהר- שחר

משפחת גמליאל - משפחה.


עומרי אתה היית בן-אדם מדהים, מצחיק, עם
המון המון שמחת חיים.
אתה הייתה נדיב, תמיד מוכן לעזור, אוהב את המשפחה.
אתה היית אמיץ, גיבור.
אתה היית בן-אדם זהב שכולם אוהבים
בחגיגות ובחגים המשפחתיים אתה מאוד הצחקת והיית מלא
שמחת חיים.
אנחנו מאוד מתגעגעות, ואתה חסר לנו מאוד מאוד
ומאוד עצוב לנו וקשה לנו בלעדיך.




מתגעגעות ואוהבים מאוד משפחת גמליאל האוהבת
המון המון המון: יניב, הילה, לירז, רעות ונועה.

יוני נכט - מפקד וחבר.


08.07.12

עמרי
קשה יהיה לי להסביר את התחושה שחשתי בפעם הראשונה שדרכינו הצטלבו, היה לי הכבוד והעונג לראות אותך גדל וצומח מסגן, למפקד ספינה ומס"ר ובדרך הופך כל דבר בו אתה נוגע לזהב. הותרת שביל רצוף זהב, הערכה ואהבה בכל לב, בין אם לוחמים שעברו תחתיך, מפקדים ישירים ומעליהם לא ידעו דַי בדוברם עליך, מהללים משבחים ובעיקר מתפעלים. מתפעלים מהדרך האלגנטית והמיוחדת בה התנהלת וניהלת – בקסם אישי וחיוך מקיר לקיר מבצע את המשימות המורכבות והמאתגרות ביותר שיש לתפקידים הייחודים שאיישת להציע.
כמפקד, הענקת לי את הזכות ללמוד ממך, ועל כך לא אוכל להודות מספיק, ידעת לשלב "אוירת עמרי" בכל דבר – לוחם משכמו ומעלה, עושה הכל וגורם לכל להראות כמעט "קל".
אתה תחסר לי כל כך, החום והאנרגיה הבלתי נגמרת, תחסר לכולם.
בזכרוני תשאר תמיד מפקד שלדג 844, זה שחוזר מהים גם אחרי בט"ש אינסופי עם חיוך ורק מבקש לקבל עוד משימות, לאתגר את לוחמיו ולעזור לחבריו.
היית ועוֹדך אחד, יחיד ומיוחד.
אוהב ומעריך לעולם
יוני נכט.

גל אלבז - חבר ילדות.


עמרי
אני פה יושב איתך שבוע וחצי עבר ורואה מה שנשאר רק זרים נבולים שבוכים על האדמה שלך.
אי אפשר להסביר במילים מה היית בשבילי, מה היית בשביל כולנו, רק נתת הכי חשוב לך זה היה לתת ושאתה נותן זה מכל הלב באהבה, בתמימות משקיע את כל כולך, בין אם זה לארגן טיול לכל הח'ברה ולדאוג להכל מא' ועד ת' לכל פרט ופרט ובין אם זה לתת כתף וחיבוק שקשה. אני זוכר שאבא שלי נפטר אתה הגעת ונתת חיבוק כזה חזק ועוטף כמו שרק לך היה ואמרת לי שהכל בסדר נמשיך את החיים ושיש לי עוד משפחה וחברים, ומה עכשיו?? חסר לי חבר חסר לי אח כבר שבוע וחצי עבר ועדיין אי אפשר לעכל אי אפשר להבין אבל החור בלב מה שבטוח רק הולך וגדל.
כואבת לי המחשבה שהחיוך כן החיוך הענק הזה שכולם לא מפסיקים לדבר עליו ישאר לי רק בזיכרון, אבל את התחושה החמה שממלאת את הלב בכל פעם שהייתי רואה אותו כבר אני לא אחווה, במקום זה בכל פעם שאני אראה תמונה או תעלה לי בזיכרון עם החיוך הזה שלך תהיה לי תחושת ההחמצה הזאת שאני חש מאז שהלכת הצביטה הזאת בלב שאת ההרגשה הזאת שהיית נותן עם החיוך שלך בכל פעם שרואים אותך כבר לא נחווה. אני מקווה שמעכשיו תדריך ותשמור עלינו מלמעלה לדרך הנכונה, שנלך במורשת שלך ותראה לנו את הדרך להגיע למרות הכל לשמחת החיים הזאת שהיתה לך לחיוך לאושר ולאהבת החיים.
כואב ומתגעגע מאד חבריך אחיך
אלבז

שיר געש - חברה טובה.


11.07.12

♥ הנסיך הקטן ♥

לפעמים שהולכת לבדי שם... ברחובות הבודדים של הלב ♥
לפעמים מתמלאת ברוח כזאת, שלא מגרשת לי את הכאב.
לפעמים שקשה לשחרר, ולא נתפס שצריך לוותר...
לפעמים שהצבעים נראים לי באפור, והרגש כבר לא מתעורר.
לפעמים הגשם לא מפסיק לדפוק, חזק על הדפנות הרגישות של הלב... ♥
מחפשת את הנסיך, שאבד לי באמצע הדרך, בלי לשים לב.
מאבדת לרגע את התמימות,
וצועקת להרגיש לעוד רגע אחד קטן את השלמות.
הפנסים לא מאירים לי,
הקווים כבר לא מראים לי,
החץ לא מצביע על שום כיוון...
והלבן כבר נראה לי יותר שחום.
ופתאום היד נוגעת, ואז עובר בי הרעד,
וכל הגוף מצטמרר, והלב ממשיך ולא נותן לשחרר..
כל כך רציתי אחרת.. בבקשה אל תעלם,
מחזיקה בקווים שמטשטשים לי אותך..
והזכרונות נדחקו שם עמוק באיזו מגרה.
מתחדדת לי התחושה, אני יודעת שאתה שם איפשהו נמצא.
כוכב אחד לא מפסיק לנצנץ..
וזה לא מרפה רק לוחץ ולוחץ,
מתמכרת להרגשת הביטחון שלרגע חלפה עם הרוח,
יודעת שזה אתה שם שמסמן לי, זה כל כך בטוח
לוקחת נשימה אחת גדולה, וזה חודר ומרגיש כל כך עמוק,
יש שם משהו שלרגע קוטע את הצחוק
וזה מרגיש שאתה שם, למרות שאני יודעת שאולי אתה לא
וזה מרגיש שאתה שומע, גם כשאתה לא באמת פה.
פתאום משהו צוחק, וזה נשמע לרגע אתה...
האם באמת יש איזו דרך לרק עוד חיבוק קטן ממך...?
ולמרות שרציתי אחרת,
למרות שחשבתי שיש עוד סיכוי
ולמרות שמרגיש שלרגע הרגש בוגד...
משתדלת לא לגעת בפינה שסוערת,
זוכרת שבעבר קראת לי "לוחמת",
אני רואה לך בעיניים, וזה מרגיש לי נכון,
יודעת מה היית אומר, וכמה היית משרה בי ביטחון
נגד כל הסיכויים מתנחמת, מתחזקת שאני בוחרת בדרך שלך,
מאותתים לי השמים שאכן בחרתי נכונה..
רק רוצה עוד קצת לאמץ את המבט,
כל פעם שהוא עולה לי, ושוב הלב נצבט ♥
החיוך שחרוט במיתרים העדינים של הלב,
ממלא את הנפש ברגש השזור שמחה וכאב
הולכת לאט, משוטטת בעולם,
לא יודעת איך, לא יודעת לאן...
מזמזמת לעצמי מנגינה ישנה, ששרת לי פעם מאיזה פיזמון,
אתה תמיד איתי, עד יומי האחרון.


שלך תמיד,
ואוהבת אותך כל כך הרבה...

-♥-

שיר געש

ערן מאורי - חבר ילדות.


שיר לעמרי

כך, פתאום והלכת... בדרך שלך בנתינה עד אין קץ.

הראית לנו משמעות, בחייך... עם חיוך כה גדול ומבט מנצנץ.


לחיות, כדאי כשיש מישהו... שבשבילו אתה נושם

אתה חיית בשבילנו, מעתה זכרך לא ייעלם...

חיים בזכותך, נחייה למענך... נקדש את החיים בשמחת עולמים...

עם חיוך כה רחב, כשהלב מאוהב עמרי יקר שלי

אתה לעד בליבי...

עכשיו, כולם אצלך... אתה פה חסר..

הדמעות שוב זולגות, אתה וודאי מאחר...

יודעים שיותר לא תשוב, זה בסדר..

הבטחנו לך זכרך יישמר...

חיים בזכותך, נחייה למענך... נקדש את החיים בשמחת עולמים

עם חיוך כה רחב, כשהלב מאוהב

עמרי יקר שלי, אתה לעד בליבי...

(מאורי)

מיכל עמית - מש"קית חינוך.


24.09.12

לאשר ואירית שחר שלום,

שמי מיכל עמית, בת 21 מחיפה. הייתי מש"קית חינוך של סיירת בזק בבסיס חיל הים באשדוד בין השנים 2009-2011. בישרו לי על מותו של עמרי בזמן שעבדתי במחנה קיץ בארצות הברית, ולכן לא יכולתי להביע את השתתפותי בצערכם לפני כן.
אני עדיין לא מסוגלת לעכל את גודל הבשורה. היה לי חשוב לכתוב לכם, מפני שעמרי לא היה סתם עוד קצין שעבדתי איתו. היה בו משהו אחר, מן קסם שופע שלא היה לכל אחד. היתה בו נוכחות גדולה, לב רחב ונדיב, חום אנושי ואור שקרן מעיניו. אני מייחלת לכל זיכרון שהיה לי ממנו שיצוף למעלה; אני מנסה להיזכר בשיחה שהייתה לי איתו, או בחיבוק, ואיכשהו אני כושלת. הבזקי זיכרון עולים למול עיניי, אך הם מעומעמים ומטושטשים. אני כל כך כועסת על כך, כי כל זיכרון הוא חצי נחמה. ועם זאת, אני זוכרת היטב את התחושה שהוא נתן לסביבה שלו. תחושה של בית, של ביטחון. אני זוכרת עמרי שמחבק, שמחייך עמרי שאהוב על ידי חייליו. "מפקד גבר", הם היו אומרים. אני זוכרת שרדפתי אחריו ברחבי הפלגה אחרי דוחות חינוך, וכל "מרדף" היה רווי בהלצות למיניהן. היה בו הקסם של נער שובב עם שמחת חיים בלתי נדלית.
אחרי שירותי באשדוד עברתי לקרייה, וזכורה לי פגישה אחת מקרית איתו. הוא היה מתוק ובדרן כמו תמיד. כבר אז ייעדו לו להיות המס"ר הבא של בזק, ואני חשתי קנאה במש"קית חינוך העתידית שתזכה לעבוד איתו.
אני יכולה עוד לשמוע אותו, מדי פעם, אומר לי לחיות את החיים במלואם, ליהנות מהם. לזרום עם החיים להשתחרר מפחדים. אומנם לא היינו חברים קרובים, אך בכל זאת אני סמוכה ובטוחה שאלו הדברים שהוא היה אומר לי, כי זה מה שהוא הקרין.

הרגשתי חובה לכתוב לכם, אולי מתוך האמונה שהוא קורא את המילים הללו יחד אתכם, ויודע עד כמה הערכתי אותו.
אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי להכיר את בנכם, וכואבת איתכם עליו.

מיכל עמית.

עדה מאורי - אמא של ערן.


עמרי,
דרכך הכרתי את כל חבורת "הסניחים" שהתייתמה בלכתך באמצע התמוז
דרכך הכרתי את החבורה הנפלאה שמתקשה להיפרד, כי אתה היית להם סמל
ודוגמה
דוגמה לחבר יחיד ומיוחד חבר אמת, חבר שרק נותן ומסמן את הדרך
בעשייה למען המדינה, בהקרבה, באומץ, בנחישות ובהתמדה
אך תמיד באהבה עד אין קץ, בשלמות מתוך אמונה
בחברות מיוחדת במינה ובאהבה עזה לחבורה הנפלאה.
את הסיפורים האמיתיים שומעים אחרי שנפרדים
התמונות הרבות, החיבוקים ושפע החיוכים
מלמדים על אישיותך המיוחדת שהקרינה לכל עבר
והאירה את הדרך לכל החבורה.
מתקשים לחזור אל השגרה, להמשיך ללמוד למבחן חסר טעם
לדאוג לעבודה, לימודים, לעוד יום של שגרה
אך מחויבים להביט קדימה אל החיים.
ולכבודך, עמרי, להמשיך בדרך אותה סימנת לנו,
דרך החיים והנתינה, דרך השמחה והאהבה.
עצוב למות באמצע התמוז
דגלי הקיץ נישאים אל על
אוהבים ומתגעגעים.
עדה, אמא של ערן, שמתבוננת בחבורת ה"סניחים" שהיית חלק ממנה
ואוצרת את כל הטוב והיפה והשמח שהיה בך
לסמן מחדש את הדרך אחרי לכתך.

תמוז תשע"ב יולי 2012

אמצע התמוז נעמי שמר

עצוב למות באמצע התמוז.
דגלי הקיץ נישאים אל על
בראש התורן תור הומה ולא יחדל,
ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל.

עצוב למות באמצע התמוז.
דווקא כשהאפרסקים בשפע
וכל הפרי דווקא צוחק בסל,
ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל.

עצוב למות באמצע התמוז,
אבל באמצע התמוז אמות
אל בוסתני הפרי שהתייתמו.
הידד אחר הידד נפל ייפול
ועל קיצך – ועל קצירך – ועל הכל.



נעמי שמר נפטרה בז' בתמוז – עמרי שחר נפטר בז' בתמוז
וכמה עצוב למות באמצע החיים דווקא כשהאפרסקים בשפע.
כאילו עבורך כתבה נעמי שמר את השיר
ושניכם אוהבי הארץ הטובה הזו
חדורי אמונה, אהבת האדם, העם והמדינה
נופלים ומשאירים אותנו המומים וכואבים.
נעמי שמר השאירה לכולנו מאגר שירים קסום לעצב ולשמחה,
עמרי השאיר לכולנו שפע של חיוכים וצילומים מרהיבים
שפע של מעשים אנושיים, חברים אוהבים, הצלחות והישגים
השאיר אחריו סיפורי תהילה וגאווה, סיפורי רעות ואחווה.

החברים לקורס החובלים - הספד בלוויה.


עמרי

אתה בטח תכף תגיע, שוב פעם באיחור אופנתי ותשאל למה חיכינו
לך.

אחרי שהלכת לנו לאיבוד בבאר שבע באמצע המדבר, חשבנו שלמדת
לקח ולא נצטרך לשרוף יום שלם בווגאס על חיפושים, בזמן שאתה
עושה שופינג.
עם כמה שקשה לנו הרגע, אנחנו רוצים להגיד לך תודה, תודה על זה
שהיית המצטיין של החבורה. תודה על זה שהיית המקצוען בחבורה,
זה שלא הוריד את החיוך מהפנים לעולם, זה שלימד אותנו מה זה
ערך החברות, הכבוד, המשפחה והצניעות.

היית לנו סמן ימני בכל הקשור במקצועיות וערכיות. עליך הסתכלנו
כדי ללמוד ולהצליח. במהלך הקורס הראית לנו מקצוענות מהי
ולימדת אותנו איך ניתן לעמוד בעומס ובקושי עם חיוך ואווירה טובה.

לצערנו האווירה הטובה הזאת נשברת היום ואנחנו מאבדים אח יקר,
חבר מכל הלב וקצין מבטיח שצפינו לו גדולות.

החבורה הקטנה שלנו נפרדת ממך היום. היא לעולם לא תהיה כמו
שהייתה. לצערנו לא נזכה להיות מפקדי סיירות ביחד כמו שכל כך
רצינו.

משפחת שחר, תמיד תהיו משפחה בשבילנו ועומרי שאתם גאים בו
כל כך הוא חלק מאיתנו אתם צריכים להיות גאים מאוד בבנכם, אנחנו
אוהבים אותכם ומשתתפים בצערכם העמוק.

ספירוש, תמיד הערכנו ואהבנו אותך ואת הקשר שלכם. אנחנו נשאר
כאן לצידך. תמשיכי להיות חזקה כמו שעמרי היה רוצה.

עמרי, במעמד הזה אנחנו מבטיחים לך לשמור על האווירה הטובה
שניסית תמיד להחדיר בנו. אנחנו אוהבים אותך מאוד. אתה תחסר
לנו מאוד. ואנחנו מבטיחים תמיד להישאר עם חיוך על הפנים כמו
שרק אתה היית מצפה מאיתנו!

החברים מהילדות והנערות - הספד בלוויה.


יוגב – עמרי, אח יקר שלנו.
אי אפשר לתאר את הכאב, אנחנו מסרבים לעכל ומקווים להתעורר מהסיוט. אולי אתה שוב רק מאחר, ואז ייכנס החיוך הענק שלך לחדר ויאיר אותו.
כי מהבוקר הכל נראה שחור.
היית ותשאר הגאווה של החבר'ה, מושא להערצה, כל כך טהור ואמיתי. לב רחב תמיד עוזר ותמיד שם. בשבילנו ובשביל כל אחד.

אופיר – תמיד נדהמנו איך ברגע שאתה שם את המדים אתה רציני, אחראי מפקד נערץ ודגול וכשהיית מוריד אותם השתחרר הילד שבך, היית מצחיק אותנו. רוקד ריקודים מוזרים במסיבות שמחת חיים ללא גבולות.
אתה בטוח שאתה לא בא?
שמישהו ידליק את האור.
כשהיינו צוחקים עלייך שאתה עדיין בצבא היה מספיק להסתכל שנייה על העיניים שלך ולראות שאתה נמצא איפה שאתה רוצה וידענו שאתה גם הכי טוב.

אבי – אירית, אשר, לוטם וענבר אבד לכם בן ואח אבל אנחנו מצטרפים אליכם, נחבק ונתמוך ונמלא כל חור שייחסר.
כל חג או יום הולדת כל אירוע ומפגש. תמיד תיהיה איתנו בשביל האח, החבר, הבן, המפקד ועכשיו המלאך תמשיך לשמור עלינו עמרי
אוהבים ומתגעגעים כל כך.
החברים

אלוף רם רוטברג
מפקד חיל הים


06.2012

אל: משפחת שחר

בשמי ובשם חיל הים

קבלו את השתתפותנו בצערכם

עם מות סרן עמרי שחר ז"ל.

מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

גאים, אוהבים, בוכים

ואיתכם לעולמים


רם רוטברג, אלוף
מפקד חיל הים

מלכי אשכנזי - אמא של ספיר.


משפחת שחר היקרה
ספיר, ביתנו יקירתנו.

בראשית דברי ברצוני לקרוא מספר משפטים ממייל שקיבלנו השבוע, מקרוב משפחה שנמצא כרגע בחו"ל והכיר את עמרי.

"אהוביי!
איזה צער, כמה חבל, שאין לי מילים
כשאמא שלי הודיעה לי, הייתי המום
מהקלות והפתאומיות שבתאונה כזאת.

צר לי עליכם אהוביי
אני יודע עד כמה אתם מקרבים אנשים לליבכם
וכמה אתם אמא ואבא לכל מי שנכנס לביתכם

אלו החיים אהוביי,
הם מושכים איתנו במאבק בשגרה, זמן רב
ואז ברגע אחד, הם זורקים אותנו באלימות
למשהו קשה ומוחשי וכואב
אבל צריך לזכור שגם ההיפך נכון.
גם אושר מדהים מפתיע וממלא אותנו, באותה פתאומיות.
כל מה שנותר לנו לעשות
זה לנשום, לקבל ולהמשיך,
להיות חזקים, אבל לאפשר חולשה
לאפשר חוסר אונים
ולקבל את חוסר ההבנה המוחלט
כשדיברתי עם בועז (אבא של ספיר)
והרגשתי את הצער שבו
הרגשתי הדהוד חזק של הצער בתוכי
כשמדובר בצער כזה
אין לי מילות חוכמה או נחמה
כי הכאב מוחשי ומורגש וצובע הכל
ואז נושמים וממשיכים ומחכים
הצער הוא זמני
אין לדעת כמה זמן הוא ישכון בתוך הלב של כל אחד מכם
התמיכה חשובה כמו שכתבת לי
תבכו ותחבקו ותחכו
אני אוהב אתכם מאוד וחושב עליכם הרבה
תמסרי שוב את אהבתי לספיר ולאימריקוש הקטנה"
מצאתי לנכון לקרוא מכתב זה
כי זו תמצית התחושה של כולנו

עמרי נכנס לביתנו, לפני יותר משלוש שנים
כבר מהפעם הראשונה, זוֹ הייתה התמזגות טבעית
כי עמרי הוא כזה, הוא של כולם
זוֹ הייתה המהות של עמרי
תמיד לחייך, לנשק לחבק, לצחוק, לבלות, להנות, לעשות
להיות בכל מקום.
במבט לאחור זה לא נראה לנו כמוֹ 3 שנים
זה נראה יותר כמוֹ 3 שניות
כי זו היתה תקופה מושלמת וטובה
וככה מסתבר נראים החיים.... הם קצרים בכל מקרה.
אירית ואשר יקירנו.
אין סתם פלא בחיים
הצלחתם לגדל בן לתפארת בכל מובן אפשרי
עמרי בחור מוצלח בשל עבודת צוות מושלמת
גם בועז ואני הרגשנו שהוא חלק מאיתנו
לא רק בן בית, אלא ממש בן יקר
כי הרי הדבר הכי יקר לנו, היה שלו בשנים האחרונות.
בואו ננסה לשמר את הבן היקר הזה
בכל אחד מאיתנו.
ברור לנו שאחרי ההכרות הצמודה של השבוע האחרון
הפכנו למשפחה אחת מאוחדת
אנחנו איתכם ועם כל בני המשפחה והחברים המדהימים של עמרי.
ולכן ספירקי נשמתנו,
בכל פעם אנחנו נפעמים יותר
מתעצומות הנפש שיש לך
את כל כך רגישה ורכה מבפנים
אבל בשעת הצורך, את מקבלת כוחות שאין להרבה אנשים
ראינו כמה אהבה הייתה לכם בזוגיות הנפלאה שרקמתם
כמה היית בטוחה בחיכו של עמרי
איך היית מוגנת ונאהבת
וברגע אחד, המוחשיות של האהבה הזו נגמרת
אבל את מה שהיה בניכם, איש לא יוכל לקחת ממך
קבלי כח ממה שהיה עמרי וממה שעמרי היה בשבילך
אנחנו כאן כאובים
אבל עומדים איתך לצידך ולצד כל אלה שעמרי אהב ואהבו
את עמרי.
מדי פעם, אני מרגישה את החיוך האין סופי של עמרי
ואת המבט שלו, כאילו שהוא מביט בנו עכשיו
ואומר: "די, די מספיק, בואו נמשיך הלאה".


מלכי
אמא של ספיר

מכתב שהושאר אצל עמרי.


אמצע הדרך...

נכון אין הרבה מה להגיד, אבל ככה זה תמיד
במצבים כאלה.
אתה חבר של אחי שנים רבות,
ויצא לנו להפגש לא מעט פעמים
תמיד חיוך פרוס על פניך אפילו שאני רק
אח של חבר שלך...
אני מקווה שהספקת, אני מקווה שאתה שלם,
אני מקווה שאתה מחייך עדין...
תודה על העזרה בצבא ותודה על ההכרות
הקצרה שהיתה לנו אבל משמעותית

בהצלחה שם למעלה...
אני בטוח שגם שם תיהיה שפיץ ומוצלח!


ביי.

איילת שחר - בת דוד.


ענבר היקרה:

אני בעבודה לא ממש מתפקדת...
חושבת על כל הרגעים האלו שהיינו קטנים והיינו ישנים יחד.
אותך אני מכירה גם אם לא תמיד היינו בקשר. אני מכירה
את הדברים החשובים בך, את הצחוק והשמחת חיים.
את המשפחתיות וההתמדה ללכת בדרך הישר.
יש לך מחר יום הולדת, את לא תחגגי, אבל את תחיי מעכשיו, מהיום
בשביל שניים, ההתחלה של כל שנה מחייך תהיי שזורה במוות
של עומרי.
אני אוהבת אותך המון, מאחלת לך שאחרי שכל האורות יכבו
תצליחי לעצום עיינים. תצליחי לראות אור ושמחה ושקט ושלווה.
אני כאן לכול דבר שאת צריכה.
אוהבת תמיד,
איילת שחר.

רונית תייר - משפחה.


בס"ד

דברים לסיום השבעה של קצין צה"ל סרן עמרי שחר
"עצוב למות באמצע התמוז
דגלי הקיץ נישאים אל על,
על ראש התורן תור הומה ולא יחדל
כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל...."
עמרי היקר,הנה הסתיימו להם ,שבעת ימי האבלות והכאב וההכרה,מתחילים לחלחל לנשמה,מכים בגוף ללא רחם ואין מנחם ואין לאן לברוח,אין מנוחה ואין הקלה והכל נראה
כחור שחור ומאיים,להטביע את כולנו בכאב הנורא.
"שלושה שמות נקראים לו לאדם :
אחד, שקוראים לו אביו ואימו, אחד ,שקוראים לו בני האדם ואחד מה ,שקונה הוא לעצמו ועל כך נאמר "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו",כשהאדם נולד אנו לא יודעים מה יצא ממנו,
אולם הוא עוזב את העולם עם השם שקנה לעצמו לאורך החיים.
עמרי במהלך השבעה ראינו ,שמענו והרגשנו מה השארת אצל האנשים ,שפגשת במהלך חייך,
מדהים לראות איך בחור בן 25 ,השאיר אחריו מורשת כזו של ערכים,כבוד,אהבה לזולת ונתינה אין סופית.
היית נכד גאה ואוהב לשמואל ואסתר,בן אהוב לאשר ואירית ואח נערץ לאחיותך ענבר ולוטם,
המסלול בחיל הים היה מוכתב מראש ,עם סבא בחיל הים ואב ואם ,שהכירו בבסיס חיל הים באשדוד ,הדרך היתה בטוחה במקום האהוב הים.
ואכן מרגע גיוסך היית במסלול המראה סיימת קורס חובלים ,וסיימת כמפקד סיירת דבורות ,
את החיים בלעת בביסים גדולים ,כאילו ידעת ,שהחיים קצרים,אהבת בגדול,טיילת בחו"ל,
בצעת תפקידים נבחרים בחייל,ולבסוף עזבת אותנו המומים ,כואבים ולא מוכנים.
הוריך גידלו אותך כנסיך. בהיותך הבן הבכור זכית לשעות אמא יותר ממה שזוכה אדם ממוצע במהלך כל שנות חייו,זכית לאב שליווה אותך במהלך חייך ובעיקר בשנותך כחייל וכקצין בחיל הים,יחדיו עמדתם על אותם במות וקיבלתם אותם אותות הצטיינות,שהשיא היה לפני מספר חודשים בהם עמדתם שניכם מול מח"י וקיבלתם אות הצטיינות .
היית דוגמא ומופת לאחיותך האהובות והאוהבות ענבר ולוטם,בימים האחרונים אנו נדהמים ,
מהקשר שלך ושל לוטם הממשיך גם בימים אלו.
עמרי,משפחתנו קבלה מכה אנושה ותתקשה לקום,ניצבים בפנינו עוד התמודדויות רבות,אבל אנחנו המשפחה ,נשאר מאוחדים נחזק זה את זה ואלוהים ישלח לנו נחמה.
"כשתמות משהו ממך בי,משהו ממך בי ימות איתך .כי כולנו ,כן כולנו,כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו".

באהבה רונית.

יריב מלאכי - משפחה.


30.6.12

עמרי גבר שבגברים, בחרתי לכתוב לך כמה מילים, מילים של פרידה מהכאן ועכשיו, כי אולי במקום אליו נלקחת מגלים, למה קרא אותך אלוהים אליו. גבר שבגברים כבר אמרתי, את אומץ לבך ונחישותך הערצתי, כי בחור כמותך קורץ מחומר מיוחד, שאינו בנמצא אצל כל אחד, ולא לוקחים בהינף של יד. אבל מי חלם שההוא שם למעלה, יתן יתחרט ויקח אותך באישון הלילה, כי הוא לא הסכים לוותר על המלאך , ששלח אלינו לפני חצי יובל ונמלך. הוא דאג שלא תסבול ושאליו תחזור באור כחול. אזכור אותך תמיד, אזכור ולא אשכח. רק משפט אחד בפי, תהייה לנצח מבורך.

יריב

מור סמדג'ה - חבר לצבא.


27.6.12

אחרי הלוויה קשה שכזאת...
אימתתי את באמת מה שהייתי בטוח בו.
המון אנשים שבטוחים בדיוק כמוני ולא משנה כמה אגיד את זה.
המפקד האמיתי שעשה את המהפך האמיתי הזה בקרב החיילים שלו מהרגע הראשון שהוא עבר מחייך על הרציפים ב916.
אם תשאלו אותי מה התמונה הראשונה שאני רואה שאומרים לי עומרי אני רואה תמונה שלו עומד עם ראש מורם ומסתלבט על העולם כי העולם היה קטן עליו הוא היה גדול מהחיים.
הוא הבין באמת מה המשמעות של להיות מפקד אמיתי לא להשתמש בכוח שלו כדי להרוס אלא כדי לבנות.
הוביל דור חדש ושלם של מפקדי ספינות מוערצים.
אני בטוח שיש הרבה מה ללמוד ממך עומרי.
עכשיו שיש לך יותר כוח על מה שמתרחש
תשמור על המשפחה שלך יש לך משפחה מדהימה.
אוהב מלא ואזכור אותך תמיד,
מור סמדג'ה

6.9.12


כל פעם אני חושב שנגמר הסיוט הקודם ושלא יחזור.
היום יום כואב נפרדתי מחבר קרוב שליווה אותי והגן עלי
וצחק איתי וחיי איתי במקום הכי מסוכן שיש ברגעים הכי מפחידים. קשה ובלתי נתפס!!!!!!! בן אדם גדול ומפקד מוכשר.
עומרי שחר יהי זכרך ברוך !
כואב ובלתי נתפס

מור סמדג'ה

נתנאל חלפון - חבר לצבא


16.9.12

עמרי היקר! מאז שאני מכיר אותך, בכל פעם שהייתי נזכר בך היה עולה לי חיוך על הפנים. בכל פעם שהייתי נזכר באופטימיות האינסופית שלך, בחיוך מלא שמחת החיים שלך.
לצערי, כעת החיוך התחלף בדמעות כואבות על לכתך בטרם עת. אני לא מעכל עדיין שהשנה לא אוכל להתקשר אליך לאחל לך שנה טובה ולשמוע את הקול המעודד שלך, שתמיד העלה לי חיוך על הפנים.

תשמור עלינו מלמעלה אח יקר.
אוהב ואזכור אותך עד יומי האחרון.

נתנאל חלפון

יוגב הרוש - חבר ילדות.


16.9.12

עמרי היקר

עברו כבר חודשיים מאז שהלכת.. עכשיו אתה כבר בטוח לא מאחר. באתי אליך למקום החדש שלך... איפה שהדרגה והשם שלך רשומים בגאווה, כאילו שזה המשרד החדש שלך.
היית ותישאר הגאווה שלי הגאווה של החברים.
אוהב אותך חבר יקר. אוהב ומתגעגע.



27.12.12

חבר יקר
״אני לא מפסיק להתגעגע, חושב עלייך, מנסה ללכת בדרך שלך״
השבוע פגשתי מישהו שהיה סגן מפקד ספינה והשתחרר לא מזמן ״לא היה חייל אחד בחיל הים שלא העריץ אותו״ ככה הוא אמר ולא חידש לי יותר מדי.
חצי שנה עברה, והגעגועים לא פוסקים.
״מאז שעזבת הזמן עובר לאט, ימים זולגים כמו מבעד לשעון החול ואני חייב להמשיך בחיפוש״
שלך תמיד ״אס לב אדום״

שיר מוקדש http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=HkLqP8DcM90
בית הבובות - ניהול העיזבון (יוטיוב)

שמחה מרקס - משפחה.


עמרי שחר

זרח השמש
בטרם עת כבה
הועם אורו שחרו פניו
הביט הנער להוד המראה
סור משם צווח הפקח

ישב העלם
צפה בהוד האור
בציקלונו לא נשאר דבר
את גבו השעין
על סלע מחודד צורים


את ראשו השעין
בין ברכיו השעין
כאב חד נעור
ציקלונו ריק מכוח ומים
רק מוחו קודח


הלוך ושוב כמפוח
כל חייו ריצדו לפניו
מאז היוולדו
האירו רגעיו, שעותיו
באין כוח, זחל


זרח השמש וכבה
שחרו פניו פחמו גחליו
להט הפחם לא תם ולא נדם
הוא ישוב בחזרה
ימלא יעדיו אשר טבע
בגילגולו הבא
בזה יש המון תקווה
ובה נאחזים באהבה
בתפילה זכה
שנשמתו תעלה מעלה מעלה.


כתבה: שמחה מרכס

29.07.12

ללוטם
שתדעי שאנחנו תמיד פה בשבילך
"תמיד נתמוך בך בכל רגע ובכל מצב נתון גם אם קשה ועצוב תמיד תזכרי שאנחנו פה לצידך.
אנחנו משתתפות בצערך ובצער משפחתך ומקוות שלמרות המקרה הקשה תחזרי לחיי השיגרה.
שתשמחי לשמוח ולהנות ולהיות ילדה מדהימה כמו שאת.
"לכל סוף יש התחלה חדשה" ותמיד אפשר לפתוח דף חדש..
ולמרות שהכל נראה הרוס ורע תמיד אפשר לתקן אך לא לשכוח"
אוהבות הכי בעולם
גל
תמר
שי
רום
שרון
מאי

זהבית ורותם סהר.


ללוטם חמודה.

את כל כך מיוחדת וחכמה,

והרשמת מאוד את הכתבת של העיתון

עד כדי כך שהוחלט לפרסם את הכתבה

שהסיפור המרכזי שלך יופיע בשער

של העיתון.

לוטם, אני מקווה שבדרך זו עזרתי

לך להנציח ולו במעט את עמרי.

שלא תדעו עוד צער


מחבקות

זהבית ורֹתם

סהר.

MOTE MOUNT
NAN CLARKS LANE
LONDON NW7 4HH
020 8959 5311


4 July 2012

Dear Asher

I was so shocked by the enormity
of the tragic death of your son OMRI,
that I delayed writing to you.

There is no meaning or sense or any logic
to comfort you, your wife Irit and daughters.
All I can offer is our sincere condolences
from Miriam, David + Sara, Rachel and myself
and assure you that the Borchard Famis, Log Borchard
shiping and all at Botchard lines are there to
support and be with you in these dark times.
Wishing you Long Life.

Richard

אבי שוחט - חבר ילדות.


27.06.12

"לעולם תישאר בליבנו! הגשמת את החלום שלך..אתה גאווה לכולנו..עמרי שלנו הלכת פתאום והשארנו אותנו פה להתמודד עכשיו השמיים קיבלו פרח ולנו נשאר להתגעגע. מעולם לא הכרתי אדם כמוך.. בחצי חיוך הפכת כל כעס לצחוק שלא נגמר. אני לא רוצה שתשמור עלינו מלמעלה אני רוצה שתחזור לכאן ואנחנו נשמור עליך! הלכת ולקחת איתך חלק מהלב..! נוח על משכבך בשלום"


29.06.12

"עוד מעט זה יתחיל, המוח יחזור לעבוד וכח החיים ימשוך אותנו קדימה, כשהראש יהיה עסוק הלב ישא דממה, המחשבות יהיו הגיוניות, המטרות יהיו קצרות והרצון יהיה רגעי. כשהמוח יעבוד לא נשמע את הלב. הלב הזה שרק יחפש הזדמנות לעלות, לצרוח את מה שהוא שמרגיש, ימצא את ההזדמנות להתגבר על המוח ואז זה יתחיל, יתחיל ולא ייגמר לעולם.. ילך ויתחזק וילווה כל החיים....הגעגוע."


02.07.12

לאט לאט..צעד צעד... הזכרון כבר לא מפחיד,געגועים יהפכו לחלק מהשגרה ואז עמרי, תוכל להיות עם כולם במקביל,כמו שתמיד רצית. לנצח איתך!


26.07.12

חודש..30 יום...זה הסיוט הכי ארוך שהיה לי


20.12.12

איפשהו בקיץ של 2001, בחופש הגדול בין ח' לט'. התקשרת אליי בצהריים עם רעיון חדש, הפעם זה היה ללכת לקנות מנוי לעונה הבאה של הפועל כפר סבא ב 20 ש"ח בבית הנוער בקפלן. שנינו ידענו הרי שאין לך שום עניין בקבוצה הזאת, אבל ההתלהבות שהפגנת הייתה כל כך חזקה שמי אני שיסרב. למרות שממש לא רציתי אחרי 10 דק' בערך מצאתי את עצמי הולך איתך בקפלן כדי לקנות את המנוי הזה. ערב לפני (ככה סיפרת לי בדרך) היה בטלויזיה טקס פרסי המוזיקה של MTV, באותה תקופה כנראה שאף אחד בגיל שלנו לא באמת ידע את זה, אבל אתה עם האהבה שלך למוזיקה ראית את כל הטקס והתחלת לספר לי מי זכה ובמה. כזה היית, כל מה שעשית עשית עד הסוף. כל הדרך סיפרת לי על הטקס, ולא הפסקת לשיר את השיר הזוכה, HUNTER של דידו. כמה התלהבת מהשיר, כל כך התלהבת שעד היום, יותר מ 11 שנים אחרי אני עדיין זוכר אותך שר אותו ושומע את הקול שלך. עוד שבוע זה יהיה חצי שנה בלעדיך. מי היה מאמין שכבר עברה חצי שנה, הרבה קרה מאז, חגגנו ימי הולדת והיו רגעים אופטימיים, אבל כל רגע כזה מלווה בעצב מסוים שנשאר כמו שובל אחרייך. כולנו כבר הבנו שאת הגלגל לא נוכל להחזיר וכל מה שנשאר זה להתגעגע,ולחשוב עליך כל יום. גרמת לאנשים לחשוב על החיים, לי אישית גרמת לנסוע הרבה יותר לאט, וזו אחת הדרכים בהן אתה שומר עלינו. אני שולח לך את השיר המדובר, הלוואי והיינו יכולים לחזור לקיץ ההוא.

שיר מוקדש - http://www.youtube.com/watch?v=Jjdle7Hm5ZQ
Dido- Hunter (יוטיוב)

אופיר בועז - חבר ילדות.


28.6.12

"עמרי..אויי עמרי..אח יקר שלי..אני ריק מכל..שום דבר לא מעניין..הספדתי אותך אתמול ואתה מטר ממני מכוסה בחול!!!אני לא כועס כבר שאתה מאחר כמו תמיד..אבל הפעם הגזמת..שמעתי מישהו אומר היום שזה אמיתי ולא תחזור..אני לא יכול לשקר לך..אני מרוסק..תן לי סימן ששמעת..אני מחכה...אני כלכך אוהב אותך..ומתגעגע..ואוהב..וריק.."


19.7.12
For these thoughts here to leave me
There's no words to describe it…
Cause, diamonds they fade
And flowers they bloom, And I'm telling you
These feelings won't go away” אח יקר..הגעגועים ואהבה שלי אלייך יישארו לנצח.. —



27.7.12
"מה שהם לא יודעים זה שאתה תמיד מאחר...כולה 30 ימים מה קרה?..?............ מחשבה של טיפש...טיפש שמאוד מתגעגע.. כי כל מה נשאר זה לחלום...שם נפגש אחי.. כל החבר'ה לא פחות אחד..אוהב אותך כל כך עמרי."


27.12.12

עמרי אחי היקר..חשבתי שידעתי מה זה געגוע אמיתי...בחיי הספקתי למשל להתגעגע למשפחה.. לאהבה..לחברים לאיזה מקום מדהים שהייתי בו.... אבל תמיד הגעגוע נגמר כשקיבלתי בחזרה את ההרגשה של לשבת בבית, אח"כ לקפוץ לחברים..לפגוש אהבה ישנה..למה אף אחד לא אמר לי שיש סוג נוסף של געגוע שהוא אין סופי. וודאי..............ואני לא רוצה לקבל שום וודאות ..אני רוצה לקבל שוב את ההרגשה שלחבק אותך, לחכות לך מחוץ לבית שנצא, ואז אתה יוצא עם חיוך עצום.. לרקוד כמו מפגרים במסיבה עם החולצה במכנסיים..לשבת כל החבר'ה ושלא יהיה כיסא חסר..להכין קובבות בחוף ים כמו ילדים בני 7 ולהיות מבסוטים מזה..לבקר אותך במרינה לקלוט איזה מפקד נערץ אתה ואז ולצחוק עליך שאתה עדיין בצבא..ואתה עדיין בצבא..כבר קרה שלא ראינו אחד את השני חצי שנה ואז היה געגוע...אז איך קוראים לזה שאני יודע שאני לא אראה אותך שוב? השלמה? הבנה של הדברים? אין מצב .. אולי זה הסוג שדברו עליו.. ......געגוע אין סופי. וודאי. ואני לא רוצה לקבל שום וודאות. אני רוצה לקבל אותך..

עד שנתראה..

שירר מוקדש http://www.youtube.com/watch?v=cg_dRAmSzvA
Una mattina - Ludovico Einaudi (יוטיוב)

אדם רן - חבר ילדות.


עומרי... נסעתי חצי עולם..
אני כבר לא סופר את הימים.. זה לא משנה כולם נגמרים אותו דבר..
במחשבות עליך.. עוד דמעה עוד חלום..השמיים עדין שותקים אין שם כלום
אני לוקח אותך איתי לכל חוף לכל גל משקר לעצמי.. זה נגמר בשבילך..
אף אחד לא אמר לי שאני אבכה כל לילה ב"טיול"
שנגמרות לי הדמעות וכואב לי בפנים אני מנסה לחייך כי אני אוהב אותך ,אתה כולך זיכרון בוהק ויפה.. אבל מצטער אחי קשה לי לחייך
אני כבר לא צוחק על איך היית.. כי היית ואתה כבר לא
ולא אני לא יודע איך להשלים עם זה"

ערן מאורי - חבר ילדות.


29.6.12

"אח שלי, שישי ראשון בחיים בלעדייך! אני מתגעגע כל כך...דיברנו רק בלילה של התאונה ואני מרגיש כאילו כבר שנתיים לא שמעתי ממך...הייתי בטוח היום בקבר שאתה תכף מעיף את כל החול והפרחים ובא לתת לי איזה הופ תגלה לי את הסוד כמו שאמרת לכולם...זה השטויות שלנו אה...אוהב אותך לעולם...שבת שלום עמרי, שמור עלינו שם..."



שלושה שבועות אחי, ואני לא שוכח את השיחה איתך...משחזר כל מילה וכל אות שאמרת לי...אני כל כך מתגעגע אלייך יעמרי אח שלי.. אתה בטוח שם למעלה שומר עלינו ורואה שלא שוכחים אותך גם כשכאילו החיים ממשיכים להם...אוהב אותך"

יוגב הרוש - חבר ילדות.


"השעה 18:37 יום שישי בצהריים ועדיין לא התקשרת לשאול מה נשמע... ניסיתי לתפוס אותך... אתה לא זמין. כבר כמה שנים שאתה מתקשר ביום שישי אפילו שהייתי בחו"ל תקופה ארוכה היית מתקשר. אח יקר איש יקר מתגעגע אליך אוהב אותך ואני אזכור אותך לעד"



21.7.12
חבר יקר,
אנחנו עוד מעט חודש בלעדיך, ואתה חסר כל כך.
חסרות לי שיחות הטלפון המצחיקות איתך, הימים האלה שהיית מתקשר מאוחר ולא משחרר ממני עד שתאסוף אותי ונצא לשתות ולצחוק
אתה אי שם למעלה, מאיר לי את הדרך, ואני בטוח שגם למעלה אתה מחייך את החיוך הענק שלך וגורם לכולם לחייך איתך.
"לנצח אחי, אזכור אותך תמיד"

איריס אגיב - חברה.


עומרי יקר!!!!!!!!
איך ייתכן שככה פתאום שמעתי על מותך?
העיניים לא מפסיקות לדמוע והלב כואב!
היית לי כאח, חבר אמיתי ויקר וממש יד ימיני במשך שנים כה רבות, וככה ברגע אחד פשוט הלכת...
זה פשוט לא אמיתי שלא תהיה כאן איתנו יותר.
עכשיו אני יודעת, אלוהים באמת קוטף את פרחי הגן היפים ביותר ולא משאיר לנו אפשרות להנות מיופיים.
תמיד אמרתי לך ועליך שאתה יחיד ומיוחד, מלח הארץ והחלום של כל אם ואישה. ועכשיו אתה איננו!
נתגעגע אליך כל כך עומריקי יקר שלנו.
יהי זכרך ברוך!

דנה לוריא - חברת ילדות.


"עבר שבוע, שבוע שלם, מאז אותו רגע נורא....מוזר לנסות להבין כמה מהר עובר הזמן, כמה קצרים הם הימים לנוכח החיסרון הכל כך מורגש שלך....עמדתי היום מעל חלקת אדמה מכוסה בפרחים ורק בכיתי! בכיתי על הכאב שלא מרפה, בכיתי על תחושת ההחמצה, בכיתי כי לא הספקתי לומר לך כמה אתה יקר לי וכמה שאני אוהבת ומעריכה אותך, בכיתי כי ראיתי את המשפחה שלך מרוסקת, בכיתי על שאינך כאן יותר ועל כמה שתחסר! אולי באמת אם היית בן אדם
קצת פחות טוב הוא היה מדלג עליך, אבל גם עד הרגע האחרון המשכת בדרך שלך...לכולנו יש המון תוכניות, להתחתן, ללמוד, להביא ילדים...אבל כנראה שלהוא שם למעלה יש תוכניות אחרות בשביל כל אחד ואחד....לצערי את התוכניות שלך כבר אף אחד לא יוכל לממש, אבל אני מבטיחה לבוא לבקר אותך, מבטיחה להיות שם בשביל כל המשפחה המדהימה שלך ולחזק את מי שצריך עד שנתרומם חזרה על הרגליים...ואנחנו נתרומם! רק בשבילך...כי כאלו החיים, שברייריים, לא מובנים ולא צפויים, אבל הם חזקים מאיתנו ומושכים אותנו קדימה תמיד...אוהבת אותך חבר יקר! ומתגעגעת...."

גבי טיטלבאום - דוד.


עומרי חשבתי שאת התמונה הזו (של היום הולדת לתאומים) נשחזר שנה אחרי שנה, חשבתי שתראה את ילדי גדלים לתפארת כמוך .אני מבטיח לעשות הכל כדי שגם הם יגדלו תחת הערכים שאתה גדלת. עומרי, תמיד היית מאחד במשפחתנו וכמה עצוב וטרגי זה לומר שאתה כזה גם היום. זכיתי להיות חלק ממשפחתך וככזה אני אחד מאוהבך, עכשיו כולנו מרוסקים. ה' יתן לנו את הכח לאחד את השברים כמו שאתה היית רוצה. נזכור ונאהב לנצח דודה ורדית, הקטנטנים ואני.
גבי טיטלבאום

גבי טייטלבאום - דוד.


יצאת להפלגתך האחרונה
וכמה היינו רוצים לעמוד על הרציף בנמל ולחבק אותך.
לומר מילות פרידה ולדעת שבלכתך שמעת שוב כמה גדולה אהבתנו.
כמה חשוב ויקר היית.
השארת את כולנו כאובים כאב בלתי נסבל, מהרהרים לעצמנו ודנים בנינו על נושאים שנשגב מאיתנו להבין.
אני סבור שצדיק בין מלאכים אתה, על כן יסלח לנו בורא עולם כי בלבנו לא פוסק הצער.
עד שנתאחד הגעגועים יכו בנו גלים, גלים והחיוך שלך יתנוסס בכל עצימת עיניים.
אין טעם לנסות להבין.
לא חשוב מה היה קורה אם.
ושום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר.
אני רק יודע כמה אתה חסר, לקרובים יותר בצורה שלא ניתן לתאר.
תמיד היית מספר אחד, כך אמרו החיילים, תמיד היית הראשון.
אז דבר אחד בטוח כשאנחנו נגיע בזכותך הכל יהיה יותר טוב.
בינתיים בחלומות או אולי במין סוג של אותות, אנחנו נשמח לקבל ממך עוד סימנים.
כבר ראינו שאתה יכול.
היתה לי הזכות להיות הדוד שלך
להתראות בבוא העת.
גבי

לעמרי מאחותך הקטנה

29.6.12

איזה שבוע!!!!!
חרא שבוע חרא חיים
איך אפשר שלא להישבר

29.6.12

עמרי אחי המלאך
זה התחיל לפני 12 שנים
היום שבו באתי לעולם
שראיתי אותך ממש בגיל 2 דקות
כמה שמחת שיש לך אחות קטנה וכמה שטויות עשינו ביחד
ובשנייה אחת הכל נגמר בנסיעה אחת מיותרת הלכת ממני ועזבת אותי שהיית לצידי הרגשתי מוגנות וגאווה ועכשיו הכל נגמר
אני עכשיו יושבת בחדר שלך וכותבת לך בתקווה שתראה את זה שם למעלה לראות חדר שעד יום שלישי היה מלא חיים ופתאום זה חדר שקט מלא בדמעות עמרי אני אוהבת אותך ותמיד תשאר אחי הגדול
שלך לוטם

14.7.12
"לחיות כדאי שיש מישהו שבשבילו אתה נושם...."
שבועיים עברו ועוד לא חזרת.......


כמעט חודש עבר ועוד לא חזרת....
עד לפני חודש צחקנו שרנו צרחנו ועשינו שטויות...
ועכשיו אתה עמוק באדמה :(
אני עדיין לא מעכלת שאני לא אראה אותך
הייתי עושה ה כ ל כדי שתחזור
אל תשכח אותנו שם למעלה
שלך לוטם ♥

22.7.12

איפה אתה?! אני עדיין לא קולטת!!!! מתי תחזור???!!! אני מחכה..... ♥



27.10.12
ה27 לחודש....
בדיוק לפני 4 חודשים נעלמת, הלכת, ופשוט לא חזרת !! —
מה קורה עמרי?!
תסתובב!!!
ותחזור !!!

אביגדור קהלני


28.08.12

אירית ואשר היקרים

אני מגיש לכם את נסיוני וחויותי מן המדים. לכם ששורשים עמוקים בארץ והנכם חלק יפה מנופה.
עומרי הבן שלכם היה לוחם ומפקד ומי יתן שנדע כולנו להיות ראוים להמשיך את דרכו. עומרי היה מן המצטינים שיש בצהל וחיל הים וכולנו נתפלל שדור ההמשך ימשיך לאורו.
תנוחמו מן השמים

שלכם
אביגדור קהלני

ענבר שחר - אחות.



10.11.12

"אלהי הנושק לוחמים ועוצם עינייהם ההוזות,
הידעת את פי הלוחם שנשקת בפעם הזאת?
תן אות אלהי המתים, שידעת ידע כל זאת,
...שבאיזה מקום בעולם ממשיכות שתי עיניו להזות.
עננו נושק לוחמים ועוצם עינייהם ההוזות:
הידעת את פי הלוחם שנשקת בפעם הזאת?!"

את בננו, אחינו, חברנו יחידנו!!

מיה מרומי - ידידה.


תאריך - 05/07/12
עומרי היקר!
איזו טרגדיה!!!
למרות שלא היינו בקשר בשנים האחרונות תדע לך שאתה בן אדם מקסים ומדהים ורואים שאתה כל כך טוב וטהור רק לפי מבט אחד בעיניים!
לא מאמינה שאתה לא פה...
לא נתפס..
שישמרו אותך מלאכי שמיים ושתיתן כוח למשפחתך.

אוהבת אותך!!!
מיה
מיה מרומי

נועה פלד - ידידה.


תאריך - 16/07/12

אני לא יודעת מי אישר אותי במקומך בפייסבוק אבל כנראה שהוא היה מאוד קרוב אליך אם הייתה לו גישה. אז אני אגיד לך ולו שזה צימרר אותי עד דמעות. הייתי עושה הכל כדי שזה יהיה אתה שמאשר אותי. אני יודעת שזה דבילי אבל אני עדיין מחכה בציפייה לשמוע מאור שזה מחקר מדעי גדול שהשתתפת בו ושלא באמת נהרגת. אני לא מצליחה לעכל את הסיוט הנורא הזה. היה לי כבוד גדול להכיר אדם אצילי כמוך.

איילת שוחט - חברת ילדות.


27.06.12

"מיליון כוכבים בשמיים, תופסים את הצבע שלך בעיניים
תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום"
עמרי שחר אני לא מאמינה שאתה איננו, החלל שהשארת כל כך עמוק...
אזכור אותך תמיד! יהיה זכרך ברוך!


29.06.12

"אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות, אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות, הן זולגות אל הקבר החם יורדות בכל העולם" לא מאמינה שאתה איננו


13.07.12

הקידוש הכי מרגש ועצוב שעשיתי, עמרי שחר לא אשכח אותך לעולם! יהי זיכרך ברוך!


17.7.12
"ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי"


24.07.12

אומרים שהזמן מרפא הכל... איזה שטויות! ככל שהזמן עובר אני מבינה בכמה אנשים נגעת, הגאווה של המשפחה ובן אדם משכמו ומעלה.. עמרי אתה כל כך חסר שזה כואב


27.10.12

ראיון מצמרר, הקול התנועות לא מאמינה שכבר לא אזכה לשמוע את הקול שלך... ראיון שעושה טוב ורע בנשימה אחת

(הראיון של אורנה דץ ועמרי)


27.12.12

לפני 6 חודשים ויום הייתי תמימה, העולם היה נראה טוב ויפה אבל מאז הכל השתנה... קיבלתי שוק והבנתי שהעולם קשה ואכזר, שאלוהים לוקח אליו את הטובים
יש הרבה אנשים בעולם אבל חסר בני אדם ולפני 6 חודשים אלוהים לקח לנו בן אדם, נשמה, בן, אח, חבר, מפקד...
לא עובר יום מבלי שאחשוב עלייך אפילו לשנייה, דקה, שעה... אתה נמצא שם תמיד ושומר על כולנו מלמעלה

"הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל"

לעולם לא אשכח אותך

בס"ד נו"נ 12 בנובמבר, 2012


עמרי, אני כותב לך לאחר כ- 4 חודשים וחצי מאז אותו בוקר נוראי ומר. אני עדיין זוכר שקמתי מוקדם באותו בוקר וקראתי באינטרנט על תאונת הדרכים שקרתה בלילה ולא היה עולה בדעתי שהכתבה הזאת עתידה להיכתב על מישהו שאני מכיר. יצאתי מהבית כמו כל יום בשביל להיפגש עם אחותך ענבר כי היה צריך להיות לנו ביום ראשון מבחן ב- "תורת הענישה" וזה היה צריך להיות עוד יום לימודים רגיל ושגרתי ללא שום אירועים מיוחדים. אני זוכר בדיוק את הנקודה שבה נמצאתי בכפר-סבא כאשר הטלפון שלי רטט. שמתי אותו על שקט על מנת שלא יפריעו לי ולענבר בזמן הלימודים. כשהבטתי על הצג של הטלפון שהודיע על שיחה נכנסת מענבר ראיתי שהיו לי עוד 4 שיחות שלא נענו ועוד 2 הודעות שלא קראתי ממנה (עצם העובדה שלא שמתי לב לכל ההודעות והשיחות גם היא מעידה על כך שמשהו משובש ומעוות חל ביום הנוראי הזה). בפעם ה- 5 בשעה 07:23 עניתי. קיוויתי ששום דבר רע לא קרה לענבר כי מספר כזה של שיחות שלא נענו ועוד 2 הודעות שלא קראתי אותן, הוא דבר חריג יחסית לשעה כזאת מוקדמת של הבוקר. כשעניתי לשיחה שארכה בדיוק 32 שניות שמעתי את הציווי היחיד שאמר לי לא להגיע! ניסיתי לדובב את אחותך ענבר אבל כל מה שיכולתי לקבל זה את התשובה הכואבת אל תבוא! קרה לי משהו במשפחה!. סיימתי את השיחה בכך שאמרתי לענבר שאומנם אני לא מצליח להבין מה קרה אבל שאני באמת מצטער לשמוע על מה שקרה לה. מרגע זה התחלתי לדאוג והבנתי שלא מדובר כאן באירוע רגיל וכל הדרך חזרה הביתה חשבתי על ענבר ועל כך שחלילה קרה לה או למשפחתה משהו. כשחזרתי הביתה ניסיתי לראות אם יש פרטים חדשים על התאונה ששמעתי עליה בבוקר וראיתי שהיה כתוב בכתבה ששני קצינים מבסיס חיל הים באשדוד נהרגו. ישר עשיתי 1+1 והתחלתי להבין שכנראה הגרוע מכל קרה, אך למרות זאת ניסיתי להישאר אופטימי ולקוות שאתה לא קשור לזה. גם העובדה שהתפללתי באותו בוקר תפילת שחרית, לאחר שלא התפללתי כמה שנים טובות מאז תקופת הצבא שבה עזרתי להשלים מניין לעתים מאוד רחוקות, לא עזרה לשנות את המצב. כשראיתי את השמות מפורסמים באינטרנט בסביבות השעה אחת בצהריים, ואת שלך ביניהם, הייתי בהלם מוחלט שאין במילים שאני כותב עכשיו בכדי לתאר את מה שהרגשתי פיזית ונפשית באותו רגע ארור. אני אעצור את התיאור של אותו יום כאן, כי גם ככה קשה לי מאוד לכתוב סוג כזה של מכתב.

עמרי, לצערי הגדול לא יצא לי להכיר אותך כל כך הרבה זמן אבל מהמעט שראיתי והכרתי הבנתי כמה היית והינך בן אדם יקר ואהוב על ידי כולם – דמות של מנהיג כריזמטי שמהווה מודל לחיקוי לאנשים רבים. אין לי ספק שהצלחת בכל מעשה ידיך כיאה לבחור כל כך מוכשר כמוך. אני מסתכל ורואה את הכמות הגדולה של האנשים שמעריצה אותך וגם מבלי להכיר אותך כל כך טוב אני יכול להבין עד להיכן התבטאה גדולתך ועד כמה נגעת לליבותיהם של אנשים רבים. מי שיחפש היגיון או תשובה למקרה הזה כנראה שלא יימצא אותם לעולם. הדבר היחיד שאנו לומדים מן החיים זה עד כמה אין לנו שליטה בהם ועד כמה אנחנו אפסיים וחסרי אונים אל מול כוחות שנשגבים מבינתנו.

רציתי להקדיש לך שיר קצר שכתבה אסתר קל, שהוא גם אחד השירים שאני הכי אוהב, שמבטא את דמות האדם שראיתי בך. אני זוכר שתמיד כשהיית רואה אותי היית שואל לשלומי ומכבד אותי בלחיצת יד. היית מכין לי דברים לאכול ולשתות שאפילו לא ביקשתי ממך. הכול נעשה ביד רחבה ומבלי שביקשת תמורה על מה שקיבלתי. אני מקווה שהמילים האלה יצליחו, ולו במעט, לבטא את הערך הכי חשוב מבחינתי והוא נתינה ללא קבלת תמורה – דבר שייצגת אותו כל כך טוב.

לתת כמו הפרחים,
מפיצים ריח לכולם:
בלי חשבונות, בלי תמורה,
סתם משום שהם פרחים.

אני רוצה להקדיש לך שיר נוסף, שגם הוא מאוד אהוב עליי. את השיר הזה שכתבה המשוררת האמריקאית אמילי דיקנסון למדתי בכיתה י"ב בתיכון. מכיוון שנזכרתי במה עוסק השיר ומכיוון שאני יודע שאתה חלק ממשפחת חיל הים מצאתי לנכון להעלות אותו על הכתב. גם אני מקווה שתתגלה אלינו מקו האופק כשעל ספינתך התורן מורם והמפרשים מתוחים ושתזנק אל הים הפתוח והחופשי בדרך שרק אתה יודע.

נִסְחֶפֶת! סְפִינָה קְטַנָּה נִסְחֶפֶת!
וּכְבָר יוֹרֵד הַלֵּיל!
האֵין מִי שיוביל ספינה קטנה אַחַת
אֶל הַנָּמֵל?
כָּךְ מַלָּחִים אומרים: אֶתְמֹול,
עם דמדומים חוּמִים,
ספינה קטנה אחת כבר נכנעה,
נִתְעַרְבְּלָה, ירדה לתהום.

אך מלאכים אומרים: אתמול,
כששחר בא אדום,
ספינה קטנה אחת, מוּתֶשֶת מִסוֹפָה,
הֵרִימָה את תְּרָנֶיהָ, מָתְחָה את מִפְרָשֶיהָ,
זִנְּקָה קָדִימָה בִּתְנוּפָה.

רציתי לספר לך שקיבלתי את הזכות לעזור בבניית האתר שהוכן בעבורך. זה המקום שלי לספר לך שמתוך העבודה המשותפת שלי עם ורדית, הבנתי איזה דודה מדהימה יש לך!!! היא מעריצה אותך, אוהבת אותך וחושבת עלייך כל היום!!! למדתי ממנה רבות על כוחה של האהבה האין סופית וללא גבולות שיכולה להתקיים בין אנשים. אם כבר אני מזכיר את המשפחה שלך, אני אומר לך את מה שאמרתי פעמים רבות לאחותך ענבר – יש לך משפחה מדהימה!!!!!!! הלוואי על כולנו לזכות במה שאתה זכית.

אני מאוד מקווה מהמקום שבו אתה נמצא שתשמור על המשפחה המדהימה שלך ושתתן להם את הכוחות להמשיך ולשרוד בתוך המציאות הקשה והבלתי אפשרית הזאת. במימד היותר אישי – רציתי להגיד לך שזכית לשני הורים מדהימים, אשר ואירית, שאוהבים אותך עד אין קץ, לאחות מקסימה בשם לוטם שיש לי את הזכות והכבוד ללמד אותה מתמטיקה ולאחות מדהימה בשם ענבר שאין במילותיי אלה שאני כותב כדי לתאר לך איזה מקום חשוב היא תופסת בחיי. אני באמת יעשה את המקסימום שביכולתי בשבילה ובשביל משפחתה.

הלוואי וכל זה יתברר כחלום בלהות ושתשוב במהרה אל חיק האנשים שכל כך אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך...



בצער רב


זוהר כוכבי